הינו מונח המתאר ומגדיר את פרקי הזמן בהם שוהים הילדים במחיצת כל אחד מההורים ללא נוכחות ההורה האחר לאחר הפרידה/גירושין. כל הורה זכאי באופן טבעי לבלות זמן משמעותי עם ילדיו להשפיע על אורח החיים שלהם ועל הדרך בה יגדלו ולהנחיל להם את הערכים שחשובים לו.
בעבר נהגו להשתמש במונח ‘הסדרי ראייה’ או ‘זמני הורות’ אך אנו סבורים כי המונח זמני שהייה הינו מונח רחב ומתאים יותר שכן, לא מדובר רק “בראיית” הילדים על ידי ההורה אלא בזמן בו הם שוהים ומבלים במחיצתו, וההורים הרי נשארים תמיד ההורים גם בזמן שהילדים לא שוהים במחיצתם.
זמני השהייה מגדירים למעשה בצורה ברורה ומפורטת איך ייראה לוח השנה של הילדים וההורים בכל הנוגע לזמן בו ישהו הילדים עם כל אחד מההורים, מתי הילדים נמצאים עם כל אחד מההורים ומה יקרה בימים אלו.
זמני השהייה הם זכות של כל הורה אבל הם חובה המוטלת על כל הורה לשהות במחיצת הילדים, לדאוג לקשר איתם ולשמר אותו גם ואולי במיוחד אחרי הפרידה/גירושין.
במסגרת הגישור ההורים מגדירים ומאפיינים יחד את הצרכים של הילדים בהתאם ללוח הזמנים של הילדים וללוח השנה, תוך שהם לוקחים בחשבון את הרצונות, היכולות והאילוצים של כל אחד מההורים הן מבחינת עבודה וקריירה והן מבחינה כלכלית.
במסגרת זמני השהות נידונות סוגיות רבות ובכלל זה השאלות הבאות:
- היכן ילונו הילדים בכל אחד מימות השבוע?
- באילו ימים ישהה כל אחד מההורים עם הילדים?
- היכן יתקיימו המפגשים עם הילדים?
- מי יאסוף את הילדים מהמסגרות החינוכיות בכל יום?
- מי ישים את הילדים במסגרות החינוכיות בכל יום?
- איך יראה סוף השבוע? מתי תחילתו ומתי סופו?
- מה יכול הורה ומה אינו יכול הורה לעשות עם הילדים בזמני השהייה שלו?
- מה יקרה בחגים?
- מה יקרה בימי חול המועד, בחופשות מתוכננות ולא מתוכננות של המסגרות החינוכיות?
- מה קורה בזמן מחלה של הילדים?
- האם זמני השהייה עם הילדים קבועים לכל אורך התקופה עד שימלאו לילדים 18 שנים או שייתכנו שינויים שייקבעו מראש לפי גילם?
למשל, כאשר מדובר בילדים צעירים מאד ייתכן שזמני השהייה שייקבעו לתקופה הראשונה בתחילת חייהם יהיו שונים מאשר זמני השהייה שיהיו כאשר הילדים יגדלו. ככל שהילדים צעירים יותר ייתכן שיהיה מקום למצוא פתרונות ולקבוע מראש מנגנונים שיאפשרו גמישות בעתיד, מתוך הבנה שצרכי הילדים משתנים ולא ניתן לצפות מראש את כל השינויים בחייהם של הילדים עד הגעתם לגיל 18.
המטרה המשותפת של ההורים בסופו של דבר היא לקבוע זמני שהות שיענו באופן אופטימלי על הצרכים של הילדים תוך התחשבות מקסימלית ככל שניתן ברצונות, ביכולות ובאילוצים של כל אחד מהם.
במסגרת הגישור אפשר לדון בנושא ולאפשר נקודת מבט רחבה שלא מתמקדת רק במדידת מספר השעות / ימים בהם הילדים שוהים במחיצת כל הורה, אלא מתייחסת גם למהות הזמן של כל הורה עם הילדים ולתוכן אותו כל הורה יוצק לזמן ה”יחד” כדי שיהפוך למשמעותי עבור הילדים ועבורו, שכן מדובר לא רק על “תפעול” הזמן עם הילדים אלא על מהות היחסים בין הילדים לכל אחד מההורים.
