איך להתגרש מבלי להישבר בדרך- ראיון עם נדב נישרי ב- YNET+ פורסם ב 24.2.20

איך להתגרש - מבלי להישבר בדרך

המגשר נדב נישרי סבור שאפשר להתגרש בצורה ידידותית, בלי שנאה, כעס ומשבר כלכלי. והכי חשוב – בלי לפגוע בילדים. אחרי שהוציא ספר שמדריך איך לעשות זאת, הוא מסביר בריאיון למה הוא חושב שהורים גרושים צריכים להמשיך לחגוג יחד את החגים, ובאיזה שלב הם צריכים לשים את עצמם לפני הילדים

רן בן-נון, עברית

פורסם :   24.02.20 | 09:31

אומרים שחשוב לדעת עם מי להתחתן – אבל חשוב הרבה יותר לדעת ממי להתגרש. במציאות שבה 40%-50% מהזוגות מתגרשים, לפי הנתונים העדכניים, האמירה הזו הופכת מחצי בדיחה לאמת חשובה וקריטית.

אז איך עושים את זה נכון? איך מתגרשים במינימום נזקים? "שותפות חדשה – המדריך השימושי להורה המתגרש", ספרו של המגשר נדב נישרי (בהוצאת כנרת), הוא בדיוק זה: מדריך שרואה לנגד עיניו את מה שחשוב באמת לדעת רוב הישראלים – טובת הילדים.

נישרי מבקש מאיתנו בראש וראשונה לעשות את מה שנראה על פניו כמעט בלתי אפשרי בימי הזעם של הפירוק הגדול – לפרגן לצד השני, להתעלם מהשפעות חיצוניות ומקודים ונורמות חברתיות, להיות שפויים. "על אף הנטייה לחשוב שגירושין הם הליך משפטי, תהליך גירושין הוא קודם כל תהליך רגשי", הוא אומר. "על כן אני ממליץ לכל מי שעומד בפני גירושין לפנות לטיפול רגשי אצל בעל מקצוע המתמחה בתחום. הורים שפנו לטיפול רגשי יחד ולחוד, לפני שהתחיל תהליך הגירושין או במקביל לו, מצליחים להתמודד הרבה יותר טוב עם השאלות הפרקטיות שעל השולחן. כתוצאה מכך שהפן הרגשי מטופל, הרבה יותר קל להורים למצוא פתרונות יצירתיים למציאות שאחרי הגירושין ולבסס מערכת יחסים חברית ביניהם, דווקא מתוך המשבר והקשיים העוברים עליהם".

איך מאזנים בין לחשוב תמיד על טובת הילד, לבין "אמא טובה היא אמא שטוב לה"? איפה נמצאת הנקודה שבין השיקול האישי לשיקול ההורי?

"הורה שרע לו מגדל ילד שרע לו, ולכן לא ניתן באמת לומר שרק טובת הילד חשובה. במהלך הגישור אני מדגיש בפני ההורים שהם חייבים לדאוג לעצמם ולא לוותר על הדברים החשובים להם, כדי שיוכלו לגדל את הילדים בצורה טובה בעתיד. כאשר שני ההורים נותנים לגיטימציה לכך שחשוב שגם להם יהיה טוב, ניתן לייצר שיח יצירתי ולהעלות רעיונות שיאפשרו לכל הורה להגשים את עצמו מבלי לפגוע בילדים, ואף להעצימם. האיזון עצמו מגיע מתוך ההתמודדות של ההורים עם המגבלות והאפשרויות שמציאות החיים האובייקטיבית מציבה מולם, ומתוך השלמה עם הפער שבין הרצוי והמצוי. ככל שהשיח יהיה יותר פרקטי, כך יהיה קל יותר לאזן בין הצרכים של ההורים, אלה של הילדים ואילוצי המציאות, ולכן בגישור אנו בונים תוכניות מפורטות לעתיד, תוך התמודדות עם הפחדים והחששות של ההורים בהווה".

אתה ממליץ למתגרשים ללכת לטיפול זוגי – זה לא קצת מאוחר מדי?

"טיפול זוגי אינו חייב להתקיים במטרה לשמור על הזוגיות, אלא גם כדי לאפשר תהליכי פרידה תקינים. במסגרת טיפול זוגי טוב מקבלים ההורים כלים לניהול תקשורת אפקטיבית ביניהם, ומצליחים לבטא את רגשותיהם בצורה שתובן ותקבל הכרה מהצד השני. הדבר נכון גם כאשר שני ההורים או רק אחד מהם רוצה להתגרש. כיום ישנם מטפלים זוגיים שמתמחים בליווי זוגות בהליכי פרידה. זוגות שהגיעו אליי אחרי תהליך טיפול משמעותי הצליחו לעבור את הגירושין בדרך הקלה ביותר, ומנעו מילדיהם ומעצמם סבל וקושי רב, ולכן זו בהחלט המלצה שאני נותן לכל זוג הורים בהליכי גירושין".

נישרי, גרוש בפרק ב' בעצמו, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני ביישוב סכסוכים, מחלק בספרו בפשטות בין מה שקורה לפני הגירושין, מה שבמהלכם ומה שאחריהם, ולאורך כל התהליך מתקיים דגש אחד ברור ומובחן – אם אפשר, בלי עורכי דין בבקשה.

"השיטה המשפטית הנהוגה כיום בישראל היא איומה ונוראה", הוא מסביר, "ועורכי הדין שנאלצים לפעול במסגרתה, ומדברים בשפה האיומה הזו, נתפשים כמחוללי הריב וכמקציני עמדות. אחת הבעיות הגדולות שנוצרות כאשר עורכי דין מתערבים בהליכי גירושין היא השינוי בשפה שההורים חווים. אם עד כה השיח ביניהם התנהל לפי הערכים וההיגיון שלהם, לאחר כניסת השיח המשפטי לתמונה מתחילה דינמיקה שמתעלמת מהרצון ומהצרכים של ההורים, ומנסה לגרום להם לדבר בצורה משפטית, קרה, מנוכרת וחסרת כל התייחסות להיבטים הרגשיים המורכבים שנמצאים באופן מובנה בכל תהליך גירושין. השיח המשפטי בגירושין מנסה לרבע את המעגל, ומדבר בשפה של מה היה קורה אילו ההורים היו הולכים לבית המשפט, תוך התעלמות מהרצון החופשי ומהערכים של ההורים המתגרשים".

אין מצב לשיתוף פעולה בין עורכי הדין למגשרים?

"ישנם עורכי דין שאני מאוד מעריך, מאחר שהם מסרבים לפתוח בהליכים משפטיים לפני שהיה ניסיון ממשי לגישור, אך אלו הם המעטים שלצערי אינם מעידים על הכלל. אחד הגורמים המרכזיים לכך שעורכי דין רבים מתחילים בהליכים משפטיים היא שככה לימדו אותנו בלימודי המשפטים. השתלמויות על טובת הילד, היבטים רגשיים בגירושין, התמודדות עם תקיעות רגשית בהליכי גירושין – ושאר תחומים שחשוב מאוד שכל מי שמלווה משפחה בהליכי גירושין יכיר על בוריים – אינם נלמדים בלימודי המשפטים, ומכאן שאין עליהם דגש גם בפרקטיקה המשפטית. כאשר עורך הדין יודע להתמודד עם ההיבטים הרגשיים ויודע לשמור על הידע המשפטי במינון הנכון, הוא יכול להיות כלי עזר נפלא בהליכי הגישור. באופן אישי אני מכיר מספר עורכות דין שגם עשו תואר בעבודה סוציאלית, ואני רואה אותן כקולגות נפלאות וממליץ עליהן בחום.

"הליכים משפטיים בגירושין צריכים להיות שמורים אך ורק למקרי הקיצון האלימים ביותר. כל עוד ישנה אפשרות לפתור את המחלוקות בגישור ובהידברות, צריך להימנע מהליכים משפטיים ולאפשר להורים להחליט בעצמם כיצד הם יגדלו את ילדיהם. זאת, על בסיס הערכים שהם יקבעו בעצמם ועל בסיס המציאות התואמת את מצבם ויכולתם".

מהקריאה ב"שותפות חדשה" עולה התחושה שהמתגרשים צריכים בעצם לעבוד בניגוד לדחפים הכי טבעיים שלהם: אנשים רוצים רק להתרחק זה מזה ככל שניתן, אבל המגשר כאילו מכריח אותם דווקא להתקרב ולשתף פעולה. זה בעצם דבר והיפוכו – לפרק את התא המשפחתי אבל לשמור עליו, להיפרד אבל לחזק את הקשר.

"המגשר הוא לא זה שמכריח את ההורים להתקרב ולשתף פעולה", מסביר נישרי. "הילדים שלהם הם אלו שדורשים זאת מהם. משפחה מתגרשת לא באמת מפרקת את התא המשפחתי, אלא בונה אותו מחדש. כאשר ההורים מבינים שגירושין אינם מסתכמים בהסכם הגירושין אלא מתחילים בו (כפי שחתונה זה לא האירוע, אלא מה שקורה לאחריו), הם מבינים שהשינוי המתקרב הוא שינוי שיהפוך אותם מזוג רומנטי לשותפים בניהול עסק משותף. ההבנה הזו גורמת להורים לראות שהדרך הקלה ביותר עבורם ועבור הילדים תהיה בשיתוף פעולה חברי ביניהם, או לכל הפחות בהתנהלות פרקטית ומכבדת.

"במהלך הגישור אנו שמים את הדגש על המטרות האישיות של כל אחד מההורים ועל המטרות המשותפות לשניהם בעתיד. הדגש הזה, על העתיד ולא על העבר, מאפשר שיח אחר מזה שההורים התרגלו אליו – בעיקר בתקופה הסוערת שלפני הפרידה. בנוסף, עצם העיסוק בעתיד עוזר לשחרר את מועקות העבר, ומאפשר שחרור וראיית אופק עתידי חיובי לכל אחד מההורים. התמקדות באופק הזה עוזרת לשים את הקשיים הרגשיים בפרופורציה, ומאפשרת התמקדות במשותף ובילדים".

לשיטתך, השאיפה היא ששני הצדדים יחיו ברווחה כלכלית. איך שומרים שזה לא יהפוך למסחטה של אחד מהם כלפי השני? איך מסמנים את הקו בין הוצאה לגיטימית לפינוק מיותר?

"פעמים רבות בגלל הקושי הרגשי, קשה לצדדים או לאחד מהם להשלים עם כך שיהיו לילדים שני בתים שצריכים להיות יציבים. מכאן שהשלב הראשון הוא ליצור את ההבנה שטובת הילדים היא שבמאה אחוז מהזמן יהיה להם בית יציב, ולא רק כשהם אצל הורה אחד. לאחר שמתבססת ההבנה הזו, ניתן להתקדם הלאה ולדבר על המציאות הכלכלית שתהיה אחרי הפרידה. בנקודה זו אני מציע לפרט את המספרים והרצונות בצורה ברורה ומוחשית, ולבנות תקציב משפחתי בשני הבתים של הילדים. כאשר ההורים מגדירים יחד את ההוצאות הצפויות בשני הבתים ומסכימים על הנתונים, השיח הופך לענייני ומעשי.

"בשלב הבא שמים על השולחן את ההכנסות הצפויות לכל אחד מההורים, וכך מתקבלת תמונה ברורה של הגירעון הצפוי למשפחה בשני הבתים. כאשר יש מספרים ברורים, האתגר נהיה הרבה יותר פשוט לפתרון. כאשר אחד ההורים מדבר בישיבת תקציב על כך שהוא מצפה מההורה השני לשלם לו סכומי כסף שאין ביכולתו להשיג, עולה השאלה מהיכן יקוצצו ההוצאות כדי לעמוד בתשלום. מאחר שההוצאה הראשונית שניתנת להפחתה תפגע ישירות ברווחת הילדים, מהר מאוד מבינים שני ההורים שמספרים מנופחים ולא ריאליים הם פשוט לא אפשריים, ולכן אין ברירה מלבד להתמודד עם המציאות כפי שהיא ובצורה הגיונית".

נראה שהמצב האידיאלי אחרי גירושין הוא מה שנקרא "נסטינג" – סידור שבו הילדים נשארים באותו הבית, וההורים מתחלפים ביניהם בהתאם לזמני השהייה שסוכמו. "היתרון הגדול הוא בכך שהשינוי הפיזי עבור הילדים מצטמצם מאוד. החיסרון של הנסטינג הוא כמובן שההורים עצמם לא יכולים לבנות לעצמם בית שיהיה שלהם, ובו ירגישו בנוח יחד עם הילדים (כשהם בחזקתם).

"לעיתים ההחלטה על נסטינג נובעת דווקא מתוך אילוצים כלכליים, כאשר אין לשני ההורים היכולת הכלכלית להחזיק שני בתים נפרדים. במקרים אלו, ואם לשני ההורים ישנה אפשרות ללון אצל בני משפחה, חברים או בני זוג חדשים, הם יכולים להתחלק רק בעלות הדירה המשותפת ולחסוך את עלות הבית השני. אם אין אצל מי להתארח בימים שבהם נמצאים בלי הילדים, נדרשים ההורים לשכור דירה קטנה נוספת שבה הם יהיו כשהם בלי הילדים, או שתי דירות קטנות (אחת לכל אחד מהם). כאשר ההחלטה על הנסטינג נובעת מסיבות כלכליות ומרצון לחסוך, השיקול אם לעשות זאת נהיה יותר פשוט. מצד שני, כאשר מערכת היחסים בין ההורים עדיין מאוד סוערת וקיים חוסר אמון וכעס רב, אז למרות היתרונות של הנסטינג, עדיף יהיה שכל הורה יהיה בפינתו, ושלא יתקיים ביניהם מפגש אינטנסיבי כפי שנדרש בנסטינג".

זו לא הקרבה מוגזמת לטובת הילדים?

"אני חושב שזו שאלה סובייקטיבית שכל הורה צריך לשאול את עצמו בגירושיו. כל תשובה היא לגיטימית וסבירה, ומותר להורה לומר שעל מנת שהוא יוכל לתפקד, הוא צריך שיהיה לו בית משלו. בסופו של דבר, מה שיקבע אם הילד ייפגע או יצמח כתוצאה מהגירושין זה רמת התקשורת בין ההורים. ככל שהתקשורת תהיה יותר מכבדת וחברית, כך הילד ירוויח ויגדל בצורה בריאה וטובה, גם כשהוא נדרש לעבור בין הבתים. ככל שהתקשורת תהיה לקויה ופוגענית, כך הילד ייפגע ויינזק גם בנסטינג. בכל מקרה, נסטינג מתאים לפרק זמן מוגבל והוא יכול להסתיים בכל שלב, כך שלעיתים ניתן לנסותו בשלב הראשון ולקבוע בהסכם הגירושין מה יקרה אם אחד ההורים יחליט לסיים את הנסטינג".

אתה מציע לשמור על רגשות ההורה האחר כשמחפשים זוגיות חדשה, לחגוג חגים יחד גם כשנמצאים כבר בפרק ב' – כמה עוד אפשר או צריך להתחשב?

"ההורה האחר תמיד יהיה מעורב בחיי האב או האם של ילדיו בצורה משמעותית, ולכן ישנה עדיפות לשמור עימו על יחסים טובים. ככל שמערכת היחסים בין ההורים תהיה יותר חברית, כך לשניהם יהיה קל יותר לגדל את הילדים ולהתמודד עם האתגרים שגידול ילדים מעלה אצל כל זוג הורים באופן טבעי. תקופת החגים היא תקופה שבה הבדידות גדולה מהרגיל, ולכן צריך לשים עליה דגש מיוחד. דווקא המחשבה שבערב החג אחד ההורים לא יהיה עם הילדים באופן קבוע נראית לי משונה. כאשר ההורים לא יכולים להימצא יחד באותו החדר, הדבר עצוב אך מובן, אך כאשר ההורים מתקשרים ביניהם בצורה חברית, אין שום סיבה שהם לא יקיימו יחד עם ילדיהם המשותפים אירועים משפחתיים.

"כאשר ההורים חוגגים יחד את ערבי החג, הם מרוויחים את הזמן המשמעותי הזה עם הילדים ולא מאבדים אף חג עם ילדיהם, בטרם הם יגדלו ויבחרו לקיים את החג עם בני זוגם ומשפחתם החדשה. בנוסף, כאשר שני ההורים נמצאים יחד בחג, ההתנהלות הלוגיסטית קלה בהרבה והילדים חווים את אווירת החג המשפחתית בצורה משמעותית ומשמחת מאוד בעבורם.

"בכל הקשור לזוגיות חדשה, ישנה חשיבות גדולה להתחשבות ברגשות ההורה האחר (בגבולות הסביר כמובן), מאחר שאם ההורה האחר טרם עיכל את הגירושין (בעיקר בשנה הראשונה שלאחר הפרידה), הוא עלול להעביר את תסכוליו דרך הילדים, שעלולים להרגיש כאילו הם צריכים לקחת צד בין הוריהם. מציאות זו תוביל לקשיים מרובים במערכת הזוגית החדשה, כך שדווקא להורה שרוצה לפתח זוגיות חדשה, ורוצה להגדיל את הסיכוי שהזוגיות תצלח, כדאי לוודא שההורה האחר לא יערים עליו קשיים. הדבר לא צריך להתבטא בקבלת אישור מההורה האחר, אלא בקיום דיאלוג פתוח ומתחשב ובעדכון שיש כוונה להפגיש את הילדים עם בן הזוג החדש.

"בנוסף, כל הורה גרוש צריך לזכור שהדרך שבה הוא מתנהג כלפי ההורה השני היא סימן ברור לבני זוג חדשים בנוגע למערכת היחסים העתידית ביניהם. ככל שההורה הגרוש יתנהג בגסות ובחוסר התחשבות כלפי ההורה האחר, כך יוכלו בני זוג פוטנציאליים שלו להבין אם כדאי להם להיכנס עימו למערכת יחסים – ולכן טוב יעשו ההורים הגרושים אם יתנהגו בכבוד ובחברות זה כלפי זה".

 

השאר תגובה

להתגרש בשלום

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות

מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

הוידיאו החודשי

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם