איך לנהל נכון את החזרה של איש המילואים לעבודה ואיך לעשות זאת מבלי לגרום לבעיות נוספות
עובד מילואים חזר אחרי סבב ארוך. לפעמים אחרי חודש, לפעמים אחרי שלושה. בשלב הזה, ההחלטות שלכם כמעסיקים הן קריטיות – לא רק להמשך העסקתו, אלא גם לשקט בארגון, לשימור הצוות, ולמניעת עימותים בעתיד.
הנה 4 תובנות ממקרים וטעיות שכיחים ואיך נכון להתמודד איתם בצורה מיטיבה בעזרת גישור בשיטת שותפות חדשה.
החזרה לשגרה היא לא באמת שגרה
עובד שחוזר ממילואים ממושכים לא חוזר לאותו מצב רגשי או תפקודי. גם אם הוא אומר שהכל בסדר ייתכן שהוא במצב של עייפות נפשית, שיש לו צורך בהסתגלות מחדש, או חשש מתפקידו החדש (או חוסר בו).
שיבוץ אוטומטי, התעלמות או הומור מוגזם (“נו, נחמד לך החופשות האלה!”) עלולים לחרוץ את גורל הקשר – אבל לא רק הם: גם מתן תפקיד שולי מדי “כדי להקל”, אי-הזמנה לישיבות צוות, הצפה מיידית במשימות, אמירות ציניות במסדרון (“תזכיר לנו מה אתה עושה פה בכלל”), או השוואות לאחרים (“דני הסתדר מעולה בלעדיך”) – כל אלה עלולים להתפרש כדה-לגיטימציה, לעיתים דווקא כשהכוונה הייתה טובה.
מה לעשות?
שיחה אישית שקטה – רצוי בשבוע הראשון – כדי להבין את מצב החזרה ולא לקבוע עובדות חד-צדדיות מראש. לא מדובר בשיחת “השלמת פערים” מקצועית בלבד, אלא בהזדמנות אמיתית לברר איפה עומד העובד – רגשית, מנטלית ותפקודית.
האם הוא מרגיש מוכן לחזור לאותו קצב? האם יש נושאים שמטרידים אותו? האם הוא רואה את עצמו חוזר בדיוק לאותו תפקיד? שיחה כזו – קצרה אך כנה – יכולה למנוע חודשים של תסכול הדדי, ולהניח תשתית מחודשת של אמון והבנה הדדית.
גם אתם חוויתם עומס – וזה לגיטימי
יש מעסיקים שמפחדים להישמע “לא פטריוטים” ולכן לא משתפים את העובד בתחושות התסכול, הלחץ, או הפגיעה העסקית. בפועל, זה יוצר תסכול שקט שמצטבר. במקרים רבים, המעסיק כבר קיבל החלטות (שינוי בתפקיד, קידום של אחר) – אבל נמנע מלתקשר אותן, מה שיגרום לחיכוך חמור בהמשך.
מה לעשות?
שיתוף גלוי בקשיים מצדכם. זה לא המקום להאשים או לפרוק תסכול, אלא להסביר בשקיפות מה קרה בזמן ההיעדרות – אילו לחצים נוצרו, אילו אילוצים נדרשו, ומה עומד על הפרק כעת. עובדים מעריכים כנות ומציאותיות הרבה יותר מהתחמקות או ניסיונות לייפות את המציאות. לעיתים עצם זה ששומעים ממך את הדברים בגילוי לב – גם אם לא נעימים – יוצר תחושת שותפות, ולא נתק. זהו בסיס חיוני לבניית המשך משותף, גם כשיש פערים או החלטות קשות בדרך.
העמדה מחדש בתפקיד – לא שאלה של צדק, אלא של התאמה
החזרה לתפקיד הקודם לא תמיד מתאימה – לא לעסק ולא לעובד. יש מי שחזרו עם קושי רגשי או פיזי שמצריך התאמות. יש מי שהמקום או המעמד שלהם השתנה. החוכמה היא לשאול: מה נכון מעכשיו?
מה לעשות?
לבחון פתרונות ביניים – לא כהתפשרות, אלא כהתנהלות אחראית. חפיפה הדרגתית מאפשרת לעובד לחזור לתפקידו תוך התאקלמות מחודשת, בלי לזעזע את המערכת. פרויקט זמני או מוגדר מסייע לבדוק התאמה הדדית מבלי להתחייב מיד לשינוי ארוך טווח. תיאום ציפיות מחודש על מטרות, תחומי אחריות ולוחות זמנים יוצר ודאות לשני הצדדים, מונע תחושת הפתעה ומאפשר לשניהם לבנות את הדרך קדימה באופן מדויק, רגיש – ובעיקר אפקטיבי.
טיפול נכון עכשיו – חיסכון בעתיד
המשבר האמיתי לא תמיד קורה ברגע החזרה – אלא חודשים לאחר מכן, כשהפערים התקשורתיים שלא טופלו בזמן מתחילים להצטבר. עובד שלא קיבל מענה לחששותיו עשוי לפרש את השתיקה כהתעלמות, ולפעול בהתאם – בין אם דרך תלונה, דרישה משפטית או פשוט נסיגה שקטה מהמעורבות בעבודה.
מנגד, גם הצוות שסביבו עלול לחוש אי-נוחות, קנאה או תחושת חוסר בהירות – מה שעלול להוביל לאווירה רעילה שמתפשטת במהירות. חוסר טיפול מיידי לא נשאר סטטי – הוא מחלחל לתוך הדינמיקה הארגונית ופוגע לא רק באיש הקונקרטי, אלא גם במעגלים רחבים יותר.
מה לעשות?
תיעוד שיח פנימי, עדכון נהלים פנימיים בנוגע לחזרת עובדים ממילואים, וחשיבה ארגונית על שימור אנשי מילואים כחלק מתרבות ארגונית.
לסיכום - אתם לא לבד בסיפור הזה
החלטות ניהוליות מול אנשי מילואים הן חלק ממציאות ישראלית מורכבת – אבל זה לא אומר שאתם חייבים להתמודד איתן לבד. במצבים שבהם הקשר כבר מתוח, או כשהשיח ביניכם לעובד עלול להיתפס כלא שקוף, מגשר מקצועי יכול לעשות את ההבדל.
מגשר ניטרלי, שאינו חלק מההיסטוריה של הסכסוך, יודע ליצור שיח אפקטיבי גם כששני הצדדים דרוכים. הוא מביא עמו כלים שמסייעים לפרק מתחים, לבנות הבנות ולגבש הסכמות שמונעות הידרדרות. ברוב המקרים, תהליך קצר ומדויק מונע חודשים של שחיקה, חיכוך או הוצאות משפטיות – וחוסך לארגון הר של זמן, כסף ומשאבים.
כתב וערך: המגשר ועו”ד יותם קייזמן