גירושין הם לא רק פרידה מהבן/ בת הזוג, אלא גם מהחברים
על אובדן מעגלים חברתיים בזמן פרידה זוגית
כאשר בני זוג נפרדים, עיקר תשומת הלב מופנית אל השבר המרכזי- סיום מערכת היחסים הזוגית. ההחלטה להיפרד מלווה בדרך כלל בכאב, קונפליקטים, תהליכים של חלוקת רכוש, קביעת הסדרי שהות לילדים ולעיתים במקרים קיצוניים גם הליכים משפטיים. הגירושין משנים את פני התא המשפחתי, את סדר היום, את שגרת הילדים ולעיתים את הסטטוס החברתי והכלכלי, אבל בתוך כל אלו מתרחש תהליך נוסף, שקט יותר ולא פחות משמעותי- התרופפות, לעיתים ניתוק של הקשרים החברתיים שנבנו סביב הזוגיות. החברים, המשפחה המורחבת, מעגלי ההיכרות המשותפים- כל אלה משתנים, ולעיתים נעלמים.
הגירושין אינם רק סיום של קשר רומנטי, הם אובדן רחב יותר- של זהות חברתית, של תחושת שייכות, ושל מרחבי תמיכה שהיו זמינים במהלך החיים הזוגיים. הגישור הוא לא רק דרך לנהל את הגירושין בצורה מיטיבה לילדים, הוא גם הזמנה למבט עמוק יותר כיצד אפשר- דווקא בתוך הכאב- לשקם, לבנות וליצור מערכות יחסים משמעותיות, כולל החברויות.
החברים: בין נאמנות, מבוכה ושתיקה
רבים מהקשרים החברתיים שלנו נוצרים ומתבססים בתקופת הזוגיות. בין אם מדובר בזוגות חברים, הורים של ילדים מהגן או מבית הספר, או משפחות של בני הזוג. עם הפרידה, נוצר לעיתים מצב לא פשוט: חברים צריכים “לבחור צד”, או מרגישים לא בנוח להישאר בקשר עם שני הצדדים. יש גם מי שמעדיפים להתרחק מתוך מבוכה, חוסר ודאות או רצון “לא להסתבך”.
מי שנמצא בצד שחווה התרחקות חברתית, עלול למצוא את עצמו מתמודד לא רק עם כאב הפרידה, אלא גם עם תחושת בדידות עמוקה, ולעיתים אף חוויה של דחייה. פתאום החברים לא מזמינים, לא שואלים, לא מתקשרים. שיחות קבוצתיות מתייבשות והזמנות לאירועים נהיות נדירות. אפילו במצבים שהפרידה בהם נעשית בהסכמה וללא קונפליקטים חריפים, עדיין נוצרים סדקים. עבור מי שהחיים החברתיים היו עבורו עוגן משמעותי, התחושה הזו יכולה להיות מטלטלת. ובדיוק משום כך, חשוב להכיר בה כחלק בלתי נפרד מהחוויה של גירושין ונדון בה בתהליך הגישור.
איך נראים החיים החברתיים אחרי פרידה?
המעבר מחיים זוגיים לחיים נפרדים כולל גם שינוי בזהות החברתית. פתאום מגיעים לבד לאירועים שבעבר היו זוגיים, נדרשים להסביר לילדים למה כבר לא משתתפים באירועים של המשפחה “השנייה”, ולעיתים גם לחוות ניכור בתוך הקהילה המקומית.
בחלק מהמקרים, יש ניסיון לשמר קשרים, במיוחד כאשר יש ילדים משותפים, אך הדבר דורש בגרות רבה, תקשורת רגישה והבנה הדדית. במקרים אחרים, הצדדים בוחרים במכוון לנתק קשרים מתוך רצון להתחיל מחדש או להימנע מהתעוררות מחודשת של כאב.
כך או כך, חשוב לזכור: גם אם נדמה שהחברים התרחקו, זה לא תמיד אישי. פעמים רבות מדובר בפחד, בלבול או חוסר ידע איך לנהוג. גם הצדדים השלישיים מרגישים את ההשלכות של הגירושין, ולפעמים זקוקים לזמן כדי לעכל ולבנות מערכת יחסים חדשה עם כל אחד מהצדדים. הגישור יכול להיות המקום שבו מתחילים להניח יסודות לקשרים חדשים. לעיתים, דווקא מתוך הכנות שבשיח הגישורי, עולה רצון הדדי לשמור על קשרי משפחה עם בני משפחה של הצד השני, או להסכים על עקרונות לתקשורת מכבדת עם חברים משותפים.
מה אפשר לעשות?
להכיר באובדן
השלב הראשון הוא להכיר בכך שמדובר באובדן אמיתי. לא רק של בן או בת הזוג, אלא גם של חלקים מהזהות החברתית, הקהילתית ולעיתים גם המשפחתית. התחושות שעולות הן לגיטימיות: עצב, בלבול, תחושת בגידה או ריקנות- כולן תגובות נורמליות למצב לא פשוט.
לשתף ולבקש
כדאי לנסות, במידת האפשר, לשתף חברים בתחושות, במיוחד את אלה שקרובים. לומר בכנות: “קשה לי עם השקט הזה” ,“אני מרגיש/ה לבד” או “אני יודע/ת שהמצב מורכב, אבל הקשר איתך חשוב לי, אני לא מצפה שתבחר/י צד”. לעיתים דווקא שיחה כנה יכולה להחזיר קשרים למקום בטוח ואנושי יותר.
לבנות מעגלים חדשים
גירושין, למרות הקושי, יכולים להיות גם הזדמנות. אפשר להתחיל להתקרב לאנשים חדשים, להרחיב את המעגלים דרך תחומי עניין, קהילה, תחביבים או קבוצות תמיכה. לא מדובר בהחלפה של הקשרים הישנים, אלא ביצירת תשתית חדשה לחיים שמתרחבים מעבר לפרידה.
להיות סבלניים
מערכות יחסים משתנות, ולעיתים לוקח זמן עד שהדברים מתייצבים. חברים שלא ידעו איך להתמודד עשויים לשוב בהמשך. לפעמים דווקא אחרי שהאבק שוקע, יש מקום לבנות קשרים בריאים, ברורים ומכבדים יותר, גם אם בצורתם החדשה.
להעזר באנשי מקצוע
קשרים חברתיים הם חלק בלתי נפרד מהבריאות הנפשית. אם תחושות של בדידות, דחייה או בושה מציפות ומכבידות, זה זמן מצויין לפנק את הנפש בטיפול ריגשי, קבוצות תמיכה, ייעוץ או כל מה שיכול לספק תחושת שייכות והבנה.
והילדים, מה הם רואים?
ילדים חווים את הפרידה לא רק דרך הבית שמתפצל, אלא גם דרך השינוי במעגלים החברתיים שסביבם. כשאחד ההורים “נעלם” מהאירועים של המשפחה השנייה, או מפסיק להיפגש עם חברים משותפים, הילדים מרגישים את זה היטב. הם עלולים לחוש מבוכה, בלבול, ואפילו אשמה.
לכן חשוב לשמור, ככל האפשר, על נוכחות חברתית פעילה: גם למען בריאותו הנפשית של ההורה, וגם כמודל עבור הילדים כיצד שומרים על קשרים, גם בתקופות קשות. זהו מסר חשוב של יציבות, חמלה ויכולת לעבור משבר בגדלות נפש. כאשר הילדים רואים שההורים שלהם שומרים על קשרים חברתיים תקינים ומכבדים או פשוט הם לומדים שיעור חשוב: שגם כשמשהו נגמר, זה לא אומר שהכול מתפרק. זו אחת התרומות העמוקות של הגישור בגישת שותפות חדשה.
לסיכום: מעבר, לא רק פרידה
גירושין משנים מערכות יחסים רבות, לא רק את הזוגיות. אובדן חברים ומעגלים חברתיים הם חלק כמעט בלתי נמנע מהמעבר הזה. ההתמודדות עם המישור החברתי, שהוא לעיתים רגיש ופגיע במיוחד, דורשת מודעות, רכות פנימית ולעיתים גם עזרה מקצועית. אך אין מדובר בגזירת גורל. זה חלק מהפרידה אבל לא סוף הסיפור. עם הכרה, אומץ ופעולה, אפשר לשקם קשרים, לפתוח דלתות חדשות, ולמצוא שוב קהילת שייכות תומכת. הדרך לשם אולי דורשת זמן, אבל היא גם הזדמנות לצמיחה, לאותנטיות וליצירת מערכות יחסים עמוקות יותר, גם עם קשרים ישנים שיכולים להתחדש מתוך הבנה עמוקה יותר.
הפרידה מהחברים איננה מוחלטת. היא פרק, לא סוף. יש חיים חברתיים גם אחרי הגירושין.
כתבה את המאמר המגשרת הדס שרון
