על המעבר מהקשר הזוגי לשותפות הורית ותפקיד הגישור ביצירת קרקע בטוחה להורות נפרדת
“אני לא יכולה אפילו להסתכל עליו, אז איך אני אמורה לגדל איתו ילדים?”
זו שאלה שחוזרת שוב ושוב בתחילתו של תהליך גישור גירושין. היא נאמרת בקול רועד, לעיתים בכעס, לעיתים בדמעות ולעיתים בתסכול שקט. כשכאב, בגידה, או אכזבה ממלאים את הלב, קשה מאוד לדמיין איך ייתכן שיתוף פעולה עם הצד השני. כשהקשר הזוגי מסתיים, מתחילה דרך חדשה כהורים. גישור בגישת שותפות חדשה מתמחה ביצירת קרקע בטוחה לבניית תקשורת הורית יציבה גם כשכואב מתוך אחריות, כי בתוך כל הרעש הרגשי הזה חיים הילדים והם עדיין זקוקים לשני ההורים שלהם.
הפרידה היא זוגית, ההורות - שותפות ארוכת טווח
לעיתים, סיום הקשר הזוגי מגיע לאחר תקופה ממושכת של שחיקה, שתיקות ותסכולים שהולכים ונערמים ולעיתים הוא מתרחש בפתאומיות, כרעם ביום בהיר. כאשר המסגרת הרומנטית מתפרקת, נדמה לרגע שהכול משתנה, אך דווקא אז מתחילה להתגבש מציאות חדשה: ההורות אינה מסתיימת עם החתימה על ההסכם, אלא עוברת תהליך של עיצוב מחודש.
בעידן שבו ההורות המשותפת לאחר פרידה הפכה לנפוצה, מתחדדת ההבנה שהילדים אינם חלק מהפרידה. הם ממשיכים להתקיים בתוך עולמותיהם- הם לומדים, שואלים, מקווים, טועים, גדלים, מתפתחים והם יעשו את זה בעודם מנווטים בין שני בתים, בין שני סגנונות ולעיתים בין שני אנשים שמתקשים לדבר זה עם זו. הם תמיד יזדקקו לשני ההורים שלהם, כל אחד מהם בנפרד וגם לשניהם יחד. הם זקוקים לנוכחות, לאהבה, להכוונה, להמשכיות. הם לא יודעים, ולא צריכים לדעת, עד כמה עמוק הפער בין אבא לאמא, אבל הם בהחלט מרגישים היטב האם יש תיאום, האם יש גבולות ברורים ועקביים, האם יש שקט בבית.
שותפות הורית לעומת הורות מקבילה
שני מודלים עיקריים מתקיימים כיום בהורות לאחר גירושין:
- הורות מקבילה: ההורים פועלים כל אחד בביתו, עם מעט תיאום ולעיתים אף ללא תקשורת ישירה. המודל הזה מגן על ההורים במצבים של קונפליקט גבוה, אך הוא עלול להשאיר את הילדים בתחושת בלבול או נתק, בשל היעדר עקביות ואחידות בין שני העולמות שבהם הם חיים.
- שותפות הורית: מבוססת על תקשורת, שיתוף פעולה ותיאום החלטות, גם ללא קשר רגשי בין ההורים. מודל זה מאפשר לילדים לחוות יציבות, גבולות אחידים ותחושת רצף בין שני הבתים.
גישור בגישת שותפות חדשה שואף לבנות את התשתית לשותפות הורית. הוא לא מתבסס על “מי צודק”, אלא על “מה נכון לילדים”, מתוך ראייה מערכתית והבנה שההורות לא הסתיימה, היא רק מתנהלת בשני בתים.
איך מתנהלים עם הכעס?
הכעס הוא אורח קבוע כמעט בכל פרידה, הוא נוכח בתלונות על העבר, בפחדים מהעתיד, וגם ברצון להיאחז בצדק האישי. בגישור בניגוד לניהול מאבק משפטי לא נבקש להכריע מי צודק, נבקש לבנות הבנות, גם כשהלב עדיין פגוע. הכעס לא מושתק ולא נדחק לפינה, אבל הוא גם לא מנהל את החדר. המגשר מקשיב, נותן תוקף לרגש ועוזר לכל צד להפריד בין הכאב האישי, לבין הצרכים המשותפים שלהם. הוא מאפשר לצדדים לעבור תהליך לא רק של פרידה, אלא של הסדרה מחודשת של מערכת היחסים ביניהם כהורים כשטובת הילדים לנגד עיניהם תוך יצירת קרקע חדשה, בריאה ויציבה לשותפות הורית שאינה תלויה עוד בזוגיות, אלא באחריות, בהסכמה ובכבוד הדדי.
ניהול משבר כבסיס לשותפות חדשה
גירושין הם ללא ספק אחד המשברים האישיים והמשפחתיים המורכבים ביותר שאדם יכול לעבור. מדובר באירוע חיים מטלטל, שבו אדם מתמודד עם אובדן מערכת יחסים אינטימית שהייתה מרכזית בזהותו האישית והחברתית ובו זמנית נדרש לקבל החלטות מכריעות תחת עומס רגשי וכלכלי. מחקרים מצביעים על כך שמידת הפגיעה הנפשית אינה תלויה רק בעוצמת האירוע , אלא בעיקר באופן שבו הוא מנוהל. גישה זו מדגישה כי משבר שמנוהל בצורה שקולה, עם תמיכה, בהירות, ויצירת תחושת שליטה מחודשת, עשוי להפוך אפילו הזדמנות לצמיחה.
ילדים לא זקוקים להורים שנשארים יחד בכל מחיר, אלא להורים שמצליחים לשתף פעולה בנפרד מתוך כבוד הדדי, תקשורת יציבה והבנות ברורות. תהליך הגישור עוזר להורים לעצב מחדש את הקשר ביניהם: לא כזוג, אלא כצוות הורֵי שמנהל זמני שהות, מקבל החלטות על לימודים, חוגים ובריאות, משתף מידע, ולעיתים גם מתמודד עם אתגרים לא צפויים- יחד.
איך עושים את זה בפועל?
גישור בגישת שותפות חדשה יוצר עבור ההורים מסגרת רחבה ומעמיקה שמאפשרת לבנות יחד תוכנית מוסכמת, הכוללת מנגנונים מעשיים להתמודדות עם כל היבטי ההורות המשותפת כמו:
- תקשורת בין ההורים (איך מדברים? מתי? באיזה ערוץ?)
- קבלת החלטות משותפת (מה קורה כשלא מסכימים?)
- התנהלות סביב חופשות, חגים, אירועים
- גבולות מול הילדים- איך שומרים על מסרים אחידים?
- התמודדות עם שינויים עתידיים (מעבר דירה, בן/בת זוג חדש/ה, שינוי בעבודה וכו’)
המפתח לניהול משבר מוצלח טמון במעבר מתגובה רגשית לאסטרטגיה הורית. ככל ששני ההורים מצליחים לראות את עצמם כצוות הורִי ולא רק כבני זוג נפרדים, כך קטן הנזק הרגשי לילדים וגדלה היכולת להחזיר סדר וביטחון לחייהם. הגישור בשיטת שותפות חדשה, אינו רק תהליך ליישוב סכסוך ובניית הסכם גירושין, אלא כלי משמעותי להובלת המשבר המשפחתי בצורה בוגרת ואחראית למקום של צמיחה הורית ורגשית. ההסכמות לא רק מסדירות את ההווה, הן יוצרות תחושת ודאות וביטחון להמשך, גם כאשר חלים שינויים.
הוא מזמין את הצדדים לבחון:
- מהם הערכים המובילים אותם כהורים דווקא עכשיו?
- איך נבנה מחדש מסגרת שתכיל גם תקשורת, גם גבולות, וגם יציבות רגשית לילדים?
- איך נמנע מהמשבר לפרוץ שוב בכל קונפליקט עתידי?
שותפות הורית היא בחירה – לא רגש
אחד העקרונות המרכזיים בגישת שותפות חדשה הוא שיתוף פעולה שאינו תלוי ברגש. לא צריך לאהוב, לסלוח, או להתגעגע, אבל כן נדרשת החלטה ערכית ואחראית לראות את הילדים במרכז ולשים אותם לפני הכאב. דווקא הניתוק הרגשי מהקשר הזוגי מאפשר להקים קשר חדש- נקי יותר, ברור יותר ומאוחד יותר של שותפות הורית. כאשר מצליחים לעשות זאת, אפילו במינון נמוך, הילדים מרוויחים הורה יציב, ולא הורה כועס.
מה הילדים צריכים?
ילדים לא צריכים הורים מושלמים, הם צריכים הורים שלא מכניסים אותם לקו האש, שלא משתמשים בהם כשליחים, שלא מעלים זה את זה באוזניהם. הם צריכים שקט, עקביות ובעיקר דוגמא אישית, לראות שהוריהם יודעים, גם כשקשה, להתנהל באחריות הדדית. אפשר להגיע להסכמות גם כאשר יש פערים, אפשר להקשיב, אפשר לשתף פעולה, אפשר לבנות גם כשמשהו אחר מתפרק, זהו מסר חינוכי רב ערך.
לא רק סיום, אלא התחלה
הגישור לא מוחק את העבר, הוא לא מבטיח ריפוי מיידי ולא מבטל את הקושי, הוא כן מכוון מבט קדימה. הוא מציע דרך שבה שני ההורים יכולים לעמוד זה מול זה, ולהגיד: “עברנו תקופה קשה, אבל אנחנו בוחרים להיות הורים נוכחים, יציבים, ועובדים יחד למען ילדינו” כי הכעס, בסופו של דבר, דועך,
אבל ההורות לא נגמרת, היא רק משנה צורה והיא ראויה לקרקע יציבה.
כתבה וערכה המגשרת הדס שרון
