איך להתכונן לגישור – להבין את התהליך לפני שמנסים לשלוט בתוצאה
פרק 113 בפודקאסט "משהו עם גישור"
נקודת ההתחלה: לא עוד פגישה, אלא רגע משמעותי בחיים
כאשר אדם מגיע לגישור, הוא אינו מגיע מתוך שגרה רגילה של החיים. הוא מגיע משום שמשהו כבר לא עובד כפי שעבד בעבר. משהו במערכת היחסים השתנה, התערער, ולעיתים אף נשבר. עצם ההגעה לגישור היא כבר צעד משמעותי, שמבטא הבנה שהקונפליקט לא ייפתר מעצמו ושיש צורך במסגרת אחרת, מקצועית, שתאפשר להתמודד איתו בצורה אחרת. ברגע הזה, טבעי לחלוטין שהאדם יחוש חוסר ודאות, מתח ולעיתים גם פחד. הוא אינו יודע כיצד יתנהל התהליך, מה יקרה בתוך החדר, ומה תהיה התוצאה. הוא שואל את עצמו שאלות מהותיות: האם אקבל את מה שאני רוצה? האם אצטרך לוותר? האם הצד השני יהיה הוגן? האם המגשר יבין אותי?
התחושות הללו אינן סימן לחולשה, אלא ביטוי לכך שמדובר באירוע משמעותי. ולכן, ההכנה האמיתית לגישור אינה מתחילה בשאלה מה לומר או איך לשכנע, אלא בהבנה עמוקה של המצב שבו אנו נמצאים. ככל שנבין טוב יותר את מהות התהליך, כך נוכל להיכנס אליו בצורה נכונה יותר, רגועה יותר, ובעיקר מדויקת יותר.
תוצאה טובה בגישור – לא מה שחשבת, אלא מה שמתברר כנכון
אחת ההנחות הבסיסיות שרוב האנשים מגיעים איתן לגישור היא שהם יודעים מהי התוצאה הרצויה. יש להם תמונה בראש, לעיתים אפילו מאוד ברורה, של מה צריך לקרות, מה נכון, ומה הצד השני צריך להסכים לו. הנחה זו מובנת, משום שבמצב של קונפליקט אנחנו נוטים להיאחז בעמדה שלנו. אנחנו יודעים מה אנחנו חווינו, מה אנחנו מרגישים, ומה נראה לנו צודק. הבעיה היא שהמציאות אינה מורכבת מזווית אחת בלבד.
במצב של קונפליקט, כל אחד מהצדדים פועל מתוך נרטיב פנימי שמסביר את מה שקרה ואת מה שצריך לקרות. הנרטיב הזה מגן עלינו, שומר על תחושת הזהות והצדק שלנו, אך בו בזמן גם מצמצם את היכולת שלנו לראות את התמונה המלאה. אנחנו עסוקים בהגנה על עצמנו, ולכן מתקשים באמת לראות את הצד השני. גם אם אנחנו חושבים שאנחנו מבינים אותו, בפועל אנחנו מפרשים אותו דרך העיניים שלנו.
הגישור משנה את המצב הזה. ככל שהתהליך מתקדם, וככל שנוצר שיח אמיתי, מתחילה להיווצר תמונה רחבה יותר. הצדדים מתחילים להבין לא רק את עצמם, אלא גם את האחר. ההבנה הזו אינה מחייבת הסכמה, אך היא פותחת אפשרות חדשה. כאשר מבינים את המציאות במלואה, ניתן להתחיל לחשוב על פתרונות שלא היו נראים אפשריים בתחילת הדרך. לכן, תוצאה טובה בגישור אינה בהכרח התוצאה שחשבנו עליה בהתחלה, אלא התוצאה שמתבררת כנכונה לאחר שהתהליך נפרש במלואו.
גישור הוא תהליך – והקצב שלו הוא חלק מהפתרון
אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להתייחס לגישור כאל אירוע חד-פעמי. אנשים רבים מגיעים מתוך ציפייה לפגישה אחת שבה הדברים ייאמרו, יובהרו, ותתקבל החלטה. אך גישור אינו עובד כך. מדובר בתהליך שיש בו התפתחות, יש בו קצב, ויש בו שלבים שונים. יש רגעים של הבנה, יש רגעים של התנגדות, יש רגעים של פתיחות, ולעיתים גם רגעים של נסיגה.
כאשר מבינים שמדובר בתהליך, משתנה גם הגישה אליו. במקום לרצות לסיים מהר, ניתן להתחיל לשהות בתוך התהליך. זו אינה משימה פשוטה, משום שהשהות הזו כרוכה בחוסר ודאות. אך דווקא בתוך חוסר הוודאות הזה יש יתרון משמעותי. זהו מרחב שבו עדיין אין החלטה סופית, אך גם אין כפייה. זהו מרחב שבו ניתן לחשוב, לבדוק, לשאול שאלות, ולהבין את הדברים לעומק.
מי שממהר לצאת מהתהליך, עלול לפספס את האפשרות הזו. מי שמוכן להיות בתוך התהליך, גם אם הוא אינו נוח, מגלה בהדרגה שהוא מקבל שליטה עמוקה יותר על ההחלטות שהוא מקבל.
למה לא נכון למהר להסכמה בכל מחיר
הרצון להגיע להסכמה הוא טבעי. הקונפליקט מעייף, המתח גובה מחיר רגשי, ויש רצון לסיים עם זה ולהמשיך הלאה. אך כאשר חותרים להסכמה מהר מדי, לעיתים מוותרים על הדבר החשוב ביותר – ההבנה.
כאשר צד אחד מפעיל לחץ על הצד השני להגיע להסכמה, נוצרת תגובת נגד. האדם שמרגיש לחץ אינו נפתח, אלא מתגונן. הוא נכנס לעמדה של הגנה, ולעיתים אף התנגדות. במקום להתקרב לפתרון, נוצרת התרחקות. גם אם בסופו של דבר תתקבל הסכמה, היא עלולה להיות הסכמה שטחית, שאינה מחזיקה לאורך זמן.
הסכמה אמיתית נוצרת מתוך הבשלה. היא נוצרת כאשר שני הצדדים מבינים, כל אחד בדרכו, שזהו הפתרון שמתאים להם. הבשלה כזו אינה מתרחשת תחת לחץ, אלא בתוך תהליך שמאפשר זמן, בדיקה והבנה.
נורמליזציה: להחזיר את החיים למסלול גם בתוך קונפליקט
אחד המושגים המרכזיים בגישור הוא נורמליזציה, כלומר היכולת להמשיך להתנהל בצורה תקינה גם כאשר יש קונפליקט. כאשר מערכת יחסים נכנסת למצב של מחלוקת, הנטייה הטבעית היא להתרחק, להימנע, להפסיק לתקשר. אך דווקא ההימנעות הזו יוצרת מתח נוסף. כאשר אין תקשורת, כל צד ממלא את החסר בפרשנות שלו, ולעיתים הפרשנות הזו מושפעת מהפחדים ומהכאב.
לכן, חלק מההכנה לגישור הוא גם הכנה להתנהלות בתוך הקונפליקט. חשוב להמשיך לדבר, להמשיך לתקשר, גם אם לא על הנושא שבמחלוקת. ניתן לדבר על הילדים, על נושאים יומיומיים, על דברים שאין עליהם מחלוקת. עצם קיומה של תקשורת יוצר תחושת רציפות ומפחית את העוצמה של הקונפליקט.
נורמליזציה אינה מבטלת את הקונפליקט, אך היא מאפשרת לו להתקיים בתוך מסגרת יציבה יותר. היא יוצרת תנאים שבהם ניתן לנהל את המחלוקת מבלי לאבד שליטה על החיים עצמם.
קווים אדומים – למה הם מגבילים יותר משהם מגינים
אנשים רבים מגיעים לגישור עם הצהרות ברורות לגבי מה הם לא מוכנים לקבל. הם מגדירים לעצמם “קווים אדומים”, מתוך רצון להגן על עצמם. אך בפועל, קווים אדומים עלולים להפוך למלכודת.
כאשר אדם מצהיר על קו אדום, הוא מקבע את עצמו בעמדה. גם אם במהלך התהליך מתברר שהמציאות מורכבת יותר, או שיש צורך בגמישות, קשה לו לזוז. הוא מרגיש מחויב לעמדה שהציג, ולעיתים אף נאלץ להגן עליה גם כאשר היא כבר אינה משרתת אותו.
במקום זאת, נכון יותר להבין את הצרכים שמאחורי העמדות. לשאול את עצמנו למה הדבר חשוב לנו, מה המשמעות שלו עבורנו, ומה עומד מאחוריו. כאשר מבינים את השורש, ניתן למצוא פתרונות יצירתיים יותר, שמשרתים את אותו צורך מבלי להיתקע בעמדה אחת.
ההבחנה בין עובדות לתחושות – כלי קריטי לניהול שיח
בגישור, חשוב מאוד להבחין בין עובדות לבין תחושות. עובדה היא נתון שניתן לבדוק ולהוכיח. תחושה היא חוויה פנימית, סובייקטיבית, אך בעלת משמעות עמוקה.
כאשר מערבבים בין השניים, נוצרת תקשורת לא מדויקת. למשל, כאשר אדם מציג תחושה כעובדה, הצד השני עלול להרגיש מותקף או לא להבין את הדברים. לעומת זאת, כאשר יש הפרדה ברורה, נוצר שיח שמאפשר הבנה.
ניתן לומר: “יש לי גירעון של סכום מסוים” – זו עובדה. ואז להוסיף: “זה גורם לי לחרדה” – זו תחושה. כאשר הדברים נאמרים כך, הצד השני יכול להבין גם את הנתון וגם את ההשפעה שלו.
סבלנות והבדלי קצב – להבין את האחר בלי לאבד את עצמך
בגישור, לא תמיד שני הצדדים נמצאים באותו מקום רגשי. לעיתים אחד כבר בשל לתהליך, בעוד השני עדיין בתחילת הדרך. זה יוצר פער, ולעיתים גם תסכול.
חשוב להבין שתהליך רגשי אינו אחיד. לכל אדם יש קצב משלו. ניסיון להאיץ את הקצב של האחר עלול לפגוע בתהליך. מצד שני, גם משיכת זמן אינה יכולה להימשך ללא גבול. יש צורך באיזון, ובשיח פתוח על הצרכים של כל אחד מהצדדים.
להתמקד בעתיד – כי שם נמצא הפתרון
העבר הוא חלק מהסיפור, אך הוא אינו המקום שבו נמצא הפתרון. כאשר נשארים בעבר, נתקעים במעגל של האשמות ונרטיבים. כל צד מגן על הסיפור שלו, וקשה מאוד להתקדם.
העתיד, לעומת זאת, פותח אפשרויות. כאשר מדברים על מה יהיה, על איך רוצים שהחיים ייראו, נוצרת תנועה. ניתן לבנות, לתכנן, לחשוב יחד. זהו מרחב שבו ניתן ליצור פתרונות חדשים.
זה לא אומר להתעלם מהעבר, אלא לבחור את הזמן הנכון לעסוק בו. לאחר שנוצר בסיס של אמון והסכמות, ניתן לחזור גם לנקודות מורכבות מהעבר ולבדוק כיצד להתמודד איתן.
בסופו של דבר – זו בחירה מודעת להיכנס לתהליך
הכנה לגישור אינה רשימה של פעולות טכניות, אלא בחירה מודעת. בחירה להיות בתוך תהליך, בחירה לא למהר, בחירה להקשיב, בחירה לראות גם את הצד השני, ובחירה להתמקד בעתיד.
מי שמגיע כך לגישור, אינו רק מגדיל את הסיכוי להגיע להסכם טוב יותר, אלא גם מאפשר לעצמו לעבור תהליך משמעותי. תהליך שמוביל להבנה עמוקה יותר, ליציבות, וליכולת להמשיך הלאה בצורה נכונה יותר.
וזו המטרה האמיתית של גישור – לא רק לפתור קונפליקט, אלא ליצור דרך חדשה להתנהל בתוך החיים.
שאלות ותשובות: איך להתכונן נכון לגישור ולהגיע לתוצאה טובה יותר
הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שגישור אינו פגישה חד-פעמית אלא תהליך. מדובר בתהליך שיש בו התפתחות, הבשלה ושינוי של נקודות מבט. מי שמגיע מתוך ציפייה לפתרון מיידי עלול להתאכזב או להפעיל לחץ שפוגע בתוצאה. לעומת זאת, מי שמבין שמדובר בתהליך, מאפשר לעצמו להיכנס אליו בצורה רגועה ומדויקת יותר.
כן ולא. חשוב להגיע עם הבנה של הצרכים והאינטרסים שלך, אך לא להינעל על פתרון אחד בלבד. עמדות נוקשות עלולות לחסום את התהליך. גישור עובד בצורה הטובה ביותר כאשר יש פתיחות לבדוק אפשרויות חדשות, גם אם הן שונות ממה שחשבת בתחילת הדרך.
תוצאה טובה בגישור אינה בהכרח התוצאה שדמיינת מראש, אלא התוצאה שמתבררת כנכונה לאחר שנחשפת לתמונה המלאה. היא מבוססת על נתונים, על הבנה של שני הצדדים, ועל פתרון שמאפשר לחיות איתו לאורך זמן, ולא רק “לנצח” בטווח הקצר.
כאשר ממהרים להגיע להסכמה, לעיתים מוותרים על תהליך ההבנה. לחץ לייצר הסכמה עלול לגרום לצד השני להרגיש שהוא נדחק לפינה, ואז הוא מתגונן או מתנגד. הסכמה אמיתית נוצרת מתוך תהליך ולא מתוך דחיפה.
כדאי לשמור על תקשורת ככל האפשר, גם אם לא מדברים על הנושא שבמחלוקת. שיחה על הילדים, על היומיום או על דברים ניטרליים יוצרת נורמליזציה ומפחיתה מתח. הימנעות מוחלטת מתקשורת דווקא מגבירה את הקונפליקט.
נורמליזציה היא היכולת להמשיך להתנהל בצורה תקינה גם בתוך קונפליקט. היא מאפשרת לשמור על יציבות, להפחית סטרס וליצור בסיס לתקשורת טובה יותר. ללא נורמליזציה, הקונפליקט משתלט על כל מערכת היחסים.
בדרך כלל לא. קווים אדומים מקבעים אותך בתוך עמדה ומקשים על גמישות. במקום זאת, עדיף להבין לעומק את הצרכים שמאחורי העמדה. כאשר מבינים את הסיבה האמיתית, ניתן למצוא פתרונות רחבים יותר.
עובדות הן נתונים שניתן לבדוק, כמו הכנסות והוצאות. תחושות הן חוויות פנימיות, כמו פחד או חרדה. חשוב להפריד ביניהן, כי ערבוב יוצר בלבול. כאשר מדברים על כל אחד מהם בצורה ברורה, השיח הופך מדויק ויעיל יותר.
זה טבעי שכל צד נמצא במקום אחר בתהליך. אחד עשוי להיות מוכן להתקדם, והשני עדיין מעכל. חשוב לתת מקום לפער הזה, אך גם להיות מודעים לכך שמשיכת זמן מוגזמת עלולה לפגוע בתהליך. הפתרון הוא שיח פתוח והבנה הדדית.
העבר מלא בנרטיבים ובהאשמות שקשה מאוד להסכים עליהן. העתיד, לעומת זאת, מאפשר לחשוב יחד על פתרונות. כאשר מתמקדים במה יהיה ולא במה היה, נוצרת אפשרות אמיתית להתקדמות.
לא. עדיף להשאיר את הנושאים שבמחלוקת לחדר הגישור, שם יש מסגרת שמאפשרת לנהל אותם בצורה נכונה. מחוץ לחדר עדיף לשמור על תקשורת נורמלית ולא להיכנס לעימותים.
סבלנות היא אחד הכלים החשובים ביותר. תהליך גישור דורש זמן כדי להבשיל. מי שמאפשר לעצמו להיות בתוך התהליך ולא מנסה לקצר אותו בכוח, מגיע בדרך כלל לתוצאה טובה יותר.
להגיע פתוחים, להיות מוכנים להקשיב, להימנע מלחץ מיותר, להתבסס על נתונים, ולהבין שמדובר בתהליך משותף. בנוסף, חשוב לזכור שהמטרה אינה רק הסכם, אלא יצירת בסיס נכון להמשך החיים.
ממש לא. גישור אינו תהליך של ויתור אלא של הבנה. הוא מאפשר לכל צד לשמור על הצרכים שלו, תוך יצירת פתרון שמתחשב גם בצד השני. זהו תהליך של דיוק, לא של כניעה.
גישה נכונה. לא טקטיקה, לא מניפולציה, אלא נכונות להיות בתהליך, להקשיב, ללמוד, ולהבין. מי שמגיע עם גישה כזו, מגדיל משמעותית את הסיכוי להגיע לתוצאה טובה באמת.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) שלום, אני המגשר נדב נשרי ואתם מאזינים לפודקאסט שלי משהו עם גישור.
(0:07) הפודקאסט הזה מחולק לשני חלקים.
(0:10) בחלק הראשון אני עוסק בגישור גירושין ובכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתגרש בטוב, בשיתוף פעולה ולשמור עליכם ועל הילדים שלכם.
(0:22) בחלק השני אני עוסק בכל מה שקשור לגישור.
(0:25) הפן המקצועי, הממשקים עם עולם המשפט, עם עולם הטיפול ובכלל כל מה שקורה בגישור בעולם.
(0:36) הפודקאסט הזה הוא הדרך שלי לדבר איתכם, הציבור, המאזינים שמחפשים את הדרך הנכונה להתמודד עם קונפליקטים בצורה של שיתוף פעולה ודיאלוג והימנעות.
(0:49) מהקצנה ומלחמות משפטיות.
(0:53) בכל שבוע, בכל פרק, אני והעורכים שלי זוכחים על נושא שאני חושב שיש בו ערך, ואני מאוד מקווה שאתם תיהנו מההאזנה ושתקבלו ממנה כלים מועילים.
(1:07) שתהיה האזנה נעימה, והנה מתחיל פרק חדש.
(1:12) כשמישהו מגיע לקישור, הוא טרוד, הוא חושש, הוא מלא בתהיות, מה יהיה?
(1:21) איך זה יתנהל?
(1:21) מה יקרה?
(1:23) הרי אם כבר הגענו לגישור, זה אומר שמשהו גדול קורה, משהו מטריד, משהו משמעותי, הרי אם זה לא היה כזה גדול, לא היינו באים לגישור, לא היינו מוצאים את זה.
(1:39) מהמגרש המקומי שלנו ביני לבין הצד השני.
(1:43) ועכשיו אנחנו באים למישהו אחר, ומשהו קורה, והתוצאה הזו היא, התוצאה של הגישור היא גדולה, היא תהיה משמעותית, היא תקבע את גורלי הרבה פעמים.
(1:59) ולכן אנשים מאוד מוטרדים בגישור.
(2:02) עכשיו, זה מעניין לראות שאנשים באים באמת לבושים בגדים הכי יפים ומאוד מכובדים ומסודרים, באמת אנשים עושים בדרך כלל השקעה לקראת שהם באים לגישור, אבל הבחוץ אינו מראה עליו בפנים.
(2:19) בפנים הם חוששים, טרודים, מפחדים, וזה מאוד ברור, זה מאוד מובן, מכל הסיבות שאמרתי ואחרות.
(2:30) ומה שאני רוצה בפרק הזה לעשות זה רגע לדבר איתכם על מה שקורה לפני הגישור.
(2:34) איך אנחנו יכולים להתכונן אליו?
(2:37) וגם מה תוך כדי הגישור אני יכול לעשות, אני כצד שנמצא בגישור, איך אני יכול לעשות שהגישור יפעל לטובתי?
(2:49) שההתנהלות תהיה לטובתי?
(2:51) שהתוצאה תהיה לטובתי?
(2:56) אז הם, זו מטרת הפרק הזה, לתת לכם את ה…
(2:59) כמה טיפים שאני רואה מתוך הניסיון שלי בחדר הגישור, שאנשים שנקטו בהם הגיעו לתוצאה הרבה יותר טובה.
(3:09) אבל בואו נתחיל בלהגיד מהי תוצאה יותר טובה.
(3:17) בגישור יכול להיות שהתוצאה שתהיה בסופו של דבר היא לא התוצאה שחשבתם בהתחלה.
(3:24) ובכל זאת היא תהיה יותר טובה.
(3:27) איך אני יודע את זה ולמה זה קורה?
(3:30) כי כשבאים למחלוקת, כשבאים לגישור, כל אחד יודע את מה שהוא יודע.
(3:38) הוא לא יודע את מה שהצד השני יודע.
(3:40) יכול להיות שהוא חושב שהוא יודע מה הצד השני יודע, אבל הוא לא באמת רואה את הכל, כי כולנו עסוקים בלהגן על הנרטיב שלנו.
(3:48) ברגע שהתגלה הקונפליקט, אנחנו עסוקים בלהסביר מה עשיתי ולמה עשיתי ואיך הוא פגע בי ולמה הוא אשם ואנחנו מאוד מגנים על הנרטיב שלנו וזה מאוד הגיוני, זה שהוא מנגנון פנימי שלנו, הישרדותי שלנו שהגוף צריך ככה, הגוף והנפש פה עושים יד ביד ואומרים אנחנו עכשיו שומרים על עצמנו, על ההגדרה העצמית, על הזהות שלנו בגלל זה אנשים הולכים למלחמות מאוד גדולות סביב נרטיבים, גם זה פרק שצריך להעלות.
(4:21) אז בהתחלה כל אחד עסוק בנרטיב שלו, כל אחד עסוק בענייניו, בזווית ראייה שלו, והוא לא רואה את הצד השני.
(4:29) אבל בגישור, ככל שאנחנו מתקדמים, ושמים את הדברים על השולחן, ומייצרים שיח, ומתמקדים בנתונים ובעובדות ובנרטיבים השונים, אז לאט לאט נוצר סיפור חדש.
(4:43) סיפור שבו אני רואה גם את עצמי, לא צריך לוותר על עצמי, אבל אני גם רואה את הצד השני.
(4:49) וככל שאני רואה יותר את הצד השני, התמונה מתבהרת, והיא משתנה.
(4:56) ובסופו של דבר, כשאחרי שכבר יש את הכל על השולחן, אז אני יכול לבחור, יחד עם הצד השני, את הפתרון הטוב ביותר לשנינו.
(5:07) והפתרון הזה הוא בא מתוך ידע והבנה מכל מה שקרה בתוך התהליך.
(5:13) אז יכול להיות שהתוצאה היא אחרת.
(5:15) זה קודם כל.
(5:17) אז מבחינתי להגיע התוצאה הטובה ביותר היא לא, היא לאו דווקא מה שחשבתי בהתחלה.
(5:24) היא מה שהיא באמת התוצאה הטובה ביותר שמתבססת על נתונים, על עובדות, על המצב הספציפי, על המציאות שקיימת.
(5:33) וזה דבר שחשוב להבין.
(5:35) אם מישהו חושב שהוא יבוא לגישור והוא יכריח את הצד השני לקבל את עמדתו ואת הרעיון שלו, אז כנראה שזה לא יקרה.
(5:47) עכשיו, כנראה עם פועל כוכבית, כי יכול להיות שכן, יכול להיות שבאמת מה שאתם מציעים זה באמת הדבר הנכון ביותר, ורק צריך שהצד השני יבין את זה.
(5:54) זה יכול לקרות.
(5:57) אבל זה גם יכול לקרות ההפך, ויכול לקרות באמצע, ויכול לקרות הרבה דברים.
(6:01) ואנחנו רק צריכים לבוא בטוחים.
(6:05) עם ראש בטוח, עם לב בטוח, עם מחשבה לשמוע.
(6:10) היופי בגישור זה שאף אחד לא יכריח אתכם לעשות משהו שאתם לא רוצים.
(6:14) ממש לא.
(6:15) זה יהיה המקום שבו אפשר לשבת, לדבר, להבין, לייצר נורמליזציה.
(6:22) בתוך מערכת היחסים, להוריד את הלהבות, להוריד את הסטרס ואז מתוך כל מה שיקרה, אז למצוא את התשובות הטובות ביותר זה אומר שלא תצטרכו לוותר על האינטרסים, על הצרכים, ממש לא אבל אם הם באמת נכונים עבורכם ואם באמת אתם מאמינים שזה מה שצריך לקרות כי זה הדבר הנכון, אז לא צריכה להיות בעיה להתמודד ולהגן על המקום הזה, על העמדה הזו ואם זה באמת נכון, בסוף, הצד השני גם יבין את זה אבל אם זה לא נכון, או שזה לא מדויק, או שזה כמעט שם אז יכול להיות שיהיה פה שינויים וצריך לבוא פתוחים לתוך הדבר הזה שוב, בלי לוותר על שום דבר, פשוט להיות בתוך השיח אז איך עושים את זה?
(7:09) קודם כל אני חושב שצריך להבין שגישור זה תהליך, בכלל מערכות יחסים זה תהליך, ניהול קונפליקט זה תהליך, זה לא זבנג וגמרנו.
(7:22) אל תצפו לבוא לפגישה אחת, להגיד את הדברים שלכם, ושם יגישו יגיד לכם, אתם צודקים, אתם טועים, והנה זה הפתרון.
(7:29) לא, לא, זה לא גישור, זה אולי פישור, אבל זה לא התהליך שאתם רוצים.
(7:33) אתם רוצים תהליך?
(7:35) שבסופו לא רק שתהיה הסכמה, אלא שתהיה הסכמה שתהיו גאים בה.
(7:41) ככה אני רואה בעולם הגירושין.
(7:43) מבחינתי המטרה היא לא רק ההסכם, הסכם זה חתיכת נייר.
(7:47) זה צריך להיות תהליך שבסופו ההורים גאים בעצמם.
(7:51) אומרים לעצמם, וואו, איזה תהליך עברתי, איך התמודדתי עם המשבר הזה, עם השבר הזה, עם האבלות הזו.
(7:58) ועכשיו אני וההורה השני יכולים לפעול ביחד, לשתף פעולה, והילדים שלנו, גאים בנו, זו המטרה.
(8:05) אז זה תהליך להגיע לשם, יש פה היבטים רגשיים, יש פה היבטים טכניים, כלכליים, לוגיסטיים, הרבה דברים קורים בתוך התהליך הזה.
(8:13) אז קודם כל בואו נבין שזה תהליך, ואין פה זבנג וגמרנו.
(8:17) זה לא שברגע אחד הכל ייפתר, לא, זה לא עובד ככה.
(8:22) ואם אני מבין שזה תהליך, אז אני יכול לבחור לשאוט בו.
(8:28) עכשיו, יש פה איזה משהו מורכב.
(8:30) כי בעצם המחשבה שלנו היא שכשיש קונפליקט, כשיש משהו שהוא לא פתור, אז אני בבעיה.
(8:39) אני מרגיש לא בנוח, אני על קוצים, משהו פה קורה.
(8:43) עכשיו, בואו ניקח רגע את האפשרויות שיש לנו.
(8:47) יש את התחילת, את האפשרות לפני הקונפליקט, לפני שבאנו לגישור, שהכל במתח, הכל באמוציות, אנחנו לא יודעים מה יקרה.
(8:54) יש את הסוף, שאנחנו יודעים שהוא הגיע, שם הכל ייפתר, ויש את הבן לבן.
(9:01) עכשיו, הבן לבן הוא מאוד מסוכן, כי אם אנחנו לא ננהל אותו נכון, אנחנו עלולים לחזור למצב הראשון, של חוסר ודאות, חרדה, ואין לנו שום שליטה על מה שקורה.
(9:11) המקומות האלה עלולים גם להביא אותנו, אם לא נפתור את המחלוקת בינינו בדיאלוג ובהסכמה.
(9:18) אנחנו נהיה עלולים להגיע לבית המשפט, שזה איום ונורא, זה ויתור על השליטה שלנו, זה מישהו אחר מחליט עבורי, עבור ילדיי, עבור העסק שלי, זה מיותר מאוד.
(9:29) כמובן, כבר דיברנו רבות על תחלואי המערכת המשפטית.
(9:34) אז אם אני מבין שעד אשר הגישור לא מסתיים בתוצאה שהיא נכונה לי, ואם הוא מסתיים בתוצאה שאינה נכונה לי, אני עלול להידרדר, אז אני צריך להישאר בתוך הגישור כמה שיותר זמן עד שאגיע לתוצאה שטובה לי.
(9:54) זה המקום.
(9:55) עכשיו, זה מקום שהוא לימבו, הוא בין לבין, אבל זה מקום שהוא עדיף מהאפשרויות האחרות.
(10:00) בסופו של דבר, מגיעים למצב של הנירוונה, של השקט הזה, של הנה, הגענו, הסדרנו את הדברים.
(10:06) אבל לא צריך לרוץ לשם.
(10:09) ולכן ההצעה הראשונה שאני רוצה לתת לכם היא להבין שמדובר בתהליך.
(10:15) תהיו סבלנים, תיהנו מהתהליך.
(10:19) תיהנו מזה שזה מצב ביניים, אבל שום דבר קיצוני בינתיים לא קורה, וכרגע אתם בשליטה מלאה.
(10:26) אף אחד לא מכריח אתכם, אף אחד לא כופה עליכם, אתם בחדר שאפשר לדבר בו.
(10:31) המפגשים הגישוריים הם פעם בשבוע, שעתיים שאפשר לשבת ולדבר על הכל.
(10:36) ואפשר גם לדבר על מה יקרה בעתיד, שם אנחנו פותרים את המחלוקת, אנחנו מסתכלים לעתיד והולכים מהסוף להתחלה, זה בשיטת שותפות חדשה.
(10:47) אבל גם אנחנו יכולים לדבר על מה קורה עכשיו.
(10:50) זאת אומרת שאפשר לתת מקום גם למה קורה השבוע, בשבועיים הקרובים, כדי שנעצר פה שקט ונבנה לאט לאט את המדרגות האלה, לנהל הנורמליזציה.
(11:00) וגם מצד שני גם בואו נדבר על מה קורה בעוד חמש שנים, שש שנים, שנתיים ואז אנחנו בעצם מדלגים על פער הביניים, פער הביניים הוא הכי מלחיץ כי כביכול אני מקבל החלטות עליו עכשיו והוא קרוב לעומת הפער, הטווח הרחוק שאני יכול לדבר עליו אבל יש לי עוד הרבה זמן אליו, אז הוא מרגיע והטווח המיידי שהוא כבר קורה ואני חייב להתייחס אליו וברגע שאנחנו פועלים ככה אז אנחנו יכולים לייצר איתנו היום שקט.
(11:28) נגיד הנה עכשיו אנחנו בתוך תהליך, אנחנו בונים את הטווח הקרוב, אנחנו בונים את הטווח הארוך, זה הכיוון אליו אנחנו הולכים, אבל אנחנו לא חותמים על שום דבר, אנחנו לא מקבלים החלטות סופיות, אנחנו לא מקבלים שום החלטה שתקבע, שתחייב אותנו, אנחנו עדיין בתוך התהליך.
(11:45) אז כמה שיותר להיות בתוך התהליך, עדיף.
(11:48) אבל פה יש גם קונס, יש אנשים שמאוד חוששים מלקבל החלטה, בכל זאת אני לא יודע מה יקרה, אני לא יודע מה יהיה, איך אפשר לייצר, לקבל החלטה כשאני לא יודע.
(12:02) עכשיו, בואו נגיד את האמת לאמיתה, אלה החיים, אנחנו לא יודעים מה יהיה.
(12:08) אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד ואין לנו שום שליטה.
(12:12) על העתיד לבוא, וזה לא משנה אם אנחנו בניסויים או בעבודה, משהו יכול לקרות.
(12:20) והשאלה היא איך אנחנו נגיב לזה.
(12:22) אז אם אנחנו מבינים את זה, אז להגיד שאני לא מקבל החלטה, כי אני לא יודע מה יקרה, זה לא רציונלי, זה לא בוגר, זה לא אחראי, וזה גם טעות במשא ומתן, כי אם אתם לא תקבעו, מישהו יקבע עבורכם.
(12:38) אפשר כן לייצר מנגנונים בתוך תהליך גישור ובתוך הסכם של אם יקרה ככה אז יקרה ככה ואם יקרה ככה יקרה אחרת.
(12:46) זה אומר שממש אפשר לייצר סנריו, ובתוך הסנריו קורים שני דברים: 1.
(12:51) אנחנו מייצרים ודאות לכל סנריו שיכול לקרות, 2.
(12:54) אנחנו מייצרים שיח עם הצד השני, שזה דבר מאוד חשוב, לייצר שיח עם הצד השני.
(13:01) ככל שאני מייצ…
(13:03) והצד השני מייצרים שיח ורואים אחד את השני, כך אנחנו מתחברים.
(13:08) אנחנו בונים בינינו מערכת יחסים חדשה.
(13:11) לא יורים על חברים.
(13:13) בגלל זה צריך לדבר ולייצר מערכת יחסים חברית עם הצד השני.
(13:17) ואפשר לזכור, וחשוב לזכור, שזה שאנחנו לא מסכימים על נושא מסוים, לא אומר שאנחנו לא חייבים חברים.
(13:25) או לא מסכימים בשאר הדברים.
(13:28) בואו נשים את הדגש, וזה בכלל כלל שאני חושב שארץ ישראל, אנחנו פה מאוד צריכים להחזיק ולזכור.
(13:39) רב המשותף על המפריד.
(13:43) כולנו רוצים ביטחון, כולנו רוצים יציבות, כולנו באמת רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב.
(13:49) איך להגיע לשם זה משהו אחר.
(13:50) הצרכים שלנו הם אחרים, אבל ברגע שאנחנו זוכרים שהמטרה היא משותפת, בואו נבנה את הדרך איך אנחנו עושים את זה.
(13:58) וכל עוד אנחנו בתוך התהליך, אנחנו באמת יכולים לייצר את זה, ובטוב, לבנות מערכת יחסים, דווקא בקונפליקט שתחזק אותנו, תבנה אותנו, וזה לוקח את הזמן, אבל צריך להבין שיש פה שני צדדים.
(14:16) ואם אני עסוק בהימנעות, אבל הצד השני הוא רוצה להתקדם, הוא מרגיש שהמצב הביניים הזה, הלימבו הזה, הוא לא טוב לו, אז אני פוגע בו.
(14:27) ואם אני פוגע בו, אני לא מייצר איתו יחס של חברות, אני מייצר איתו יחסים שהוא מקבל אותם כניצול, כהשתלטות, כחוסר הוגנות.
(14:37) עכשיו אני אגיד לכם שיש הרבה מאוד מקרים שאחד, למשל בגירושין, שהיוזם של הגירושין כבר מוכן, הוא בשל והוא רוצה כבר לסיים, והצד השני, זה שעכשיו קיבל את ההודעה, הוא רק מעכל.
(14:53) והיוזם הבין שצריך פה זמן, הרי את הזמן הזה כבר היה לו, הוא שנה, שנתיים, שלוש, קדימה כבר חשב על זה, תכנן את זה, ידע את זה, ועכשיו מגיע הפרטנר שלו והוא רק עכשיו מתחיל את תהליך העיכול וההבלות.
(15:07) אז הגיוני שזה לוקח זמן.
(15:09) אבל יש איזשהו קו דק בין אני נותן לך את הזמן לבין אתה מושך את הזמן.
(15:16) וצריך פה לשים לב ולדבר על הדבר הזה.
(15:18) לקחת את הזמן, אבל לא לקחת מעבר למה שבאמת צריך.
(15:24) והבאמת צריך הוא אותנטי ואמיתי, אם מישהו באמת צריך את הזמן, קח את הזמן.
(15:28) אבל שזה לא ייתפס כטקטיקה.
(15:30) כי הטקטיקה הזאת מייצרת חוסר רצון לתת ולהתגמש ויש איזושהי נקודה שאחריה אני מוכן לתת הכל אבל אם אני מרגיש שאני מנוצל, שם אני מספיק לתת או שאני אתן, אבל זה לא יהיה בחדווה, זה לא יהיה מתוך רצון ועדיף לקבל מתוך רצון מהצד השני מתוך כפייה על אף שלפעמים אני רוצה דווקא להכאיב לצד השני, אני רוצה לגרום לו לקושי, אני רוצה שיכאב לו, כמו שהוא כואב לי, וזה גם בסדר, וזה מאוד מובן.
(16:04) אבל בסופו של דבר הקונפליקט יעבור, ואנחנו נצטרך להסתדר אחד עם השני, כי יש לנו ילדים, יש לנו עסק, אנחנו מסתובבים באותו עולם.
(16:12) אנחנו רוצים בטווח הארוך שהצד השני ישמח במה שהוא נותן, שכל שקל שאנחנו מקבלים…
(16:19) הוא יינתן לנו באהבה, בהערכה, בשמחה.
(16:23) ככה זה, שתהיה ברכה בתוך הדבר.
(16:26) אחרת, יבואו מלא מלא בעיות קטנות ומעצבנות שיפגעו בנו.
(16:30) ואנחנו רוצים שיהיה לנו טוב.
(16:32) אז צריך לזכור גם את זה.
(16:36) לא לחתור להסכמה.
(16:39) לא לחתור לפינות.
(16:42) אני יודע, בסוף באים לגישור והמטרה שלנו היא להגיע להסכמה.
(16:47) המטרה שלנו היא ש…
(16:50) יאללה, בואו נסיים, אנחנו לא משלמים פה לפי שעה, בואו.
(16:54) אנחנו לא רוצים לבזבז את כל הכסף שלנו פה על תהליך.
(16:58) נכון, מובן, זו גם הסיבה שאנחנו גם גובים פחות ככל שיש יותר שעות, אבל עדיין, כאני, כצעד בתהליך, שפה עכשיו קובעים את גורלי, גורל ילדיי, התהליך הזה הוא קריטי עבורי, אני צריך לוודא שאני מתנהל נכון ושאני לא אחתום על משהו שהוא לא טוב לי בגלל שאני בלחץ.
(17:21) אז אפשר לרווח, אפשר לצמצם, אפשר לעשות הרבה דברים כדי שהתהליך יהיה תחת שליטה, חשוב להיפגש, חשוב לשמור עליו.
(17:31) אבל גם חשוב, וחשוב, פעם בשבוע לדעתי זה הזמן הנכון.
(17:36) יותר מזה, תהליכים שמתחילים לרווח יותר מזה, הם…
(17:39) סכנה כי בין המפגשים עלולים לאבד שליטה שם אז פעם בשבוע זה זמן טוב אבל בתוך המפגשים לא צריך לחתור עכשיו להסכמה קדימה יאללה בואו נסגור את הפינה הזאתי בסופו של דבר אחרי שכבר מערכת היחסים השתנתה ומצאנו את הפתרונות ויצרנו שיא החדש הדברים הטכניים יסתדרו מעצמם אתם תראו והדברים מסתדרים בסוף, כשהכל יוזל לשולחן, וכשיש שיח לוגי, שיח טכני, שעברנו את השלב האמוציונלי, שאנחנו כבר לא בסטרס, כי אני מבין שמולי לא אויב אלא שותף לעתיד, אז כבר הדברים מסתדרים מאוד בקלות.
(18:18) כמו שתמיד אני אומר לסטודנטים שלי, גדולה היא חוכמת הדרך מזו של הפוסים בה.
(18:22) זה לא משפט שלי כמובן, אבל בגישור, אצלנו זה מאוד מאוד מאוד בולט.
(18:28) תנו לדרך לעשות את שלה, הדברים בסוף מסתדרים.
(18:32) אבל צריך להיות בתוך התהליך, ואם מישהו חותר להסכמה, הוא עלול לגרום לצד השני להרגיש שהוא נכנס לפינה.
(18:38) ואם אני נכנס לפינה, הסטרס שלי לא יורד, הוא עולה עוד יותר.
(18:43) ואם אני יותר בסטרס, אנחנו חוזרים לנקודות ההתחלה, ושם יש המון פיצוצים.
(18:48) וזה מה שאנחנו רוצים למנוע, אנחנו רוצים לייצר נורמליזציה.
(18:52) המטרה שלנו בתוך התהליך היא לייצר נורמליזציה, לא רק בשביל להגיע להסכמה, לא רק כי ככה אנחנו נוכל באמת להגיע לתוצאות הטובות ביותר, אלא כי אנחנו מבינים שבסופו של דבר אנחנו בצד השני שותפים, נישאר שם, וכשאנחנו נעבור את התהליך, את הבור הזה, את התהום הזו של המחלוקת, אנחנו נישאר שם.
(19:19) אז בואו נעשה תהליך שיקל עלינו, שיהפוך אותנו באמת לשותפים טובים.
(19:25) ולכן אנחנו רוצים לייצר נורמליזציה, לא רק בשביל עכשיו להסכם, אלא בשביל גם העתיד שיבוא.
(19:30) ממש ככה שנזכור שהתהליך הזה העצים את הקשר בינינו, ולא הרס אותו, לא הפריד בינינו.
(19:39) שוב, כמובן אם אנחנו פה…
(19:41) או הגישור הוא סביב קניית בית, אז יכול להיות שלא ניפגש עוד בעתיד.
(19:45) אבל כשזה בגישור במשפחה או על עבודה, במקום שאנחנו באותו תחום, אנחנו צריכים שתהיה נורמליזציה.
(19:53) ולכן אנחנו לא דוחפים את הצד השני לפינה, לא דוחפים להסכמה, אנחנו סבלניים.
(19:59) אנחנו מחכים ומדברים ושמים את הנתונים ומדברים על הדברים ובודקים אותם מכל האפשרויות.
(20:06) ממש ככה.
(20:09) יש שיטה שאני מאוד מאוד אוהב להיעזר בה, לא תמיד אני משתמש בה כמו שהיא הדוק בגישור, אבל אני מאוד אוהב לקחת אלמנטים מתוכה, שנקראת שישה כובעי חשיבה.
(20:21) זו שיטה של אדוארדה בונו.
(20:25) אדוארדה בונו בשישה כובעי חשיבה אמר דבר כזה.
(20:30) אנחנו עכשיו משחקים משחק.
(20:31) וזה יפה להסתכל על הגישור כמשחק, הוא באמת מקום, זירת משחקים כזו, לבדוק אפשרויות.
(20:38) הוא אמר גם שהוויכוח, הריב, הוא המקום היחיד בו אפשר לשנות רעיונות, כי כל אחד בא עם הרעיון שלו, וזה בא עם הרעיון שלו, וביחד אנחנו מייצרים משהו חדש.
(20:49) זה מקום מאוד יצירתי הריב, וזה, אני מאוד אוהב את הגישה הזאת.
(20:53) בשישה כובעי חשיבה, כל אחד שם על עצמו…
(20:56) כובע, אותו כובע, ויש לנו שישה כובעים, שישה כובעים בשישה צבעים שחור, כל פעם שהכובע השחור עולה על השולחן, אנחנו מסתכלים רק על הדברים הרעים אדום, זה מה הרגשי, מה אני מרגיש ירוק, זה הכסף או הצמיחה צהוב, זה גם או הכסף או הצמיחה, אני לא בטוח בו ביניהם, תסלחו לי כחול זה השמיים אני מסתכל מלמעלה, איך הדברים נראים, לבן זה נייטרלי, נדבר פה רק על עובדות, ואלה ששת הכובעים.
(21:31) וכשאנחנו שמים אחד הכובעים, למשל אנחנו שמים את הכובע האדום, אז עכשיו אנחנו מסתכלים על הכל, כולנו, כל מי שבחדר, על איך אני מרגיש כלפי הדבר.
(21:43) ואנחנו אומרים את זה, עכשיו אנחנו בכובע אדום, עכשיו אנחנו מדברים.
(21:47) רגשות, איך אני מרגיש כלפי מה שקורה.
(21:51) ואז אני יודע שאני, כולנו מדברים באותה שפה.
(21:55) אז, ואם זה שחור, רק רע, זה לא יצליח.
(21:58) ואם זה כחול, בוא נסתכל מלמעלה על תמונה גדולה, מה האפשרויות שלנו?
(22:02) לבן, רק עובדות, בוא נדבר עכשיו רק עובדות.
(22:05) כך אנחנו מוודאים שכולנו מדברים באותה שפה, באותו כיוון, ובאותו, ובאותו פורמט, כדי שתמיד לא יהיה בלבול.
(22:13) כי אם מישהו מדבר רגשי, ושאני מדבר עובדות, אז המילים נשמעות אותו דבר, אבל המנגינה היא אחרת לגמרי.
(22:21) ולכן צריך להבין איפה אנחנו עומדים במקום הזה.
(22:25) אז אנחנו לא רוצים לחתור לפינה, אנחנו רוצים לייצר דיאלוג, אנחנו רוצים להישאר בתוך התהליך, אנחנו רוצים להיות סבלניים, אנחנו רוצים לייצר המון המון המון אפשרויות, ככל שנדבר יותר על האפשרויות.
(22:40) אז או ש…זכרו כמה דברים.
(22:43) קודם כל, להתחבר.
(22:44) עברנו פה תהליך מאוד מעצים עם הצד השני, שבאמת משנה את מערכת היחסים בינינו.
(22:49) פעם היינו ככה, עכשיו אנחנו בגלל כל מה שדיברנו, דברים שלא דיברנו עליהם אף פעם, עכשיו אנחנו רואים אותם אחרת.
(22:56) ואז תהיה תוצאה שהיא באה הרבה יותר על בסיס של מודעות, והבנה, ונתונים, וזה בסיס מעולה לקשר עתידי, בטח עם אלה הורים שיש להם ילדים.
(23:06) שהם יצטרכו לגדל אותם בבית אחד או בשני בתים.
(23:10) הדבר השני שיקרה זה שאנחנו באמת נהיה בטוחים במה שנעשה, כי אנחנו הופכים את כל האבנים, אנחנו רואים את כל התמונה, אנחנו באמת יודעים מה קורה.
(23:20) ולכן מאוד מאוד חשוב לבדוק את הדברים מכל הכיוונים, ואם אנחנו נותנים תחושה של לחתור לפינה, אז אנחנו מאבדים את כל זה.
(23:30) אנחנו מאבדים את כל היופי הזה של ההזדמנות הזו בחיים לייצר באמת שינוי.
(23:36) כי תחשבו על זה גם, וגם מלמעלה.
(23:38) כל המתח הזה, האנרגיה הזאת, היא צריכה לצאת לאנשהו.
(23:42) כשאנחנו בתוך קונפליקט שהוא לא פתיר, שהוא לא בשיח, הוא לא לקראת פתרון, האנרגיה הזאת אוכלת אותנו.
(23:49) אנחנו ממש, כולנו בחרדה, ובסטרס, ובעצבים, וזה יוצא על הילדים, וזה יוצא בעבודה, והכל יורד, הכל פוגע בנו.
(23:56) אבל אם אני יכול לייצר תהליך שבו אני בצד השני בדיאלוג, אז כיף.
(24:02) כיף, המון אומרים לי את זה פה בחדר הגישור.
(24:04) איזה כיף, כיף שבאנו.
(24:06) ואלה זה פשוט האנשים שנותנים לתהליך לעשות את שלו, וגם אלה, אגב, אלה שמסיימים הכי מהר.
(24:12) מי שרוצה בגישור לסיים מהר, שיוריד את הרגל מהגז.
(24:17) כשמישהו לוחץ על דפתת הגז, הוא דוחף את האוטו אוטומטית לאן שהוא רוצה להגיע.
(24:23) ואז הוא גורם לצד השני שמרגיש שהחבל נמשך אז הוא מושך לצד השני למשוך את החבל ידחץ על דוושת הגז לכיוון לאן שהוא רוצה לנסוע ואז הם מקצים.
(24:35) עכשיו יכול להיות ששניהם רוצים בכלל לנסוע לאותו מקום פשוט בגלל שלא מדברים על זה ומייצרים תחושה של מתח אז הם לא רואים את זה לכן מי שרוצה להגיע מהר תוריד את הרגל מהגז שום דבר לא יקרה כתוצאה מהגישור לא ההסכמה שלך אז מה הלחץ?
(24:50) אל תחתום על שום דבר שלא מתאים לך, אל תחתמי על כלום.
(24:55) אנחנו פה יושבים ומדברים, זה מה שאנחנו עושים.
(24:57) בסוף, בשביל זה התפקיד שלנו כאן, יהיו הסכמות.
(25:01) בסוף נמצא את הפתרון.
(25:03) אבל עד אז צריך להיות בתוך התהליך.
(25:06) מי שבא עם הצהרות פומפוזיות כאלה, אני לא ככה, אני לא ככה בהתחלה, סתם מקשה על עצמו.
(25:13) בכלל, ועוד טיפ.
(25:14) אל תשימו קווים אדומים.
(25:16) ברגע שאתם אומרים במשא ומתן זה קו אדום עבורי, עכשיו אנחנו אוטומטית מדברים על הקו האדום.
(25:23) סימנתם את הנקודה שבה הצד השני הולך לדבר עליכם.
(25:27) אז אל תשימו קו אדום.
(25:29) תזכרו לעצמכם מה הקו האדום שלכם.
(25:32) דברים לערער בו, אם קו אדום הוא תמיד יהיה קו אדום, אם הוא באמת משהו שהוא משמעותי עבורכם, אז תסבירו לעצמכם למה.
(25:38) אני לא מוכן לשלם.
(25:40) אוקיי, למה?
(25:42) יש לך מיליון שקל, אתה מוכן לשלם?
(25:44) אני מניח שכן.
(25:45) אוקיי, אז אתה כן מוכן לשלם, פשוט יש לך בעיה של תזרים.
(25:49) אפשר לדבר על זה ולהבין את הנקודות האלה, ולא סתם לתת הצהרות, כי ברגע שנתתם הצהרה, ברגע שאמרתם זה, קו אדום, טיפסתם על עץ, ובסוף יורדים מהעץ, אין ברירה.
(26:00) זה או שאתם תעשו את זה בהסכמה, בדיאלוג, בחוכמה, עם איזשהו מסלול ש…
(26:05) ישאיר אתכם ממה שאתם צריכים בלי שטיפסתם על עץ, או שמישהו יקבע לכם עבורכם, הוא יכול לקבוע לכאן או לכאן, אבל מה שבטוח זה הנזק הוא יהיה הרבה יותר גדול.
(26:15) ולכן, לא צריך לתת הצהרות גדולות, אין בזה שום משמעות.
(26:19) כשאתם באים לגישור, תבואו כמו שאתם.
(26:22) בואו לדבר.
(26:24) אנחנו פה לנידה לעזור לכם לשים את המטרות, להגדיר מה חשוב, לדייק אתכם, שיחות נפרדות גם כן.
(26:31) מה חשוב לכם?
(26:32) ואז נבין את זה.
(26:33) אבל מול הצד השני, עזבו אתכם קו אדום.
(26:36) גם מול המגשר.
(26:37) זה סתם.
(26:38) בואו, אין לזה שום תועלת.
(26:41) עוד דבר חשוב.
(26:42) תבואו לגישור אחרי שאכלתם.
(26:44) לא ארוחה כבדה, לא ארוחה…
(26:48) לא ארוחה שומנית מדי, משהו קל.
(26:52) שלא תהיו רעבים, שהבטן לא תקרקר.
(26:55) שלא תהיו עצבניים.
(26:57) אנחנו רעבים?
(26:58) אנחנו עצבניים.
(26:59) אז עדיף?
(27:00) לא.
(27:00) זה גם דבר קטן אבל חשוב.
(27:04) שימו את הדגש על הנורמליזציה עכשיו.
(27:07) אנחנו רוצים כמה שיותר בגישור להראות נורמליזציה, להתנהל רגיל, לייצר מציאות חיים תקינה.
(27:16) יכול להיות שיש לנו מחלוקת גדולה שתשפיע על איך החיים שלנו ייראו.
(27:20) אבל עכשיו…
(27:21) כמה שיותר שיתוף פעולה.
(27:24) הייתה לי שיחת טלפון לא מזמן, אני מישהו, יצאתי מהבית, האם לדבר עם אשתי?
(27:32) ואני אומר לו, מה זאת אומרת?
(27:34) אני לא צריך לשמוע את הסיפור עצמו.
(27:37) תדבר עם אשתך, מה זאת אומרת?
(27:38) אל תיעלם, יש לכם ילדים.
(27:40) תדברו כמה שיותר, זה שיש ביניכם מחלוקת.
(27:43) זה שיכול להיות שאתם נפרדים, יכול להיות.
(27:45) אבל תדברו, אם לא תדברו אחד עם השני, ייכנסו השדים.
(27:50) זה כמו במסגד עם הרבסקה, שאם לא צובעים איזשהו משהו על הגג המסגד, יש שם נקודה שחורה פנויה, שם ייכנס השד.
(27:59) ככה זה גם בתוך הקונפליקטים.
(28:01) אם לא מדברים, יש פה נקודה לא ברורה, שם ייכנס השד.
(28:06) דברו, דברו, דברו כמה שיותר.
(28:09) לא צריך אבל לדבר על דברים שבמחלוקת.
(28:11) למרות שפה זה הנטייה שלנו, הרי אני רוצה לדבר, אנחנו מדברים, שנינו יודעים שאנחנו עוסקים במחלוקת שבינינו.
(28:18) נכון, אבל אתם עכשיו בגישור, תשאירו את המחלוקת לגישור, אל תעשו לי את העבודה.
(28:24) אבל תדברו על מה שנכון לכם, דברו על הילדים, דברו על העבודה, דברו על דברים שאין לכם מחלוקת.
(28:31) ואם יש משהו שהוא במחלוקת, אמרו, עזוב, אנחנו בגישור, בואו ניכנס לזה.
(28:35) נשאיר את זה לגישור, אבל כמה שיותר לדבר, כמה שיותר ליתר נורמליזציה, כמה שיותר להראות לכם ולצד השני שאין מה לעשות בחיים עצמם, אתם שותפים.
(28:47) אחד הדברים שאני אוהב שקורים בחדר הגישור, אוהב, אני מבין פה במרכאות, זה שאחד ההורים חולה, או שהילד חולה.
(28:55) למה?
(28:56) כי זה בדיוק מראה להורים שאין מה לעשות.
(29:00) רק הם שם.
(29:01) אם אחד ההורים חולה, מי שיש שם זה ההורה השני.
(29:05) זה יפה לחשוב שסבא וסבתא תמיד יגברו אותנו, אבל סבא וסבתא, גם להם יש את החיים שלהם.
(29:10) ואלה עם כדאי אחי, יש אחים בני 20 ו…
(29:13) שהם פנויים ויכולים ורוצים.
(29:14) בסוף, מי שאחראי זה ההורה.
(29:16) אם ילד לא הולך לבית ספר, הורה צריך להישאר איתו.
(29:19) ולא יכול להיות שרק הורה אחד יישאר בסופו של דבר, ברוב המקרים.
(29:24) ולכן צריך כמה שיותר לתרגל את הדבר הזה, ואם זכינו, וזה קורה בגישור, שההורים מבינים שאין מה לעשות, עכשיו מישהו היה חולה וההורה השני נכנס וחייב לגבות, זה בדיוק מראה את הנורמליזציה ומכין אותם למה יהיה בעתיד, ובעתיד ההורה השני עוד יהיה שם.
(29:44) זה נכון שבכלל כשמתגרשים זה מאוד מרגיש שהוא לא יהיה שם.
(29:50) שהוא מת, מרגיש שאני בהליך אבלות, אבל בסופו של דבר הוא יש שם.
(29:55) ומה שאנחנו עושים בגישור, בעיקר בגישור גירושין, זה להעביר את המשפחה, את הזוג, מזוגיות והורות ביחד, לרק הורות.
(30:07) הזוגיות פה הולכת לעולמה.
(30:08) זה בגישור גירושין, ושלום בעל זה משהו אחר.
(30:13) דבר נוסף שצריך לעשות בהקשר הזה, זה לפתח את הקשר האישי עם הנורמליזציה.
(30:19) בואו נבין שאנחנו משתנים.
(30:23) זה שאני משתנה אם אני רוצה לעזוב או שאני רוצה לעזוב או לשנות את מערכת היחסים בינינו, לא אומר שאנחנו לא יכולים להישאר בתקשורת אישית.
(30:31) היא פשוט תהיה אחרת, היא לא תהיה אינטימית, היא לא תהיה זוגית, היא יכולה להיות חברית.
(30:36) תפעלו בהתאם.
(30:38) fake it until we make it.
(30:40) נכון, הנטייה שלנו כשמישהו פה בקונפליקט איתנו, היא לברוח, להתרחק, וזה מאוד מובן וגם מאוד מאוד הגיוני.
(30:47) אבל אני רוצה בסוף, לטובת ילדיי, לטובת העסק שלי, זה לא משנה באיזה תחום, אני רוצה לומר איך נכנסים תקינה עם הצד השני.
(30:56) ואם אנחנו נפעל בהתנגדות, בנמנע, באלימות כמובן, אחרי זה איך נסתכל אחד לשני בעיניים?
(31:05) לא חבל על כל השנים שיעברו ושנגיד כמה סבל מיותר עברנו?
(31:09) בואו נתמודד עם הסבל ההכרחי, ובתוך כל קונפליקט יש סבל הכרחי, ובואו נזיז את הסבל המיותר.
(31:16) הסבל המיותר הוא מיותר, בואו לא נימנע ממנו.
(31:20) אז לייצר קשר אישי וטוב כמה שיותר, כמובן לא בכוח, לא לדחוף את עצמנו לצד השני, להגיד את זה.
(31:28) וזה עוד טיפ, תגידו את זה.
(31:30) תגידו, אני רוצה איתך קשר טוב, אני רוצה איתך קשר חברי.
(31:35) כרגע לא טוב לנו, כרגע קשה לנו, אבל יעבור זמן ונעשה את זה ונצליח.
(31:41) זה ייקח את הזמן, וזו המטרה.
(31:44) וברגע שאתם אומרים את זה לצד השני, ומקפידים להגיד לו את זה ולפעול בהתאם, לאט לאט הוא יבין את המסר שאתם לא אויבים.
(31:51) הנטייה בהתחלה לחשוב שאתם אויבים.
(31:53) ולפעמים זה fake it until we make it, אבל ברגע שעושים את זה…
(31:56) החיים נהיים הרבה יותר קלים בעתיד וגם התהליך עצמו הרבה יותר קל.
(32:03) כשאתם מדברים על נושאים בגישור, תתבססו על עובדות.
(32:09) אל תגידו משהו שעובדתית לא נכון.
(32:13) מותר לכם כן, ופה נעשה הפרדה, להגיד איפה שיש לכם משהו שהוא של תחושה, תגידו התחושה.
(32:19) חרדה כלכלית היא תחושה, היא לא עובדה.
(32:22) אם אתם מכניסים 5,000 שקל בחודש וההוצאות שלכם עם 20,000 שקל, יש גירעון של 15,000, זו עובדה.
(32:29) ואז נשאלת השליחת, נשואל לי, איך מתייחסים לזה?
(32:32) וזה דבר חשוב מאוד בשיח על מזונות.
(32:35) אם באים ואומרים, יש לי גירעון של 15,000 שקל ואני דורש מהצד השני שישלם את זה, אבל הוא מרוויח 10,000 שקל, הוא לא יכול, אין לו את הכסף הזה.
(32:45) זה לא יעזור, אז אנחנו פה לא צריכים לדחוק אותו לפינה ולהגיד תשלם לי את כל זה, זה יביא לחרדה.
(32:52) אבל אם אנחנו באים ומייצרים שיח שאומר, יש לי גירעון של 15, מה עושים?
(32:57) בוא נדבר בשאלות, זה גורם לי לחרדה.
(33:01) אז אני אומר לצד השני, אוקיי תבין אני חרד, ואפשר להגיד לו, תראה בגלל שאני בחרדה לפעמים אני אגיד דברים שהם לא במקום, ואני מראש מצטער.
(33:11) אגב, להתנצלות אין מחיר, להתנצלו כמה שיותר, כמה שיותר להתנצל ולהתנצל אמיתי.
(33:18) עדיף שהצד השני יראה שבאמת יש הכרה ברגשות לו ובצרכים שלו, לאו דווקא כי הוא הכיר בצרכים שלנו.
(33:25) תהיו אתם דבי גרמן.
(33:27) מישהו צריך להניע את הגלגל הזה של ההתנצלות, של ההבנה, של הכרה בצד השני.
(33:32) ומי שעושה את זה יהיה מאוד גאה בעצמו.
(33:35) כי הוא באמת הולך להוטיל אותו, ואני רואה את האנשים האלה.
(33:37) מי שלא הצליח לסלוח ועדיין מחזיק את הכעס, הוא שנים אחרי עוד הולך עם ערמור.
(33:42) מי שצליח לסלוח ולבקש את הסליחה, זה לא רק לקבל אותה, לבקש את הסליחה, למרות שיכול להיות שאני חושב שאני לא עשיתי שום דבר רע, אבל אני מתנצל על החלק שלי, אלה אנשים שהרבה יותר קל להם, כי הם שחררו מעצמם, הם בדואינג שלהם, שחררו המון מהאנרגיה של הקונפליקט, של הסטרס, והם אפשרו לעצמם להתקדם קדימה.
(34:02) זה דבר קטן אבל שעושה המון, לא סתם יום כיפור זה כזה יום חשוב ביהדות, אז סליחה.
(34:09) אז כל פעם שאתם מדברים על משהו שיש בו נתונים, תגידו, אלה הנתונים, זה המצב, מה אתה מציע לעשות?
(34:16) אל תפרשו את הנתונים לצד השני, תבינו איך הוא מפרש אותם.
(34:20) ומתוך הפרשנות שלו, יכול להיות שאתם תגלו משהו חדש, ויכול להיות שאתם תגידו, רגע, אבל לא מסתדר לי פה הנתון, אז בוא תסביר לי את זה שוב.
(34:27) והנה, ואז אתם יכולים ממש להצביע על הנקודה הזאת שלא ברורה.
(34:31) ולנהל על זה שיח בעדינות, במדינות לא צריך להתלהם, לא צריך להראות שאתה עד עכשיו לא מבין.
(34:38) אם מישהו לא מבין, אתם לא נותנים לו תחושת ביטחון, להפך, אתם מערערים לו את הביטחון.
(34:43) ותעזרו במגשר, בשביל זה בדיוק לנקודות האלה יש את המגשר שיעזור לתווך ולהעביר את המסרים, בשיחות משותפות ובשיחות נפרדות.
(34:52) אבל דברו תמיד על נתונים, ככל שתתבססו על נתונים, יהיה לכם הרבה יותר קל להעביר את עמדתכם, להציג את הדברים, ובאמת לפעול בצורה שבאמת תיתן לכם את המקסימום.
(35:03) ואיפה שיש רגש, תגידו, זה הרגש שלי.
(35:06) ואני עכשיו, אני מאוד רגשי ומאוד קשה לי, תגידו את זה, כמה שזה יותר ברור, יהיה לזה יותר מקום.
(35:13) טוב, אז אלה היו כמה טיפים.
(35:16) שאני חושב שחשוב שתפעלו על פיהם בגישור, ואני אומר את זה, מי שפועל על פיהם מגיע לתוצאות הרבה יותר טובות, והתוצאות הטובות הן לאו דווקא מה שחשבתי בהתחלה, אלא באמת תוצאה שתהיה הרבה יותר טובה לי.
(35:33) מבחינתי הגישור בשותפות חדשה זאת שיטה שבאה לא רק לייצר את ההסכם, אמרנו, זה לייצר חיים הרבה יותר טובים.
(35:42) זה להפוך באמת את המשבר הזה להזדמנות, זה באמת להוציא את הלימון, את הלימונדה מהלימון, ולעשות הכי טוב שיהיה לכם, גם שתתגאו בעצמכם, גם בצד השני, גם בילדים, גם במציאות החיים, כי השינוי מגיע, הגעתם לגישור, משהו קורה.
(36:02) בואו רק נעשה שזה יהיה טוב.
(36:05) ועוד דבר אחד, קטן לסיום.
(36:08) שימו את הדגש לעתיד, תחשבו על העתיד, העבר הוא בעבר, אם יש דברים שקרו בעבר ואתם חוששים שיקרו, קחו לכם דף עת, תרשמו לעצמכם אותם, תגידו את זה למגשר וככה בזמן הנכון בגישור תעלו את זה, אחרי שכבר מייצרים נורמליזציה, אחרי שכבר הגענו להסכמות, תוכלו לעלות ולהגיד, אחרי שכבר יצאנו את הדיפולט, את כל ההסכמות, אתם יכולים להגיד תראו, פעם היה דבר כזה ואני חושב שזה יקרה, זה פה ככה יושב לי מאחורה של הראש.
(36:41) אז בואו נדבר על מה קורה, אם זה קורה, ואז אחרי שכבר ביססתם את כל הבסיס ואת כל התמונה אז, ויש כבר אמון והנה אנחנו יודעים איך הדברים התנהלו בדיפולט, עכשיו בואו נדבר על החריגים.
(36:52) אל תדברו על החריגים שהיו בעבר לפני שסגרתם את הדיפולט, למה?
(36:56) כי אז כל צד מגן על נרטיב שהיה לו בעתיד, ואם אני מגן על נרטיב שהיה לי בעתיד, אני לא אסכים איתך.
(37:02) לא תשכנע אותי על מה היה.
(37:04) זה לא יקרה.
(37:05) בגישור, בגירושין, בכלל בקונפליקטים עסקיים.
(37:09) אתה לא תשכנע אותי שאני טעיתי.
(37:11) הפתרון שלנו יהיה בעתיד.
(37:15) אז שימו את הדגש על העתיד, ואז תבואו אחרי שבנינו את העתיד, אז נשים לב ל…
(37:21) הדברים שהיו בעבר ושבהם אנחנו חוששים ונדבר עליהם.
(37:25) גם כן מאוד מאוד מאוד חשוב, מי שעסוק בעבר, אין לו מה לעשות.
(37:29) העבר עבר, העובר חבר חלוף, הוא כבר עבר.
(37:32) אז אנחנו רק בעתיד.
(37:34) ככל שתסתכלו על העתיד, יהיו לכם הרבה יותר אפשרויות, הרבה יותר הזדמנויות, פחות נרטיבים להגן עליהם, ושם, משם, תבוא התשובה.
(37:43) טוב, זה היה פרק עם כמה טיפים, אני מרגיש שיש עוד הרבה.
(37:48) אני יכול להגיד לכם שגם עכשיו אני בשלבי הסיום ממש ממש ממש, אני כבר סיימתי, אבל אני כל הזמן מוסיף עוד לספר שלי לגישור כאומנות לחימה, שאני במגעים להוציא אותו.
(38:03) אז כל הזמן הוספתי עוד ועוד טיפים, אז אני מאמין שבחודשים הקרובים, כשהוא יצא לאור, אנחנו נעשה עוד חלקים ממנו.
(38:12) אז תודה שהזנתם, אני כמובן ושוב מבקש, תשתפו, תגיבו בפייסבוק שלי, בפייסבוק של נישרים מגשרים, באתר, התגובות שלכם, הדירוג שלכם מאוד עוזרים לנו, להגיע לאנשים, לתת להם ידע, לתת להם כלים, התגובות שאתם שולחים לי הן מאוד מאוד מסומכות.
(38:38) מלשבת עם עצמי ולהעביר מסרים להיום שאנחנו כבר מדברים עם עשרות אלפי אנשים ומקבלים המון תגובות, זה באמת נותן תחושה באמת גדולה של שליחות ושל ערך, אז אני מאוד מודה לכם על כך ומבקש שתמשיכו לשתף ולהפיץ ולהעביר את הפודקאסט הזה למי שצריך ומי שיכול להזדקק לו.
(39:01) יש הרבה אנשים כאלה היום ושיהיה לנו שקט ובשורות טובות.
(39:07) נתראות בפרק הבא.