תשובות לשאלות שכיחות לאתגרי משפחות המילואימניקים
המצב הביטחוני המתמשך והשלכותיו מציבים אתגרים משמעותיים בפני התא המשפחתי בישראל באופן כללי ובקרב משפחות המילואים בפרט. זוגות רבים מוצאים עצמם במשברי אמון סביב החלטות שהתקבלו בתקופת ההיעדרות, כאשר המציאות המורכבת של הישרדות רגשית – בין החזית הצבאית לחזית האזרחית – מקשה על יצירת שיח זוגי מקרב ומרפא. הטראומה והמתח המתמשך מעצימים קונפליקטים קיימים והופכים את השיח המשפחתי למורכב ומאתגר יותר מתמיד.
חשוב להדגיש כי במצבים אלו, פנייה לעזרה מקצועית – בין אם בטיפול זוגי, טיפול נפשי פרטני, או שילוב של השניים – היא צעד הכרחי ומשמעותי בשמירה על חוסנו של התא המשפחתי. אין להתבייש או להסס בפנייה לעזרה. לפניכם מספר שאלות נפוצות שעולות בקרב משפחות בתקופה זו, יחד עם תובנות והמלצות ראשוניות להתמודדות.
כשהאב נעדר תקופה ארוכה, המשפחה מפתחת שגרה ודפוסי התנהלות חדשים. חזרת האב, יוצרת שינוי במערכת המשפחתית שהתייצבה, והדבר עלול לגרום למתחים ותחושות של ניכור. מומלץ לחזור בהדרגה לתפקיד ההורי. בימים הראשונים, כדאי להקדיש זמן איכות אישי עם כל אחד מבני המשפחה, להקשיב לחוויות שלהם מהתקופה, ולא למהר לשנות את הסדרים החדשים שנוצרו. חשוב לתת לגיטימציה לרגשות של כולם ולבנות מחדש את הקשר בסבלנות.
רבות מהנשים שנשארו בבית נאלצו להתמודד עם אתגרים כבדים וקשים – ניהול הבית, טיפול בילדים, קבלת החלטות לבד, פרנסה ודאגות ביטחוניות, לעיתים תוך התמודדות עם חרדה וחוסר ודאות. התחושה שבן הזוג לא מבין את עומק ההתמודדות יכולה ליצור מרחק רגשי. מומלץ לקיים שיחה פתוחה בה האישה תשתף בחוויות שלה באופן קונקרטי (למשל: “הייתי צריכה להתמודד עם X, Y, Z”). חשוב ששיחה זו תוגדר מראש (לומר בקול רם) כשיחה של שיתוף ופורקן תסכול בכדי שלא תיתפס כשיחת האשמות וסגירת חשבונות בין בני הזוג. כדאי לתאם ציפיות לגבי חלוקת המטלות בהווה ובעתיד הקרוב והרחוק ולבקש תמיכה ספציפית היכן שיש צורך. חשוב שבן הזוג יקשיב ויכיר בקושי, גם אם לא חווה אותו בעצמו וייקח לעצמו זמן לשים את עצמו בנעלי בן זוגו כדי לנסות ולהבין את זווית הראייה שלו.
בתקופות משבר, במיוחד לאחר טראומה לאומית, זוגות רבים מוצאים עצמם חלוקים בנוגע להחלטות גורליות כמו מעבר דירה, שינוי תעסוקה, או החלטות חינוכיות. הפערים בתפיסת המציאות והחרדות השונות של כל צד עלולים ליצור קונפליקט משמעותי. במצב כזה חשוב לאמץ גישה של- שותפים לפתרון הבעיה ולא של אויבים שנאבקים אחד בשני. הצעד הראשון הוא קביעת זמן שקט לשיחה, הרחק מהילדים. זמן שבו כל צד יוכל להציג את החששות והצרכים שלו באופן פתוח ובלי ויכוח. מומלץ לרשום יחד את כל האפשרויות הקיימות ולבחון בצוותא פתרונות ביניים או פתרונות הדרגתיים. במקרים של מחלוקת עמוקה, התערבות של גורם מקצועי כמו מגשר יכולה לסייע משמעותית בתהליך קבלת ההחלטות ובגישור על הפערים.
כשבני זוג חיים בנפרד לתקופה ממושכת, כל אחד מפתח עצמאות ודפוסי התנהלות משלו. התקופה הנפרדת יצרה מציאות שבה כל אחד למד לסמוך על עצמו ולקבל החלטות לבד, מה שעלול להקשות על החזרה לחיים משותפים ועל היכולת לקבל החלטות זוגית. לעיתים קיים קושי לוותר על העצמאות שהתפתחה ולחזור למערכת של שיתוף והתייעצות. חשוב לבנות מחדש את הזוגיות בהדרגה, ולעשות זאת תוך שמירה על המרחב האישי שכל אחד פיתח. מומלץ להקדיש זמן לשיחות על הציפיות של כל אחד מהקשר ועל האופן שבו רוצים לנהל את חיי היומיום המשותפים. כדאי להתחיל בקביעת “זמן זוגי” קבוע, כמו ארוחת ערב משותפת או טיול שבועי, שבו מתרגלים מחדש את השיתוף והקרבה. בהחלטות משמעותיות, מומלץ לקבוע מראש אילו נושאים דורשים התייעצות משותפת ואילו יכולים להישאר בתחום ההחלטה העצמאית.
חוסר ודאות מתמשך משפיע עמוקות על התא המשפחתי. כשכל אחד מבני הזוג מתמודד עם חרדות ופחדים משלו, קיים קושי לשתף ולהיות פגיע מול בן הזוג. לעיתים החשש להעמיס רגשית על בן הזוג, שגם כך מתמודד עם קשיים משלו, מוביל להימנעות משיתוף ולהתרחקות רגשית. מצב זה עלול ליצור מעגל של בדידות בתוך הקשר הזוגי. כדאי ליצור מרחב בטוח לשיתוף רגשי באמצעות קביעת זמן קבוע לשיחה פתוחה, שבו כל אחד יכול לשתף ברגשותיו מבלי שהצד השני מנסה לפתור או לתקן. חשוב להבין שעצם השיתוף והנוכחות התומכת הם המפתח, ולא מציאת פתרונות. אפשר להתחיל בשיתוף קטן, למשל לספר על רגע אחד מהיום שהיה קשה או מחזק. שיתוף הדרגתי כזה יכול לבנות מחדש את האמון והקרבה הרגשית בין בני הזוג.
חוסר ודאות מתמשך משפיע עמוקות על התא המשפחתי. כשכל אחד מבני הזוג מתמודד עם חרדות ופחדים משלו, קיים קושי לשתף ולהיות פגיע מול בן הזוג. לעיתים החשש להעמיס רגשית על בן הזוג, שגם כך מתמודד עם קשיים משלו, מוביל להימנעות משיתוף ולהתרחקות רגשית. מצב זה עלול ליצור מעגל של בדידות בתוך הקשר הזוגי. כדאי ליצור מרחב בטוח לשיתוף רגשי באמצעות קביעת זמן קבוע לשיחה פתוחה, שבו כל אחד יכול לשתף ברגשותיו מבלי שהצד השני מנסה לפתור או לתקן. חשוב להבין שעצם השיתוף והנוכחות התומכת הם המפתח, ולא מציאת פתרונות. אפשר להתחיל בשיתוף קטן, למשל לספר על רגע אחד מהיום שהיה קשה או מחזק. שיתוף הדרגתי כזה יכול לבנות מחדש את האמון והקרבה הרגשית בין בני הזוג.
לסיכום, האתגרים העומדים בפני משפחות המילואים בתקופה זו הם משמעותיים, אך אינם בלתי פתירים. החזרה לשגרה משפחתית מיטיבה היא תהליך הדורש סבלנות, הקשבה והבנה הדדית. במקרים בהם הקשיים מתמשכים או מעמיקים, פנייה לגורם מקצועי – בין אם מטפל זוגי, מגשר או יועץ משפחתי – היא צעד מועיל ומומלץ שיכול לסייע במציאת דרך משותפת קדימה. חשוב לזכור כי דווקא ההתמודדות המשותפת עם האתגרים, תוך שמירה על תקשורת פתוחה ומכבדת, יכולה להוביל לחיזוק הקשר המשפחתי ולצמיחה זוגית משמעותית. המשפחות שעברו את התקופה המאתגרת הזו יחד, מגלות לעתים קרובות כי יצאו ממנה מחוזקות ומחוברות יותר מאי פעם.
כתב וערך : המגשר יותם קייזמן מצוות נישרי מגשרים
