משהו עם גישור, פרק חדש. אני נדב נישרי, המגשר, והפרק הזה מוקדש לישראלים שגרים בחו”ל והזוגיות שלהם מגיעה לצומת, והם חושבים מה לעשות.

והם מלאי חשש ובלבול והמון תהיות.

אנחנו בחו”ל רגע. איך מתגרשים כשאנחנו בחו”ל? אנחנו מייצרים, עד שכבר בנינו עולם חדש במדינה אחרת, עכשיו נבנה שני עולמות נוספים? אחד יחזור לארץ, אחד יישאר שם? מה יהיה עם הילדים? מה יהיה איתנו? אחד עבד ופרנס את המשפחה והשני נשאר בבית.

מה עושים עכשיו?

איך מתנהלים?

המקרים האלה הם מאוד שכיחים בימינו בכלל. כשכל זוג שניים מתגרש, חמישים אחוז מהזוגות, אז מאוד שכיח שגם ישראלים שעלו על המטוס ותכננו חיים שלמים בחו”ל, היחסים שלהם עולים על שרטון. בפרק הזה אני רוצה להסביר מה עושים, מה עושים, והם אולי גם קצת מה לא עושים, כשהמטרה, אני מראש אומר אותה, היא לבנות מערכת יחסים חדשה וטובה ותקינה ומשופרת למען הילדים.

אז תישארו איתי, כי הפרק הזה ייתן לכם המון מידע, הרבה כלים, ובתקווה גם הרבה ערך שיוכל לעזור לכם להתמודד עם כל המחלוקות וכל האתגרים וכל הקשיים שיש באופן טבעי בסיטואציה מורכבת שכזאת.

אז יאללה, בואו נתחיל.

קודם כל בואו נסביר למה כל כך הרבה אנשים מתגרשים כשהם בחו”ל. זה מאוד שכיח. אז בואו נגיד שיש את הסיבות הרגילות: תקשורת לקויה, צמחנו למקומות שונים, השתנינו, אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו אז כשיצאנו לדרך. זה קורה באופן טבעי. אבל יחד עם זאת, כשאנחנו נמצאים בחו”ל לבד, בלי התמיכה המשפחתית, בלי קהילה חזקה שתומכת בנו, ואנחנו משליכים את כל הצרכים שלנו על בן הזוג שלנו, אז באופן טבעי מערכת היחסים, כשיש אתגרים ומשברים, היא מתחילה לרעוד, ולפעמים היא מתייבשת. ואם לא משקיעים המון המון ביחסים, לעיתים הם מתמסמסים ומסתיימים, עד שאנחנו הופכים ממש להיות שני שותפים שיש להם סיפור משפחתי מחובר וילדים נהדרים, אבל זוגיות אין.

ומה שאנחנו עושים במקומות האלה זה לקבל החלטה שהיא מובנת בתוך השלב הזה. האם אנחנו נשארים בגלל שאנחנו גרים בחו”ל? האם אנחנו נשארים בתוך המערכת הזו, הבעייתית הזו? או שאולי אנחנו משנים? אולי אנחנו אומרים: כן, בוא נשנה את זה.

עכשיו, השינוי הוא מורכב. הוא יצריך קושי הרי. אם שנינו מסכימים שהגיע הזמן להיפרד, קודם כול זה הטוב ביותר, אם כבר מחליטים להיפרד, כי אנחנו ככה יכולים לעבוד ביחד ובשיתוף פעולה. וכל כלל מפתח שאני אגיד לאורך כל הפרק הזה זה שחשוב לייצר שיתוף פעולה, חשוב שנעבוד ביחד, כי אם אנחנו לא עובדים ביחד וכל אחד מושך את העגלה לכיוון אחר, אז אנחנו הולכים לאיבוד. אנחנו בקלות גם מאבדים שליטה, ואז אנחנו במקומות הפחות טובים. ואמרתי, בפרק הזה אני רוצה לדבר על הדברים הטובים, על איך אנחנו כן מתנהלים נכון.

רגע, אני אסדר לעצמי פה מקום טוב.

אז בואו נתקדם, ורשמתי לעצמי פה ככה נקודות, אז אני מדבר, מסתכל. אתם תסלחו לי שאני רגע פה מביט ככה. חשוב לי פשוט להקיף את הכול ולתת לכם את כל המידע בפרק הזה, שהוא יהיה מאוד מאוד מקיף.

טוב. דבר ראשון שאני רוצה, דבר נוסף שאני רוצה שנשים עליו לב, זה למה אנחנו נפרדים. האם הפרידה, ולא למה הסיבות ומה הוא עשה לי ומה היא עשתה. אני לא מדבר על זה. אני מדבר על האם הסיבה לפרידה היא באמת סיבה שזהו, סיימנו את מערכת היחסים, או אולי יש על מה לעבוד עוד. אולי אנחנו כן יכולים עדיין לייצר מערכת יחסים זוגית משופרת.

אם אנחנו, יש לנו את הסיכוי הקטן הזה שאנחנו אומרים כן, עוד יש סיכוי, אז אנחנו נדבר על הסכם שלום בית ולחלופין גירושין. אבל עדיף לעשות תהליך שכזה לפני שמתגרשים, לפני שעושים צעדים חד-צדדיים, בטח כדי שאני אלך על בטוח. בכל זאת, יש פה תקופה מורכבת. בכל זאת אנחנו רוצים לוודא שאנחנו פועלים נכון.

אז אנחנו, דבר ראשון, צריכים להבין למה והאם זה סופי והאם יש עוד מה לעשות. אנחנו בטח ובטח לא רוצים לקבל החלטות קיצוניות בזמן הזה. לפעמים אנחנו יכולים לזרוק איזה משפט לאוויר: די, נמאס לי, בוא נתגרש. וזה יכול להיות שזה יצא כגחמה, כצעקה כדי להגיד אני לא יכול להכיל היום יותר, אבל יכול להיות שבן הזוג שלנו שומע את זה ואומר אוקיי, אם ככה, אז קדימה, ופתאום מתחיל להיות מאוד אופרטיבי.

קרה לי הרבה פעמים שמגיע זוג שכבר התחיל להתקדם בגירושין, אבל בכלל זה היה איזה ריב אחד. זה לא היה כזו החלטה. הם לא באמת הבינו את המשמעות של להפריד את הבית לשני בתים. ולכן תהיו בטוחים במה שאתם עושים. אם אפשר ללכת לטיפול זוגי ושם לבדוק את השאלה הזו, אני ממליץ בחום גם על טיפול זוגי. גם לישראלים אפשר אונליין, אפשר בזום כמובן, גם שאפשר איפה שאתם נמצאים, אבל חשוב לעשות את הבדיקה הזאת האמיתית ולעשות את השיח הכי נכון, הכי מדויק, הכי שעושה בהירות לפני שעושים איזשהו צעד חד-צדדי, לפני שמקבלים החלטה.

אני אגיד לכם, זה לא רק בגלל שהתהליך יהיה לכם יותר קל. זה גם כי בסוף להתגרש זה לכל החיים. ואם אתם תסתכלו אחורה אחרי שתיפרדו ולא תהיו שלמים, זה תמיד יציק לכם. תמיד תהיה שם איזושהי מחשבה שאולי טעיתי, אולי היה אפשר אחרת. וכשעושים כזה צעד גדול ומכניסים את המשפחה לכזו מערבולת, שבסוף יוצאים ממנה, אנחנו נדבר איך עושים את זה, אבל חשוב שתהיו בטוחים כדי שכשאתם עושים את הצעדים הבאים אתם באמת תהיו בטוחים בצעדים האלה. וכך תמיד תוכלו להסתכל קדימה וללכת בגב זקוף ולהסתכל על האופק. זה יקל עליכם, זה יקל על הילדים שלכם, וזה אחד הדברים הכי חשובים שכל מי שהתגרש יגיד לכם: כדאי לוודא שעשיתם את הכול כדי שתוכלו להתקדם נכון.

אחד הדברים, הטעות הגדולה ביותר מהטעויות הגדולות שאנשים עושים כשהם בחו”ל, זה להביא את עצמם לעומס רגשי ואז לקבל החלטות מהירות. וזאת טעות גדולה. כשאנחנו בעומס, שהסטרס בשמיים, שאנחנו מוצפים, אנחנו לא מקבלים את ההחלטות הכי נכונות עבורנו. אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו נמצאים בנוחות בתוך האי-נוחות. זה קשה, אבל אם אנחנו כבר בתוך קונפליקט, אז יש לנו פה מרחב שאנחנו פה בתוכו. בתוך הגישור אני עושה את זה הרבה, להחזיק את המרחב, לראות את גבולות הגזרה גמישים ורגישים ומכילים ומאפשרים לנו את הבדיקה והבחינה. ואנחנו כל הזמן מוודאים שכל ההחלטות שאנחנו מקבלים הן מתוך הבנה ומתוך שיקול, מתוך נתונים, מתוך עובדות. לא מתוך גחמה, לא מתוך הצפה, לא מתוך כדאי. אנחנו כבר לא יכולים להיות באותו בית, אז עכשיו בוא נקבל את כל ההחלטות.

לפעמים אין ברירה וצריך לעשות הסכמי ביניים. צריך לעשות דברים בין לבין, לעשות נסטינג, שזה אומר שהבית הוא של הילדים, וההורים מתחלפים ביניהם בהתאם לזמני השהות שאנחנו מגדירים. לפעמים יש פרידה זמנית. לפעמים אפשר לייצר כל מיני מנגנונים: הפרדה בתוך הבית, חלוקת זמנים בתוך הבית, חלוקת אחריות בתוך הבית. יש הרבה דרכים שאפשר לפעול בהן, מתוך מטרה להוריד להבות. זה מאוד מאוד חשוב שאנחנו נוריד את המתח, נוריד את הלהבות. תדמיינו שהיחסים לקראת פרידה, שזה הליך מבלבל והוא סוער והוא כואב, הוא מציף, זה כמו סיר לחץ שנמצא על הכיריים, והמטרה שלנו היא פשוט להוריד אותו מהאש. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ולכן אנחנו צריכים לנשום עמוק, לטפל בעצמנו, לאכול טוב, לישון טוב, לעשות פעילות גופנית, כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להוריד את הסטרס. זה הזמן לעשות אותו כדי לוודא שאנחנו לא פועלים מתוך עומס ומקבלים החלטות מהירות.

הצד השני של הפעולה המהירה הזו זה לקפוא במקום. כשאנחנו במקום הישרדותי יש לנו את הפלייט, פריז והפייט: לברוח, לקפוא או לתקוף. אלה התגובות האבולוציוניות ההישרדותיות שלנו. אז יש את התגובה, אמרתי מקודם, של לתקוף, לעשות מלא פעולה מהר מהר מהר מהר, אבל זו הגנה והיא לא באמת שקולה. ומהצד השני יש גם את הלקפוא, והפריז, הוא גם כן מאוד בעייתי, כי בעצם הוא לוקח את השנים הכי טובות שלנו עם הילדים. עוד מעט הם כבר יצאו מהבית. ואנחנו לוקחים את השנים, לפעמים זה שנה ושנתיים, זה הרבה זמן בחיים של ילד, ואנחנו פשוט מייצרים סטגנציה. אנחנו קופאים במקום. ואז אף אחד לא, הוא לא ההורה שהוא רוצה, אנחנו לא האנשים שאנחנו רוצים להיות. הכול מתנהל בתסכול ובחשש ובלא טוב.

ובמקום הזה אני אומר: להתקדם ולא לקפוא במקום, כי בסוף זה מתפוצץ. כשמישהו קופא במקום, מתישהו זה מתפוצץ. אנחנו לא רוצים להגיע לרגע הזה. אנחנו רוצים לפעול, אבל בנינוחות. זה שאנחנו פועלים, זה שאנחנו בתוך תהליך שמדבר על היחסים בינינו, בין אם זה בגישור זוגי או בגישור גירושין או בגישור לשלום בית או בטיפול זוגי, אנחנו לפחות בתוך תהליך. יש כאן עוד אדם נוסף, בעל מקצוע, שעוזר לנו להחזיק את המרחב הזה. וזו הדרך מבחינתי לוודא שאנחנו מתקדמים, אבל בקצב שמתאים לכם. ואז אם יש מישהו שהוא צריך יותר זמן, אפשר לווסת את זה. אפשר להתנהל ולשמור על שניכם.

טעות נוספת שאנשים עושים זה לרוץ לפן המשפטי. תראו, בפן המשפטי, נקצר את זה, אתם תשמעו תמיד את מה שאתם רוצים לשמוע. לכו לעשרים עורכי דין, תקבלו עשרים דעות, כי אף אחד לא יודע באמת מה תהיה התוצאה. עולם עריכת הדין הוא בעצם עולם של משא ומתן לוחמני, עולם שבו כל אחד לוקח את הבריון שייצג אותו, והבריון מנסה להשיג עבורו כמה שיותר הישגים על חשבון הצד השני. אבל הצד השני זה אבא או אמא של הילדים שלי. וזו בעיה מאוד גדולה, כי בסוף ייגמרו הקרבות, יגיעו להסכמות, הם יצטרכו לחיות אחד עם השני כי יש להם ילדים. זה לכל החיים. ולכן לרוץ לפן המשפטי זו טעות גדולה.

קודם כול צריך להבין מה אתם רוצים, לא מה אתם יכולים לתבוע. מתוך מה שאתם רוצים ומה אתם צריכים, מה הילדים שלכם צריכים, אנחנו מוצאים את הפתרונות. את הפן המשפטי תמיד אפשר להכיר. תמיד אתם בסוף תדעו, בכל תהליך גישור, אתם תדעו מה הזכויות והחובות, הכול אתם תדעו אם יש דברים כאלה. אני מראש אומר, אין הרבה, אבל אתם צריכים לדעת שבסופו של דבר אתם לא תחיו לפי ההסכם. הסכם הוא חשוב. אתם תחיו את החיים שלכם, ואת זה חובה עלינו וחשוב שנשמר.

אחת הבעיות הגדולות גם כן שאנשים עושים במקרים האלה שגרים בחו”ל ולא פועלים נכון, זה לפעול בלי אסטרטגיה. היה ריב גדול, נמאס לנו, הבנו כבר שדי, וקדימה מתגרשים. אוקיי, אבל רגע, מה קורה מחר בבוקר? איך אנחנו מתנהלים בגן, בבית ספר, עם ההסעות, עם הילדים, כלכלית? יש כל כך הרבה שאלות שאנחנו חייבים לענות עליהן לפני שאנחנו יוצאים לדרך. כמו שאנחנו יוצאים לכל טיול, בבית ספר או בתנועת הנוער, לפני שיוצאים לטיול יש הכנה לטיול. אותו דבר אנחנו גם צריכים לעשות, וזו האסטרטגיה. זו לא אסטרטגיה משפטית, זאת אומרת איך אני תוקף. לא, שמה זו אסטרטגיית חיים. זה לדעת איך אני פועל, לאן אני רוצה להגיע ואיך אני מגיע לשם. זה הסיפור.

הילדים. בואו נדבר על הילדים. בשבילם אנחנו כאן. זוג שמתגרש בלי ילדים, זה כואב, זו פרידה, זה משבר גדול, אבל זה לא אותו דבר כמו זוג עם ילדים. זוג שמתגרש עם ילדים הוא בעצם לא מתגרש. אתם בעצם הולכים להישאר שותפים. אתם הולכים לחוות טלטלה רגשית מאוד גדולה. מצד אחד אתם מרגישים שבן הזוג שלכם נפטר ממש, ככה זה הליך אבלות. מצד שני הוא עדיין שם. אז הדיסוננס הוא אדיר. איך אני מיישב את זה? כמו שעונה ימנית מנסה להיפרד מעונה שמאלית והיא לא מצליחה. איך אפשר?

תמיד חשבתי על עצמי כזוג. כל פעולה שעשיתי חשבתי איך היא תשפיע על בן הזוג שלי. עכשיו אומרים לי: תחשוב כאינדיבידואל. אני לא יכול לעשות את זה ככה בקלות. יש פה קושי מאוד גדול. וכל זה קורה אל מול הילדים, שגם הם הולכים לעבור טלטלה, גם הם, העולם שלהם משתנה. ואנחנו פה צריכים לשמור עליהם. עכשיו, לשמור עליהם, זה מובן מאליו שזה בשבילם ולילדים שלנו, והבאנו אותם לעולם. יש לנו אחריות עליהם. זה ברור. אני רוצה להגיד לכם שיש לנו גם אינטרס לשמור על הילדים למעננו.

אם אנחנו לא נייצב את הקרקע לילדים שלנו וניתן להם קרקע יציבה ובטוחה והורים שיכולים להתנהל, אפילו אם זה טכנית אחד עם השני, כמובן שחבריות ושיתוף פעולה זה הכי טוב, אבל גם אם זה טכנית זה יותר טוב ממצב שבו כל הורה מתנהל בצורה אחרת והילדים רואים את עולמם מתחלק לשניים ומתנהל בשני עולמות. זה קטסטרופה. יהיו לזה השלכות גדולות גם מבחינת הטיפול שהם יצטרכו, הבעיות הרגשיות, החברתיות של הילדים האלה לשארית חייהם. ואז אנחנו נסתכל ונגיד, בגלל הטעויות שעשינו, בדרך שבה התנהלנו בתקופה שהיינו במשבר הכי גדול בחיינו, שזה מובן שאנחנו עושים שם טעויות, אבל אז אנחנו עלולים לעשות להם נזק שאותם ילווה כל החיים. אנחנו נסתכל על זה וזה יהיה לנו גם קשה ערכית, גם מצפונית, וגם יעלה לנו הרבה יותר כסף בטיפולים לילדים שלנו.

אז בעצם יש לנו פה אחריות ויש אינטרס שלנו לוודא שאנחנו מתנהלים הכי נכון לטובת הילדים שלנו. עכשיו, יש פה בעיה, כי כל מה שאמרתי עכשיו הוא רלוונטי לכל מי שמתגרש, ולאו דווקא למי שנמצא בחו”ל. אבל אם אתם נמצאים בחו”ל, אז פה יש עוד יותר בעיה. האם יש לכם מנגנון תמיכה? האם סבא וסבתא נמצאים ויכולים לעזור עם הילדים? האם יש קהילה תומכת? האם אתם בתוך איזה כפר ישראלי עם חברים ומכרים שיכולים לגבות אתכם? אם כן, מעולה, זכיתם. אם לא, צריך לייצר את הכפר הזה. לא טוב שתהיו במשבר הזה לבד. גירושין, המשבר הכי גדול מהגדולים ביותר, לא טוב להיות בו לבד. צריך להקיף את עצמכם באנשים שהם אנשי שלום, שיבואו לשמור עליכם. לא צריכים להלהיט ולתת עצות. דווקא זה לא המקום. זה דווקא יותר פשוט להיות שם, שתדעו שיש לכם על מי להישען. זה מאוד עוזר גם לילדים, שאתם מקיפים גם אותם, וחברים שיש להם מהגיל שלהם, בקהילה, שיכולה גם לראות אותם בתקופה הזו של המשבר.

זה הזמן לצאת מהתפיסה של אנחנו משפחה גרעינית אינדיבידואלית ולהבין שאנחנו כבני אדם יצור קהילתי. אנחנו צריכים את הקהילה שלנו, אנחנו לא צריכים להיות לבד בזמן של משבר. זה הזמן להקיף את עצמנו באנשים טובים. תעשו את זה.

עכשיו, איך אנחנו שומרים על היציבות של הילדים? רשמתי לעצמי, כשאין רשת תמיכה. תראו, קודם כול מייצרים רשת תמיכה, זה אחד. שתיים, אני מאוד ממליץ עם הילדים להיעזר באנשי טיפול. שיהיה מישהו שיכול לשמוע את קולם של הילדים, שיכול לדבר איתם ולשקף לכם אם צריך. תראו, יש פה איזה משהו, הילד פה מבטא איזה קושי עכשיו. זה בסדר שקשה להם. חלק מהתהליך של הגדילה זה שקשה ולהתמודד עם הקשיים האלה. זה חלק טבעי. אז זה מותר שקשה. אבל לפעמים, כשההורים בעיקר שקועים בתוך הקונפליקט של עצמם ולא שמים לב, הם עלולים לפספס בילדים דברים. זה קורה בעיקר כשההורים לא מתקשרים ביניהם. לכן חייב להיות מנגנון שמבטיח להורים שבמאה אחוז מהזמן הם רואים את הילדים שלהם ויודעים מה קורה איתם. ולכן אנשי טיפול יכולים מאוד להקל ולעזור.

בכלל, כל מי שעובר כזה משבר, באירוע גירושין, זה משבר משפחתי גדול. אתם יודעים, כל מי שההורים שלו התגרשו תמיד ידבר על זה בכל טיפול ותמיד גם ישאלו אותו, כי זה צומת בחיים. אז אם אנחנו כבר יודעים שזה כזה צומת, ואנחנו יודעים שזה ישפיע על הילדים, טוב שיש שם עוד גורם טיפולי שיכול ללוות אותם ולשים לב לצרכים שלהם תוך כדי.

אבל מה קורה אם אחד רוצה לחזור לארץ והשני רוצה להישאר? אבא בנה קריירה, הוא בא לעשות פוסט-דוקטורט, או התחיל לעבוד כשכיר בחברת הייטק והגיע לחו”ל, עשה רילוקיישן. אימא באה אחריו, וכמובן יכול גם להיות הפוך, זה לא שאלה מגדרית. ועכשיו רוצים להיפרד. אבא רוצה להישאר שם, הקריירה פה, כל מה שהוא בנה כאן. אימא שהלכה אחרי אבא אומרת: רגע, אבל אני צריכה את המשפחה שלי. מי עכשיו יעזור לי עם הילדים? זה מאוד שכיח, ופה מתחילה הבעיה, כי בעצם אנחנו אומרים: רגע, אם אנחנו לא, אם שנינו לא נשארים או עוברים, אנחנו מייצרים בעצם הפרדה בין ההורה והילד.

עכשיו, יש מקרים שכאלה, ואפשר למצוא את הפתרונות. אפשר לייצר מנגנונים שאבא מגיע לבקר באופן תדיר, שהילדים באים לבקר, שאנחנו מגדירים מה קורה בחגים, שהמשפחה המורחבת יכולה לקבל זמן שהות עם ההורה השני שלא נמצא. אפשר לייצר כל מיני מנגנונים שכאלה, אבל הכי חשוב בעיניי זו ההוויה. זו ההוויה שההורים משדרים לילדים שלהם שהעולם משתנה אבל לא נשבר. העולם הוא עכשיו אחר, אבל אנחנו עדיין משפחה. אנחנו לא הפסקנו להיות משפחה. אנחנו משפחה אחרת. אנחנו מראים להם את זה ככה. אנחנו מקלים עליהם גם כן לקבל את השינוי, וגם יכולים לרתום אותם, כי אם לא, כי זה לא פייט בינינו, בינינו, ההורים, אנחנו יכולים לרתום אותם, לראות גם הם פתרונות יצירתיים.

כמובן, זה תלוי גיל. אנחנו לא נצפה, לא נבקש עזרה ולא נקבל רעיונות מילד בן שלוש, לעומת ילד בן שש-עשרה, שיכול גם כן אולי להציע רעיונות ואיפה הוא יכול לשפר ברמת התקשורת שלו ואיזה תקשורת הוא רוצה עם ההורה שנמצא במדינה אחרת. לא פשוט, כמובן, אבל לפחות לילד אנחנו נותנים תמיכה ונותנים לו את תחושת השליטה בנעשה בחיים שלו. גם לזה יש יתרונות במבנה האישיותי שהילד מפתח בזמן שאנחנו ככה מגדלים אותו ונותנים לו את המודל האישי שאנחנו רוצים לתת כהורים.

עכשיו, שאלה שעולה הרבה פעמים זה מה קורה כשאחד ישראלי ואתה רוצה לחזור לארץ והשני מקומי, או יש לי הרבה זוגות שעלו לארץ ואחד הוא ישראלי והשני הוא זר, אבל הוא עכשיו צריך להישאר פה בארץ. תראו, אין פה פתרון קסם בתוך הדברים האלה. אני חושב שגם אם תמשיכו אותי לאורך הפרק ותראו, כל הנושא של ההוויה שצריכה להיות, אני אדבר על זה פה הרבה, זה הפתרון. בואו נהיה חברים. אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לעשות את ההפרדה בין ההורה שהוא בן הזוג שלי, וזה כואב לי כי נגמרה הזוגיות, זה עצוב לי שנגמרה הזוגיות, לבין זה שהוא ההורה והוא עכשיו נהיה שותף שלי, והילדים שלי צריכים שאנחנו נעבוד ביחד ובשיתוף פעולה, ואני צריך שאנחנו נהיה ביחד ובשיתוף פעולה, כי אנחנו חייבים לעבוד ביחד. כי אם לא, אנחנו באמת נהיה בבעיה כל הזמן. איך נוכל להתנהל? הקושי הלוגיסטי כל הזמן כל כך גדול. אתם בטח מכירים כאלה שהתגרשו ואין ביניהם תקשורת טובה. הם סובלים כל הזמן, והילדים, והילדים שלנו.

אז אנחנו צריכים וחייבים לייצר תפיסה של הפרדה בין זוגיות להורות. הזוגיות מסתיימת, ההורות נמשכת. עם השנים אתם תראו שזה נהיה יותר קל. ההורה השני הופך להיות שותף, חבר, אפילו. זה האדם שהבאתי איתו ילדים לעולם. הוא זה שהכי התרגש איתי בשמחות שלהם ובימי הולדת ובר מצווה ובת מצווה ובחתונות ועם הנכדים. זה האיש שבאמת יבין את מה שאני עברתי ויראה את הילדים האלה וככה יהיה גאה בהם כמוני. וכשאנחנו מבינים את זה אז אפשר לשים פחות משקל על ההווה, שהוא קשה, וגם לא על העבר, כי עבר הוא עבר, ולבנות את העתיד. עתיד שאנחנו נהיה שלמים ושמחים איתו, שזו המטרה שלנו כאן.

אני יכול לדבר עוד הרבה על מעבר ועל כל מיני מנגנונים שאפשר לעשות, אבל פה אני פשוט אפנה אתכם גם לפודקאסט הזה. יש בעוד פרקים שמתעסקים על מעבר מגורים, וגם באתר שלי ובספרים שכתבתי יש שם עוד הרבה מידע. אבל הכותרת בגדול זו ההוויה, שיש הוויה של שיתוף פעולה והבנה ואכפתיות, שאנחנו מבינים שאני לא יכול לקבל את כל מה שאני רוצה כי יש שם עוד הורה והילדים צריכים אותו, אז אפשר למצוא פתרון יצירתי. ואז יש בזה גם איזו תחושה שאני מחפש עם כל הזוגות שבאים אליי, של תחושה של גאווה. תחושה של הייתי במשבר הכי גדול וצמחתי ממנו, ועשיתי את זה לא כשהילדים שלי רואים אותי מתקוטט עם ההורה השני ומאבד את עצמי לגמרי, אלא הם רואים אותי מתמודד. לא בקלות, אבל מתמודד, ובסוף אני מוצא את הפתרון. ואז הילדים שלי מקבלים דוגמה אישית הכי טובה שיכולה להיות של צמיחה ממשבר, של יכולת להתמודד, שאין דבר שהם לא יכולים להתמודד איתו, וזה בזכותי, ההורה שעשה את זה. מה שעשיתם, פתרתם את זה נכון, הפכתם להיות ההורים הכי טובים. ולשם אנחנו רוצים להגיע. אז תזכרו, שימו את זה כיעד. אני רוצה להיות ההורה הכי טוב שהילדים שלי יתגאו בי, אבל בשביל זה אני חייב לעבוד בשיתוף פעולה עם ההורה השני.

כסף, נכסים. תראו, כמו כל גירושין, מחלקים אותם. עכשיו, זה שמחלקים לא אומר שחייבים לחלק עכשיו. זאת אומרת, יש נכסים שאפשר להישאר שותפים בהם. אנחנו, בתוך הסכמי גישור, אפשר לעשות הסכם שנשארים שותפים. אנחנו כן מגדירים מה קורה, מישהו רוצה למכור או לצאת או לחלק, איך מתנהלים עם מניות, עם אופציות. יש כל כך הרבה דרכים לעשות את זה. אפשר. לא חייבים לרוץ למכור. ואני גם מציע: אל תרוצו לספר לשמאים, למתווכים, לכל מי שמסביב, שאתם מתגרשים ורוצים. שמרו את הכוח אצלכם. עוד לא אמרתם שום דבר, אתם עובדים בשיתוף פעולה? קודם כול תבנו את האסטרטגיה. תבינו מה נכון לשניכם ולילדים. רק אז תפעלו, כדי שתוכלו למקסם את כל הצרכים שלכם.

עכשיו, אם רוצים לחזור לארץ, כל הנושא הכלכלי נהיה גם כן מאוד מורכב. ישראל מדינה יקרה. אני לא יודע איפה אתם גרים מן הסתם, אבל יש סיכוי סביר שפה יותר יקר. ואתם צריכים להיערך לזה. איך נערכים לזה? אנחנו עושים דף תקציב. יש לי באתר, אפשר להשתמש בו, וכמובן בתוך תהליכי הגישור אנחנו עושים את זה פה ביחד. ולמשפחה שמגיעה מחו”ל אני פה יכול, אני והמגשרות שעובדות איתי יכולים יחד גם כן לבדוק איתכם את הנתונים ולעזור, כי אם יש משהו חריג, אנחנו נגיד לכם: תראו, זה יותר מדי, פחות מדי, כדי להיות בתוך איזשהו טווח נורמטיבי, הגיוני. כמובן, כל משפחה וההתנהלות שלה, אבל אפשר להגיד בערך כמה הדברים יעלו. ואחרי שיודעים כמה הדברים עולים אז אפשר לפעול. אפשר לבנות יסודות. אפשר להבין איך לעשות את זה נכון על בסיס נתונים ועובדות, ולא מתוך מקום של חרדה. עד שלא יהיו לכם את המספרים, אתם תדברו בסיסמאות ואתם תהיו בחרדה מאוד גדולה.

הרבה פעמים אני מרגיש אצל אנשים בתחילת התהליך, כשמדברים איתם על הפן הכלכלי, שהם הולכים להיכנס לגירעון של מיליון שקל בחודש. עכשיו, אם בן אדם מרגיש שהוא ייכנס לגירעון של מיליון שקל בחודש, הוא לא מתפקד. הוא נהיה משותק. אבל אם הוא מבין שזה לא מיליון, זה חמשת אלפים שקל, אולי אין גירעון בכלל, אז כבר יש לו יכולת להתנהל. אנחנו יודעים מול מה אנחנו צריכים להתמודד וגם לרתום את ההורה השני למצוא לזה את הפתרון. כי אם לאחד ההורים חסר, זה משפיע על הילדים. זה משפיע גם על ההורה השני. זה הקשר הישיר.

אחד הדברים השכיחים זה שיש פערי מטבעות. איך אנחנו מתנהלים, כשיש פערי מטבע? גם על זה אפשר, בתוך הגישור, לייצר מנגנונים שונים כדי לעשות את ההמרה הנכונה, לחשוב איך מתנהלים פה נכון. גם חוסכים בעמלות. אפשר לדבר על זה גם מתוך הגישור. יש עוד פודקאסטים כלכליים שירחיבו על פערי מטבע, אבל אני אשאיר לעצמי רק את הפן האישי-משפחתי.

מה מגיע לי? מה אני עושה עם הכסף? תראו, בישראל יש חוק שנקרא חוק יחסי ממון, והוא חוק די אוניברסלי. גם לדעתי רוב מדינות העולם מדברות על חצי-חצי במה שצברנו בתקופה המשותפת, אלא אם כן הסכמנו משהו אחר. מותר לנו הרי להסכים מה שאנחנו רוצים. או לחלופין, שיש לנו הסכם ממון שמסדיר את הדברים האלה מראש.

עכשיו, אם זה חצי-חצי, אז זה כל מה שצברנו. זה נכסים, זה הרכוש, זה הילדים כמובן וזה הזמן איתם. ילדים לא רכוש. הפנסיה, הזכויות הסוציאליות, כל אלה מתחלקים. פה, בתוך התהליך, אנחנו עוברים איתם. לפעמים אנחנו נעזרים בשמאים שעושים שווי לנכסים, אקטואר שעושה את החישוב האקטוארי של הפנסיה, איך מחלקים אותה והשווי. יש כאלה שגם לא משתמשים באנשי מקצוע. הבחירה היא בידיים שלכם. יש גם בינה מלאכותית שיכולה גם כן לעזור, אבל חשוב שתדעו מה יש לכם. ואחרי שיודעים מה יש, שואלים איך מחלקים את זה ומתי. וכמו שאמרתי, יכול להיות שאנחנו נשארים שותפים. אחד נשאר בחו”ל, מייצרים מנגנונים שיגנו על הנכסים של הצד השני.

הכותרת, אנחנו בסוף עושים פה הסכם שהוא פסק דין, ופסק דין שקיבל תוקף בישראל, הוא ניתן לאכיפה גם במקומות אחרים. זה נקרא אמנת סינגפור. זאת אומרת שאנחנו יכולים לאכוף את ההסכם הזה בכל מקום בעולם, רק צריך לציין בתוך ההסכם שהוא עומד בתנאי אמנת סינגפור. לא הרבה עורכי דין יודעים את זה. מי שמתעסק בתחום הבינלאומי מכיר את זה, אבל חשוב שתכירו גם את זה, לכתוב שזו אמנת סינגפור. אני אגיד, כן, הכותרת על אמנת סינגפור היא כן טיפה חריגה למשפחה, אבל יש פה איזשהו קלף שניתן ככה לאכוף את ההסכם. יש מנגנונים גם נוספים שישמרו עליכם. בטח יש לכם פה רכוש בארץ ואפשר לקחת את ההסכמים האלה ולעשות גם כן הערות אזהרה. גם בחו”ל יש מנגנונים שישמרו עליכם. לא צריך לדאוג מזה, רק צריך לעשות את זה נכון.

כתבתי לעצמי כאן למה כל אחד מקבל ייעוץ סותר בנושאים האלה. תראו, בפן המשפטי, כמו שכבר אמרתי, אנחנו מחפשים את ההכרעה ואת הניצחון, ואנחנו לא נותנים את התשובה ההוליסטית המתאימה למשפחה. ולכן, כשכל אחד הולך לקבל ייעוץ בנפרד, הוא ישמע עצה אחרת. ולכן אם מקבלים ייעוץ אני מציע בחום: לכו ביחד. ואז השאלה שאתם תשאלו את היועץ, בין אם זה אליי, עורך דין כלשהו, כל מי שמתמחה בנושא, תוכלו, תשאלו את השאלה, תקבלו תשובות משותפות, ואז תוכלו ביחד לבחון את כל האפשרויות, למצוא את הפתרון הטוב ביותר לשניכם. פתרון שממקסם תוצאה עבור אחד ופוגע בצד השני הוא פתרון לא טוב, כי זה מחיר שאולי עכשיו תקבלו קצת יותר כסף, אבל כאב הלב הזה ילווה אתכם שנים רבות.

עכשיו, למה להתגרש בחו”ל יכול להיות בעייתי יותר ממה שקורה בארץ? שזה ברור, אבל בואו נגיד את זה בכל זאת. קודם כול, מערכות המשפט הן שונות. אנחנו בכל מדינה, יש את החוקים שלה. יש מדינות שבהן בארצות הברית יש מושג שנקרא אלימוני, מזונות אישה, שזה משהו לכל החיים גם אחרי גירושין. בישראל זה לא קיים, לא ככה. לפחות יש מזונות אישה עד הגט, שגם זה סיפור משפטי שלם שיש כאלה שיקבלו ייעוץ כזה, ויש כאלה שיקבלו ייעוץ אחר. אבל אין תשובה סגורה לנושא הזה, ויש פערים. כשאנשים מסתכלים על מערכת משפט באנגליה, היא שונה מישראל, היא שונה מארצות הברית, היא שונה בגרמניה, בשבדיה, כל מדינה ומערכת המשפט שלה. ולכן ההסתמכות על מערכות המשפט כלשהן, היא מייצרת חוסר בהירות ולפעמים גם כן פערים. הרי התחתנו בישראל. אז באיזו מערכת אנחנו חלים? אנחנו מתייחסים אליה? זאת שהתחתנו איתה, זאת שגדלנו על פיה, או זאת שאנחנו חיים בה עכשיו? ולכן צריך לשים פה גם לב ולפעול בשיתוף פעולה. עזבו את הפן המשפטי, חפשו את מה שנכון לכם.

העלויות יכולות להיות מאוד גבוהות. אנחנו מדברים פה על משפט בינלאומי, מדברים פה על פערים, שאנשים שהם בלי קהילה ובלי תמיכה מחפשים את המשענת. הליכים משפטיים, הליכים שכשאין הסכמה ואין תיאום, יכולים לעלות המון המון כסף. חבל על הכסף. אנחנו רוצים לשמור אותו. הטעויות האלה, חוסר ההבנה הזו בהתחלה, יכולה לייצר מפולת של התנהלות ממש, מלחמות מיותרות והקצנה ממש מיותרת. ולכן אני מפציר בכם לא לעשות שום פעולה לפני שמבינים את האסטרטגיה והתוכנית ומבינים את כל ההשלכות. סוף מעשה במחשבה תחילה. תמיד גם כאן.

אבל מה כן אפשר לעשות אם רוצים להתגרש? אנחנו מבינים את הלא, אנחנו מבינים לא להתעסק בפן המשפטי, אנחנו מבינים שיש פה ילדים, אנחנו מבינים מורכבות, אבל איך אפשר להתנהל עם זה? איך אפשר להחזיק את המרחב המורכב הזה וכן להגיע להסכמה? אז פה קודם כול זה הגישור, זה מה שאני עושה כאן. אפשר לעשות את זה אונליין, בזום, שיחות וידאו. אפשר לייצר מנגנונים כמו שהייתם בארץ. אותו דבר אנחנו עושים גם בחו”ל. אפילו את אישור ההסכם אפשר לעשות כשאתם נמצאים בחו”ל דרך בית הדין הרבני. יש נציגויות כמעט בכל העולם, ואפשר לקבל שם תוקף של פסק דין, של גט על ידי שליח. זה נקרא גט על ידי שליח. סליחה.

אז אפשר לעשות תהליך שבו אנחנו נפגשים. פגישה ראשונה היא פגישת היכרות ללא עלות, ללא מחויבות. אני רוצה קודם כול לזכות באמון שלכם, לתת מענה, להסביר על התהליך. זו ממש שיחה של בערך עשרים דקות, חצי שעה, שרק אני פורס את משנתי ומסביר על התהליך ללא עלות. שוב, אני רק עושה קודם כול כדי שאתם תדעו. חשוב לי שאנשים שבאים אליי מראש, לפני שמתחילים, ידעו. ידעו מה קורה ואיך לפעול ואיך עושים, כדי שיהיה לכם תהליך כמה שיותר קל. אז אני כמובן מזמין. אפשר דרך האתר לתאם איתי פגישה, שיחת טלפון. אחרי השיחה אנחנו גם נעשה שיחה משותפת. אני כמובן לא נפגש עם אף אחד מבני הזוג לפני שעושים שיחה משותפת, חוץ מבתהליך ליווי אישי. אבל אם אני עושה ליווי אישי של מישהו, אז כמובן, אם אני המגשר, הצד השני ידע על כך.

אז אתם יכולים לפנות, להיעזר כמובן. הדרך הכי טובה היא פגישה משולשת שבה אנחנו יכולים להתחיל ברגל ימין. אני חושב שיש יתרון מאוד גדול בלהשתמש במגשר ישראלי שדובר את השפה שלכם ומבין את התרבות שלכם, יכול לעזור לכם להרגיש בנוח גם דרך המסך, יכול לעזור להוריד את המתח, לתת לכם תשובות, לתת לכם את הידע ואת ההבנה שאתם צריכים כדי לעבור את התקופה הזאת הכי בטוב. אני פה בשבילכם, ואני אשמח, ואני אשמח לעזור.

עכשיו, אחד הדברים היפים שיש לנו כאן ומאוד יכול לעזור זה הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, שזה תהליך שבו אנחנו מצד אחד מגדירים מה קורה אם תהיה פרידה, ומצד שני מה צריך לקרות כדי שלא תהיה פרידה. שזה נותן לנו ודאות, נותן לנו באמת הזדמנות לעבוד על הקשר מתוך מקום יציב וברור ומוגן, שאנחנו יודעים בדיוק מה צריך ומה יקרה. ופרק הגירושין הוא הסכם גירושין לכל דבר. איך מתנהלים ברכוש, ילדים, זמנים, בכלכלה, הכול מפורט שם. ואז, אחרי שאנחנו מדברים על מה קורה אם תהיה פרידה, אנחנו מדברים על מה שצריך לקרות כדי שנישאר ביחד. שפה אפשר לדבר על התקשורת, על הזמן המשותף, על הזמן בנפרד, על ההתנהלות הכלכלית, על המחויבות הרגשית והזוגית שלנו, על ההתנהלות מול הילדים, חלוקת התפקידים, חלוקת הסמכויות. ממש מדברים על הכול, ככה שדווקא המשבר הזה בעיניי הוא ההזדמנות לבנות מחדש את המשפחה. וזה מה שאנחנו עושים כשזה מצליח, וזה מהמם, לעשות את פרק ב’ עם פרק א’, ממש לעשות ריסטארט. אותה משפחה ממקום של בגרות, של מודעות. עכשיו אנחנו יודעים שעשינו את מה שצריך, בנינו קריירה, בנינו משפחה. עכשיו אנחנו גם יודעים מי אנחנו, מה שלא ידענו כל כך בגיל עשרים, ועכשיו אנחנו בונים את החיים ביחד מחדש.

זה הסכם שלום בית ולחלופין גירושין. תהליך שהוא מעולה בכלל, ובחו”ל עוד יותר, כי הוא נותן לכם מרווח נשימה. הרי להסכם הזה יש שני חלקים: פרק הגירושין, פרק שלום הבית. ההסכם מקבל תוקף של פסק דין, אבל עוד לא התגרשתם. מה זה אומר? זה אומר שכל מערכת היחסים ביניכם, אם תיפרדו, כבר מוסדרת, וזה עוד לפני שניגשתם לרשויות ושיניתם את הסטטוס בתעודת הזהות שלכם או בדרכון. כלומר, שאם אתם רוצים לעשות גרין קארד, למשל, זה מאוד שכיח בארצות הברית, אתם לא יכולים להגיד להם שהתגרשתם. מצד שני, אתם לא רוצים להישאר באותו בית תחת סיר הלחץ.

הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, שמשפטית הוא שווה ערך להסכם ממון מהבחינה הזאת, אם מחפשים את ההסבר המשפטי, הוא בעצם שומר עליכם, כי הוא מסדיר את כל מערכת היחסים אם תהיה פרידה, אבל הוא אומר: עוד לא התגרשתם. יש פה שלב ביניים. מתי מתגרשים? כשמישהו רוצה, או מתי שהגדרתם. זה הסיפור. ככה שאתם יכולים להסדיר את כל הדברים בלי חשש, מתוך תהליך ששומר עליכם, שומר על הילדים, שומר גם על ההורה השני, ואז לתת לדברים תוקף, כדי שאף אחד לא יתחרט ואף אחד לא יתבלבל, ושלא אחרי זה יהיו מחלוקות. אנחנו רוצים למנוע אותן מראש.

כמובן שבתוך ההסכם אפשר לעשות המון גמישות, המון יצירתיות. אם קורה ככה, אז קורה ככה, במקרה ככה אז זה יקרה ככה. ממש מקרים ותגובות לכל דבר, לכל מה שמטריד אתכם, כדי שכן תהיה ודאות, אבל אז כן לתת להסכם תוקף של פסק דין בלי שזה פוגע בכם מבחינת מיסוי או ברשויות או כל דבר אחר שיש לכם במדינה שבה אתם נמצאים.

אני חושב שגם הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, אחד הדברים הטובים שהוא עושה, זה מאפשר לכם רגע לעצור, לבחון, לבדוק מה נכון לכם, ולא לעבוד ככה מהבטן. רגע, לתת לעצמכם את הזמן לעשות את הדברים נכון. זה גם מאוד מוריד את הלחץ, שזה מאוד מאוד חשוב. אמרנו גם בהתחלה, לא עובדים מלחץ. אז כשאנחנו יודעים שאנחנו מדברים אולי על שלום בית, זה עוזר להראות שמולי שותף. יכול להיות שהוא יישאר ביחד. אנחנו לא נעשה פעולות שיפגעו אחד בשני. זה מאוד שומר עלינו, וגם יש בזה משהו שגם מאוד מחזק את הזוגיות, כי בעצם אתם, זה מה שרואים מולכם: האם הצד השני נלחם איתי כשאנחנו נפרדים, או שבאמת אהבה בינינו היא אהבה ללא תנאי ולא משנה מה, הוא תמיד יהיה איתי. זאת אומרת, יש פה באמת איזושהי בחינה מאוד מאוד אמיתית, מאוד מאוד על השולחן, של הזוגיות, שכשעוברים אותה ובאמת מתמודדים עם היחסים שלכם, זה מקור מאוד מאוד גדול לעוצמה וכוח, ובעיניי זו מתנה מאוד מאוד גדולה. אני רואה פה הרבה זוגות שעושים את זה, זו מתנה מאוד מאוד גדולה לזוגיות, ואני ממליץ עליה בחום.

נגיד גם שהגישה שלי היא גם כזו שמדברת על העתיד. אנחנו כל הזמן עסוקים בלאן אנחנו רוצים להגיע ומה חשוב לנו. אנחנו לא חוזרים לדבר על מה היה ואיך הגענו לכאן. הסיבה היא לא כי העבר לא חשוב. הסיבה היא שאנחנו עושים את זה כי אם אנחנו מדברים על העבר, אנחנו נכנסים למגננה. אנחנו נכנסים לאותן תחושות שהיו לנו אז בעבר, ואנחנו רוצים להתקדם משם. מה שאנחנו עושים זה קודם כול לייצב את המערכת. ולייצב את המערכת, בעתיד. כמו שאם יש רעידת אדמה, ואם אתם שומעים את הפודקאסט הזה, הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם בתוך רעידת אדמה. אז קודם כול מה שצריך לעשות זה לייצב. ואיך אנחנו מייצבים? אנחנו מתרחקים ממקור הרעש. מקור הרעש זה הקונפליקט עצמו, זה הנושא שגורם לנו למחלוקת. אנחנו מתרחקים, נושמים, מקבלים זווית, פרספקטיבה יותר שקולה ורגועה, ואז יכולים להתקדם הלאה. וזה מה שאנחנו עושים כאן. גם הסכם שלום בית מאוד עוזר למקום הזה, להרגיע, לייצב, לייצר בהירות, ואז משם להתקדם.

ובכלל, במקומות של זוגות ישראלים שגרים בחו”ל, לתהליך הזה יש המון המון יתרונות, כי הוא מייצר יציבות, מייצר ודאות, וזה הכי חשוב בתוך מציאות שהיא כל כך, כל כך לא יציבה, כמו זוג שעלה על מטוס ובנה חיים במדינה אחרת.

עכשיו, אחרי שאמרנו את הכללים הבסיסיים של התהליך ומה לא ומה כן, לייצר כן הוויה, ואיזו גישה אני מציע שתהיה בתוך התהליך, אני רוצה לספר לכם על איך נראה התהליך פה ביחד איתי. איך נראה תהליך גישור לגירושין או להסכם שלום בית, כדי שתכירו על מה אנחנו מתנהלים.

אז התהליך קודם כול מתחיל בפגישת היכרות, פגישה שהיא ללא עלות, ללא מחויבות. אמרתי, קודם כול להכיר, להסביר, לתת לכם את כל הידע הראשוני שאתם צריכים כדי לדעת איך התהליך מתחיל. תנצלו את זה. אני ככה אומר לכם, בואו, זו פגישה. אנחנו פה נותנים ממש ככה מהלב כדי לתת לכם את הידע. זה בסדר גמור לקיים את השיחה ואז ללכת הביתה, או להישאר בבית אם אתם בשיחת וידאו, ולחשוב ולהתחיל בקצב שלכם. ככה זה מתחיל.

כשמתחילים, אז אנחנו מתחילים בלייצר חזון. קודם כול להגדיר לאן רוצים להגיע, לא למה היה, אלא מה אנחנו רוצים שיהיה. ואז, אחרי שכל אחד מגדיר מה חשוב לו ולאן הוא רוצה להתקדם ומה הדגשים שאנחנו רוצים לשים, אז אנחנו מתחילים לייצר את ההסכמות שיאפשרו לכל זה לקרות, ומתחילים לדבר על כל מה שמרכיב את החיים שלכם. ההיבטים הכלכליים, החינוכיים, הלוגיסטיים, הרגשיים, הגיאוגרפיים. יש פה הרבה. כל מה שילווה אתכם מעתה ואילך, אנחנו מדברים על הכול. ואני יכול להציע הצעות ורעיונות ואפשרויות ופתרונות. יש הרבה מאוד כלים ומידע שצברנו פה לאורך השנים. אתם תקבלו את הכול כדי שבסוף תוכלו לבחור מה נכון לכם. וכמובן, ובטח אם ישראלים שגרים בחו”ל, אז צריך פתרון יצירתי. אפשר תמיד למצוא איזה פתרון ביחד ולחשוב ולתת.

לפעמים זה קצת לוקח את הזמן. בדרך כלל ארבעה-חמישה מפגשים, לפעמים קצת יותר, כדי למצוא את הפתרון. אני אגיד שהפתרון המהיר בגדול מגיע כשאנחנו נינוחים ורגועים. לכן, כל הזמן להוריד מתח, לייצר בהירות, לוודא שאנחנו מתקדמים בקצב הנכון לכם. מתוך זה מגיעות הרבה מאוד אפשרויות לפתרון.

אחרי שאנחנו עוברים על הכול, מגיעים למקום שאנחנו מבינים לאן אנחנו הולכים ואיך אנחנו הולכים לשם. אז בנקודה הזו אנחנו מכינים לכם הסכם מפורט ומקיף. זה יכול להיות הסכם גירושין או הסכם שלום בית ולחלופין גירושין. ואם ההסכם הזה, אחרי שאתם כמובן קוראים אותו ורואים שהכול מובן וברור ומרגיע, אז כל מה שצריך לעשות זה לתת לו תוקף של פסק דין. אפשר כמובן לבוא לארץ ולאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה, או שאפשר גם כן לקחת אותו לאישור בבית הדין הרבני.

עכשיו, לבית הדין הרבני יש נציגות בכמעט כל מדינות העולם, אז אפשר לפנות אליהם. יש רשימה של רבנים, דיינים, שיכולים לאשר את ההסכם. הם, יש להם פרוצדורה שהם עושים פה עם הארץ, נותנים להסכם תוקף של פסק דין, עושים גם את טקס הגירושין אם צריך. אם זה הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, הרי אמרנו, לא צריך, לפחות לא עד שתחליטו להתגרש באופן סופי. נותנים להסכם תוקף של פסק דין, וזהו. אתם יוצאים לדרך החדשה ברגל ימין, כשהכול מוסדר והכול ברור, והכול נעשה ברוח טובה ובתוך הבנה ששמתם לב לצרכים שלכם ושל הילדים שלכם. זו באמת דרך המלך. אין מה להגיד.

אוקיי. את ההסכם עצמו צריך להגיד, אם צריך, אתם יכולים לקחת אותו לרשויות המקומיות. יש לזה תוקף של פסק דין רשמי. אם צריך, בעזרת נוטריון אפשר לתת להסכם אישורים, אסמכתאות, אם צריך אצלכם מבחינת רשויות מס. שוב, כל מדינה והצרכים שלה. אפשר לקחת את ההסכם הזה, שהוא רשמי, ולהשתמש בו כמקור להסכמים ומסמכים אחרים.

עכשיו בואו נשאל איזושהי שאלה: מתי נכון להיפרד בעצם?

עכשיו אתם יכולים לשמוע פה את החתולה שפה ברקע. זאת אמה. החתולה הזאת פה, אני מקליט את הפרק הזה, ככה קחו איזה רגע משהו פה אישי, חתולה מאוד חמודה. אני מקליט את הפרק הזה תוך כדי המלחמה פה, יורים פה טילים מאיראן, אז אני מצאתי את הזמן עכשיו להקליט את הפרק הזה. לא, אמה, מה את עושה עכשיו? רעש זה פחות מתאים לנו. בואי נרד.

אמה היא החתולה של גרושתי, של איה, אם בנותיי. אני נותן לה פה להסתובב, והיא גם מאוד סימבול בעצם למה קורה כשמתנהלים נכון. אז איה ובנותיי לא בארץ עכשיו. הם יצאו מהמלחמה, ואני פה שומר על החתולה. וכשהיא תחזור, היא תהיה פה אצלי, כי יש ממ”ד יחד עם הבנות. וזה למרות שנפרדנו כבר לפני עשר שנים. ובעיניי, זה מה שאני רוצה גם כן להביא גם לכם: את היכולת להתנהל עם ההורה השני. וגירושין זה קשה לכולם, שלא נתבלבל. בסופו של דבר אנחנו כן רוצים לייצר מציאות שאנחנו יכולים להתנהל בטוב ובשיתוף פעולה. וכן, גם אם זה אומר בסופו של דבר שיש לי חתולה בבית. אבל היא חמודה, היא נחמדה, היא מייללת הרבה, אבל זה בסדר. זה שווה את זה.

אז מתי כן נכון להיפרד ומתי נכון רגע לעצור ולבנות מחדש? תראו, אמרתי את זה רגע בהתחלה ואני רוצה שוב לחדד. תמיד אפשר להיפרד. גירושין זה לא רק ההסכם, זה לא פורמליות. זה היציאה מהבית, זה לעבור לדירה, לבית אחר. ורק קמתי, לקחתי את המזוודות ועזבנו. התגרשנו. לא עשינו את זה פורמלית, אבל זה להתגרש. אז אני רגע שם, הפורמליות זה לא העיקר. מבחינתי זה איך אנחנו מייצרים הבנה לחיים שלנו. לפעמים, בזמן של פרידה, יכול לעזור קצת. התרחקנו אחד מהשני, בחנו את היחסים, הורדנו את סיר הלחץ מהאש. ואז ההחלטה להתגרש יכולה להיות שהיא תבוא טיפין-טיפין. יכול להיות שיהיו שלבים. יכול להיות שאנחנו נהיה עכשיו כן, ואחרי זה אנחנו נהיה לא, ואולי אחרי זה נהיה אולי, ואחרי זה אני לא בטוח, ובסוף ייפול איזה שהוא אסימון. ולכן חשוב התהליך שיאפשר את זה.

זה בסדר להיות במקום לא ודאי. זה בסדר להיות במקום מבולבל. וזה בסדר שאנחנו לא צריכים לקבל החלטות בנקודה הזו. ממש בסדר. ברגע שיש מרחב שיכול להכיל את זה, יש לזה לגיטימציה. זה ממש בסדר. אנחנו נותנים לזה את הקצב שלו. מבחינתי זה סופר סופר לגיטימי, כי רוב הזוגות, בטח אלה שהיום בני שלושים, ארבעים, גם חמישים, גם אם אתם עשרים שנה עם בן הזוג שלכם, אתם תהיו יותר גרושים מנשואים אחרי שתתגרשו. ולכן אנחנו רוצים לעשות את הדברים מתוך הבנה שיש עוד הרבה חיים קדימה. אנחנו רוצים שזה יהיו חיים טובים. אז לא עושים שום דבר מתוך הלחץ.

מצד שני, כשהבית הוא כבר בעוצמה מאוד גבוהה, אנחנו לא מצליחים להחזיק את עצמנו, אז צריך לזרז את התהליך, עדיין בקצב שלכם. והזירוז יכול להיות בתוך נסטינג, או שאחד ההורים יוצא ויוצא ימים מסוימים, לא ישן בבית. כל דבר שאפשר לעשות כדי להוריד סטרס, תעשו אותו. זה בעיניי אחד הדברים החשובים. ולתת את הזמן, כל עוד יש תהליך ויש התקדמות, אנחנו בסדר. קיפאון לא טוב. לרוץ מהר מדי גם לא טוב. צריכים למצוא את האיזון שביניהם.

טוב, אז אנחנו מסכמים. לזוגות ישראלים שגרים בחו”ל ורוצים להתגרש בעברית, אפשר לעשות את זה בצורה טובה ונכונה. אני פה שמח לעזור. אנחנו מייצרים רגיעה, מייצרים ודאות, אוספים נתונים, שמים עובדות על השולחן. מתוכם מוצאים את הפתרונות שיתאימו לכם, בקצב שלכם, בזמנים שלכם. שוב, אמה החתולה מפריעה לנו בפליפת הדפים. בקצב שלכם. בסוף אנחנו מגיעים לפתרון. הפתרון הזה יעלה על הכתב, ייעשה מסמך משפטי שעושה סדר ומקיף את כל הדברים, ומפה כל מה שצריך זה לתת לו תוקף של פסק דין ולחיות את החיים הכי טובים שאתם יכולים, להיות ההורים הכי טובים. וכל זה תוך ידיעה שעברתם משבר גדול מאוד, אבל עברתם אותו בטוב, עברתם אותו בשלום, אתם יכולים להתגאות בעצמכם, והילדים יכולים להתגאות בכם, כי עשיתם את זה הכי נכון שאפשר.

אז אני הייתי נדב נישרי. זה הפרק על איך להתגרש לזוגות ישראלים שנמצאים בחו”ל. אני מקווה שקיבלתם ערך ומידע וכלים. אם יש עוד שאלות ועוד נושאים שאתם רוצים לשאול או להתייעץ, אפשר דרך האתר. יש איתו תוסף גם של בינה מלאכותית שמחובר לספרים שלי ולפודקאסט ולכל המאמרים שכתבתי לאורך השנים. הספרים שלי ניתנים להשגה בחנויות ספרים בארץ. הספר האחרון, “גישור כאומנות לחימה”, הוא גם נמצא באמזון. הוא גם תורגם לאנגלית. אתם יכולים לקנות אותו גם אצלכם במדינה שבה אתם נמצאים.

ואני כאן עבורכם. אני אשמח לשמוע מכם. כמובן, תוכלו לדרג, לשתף את הפודקאסט הזה, את הפרק הזה, להעביר אותו למי שרלוונטי אליו. אני מאוד אעריך את זה.

ושיהיה טוב, שיהיה שקט. והמון המון בהצלחה. להתראות.