גילי ממש רוצה שגם אם עמית לא יעשה לילדים קידוש בשבת, אז לפחות שלא יקח את הבנות לים בשבת. עמית מסרב, לטענתו כל הורה עושה בזמן השהייה שלו מה שהוא סבור שמתאים ונכון לעשות. לעומת זאת, על אף שאין לו התנגדות עקרונית, שבזמן שהילדים יהיו אצלה הם ישמרו שבת, אבל הוא לא מוכן שהיא תשכנע אותם להתפלל. הוויכוחים היו על כל צעד ושעל, האם יקפידו על כשרות, לאיזה אירועים אפשר לקחת את הילדים וכך הלאה והלאה, ולא היתה נראית באופק הסכמה כל שהיא.

על אף הרצון שקיים אצל כל אחד בני הזוג המתגרשים, להכריע את עתיד הילדים כהבנתם. האמת שאי אפשר להתעלם ממנה, היא שלא ניתן לכפות על אף אחד מההורים לחיות בניגוד לתפיסת עולמו ולצו מצפונו. גירושין בין בני זוג חילוני ודתי, שמגיעים אל בית המשפט נתקלים על פי רוב בשופטים שאינם מעוניינים להכריע בסוגיות מעין אלה, ודוחפים ככל שניתן את בני הזוג אל עבר פתרונות שיגיעו מתוך הסכמות משותפות.

וכאן מגיע מקומו של תהליך הגישור בגירושין.

תהליך הגישור הוא תהליך שמאפשר לשני הצדדים, למצוא את הפתרונות הטובים ביותר עבורם ועבור ילדיהם. בניגוד להליכים משפטיים יבשים, שמתעלמים מכל ההיבטים הרגשיים שכרוכים בנושאים אלה, גורמים פעמים רבות להקצנה של המחלוקת בין הצדדים, וכפופים לפתרונות דיכוטומיים. תהליך הגישור חותר למצוא את האינטרסים המשותפים של שני ההורים, ודרכם למצוא הסכמות ופתרונות שיענו על הצרכים החשובים לכל אחד מההורים. בתהליך הגישור נפרשים כל הרצונות, הצרכים, היכולות והמטרות של כל אחד מבני הזוג, וכך ניתן למצוא פתרונות יצירתיים שכוללים גם פשרות, אך אינם מחייבים אף צד לוותר על העקרונות החשובים לו.

ועוד דבר חשוב, בתהליך הגישור, אין מי ש’מנחית’ החלטות מלמעלה בני הזוג מגיעים בעצמם, בהכוונת המגשר, להסכמות. ורק כשהם מסכימים עליו סופית, הוא מאושרר בבית המשפט ומקבל תוקף של פסק דין. כל עוד אין בן הזוג מרגיש בטוח שקיבל את מה שהוא רוצה, הוא יכול לשקול את הדבר שוב ואינו מוכרח לקבל החלטה.  מובן מאליו, שלתהליך כזה שהתקבל בהסכמה, יש סיכוי גבוה הרבה ביותר להחזיק מעמד לאורך השנים הארוכות של גידול הילדים.

ובחזרה לגיל ועמית, לאחר שהחלו בתהליך גישור, והפנימו שאי אפשר לכפות את אופן גידול הילדים על הצד השני. ומתוך זה הגיעו להבנה הלא קלה אך ההכרחית, שהילדים יראו שני סגנונות של חיים ויצטרכו לבחור בעצמם איך הם רוצים לחיות. הם הגיעו להחלטה משותפת שמוטל עליהם להקל על הילדים ככל האפשר, ולמנוע מהם פערים גדולים מדי. את דוד שלחו לחינוך ממלכתי – דתי, שמחד חינוכו הוא לשמירת מצוות אך מאידך אינו מחנך לקיצוניות אלא לזרם דתי מתון. והילדות המשיכו בבית הספר שבו למדו, כדי למנוע מהן זעזועים מיותרים.

על הורים שהחליטו להיפרד, לחשוב איזה מסר הם מעבירים לילדיהם. ניתן להיפרד באמצעות מלחמות הדדיות, הקצנת המחלוקות, בתי משפט או בתי דין רבניים ומאבקים של עורכי דין זה בזה. אבל אפשר גם אחרת. אפשר לייצר שיח, גם אם הוא מורכב וקשה לעתים, ודרכו לקחת שליטה על הדרך בה כל אחד מבני הזוג ושניהם יחד, מעצבים את החיים שלהם ושל ילדיהם המשותפים. אפשר לבנות שותפות חדשה שתמצא את האיזונים בין אורח החיים השונה ותאפשר הן לאב והן לאם לחיות על פי אמונתם, מבלי שירגישו שנכפים עליהם כללים שפוגעים בהם.

בדרך זו תינתן דוגמה חינוכית וערכית נפלאה לילדים. המסר שיקלטו הילדים הוא, שגם בשעת משבר, חילוקי דעות וסכסוכים – ניתן לפתור הכל בהידברות. כך ניתן לכבד באופן המלא והרחב את הדיבר “כבד את אביך ואת אמך”, ולבנות שותפות שמתבססת על כבוד הדדי ואמון.

 הרב המגשר חנוך וייטמן הוא מגשר מצוות המגשרים של נישרי מגשרים ומנהל המחלקה החרדית