מירוץ הסמכויות הוא מונח שהוטבע בתחום של דיני משפחה ומתייחס לסיטואציה בה הצד שהגיש את תביעת הגירושין ראשון, הוא זה שיכול לבחור היכן יתנהל הסכסוך בין בני הזוג, כלומר האם ההליכים בין הצדדים יתנהלו בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. הדבר נובע מהסמכות המקבילה שיש גם לבית המשפט בענייני משפחה וגם לבית הדין הרבני לעסוק בתביעות גירושין בין בני זוג.
בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המשפטית שדנה בכל סכסוך הנובע מהקשר המשפחתי של הצדדים. חוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ”א – 1995, מגדיר את המושג “בן משפחה” אשר רשאי להגיש תביעות לבית משפט זה. תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א 2020 מגדירות בין היתר, את הנושאים בהם ניתן להגיש תביעה בבית משפט לענייני משפחה ואת האופן בו יוגשו.
לבתי הדין הרבניים סמכויות בעניינים דתיים שהוגדרו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953. בכלל זה, יש להם סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית בנושאי נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים, לרבות גירושין של בני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים. הכוונה היא לביצוע טקס הנישואין וטקס הגירושין והתהליכים הכרוכים בכך. בנוסף לכך יש לבתי הדין הרבניים סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לעסוק בנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין, כגון: חלוקת רכוש, מזונות, זמני שהייה ואחריות הורית (מונח שמוכר בעבר כ”משמורת ילדים”).
הסמכות המקבילה של בית הדין הרבני לעסוק בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין מותנית בכך שלא הוגשה קודם לכן תביעה בנושאים אלו לבית המשפט לענייני משפחה על ידי אחד מהצדדים.
הסמכות המקבילה הזו של בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה לעסוק בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין והצורך להקדים להגיש את התביעה כדי לקבוע היכן יתנהלו ההליכים, הובילו למה שמכונה כאמור “מירוץ הסמכויות“: מכיוון שהשאלה היכן יידונו הנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין היתה תלויה במקום בו הוגשה תביעת הגירושין לראשונה, הדבר הוביל לכך שהצד שמיהר להגיש את התביעה ראשון, הוא זה שיכול לבחור ולהחליט האם ההליכים בין בני הזוג יתנהלו בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה.
הדבר נכון לגבי כל הנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין למעט תביעה בנושא מזונות, שלגביה נקבע (הלכת שרגאי) כי הסמכות של בית הדין הרבני לדון בסוגית המזונות מחייבת את הסכמת שני הצדדים וללא הסכמת שני הצדדים נושא המזונות יידון ויתברר בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני, גם אם תביעת הגירושין הוגשה לבית הדין הרבני.
ההבדלים בין בית הדין הרבני לבית המשפט בענייני משפחה נובעים בעיקר מכך שבית הדין הרבני מתבסס על ההלכה היהודית והמשפט העברי בפסיקותיו, ואילו בית המשפט לענייני משפחה נוקט בגישה יותר אזרחית וליברלית.
כאשר זוג המבקש להתגרש פונה לתהליך של גישור ומגיע יחד להסכם גירושין, נושא מירוץ הסמכויות אינו רלבנטי. בני הזוג יכולים לבחור יחד לאיזו ערכאה יפנו כדי להגיש את הבקשה לאישור הסכם גירושין (האם לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני). אם בני הזוג המתגרשים יבחרו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי לאשר את ההסכם יהיה עליהם לפנות לאחר מכן לבית הדין הרבני כדי לבצע את טקס הגירושין ההלכתי. אם בני הזוג המתגרשים יבחרו לפנות לבית הדין הרבני כדי לאשר את ההסכם, הם יוכלו לעשות זאת ולהמשיך לאחר מכן לביצוע טקס הגירושין בהתאם ללוח הזמנים והיומן של בית הדין הרבני.
