חדשות לבקרים עולה לכותרות עניין השוויון ההורי לאחר גירושין. מדובר בנושא כאוב המעורר בקרב רגשות סוערים וכואבים. הדיון בנושא השוויון ההורי בהליך גירושין נסוב סביב השאלה מהן הזכויות והחובות הבסיסיות והטבעיות של אבות ואימהות לאחר שהם מתגרשים בכל הקשור לגידול הילדים ולקבלת החלטות בנושאי חינוך, בריאות וכדומה.
במאמר זה אבקש להתרחק מהשאלה מי צודק ומי טועה ולעסוק בשאלות שבעיניי הן המהותיות יותר: האם סדר היום של הילדים חייב להשתנות לאחר גישור הגירושין? מה ההבדל בין הורים נשואים להורים גרושים בהקשר לשוויון ההורי? ואיך ניתן לתת מענה לשני ההורים שמחפשים שוויון בגידול ילדיהם המשותפים?
האם סדר היום של הילדים חייב להשתנות מהקצה אל הקצה לאחר הגירושין?
מובן מאליו שמעצם העובדה שההורים יתגוררו בשני בתים, צפוי שינוי מהותי בדרך הגידול של הילדים. אך האם ניתן לצמצם את השינוי ולשמור על שגרת החיים של הילדים? ברוב המקרים התשובה תהיה חיובית. לדוגמה, כאשר ההורים מחליטים במסגרת הסכם הגירושין שלהם, שמקום המגורים והמחיה של הילדים יהיה במקום בו הם נמצאים כעת, או במקום אחר שלגביו שניהם מסכימים שיהיה הנכון בעבורם ובעבור הילדים, הם יכולים לקבוע שבכל מקרה שניהם ימשיכו להתגורר באותו אזור ובקרבה פיזית זה לזו. במצב שכזה יוכלו הילדים להמשיך בשגרת חייהם אחרי הלימודים ועד אשר ילכו לחדרם בביתו של כל אחד מההורים. שמירה על קרבה במקום המגורים, תאפשר להורים הגרושים גם יותר גמישות בזמני השהייה.
דוגמה נוספת לשמירה על יציבות בחייהם של הילדים לאחר הגירושין יכולה להימצא כאשר ההורים מחליטים בהסכם הגירושין, שהילדים יישארו לגור באותו בית בו הם מתגוררים כעת ואילו ההורים יתחלפו ביניהם בהתאם לזמני ההורות שיקבעו. במצב מסוג זה זוכים הילדים בחדר עיקרי משלהם ונחסך להם המעבר המורכב מביתו של הורה אחד לשני.
ההבדל בין הורים נשואים להורים גרושים בהקשר לשוויון ההורי
פעמים רבות אני נתקל באמירה של נשים בחדר הגישור אשר אומרות לי בכעס ובתסכול שהן לא מאמינות לבן זוגם כאשר הוא אומר שהוא רוצה לקחת חלק יותר משמעותי בגידול הילדים. לתחושתן אותו בעל שהיה עסוק בעבודתו כל הזמן ובקושי מצא זמן להיות עם אשתו והילדים, לא יהפוך פתאום “לאב השנה” ולא יתחיל להראות מעורבות ואכפתיות לאחר הגירושין. פעמים רבות מלוות אמירות אלו בהערכה שמדובר בטקטיקה לצורכי משא ומתן וקיצוץ בדמי המזונות והמדור. אינני רוצה להיכנס לשאלה האם הטענה הזו נכונה או לא. ישנם מקרים לכאן ולכאן ועל כן יש לדון בכל מקרה לגופו ולא באופן כללי ותיאורטי. יחד עם זאת חשוב להסביר שבזמן שהזוג נשוי, ישנה נטייה טבעית והגיונית, של שני ההורים להתייחס כמובן מאליו לשותף ולשותפה שלהם בגידול המשפחה, בכל הקשור לנושאים שנתפשים בעיני כל אחד מהם באופן אינדיבידואלי, כחלק מתפקידם בבית. למשל, לגברים רבים נוח “לתת” לאישה להתעסק בעניינים השוטפים של גידול הילדים ואילו לנשים קל לקחת כמובן מאליו את אחריותו של הגבר בטיפול בנושאים טכניים הנתפשים כגבריים (תיקונים ואחזקת הבית לדוגמה). מדובר בעניין שכיח הנובע מעצם המשמעות של נישואין שהם בעצם שותפות בין שני אנשים שמחליטים להקים ביחד משפחה וכמובן מתוך התבססות על הרגלים ומוסכמות חברתיות עתיקות שטוב היה אם היו נעלמות מעולמנו.
כמו בעסקים, בשותפות טובה לכל אחד מהשותפים יש את התחומים שנמצאים בתחום אחריותו ושבהם הוא טוב יותר מהשותף השני. ובנושאים בהם אין יתרון לאחד השותפים, נדרשת קבלת החלטה בעניין – מי אחראי לבצע את אותו עניין. כל עוד ההורים מתגוררים באותו הבית השותפות “זורמת” ומתנהלת בעצמה. יחד עם העליות והמורדות הכרוכים בחיי נישואין, מצליחים ההורים לעבור יום ועוד יום ולגדל את ילדיהם. כאשר ההורים מתגרשים ועוברים להתגורר בשני הבתים, נדרש משניהם לעשות התאמות בחייהם. מצד אחד האישה לא תוכל עוד להסתמך על הבעל שיבצע את עבודות הבית הטכניות והוא מצדו לאו דווקא יוכל להסתמך עליה שתעשה את כל הקשור לגידול הילדים בזמן שהם נמצאים בחזקתו. כלומר ששני ההורים נדרשים להבין שההורה ממנו הם מתגרשים לא יהיה אותו הורה שעמו יצטרכו לנהל את ענייני הילדים לאחר הגירושין. על מנת ולמנוע משברים עתידיים ועל מנת ולאפשר שגרת חיים טובה יותר לאחר הגירושין, יש לוותר על ההיאחזות בדפוסי עבר ובחוסר יכולת להתגבר על חששות. וליצור מנגנונים חדשים לניהול “העסק המשותף”. התעלמות מהשינויים העומדים להתרחש בחייהם של ההורים לאחר הגירושין, תוביל ליצירתו של הסכם גירושין מגביל, אשר ייקבע את מציאות החיים של ההורים כפי שהתנהלה בצורה שלילית בעבר, ויקשה עליהם ליצור לעצמם מציאות חיים טובה ובריאה יותר.
איך ניתן לתת מענה לשני ההורים שמחפשים שוויון בגידול ילדיהם המשותפים?
האם שוויון הורי הוא עניין אפשרי? האם בכלל יש כזה דבר שוויון הורי? אני מאמין שמדובר בחלומות ואידיאלים שיכולים להתקיים אך ורק בסיפורי אגדות. כל אדם הוא שונה ולכל אחד יש את יתרונותיו וחסרונותיו. השאלה האם מדובר בגבר או באישה אינה רלוונטית כאשר אנו עוסקים במקרים פרטניים. בו ברגע בו מתחיל הדיון סביב סוגית השוויון ההורי לעסוק בשאלות מגדריות כלליות והיפותטיות, הוא נידון לכישלון במקרה הטוב ולהעמקת הפערים בין ההורים במקרה הרע. הדרך להתמודד עם שאלת השוויון ההורי היא לבנות מנגנונים שמתאימים לשני ההורים במדויק. זאת בהתאם לצרכים האישיים של כל אחד מההורים ושל הילדים. כאשר בונים את אותן נוסחאות יש להתייחס בין היתר גם לאילוצים של פרנסה של שני ההורים, עניינים של מגורים, מרחקים גיאוגרפיים בין ההורים ובינם לבין מוסדות הלימוד ונושאים פרקטיים אחרים אשר מרכיבים בסופו של דבר את לוח הזמנים היומיומי של ההורים והילדים. ככל שהדיון ייסוב סביב השאלה מי אחראי על מה ובאיזה יום, וכיצד מגדירים מנגנוני בקרה שיוודאו שדברים לא יפלו בין הכיסאות? כך יוכלו ההורים למצוא את הנוסחה ההוגנת והצודקת ביותר עבורם באופן פרטני.
