כאשר זוג עם ילדים מחליט להיפרד, לא רק בני הזוג עצמם מושפעים מהמשבר. במעגלים הקרובים יותר והקרובים פחות נמצאים הורים, אחים, אחיות, סבים, סבתות, בני דודים ובני משפחה נוספים, אשר חווים גם הם את הטלטלה הרגשית שמביאה עמה הפרידה. במקרים רבים המשפחה המורחבת הופכת לגורם משמעותי המשפיע על הדרך שבה יתנהלו הגירושין, על איכות התקשורת בין ההורים ועל יכולתם לבנות מערכת יחסים הורית בריאה לאחר הפרידה.
למעשה, הציפייה שבני המשפחה המורחבת יישארו אדישים או לא יתערבו כלל בתהליך אינה מציאותית. כאשר אדם קרוב מתמודד עם כאב, אכזבה או פחד, בני משפחתו חווים את הדברים יחד איתו. הורים מתקשים לראות את ילדיהם סובלים. סבים וסבתות חוששים לעתיד המשפחה ולקשר שלהם עם הנכדים. אחים ואחיות מזדהים עם אחד הצדדים ולעיתים מרגישים צורך להגן עליו. כל אחד מהם מושפע מהאירועים בדרכו, ולעיתים גם פועל מתוך רגשותיו.
השאלה החשובה אינה האם המשפחה המורחבת תהיה מעורבת, אלא כיצד ניתן להפוך את המעורבות הזאת לכוח חיובי שיסייע למשפחה לעבור את המשבר בצורה טובה יותר.
במהלך השנים פגשנו משפחות שבהן המעורבות של בני המשפחה המורחבת סייעה להפחית מתחים, לייצר הידברות ולעזור להורים לקבל החלטות שקולות יותר. לצד זאת, פגשנו גם משפחות שבהן המעורבות של ההורים, האחים או הקרובים דווקא העצימה את הקונפליקט, הגבירה את תחושת הפגיעה והקשתה על הצדדים להגיע להסכמות.
ההבדל בין שני המצבים אינו נעוץ בעצם המעורבות, אלא באופן שבו היא נעשית.
כאשר בני המשפחה פועלים מתוך פחד, כעס או רצון “להילחם” עבור בן המשפחה שלהם, הם עלולים לעודד צעדים שיחריפו את הסכסוך. לעומת זאת, כאשר הם פועלים מתוך רצון להרגיע, לחזק ולסייע לצדדים לראות את התמונה הרחבה, הם יכולים להפוך למשאב משמעותי בתהליך.
אחת הדרכים היעילות ביותר להפוך את המשפחה המורחבת לגורם מסייע היא להגדיר מראש מה מצופה ממנה. פעמים רבות בני משפחה רוצים לעזור, אך אינם יודעים כיצד. מתוך רצון טוב הם שואלים שאלות, נותנים עצות, מביעים דעות ולעיתים אף פועלים מאחורי הקלעים, מבלי להבין שהדבר עלול לפגוע בתהליך.
ככל שהציפיות ברורות יותר, כך גדל הסיכוי שהמשפחה המורחבת תהפוך למקור תמיכה ולא למקור נוסף של לחץ.
אפשר להסביר לבני המשפחה מה עוזר לכם בתקופה זו, אילו סוגי שיחות מועילים לכם, מה אתם מעדיפים שלא ייאמר ליד הילדים, ומהם הגבולות שאתם מבקשים לשמור עליהם. לעיתים שיחה פשוטה וכנה יכולה למנוע אי־הבנות רבות בהמשך הדרך.
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתקופות של גירושין היא הפנייה של בני משפחה אל הילדים בניסיון להבין מה קורה בבית האחר או כיצד הם מתמודדים עם המצב. ברוב המקרים הדבר נעשה מתוך דאגה אמיתית, אך בפועל הוא עלול להעמיס על הילדים ולגרום להם למצוקה.
כאשר סבים, סבתות, דודים או קרובי משפחה אחרים מנסים לדלות מידע מהילדים, הילדים עלולים להרגיש שהם נדרשים לבחור צד, לשמור סודות או לספק תשובות לשאלות שאינן מתאימות לגילם. גם כאשר הכוונה טובה, התוצאה עלולה להיות בלבול, לחץ ותחושת אחריות שאינה שייכת להם.
לכן חשוב שכל שיחה עם הילדים בנושאים הקשורים לגירושין תיעשה בזהירות, ברגישות ובמידת האפשר בתיאום עם ההורים. הילדים זקוקים למבוגרים שיגנו עליהם מהקונפליקט, לא למבוגרים שיכניסו אותם עמוק יותר לתוכו.
כאשר בן משפחה קרוב עובר גירושין, טבעי לרצות לעמוד לצדו, להקשיב לו ולהעניק לו תחושת ביטחון. לעיתים הוא יספר על הפגיעות שחווה, על הכעסים, על האכזבות ועל ההתנהלות של הצד השני. במצבים כאלה חשוב להבחין בין תמיכה לבין העצמת הסכסוך.
תמיכה אמיתית אינה מחייבת להסכים עם כל אמירה, להצטרף לכעס או לעודד נקמה. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשבה, באמפתיה, בנוכחות ובחיזוק היכולת של האדם לקבל החלטות שקולות ומאוזנות.
בני משפחה שמצליחים להכיל את הכאב של יקירם מבלי ללבות את האש, מסייעים לו הרבה יותר מאשר בני משפחה שמעודדים אותו להחריף את המאבק. פעמים רבות דווקא הקול המרגיע והמאזן הוא זה שמאפשר לאדם לראות את האפשרויות שעומדות בפניו ולבחור בדרך שתשרת אותו ואת ילדיו לאורך זמן.
אחת הסכנות הגדולות בתקופות של גירושין היא יצירת מחנות משפחתיים. כל צד מתכנס סביב בני משפחתו, וכל משפחה מפתחת לעיתים נרטיב משלה לגבי הסיבות לפרידה ולגבי התנהלות הצד השני.
אלא שבמרבית המקרים, המציאות מורכבת הרבה יותר מכפי שהיא נראית ברגעי המשבר. אנשים שנמצאים בעיצומו של כאב רגשי נוטים לעיתים לראות את המציאות דרך עדשת הפגיעה. הם מדגישים אירועים מסוימים, מפרשים התנהגויות בצורה מחמירה יותר ולעיתים מציגים את עצמם כקורבן ואת האחר כאחראי הבלעדי למצב.
לכן חשוב שבני המשפחה יקשיבו, יתמכו ויגלו רגישות, אך גם יזכרו שלכל סיפור יש יותר מזווית אחת. שמירה על כבוד בסיסי כלפי ההורה השני אינה נעשית למענו בלבד, אלא גם למען הילדים, שימשיכו להיות ילדיהם של שני ההורים במשך כל חייהם.
קל לשכוח זאת בזמן משבר, אך גם להורה השני יש הורים, אחים ובני משפחה שחווים את האירועים מנקודת מבטם. בדיוק כפי שמשפחה אחת דואגת לבן שלה או לבת שלה, כך גם המשפחה השנייה עושה זאת.
כאשר שתי המשפחות נסחפות למאבק, נוצרת לעיתים הסלמה שמקשה מאוד על בני הזוג עצמם להרגיע את המצב. לעומת זאת, כאשר בני המשפחה מצליחים לשמור על איפוק, לכבד את הצד השני ולהימנע מהתלהמות, הם יכולים לתרום משמעותית ליצירת אווירה רגועה יותר.
במקרים מסוימים, שמירה על ערוצי תקשורת בין המשפחות יכולה אף לסייע בהרגעת מתחים ובהעברת מסרים חיוביים, במיוחד כאשר קיימים נכדים משותפים וקשרים משפחתיים ארוכי שנים.
לסבים ולסבתות יש מקום מיוחד בתקופות של גירושין. עבור ילדים רבים הם מהווים מקור של יציבות, ביטחון והמשכיות דווקא בתקופה שבה חלקים אחרים בחייהם משתנים.
סבים וסבתות יכולים לסייע לילדים בכך שימשיכו להיות עבורם דמויות אוהבות, יציבות ונוכחות. הם אינם צריכים לפתור את הסכסוך או לקחת צד. לעיתים די בכך שהם ממשיכים להיות מקום בטוח שבו הילדים יכולים להיות פשוט ילדים.
כאשר הסבים והסבתות מצליחים לשמור על קשר טוב עם שני צדי המשפחה ולהימנע ממעורבות בקונפליקט עצמו, הם מעניקים לנכדים מתנה חשובה של יציבות ושייכות.
אחד העקרונות המרכזיים בשיטת שותפות חדשה הוא המעבר מהתמקדות בעבר להתמקדות בעתיד. עיקרון זה נכון לא רק לבני הזוג עצמם אלא גם לבני המשפחה הסובבים אותם.
במקום לשאול מי אשם ומה היה צריך לקרות אחרת, בני המשפחה יכולים לשאול כיצד ניתן לסייע לילדים, כיצד ניתן לתמוך בהורים וכיצד ניתן לעזור למשפחה כולה לבנות מציאות חדשה ובריאה יותר.
כאשר המשפחה המורחבת בוחרת להיות חלק מהפתרון, היא יכולה להפוך לאחד המשאבים החשובים ביותר העומדים לרשות המשפחה בתקופת הגירושין.
המשפחה המורחבת אינה עומדת מן הצד כאשר מתרחשים גירושין. היא מושפעת, כואבת, חוששת ולעיתים גם פועלת מתוך רגשות עזים. אולם דווקא משום כך יש לה פוטנציאל אדיר להשפיע על הדרך שבה יתנהל המשבר.
בני משפחה שמצליחים לתמוך מבלי להתסיס, להקשיב מבלי לשפוט, לחזק מבלי ללבות את הסכסוך ולשמור על טובת הילדים במרכז, יכולים לסייע לבני הזוג ולילדיהם לעבור את התקופה בצורה טובה יותר.
בסופו של דבר, המשפחה המורחבת אינה יכולה למנוע את הגירושין, אך היא בהחלט יכולה להשפיע על הדרך שבה המשפחה תיראה ביום שאחריהם.
נדב נישרי, מגשר מומחה בגישור גירושין