דרכים יצירתיות להגדלת הכנסה בגירושין
באופן כללי ישנן שתי דרכים לממן את העלויות השוטפות. הראשונה היא בעזרת ההכנסה החודשית והשנייה בעזרת החסכונות. כאשר ההכנסה החודשית של שני ההורים מספיקה כדי להחזיק את שני הבתים ולממן את צרכי הילדים בצורה טובה וקבועה, מספיק להגדיר את תחומי האחריות והחלוקה הכספית בין ההורים באופן שוטף. אך מה קורה כאשר ההכנסה החודשית אינה מספיקה? כאשר להורים יש רכוש או ממון נוסף ניתן להיעזר בהם לפתרון הבעיה.
מכירת הבית – כאשר יש בית משותף ניתן למוכרו ולחלק את פירות המכירה בין ההורים בהתאם להסכמות אליהן הם הגיעו במהלך גישור הגירושין שלהם. ניתן לחלק את הכסף מיד אחרי המכירה או שאחד הצדדים יעביר את חלקו ברווחים (או חלק מהם) לצד השני בעבור חלקו בהוצאות הילדים העתידיות (היוון). ניתן גם לקזז חלקים מכספי הפנסיה וחסכונות אחרים כדי לאפשר היוון ואיזון עתידי.
הישארות בבית המשותף כאמצעי לחיסכון – כאשר הוצאות הבית המשותף נמוכות מהוצאות בית בשכירות ניתן לשקול הישארות של אחד ההורים בבית המשותף. זאת עד אשר תגיע העת הנכונה למכור את הבית. להישארות אחד ההורים בבית המשותף יש יתרון גם כלפי הילדים ששומרים על מקום מגוריהם המוכר והבטוח בתקופה של משבר וחוסר ודאות.
הלוואת גישור – מכונה גם הלוואת בלון. כאשר יש בית משותף אותו רוצים ההורים למכור אך רק בשלב מאוחר יותר, ניתן לקחת הלוואת גישור ולהחזירה כאשר הבית יימכר. יתרונה של הלוואה זו נמצא בכך שכל עוד לא שולמה הקרן משלם הלווה רק את הריבית החודשית שתהיה נמוכה באופן יחסי ותאפשר גמישות תקציבית גדולה יותר בתקציב החודשי השוטף.
משכנתא שנייה – כאשר שווי הבית גדול מהמשכנתא שנותרה לשלם עבורו (בדרך כלל כאשר שווי הבית גדול מ-50% מהמשכנתא שנותרה לתשלום), ניתן לקחת משכנתא שנייה ובעזרתה לשלם להורה האחר עבור חלקו בבית או לחלופין לרכוש נכס מניב שיספק הכנסה נוספת למשפחה. זכור לי מקרה בו הגיע אלי זוג שפנה במסגרת הגישור לייעוץ כלכלי חיצוני, והגיע לתובנה שניתן לרכוש בעזרת משכנתא שניה 2 בתים נוספים בעיירה בפריפריה בהם יגורו ההורים. בפעולה זו חסכו שני ההורים בעלות השכירות החודשית שהיו נדרשים לשלם אילו היו עוברים לשכירות וגם שמרו על ביתם הראשוני.
נסטינג – נסטינג הינה שיטה בה ההורים מתחלפים בהתאם לזמני ההורות שנקבעו בהסכם הגירושין ואילו הילדים נשארים בבית המשותף. במידה ולהורים יש מקום להימצא בו בזמן שהם אינם עם הילדים בבית המשותף, תיחסך עלות הבית השני והמשפחה תוכל להמשיך להתנהל כלכלית כמעט באותו תקציב בו התנהלה לפני הגירושין. הבעייתיות בנסטינג היא שההורים נדרשים להתחשבות מירבית אחד בשני מאחד והם בעצם הופכים לשותפים בדירה למרות שהם אינם נמצאים בה לעולם באותה עת. על כן כדי שנסטינג יצלח צריכים שני ההורים להיות מסוגלים לתקשר זה עם זו בצורה מיטבית.
מה לא עובד
ישנן מספר דרכים שצד שנוקט בהן יגלה שהוא הולך אחורה במקום קדימה. להלן רשימה מייצגת של דרכים בעייתיות אלו:
- שהצד השני יפתור את הבעיה – לא עובד! הפתרון יבוא תמיד משיתוף פעולה של שני ההורים. צד שמרגיש שכל האחריות מוטלת על כתפיו אינו נרתם למשימה ועסוק בעיקר בהדיפת האחריות והקשיים אל הצד השני.
- מחשבה שניתן לחיות מאותה משכורת – גירושין הם עניין יקר. כאשר השכר הממוצע במשק נע סביב ה-10,000 ₪ ואחזקת משפחה עולה בממוצע 17,000 ₪ נוצר גירעון כשמפצלים בתים. שני ההורים המתגרשים נדרשים להבין כבר בשלב הראשון שהם יצטרכו להגדיל את הכנסתם בכל דרך שיוכלו.
- יהיה בסדר – פתרונות ה”יהיה בסדר” מובילים לשוקת שבורה ולקשיים גדולים יותר. חשוב לייצר ודאות לשני ההורים בעזרת תקציב אישי ומשפחתי שישקף את המציאות הכלכלית האמתית ולא רק את האידיאל האופטימי.
- הצד השני רוצה להתגרש אז שהוא ימצא פתרונות – נכון גירושין זה כואב והרצון לפגוע בצד שיזם את הגירושין הוא מובן. ובכל זאת יש לומר את הברור מאליו: לא ניתן לכפות על איש/ה להיות במערכת יחסים שאינה טובה עבורו/ה ושצרכי הילדים אינם נעלמים אלא אף גדלים לאחר הגירושין. שימוש בנשק “האת/ה בגדת/עזבת” יכול לשמש בדיאלוג בין ההורים אך אסור שישפיע על הילדים מהבחינה הכלכלית (ורצוי שגם משאר הסיבות). רגשות בין ההורים פותרים בגישור בין ההורים ולא מערבים את הילדים.
אלו הן מקצת האופציות אשר יכולות לאפשר התמודדות נכונה עם שאלות כלכליות בגירושין. לכל זוג וזוג ישנן אפשרויות נוספות שרק מחכות להתגלות. ככל שתהיה בין ההורים יותר התחשבות והבנה ותקשורת פתוחה כך הם יוכלו לעזור זה לזו למצוא פתרונות מיטביים. במסגרת הליך הגישור ניתן להעלות עוד ועוד רעיונות ולייצר שיח יצירתי אשר ממנו יגיעו הפתרונות. ככל שיהיו יותר הצעות (גם אם הן נראות מוטרפות בהתחלה) כך יגבר הסיכוי למצוא פתרונות טובים לשני ההורים ולילדים.
