אני מודה ומתוודה שההסכמים שאני הכי אוהב להכין הם הסכמי זוגיות. הסכמים אלו המכונים גם הסכמי ממון, מאפשרים לבני הזוג המאוהבים, להסדיר שני דברים מהותיים עוד לפני חתונתם: הראשון – שבמקרה והנישואין לא יצליחו, בני הזוג לא יצטרכו להתקוטט סביב ענייני הרכוש והכספים. והשני – איך להבטיח שהנישואין יצליחו ושבני הזוג יזכו להקים משפחה לתפארת?
על אף שבני הזוג כבר עברו דרך ארוכה יחדיו, דרך שגרמה להם לבחור זה בזו למטרת הקמת משפחה ולהמשך חיים משותפים יחדיו, הם עדיין עלולים להימצא תחת מכבש לחצים וחששות מהסביבה, מהמשפחה וגם מתוך הזוגיות עצמה. חששות שאינם מטופלים בתחילת הנישואין עלולים להפוך במקרה של כישלון לזרז ואף לגורם העיקרי לגירושין. על כן בין אם החששות מבוססים ובין אם לאו, מעצם הדבר שהם קיימים יש לטפל בהם.
בעיקר כאשר לבני הזוג או לאחד מהם, יש רכוש שצבר או ירש לפני הנישואין, או במקרים בהם קיימים עסקיים משפחתיים או שותפויות אשר עלולות להיפגע במקרה ויתקיים מאבק גירושין, ניתן יהיה בעזרת הסכם ממון / הסכם זוגיות לצמצם ואף למנוע את החששות אם מגדירים מראש איך יחולקו הרכוש והכספים הקיימים מלפני הנישואין, במידה ותהיה פרידה.
הקושי בעיסוק בענייני רכוש בגירושין עוד לפני החתונה מובן. בני זוג רבים חוששים שבעצם העיסוק בשאלות הנוגעות לפרידה ולכספים, יגרמו למזל רע ולנבואה שמגשימה את עצמה. רבים מהזוגות העומדים בפני חתונה אף מרגישים שהעיסוק בממון יכניס לתוך מערכת היחסים האוהבת, עניינים הזרים לה ובשל כך מערכת היחסים תיפגע. הדרך שלי להימנע מהחשש של בני הזוג, מעיסוק בכסף בזמנים בהם צריך לדבר על אהבה, היא לעטוף את השיח על חלוקת הכספים והרכוש בביטחונות ובאהבה. במסגרת גישור להסכם זוגיות, אני עוזר לבני הזוג לקבוע כללים מוסכמים, אשר יגדירו איך לא לגירושין.
בדרך כלל בני זוג לפני חתונה, נוטים להימנע מלשוחח על המטרות העתידיות שלהם (כזוג וכפרט). שיח כנה ופתוח על המטרות ועל הציפייה מהחיים המשותפים בטווח הבינוני והארוך, הוא שיח שכמעט ולא מתקיים. באופן טבעי בני הזוג, “זורמים” בחייהם המשותפים וחיים מיום ליום. השגרה בה הם חיים עוד לפני החתונה, יוצרת תחושה של ביטחון ועלולה לערפל נושאים שעלולה להתקיים לגביהם מחלוקת.
אמנם לא ניתן לחזות מראש כל משבר אפשרי בנישואין, אך אפשר לקבוע כללים ונהלים להתנהלות והתנהגות שתהיה מקובלת על בני הזוג במהלך הנישואין. העיסוק בכללים לזוגיות טובה לא חייבים להיות טכניים ויבשים. בני הזוג יכולים לקבוע שבכל שבוע הם יוצאים לדייט, הם יכולים לקבוע שחייבים לדבר בכל יום בטלפון, הם יכולים לקבוע שיוצאים לחופשה שנתית והם יכולים גם להסכים ששניהם רוצים ארבעה ילדים. כל הסכמה המקובלת על שניהם היא לגיטימית ויכולה להיכנס לתוך הסכם הזוגיות.
יחד עם הכללים להתנהלות נכונה, ניתן גם לקבוע “עונשים” שיוטלו על מי שהפר את ההסכם. דוגמה יפה לכך התרחשה אצל זוג שהגיע אלי להסכם זוגיות וסיכם שמי שמפר עשר פעמים סעיפים מסוימים בהסכם יהיה חייב לארגן חופשה בחו”ל לכל המשפחה.
על מנת ולהגיע להסכמות יש לבחון את רצונם ואת מטרותיהם של שני הצדדים. מטרות אלו יכולות להיות מטרות כלכליות ורגשיות בעת ובעונה אחת. לאחר שמוגדרות המטרות, ניתן להתחיל ולחפש פתרונות העונים על הצרכים של שניהם. התוצאה הסופית של הסכם זוגיות מסוג זה היא הסכם מאוד אנושי ואישי, אשר נותן שקט בגזרה הטכנית במקרה של פרידה, ויחד עם זאת גם מחזק את האהבה ואת הקשר בין בני הזוג במהלך נישואיהם. לאחר שמושג ההסכם, מקבלים בני הזוג את ההסכם לידיהם ומוודאים שכל הכתוב בו אכן משקף את ההסכמות אליהן הם הגיעו. לאחר שהם בטוחים שההסכם עונה על הציפיות והצרכים מועבר ההסכם לנוטריון או לבית המשפט לענייני משפחה אשר נותנים לו תוקף של פסק דין מחייב.
לקריאה על הסכמי הורות משותפת, לחצו כאן
לקריאה על הסכמי שלום בית ולחלופין גירושין, לחצו כאן
