תיאום הורי אחרי גירושין: איך מפסיקים להילחם ומתחילים לגדל ילדים ביחד
פרק 10 בפודקאסט "משהו עם גישור"
לא כל גירושין נגמרים בהסכם שמחזיק לאורך זמן. לפעמים ההסכם קיים, חתום ומאושר, אבל החיים עצמם ממשיכים להשתנות, וההורים מוצאים את עצמם שוב ושוב באותן נקודות חיכוך. מה עושים כשהילד צריך טיפול רגשי וההורים לא מסכימים? איך מתמודדים עם מחלוקות על זמני שהות, על מסגרות חינוך, על תרופות, על מעברים, על בני זוג חדשים, או על כל מצב אחר שלא באמת נפתר בהסכם עצמו?
בפרק הזה של “משהו עם גישור” אירחתי את איילת רוזן ישראלי, מדריכת הורים, מומחית להורים גרושים ומתאמת הורית, לשיחה חשובה ומעשית על אחד התחומים הכי רגישים והכי חשובים אחרי גירושין: תיאום הורי וגישור אחרי גירושין.
הנקודה המרכזית שעולה בפרק פשוטה מאוד, אבל לא תמיד קלה ליישום: גירושין מסיימים את הזוגיות, אבל לא מסיימים את ההורות. הורים יכולים להיפרד כבני זוג, אבל הם לא מפסיקים להיות אבא ואמא. ברגע שיש ילדים, יש קשר שנמשך לשנים ארוכות, לעיתים לכל החיים. ולכן השאלה האמיתית איננה רק איך מתגרשים, אלא איך ממשיכים לגדל ילדים אחרי הגירושין בלי להפוך כל מחלוקת למלחמה.
תיאום הורי נועד בדיוק למקום הזה. הוא מיועד להורים גרושים שנמצאים בקונפליקט מתמשך סביב הילדים. לא סביב שאלת הפרידה עצמה, אלא סביב ההתנהלות ההורית שאחרי. לפעמים יש הסכם, אבל הוא לא נותן מענה לכל החיים עצמם. לפעמים יש פסק דין, אבל אין שום מנגנון שיכול לייצר תקשורת. לפעמים ההורים כבר מותשים מהליכים משפטיים, אבל עדיין צריכים להחליט יחד על נושאים יומיומיים וחשובים. כאן בדיוק נכנס התיאום ההורי.
איילת מסבירה בפרק שתיאום הורי איננו רק עוד “שירות” להורים גרושים. זו פרקטיקה שלמה שמטרתה לעזור להורים להפריד בין הפצע הזוגי לבין האחריות ההורית. כל עוד הכאב, העלבון, הזעם והחשבונות מהעבר ממשיכים לנהל את השיח, הילדים משלמים את המחיר. וכשהורים אינם מצליחים לייצר תקשורת, הילדים מוצאים את עצמם באמצע: שליחים, בוחרי צדדים, מגשרים קטנים בעל כורחם, או פשוט ילדים שחיים בתוך מתח קבוע.
אחד המסרים החשובים ביותר בפרק הוא שהנזק המרכזי לילדים איננו עצם הגירושין, אלא הקונפליקט בין ההורים. המחקרים, הניסיון הקליני והמציאות בשטח מראים שוב ושוב שאפשר לגדל ילדים בריאים, יציבים ובטוחים גם בשני בתים, כל עוד יש ביניהם תקשורת הורית סבירה, מכבדת ומתפקדת. לעומת זאת, גם כשיש הסכם, גם כשיש בית משפט, גם כשיש “הכרעה”, אם ההורים ממשיכים לנהל מאבק מתמיד, הילדים ייפגעו.
בדיוק בגלל זה הפרק הזה חשוב כל כך. הוא לא מדבר רק על הבעיה, אלא גם על הפתרון. על האפשרות לעצור את ההסלמה. על האפשרות להגיע לתיאום הורי גם אם רק אחד ההורים מוכן להתחיל. על האפשרות לקבל כלים, להבין טוב יותר את הדינמיקה, לשנות את צורת התגובה, ולבנות לאט לאט שפה הורית חדשה.
בנוסף לתיאום ההורי, דיברנו גם על גישור אחרי גירושין. זהו כלי אחר, אך משלים. גישור אחרי גירושין מתאים למצבים שבהם יש מחלוקת קונקרטית שצריך לפתור: שינוי בזמני שהות, בחירת מסגרת חינוכית, טיפול רגשי, הוצאות חריגות, מגורים, חגים, חופשות, או כל עניין אחר שהחיים העלו ולא נמצא לו מענה מספק. במקום לרוץ לעורכי דין ולבתי משפט, אפשר להיכנס לחדר, לדבר, לנהל שיח ענייני, להבין את הצרכים, ולבנות פתרון מעשי.
זה אולי נשמע פשוט, אבל זה מהותי. כי הרבה מאוד הורים חושבים שאם הגישור “לא הצליח” בזמן הגירושין, אז אין יותר מה לעשות. אבל זו טעות. אפשר לפתוח שוב שיח. אפשר לקבל עזרה. אפשר לבנות תקשורת גם אחרי טעויות, גם אחרי הסלמה, גם אחרי שנים של מתח. לפעמים לא צריך לפתור את כל הסכסוך. מספיק לפתור נושא אחד נכון, כדי להתחיל להזיז את כל המערכת.
הפרק הזה מיועד לכל הורה גרוש או בתהליך גירושין, לכל מי שמרגיש שהילדים סופגים את המתח, לכל מי שמבין שבית המשפט לא באמת יכול לייצר תקשורת, ולכל מי שרוצה לקבל כלים אמיתיים איך להפסיק להילחם ולהתחיל לגדל ילדים.
אם אתם מרגישים שאתם תקועים, אם כל הודעה נהפכת לפיצוץ, אם הילדים כבר מגיבים למתח ביניכם, אם אתם לא מצליחים לקבל החלטות יחד, ואם אתם מבינים שלא מספיק “להיות צודקים” אלא צריך לדעת גם להיות חכמים, הפרק הזה נכתב והוקלט בדיוק בשבילכם.
תמלול ערוך
ברוכים הבאים לפודקאסט “משהו עם גישור”, על קונפליקטים, גישור ומה שביניהם.
נדב:
שלום איילת.
איילת:
היי נדב, היי.
נדב:
שלום למאזינים, שלום למאזינות. אני מאוד מתרגש לארח היום בפודקאסט שלנו את איילת רוזן ישראלי. אני אגיד עלייך כמה מילים ואעביר לך את רשות הדיבור. איילת היא מדריכת הורים, מתמחה בהורים גרושים, ומתאמת הורית נפלאה. היא גם חברה טובה מאוד, וצריך להגיד את זה.
אני חושב שאת אחת הנשים שהכי משפיעות היום על השיח החיובי סביב גירושין בישראל. איך לצמוח, איך לפתור משברים, איך לשמור על הילדים. בדרך שבה את מעבירה מידע, מנגישה אותו, בבהירות, בעומק, וביכולת לקחת מסרים מורכבים ולהעביר אותם בצורה כל כך טובה, את ממש עושה חסד.
לכן מאוד משמח ומרגש אותי שאת כאן איתנו. והסיבה שהתכנסנו היא כי אנחנו יוצאים עכשיו במיזם משותף חדש, שלוקח את כל מה שקורה אחרי הגירושין, ובעצם מדבר על תיאום הורי וגישור אחרי גירושין. אז רציתי לשאול אותך: איך בכלל הגעת לעולם הזה? בואי נכיר אותך קצת.
איילת:
מה אני עושה ולמה אני עושה את זה? אני מדריכת הורים כבר 14 שנה. התחלתי מתחום הפסיכולוגיה והדרכת ההורים. לפני שבע ומשהו שנים, רני ואני החלטנו שאנחנו נפרדים ומתגרשים, עם שני ילדים.
ואז, באופן טבעי, התחילו להגיע אליי אנשים שהתעניינו בהדרכת הורים וגירושין. הם עשו את החיבור, אפילו לא אני. וככה, עם הזמן, הבנתי שיש פה צורך מאוד גדול, שגם אני חוויתי אותו כשהתגרשנו.
התחלנו לחפש מי יעזור לנו, מי יסביר לנו, מה עושים בכלל בדבר המבולבל הזה. והיינו צריכים לאסוף פיסות מידע, כי לא היה באמת גורם אחד שיוכל להדריך אותנו. וככה נבנה המקצוע.
אחר כך הלכתי והעמקתי ולמדתי, כולל תחום התיאום ההורי, שמתמקד בגירושין, וכמובן גם גישור אצלך. העולם הזה מאוד זקוק לאנשים שיחזיקו אותו, כי אפשר לעשות גירושין בצורה אחרת. כמו שאנחנו חווינו, וכמו שאתה מכיר.
לצערי, לא כולם עושים את זה בדרך הזאת. והמטרה שלי היא לעשות הכול כדי שאנשים יתגרשו טוב. ואם הם לא יתגרשו טוב, והגיעו לקונפליקטים אחרי הגירושין, אז לעזור להם שם. כי מה שלא נפתר לפני, חייב להיפתר באיזשהו שלב, אחרת הילדים הולכים לאיבוד.
נדב:
אני כבר אגיד שאנחנו הולכים לעשות גם עוד פרק, גם על איך להודיע לילדים, וגם על איך להתגרש נכון מהרגע שמחליטים להתגרש. מה לעשות, נכון, ומה לא לעשות. אז יהיה גם פרק על זה.
אבל פה בואי נדבר קצת על תיאום הורי ועל גישור אחרי גירושין. מה זה תיאום הורי בעצם? למי זה מיועד?
איילת:
תיאום הורי זו פרקטיקה שהגיעה בכלל מארצות הברית. היא מיועדת להורים גרושים שיש להם ילדים, ושנמצאים בקונפליקט. זאת אומרת, לא כולם מתגרשים בטוב, מסתדרים, זורמים ולא צריכים עוד עזרה.
יש אנשים שמתגרשים, יש להם הסכם או פסק דין, והם צריכים להתנהל עם הדבר הזה. לפעמים לא הכול רשום שם, והם מגיעים לכל מיני סיטואציות שלא התייחסו אליהן. הקורונה, למשל, נתנה דוגמה מצוינת לזה. פתאום יש השבתה, אין לימודים, יש בידודים, מה עושים?
נדב:
היה לי הסכם אחד שנפתח בגלל הקורונה. היה לי שם סעיף על זמן חופשה לא מתוכננת, וזהו, משם התחלנו.
איילת:
נכון. ואני חושבת שהגדולה של הסכם היא לא רק שהוא מאפשר לחתום מהר יותר ובפחות כסף, כמו שלפעמים זה נשמע נורא מפתה. הגדולה היא שההורים ידעו להתנהל עם ההסכם גם אחר כך.
נדב:
זה חשוב לא פחות מההסכם.
איילת:
לגמרי. התהליך הוא הכי חשוב. אנשים מפספסים את זה. הרבה פעמים שואלים: רגע, אני אוכל לחתום פה על הסכם מהר ובפחות כסף? וזאת פשוט לא השאלה הנכונה.
אני מבינה את השיקולים, אבל יש פה דברים שצריך להיכנס אליהם. יש אנשים שמפחדים לפתוח דברים, כי למה לפתוח עכשיו עוד נושאים. ואני אומרת: לא. היום אתם מסתדרים, היום מעולה. אבל ביום שלא, לא יהיה לכם פתרון. לא יהיו לכם תשובות. לכן כדאי לרדת לעומק עכשיו.
נדב:
כן, יש כל כך הרבה על מה לריב. על תרופות לילדים, על איפה ילמדו, על מקום מגורים, על מפגשים עם בני זוג חדשים. המון. ובסוף הגירושין הם לא ההסכם.
איילת:
מה שאחרי.
נדב:
בדיוק. אז מה עושים? מה קורה לזוג שהלכו לבתי משפט, עברו אחד את השני, ולא מצליחים למצוא פתרון? כי לבית המשפט אין באמת פתרון. בסופו של דבר הוא לא יכול לפסוק תקשורת טובה. הוא יכול לפסוק כסף, חלוקה, זמנים, אבל בסוף ההורים נשארים לבד. ועכשיו, אחרי כל הרפש והטראומות והקושי, הם צריכים להתחיל להסתדר לבד. איך עושים את זה?
איילת:
אז קודם כל, אמרת אחד הדברים הכי חשובים. אני אומרת את זה גם לאנשים שנמצאים בתהליכים משפטיים. גם אם תשיגו עכשיו משהו קטן, גם אם תנצחו עוד קרב, בטווח הארוך לא השגתם כלום. השגתם מלחמה.
אני מבקשת מהם להסתכל על הנקודה שהם נמצאים בה היום, ועל המטרה. לאן אתם רוצים להגיע? וכשאני שואלת את זה, הם בדרך כלל אומרים: שיתוף פעולה, ילדים בריאים, שיהיה לילדים שלנו טוב.
ואז אני אומרת להם: אוקיי, תסתכלו עכשיו על המטרה, שם רחוק. האם הצעד הזה שאת או אתה הולכים לעשות עכשיו, לתבוע על לא משנה מה, יקדם אתכם לשם? הרבה פעמים יש שתיקה. ואז האסימונים מתחילים ליפול.
אם לא נסתכל על המטרה הרחוקה, ונתכנן את הצעדים בהתאם, כנראה שלא נגיע אליה.
לשמחתי, היום גם בתי המשפט בעצמם, כשאנשים מגיעים שוב ושוב ושוב, מפנים לתיאום הורי. זאת אומרת שאחת הדרכים להגיע לתיאום הורי היא דרך בית משפט. ואז ההורים למעשה מחויבים להגיע, כי בית המשפט רואה שיש פגיעה בילדים.
נדב:
צריך בכלל להגיד שזה צריך להיות קיים רק לטובת הילדים. קודם כול זה.
איילת:
חד משמעית. אחד המנבאים הראשונים להסתגלות של ילדים לגירושין זה הקשר והתקשורת בין ההורים. לא שום דבר אחר. הרבה פעמים הורים אומרים: לילדים קשה בגלל המעברים בין הבתים. אבל הם לא נפגעים מהמעברים עצמם. הם נפגעים כשהמעברים האלה מתרחשים כשהתקשורת בין ההורים על הפנים.
נדב:
מה קורה לילד שגדל בין הורים בתקשורת קשה ומנכרת, לעומת ילד שהוריו גרושים אבל יש ביניהם תקשורת טובה וחברית?
איילת:
ילד שהוריו גרושים ויש ביניהם תקשורת טובה וחברית, גם אם הוא עובר כל יום מבית לבית, גדל כילד בריא בנפשו. קוגניטיבית, חברתית ונפשית. מחקרים בדקו את זה לאורך שנים.
לעומת זאת, גם אם ההורים נשואים אבל לא בטוב, הילדים נפגעים באותה מידה.
ילד שהוריו בקונפליקט, קודם כול מרגיש צורך לבחור צד. הוא מבין שיש הורה טוב והורה רע. הוא לוקח על עצמו אחריות ותפקיד מאוד גדול. זו בחירה בלתי אפשרית.
דבר שני, כשההורים לא מסוגלים לדבר, הילד נהיה השליח. ואז כשהוא מעביר מסר מאמא לאבא או מאבא לאמא, הוא גם שומע את מה שיוצא לו מהפה. הוא סופג את הדברים האלה. הילדים האלה נצרבים.
נדב:
אני אומר לזוגות שלי הרבה פעמים: אנחנו עכשיו מחליטים איך הנכדים שלכם הולכים לגדול. איזו דוגמה אישית תהיה להם. אז אוקיי, אנחנו מבינים שעדיף לתקשר. אבל לפעמים אנשים אומרים: ניסינו. אין עם מי לדבר. זה קורה הרבה. מה עושים עם זה?
איילת:
נכון. אני שומעת את זה הרבה. ובכל זאת אני אומרת: יש 50 אחוז אחריות לכל אחד מההורים. יש פה שניים בטנגו. גם התקשורת שלי מול הצד השני יכולה לעשות שינוי.
מה שאני עושה במקרה כזה, גם כשאומרים לי: הוא לא מוכן לבוא לתיאום הורי, היא לא מוכנה לבוא, אני אומרת: אוקיי, בוא נתחיל לעבוד פרטנית. ואז אנחנו בודקים את התקשורת.
מישהי יכולה לבוא ולהגיד לי: תקשיבי, הוא לא מוכן, ניסיתי הכול. ואז אני מתחילה לעבוד איתה. אנחנו מסתכלות על ההתכתבויות, על הווטסאפים. מה שהיא רואה זה לא מה שאני רואה. והרבה פעמים נופלים אסימונים. רואים שגם מהצד הזה התקשורת מאוד תקיפה, מאוד מבקרת, מלאה בפקודות, וזה לא מאפשר תקשורת טובה.
לפעמים צריך להיות חכם ולא צודק. זה אחד המסרים המרכזיים שלי.
נדב:
זאת אומרת שאם הצד השני לא יבוא, אני עדיין יכול לבוא לבד, לקבל כלים, ובאמצעותם אולי גם להציל את הילדים וגם לשנות את התקשורת?
איילת:
כן. אני כמובן מעדיפה ששני ההורים יבואו. אבל גם עבודה עם הורה אחד בהחלט יכולה לעשות שינוי. גם באופן שבו הוא או היא מתקשרים עם הצד השני, וגם בדרך שבה הם עוזרים לילדים להתמודד עם מה שקורה.
לא לחכות ולהגיד: ניסיתי וזהו. אם לא תבואו ולא תשנו, ורק תאשימו, תישארו תקועים.
נדב:
אז בואי נדבר רגע על השיחה הפרטית. נניח אני מגיע לבד, עדיין מאוד טעון, מאוד כועס, משוכנע שהצד השני איום ונורא. מה אני מקבל בפגישה כזאת?
איילת:
קודם כול, אתה מקבל מקום שבו רואים אותך. זה משפט שאני שומעת מהמון הורים: היא לא רואה אותי, הוא לא רואה אותי. בפגישה פרטית יש לך מקום להגיד הכול. אני לא הולכת לספר לצד השני את תוכן השיחה. הפגישות האישיות חסויות.
אבל מעבר לזה, אם אתה הצד שנלחמים בו, אתה גם מקבל נקודת מבט אחרת על למה זה קורה. וזה מאוד חשוב להבין. כי ברגע שאנחנו מבינים את הצד השני, משהו נרגע. זה לא פותר הכול, אבל זה מרכך.
מאוד חשוב לי שכל צד ילמד להבין את הצד השני. ובסופו של דבר הם גם ידברו.
נדב:
המון פעמים אנשים אומרים: שיראו אותי. שיקשיבו לי. זה באמת חסר.
איילת:
נכון מאוד.
נדב:
אוקיי, אז נפגשנו פעם אחת, אולי פעמיים. מה קורה אחר כך?
איילת:
תיאום הורי בדרך כלל מתחיל בשתי פגישות נפרדות, ואחריהן פגישה משותפת. השאיפה שלי, כמו אצלך, היא לעשות כמה שיותר פגישות משותפות. אבל יש הורים שקשה להם מאוד לשבת יחד בחדר. לפעמים אפילו הפגישה המשותפת הראשונה נעשית בזום, ורק אחר כך מתקדמים.
מתישהו הם יצטרכו להיפגש גם במציאות. בבר מצווה של הילד, באספת הורים, ביום הולדת. אבל אפשר להתחיל איפה שהם מסוגלים.
בפגישות המשותפות אנחנו מתחילים לבנות שפה חדשה. מתחילים להזיז את מה שקרה בזוגיות הצידה, ולהתמקד בהורות. הרבה פעמים ההורים עצמם אומרים לי: כהורים היינו דווקא בסדר. הם פשוט לא ראו את זה עד עכשיו.
אני מבקשת מהם להסתכל על החלומות שלהם עבור הילדים, על המטרות שלהם. מה אתם רוצים בשבילם? ברגע שמתחילים לחשוב יחד על הילד, משהו משתנה.
נדב:
השאלה הבאה שלי היא כמה זמן נמשך תהליך כזה?
איילת:
בדרך כלל אנחנו מדברות על עד 20 פגישות. בפועל, יש הורים שמסיימים הרבה קודם. יש כאלה שבאים רק לנושא מסוים. בתחילת הדרך הפגישות בדרך כלל פעם בשבוע, ובהמשך פעם בשבועיים.
זה תהליך, כי זו בניית תקשורת. בניית שפה. בדרך כלל מדובר על בין שמונה לעשרה חודשים. אבל יש כאלה שמסיימים לפני, כי הם באמת עובדים, מיישמים, מתרגלים.
נדב:
אז משהו כמו שנה של תהליך, ובסוף יש לי שפה חדשה, מנגנון חדש, ספר חוקים חדש.
איילת:
נכון.
נדב:
ואיך מגיעים בכלל לתיאום הורי?
איילת:
יש שלוש דרכים עיקריות. דרך אחת היא שאחד ההורים אומר לשני: אנחנו לא מצליחים, בוא נלך לעזרה. דרך שנייה היא ששני ההורים מבינים יחד שצריך. והדרך השלישית, שאני פחות אוהבת אבל היא קיימת, היא צו של בית משפט.
יש גם עורכי דין ומגשרים, לשמחתי, שרואים שיש פה קונפליקט סביב הילדים, ומפנים לתיאום הורי. זה מאוד מעודד.
נדב:
אני רק מאחל שאנשים יבינו שלא צריך קודם להצית את השריפה ואז לחפש מי יכבה אותה. עדיף לא להצית אותה מלכתחילה. ומי שלא נכנס להליכים משפטיים ולהתקפות ולהליך פרידה לוחמני, כנראה שגם לא יצטרך תיאום הורי. הוא יפתור דברים דרך הידברות, גישור, הדרכה.
אבל מי שכבר התחיל בתביעות, אנחנו מכירים לא מעט כאלה, ואז נתקעים שנים. לכן אני כל כך רוצה שאנשים ילמדו מניסיון של אחרים. אל תתחילו בצעדים שאתם לא יודעים לאן יובילו, בטח לא כשילדים על השולחן.
איילת:
ממש שם זה מתחיל. מהמכתב הזה. מלפתוח תיק. ואי אפשר לדעת לאן זה יגיע. צריך לעשות הכול כדי למצוא דרכים אחרות. וגם אם הגישור לא צלח, ולא משנה למה, תפתחו לעוד גישור.
נדב:
אז אם נסכם, זה אומר שגם אם יש עצימות גבוהה, גם אם התגרשתם מאדם שנראה לכם איום ונורא ובלתי אפשרי, עדיין אם יש ילדים אין ברירה. חייבים למצוא פתרון. ויש פתרון.
איילת:
חייבים לתקשר.
נדב:
אז אני אומר את זה בלב שלם: אם יש מחלוקת, יש קושי, תרימו טלפון לאיילת. תקבלו הדרכה, תקבלו ייעוץ, תקבלו כלים. גם אם רק אחד מכם יבחר ללכת הצידה ולהתחיל לפעול אחרת, הילדים יכולים להיות בסדר. ויש דרך לעשות את זה.
כשהיועצים היחידים שיש להורים הם יועצים משפטיים, הרבה פעמים הם פשוט לא מקבלים את הידע הנכון. לכן אני ממליץ בחום: תרימו טלפון לאיילת, תיכנסו לאתר, יש שם הרבה מאוד מידע שיעזור.
תודה רבה.
איילת:
תודה.
נדב:
תודה איילת, ולהתראות.
איילת:
ביי.