על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי”ג-,1953 ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל שהינם אזרחי המדינה, נמצאים בסמכותם הייחודים של בתי הדין הרבניים ונערכים על פי דין תורה. המשמעות היא כי רק בתי הדין הרבניים בישראל מוסמכים לערוך את טקס הגירושין (סידור הגט) בין בני זוג יהודים בישראל שהינם אזרחי המדינה, והטקס נערך על פי הדין העברי בפני בית הדין הרבני.
ביהדות מסתיימים הנישואים בכתיבת גט ומסירתו לאישה במקרה של גירושין, או אם אחד מהצדדים נפטר. הגט ניתן במסירה על ידי הבעל בטקס הגירושין או על ידי אדם אחר בשליחות של הבעל.
יש ארבעה שלבים לטקס הגירושין בבית הדין הרבני: (1) שלב בירור השמות (2) שלב ביטול המודעות (3) שלב כתיבת הגט על ידי הסופר (4) שלב מסירת הגט. השלב הראשון של בירור השמות, נערך לעיתים במועד נפרד ומוקדם מן האחרים ושלושת השלבים האחרים (ביטול המודעות, כתיבת הגט ומסירת הגט) המהווים את סידור הגט עצמו, נעשים ברצף אחד.
בשלב בירור השמות בית הדין הרבני מברר את שמות הבעל והאישה ואת כינויי החיבה שלהם, וכן את שמות האבות שלהם ואת הכינויים של האבות. בנוסף, בית הדין מברר שבני הזוג המתגרשים אכן היו נשואים עד אותו מועד וכי הם בני הזוג העומדים להתגרש. הבירור נעשה באמצעות חקירת בני הזוג ועדים שכל אחד מבני הזוג מתבקש להביא (העדים יכולים להיות קרובים לבני הזוג). לרוב מומלץ שעדי השמות יהיו בן או בת משפחה המכירים את בני הזוג היטב. כיון שהשמות שנקבעים לאחר חקירת השמות הם השמות הנכתבים בגט עצמו, וטעות בכתיבת השמות גורמת לפסילת הגט, יש חשיבות הלכתית רבה לבירור השמות.
בסיום שלב זה בית הדין הרבני מוודא עם בני הזוג שהגירושין נערכים מרצונם החופשי וכי הגט ניתן מרצון הבעל ולא בכפייה. יש חשיבות רבה לכך שהבעל מגרש מרצונו, משום שרק אז הגט תקף. בנוסף בית הדין מוודא עם בני הזוג שהם מבינים את משמעות הגט ואת העובדה שלאחר מתן הגט הם יהיו מותרים להינשא לאחרים וכי האישה מודעת לכך שלאחר גירושיה היא לא תהיה רשאית להינשא לכהן.
בשלב ביטול המודעות בית הדין הרבני עורך הליך לפני מסירת הגט שבו מבטלים כל התחייבות שאולי ניתנה או הושמעה על ידי הבעל בפני אנשים בעניין הגירושין שלו, אשר עשויה להיחשב ככוונה מותנית או מסויגת לתת את הגט ולא מרצון מלא וחופשי. התהליך נעשה בפני עדים והוא מאפשר תוקף מלא לגט שיינתן אחריו. מדובר כמובן רק בביטול של התחייבויות הנוגעות להליך הגירושין עצמו, ולא להסכמים שנערכו בין בני הזוג בהתייחס להיבטים רכושיים וממוניים, לאחריות ההורית או לזמני השהייה עם הילדים לאחר הגירושין. כחלק מהתהליך הדיינים שואלים את הבעל מספר שאלות ולאחר מכן מבקשים ממנו לחזור על דברי הדיין הבאים: “שמעו אלי, אתם עדים שאני מבטל כל מודעה ומודעה שיצאה ממני וכל דברים שאמרתי שאם יתקיימו יגרמו לביטול הגט וכן פוסל אני כל עדים שיודעים שאמרתי כל דבר הפוסל את הגט וכולי”. לאחר אמירת הדברים הללו על ידי הבעל, בית הדין מתיר את ההתחייבויות והתנאים שהבעל זוכר שעשה, וליתר ביטחון בית הדין מתיר גם התחייבויות שהבעל אינו זוכר שעשה.
בשלב כתיבת הגט על ידי הסופר הבעל המגרש וסוֹפר בית הדין מבצעים את כתיבת בחדר נפרד המיועד לכך. הסופר משמש שליח של הבעל המגרש לכתיבת הגט, ולפיכך נוכחותו של הבעל נדרשת בכל שלבי העבודה. כיוון שכתיבת הגט היא תפקידו של הבעל המגרש, נדרש שכלי הכתיבה בהם נכתב הגט יהיו בבעלותו. לשם כך בית הדין הרבני מקיים תהליך טקסי קצר שבו הבעל מקבל מהסופר את כלי הכתיבה במתנה ולאחר מכן ממנה את הסופר לכתוב את הגט לשמו ולשמה של אשתו ולשם הגירושין. הבעל כאמור נדרש לעמוד בכל זמן כתיבת הגט ליד הסופר ואם בלית ברירה הוא צריך לצאת לרגע, הוא מתבקש לא לדבר עם איש (כולל עם אשתו) בעניין הגט, על מנת שלא לפגוע בתוקפו.
כתיבת הגט נעשית ברציפות וללא הפסקה באמצעות דיו וקולמוס על גבי קלף. בנוסף לסופר ולבעל המגרש נדרשת נוכחות של שני עדים – עובדי בית הדין, שתפקידם להעניק תוקף לגט (אשר נדרשים להיות נוכחים במקום לפחות בעת כתיבת השורה הראשונה ובעת החתימה). בתום הכתיבה קוראים העדים את הגט ונדרשים לחתום עליו בתחתית הקלף. כל עד אומר לחברו לפני שהוא חותם: “ראה שאני חותם לשם גירושי פלוני לפלונית”. בדרך-כלל בזמן כתיבת הגט האישה ממתינה יחד עם המלווים שלה מחוץ לאולם הדיונים.
לאחר החתימה על הגט בני הזוג חוזרים אל אולם בית הדין. בשלב זה הדיינים קוראים את הגט בקפדנות ומוודאים שאין בו טעות, מוודאים שוב שהבעל מגרש את אשתו מרצונו החופשי ומבטלים שנית את המודעות (כדי לוודא שהבעל לא ביטל את הגט בשעת כתיבתו). זהו גם השלב בו בית הדין שואל את הסופר והעדים מספר שאלות על מנת לוודא שהתהליך נעשה כשורה. רק כאשר משתכנע בית הדין כי הגט נעשה כשורה וכהלכה על כל פרטיו, ניתן להמשיך בסידור הגט.
בשלב מסירת הגט נוכחים באולם בית הדין בני הזוג והמלווים שלהם, הדיינים חברי בית הדין הרבני והעדים שחתמו על הגט. אם האשה עונדת טבעות, היא מתבקשת להסיר אותן וזאת על מנת שלא תהא הפרדה וחציצה בין ידיה לבין הגט בשעה שתקבל אותו מן הבעל המגרש. הדיין מוודא עם האשה שהיא מתגרשת מרצונה החופשי ומבהיר לה כי עם קבלת הגט היא נפרדת מבעלה ורשאית להינשא לכל אדם מלבד לכהן. הדיין מוודא עם בני הזוג כי ענייני הממון (כגון חלוקת רכוש והתחייבויות הכתובה) כבר הוסכמו ביניהם, ואם התשובות לכל השאלות מניחות את דעתו, ניתן להתחיל בטקס הגירושין.
האקט של מסירת הגט מיד הבעל ליד האישה מסיים באופן טקסי את חיי הנישואין של בני הזוג. על בני הזוג לבצע את הטקס במדויק כדי שלא יצטרכו לחזור על צעדיהם בשנית וכדי שלא לפגוע בתוקפו של הגט. בשלב זה בית הדין מנחה במדויק את בני הזוג לגבי אופן מסירת הגט על ידי הבעל לידי אשתו ובאשר לאופן בו על האשה לקבל את הגט בכפות ידיה. הבעל נדרש למסור לאשה את הגט ולומר לה את הדברים הבאים: הָרֵי זֶה גִּיטֵךְ וְהִתְקַבֵּל גִּיטֵךְ זֶה וְהָרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת בּוֹ מִמֶּנִּי מֵעַכְשָׁו וְהָרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם”. לאחר מכן בית הדין מנחה את האשה לגבי האופן בו עליה להגביה את ידיה כאקט סמלי של קניין, ואחר כך לטמון את הגט תחת ידה ולצעוד עימו. חלק זה מהווה הכרזה בפומבי על גירושיה, ומסמל את בעלותה המלאה של האשה על הגט ואת סיום הנישואין.
לאחר מסירת הגט מתקיים חלק נוסף שנועד להבטיח שלא ניתן יהיה לערער על הגט. בחלק הזה בית הדין קורא שוב את הגט, חוקר שוב את העדים והסופר, ומורה לבעל לתת לסופר במתנה את כלי הכתיבה והנייר שנותרו כדי שישמשו אותו בעתיד לצורך כתיבת גט לזוגות אחרים. בסיום חלק זה הדיין קורע את הקלף עליו נכתב הגט לקרעים של שתי וערב על מנת שלא ניתן יהיה לגלות בו עוד טעויות (וכדי שהאשה לא תוכל לגבות ממנו שוב את הכתובה). קריעת הגט יוצרת למעשה הבחנה בין גט שכבר ניתן, שאותו גונזים בקרעי שתי וערב בתיק הגירושין בבית הדין, לבין גט שעוד לא נמסר ולפיכך הוא עדיין שלם.
בסיום החלק הזה הדיין מודיע לאשה על מספר איסורים שחלים עליה: איסור להתחתן בתוך 92 ימים, איסור להתחתן לעולם לכהן, ושאיסור על הזוג שהתגרש להתייחד בינם לבין עצמם אלא אם נישאו מחדש. כיוון שהגט נקרע ואינו נשמר אצל האשה, בית הדין כותב מסמך המהווה אישור על הגירושין (“מעשה בית דין”), עליו חתומים שלושת הדיינים שעסקו בגירושין. עותק ממסמך זה נמסר לגרוש ולגרושה. לבסוף הדיין מאחל לבני הזוג הצלחה בדרכם החדשה ו”גמר טוב” (ראשי תיבות סמליים של המילה ג”ט).
