על אף העובדה שגירושין הפכו לשכיחים בישראל, עדיין אני נתקל מדי פעם בצדדים להליך גירושין אשר אינם פועלים מתוך ראייה שמעורבות של ההורה בגידול הילד, היא זכות בסיסית לא רק של ההורה אלא ואף בעיקר של הילד עצמו. על חשיבותה של מעורבותם של שני ההורים בנעשה בחייהם של הילדים, כבר נעשו מחקרים רבים אשר הוכיחו שילד שגדל ללא מעורבות משמעותית של אמא ואבא בחייו, יהיה צפוי להיפגע רגשית ולסבול מקשיים בלימודים וביצירת מערכות יחסים עתידיות עם בני המין השני.
כמגשר אני רואה חשיבות עליונה בלהבהיר לשני ההורים שכל פגיעה בהורות של ההורה האחר או ביכולת שלו לתפקד כהורה, תגרום לפגיעה קודם כל בילד ואת זה צריך למנוע. זכור לי מקרה שמאוד נגע לליבי, של זוג צעיר עם שני ילדים שהגיע להתגרש אצלי, שניהם היו הורים מאוד מעורבים ומאוד אוהבים במהלך הנישואין אך לאחר שנפרדו, הם חילקו את זמני השהייה שלהם בהתאם לדוגמאות שראו בסביבתם הקרובה ולא על פי מה שהם רצו. לצערם בסביבתם הקרובה כל ההורים המתגרשים התגרשו לאחר מלחמה קשה ומשכך זמני השהייה של האבות היו קצרים ביותר. על פי הסיפורים שסיפרו לי בני הזוג, האבות הגרושים בסביבתם זוכים לבלות עם ילדיהם פעמיים בשבוע ל-3 שעות ובכל סוף שבוע לסירוגין. אותו זוג צעיר שכאמור שניהם היו מעורבים בגידול הילדים, החל לפעול לפי הדוגמא הזאת. משמעות הדבר הייתה שהאב שטרם הפרידה נהג לבלות, לחנך ולהיות עם הילדים בכל יום, נאלץ אחרי הפרידה לראות את ילדיו ל- 6 שעות בשבוע וליום שלם פעם בשבועיים. יחד עם זאת, גם האמא הצעירה שעד הפרידה הצליחה בקושי לשלב בין העבודה לגידול הילדים, נאלצה כעת לבחור בין הזנחת הקריירה להזנחת הילדים. זאת מאחר ולא הייתה לה עוד היכולת לוודא שבשתי העולמות הדברים מתנהלים כשורה. מציאות זו הביאה את האב לתחושות דיכאון ועצב ואת האמא לסף קריסה נפשית ופיזית. במהלך הגישור כשהבנתי ששניהם אינם פועלים על בסיס האינטרסים שלהם אלא מתוך מה שחשבו שנכון בסביבתם הקרובה, התחלתי להציג להם מקרים שהגיעו אלי ונגמרו בצורה יצירתית שאפשרה לשני ההורים להמשיך ולתפקד כהורים. בין השאר הצגתי להם תמונה של זוג שהתגרש אצלי והעלה לפייסבוק תמונה של שניהם עם הילדים המחייכים לכבוד יום המשפחה. על התמונה הם כתבו- “גם כשיש שינויים יש דברים שנשארים קבועים- יום המשפחה שמח”. התמונה שהצגתי לזוג הצעיר פתחה את עיניהם לכך שיש הרבה אפשרויות בפניהם ושהם רק צריכים לבחור את הדרך הנכונה עבורם ועבור ילדיהם.
המקרה הזה ועוד מקרים רבים שמגיעים לתודעת הציבור בכל הקשור למשמעות ההורית של הורים מתגרשים, סובלים מחוסר הבנה ציבורית ולעתים גם ממניפולציות של בעלי אינטרס על סוגיות אלו. כל זוג מתגרש חייב להבין שהמקרה הפרטי שלו הוא המקרה הפרטי שלו ואינו מייצג ואינו חלק משום שיח מגדרי כלשהו. נכון שבעבר חלוקת התפקידים בין ההורים הייתה ברורה- אבא בעבודה ואמא בבית, ומשכך כשמתגרשים האב הופך לזה שבא לביקור והאם נשארת בבית לגדל את הילדים. לשמחתנו מאז חלפו הרבה מים בנהר וכיום גם נשים יכולות ליצור לעצמם קריירה וגם גברים יכולים להישאר בבית לגדל את הילדים. ברם, משונה הדבר שדווקא בעת שמתגרשים אני מוצא זוגות רבים נכנסים לנעלי אותו דור ישן ופועלים כאילו מצופה מהם למלא אחר תפקידיהם המסורתיים. האמא הקרייריסטית טוענת שהילדים צריכים להיות איתה כי היא אימא והאבא מוכן לוותר על חלקו בגידול הילדים ולהפוך לדמות משנית. מבחינתי אלו הן הצהרות שמהר מאוד מתנפצות אל מול השאלה – מה יעשה אותך מאושר? שאני אוהב לשאול את המתגרשים. האם משרת אם היא משאת נפשך? האם ביקורי בזק הם הרצון שלך? מהר מאוד מגלים ההורים שככל שינסו לחשוב כנציגי המגדר לו הם שייכים, כך הם יפסידו יותר מאחר ובסופו של דבר ייתכן והם יקבלו את התוצאה “הנכונה” מגדרית אך השגויה והרעה ביותר עבורם באופן פרטי, אני מזכיר להורים שזכותם הטבעית היא להיות הורים בדרך שלהם וכל עוד הדבר נעשה בהסכמה עם ההורה האחר, אין שום מניעה מהם לשמש כהורים למופת ולהמשיך ולשמור על הקשר עם ילדיהם בהתאם לרצונם, לערכיהם ולצרכיהם.
