נייר עמדה
בעניין החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה בהקשר לדיון בביטול חזקת הגיל הרך
א.ג.נ שלום רב
רקע
בנייר עמדה זה תוצע עמדה שחסרה בדיון הסוער המתנהל בשבועות האחרונים בין ארגוני אימהות, אבות ובקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום הגירושין בישראל. בדיונים הסוערים המתנהלים טוענים המעורבים בענייני הגירושין בישראל, כי הם פועלים בשמם של הילדים ותחת הכותרת –”טובת הילד” מנסים להוביל לקבלת החלטות שבפועל עלולות להזיק לילדים רבים. רבים המקרים בהם הדובר ו/או הדוברת מציגים את עמדתם כאילו היא היא טובת הילד באופן גורף ועל כן יש להתחשב בדעתם הבלעדית. קריאות אלו מתנגשות אל מול המציאות היומיומית של הורים גרושים וילדיהם ואף מייצרות דילמות נוספות.
כמגשר המחפש יחד עם בני הזוג הבאים אלי, פתרונות פרקטיים שיתאימו להם ולילדיהם באופן ספציפי, אחלוק מניסיוני על מנת ולעזור ולגבש פתרונות לדילמות הידועות ולהביא לשינוי בשיח הלעומתי המתנהל כיום. בשלב הראשון אבקש להציג מספר הנחות מוצא המקובלות על פי רוב. בשלב השני אציג כיוון אפשרי לפתרון אשר יענה על הצרכים שהועלו.
להלן הנחות המוצא הבסיסיות:
1. טובת הילד היא ששני ההורים יקבלו החלטות בעניינו בהסכמה – כל הדיון המשפטי הנסוב סביב סוגיית הילדים וההורים לאחר הגירושין, הינו דיון המתקיים אך ורק כאשר אין הסכמות בין ההורים המתגרשים. מצב בו יש חוסר הסכמות בענייני גידול הילדים לאחר הגירושין מוביל את ההורים המתגרשים לחפש פתרונות מחוץ לתא המשפחתי האינדיבידואלי שלהם. ברור כשמש שכאשר מגיעים ההורים להסכמות בעצמם, ובמידה והסכמות אלו אינן חורגות מגדר מבחן הסבירות בכל הקשור לילדיהם המשותפים, נחסכים כאב וצער גדולים מההורים אשר יצליחו להמשיך בחייהם לאחר הגירושין ויצליחו לשתף פעולה בגידול הילדים גם בעתיד. בנוסף, המערכת המשפטית תרוויח מכך שייחסך ממנה זמן ומשאבים שיפוטיים יקרי ערך.
2. בית משפט הוא לא המקום למשפחה במשבר גירושין – מאבקים בין הורים מתגרשים אינם יכולים להתנהל על פי סדרי דין אזרחיים רגילים. זאת מתוך הבנה שמדובר בנושאי הליבה שלנו כבני אנוש ומתוך הבנה שיש לטפל בכפפות של משי במשפחות במשבר. מסיבה זו הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה שתפקידם לטפל ברגישות במשפחות גירושין במשבר. ידוע לכל שהשיח המשפטי מוביל לפתרונות משפטיים אך אינו עוסק ואינו נותן מענה לסוגיות הרגשיות שנמצאות בבסיסו של כל משבר גירושין. ללא פתרון רגשי בין ההורים המתגרשים, לא תיתכן השלמה עם המציאות לאחר הגירושין ומכאן שמאבקי הגירושין לא יסתיימו.
3. התקופה הקשה ביותר היא התקופה בה מתנהלים ההליכים בערכאות השיפוטיות – משפחות מתגרשות חוות את מלוא עוצמת המשבר בעיקר בתקופה שבין הפתיחה בהליכים המשפטיים ועד אשר יתקבלו החלטות שיפוטיות סופיות בעניינם. כל עוד לא התקבלו החלטות שיפוטיות סופיות נמצאים ההורים המתגרשים בתוך אי ודאות משפטית גדולה המערערת את יסודות חייהם וגורמת להם לנקוט בצעדים בלתי רציונליים.
4. לפעמים התוצאה המשפטית הסופית אינה המיטבית בעבור המשפחה – יצרם האנושי של ההורים המתגרשים, גורמים לעתים להורים במאבקי גירושין, לדרוש יותר משהם רוצים ואף יכולים לעכל. לעיתים נגלה בסיומה של מערכה משפטית כואבת שהתוצאה הסופית אינה מיטיבה אם אף אחד מהצדדים. זאת גם אם אחד הצדדים או שניהם, קיבל את מלוא הדרישות אותן הציב בתחילת ההתדיינות.
סיכום ביניים – כבר מעצם כניסתה להליך השיפוטי, משפחה במשבר גירושין מפסידה יותר מאשר תוכל להרוויח בסיכומו של דבר. השילוב בין רגשות סוערים לבין הפחד מאבדן שליטה על היקר מכל פוגשים בשיח משפטי אשר אינו יודע ואינו מסוגל להתמודד עם הרגשות הסוערים של ההורים וילדיהם. השיח המשפטי מחפש פתרונות כלליים למקרים פרטניים ומכאן שהוא תמיד ייכשל במשימתו.
מסקנה ראשית – עלינו למנוע את הגעתן של משפחות מתגרשות לערכאות השיפוטיות עד כמה שרק ניתן.
מסקנה משנית – ערכאות שיפוטיות צריכות להתערב בענייני גירושין אך ורק כאשר מדובר במקרי קיצון המשלבים אלימות פיזית ו/או מילולית קשה וכאשר גורמי רווחה טיפוליים מוסמכים קובעים שאין כל דרך אחרת לפתרון מלבד הכרעה שיפוטית חד משמעית.
הפתרון המוצע- חיזוק משמעותי של גורמים מקצועיים המתמחים בנתינת כלים טיפוליים וגישוריים להורים מתגרשים על מנת ויוכלו לקבל החלטות בהסכמה – בהמשך לרוחו של החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, יש לחזק את המסגרות הטיפוליות והגישוריות אשר תוכלנה לעזור להורים בהליכי גירושין לקבל החלטות טובות יותר לילדיהם באופן אינדיבידואלי. עלינו לשאוף לחזק את הגורמים בעלי האופי הטיפולי והגישורי אשר נמצאים בסביבתם הקרובה של ההורים המתגרשים כגון: מחנכת הכיתה, יועצת בית הספר, מנהל בית הספר, פסיכולוג ילדים, מטפלים משפחתיים וזוגיים ובעלי מקצוע אחרים שיכולים לספק להורים המתגרשים מידע אובייקטיבי הרלוונטי להם ולילדיהם באופן נקודתי. ובנוסף לתת להם כלים לייצר תקשורת ברורה ולקבלת הסכמות בין ההורים המתגרשים במהלך משבר הגירושין ולאחריו. במידה ולא יצלח הטיפול ברמה המקומית המידית, ניתן יהיה לחזק את כוחן של מחלקות הרווחה העירוניות ושל יחידות הסיוע שליד הערכאה השיפוטית, על מנת ויוכלו גם הם לעזור להורים המתגרשים לקבל החלטות.
יש להבהיר שכניסה להליך שיפוטי במקרי גירושין, לא צריכה להתאפשר כאשר יש ילדים משותפים באופן אוטומטי. הכניסה להליך שיפוטי צריכה להתאפשר אך ורק כאשר המערכת (ולא ההורים) אמרה נואש מלהציל את הילדים וויתרה על חובתה לשמור על טובת הילד. ויתור של המערכת על הילדים צריך יהיה להתקבל אך ורק לאחר דיונים מעמיקים עם גורמים טיפוליים ומגשרים מהסביבה הקרובה לילדים ומיחידות הסיוע ושירותי הרווחה. ויתור שכזה יזדקק לקבל את אישורו של גורם בכיר אשר יאשר בחתימתו שכל האפשרי נעשה בכדי למנוע מההורים המתגרשים מלהיכנס למערכת משפטית חסרת שליטה.
בברכה
נדב נישרי מגשר גירושין
