גירושין כשאחד הצדדים מתמודד עם פוסט טראומה

אחד המקרים המורכבים ביותר שמגיעים אלי לחדר הגישור הוא המקרה של גירושין כשאחד ההורים סובל מפוסט טראומה. בין אם מדובר בפוסט טראומה כתוצאה משירות קרבי (הלם קרב) או תקיפה מינית או מכל סיבה קשה וכואבת אחרת, מדובר כמעט תמיד בתהליך מורכב הדורש סבלנות ורגישות רבה הן מצד ההורה ה”בריא” והן מצד המגשר.

תהליך גירושין מאדם הסובל מפוסט טראומה דורש התקדמות איטית והדרגתית על אף הרצון של הצד היוזם להתקדם במהירות גבוהה. אחד הנושאים הקשים לעיכול במצבים אלו, הוא שכדי שנוכל להביא את המשפחה לחוף מבטחים ועל מנת וכל אחד מההורים והילדים יוכל לחיות חיים בריאים ויציבים, חייב הצד ה”בריא” (שבדרך כלל הוא גם הצד שיוזם את הגירושין) להתאזר בסבלנות וברגישות רבה בתהליך. הסיבה לכך היא שכאשר מדובר באנשים עם פוסט טראומה התגובות עלולות להיות לא רציונליות וכאלה העלולות להביא להקצנה מיותרת שתפגע בכל המעורבים ללא שום הצדקה. תגובות אלו של הורה מתגרש הסובל מפוסט טראומה מובילות למצב קיצון שלאחריו יידרש זמן רב לתקן ולהשיב את הספינה למסלולה.

במאמר קצר זה אני מבקש לתת כמה כלים שיכולים להפוך את תהליך הגירושין מאדם עם פוסט טראומה לקצרים בצורה משמעותית ולמנוע נזקים גדולים להורים ולילדים.

דוגמא למקרה אמיתי שהסתבך

“היינו צריכים לפנות מיד לגישור ולא להיכנס למערכת המשפטית הנוראית…” משפט זה נאמר לי על ידי אישה צעירה, אם לילדים שרוצה להתגרש מבעל הסובל מפוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי ומצאה את עצמה בתוך קלחת משפטית שאינה ברורה לה.

הכל התחיל לדבריה בעצת עורכת דינה, שאמרה לה שהשלב הראשון הוא פתיחת תיק ליישוב סכסוך בבית המשפט. אותה עורכת דין “שכחה” להסביר שכתוצאה מצעד זה ישכור הבעל עו”ד לוחמני משלו ותחל מלחמה משפטית. וכך בתוך מספר שבועות, מצאה את עצמה אותה אישה תמימה, שוחה במונחים משפטיים שאינם ברורים לה וניתנים לפרשנות לכאן ולכאן. כתוצאה מהשיח המשפטי החלה הקצנה גדולה בין ההורים ובעקבות כך מצבו הנפשי של האב התדרדר עד כדי איום בפגיעה עצמית. כמובן שבשלב זה כבר היו מעורבים (בצדק) גם גורמי הרווחה שאמנם פעלו למען ביטחונה וביטחון הילדים, אך גם הם היו מעדיפים שכל הסאגה הייתה נמנעת. והכל התחיל כזכור ממכתב קטן, תשלום שכר טרחה סמלי ואגרה בסך 100 ₪.

בשיחתנו הטלפונית הסברתי לה כיצד לפעול כדי להביא את האב הפוסט טראומטי לחדר הגישור אך לשנינו היה ברור שאילו שיחתנו הייתה מתקיימת לפני שהמכתב הראשון נשלח, היא הייתה היום במקום אחר לגמרי – מקום טוב בהרבה. מטרת מאמר זה היא לתת לאנשים אחרים העומדים להתגרש מאדם הסובל מפוסט טראומה, את הידע והכלים לעשות זאת נכון ולהימנע מהמלחמה המשפטית אליה נקלעה אותה אישה ועוד רבים אחרים שלא היו מודעים לאפשרות הגישור במצבים אלו.

חשוב לשלוט בנעשה בתהליך בעיקר במקרי פוסט טראומה בגירושין

כאשר אחד הצדדים בתהליך הגירושין מתמודד עם מחלה או פגיעה נפשית, אנו חייבים לעשות ככל האפשר כדי להימנע מהליכים משפטיים לוחמניים. הסיבה לכך פשוטה וברורה. ככל שהצד השני ירגיש שאנו תוקפים אותו – כך הוא יתרחק ויראה אותנו כאויבים מרים שלו. אדם בריא בנפשו יודע להפריד בין המאבק המשפטי בהורה האחר לבין טובת הילד. הוא מסוגל להבין שאי הסכמה של ההורה האחר אינה מעידה על רצון לפגוע בו או בהורות שלו, אלא על רצון בביטחון וביציבות. מאידך, אדם שאינו בריא בנפשו עלול לפרש צעדים שמטרתם השגת ביטחון ויציבות להורה ולילדים (בזמן שהם שוהים עימו) כצעדים מלחמתיים שכל תכליתם השאת נזק וגרימת כאב ועל כן הוא עלול להיכנס לתודעה איומה של “הקם להורגך השכם להורגו” ולפעול בדרכים נוראיות. לצערנו הרב מאוד, בעבר קרו בישראל מקרים מזעזעים בהם בין הורים שאחד מהם לקה בנפשו, התפתחה יריבות עזה שהובילה למקרי קיצון שכללו פגיעה בילדים (בגופם ובנפשם). מקרים אלו החלו תמיד בהליכים משפטיים שגרמו לאיבוד שליטה ולכן המסקנה ברורה – כאשר יש חוסר יציבות רגשית לאחד הצדדים בהליכי גירושין אנו חייבים לערב גורמי טיפול, לפעול בעצתם ולהימנע ככל האפשר משיח משפטי ולוחמני

תתכוננו - מדובר בתהליך ארוך

תהליך גירושין הוא מורכב מעצם היותו תהליך פרידה בין הורים שעברו חיים שלמים יחדיו ולהם רכוש וילדים משותפים. בכל תהליך גירושין מעורבים חשש כלכלי, רצון לשמור על הילדים, תחושות אכזבה וכעס, שאלות לוגיסטיות מורכבות ועוד. רבות כבר כתבתי על השאלה “איך להתגרש?”, ותמיד המסקנה הברורה היא שמכל הסיבות שציינתי ורבות נוספות – הדרך הטובה ביותר להתגרש היא בגישור גירושין.

יש קו ישיר שמחבר בין אורך התהליך למצב הרגשי של הצדדים. ככל שהמצב הרגשי יותר מורכב כך התהליך יימשך זמן רב יותר. על אף הרצון של הצד היוזם להזדרז בתהליך לאחר שכבר עבר את כל שלבי האבל בגירושין, קצב ההתקדמות תלוי בזמן הנדרש לצד השני לעכל את הגירושין ואת משמעותם. ככל שהצד שקיבל את ההודעה ניחן בחוסן נפשי חזק יותר, כך יהיה לו יותר קל להירתם לתהליך ולהביא לסיומו המוצלח בהקדם. אך מנגד, אדם שחוסנו הנפשי אינו גדול, יזדקק לזמן נוסף כדי לעכל את המצב והשינוי ולהיערך אליו במישור הפרקטי.

המסקנה היא פשוטה – מי שרוצה להתגרש מהר צריכ/ה “להוריד את הרגל מהגז” ולהתאים את עצמו לקצב של הצד השני. כאשר הצד השני ירגיש שלא לוחצים עליו ולא דוחקים אותו לפינה, הוא יוכל בסופו של דבר להירתם גם לתהליך ולהתגרש בשלום. אף אחד אינו רוצה להיות במערכת יחסים בה הוא אינו רצוי, לפעמים רק נדרש זמן להכיר בכך.

מה עושים כשיש מצב קיצון?

כאשר יש חשש לפגיעה בילדים או באחד הצדדים יש לדווח למשטרת ישראל ולבקש הכוונה וליווי. בנוסף מומלץ מאוד להתייעץ מיד עם עו”ס המתמחה בנושא או עם פסיכולוג מומחה ולקבל מהם ליווי וכלים להתמודדות נכונה עם הסיטואציה.

אם מצב הקיצון מתקיים תוך כדי תהליך גישור יש לעדכן את המגשר ולפעול עימו בשיתוף פעולה ובתאום כדי להנמיך את הלהבות ולהביא לרגיעה מהר ככל האפשר.

התנהלות שוטפת עם הילדים במהלך התהליך

ילדים שהוריהם נמצאים בהליך גירושין ואינם מתקשרים ביניהם בצורה טובה – נפגעים. זוהי אקסיומה שרלוונטית לכל תהליכי הגירושין. כדי למנוע פגיעה בילדים ואף להעצים אותם בתקופת המשבר חייבים ההורים לעשות הפרדה בין אי ההסכמה שביניהם לבין טובת הילדים. משמעות הדבר היא שבכל הנוגע לילדים ההורים חייבים להיות מתואמים ולהציג חזית אחידה מול הילדים בנושאי חינוך, בריאות והתנהלות לוגיסטית.

כאשר מדובר בגירושין מאדם המתמודד עם פוסט טראומה, הצורך בתקשורת ברורה וחיובית עולה שבעתיים מאחר ואם לא תהיה תקשורת טובה בין ההורים, עלול ההורה המתמודד לפעול בדרכים שיגרמו לפגיעה בילדים, כגון: שיתוף במחלוקת בין ההורים, שיתוף הילד בפגיעה שהוא חווה מההורה האחר ושימוש בילד להעברת מסרים שליליים בין ההורים. פעולות מסוג זה מצלקות את נפש הילדים וגורמות להם לקושי רב, בעיקר בגיל הרך אך גם בגילאים המבוגרים יותר.

יועצים ומלווים רלוונטיים במהלך תהליך גירושין מאדם עם פוסט טראומה

בכל תהליך גירושין ובעיקר באלו המערבים הורים בעלי קשיים רגשיים, אני מזמין כל אדם שנמצא בסביבת ההורה, ויכול לעזור להביא שקט ולרגיעה בין ההורים בתקופת הגירושין הסוערת, לעשות ככל שיוכל כדי להקל על ההורים והילדים.

אנשים אלו יכולים להיות בני משפחה, חברים או קולגות שניחנו באופי מכיל ורגיש ויכולים לשמש כמשענת רגשית להורה המתגרש. תפקידם של אנשים אלו אינו לייעץ ואינו לחרחר מלחמה אלא פשוט להיות שם עבור ההורה. לאפשר לו לבכות על כתפם ולחבק אותו חזק בימים הקשים. נוכחותם של אנשים מסוג זה בתהליך הגירושין תביא לרגיעה אצל ההורה המתגרש ותאפשר לו לנשום עמוק ולראות את התמונה הגדולה, הרחבה וארוכת הטווח הנחוצה ליצירת עתיד בטוח ויציב לו ולילדיו.

מאידך, אני מציע בחום להרחיק את האנשים שעניינם הקצנת עמדות וחרחור מלחמה ולא לשתף עימם פעולה. פעמים רבות אני רואה ברשתות החברתיות כיצד דווקא אלו שחוו את הגירושין הקשים ביותר הופכים ליועצים הקולניים ביותר. למצער מדובר באנשים שעברו או עדיין עוברים בעצמם טראומה קשה בגירושין וכל שיח בנושא מעורר אצלם את הרגשות הסוערים ביותר. כוונתם אינה רעה אך בעקבות הטראומה הקשה שלהם הם אינם מצליחים להפריד בין המקרה האישי, הקשה והכואב שלהם לזה של ההורה שמתגרש מאדם עם פוסט טראומה.

בנוגע לשיח ולייעוץ משפטי כאשר מדובר בגירושין מאדם עם פוסט טראומה, אני מציע לשאול כל יועץ את השאלות הבאות כדי לוודא שהייעוץ שניתן אכן ניתן למען ההורה ולא יגרום להקצנה מיותרת:

  1. איך הצעדים שאתה מציע לי לעשות יביאו אותי לאן שאני רוצה להגיע ומתי?
  2. האם אתה מוכן להתחייב שמה שאתה מייעץ לי אכן יתקיים?
  3. האם הייעוץ שלך מבוסס על חוק או פסיקה? אם הייעוץ מבוסס על חוק יש לבקש לראות את החוק ואם הייעוץ מבוסס על פסיקה יש לזכור שיש פסקי דין שונים למקרים דומים, ומכאן שההורה השני יקבל בנקודות אלו ייעוץ סותר שיתבסס על פסקי דין אחרים.

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

× כתבו לי
דילוג לתוכן