הסכם ראשוני להורות משותפת: מה נדרש לצורך התחלת תהליך הפריה בישראל?
בעידן בו מודלים חדשים של משפחה נעשים יותר ויותר נפוצים, רבים בוחרים להביא ילדים לעולם במסגרת של הורות משותפת – כלומר, שיתוף פעולה בין שני אנשים שאינם בני זוג, ולעיתים אף לא מכירים זה את זו היטב, אך מעוניינים יחד להביא ילד ולגדלו. אחד ההיבטים המרכזיים והחיוניים בתהליך זה הוא ההסדרה המשפטית, אשר נדרשת עוד בטרם תחילתו של כל טיפול רפואי.
במאמר זה נפרט את הדרישות המשפטיות שעל גבר ואישה שמעוניינים בהורות משותפת למלא לפני תחילת הליך של הפריה רפואית בישראל, ונעמוד על ההבדלים בין המסמכים השונים, חשיבותם המשפטית, ומה כדאי לקחת בחשבון לפני שנכנסים למסע הזה.
מהי הורות משותפת?
הורות משותפת מתקיימת כאשר שני אנשים (בדרך כלל גבר ואישה) שאינם בני זוג, ואינם מקיימים קשר רומנטי, בוחרים להביא יחד ילד לעולם ולגדלו במשותף. מדובר במודל שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, לנוכח השינויים החברתיים בתפיסת מוסד המשפחה.
בשונה מזוגות שמביאים ילד מתוך קשר זוגי, הורות משותפת מחייבת מראש הסדרה ברורה של ההסכמות בין הצדדים – הן ברמה הרפואית, הן המשפטית והן ההורית. המדינה, באמצעות משרד הבריאות ויחידות ההפריה בבתי החולים, מבקשת להבטיח שהליך ההפריה ייעשה על פי דין ובהסכמה מלאה ומושכלת של הצדדים.
ההסכם הנדרש לצורך התחלת טיפול הפריה
על פי מדיניות מרבית יחידות ההפריה בישראל, לפני שמתחילים את הטיפול הרפואי (בין אם מדובר בהזרעה תוך רחמית ובין אם בהפריה חוץ גופית), על הצדדים – הגבר והאישה – להגיש הסכם חתום ומפורט.
הסכם זה אינו ההסכם הכולל של הורות משותפת (שנעסוק בו בהמשך), אלא מסמך משפטי שמטרתו לוודא שכל אחד מהצדדים מבין את משמעות הפעולה ואת ההשלכות האפשריות שלה – במיוחד בכל הנוגע למעמד המשפטי של הילד שיוולד ולחובות ההוריות של הצדדים כלפיו.
הסכם זה כולל מספר הצהרות והסכמות מרכזיות:
- הסכמת הגבר לפעולה והצהרתו לגבי חובותיו
הגבר נדרש להצהיר כי הוא מסכים לביצוע הפעולה הרפואית (למשל, הזרעה או הפריה) וכי הוא מודע לכך שלמרות ההסכם עם האם, יהיו לו חובות משפטיות כלפי הילד, בראשן אחריות הורית, חובת מזונות, ועוד. חשוב להבין שהחוק בישראל מגן על טובת הילד, ומייחס לגבר שהביא ילד לעולם – גם מחוץ למסגרת זוגית – חובות משפטיות מלאות, ללא קשר להסכם עם האם.
- הסדרת האפשרות לחזרה מההסכם ושימוש בדגימת הזרע
הצדדים נדרשים להסכים מראש מה יקרה במקרה שבו אחד מהם ירצה לחזור בו מההסכם, עוד לפני ביצוע ההפריה. כמו כן, יש לקבוע מה ייעשה בדגימת הזרע במקרה כזה – האם תושמד? תישמר? תועבר לידי האישה? שאלות אלה חייבות להיות מוסדרות מראש, כיוון שהן בעלות משמעות משפטית ואתית עמוקה.
- הצהרת האם כי אינה אם נושאת
האישה שמבקשת להיכנס להיריון צריכה להצהיר כי היא אינה משמשת כ”אם נושאת”, כלומר, אין מדובר בהסכם פונדקאות אסור. על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים בישראל, פונדקאות מותרת רק במסגרת פיקוח הדוק של ועדה רפואית ומצבים מסוימים שנקבעו בחוק. ההצהרה הזו חיונית כדי להבהיר כי מדובר בהיריון של האישה בעצמה, לצורך גידול הילד שלה.
- הצהרה כי אין תמורה כספית להסכם
ההסכם חייב לכלול הצהרה מפורשת של שני הצדדים, לפיה ההסכם לא נעשה כנגד תמורה כספית או אחרת, וכי כל צד נכנס אליו מרצונו החופשי וללא לחץ או כפייה. מטרה זו נועדה להבטיח את תקפות ההסכם ולוודא שאף אחד מהצדדים לא מנצל את האחר.
- הצהרה כי הצדדים אינם נשואים לאחרים
במרבית יחידות ההפריה נדרש מהצדדים להצהיר כי אינם נשואים לבני זוג אחרים. מטרת הדרישה היא למנוע מצבים של פוליגמיה או סיבוכים משפטיים מול צדדים שלישיים, וכן לשמור על בהירות משפטית לגבי זהות ההורים של הילד שיוולד.
האם צריך אישור נוטריון?
חלק ממרפאות ההפריה דורשות אישור נוטריוני להסכם, כלומר לא מספיק שההסכם ייחתם ע”י ההורים לעתיד, אלא יש לאשר אותו בפני נוטריון אשר מוודא את זהות החותמים ואת הבנתם את תוכן ההסכם.
לא כל המרפאות מחייבות זאת, ולכן חשוב מאוד לברר מראש מהן הדרישות של המרפאה בה מתבצע ההליך.
ומה לגבי ההסכם להורות משותפת?
ההסכם שדורשת יחידת ההפריה אינו מהווה הסכם הורות מלא. כלומר, הוא אינו עוסק כלל באופי גידול הילד, מקום מגוריו, זמני השהות של כל הורה, חינוך, בריאות, מזונות, מנגנוני קבלת החלטות ועוד.
לצורך כך יש לערוך הסכם הורות משותפת נפרד, אותו רצוי לערוך עוד לפני ההיריון בעזרת מגשרים המתמחים בהורות משותפת, ולכל המאוחר מיד לאחר לידת הילד. הסכם זה צריך להיות מוגש לאישור בית המשפט לענייני משפחה, כדי לתת לו תוקף של פסק דין.
הסכם זה עוסק בכלל ההיבטים של השותפות ההורית, ומהווה מעין “מפת דרכים” להורות – כולל מה קורה במקרה של מחלוקות, מה קורה אם אחד הצדדים רוצה לעבור דירה, ואיך מתחלקים הנטל והזכויות. ככל שההסכם מפורט, כך קטן הסיכוי לקונפליקטים עתידיים.
סיכום: תכנון מראש הוא המפתח להורות בטוחה
הורות משותפת היא דרך מופלאה אך מורכבת לבנות משפחה. כדי להבטיח שהתהליך יתנהל בצורה חלקה ובטוחה עבור כל הצדדים – ובעיקר עבור הילד שעתיד להיוולד – יש להסדיר את ההיבטים המשפטיים והרפואיים מראש, ולוודא שכל צד מבין את ההשלכות של צעדיו.
ההסכם הראשוני שדורשת יחידת ההפריה הוא שלב חיוני, אך לא מספיק. חשוב לראות בו חלק ממארג רחב יותר של הסכמות, שהן הבסיס להורות מוצלחת לאורך שנים.
