מחלוקות בענייני כשרות: מרים טענה שיוסי דורש להנהיג בביתם כללי כשרות מחמירים, כמו שימוש בשני כיורים נפרדים לחלב ולבשר, הקפדה על המתנה של שש שעות בין אכילת בשר וחלב, אכילה אך ורק במסעדות כשרות גם ביציאות משפחתיות, ודאגה לכך שהילדים יאכלו לפי הלכות הכשרות גם כשהם מתארחים אצל חברים. מבחינתה, דרישות אלו מרגישות לה מגבילות ואינן משתלבות באורח החיים החילוני שהיא מבקשת לשמר. יוסי, מנגד, טוען שמרים מקלה בענייני כשרות, מאפשרת לילדים לאכול במקומות לא כשרים, ודבר זה סותר את הערכים הדתיים שחשוב לו להנחיל לילדים

שמירת שבת כהלכתה: מרים הרגישה שהדרישות הדתיות של יוסי יוצרות מתח בבית. מדי יום שישי, הוא מצפה שהיא תבשל ותסיים את כל ההכנות לפני כניסת שבת אך מבחינתה יום שישי הוא יום חופש שבו היא רוצה לנוח ולהתפנק ולא להיות בלחץ להספיק הכול בזמן. בשבתות עצמן, מרים מעדיפה לצאת לטיול עם הילדים או לצפות יחד בסרט, אך יוסי מתנגד לכך. יוסי, מצדו, אינו מבין מדוע מרים אינה משתפת פעולה בימי שישי ומסייעת בהכנות לקראת השבת ומדוע היא בוחרת שלא להצטרף אליו ולילדים לבית הכנסת כדי לחוות את אווירת השבת המשפחתית. מרים הרגישה שציפיותיו של יוסי לשמירת שבת מקשות עליה ליהנות מהסופ”ש, בעוד שיוסי רצה לשמור על אווירת קדושת השבת בבית. לאחר שהמחלוקות הובהרו, המגשר עזר להם לגבש פתרונות מעשיים:

חלוקת תפקידים בימי שישי:  במהלך הגישור סיכמו בני הזוג על חלוקת האחריות בהכנות לשבת, כך שמרים תוכל לנצל את הבוקר לפעילויות אישיות, בעוד יוסי יטפל ברוב ההכנות עד הצהריים.

שבתות גמישות: הוחלט שלפחות פעם בחודש תוקדש שבת לפעילויות משפחתיות מחוץ לבית, כמו טיולים או בילוי משותף בסגנון חילוני, לצד שבתות שבהן נשמרים מנהגי הדת.

חלוקת זמן אישית: הוסכם שמרים תוכל לקחת לעצמה זמן פרטי במהלך השבת, ואילו יוסי יוכל ליהנות משגרת השבת המסורתית עם הילדים, כולל ביקור בבית הכנסת. הפתרונות שמרים ויוסי מצאו סייעו להם לא רק לשמור על יציבות חיי המשפחה, אלא גם להרגיש שהצרכים והרצונות של כל אחד מהם נלקחים בחשבון ומקבלים תשומת לב ראויה.