מה עושים עם צד "תקוע" רגשית בגישור גירושין
אחד המקרים המורכבים בהם אני נתקל בחדר הגישור הוא כאשר אחד הצדדים אינו מסוגל להתקדם בגישור ולהגיע להסכמות. לרוב לא מדובר על מצבים בהם אין הסכמה על היבטים פרקטיים בגישור אלא על קושי רגשי להתמודד עם המשמעות שאנחנו קרובים להסכמה. עבור אותו צד תקוע המשמעות שבהגעה להסכם גירושין וסיום התהליך ולעיתים גם בעצם הכניסה לתהליך גישור, נתפשת כאקט שלילי וכואב והוא יעשה הכל כדי להימנע ממנו.
דרכי ההימנעות מהגעה להסכם אותן מפעיל הצד התקוע רגשית, הן מגוונות ורבות. בין היתר הן יכולות להתבטא בהעלאת טענות חסרות משמעות ממשית, מיחזור סוגיות שעלו בעבר ופעולות אחרות, והכל בכדי לעכב את התקדמות הגישור. מצבים מסוג זה מעוררים תסכול וכעס אצל הצד השני, שמרגיש שהצרכים שלו אינם נלקחים בחשבון ושאין חשיבות לזמן ולרגשות שלו. מתוך כך עלול להתעורר מעגל כואב של תקיעות וכעס שאילו לא יטופל בצורה נכונה, יביא להקצנה במקום בו כבר היה הסכם ונראה היה שהגישור כבר עומד להסתיים בהצלחה.
כדי להתמודד עם התקיעות הרגשית בגישור אני מציע לפעול באמצעים הבאים:
יצירת הבנה – כאשר מזהים שאחד הצדדים בגישור תקוע רגשית, צריך לשתף את המגשר ו/או את הצד השני בסיטואציה ובגורמים אליה. איני מתכוון לכך שעל הצד השני להכיל ולאפשר לצד התקוע לקבל את “כל הזמן שבעולם” אלא לעזור לו להבין שהצד התקוע נמצא במקום מורכב ושכאשר ישתחררו המחסומים גם הוא יוכל להתקדם ולהשיג את מטרותיו האישיות. על כן האינטרס שלו הוא לעזור לצד התקוע להשתחרר ולא “לעזור” לו להתקבע בעמדתו ובתקיעותו.
סבלנות – תקיעות רגשית קשורה להשתלטות האמיגדלה (המוח הבראשיתי) על פעולותיו של אותו צד תקוע. כאשר נכנסת האמיגדלה לפעולה, פעולותיו של הצד התקוע הן פעולות בסיסיות הישרדותיות שאינן בהכרח ניתנות להסבר רציונאלי (Fight, Flight, Freeze). הדרך לשחרר את הצד התקוע היא לאפשר לו להבין שלא מוטל עליו לחץ מהצד השני, שהתחושות שלו הן לגיטימיות ושיש רצון כנה לעזור לו למצוא את הפתרונות ולצאת מהתקיעות בקצב ובזמן שלו.
שרטוט העתיד – פעמים רבות התקיעות הרגשית נובעת מקושי להתמודד עם ההשלכות הכלכליות והפרקטיות של הגירושין. שאלות כגון: איפה אגור? מתי אראה את הילדים? איך אתקיים כלכלית? איך אוכל לאפשר לילדים שלי חיים יציבים ושלא ירגישו חוסר? ושאלות רבות נוספות, גורמות לרצון לעצור את הזמן ולהישאר במצב הנוכחי והמוכר על אף הקשיים הרבים שהוא מייצר. כאשר עוזרים לצד התקוע רגשית לראות בצורה בהירה ומפורטת כיצד תיראה מציאות חייו לאחר הגירושין, הוא ירגיש ביטחון רב יותר בעתיד ויוכל להתקדם ביתר קלות.
התמדה בתהליך – כאשר תהליכי גישור מגיעים למבוי סתום מאחר ואחד הצדדים תקוע רגשית, ישנה נטייה לעצור את הגישור ולחכות. באופן כללי איני מתנגד לכך שזוגות ייקחו את הזמן וימתינו אך דבר זה אפשרי אך ורק כאשר יש הסכמה בין הצדדים על עצם ההפוגה, על השאלה כמה זמן תימשך ההפוגה ועל השאלה כיצד יתנהלו הדברים בין ההורים עד אשר יחזרו לתהליך? כאשר שלוש שאלות אלו מוגדרות מראש, נוצרת מסגרת המאפשרת לתהליך הגישור להתקיים גם ללא נוכחות פיזית של המגשר. יחד עם זאת חשוב להבהיר שבמידה ומתחילות לעלות מחלוקות בתקופת ההפוגה, מחלוקות שעלולות להוביל להקצנה, יש לחזור בהקדם לחדר הגישור ולמנוע את ההסלמה.
שיתוף פעולה זוגי – פעמים רבות צד שתקוע רגשית מתקשה להבין שמשמעות הגירושין אינה היעלמות של בן הזוג השני מחייו, אלא שינוי במערכת היחסים ביניהם. על כן אני רואה כאחת ממטרות הגישור במצבים אלו (ובכלל) להראות להורים שבסוף הגישור הם עדיין יהיו במערכת יחסים רק שהיה תהיה שונה. מערכת יחסים בה ההורים אינם מתפקדים עוד כבני זוג והורים אלא כשותפים בגידול הילדים בלבד. הדרך להגיע לתובנה זו, עוברת בשיח על היבטים פרקטיים שונים של החיים לאחר הגירושין ובניית סימולציות בהן יראו ההורים כיצד הם יפעלו בשיתוף פעולה בעתיד. ראייה זו עוזרת לבני הזוג לעכל את המציאות שתהיה לאחר הפרידה, לתרגל אותה ולהבשיל לקראתה.
ומה קורה כשאחד הצדדים לא מסכים למרות להכל להיכנס לתהליך גישור ? במקרים אלו ולאחר שהצד היוזם היה אמפתי לרגשותיו של הצד השני ובכל זאת הצד השני לא משתף פעולה ונכנס לגישור. ניתן בלית ברירה להגיש בקשה ליישוב סכסוך ליחידות הסיוע שליד בתי המשפט ולבקש לזמן את הצד השני לישיבת מהו”ת שבמהלכה תסביר עובדת סוציאלית לצד המתנגד, שהוא אינו יכול לכפות את דעתו על הצד היוזם ואינו יכול להשאירו בזוגיות שהוא אינו מעוניין בה. עצם הפנייה לגורם חיצוני רשמי ובעל סמכות כיחידות הסיוע, תגרום צד השני להבין שדחייה אינה אפשרית עוד.
מילה לסיכום – עם כל ההבנה שיש בתהליך הגישור לצד שתקוע רגשית ועם כל הרצון לעזור לו לעבור את הגשר בצורה רגועה ושלוה, עלינו לזכור שיש בחדר ובתהליך עוד הורה וילדים משותפים שגם צריכים לקבל מענה לצרכיהם. על כן תפקיד המגשר במקרים מסוג זה, הוא למצוא את האיזון בין צרכי כל בני המשפחה ולאפשר להורים להמשיך ולגדל את ילדיהם בשיתוף פעולה בזמן הגישור ולעזור במניעת הסלמה והתדרדרות למחוזות רגשיים קשים יותר.
