דווקא בזכות היותו של משרד המגשרים נדב נישרי, משרד המעסיק גם מגשרים שהינם עורכי דין או בעלי הכשרה משפטית, אנו דוגלים בכך שהידע המשפטי (עורך דין) חשוב מאוד בתהליך הגירושין אך הוא לא הדבר היחיד שחשוב. מגשר מקצועי צריך להכיר היטב את כל ההיבטים המשפטיים הקשורים להליך הגירושין ולדעת גם לנסח הסכם גירושין מפורט, שגם יקבל תוקף של פסק דין בסיום התהליך. אך יחד עם היכולת הזו חייב המגשר להיות בעל כלים מעולם הטיפול וכאלה המאפשרים לו להכיל את הרגשות הסוערים המלווים את תהליך הפרידה וכאלה המאפשרים לו להוביל את הזוג לחוף מבטחים.
האם מגשר חייב להיות גם עורך דין? ישנה סברה רווחת ושגויה לפיה התשובה לשאלה זו היא חיובית. בפועל, לא רק שמגשר אינו חייב להיות עורך דין – השיטה הגישורית שונה בתכלית ואף עומדת לעתים בסתירה מוחלטת לשיטה המשפטית. גישור הוא פרופסיה בפני עצמה, שאמנם יכול להיעזר בידע משפטי בתחומים שונים, אך מעצם הגדרתו כפיתרון קונפליקטים באמצעות הגעה להסכמות משותפות בין הצדדים כבר משאיר באופן אוטומטי את השיטה המשפטית המעודדת חידוד מחלוקות – מחוץ לדלת חדר הגישור.
למה נהוג לומר שעדיף עורך דין מגשר?
מדוע, אם כך, השתרשה הסברה השגויה לפיה מגשר חייב להיות עורך דין? התשובה לשאלה זאת נעוצה בהיסטוריה של שני התחומים האלה, המשפט והגישור. תחום המשפט המודרני כפי שאנו מכירים אותו היום התפתח בעיקר ב-200 השנים האחרונות סביב הצורך של מדינות העולם לייצר מערכת כללים וחוקים אחידה סביב המסחר ביניהן שתפס תאוצה בעקבות המהפכה התעשייתית. מתוך הצורך לקיים מערכת כזאת של סחר בין מדינתי ולמסד מערכת חוקים שתגן על הצדדים השונים, נולד גם הצורך באנשי מקצוע, יודעי קרוא וכתוב, שיוכלו לעגן מערכת חוקים שכזאת בצורה שתהיה נהירה גם לעמיתיהם מעבר לים. כך נולד מקצוע עריכת הדין. כהערת אגב, לא לחינן מזוהה המקצוע הזה עם יהודים שכן בזמנים בהם מדובר הם אלו שידעו קרוא וכתוב ועל כן היתה להם היכולת לייצר שפה חוקית אחידה ובין לאומית.
כך הכתה שורשים השיטה המשפטית ונכנסה למעשה לכל תחום בו קיימים סכסוכים בין אנשים, ממשפחה ועד פיננסים. בכל אחד מהנושאים האלה נולדו עוד תחומים ותת-תחומים של מקצוע עריכת הדין ובאופן הזה “התחנך” העולם בעת המודרנית לחשוב בצורה משפטית בכל עת בה נוצרים סכסוך או מחלוקת. במאמרו “יישוב סכסוכים – אפשר גם אחרת”, כותב על כך מי שנחשב לאבי הגישור בישראל, עוה”ד יורם אלרואי: “מילדותנו אנו מתחנכים על תחרות ואף מאבק. מרבית המשחקים הם משחקי תחרות. התחרות קיימת בלימודים, בחיי החברה, במקום העבודה, ולמעשה הפכה לנו טבע שני. לכן אין פלא שהיא מוצאת את מקומה גם במגעים בין בני אדם הנחלקים בדעותיהם. כל אחד מהצדדים מבקש לקדם את עמדותיו שלו, ולפיכך הוא נוקט טקטיקות תחרותיות כדי ‘לזכות’. נושאים ונותנים תחרותיים רואים בצר האחר ‘מתנגד’ או ‘יריב’, ומחפשים דרכים לשפר את עמדותיהם על חשבונו”.
עו”ד אלרואי מוסיף לגבי השיטה המשפטית הנהוגה בישראל: השיטה המשפטית המקובלת בעולם האנגלו-סקסי ובישראל, הינו השיטה האדברסארית, היא בעיקרה שיטה בינארית, שיטה של ‘או-או’. מטבעו של ההליך המשפטי, שהוא מביא ל’משחק מתאפס’. בעת הדיון נוקטים הצדדים עמדות נוגדות באופן קוטבי ותוצאת המשפט גם היא, בדרך כלל, מתאפסת: בה במידה שהאחד זוכה – השני מפסיד. התוצאה של שיטה תחרותית זו היא, שגישתו היסודית של עורך-הדין מתועלת לעבר השאיפה ‘לזכות בתיק’ ומכתיבה את הדרך שבה הוא מנהל הן את הדיון המשפטי והן את המשא ומתן לפשרה . כפי שהתבטא, בדרך מוגזמת והומוריסטית למחצה, עורך-דין שפרש ממקצוע המשפטים והפך למגשר מקצועי”.
צמיחת הגישור כדרך אלטרנטיבית לפתרון מחלוקות
הגישור לעומת זאת נחשב לתחום חדש יחסית המהווה דרך אלטרנטיבית של פתרון סכסוכים. על פי הגדרתו בויקיפדיה הגישור הוא “שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים שבה גורם נייטרלי מסייע לצדדים לסכסוך להשיג הסכם בעניין שבו לצדדים יש אינטרס משותף יחד עם חילוקי דעות”. האלטרנטיבה עליה מדובר, היא אלטרנטיבה לשיטה המשפטית כמובן, שכאמור השתרשה בעיקר במהלך שלוש המאות האחרונות. אלא שמבט ממעוף הציפור ההיסטורי יכול לערער על גישה זאת המציגה את הגירו כאלטרנטיבה. הגישור, על פי מבט על ההסיטוריה האנושית, הוא השיטה לפיה נהגו בני אדם לפתור סכסוכים מימים ימימה. יש הגורסים כי אהרון הכהן היה למעשה המגשר הראשון.
במסכת אבות (א, יב) מתוארת שיטת הגישור של אהרון: “שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: ‘בני, ראה חברך מה הוא אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר ‘אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו’. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: ‘בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר ‘אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו’. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה”.
כך נוצרו לאורך ההיסטוריה מוסדות לפיתרון סכסוכים באופן גישורי דוגמת זקני הכפר אליהם היו מגיעים בשעת מחלוקת. ישנן חברות בהן השתמרה מסורת זאת עד היום.
הגישור כפי שהוא מוכר כיום הומצא ופותח בארצות הברית. הוא נולד בזירת יחסי העבודה הקיבוציים, שהיו פופולאריים בשנים 1930-1980. כאשר נוצרו מחלוקות שהגיעו למבוי סתום בין מעסיקים לארגוני העובדים, נדרשו פיתרונות יצירתיים, שיוכלו לספק את המענה המוסכם עבור שני הצדדים. זאת, תוך כדי שמירה על כך שהיציבות והעבודה השוטפת לא יפגעו כתוצאה מהתהליך.
הסיבות העיקריות להמצאת מודלים חדשים בגישור, נבעו מתוך אמונה כי בתי המשפט אינם נייטרלים מספיק על מנת לספק הכרעה במצב של מחלוקת. ארגוני העובדים האמינו כי בתי המשפט והשופטים מייצגים את האליטות המזוהות עם המעסיקים. סיבה נוספת לכך היא שרוב הסכסוכים נתפסו בעיניהם כבלתי שפיטים. עוד סיבה נעוצה באלמנט טכני: ההליך המשפטי הוא הליך שבדרך כלל נמשך זמן רב מדיי.
משם הפך הגישור אט אט לאלטרנטיבה המובילה בכל הקשור ליישוב סכסוכים ומחלוקות, הן בארץ והן בעולם. עם הזמן הצטבר ידע מקצועי רב בתחום והתפתחו שיטות גישור שונות דוגמת הגישור הטרנספורמטיבי והגישור הנרטיבי.
מערכת המשפט הישראלית, שסובלת מעומסים כבדים ומאובדן האמון שהציבור מעניק לה, אימצה אליה את הגישור כפיתרון אפקטיבי ומהיר. די לקרוא בציטוטים של שניים מבכירי מערכת המשפט לדורותיה: השופט אליקים רובינשטיין אמר כי: “יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשים כאחד”.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק כתב בנושא: “גישור אינו טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים. תחת הכרעות כוחניות – בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה – באות הכרעות הסכמיות”.
הוא הוסיף: “גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט, ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט. אך עם זאת, אין לכחד כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו”.
מה ההבדלים בין עורך דין מגשר לעורך דין שאינו מגשר?
לאחר שעמדנו על ההבדלים ההיסטוריים והמהותיים בין הגישה הגישורית לגישה השיפוטית, דרכם ניתן להבין מדוע השתרשה הסבה השגויה לפיה מגשר חייב להיות עורך דין, נבחן את ההבדלים הפרקטיים בין מגשר שהוא עורך דין למגשר שאינו עורך דין:
מבחינת הידע הנדרש על מנת להוביל תהליך גישור יש הטוענים כי לעורך דין מגשר המתמחה בתחומים בהם ישנו ידע אובייקטיבי שעשוי לסייע לו (כמו למשל נדל”ן או סכסוכי עבודה) יהיה יתרון יחסי על מגשר שהבקיאות שלו בחוק בנושאים עשויה להיות פחותה. יש החולקים על טיעון זה באומרם כי כל תכליתו של המגשר בתהליך גישור היא לייצר תהליך של הידברות בין הצדדים. מכיוון שעליו לשמור על נייטרליות ומכיוון שההנחה היא שהצדדים השונים מכירים את העסק שלהם או את המשפחה שלהם (תלוי בתחום סביבו מתקיים הגישור) – הידע אינו תנאי הכרחי ולעתים אף עלול ללכוד את המגשר בפרדיגמות שימנעו ממנו לזהות פתרונות יצירתיים כשאלו עולים בחדר.
עוד הבדל מהותי בין השיטה המשפטית לזו הגישורית היא ההתייחסות לפן הרגשי של הסכסוך. השיטה המשפטית, וכפועל יוצא גם העוסקים בה, מתמקדת בחוק היבש, בתקנות ובפסיקות קודמות. כל צד בסכסוך צריך לשטוח את טיעוניו המשפטיים וכמעט שאין מקום להיבטים הרגשיים אותם הוא נושא. על כן מגשר עורך דין שרגיל לעבוד בשיטה זו עלול להתקשות לעשות את המעבר לשיטה הגישורית המכירה בכך שכל סכסוך בין בני אדם יושב על מקום רגשי, על פחדים, חרדות, אכזבות – ומבלי לתת לצדדים את המקום “לאוורר” את קשת הרגשות הזאת, אי אפשר לעבור לשלב השיח שמכוון להסכמות פרקטיות. לימודי הגישור עוסקים בהיבטים פסיכולוגיים, טיפוליים וסוציולוגיים מתוך תפיסה לפיה הידע הזה הכרחי להצלחת תהליך הגישור. מגשרים מקצועיים ממשיכים ומעמיקים בתחומי ידע אלו שמסייעים להם רבות בחדר הגישור.
בנוסף להבדלים אלו, מורגל עורך דין מגשר, בכובעו כעורך דין, לייצר כתבי טיעון ארוכים הנמרחים בשפה משפטית מפולפלת על פני עמודים רבים. זהו גורם המאריך מאוד את התהליך המשפטי, הארוך דיו גם כך, בשל השיטה והעומס על בתי המשפט. תהליך הגישור דוגל במינימום בירוקרטיה וניירת, ובהסכמות בשפת בני אדם. נכון כי הסכם המושג בתהליך גישור כתוב כהסכם משפטי לכל דבר, ומקבל תוקף של פסק דין אם הצדדים מעוניינים בכך, אך התהליך עצמו מתנהל בעיקר באמצעות שיחה פתוחה (וחסויה) בין הצדדים ועל כן זהו תהליך מהיר בהרבה. גם כאן דורש המעבר שעושה עורך דין מגשר בין השיטה המשפטית לגישור התאמות הכרחיות, שנמצאות באופן מובנה אצל מגשר שאינו עורך דין.
לסיכום, ישנם הבדלים היסטוריים ומהותיים בין השיטה המשפטית לשיטה הגישורית עליהם עמדנו במאמר זה. הבדלים אלה מחייבים עורך דין מגשר לא פעם לשכוח במידה מסויימת את השכלתו המשפטית ואת ההרגלים שבאים באופן מובנה ביחד איתה, על מנת להעביר תהליך גישור על פי הגדרתו המקורית. מגשר שאינו עורך דין לעומת זאת ייאלץ לעתים להתגבר על פערי ידע משפטי שהיה לשמש אותו במהלך הגישור בתחומים ספציפיים בהם ידע אובייקטיבי עשוי לסייע לתהליך. לכן, כשבאים לבחור מגשר, בין אם הוא עורך דין או לאו, ההמלצה היא לבחון את הניסיון והרזומה שלו, את השיטה לפיה הוא עובד, את השכלתו ומיקומו הגיאוגרפי ולאחר מכן לקבוע פגישת הכרות ולבחון את החיבור איתו ואת רמת האמון שהוא מייצר – ורק אז להחליט. מגשר שיתאים לצרכים שלכם, יהיה מקצועי וירכוש את אמונכם – הוא המגשר שאתם צריכים לבחור, בין אם הוא עורך דין או לא.
ייעוץ משפטי מחוץ לחדר הגישור
אחד העקרונות החשובים בהליך גישור גירושין הוא שמותר להיוועץ עם יועצים חיצוניים וביניהם גם עורכי דין ואף להביא אותם לגישור עצמו. כבר קרו המקרים בעבר בהם זוגות שהגיעו אלי להתגרש בהסכמה וללא עורכי דין, פעלו לאורך הגישור מתוך חשש שיוותרו על זכויות המגיעות להם או שיתעלמו מנקודה שעלולה בעתיד להיות משמעותית ביותר עבורם, ועל כן התקשו להתקדם בגישור ולהשיג את ההסכם הטוב ביותר עבורם. אין בתיאור זה המלצה חד משמעית להביא עורכי דין יחד עמכם להליך הגישור, אך עם זאת, אינני רואה סיבה מדוע לא לבוא מוכנים להליך הגישור ועם הבנה ברורה מה רוצים ולמה זקוקים באמת.
אם כן, נשאלת השאלה מהם או מיהם היועצים הטובים ביותר שיעזרו לכל אחד מהצדדים ולשניהם בנפרד, להגיע להסכם הגירושין הטוב ביותר? כבר הוכח והובהר שגישה לוחמנית בהליך גירושין לא תקדם פתרון טוב אלא פתרון כפוי שיגרור שנים של מלחמות וקשיים בין ההורים. על כן חשוב שהיועצים המלווים את הצדדים בהליך הגישור, ידעו לנטרל את רצונם האישי וידעו להתייחס ולתת משקל אך ורק לצרכיו של הצד אותו הם מלווים.
מתי להביא עורכי דין להליך גישור גירושין?
לעתים עולה הצורך במסגרת הליך הגישור לקבל תשובה אובייקטיבית מבעל מקצוע המבין בנושא. דוגמא מוכרת מאוד לכך ניתן למצוא בסוגיות המזונות והמדור: בסוגיות אלו אני נתקל רבות בצדדים לגישור גירושין שקיבלו עצה או קראו מאמר באינטרנט ובטוחים שיש תשובה אבסולוטית לשאלה מהו הסכום שיקבע בית המשפט לדמי מזונות ומדור. מאחר ואני כמגשר אינני יכול להיכנס לתוך דיון משפטי עם הצדדים מתוך חשש שאאבד את אמונו של אחד מהם, אני מודה ומתוודה שקשה עבורי ואף מתסכלת ההבנה שמולי אדם אשר פועל בצורה נחושה על בסיס עובדות שאינן נכונות בהכרח. במקרים שכאלו אני ממליץ ביתר שאת לצדדים שכן להיוועץ עם בעלי מקצוע מביני עניין, אך לוודא שהם יספקו תשובות לשאלות הנשאלות בלבד באופן אובייקטיבי, ולא ינסו לייעץ לצעדים אשר עלולים לפגוע בהליך הרגשי והפרקטי המתנהל בין הצדדים בגישור הגירושין שלהם. פעולה בהתאם להנחיה זו, תכניס את היועצים לתוך מסגרת ברורה של יועץ בעניין מסוים ותו לא. חשוב יהיה להבהיר ליועץ את מקומו ואת העובדה שבכל מקרה ואלא אם מתרחש מצב קיצון, פניכם להסכם גירושין בהסכמה ולא למלחמה בבית המשפט.
לסיכום: הכנסת עורכי דין ויועצים מביני עניין לתוך הליך גישור גירושין יכולה לעזור כאשר יש מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעניינים אובייקטיביים שניתן לקבל עליהם תשובה ברורה ומוחלט. מאידך שימוש בעורכי דין בנושאים שאינם משפטיים ואינם יכולים לקבל מענה אובייקטיבי אלא ובעיקר זקוקים לקבלת מענה רגשי, אשר מועלים על ידי הצדדים מתוך פחדים וחששות, יכולה לדרדר את ההליך ולהביא לסיומו הרע.
עצתי לכל צד הנכנס להליך גישור גירושין וחושב שיש לו צורך להיעזר בעורך דין, לומר זאת למגשר אשר ישמח לשתף את עורך דינו בתוך הליך הגישור על מנת ויוכלו יחדיו לתת מענה טוב יותר לאותו צד חושש. מגשר גירושין יודע לעזור לצד החושש להוציא מעורך הדין את התשובות הנכונות לשאלות שעל הפרק ויעזור לצד התוהה להבין את המצב לאשורו.
יש להדגיש שבכל כניסה של עורך דין לחדר גישור (כמו כל אחד אחר הלוקח חלק בהליך), יהיה עליו לחתום על הסכם פתיחת הליך גישור על מנת ולהסדיר את מעמדו כחלק מההליך ומשכך לא יוכל עורך הדין להשתמש כלפיי הצד שממול בכל המידע אשר יגלה במהלך הגישור, זאת במידה והצדדים יחליטו בסופו של דבר לפנות לבית המשפט.
