איך התחיל המסע שלי בגישור, ולאן הוא הולך
פרק 9 בפודקאסט "משהו עם גישור"
יש תחומים שאדם נכנס אליהם כי הם מציעים לו מסלול ברור.
יש תחומים שאדם בוחר בהם מתוך עניין.
ויש תחומים נדירים יותר, שבהם האדם אינו רק מצטרף לשדה קיים — אלא מזהה לפני אחרים ששדה כזה חייב להתקיים.
המסע שלי בגישור התחיל מהמקום הזה.
לא מתוך החלטה טכנית על קריירה, ולא מתוך שיקול צר של מקצוע או פרנסה בלבד, אלא מתוך זיהוי פער עמוק בין הדרך שבה אנשים מנהלים סכסוכים לבין הדרך שבה נכון וראוי לנהל אותם. ככל שנחשפתי יותר לעולם המשפט, וככל שפגשתי יותר מערכות יחסים שנפגעו בתוך מאבקים, התחדדה אצלי ההבנה שהבעיה איננה רק בתוצאה של ההליך המשפטי. הבעיה עמוקה יותר. היא נעוצה בעצם נקודת המוצא: בכך שהתרגלנו לחשוב שסכסוך הוא עניין שמפקידים בידי מערכת מכריעה, במקום להבין שהוא קודם כול מצב אנושי שדורש שפה אחרת, כלים אחרים, ומרחב אחר.
הגישור, מבחינתי, לא הופיע כפתרון צדדי למערכת קיימת. הוא הופיע כשפה שלמה, כמעט כדרך חיים. שפה שמסוגלת לקחת קונפליקט — זוגי, משפחתי, עסקי או אזרחי — ולהפוך אותו ממאבק של עמדות לתהליך של בירור, הבנה, אחריות ובנייה.
נקודת המוצא: חיפוש אחר עשייה שיש בה גם משמעות וגם ממשות
כשמסתכלים לאחור, קל מאוד לספר סיפור מסודר. במציאות, הדברים אינם קורים בקו ישר. כמו אנשים רבים שמחפשים את דרכם, גם אני עברתי בין עולמות, תחומים, ניסיונות ועשייה. עבדתי, יזמתי, בניתי, נפלתי, קמתי, חיפשתי. היו לי שנים בעולם התרבות, בהפקה, במקומות שחיברו בין אנשים, קהל, יצירה וחוויה. אלה היו שנים של עשייה אינטנסיבית, של יוזמה, של התמודדות, וגם של למידה קשה על המציאות הכלכלית, על אחריות ועל המחיר של בחירות מקצועיות.
במקביל, תמיד היה בי חיפוש אחר משהו עמוק יותר. לא רק עיסוק, אלא שליחות. לא רק פרנסה, אלא דרך לגעת באנשים במקום שבו משהו באמת משתנה. מצד שני, היה לי ברור שגם משמעות לבדה אינה מספיקה. רציתי תחום שאפשר לבנות בו חיים. תחום שיש בו גם ערך, גם עומק, וגם אפשרות להתפרנס בכבוד. החיבור הזה בין משמעות לבין קיימות מקצועית היה חשוב לי מאוד מההתחלה.
מתוך המקום הזה הגעתי גם ללימודי משפטים. לא מתוך תשוקה להיות עורך דין ליטיגטור, ובוודאי לא מתוך משיכה לעמידה בבית משפט, אלא מתוך רצון להבין את המערכת, את הכללים, את המכניקה שמפעילה את העולם שבו אנשים מסתכסכים, נקלעים למשברים, ומחפשים פתרון. רציתי להבין איך הדברים עובדים. רציתי להכיר את מבנה הכוח. רציתי לדעת מה באמת קורה כשאנשים מפקידים את חייהם בידי המערכת.
ומה שקרה שם היה מבחינתי משמעותי מאוד: ככל שלמדתי יותר על המשפט, כך הבנתי ביתר חדות את מגבלותיו בכל מה שנוגע למערכות יחסים בין בני אדם.
המפגש עם הגישור: לא עוד כלי, אלא גילוי של שפה
הנקודה שבה פגשתי באמת את עולם הגישור לא הייתה מבחינתי עוד תחנה מקצועית. היא הייתה רגע של התבהרות. פתאום היה שם משהו שעד אז חיפשתי בלי לקרוא לו בשם. משהו שחיבר בין אהבת אדם, בין הבנה של מורכבות אנושית, בין הצורך בפרקטיקה אמיתית, לבין אפשרות ממשית לייצר שינוי.
ההבנה הזו הייתה חזקה מאוד: מול מערכת משפטית שבנויה להכריע, יש שפה אחרת שבנויה לעזור לאנשים לפתור. מול עולם שמתרגל אנשים לעמדות, יש תהליך שמזמין אותם לדבר על צרכים. מול מציאות שבה כל קונפליקט מאורגן סביב השאלה מי צודק, נפתח פתאום מרחב שבו אפשר לשאול שאלה אחרת: איך נכון להמשיך מכאן.
זה היה בעיניי גילוי כמעט מטלטל. לא מפני שהגישור היה “נחמד יותר” או “רך יותר”, אלא מפני שהוא היה מדויק יותר. יעיל יותר. בוגר יותר. ובעיקר — מתאים יותר לאופן שבו בני אדם באמת חיים, באמת רבים, ובאמת צריכים לפתור מחלוקות.
מהר מאוד הבנתי גם את הפרדוקס: זהו כלי אדיר, אבל כמעט אף אחד לא באמת מנגיש אותו לציבור. הרבה אנשים שמעו את המילה “גישור”, אבל מעטים ידעו באמת מה היא אומרת. לאן פונים. איך זה עובד. מתי זה מתאים. מה היתרון. ואיפה בכלל פוגשים מגשר כאפשרות ראשונה, לפני תביעה.
שם נולדה התובנה ששינתה אצלי את כיוון הפעולה: הבעיה אינה שהמוצר לא טוב. הבעיה היא שהוא לא נגיש.
לא להיכנס לשוק — לבנות אותו
הרבה שנים אני שומע את הטענה “יש המון מגשרים”. במובן אחד זה נכון: יש לא מעט אנשים שלמדו גישור, עשו קורס, קיבלו תעודה. ואני שמח על זה. ככל שיותר אנשים ילמדו גישור, החברה כולה תרוויח. אבל יש פער עצום בין ללמוד גישור לבין לבנות נוכחות מקצועית אמיתית לציבור.
מה שהיה חסר, ועדיין חסר במקומות רבים, הוא לא עוד תעודות — אלא משרדי גישור אמיתיים. מקומות שבהם אדם שנקלע לסכסוך יודע שיש לו כתובת. שהוא יכול לפנות, להתייעץ, להבין, לעצור רגע לפני הסלמה. שיש מולו אדם שמדבר שפה אחרת. לא שפת איום, לא שפת מכתב התראה, לא שפת “בוא נפתח תיק”, אלא שפה של בירור, של אפשרויות, של פתרון.
כאן התחילה העבודה האמיתית. לא לחכות שהשוק יבשיל — אלא להבשיל אותו. לא להמתין שמישהו אחר ינכיח את התחום — אלא להנכיח אותו בעצמי. אתר, תוכן, פרסום, הרצאות, נסיעות, מפגשים, הסברה, פגישות. כל מקום שבו היה צורך, נסעתי. כל עיר שבה הרגשתי שאנשים צריכים כתובת, בניתי בה נוכחות. לא כי הייתה ודאות, אלא כי היה ברור לי שהצורך האמיתי כבר קיים. רק צריך לאפשר לאנשים להגיע אליו.
במובן הזה, מה שנבנה כאן לאורך השנים אינו רק משרד גישור. זו תשתית. זו מערכת. זו הנכחה מתמשכת של תחום שאנשים היו צריכים הרבה לפני שידעו לבקש אותו.
למה גישור הוא מקצוע מעשי — ולא רק תחום לימוד
אחת הבעיות המרכזיות בתחום, ואני אומר את זה בצורה ישירה, היא הפער בין ההכשרות הקיימות לבין מה שנדרש בפועל בחדר גישור. קורס בסיסי יכול להיות מבוא מצוין. הוא יכול לפתוח דלת. הוא יכול לעורר סקרנות. אבל הוא לא הופך אדם למגשר בשל. ודאי לא למישהו שיכול להיכנס לחדר טעון, מורכב, סוער, עם מערכת יחסים בקצה, ולהוביל תהליך אחראי.
גישור הוא מקצוע פרקטי מאוד. הוא דורש נוכחות. שיקול דעת. יכולת לשאת מתח. כישורי הקשבה מהסוג העמוק ביותר. יכולת לקרוא אנשים, לזהות דינמיקות, ולדעת מתי לדבר, מתי לשתוק, מתי למסגר מחדש, מתי לעצור, ומתי להחזיק את החדר כששני אנשים מרגישים שהכול מתפרק.
את זה לא לומדים באמת בלי פרקטיקה.
וכאשר הבנתי שהפער הזה אינו נסגר בשדה הקיים, נולדה אצלי גם האחריות לבנות מסלול אחר. לא רק לגשר בעצמי, אלא גם להכשיר. לא רק לדבר על גישור, אלא ללמד אותו במובן המעשי. להכניס אנשים לתוך החשיבה, לתוך המורכבות, לתוך העבודה האמיתית. לא מפני שצריך עוד קורסים, אלא מפני שצריך עוד אנשי מקצוע שיודעים באמת לעשות את העבודה.
מגשר אינו צריך להיות “גם עורך דין” — הוא צריך לדעת לנהל בני אדם
אחת השאלות שחוזרות כל הזמן היא: “אבל אתה גם עורך דין?” והשאלה הזו בעיניי חושפת עד כמה התודעה הציבורית עדיין שבויה במסגרת ישנה. כאילו עצם הקשר בין סכסוך לבין משפט הוא קשר הכרחי. כאילו כדי לעזור לאנשים לפתור מחלוקת, חייבים קודם כול להיות אנשי חוק.
העמדה שלי כאן ברורה מאוד: גישור איננו שלוחה של עולם המשפט. הוא תחום עומד בפני עצמו. בוודאי שידע משפטי יכול להועיל במקומות מסוימים, בעיקר כשיש מידע אובייקטיבי שצריך להבין או למסגר, אבל הוא אינו לב המקצוע. לב המקצוע הוא היכולת לנהל תהליך אנושי מורכב.
אדם יכול לדעת הרבה מאוד משפט, ובכל זאת לא לדעת להחזיק חדר גישור.
אדם יכול לקרוא פסקי דין, ובכל זאת לא לדעת להוביל שני אנשים מנקודת שבר לנקודת הסכמה.
ואדם שאין לו הכשרה משפטית דווקא יכול להיות מגשר מצוין, אם הוא יודע לנהל בני אדם, להבין דינמיקות, ולפעול מתוך שפה של פתרון.
אני רואה בזה חלק ממאבק רחב יותר: לא רק לקדם גישור, אלא לשחרר אותו מהתלות הסמלית בעולם המשפט. הוא הגיע משם היסטורית, נכון. אבל הוא כבר הרבה מעבר לזה.
שותפות חדשה: המעבר מהעבר אל העתיד
מתוך העבודה בשטח, מתוך מאות ואלפי מפגשים עם קונפליקטים, הלכה והתגבשה אצלי תפיסת העולם שאני מכנה “שותפות חדשה”. זו אינה רק טכניקה גישורית, אלא מסגרת מחשבה עמוקה יותר על מערכות יחסים ועל קונפליקט.
הרעיון המרכזי פשוט, אבל משנה הכול: לא להתמקד בעבר אלא בעתיד.
אנשים שנקלעים למשבר, ובוודאי לגירושין או לסכסוך עמוק אחר, נשאבים כמעט תמיד אל השאלה “איך הגענו לכאן”. זו שאלה מובנת. היא טבעית. אבל היא גם שאלה שמקבעת. היא מחזירה שוב ושוב את הצדדים לאותה פציעה, לאותה אשמה, לאותו סיפור.
שותפות חדשה שואלת שאלה אחרת: לאן אנחנו רוצים להגיע מכאן.
ברגע שהשאלה מתחלפת, מתחלף גם התהליך. במקום חקירת עבר, מתחילה בנייה של עתיד. במקום מאבק על צדק, נוצרת עבודה על אפשרויות. במקום ניסיון להכריע מי אשם, נבנית מסגרת חדשה של אחריות, של החלטות, ושל מציאות שאפשר יהיה לחיות בה.
זה נכון מאוד בגירושין, אבל לא רק שם. זו שפה רלוונטית לכל מקום שבו יש קשר שנפגע, וצריך לעצב אותו מחדש.
המסע עוד לא הגיע לשיאו
כאשר מסתכלים היום על מה שנבנה — סניפים, צוות, אלפי פניות, תוכן, הכשרות, נראות, השפעה — אפשר לומר שמדובר בהצלחה. אבל מבחינתי, זו אינה נקודת סיום. זו רק נקודת אמצע.
כי השאיפה איננה רק להפעיל משרד גישור טוב. השאיפה היא לשנות את הדרך שבה החברה חושבת על פתרון מחלוקות. להביא את הגישור למקום שבו הוא איננו נישה, אלא תשתית. לא “חלופה” להליך משפטי, אלא דרך ראשונה, טבעית, נגישה, לפנות אליה. אני רוצה לראות מגשרים בכל מקום שבו אנשים נקלעים לסכסוך. אני רוצה לראות מסלולי הכשרה רציניים הרבה יותר. אני רוצה לראות עולם שבו מכתב ראשון אינו מכתב התראה — אלא הזמנה לגישור. אני רוצה לראות תרבות שבה לא רצים מיד להליך, אלא קודם כול מבינים שאפשר לדבר.
החזון הזה איננו רק ישראלי. הוא רחב יותר. אני רואה את השפה הזאת חוצה גבולות, תרבויות ומדינות. קונפליקט הוא אוניברסלי. גם הצורך בשפה שתדע לנהל אותו אחרת הוא אוניברסלי.
לסיכום
המסע שלי בגישור לא התחיל בהחלטה להיות “מגשר”. הוא התחיל בזיהוי עמוק של כשל: בדרך שבה בני אדם, מערכות ומוסדות מתייחסים למחלוקות. מתוך הזיהוי הזה צמחה בחירה. מתוך הבחירה הזאת נבנתה עשייה. ומהעשייה נבנה תחום, משרד, שיטה, והשפעה.
זהו מסע אישי, אבל הוא גם הרבה יותר מזה.
הוא מסע של מקצוע שהולך ותופס מקום.
של שפה שהולכת ומתבררת כשפה של העתיד.
ושל אמונה אחת פשוטה, שממשיכה להניע אותי עד היום:
שאפשר לפתור מחלוקות אחרת.
שאפשר לבנות במקום להילחם.
ושכשעושים את זה נכון — לא רק אנשים משתנים, גם התרבות משתנה איתם.
שאלות ותשובות בהמשך לפרק
התחלה בתחום כזה אינה מבוססת על ביקוש קיים אלא על זיהוי צורך. השלב הראשון הוא הבנה עמוקה של הבעיה – במקרה הזה, הדרך שבה אנשים מנהלים קונפליקטים. משם מתחילים לפעול: להסביר, להנגיש, לעבוד עם מקרים אמיתיים ולבנות בהדרגה אמון. זהו תהליך של יצירת שוק, לא של כניסה אליו.
בחירה במקצוע נעשית לרוב מתוך שיקולים רציונליים: הכנסה, יציבות, מסלול. זיהוי שליחות מגיע מתוך מפגש חוזר עם מציאות שמבקשת שינוי. כאשר אדם מזהה פער עמוק בין מה שקיים לבין מה שצריך להיות — הבחירה הופכת למחויבות, לא רק לקריירה אלא להשפעה.
הבעיה אינה ביעילות של גישור אלא במודעות אליו. רוב האנשים אינם יודעים שהם יכולים לבחור בגישור לפני הליך משפטי. בנוסף, התרבות הקיימת מחנכת למאבק ולהכרעה, ולא לשיח ולפתרון. שינוי כזה דורש זמן, חינוך והנגשה.
לא בהכרח. גישור הוא מקצוע מעשי, לא תיאורטי בלבד. הוא דורש מיומנויות מורכבות כמו ניהול שיחה טעונה, זיהוי צרכים עמוקים והובלת תהליך בתוך קונפליקט. אלו יכולות שמתפתחות דרך ניסיון אמיתי, ולא רק דרך לימוד עקרונות.
ידע בגישור כולל הבנת תהליכים, שלבים וכלים. יכולת לגשר בפועל כוללת שימוש בכלים האלה בזמן אמת, מול אנשים, תחת לחץ רגשי. זה ההבדל בין להבין איך שיחה אמורה להתנהל — לבין להצליח לנהל אותה כשהיא מתפרקת.
במקרים רבים מדובר בהרגל תרבותי ובחוסר מודעות. אנשים פועלים מתוך אוטומט: יש סכסוך – פונים לעורך דין. בנוסף, מצבים רגשיים כמו כעס או פחד מובילים לתגובה מהירה, ולא לבחינה של אפשרויות אחרות.
העיקרון המרכזי הוא מעבר מהעבר לעתיד. במקום להתמקד בשאלה מי צודק או מה קרה, מתמקדים בשאלה איך ממשיכים מכאן. זה שינוי תפיסתי שמאפשר לבנות פתרונות שמחזיקים לאורך זמן, במיוחד במערכות יחסים שלא מסתיימות.
השיטה מתאימה במיוחד למצבים שבהם הקשר נמשך גם אחרי הקונפליקט: הורים לילדים משותפים, שותפים עסקיים, בני משפחה. במקרים כאלה, הכרעה אינה מספיקה — יש צורך בבנייה של מערכת יחסים חדשה.
גישור עובד כאשר הצדדים מצליחים להגיע להסכמות שהם יכולים לחיות איתן לאורך זמן. זה לא רק פתרון נקודתי, אלא שינוי בדרך שבה הם מתייחסים לקונפליקט. המדד האמיתי הוא לא רק ההסכם — אלא היכולת להמשיך הלאה.
כן, אך זה דורש שילוב בין מקצועיות לבין בניית שוק. מעבר ליכולת לגשר, יש צורך ביצירת מודעות, בבניית אמון ובהצגת הערך של השירות. כאשר זה נעשה נכון, ניתן לבנות קריירה יציבה ואף להוביל תחום.
האתגר המרכזי הוא חוסר ודאות. בתחילת הדרך אין מסלול ברור, אין שוק מבוסס, ואין הבטחה להצלחה. זה מחייב התמדה, אמונה בדרך, ונכונות לפעול גם כשאין תוצאה מיידית.
הכיוון הוא הפיכת הגישור משירות נישתי לשפה רחבה לניהול קונפליקטים. יותר אנשים יבחרו בו כשלב ראשון, ולא כאלטרנטיבה אחרונה. בנוסף, השיח הגישורי יחלחל גם לחיי היום־יום, ולא רק למצבי קצה.
שאפשר לבנות דרך גם כשאין מסלול קיים. שהבעיה אינה הקונפליקט אלא הדרך שבה מנהלים אותו. ושגישור אינו רק מקצוע — אלא שינוי עמוק באופן שבו אנחנו מבינים ומנהלים מערכות יחסים.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) שלום לכם, מאזינים, שלום לכן, מאזינות.
(0:03) שלום, שלום, שלום.
(0:05) אהלן, נדב.
(0:06) אהלן, נדב.
(0:07) אהלן, דניאל.
(0:07) מה המצב?
(0:08) בסדר, מה שלומך?
(0:09) יופי, יופי, לא רע בכלל.
(0:12) במיוחד לאור העובדה שאנחנו יושבים פה ביום שהוא שילוב כזה של קיץ וחורף, וממש נעים, ויום שישי.
(0:25) ואנחנו בקומה השישית בראשי שש, שזה משרד הגישור שלנו, חדר הגישור, שבו אתה מקיים את רוב הגישורים שלך, אני בעיקר מחוץ לתל אביב.
(0:41) ושמע, אני רוצה להגיד לך שכשנפגשנו פעם ראשונה לפני שמונה שנים ב-2013, סיפרת לי על הגישור, אני באמת לא הבנתי מה אתה רוצה מחיי.
(0:56) וגם אז, אני חושב שגם אתה היית יחסית בהתחלה של הדבר הזה.
(1:03) והיום אנחנו יושבים פה, אנחנו כבר עובדים ביחד.
(1:08) יש למשרד הזה שאתה הקמת סניפים בכל הארץ.
(1:13) אלפי…
(1:15) זוגות עוברים דרך האתר, מקבלים מידע, אנחנו כותבים, אנחנו מקליטים פודקאסטים, סרטונים.
(1:24) הגישור אצלנו מקודם מכל זווית אפשרית, ואנחנו כאילו חיים את זה ועובדים את זה ונהנים מזה.
(1:33) אני, קודם כל, כל הכבוד.
(1:38) תודה רבה.
(1:39) על ההתמדה, אבל אני רוצה לדעת, אנחנו לא מדברים על הצדדים האישיים של הדבר הזה.
(1:50) איך בכלל כל זה התחיל?
(1:53) אנחנו עכשיו בנקודת הקצה השנייה, אני רוצה ללכת רגע להתחלה, כי קרה פה משהו מדהים באמצע, ושווה להתעכב עליו.
(2:03) אני מסכים איתך לגמרי שאנחנו…
(2:06) במקום טוב, אבל אנחנו לא בקצה, אנחנו באמצע הדרך.
(2:09) לא, בקצה נכון לרגע זה.
(2:11) נכון לרגע זה, יש עוד הרבה דרך לפנינו.
(2:14) ברור, ברור.
(2:15) וכן, איך זה קרה?
(2:16) זה באמת איזשהו פרק זמן שאפשר באמת להסתכל עכשיו אחורה, ולראות איך הדברים מתכנסים.
(2:24) קודם כל, אני חושב שנולדתי לזה.
(2:27) אני חושב שבמהות שלי, בחינוך שקיבלתי, בערכים שהענקתי, בין אם זה בקיבוץ, במושב, זה כל הזמן המקומות האלה של ההידברות ולחבר אל ה…
(2:41) לעבוד עם השונה, והייתי ילד נכה בילדותי, זה היה לי גם כן מאוד מאוד משמעותי, מה זה להיות חריג, ואיך חריג מתקבל בחברה, ואני כל הזמן חיפשתי את המקומות האלה של חיבורים ואנשים, ומאוד אהבתי אנשים, אני מאוד אוהב אנשים.
(2:58) עדיין.
(2:59) והתגלגלתי, חיפשתי את עצמי בהרבה מקצועות, היו אותי בהפקה, בעולם התרבות, היו לי מועדונים, מועדוני הופעות, הג’פאן והקולטורה שהיו בתל אביב.
(3:10) מיתולוגים.
(3:10) מיתולוגים, כן, אני כל הזמן שומע סיפורים, הרבה אנשים שהיום, דן רייכל, הבנות נחמה, כל מיני זמרים כאלה, הייתה רשימה ארוכה שהתחילו במקומות האלה.
(3:23) אז גם כן תקופה יפה בחיי שעוד ידובר בה, עוד נעשה עם זה משהו.
(3:28) ואני חיפשתי כל הזמן משהו שאני יכול לעשות עם משמעות ועומק, שאפשר גם להתפרנס ממנו.
(3:35) זה גם היה לי מאוד חשוב, אני לא הלכתי רק לתחום העמותות והחברתי, למרות שאני מאוד כזה במהותי, כי חיפשתי גם משהו שאפשר גם להתפרנס, כי אני מאוד מאמין שאם אין קמח אין תורה.
(3:48) הלכתי ללמוד משפטים, רציתי אחרי שהיה לי תקופה כלכלית מאוד קשה, בסיום הפרק המועדונים שלי, זה לא נסגר בקלות, זה היה עם הרבה חובות ואיומים, והיה קושי גדול, ואני הבנתי שאני רוצה להבין איך העולם הזה עובד, את המכניקה, את הכללים, אז הלכתי ללמוד משפטים, ובתוך המשפטים, בהתחלה הלכתי לכיוון האחד של להיות משפטן, למרות שאף פעם לא רציתי להיות עורך דין, זה אני גאה לומר שזה אף פעם לא עניין אותי לייצג בבית משפט, תמיד חפשתי את החיבור בין האנשים, את ההידברות, אבל לא קראתי לזה גישור בשעתו.
(4:26) ברבות השנים פגשתי מגשר, יניב שוורצמן שמו, איש מקסים, שהיה יו”ר לשכת המגשרים והוא עשה איזושהי פעילות לקידום הגישור בבית ברל, הייתי מעורב שם.
(4:38) ועם הסטודנטים, ונדלקתי על הדבר הזה.
(4:42) זה היה נראה לי כמו הלוגו של קוקה קולה.
(4:46) ושאתה, אני חושב ששנה שנפל לי האסימון שכאילו אנשים יודעים איך זה נראה, כמו הלוגו של קוקה קולה, כולם מכירים אותו, אבל בוא נגיד שאף אחד לא יודע מה זה.
(4:55) זאת אומרת, יכול להיות שזה לוגו של אופניים, או ארון, או כבשה.
(4:58) אנחנו לא יודעים שזה בכלל בקבוק משקה.
(5:01) וזה הדהים אותי, כי אמרתי, בוא’נה, יש פה איזו הזדמנות נפלאה, יש פה מוצר מדהים.
(5:06) ולמדתי משפטים, אז אני יודע כמה הוא מדהים, וכמה אין לנו באמת תשובות בעולם המשפט במערכות יחסים בין אנשים.
(5:14) ופתאום יש פה את המוצר הזה שהוא פותר, והוא טוב, והוא נכון לנו, והוא יעיל, וחסוי, ויש פה את כל היתרונות האלה שיש בתוך הגישור, ונסחפתי לזה לגמרי, והקמנו בית ספר, והבנו תוכנית רדיו ב-103, שנייה, יש לי פה שאלה, כי הרבה פעמים אנחנו נתקלים בחיים בדברים שסוחפים אותנו מבחינת רמת העניין, לפעמים גירוי אינטלקטואלי.
(5:46) מעט מאוד פעמים אנחנו אומרים, אוקיי, זה מה שאני רוצה לעשות, ובמיוחד כשהדבר הזה הוא ארץ לא זרועה, אתה נכנס פה לשטח, שאני מניח שבדקת קצת, עשית את הבדיקות שלך, ואתה רואה ש…
(5:59) אוקיי, זה מוצר יותר טוב, אין ספק, אבל אין באמת ביקוש, כי אין מודעות.
(6:06) ואתה נכנס לשם, וכאילו, ומה אתה אומר לעצמך?
(6:09) אני קופץ עכשיו ראש לבריכה בלי מים.
(6:13) אז תראה, היה לי ברור שזה נראה כמו בריכה בלי מים, אבל מתחת יש אוקיינוס כחול.
(6:19) וזה לא הפחיד אותי.
(6:20) אני מודה, וגם כבר כשהייתי בצומת הכלכלי, וכבר ידעתי לחיות מדבר, משום דבר, וידעתי לבנות, דברים מאפס, גם את המועדונים שהקמתי, הקמתי בלי כסף, לא היה כסף, היינו הולכים לפחים ומוצאים ציוד ובונים עם זה.
(6:36) היה, אני מאוד מאמין במחזור במקום הזה, ולא הפחיד אותי להפשיל שרוולים.
(6:42) והסתכלתי על זה, ואמרתי, זה לא יכול להיות שזה לא יצליח, פשוט לא יכול להיות, זה רק עניין של התמדה ולהיות שמה.
(6:49) כי הסתכלתי מה קורה, והסתכלתי מי הקולגות, והסתכלתי מה עושים ומה נעשה, ואמרתי, זה לא יכול להיות, המוצר הוא מדהים הרי.
(6:56) הבעיה היא פשוט שהוא לא נגיש לציבור, זו הייתה תובנה מאוד משמעותית, כי תמיד אמרו לי יש מלא מגשרים, זו אחת הטענות שגם עכשיו, הרבה שנים אחרי, אני עדיין שומע כל הזמן, יש מלא מגשרים, ואני שואל איפה הם?
(7:12) איפה הם?
(7:12) אני מחפש בגוגל, אני לא יודע, אתה יודע, יש הרבה תעודות, אני מוכן להגיד, בהחלט יש המון אנשים שלמדו גישור, וזה מבורך, כמה שיותר אנשים ילמדו גישור.
(7:22) אנחנו נחיה בחברה טובה יותר.
(7:25) אבל משרדי גישור, מקום שבו אנשים יכולים לבוא, לפגוש מגשר, אנשים שמדברים את השפה, שאם אתה נקלע לסיטואציה של קונפליקט, אתה יכול לבוא ולהתייעץ עם מישהו והוא יסביר לך איך לפתור את זה בהידברות ולא בשיח משפטי, זה אין.
(7:41) עד היום, ברוב הערים בארץ, אנחנו לבד שם.
(7:45) ואני אומר את זה עם תסכול, כי אני חושב שצריך שככל שיהיו יותר משרדי גישור, וזה לא עורך דין ומגשר, זה מגשר, אלה אסכולות שונות לחלוטין, סל הכלים של המגשר הוא הרבה יותר רחב, וזה היה לי ברור מלכתחילה, כי אני מכיר את העולם המשפטי, אני יודע כמה הוא מאוד דל בכלים שיש בתוכו, בסעדים שלו.
(8:05) בוא נתעכב רגע על הנקודה הזאת, כי היא פשוט חוזרת המון, ובאמת, במשפט, אני שומע בשיחות שאתה מקבל, ובשיחות גם שאני מקבל, של זוגות שמתעניינים בגישור או בעלי עסקים או כל אחד אחר.
(8:22) הם הרבה פעמים שואלים, רגע, אבל אתה גם עורך דין?
(8:28) כן, זה שאלה שתמיד מדהימה אותי, באמת.
(8:32) למה צריך שהמגשר יהיה עורך דין?
(8:34) בוא נדבר על זה רגע.
(8:36) בדיוק, אני גם רוצה להבין, כי מהצד שלי…
(8:41) זה יכול להיות מתסכל, אני לא עורך דין, לא למדתי משפטים.
(8:46) אבל אתה ישבת בתוך חדרי המשא ומתן הכי עמוקים בפוליטיקה, במקומות הכי מרכזיים שאמרנו, אנחנו נדבר עוד על מה שאתה עשית.
(8:53) נכון, לכן זה מתסכל, הידע המשפטי הוא לא רלוונטי ברוב המקרים, ומה שכן, אני יודע אותו, אפשר לקרוא אותו, אפשר ללמוד אותו, זה לא…
(9:04) אנחנו לא במאה ה-19, המידע נגיש, המידע נגיש לכולם.
(9:08) נכון, להסביר, הגישור הוא תהליך, אנחנו צריכים להבין באנשים, לעזור לאנשים לקבל את הידע.
(9:15) איפה שיש ידע אובייקטיבי, אני בהחלט חושב שהמגשר צריך להכיר אותו, זה נכון, אבל אפשר להגיד ברוב התחומים, הרוב, הידע הוא לא אובייקטיבי, הידע המשפטי, הוא סובייקטיבי, כי יש לכאן ויש לכאן, כל מקרה הוא לגופו, בעיקר זה ככה בדיני משפחה.
(9:31) ולכן התהליך שהמגשר צריך לדעת להעביר הוא לדעת להתמודד עם סיטואציה מאוד מורכבת וקשה וסוערת, חדר מאוד סוער, ולעזור לצדדים, להורים, לאנשים להגיע לפתרון בעצמם.
(9:45) זה לא היה שיעור אחד בתואר במשפטים על זה, פשוט.
(9:49) אבל אנשים, בגלל שעולם הגישור הגיע מתוך עולם המשפט, זה נכון, זה היה נולד בחטא, אבל הוא הגיע מתוך עולם המשפט.
(9:58) ופה יש מאבק, יש מאבק גדול בין עולם המשפט לעולם הגישור, הוא מרתק, הוא בכל העולם המערבי.
(10:05) דעיכת עולם המשפט אל מול עליית עולם הגישור, כמובן שהאסכולות הישנות משמרות את המצב הישן, אבל אין מה לעשות, הגישור, בגלל שהוא כל כך מוצלח, אז הוא לוקח.
(10:17) בוא נחזור אליך בהקשר הזה.
(10:19) אני הבנתי את זה, בדיוק על המחשבה שאתה נתן לי, כי זה היה לי ברור.
(10:23) ואמרתי, אני לא מפחד להתמודד עם ה-R הזה, כי הוא כל כך שגוי ומנוון ולא רלוונטי.
(10:31) השיח המשפטי הוא לא מתאים למאה ה-21, הוא לא מתאים למקום שבו הידע קיים.
(10:37) פעם היית צריך, כדי לדעת איך, כדי לכתוב הסכם, היית חייב עורך דין.
(10:42) היום אתה נכנס לגוגל, מוריד הסכם מהאינטרנט.
(10:44) העולם המשפט השתנה, ושכחו לספר את זה ל…
(10:47) לכל מי שמסביב.
(10:49) היום הגישור, בגלל שאת הידע, כמו שאמרת, אפשר לקבל אותו בקלות, יש פה משהו לאנושיות.
(10:56) וברגע שהבנתי את זה, אמרתי, נפתחת פה אסכולה שלמה, שהיא בזכות עצמה, והיא נפלאה וגדולה, ואף אחד לא לקח עד עכשיו, הרים את המקל, ואמר יאללה.
(11:09) ואני כל מיני, ושנים חיכיתי.
(11:11) שנים חיכיתי, אגב, אני עדיין מחכה, גם עכשיו כשאנחנו מדברים על להרחיב את ההכשרות, אני לא עושה את זה כי אני יכול, אני יכול, אני עושה את זה כי אף אחד אחר לא עושה את זה וזה מאוד מתסכל, כי כל הזמן אנחנו רבים בעולם הגישור על אותה פרוסה קטנה של מה שיש, אותו משאב שכביכול אנחנו נקבל מבתי המשפט, תיקים שיבואו מבית המשפט, בעיניי זה לא נתפס, אני לא רוצה לקבל תיקים מבית המשפט, למה שאני אקבל תיק אחרי שכבר מישהו הגיש תביעה, אני רוצה אותו לפני.
(11:45) לפני שהם הלכו לבית המשפט, לפני שהגישו תביעות, בואו אלינו.
(11:49) ואני כל הזמן מסתכל בשוק, מי מרים את הכפפה, ובואו נתחיל לדבר עם הציבור.
(11:54) עכשיו, אף אחד לא עושה את זה.
(11:55) זה אגרות משרד המשפטים שיקדם את הנושא של אנשים, אל תלכו לגישור לפני הגשת תביעות.
(12:01) זה גם עכשיו בחוק הרי.
(12:03) ומשרד החינוך, ומשרד התרבות, אף אחד לא עושה את זה.
(12:06) אין לצערי ארגון שמדבר, ארגון שהקמנו, ארגון לקידום הגישור.
(12:11) שזה אנחנו, זה וולונטרי שאנחנו מקדמים את המקום הזה לציבור להכיר את הגישור.
(12:16) ייכנסו לאתר, מה שנקרא.
(12:19) ואנחנו רוצים להעביר את השפה, אבל אנחנו די בודדים במקום הזה וזה מאוד מתסכל.
(12:24) ולכן אני מקודם מסתכל ואומר, איפה ש…
(12:27) הסתכלתי גם אז, איפה שלא עושים, אז אני אקום ואעשה.
(12:31) והלוואי והצטרפו עוד אנשים ושיהיו עוד קבוצות ועוד אנשים שמקימים, פותרים משרדים.
(12:36) ומנגישים את המידע, וככל שיותר אנשים ידעו, יהיו מודעים ליתרונות של הגישור, יותר יבואו לכולם.
(12:44) ברור.
(12:44) זה אוקיינוס כחול.
(12:44) בוא נחזור, אנחנו נעים בשיחה הזאת בין המודעות לגישור, שאתה מתחיל לדבר על זה, ואני מכיר אותך, אתה יכול לדבר על זה שעות, לבין הסיפור האישי שלך, שהם מחוברים, אבל…
(13:00) אבל אל תברח, כי אנחנו מדברים עליך, ואני מחזיר אותך אליך ואל הסיפור שלך, כי הוא…
(13:08) יותר קל לי לדבר על הגישור.
(13:09) לא, הוא גם סיפור מרתק בהקשר של הגישור, כי באמת עשית דברים שלא היו עד אז, והשאלה, הרי לקח כמה זמן עד שזה תפס, ואתה בזמן הזה מסתכל ימינה ושמאלה, כמו שאתה אומר, ורואה שאף אחד לא עושה את מה שצריך לעשות, ואתה…
(13:30) הוא אומר, אני לוקח את זה על עצמי, אני עושה את זה, עם אולי ידיעה אצלך שזה יעבוד, אבל שום ודאות בעניין הזה.
(13:42) תראה, אני מאוד אמין בעשייה.
(13:47) ברגע שאתה עושה, דברים קורים וככה קרה.
(13:49) ברגע שיצאתי לדרכי העצמאית, עשיתי אתר אינטרנט, השקעתי כסף בפרסום.
(13:55) והתחלתי לקבל פניות, כי היה צורך.
(13:58) אבל צורך היה בכל הארץ, ואני גר בתל אביב, ואני פה לא פחדתי לנסוע.
(14:04) הייתי נוסע כל יום לפגישות, לפעמים לא נסגרו ממשום דבר, או להרצאות, או למפגשים, בכל מקום שיכולתי נסעתי.
(14:13) מבאר שבע עד קריית שמונה, עד נהריה, ופשוט בכל מקום שבאתי, מצאתי מקום שבו אני פותח סניף.
(14:22) והתחלתי לפרסם שם ממוקד, והתחלתי לחפש איך אני בכל עיר, בכל אזור, בונה את השידוש שיש פה מגשר.
(14:32) ולמזלי זה עבד עכשיו, היופי בגישור זה שלא…
(14:35) שנייה, בדיוק על זה.
(14:37) היה רגע שבו אמרת לעצמך, הדבר הזה שאני חלמתי עליו, בוא’נה, זה עובד.
(14:45) היה רגע כזה, תתאר לי רגע כזה.
(14:47) זה מעניין אותי, מתי הבנת שהדבר הזה, שהקפיצה שלך, הקפיצת ראש שנתת לתוך הברכה הזאת, היא לא הייתה סתם קפיצה, אתה כבר בתוך האוקיינוס שהיה למטה, ואתה מתחיל לשחות בו?
(15:00) תראה, היו הרבה רגעים קטנים, קופץ לי הרגע האחרון שהיה לי על זה.
(15:05) אתה רוצה את הרגע הראשון או הרגע האחרון?
(15:06) הראשון.
(15:07) הראשון.
(15:08) היה זכור לי איזה…
(15:11) איזו נסיעה שלי בלילה, עשר בלילה, עשר וחצי, אני חוזר מנהריה וקר, ואני כולי לבוש על אופנוע, ואני לבוש עם כל החליפה, החלפה, חליפת שערה והרדליים והכל, וקר לי, אבל חזרתי עכשיו מגישור שהסתיים בהצלחה, ואני יודע ששילמתי את החשבונות החודש.
(15:35) ועם תחושה של, תחושה פשוט שאני במקום הנכון, שיש דרך, שאני לא יודע איך היא הולכת, לא ידעתי לאיפה זה יגדל, לא ידעתי שזה יגדל למשרד שנכון להיום ארבעה, שמרזיק ארבע משפחות, לא ידעתי שזה באמת משרד שאנחנו נגיע לאלפי אנשים, לא ידעתי את זה, לא ידעתי שאנחנו כנראה איפה אנחנו גדלים, עכשיו אני רואה את זה כבר.
(16:00) לא ידעתי את זה, אבל הרגשתי מחובר לאיזשהו משהו מדהים, שאתה גם עושה טוב לאנשים, וגם משלמים על זה.
(16:10) ואז הבנתי שאני גם צריך להתחיל להעביר את הידע הזה, כי צריך להתחיל לגדול.
(16:15) אבל אני לא יכול לגדול אם אין לי עוד אנשים שאני יכול לעבוד איתם.
(16:18) והתחלתי להכשיר.
(16:20) זה התחיל גם במצור, כי בגלל שאנחנו דיברנו הרבה על ההכשרה בארץ…
(16:25) זהו, זה לא שהן הכשרות בארץ, אז מה…
(16:28) מה הוביל אותך למסקנה הזאת שאתה זה שצריך להעביר את ההכשרות?
(16:34) תראה, דיברנו על זה שיש הרבה מגשרים, כי מאוד קל לקבל תעודת מגשר.
(16:40) קורס של 60 שעות, זה קורס מבוא בכלל לגישור, והאופס אתה מגשר.
(16:46) זה שווה ערך להדפיס תעודה מבחינתי, כי זה קורס מבוא, הוא מקסים, הוא נחמד, כל ידע הוא טוב.
(16:52) אבל זה לא מספיק בשביל להיכנס לחדר גישור, בטח לא בגירושין.
(16:56) המסלול שיש נכון להיום בארץ, אני מדבר על, אנחנו עכשיו בנובמבר 21, הוא מאוד מאוד מינימלי.
(17:05) שזה פשוט שניסיתי, אני ניסיתי להכניס אנשים שעברו את כל ההכשרות, אנשים טובים צריך להגיד, לחדר גישור, שכשאני מגיע, אני את הטעויות שלי עשיתי על עצמי.
(17:17) וראיתי את הטעויות, למדתי מהן המון.
(17:20) ואז להכניס מישהו שאני אומר, הנה, יש לו את כל התעודות, המסלול הפורמלי שאני לא עברתי אותו, אני בניתי את זה בעצמי, לא הלכתי בתלם מבחינה המסלול, מה שהם למדים היום בגישור.
(17:32) והייתי שאנשים עושים טעויות גדולות מאוד, עד למקומות שאנשים, אני זוכר שפעם הייתי בגישור עם מישהי, גורם לפסיכולוגיה.
(17:42) ושעשתה פרקטיקום וגישור בקצין משפחה וגישור בסיסי ומתקשרת אליי משפחה הזוג אחרי הגישור ותקשיב אנחנו רוצים להמשיך איתך אבל איתי לא נכנסת אלינו לחדר ברמה כזאת והבנתי שאני לא יכול להכניס א’ זה השם שלי ב’ יש לי אחריות על המשפחות אני לא יכול להכניס אנשים לחדר גישור רק כי יש להם איזושהי תעודה כי התעודות האלה לא מספיקות צריך את הפרקטיקה, ואין הכשרה בפרקטיקה בארץ.
(18:10) אז אמרתי, אז אני אעשה את זה.
(18:12) כי אם אני רוצה להכשיר מגשרים, אז אני צריך ללמד אותם את הפרקטיקה.
(18:17) ופתחתי מסלול, שם הכרתי גם את רונה ואיריס.
(18:21) שנים חיכו שיהיה איזה מסלול כזה, כי מי שבאמת מכיר את עולם הגישור יודע שלא הייתה פרקטיקה.
(18:27) והתחברנו בתוך ההכשרה שעשינו, ואנחנו גם תהליך גיימני, פעם ראשונה שאני מלמד את מה שלמדתי.
(18:33) בשנים קודם, אז קיבלתי גם הרבה את הפידבק, זה עוד יותר שכלל אותי.
(18:38) ובגלל זה אני גם מאוד אוהב ללמד, אני לומד המון תוך כדי שאני מלמד.
(18:43) ויכולנו להתרחב, וברגע שיכולנו להתרחב, אז גם זה עובד עוד יותר, ואז ההישג גדל וגדל, ואז אתה הצטרפת, ונוגה הצטרפה, ויכולנו לעשות מהלך הרבה יותר גדול, וזה הכל התחיל כי פשוט…
(18:57) היה את הרגע הזה שאתה מבין שאתה עושה טוב לעולם.
(19:03) ואני גדלתי על משפט אחד, האמא שלי תמיד אמרה לי דבר אחד, לא אכפת לי מה תהיה, רק שתהיה בן אדם.
(19:10) וזה נכנס לי הכי עמוק פנימה, וזה היה כשום מבחינתי, אנחנו בני אדם, אנחנו עושים טוב לאנשים, והם משלמים לנו על זה, שזה פשוט תחושה נפלאה, כי לפעמים אני טועה למה אני לא משלם להם על הזכות הזאת להיות בחדר הזה, במקום הזה.
(19:24) והבנתי שזה מדויק, והבנתי שאפשר לעשות טוב, והבנתי, וזה נותן המון כוח וסבלנות, כי גם בחודשים שהם יותר חלשים כלכלית, עדיין אתה כל כך מלא במהות הזאת, במשמעות הזאת, שאתה מחכה, ואתה תיקח איזה הלוואה, ואתה תדחה פה איזה צ’ק, ואתה תמצא את הפתרון, כי אתה יודע שזה נכון, וגם בגלל שאני גם בניתי תוכנית עבודה קדימה, שכל הזמן מתווספים עליה עוד ועוד דברים.
(19:54) ראיתי שאני מסתכל על החיים לא רק עד עכשיו, אלא יש לי עוד איזה 60-70 שנה מבחינתי ככה להיות בהם, אני רוצה הרבה זמן בחיים האלה, הם טובים לנו.
(20:03) אז אני מסתכל על זה, אתה אומר, וואלה, אלה שנים של בנייה, אז אני מוכן קצת עכשיו קצת להתכווץ, שאנחנו לא מתכווצים עכשיו, אבל שהיינו שם בשעתו.
(20:14) כי אתה רואה איפה זה הולך.
(20:15) וזה נתן לי דרייב מאוד מאוד מאוד גדול.
(20:22) ואני יכול להגיד אם אתה יודע, עכשיו אחרי שאנחנו מסיימים עם הקורונה, שגם נתנה איזו תקופה של ככה התכנסות וחשיבה, עכשיו אנחנו יוצאים החוצה עם התוכניות החדשות, אז ממש רואים את החיבור הזה.
(20:36) אבל אני רוצה לשאול על הדרייב הזה, כי הוא…
(20:39) הוא באמת משהו מאוד בולט אצלך, ובסך הכל אמרת בעצמך, אני לא ידעתי מראש שנגיע למשרד שמחזיק צוות, שמחזיק סניפים בכל הארץ, זה אפילו לא היה בתכנון, או שזה היה בתכנון, אבל לא ידעת אם זה יקרה או לא, והנה, הגשמת את זה.
(21:01) אז מאיפה הדרייב להמשיך?
(21:02) מה עוד?
(21:03) מה עוד אתה רוצה להשיג בתחום הזה שמבחינתך אין?
(21:10) מה אתה חוזה שאולי עוד עשר שנים תגיד אני לא ידעתי שנגיע לזה, אבל הנה הגענו לזה?
(21:19) תראה, אני חושב שהגישור זה שפה שהולכת להחליף את עולם המשפט, הולכת להחליף ממש את הדרך שבה אנשים פותרים מחלוקות.
(21:30) ואני גאה לעמוד בחזית.
(21:35) אנחנו הולכים לעשות עוד הרבה הכשרות הרבה יותר מעמיקות מבחינת הגישור, זה ברמת התואר צריך להיות, מסלול שנתי או דו-שנתי, אולי אפילו תלת-שנתי, אנחנו עכשיו ממש בתוך הבנייה של זה, והחיבורים עם אוניברסיטאות ומכללות בארץ ובחול, כדי לבנות פה איזשהו מסלול, אבל אני לא מחכה לאף אחד, אנחנו פשוט עושים.
(21:56) אנחנו רואים שצריך לעשות ומתוך העשייה באים, ומתוך העשייה יבואו התוצאות.
(22:05) ואני רואה משרד שעובד בכל העולם, השפה הזאת היא בינלאומית, לפחות בערים הגדולות, ונותן שירותי גישור בכל התחומים האזרחיים שבין אדם לאדם.
(22:22) ועוזר בהכשרות, בחינוך, למנהלים, לכל מי שלארגונים, ללוות בכל מה שקשור לניהול קונפליקטים נכון בהידברות והימנעות משיח משפטי.
(22:37) משרד שנותן לכל בעל עסק שיש לו, ואדם בכלל שנטעה לסכסוך, את האפשרות לפגוש מגשר, לפגישת הכירות.
(22:46) ללא עלות, בלי מחויבות, כצעד ראשון.
(22:50) אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות מאוד מאוד נדיבים וגמישים כדי לתת לאנשים את המוצר הזה קרוב אליהם ושיוכלו לאכול אותו בקלות.
(23:03) ואנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד טוב, הרבה מאוד טוב בעולם.
(23:10) ואלה יוכלו להיות חיים שאנחנו נגיד…
(23:12) של החיים שהיה ראוי לפיות אותם.
(23:15) וואו.
(23:18) שמע, אני ספיצ’לס.
(23:21) ועדיין, הנה מצאתי את המילים, כי כן, יש לי שאלה.
(23:26) בתחום הגירושין, זה לגמרי ברור שהגישור מאוד נוכח במודעות של אנשים כבר.
(23:34) זה לא…
(23:36) זה לא איזה משהו שמגיעים אליו במקרה.
(23:39) אנשים מחפשים את זה, אפילו עוד לפני הפנייה לבית המשפט, מגיעים.
(23:43) זה ברור שזה הדרך הכי נכונה ובריאה לחלק את המשפחה לשני בתים.
(23:52) למה בתחומים האחרים זה עדיין לא קורה?
(23:56) למה אנשים עדיין רצים לבית המשפט בגלל כל שטות של תביעה קטנה של…
(24:03) למה?
(24:04) אני אגיד לך סוד, אנשים לא רצים לבית המשפט.
(24:08) עורכי הדין רצים לבית המשפט.
(24:10) עכשיו, זה לא עורכי הדין כפרזונה, אין לי שום בעיה עם עורכי דין בכלל, שוב, אני משפטן, יש לי חברים רבים שהם עורכי דין, אחלה אנשים.
(24:19) השיטה מלמדת אנשים שאם יש לך מחלוקת, אתה רץ לבית משפט לפתוח תיק.
(24:24) זו השיטה.
(24:25) אלה שעובדים, אגב, אלה שמבוססים, ידעו קודם כול להרים טלפון.
(24:28) ואז דברים ייפתרו וזה סוג של גישור או משא ומתן ישיר.
(24:32) אבל בהיעדר האי-הסכמה, יש הסכמה, אנשים רצים מהר מאוד להליך המשפטי.
(24:38) הם לא מבינים את ההשלכות, הם לא מבינים את העלויות, הם לא מבינים את פרק הזמן, למרות, הם יותר ויותר מבינים עכשיו.
(24:45) לא סתם רק 7% מהאוכלוסייה מרוצה מבתי המשפט, ואני טועה מי זה ה-7% האלה, כי אנחנו יודעים שהמערכת לא מצליחה להתמודד עם שום דבר שקורה פה.
(24:54) בטח לא בהצלחה טובה.
(24:56) אז זה לא האנשים.
(24:58) אני חושב שברגע שניתן לאנשים את הידע ואת האפשרות לפנות למגשר קרוב לביתם, הם יבואו.
(25:06) וזה הכל, ושם זה ישתנה.
(25:07) פשוט צריך להפסיק לדבר על כמה הגישור יותר טוב, להתחיל לעבור על כמה המגשר יותר טוב, ולהנכיח אותו, ולהנגיש אותו, ולנרמל את המצב שכמו שאתה פותר סכסוכים במילים.
(25:22) לא בתביעות, לא באלימות.
(25:25) אין שום היגיון בזה שאני ואתה, הייתה בינינו מערכת יחסים אחת.
(25:29) היא לא תמשיך גם בעתיד.
(25:31) למה?
(25:31) כי אם הסתכסכנו, אנחנו חייבים ללכת להתכתש.
(25:34) אנחנו יכולים לצמוח מתוך הריב הזה.
(25:37) וברגע שאנחנו נוכל להנגיש את הידע הזה, וזה גם, אני גם פונה לכל מי שמאזין לנו, זה העזרה שאנחנו מבקשים.
(25:45) צריך להעביר את המסר הזה.
(25:46) אם יש קונפליקט, לפני שאני עושה איזשהו צעד משפטי, אני מתייעץ עם מגשר.
(25:52) אני נכנס אלינו לתוכן, לאתר Nishri Mediators בגישור האזרחי, נדב נישרי באתר הגירושין, יש לנו את אתר הלימודים, ויש את האתר לגישור אחרי גירושין, אנחנו מעלים המון המון המון תוכן.
(26:06) קחו את התוכן, קחו את הידע, תדעו שאפשר לפתוח את זה במילים, אנחנו קוד בטוח, אנחנו חושבים שאם אנחנו יכולים…
(26:13) דרך הטקסטים, דרך הסרטונים, לעזור לאנשים לפתור את המחלוקות בעצמם.
(26:18) אז זה נפלא, זה בסדר, גם אם לא תהיה לנו פרנסה, זה בסדר.
(26:21) עשינו טוב לעולם, זה כל הזמן מעל ראשינו.
(26:25) וככל שאנשים יבינו את המסר הזה, ולא ירוצו לשלוח מכתבים, אתה יודע, הרבה פעמים זה מתחיל במכתב הראשון.
(26:32) לא, זה צריך שהמכתב הראשון יהיה מכתב הזמנה לגישור.
(26:37) וזה בכלל לא יהיה מכתב, זה יהיה טלפון, וזה יהיה שיחה, וזה יהיה משהו חיובי.
(26:42) אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב.
(26:45) ואז באמת אנחנו נעשה פה שינוי מדהים.
(26:46) זה מאוד מרגש אותי.
(26:49) מאוד, ואני גם אשאל אותך שאלה שאנחנו מרבים לשאול בחדר הגישור, ובזה גם נסיים.
(26:59) איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
(27:03) חמש שנים מהיום.
(27:07) חמש שנים מהיום אני עדיין פה, את האמת.
(27:10) אני עדיין עובד בגישור, עדיין בונה את המערכת, נהנה מאוד מכל יום, משלב יותר בין הווילבינג שלי והזמן שלי עם הבנות והמשפחה.
(27:30) בבית הזוג שלי כמובן.
(27:35) אבל עדיין כאן, אני עדיין בתוך העשייה.
(27:39) קפצתי אבל 15 שנה קדימה, שם זה יהיה לך מעניין.
(27:42) יאללה, קח 15, מה קורה שם?
(27:44) 15 שנה אני רוצה להתחיל לטייל בעולם.
(27:46) אני רוצה לגור כל שנה או כל שנתיים, לעבור מדינה.
(27:50) אני רוצה לגור שנה או שנתיים בניו יורק, אני רוצה שנה או שנתיים בפריז, אני רוצה שנה או שנתיים לגור בלונדון, בסין, ובכל מקום להמשיך לעבוד.
(28:00) אני לא אפסיק לגשר לעולם, אני רוצה, אני יודע, אבל אני רוצה למות בחדר הגישור.
(28:04) זו עבודה מדהימה, שאיתה אני רוצה ללכת.
(28:06) ולגשר בכל השפות.
(28:07) לגשר בכל עולם, כל השפות, אבל בתרבויות, ולחוות תרבויות, אני מאוד אוהב לראות עולם, ואנשים, ואוכל.
(28:16) ואני ונוגה החלטנו על זה, זו התוכנית שלנו.
(28:19) בגלל זה אני יודע שאנחנו הולכים לפתוח סניפים בכל העולם, כי אנחנו צריכים לעבוד בהם.
(28:24) אז זה הולך להיות, זו התוכנית.
(28:28) שמע, קח אותי איתך, אני…
(28:30) אתה פה, קרוב ללב.
(28:34) כן, לגמרי.
(28:35) כל שנתיים במדינה אחרת, מתאים גם לי, כן.
(28:38) אני מלווה ממך גם את החלום, אם אתה מסכים.
(28:44) וזהו, שמע, היה מעניין מאוד, ותודה על השיתוף, גם האישי וגם המקצועי, ואנחנו ניפגש בעוד פרקים של הפודקאסט, כי אנחנו אוהבים לעשות את זה, אנחנו גם ככה מדברים כל הזמן, אז גם צריך להקליט את זה.
(29:02) נכון, אז תודה שהזנתם, תודה דניאל.
(29:05) ביי ביי.
(29:06) להתראות.
(29:07) תודה רבה.