גירושין בשיתוף פעולה: השיטה שקיימת, עובדת ואף אחד לא מספר עליה, עם עו”ד ומגשרת עידית שחם
פרק 27 בפודקאסט "משהו עם גישור"
כשגישור לא מצליח, רוב האנשים חושבים שיש רק אפשרות אחת: בית משפט. אבל יש אפשרות שלישית, שקיימת כבר שנים, פועלת בשמונה ערים בישראל, ונשמעת כמעט טוב מדי מכדי להיות אמיתית: גירושין בשיתוף פעולה.
עידית שחם, עורכת דין עם ארבעים שנות ניסיון שמעולם לא הציגה בבית משפט, היא מי שמובילה את השיטה הזו בישראל. היא הגיעה לשיחה הזו עם הסבר ברור למה השיטה עובדת, למה אף אחד לא מדבר עליה, ועם כמה סיפורים שמדגימים בדיוק מה עומד על הכף כשלא מכירים אותה.
צוות שעוטף משפחה
הבסיס של גירושין בשיתוף פעולה הוא פשוט ועמוק: לא מגשר אחד מול שני צדדים, אלא צוות רב-מקצועי שמספק מענה לכל הצרכים שמתעוררים סביב הפרידה.
הצוות כולל שני עורכי דין שעברו הכשרה ייעודית לשיטה, ושתפקידם לייצג כל צד בנפרד אבל בתוך מרחב שיתופי. לצידם יועץ רגשי אחד או שניים בהתאם לרמת המורכבות, שמביא את עולם הטיפול לתוך התהליך. בנוסף, מומחה נייטרלי שמביא את קולם של הילדים, ויועץ פיננסי שמטפל בחלקים המורכבים: הערכות שווי חברות, אקטואריה, שמאות, כל מה שנדרש.
עידית שחם מדגישה שהכוח של השיטה הוא בדיוק בעבודת הצוות הזו. “כשיש שני עורכי דין שמנהלים משא ומתן בלי שאר הצוות, זה לא גשת”פ. זה שני עורכי דין בשיחה. הניס-טו-האב לא הופך את זה לשיטה.”
מה שחסר בגישור ומה שחסר בבית משפט
גישור הוא כלי עוצמתי. אבל יש מצבים שבהם הוא פחות מתאים: כשיש פערי כוחות גדולים בין הצדדים, כשאחד כבר סיים את תהליך האבל והשני עוד בתחילתו, כשיש מורכבות משפטית שדורשת ייצוג, או כשיש אלימות.
בגישור, המגשר עובד קשה כדי לצמצם את הפערים האלה, אבל הוא לבד. בגשת”פ, המבנה עצמו יוצר איזון: לכל צד יש ייצוג, יש מישהו שמכיל את הרגשות, יש מישהו שמביא ידע אובייקטיבי.
ומצד השני, בית המשפט. נדב מתאר אותו כמסלול שלעיתים קרובות מוביל לתוצאות הגרועות ביותר. לא כי עורכי הדין רעים בכוונה, אלא כי השיטה המשפטית בנויה על ניצחון של צד אחד. “מה שלמדתי בתואר משפטים הוא לא איך לפתור מחלוקות, אלא איך לחדד אותן,” הוא אומר. כשמביאים את השיח הזה לתוך פרידה שיש בה ילדים, ותחושת קיום תחת איום, התוצאות יכולות להיות הרסניות.
הפחד מהאלימות
עידית שחם מציגה נקודה שנדב חיזק: כשהורים מרגישים שיש איום על הילדים שלהם, מופעלת תגובה שלא נשלטת. “זה לא מחשבתי, זה לא שקול. זו הישרדות.” ומי שלומד לנצל את הפחד הזה, ולהגיד “תלחם, תתבע, תעמוד על שלך”, מחזק בדיוק את המנגנון הכי הרסני בתוך תהליך הגירושין.
היא מספרת על מקרה ממשי: משפחה במשבר קשה, ילד עם פגיעות עצמיות, והצוות כבר מחזיק את הכל ביחד בקושי. ואז ההורה הולך להתייעץ עם עורכת דין שמסלים אותו על עניין כספי. “אמרה לו שמגיע לו. לך תריב על זה. בזמן שהילד שלו ניסה לפגוע בעצמו.”
זה לא מקרה חריג. זו תוצאה צפויה של שיטה שלא בנויה לראות את התמונה השלמה.
למה אף אחד לא מכיר את זה
הבעיה המרכזית של גשת”פ בישראל היא יחסי ציבור גרועים. לא כי השיטה לא עובדת, אלא כי מי שמרוויח מהלחימה, צועק חזק. מי שיצא בטוב לא מספר.
יש גם מחסום כלכלי מיידי: אנשים שומעים “שני עורכי דין” ומיד חושבים שזה יקר כפליים מגישור. אבל עידית שחם מצביעה על כך שיש כיום שמונה מרכזים ציבוריים בישראל שמפעילים את השיטה בתעריפים הנגישים לכלל האוכלוסייה: בני שמעון, אשדוד, באר שבע, רמת גן, ראש העין, חולון דרך עמותת בין לבין, רחובות, ומכון אדלר בכפר סבא.
“הקמנו את המרכזים האלה בדיוק למי שהכי צריך אותם ולא יכול להרשות לעצמו.”
עורכת דין שאמרה “לא“
עידית שחם הגיעה לגישור ולגשת”פ מתוך החלטה אישית שנולדה בבית משפט. היא ייצגה אישה שהגיעה כמתלוננת, וראתה אותה נחקרת בצורה פוגענית ומשפילה. קמה ואמרה לשופט שהיא מבקשת להפסיק את החקירה. “גברתי, תשב,” אמר לה.
“ואז אמרתי לעצמי: עידית שחם, מה את עושה פה?”
מאותו רגע, ארבעים שנה של עריכת דין, רק גישור. אף פעם לא בית משפט.
מה מתאים לגשת”פ ומה לא
הגישור עדיף כנקודת פתיחה, כי בתוך התהליך יש הזדמנות לצמיחה ולשינוי בתקשורת בין ההורים. אבל כשהגישור לא מצליח, כשיש פערי כוחות גדולים, מורכבות משפטית, או כשצד אחד כבר אינו מסוגל לנהל שיח, גשת”פ יכול להציל את התהליך כולו.
מקרים של אלימות לא פסולים אוטומטית, אבל דורשים צוות עם התמחות בנושא. מקרים של מורכבות משפטית, כמו נכסים מלפני הנישואין או ירושות, הם בדיוק המקרים שבהם גשת”פ נוצר: יש ייצוג לכל צד, אבל הוא פועל בתוך מרחב שמחפש יחד פתרון.
“בתוך גשת”פ, עורכי הדין לא מנהלים מלחמה. הם עובדים ביחד לפתרון.”
תמלול ערוך
נדב: ברוכים הבאים לפרק נוסף של משהו עם גישור. לפני שאנחנו מתחילים, אני מאוד מתרגש, גם כי יש לי אורחת חשובה מאוד שאני שמח שמכבדת אותנו בנוכחותה, וגם כי הפודקאסט הזה הולך וצובר תאוצה. אני מסתכל ורואה את התגובות, ואני ממש מרגיש צורך להגיד תודה, כי בלעדיכם זה לא היה קורה.
האורחת שלנו היום, אנחנו מכירים בערך שבע שמונה שנים. הקשר שלנו התחיל כי באתי אליה ואמרתי שאני חייב להכיר אותה, כי היא מי שמובילה בארץ את שיטת גירושין בשיתוף פעולה. שלוש מילים שנשמעות פשוטות אבל יש להן המון עומק. עידית שחם, עורכת דין כארבעים שנה, שלא מייצגת בבתי משפט, רק מגשרת. יש לה גם תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת לסלי, והיא שחקנית בתיאטרון חובבי ורוקדת בשיטת ריו-אביטי. עידית, מה עוד כדאי לדעת עלייך?
עידית: יש הרבה. האתר שלי מגלה שאני טיילתי בהמון מקומות בעולם לפני הקורונה, וכל הצילומים באתר הם של בן זוגי. הוא לא אתר קונבנציונלי של עורכת דין.
נדב: אני רוצה לומר כמה משפטים על למה כדאי להישאר ולהאזין: גירושין בשיתוף פעולה היא שיטה שאם גישור הוא הכלי הראשון, זו השיטה שיכולה להציל חיים כשהגישור לא צולח. יש בה עורכי דין, אבל הם לא מלווים בבתי משפט, לא מייצגים בהתקפה. יש מישהו שדואג לאינטרסים שלי, אבל בסביבה שיש בה גם אנשי טיפול שיכולים לעזור ולהרגיע. עידית, איך הגעת לשיטה הזו?
עידית: כבר מעל עשרים שנה אני רק מגשרת. יום אחד ראיתי פרסום של לשכת עורכי הדין שמגיע מטפל מקנדה, יובל ברגר, שדיבר על משהו מאוד דומה לגישור, אבל שונה ממנו. אמרתי לעצמי: וואו, זה צוות רב-מקצועי שעוטף את המשפחה. כי כשמחליטים על גירושין, לא הזוג מתגרש, המשפחה מתגרשת.
נדב: ואנחנו ראינו לא מזמן מה יכול לקרות כשהתהליך הופך למלחמה. היה אירוע נורא בשבוע האחרון, סבא שרצח סבא בעקבות תהליך גירושין שהסתבך.
עידית: נוראי. אנשים שהם הכי נורמטיבים בעולם פשוט הופכים ללא בני אדם. החשש לאבד את הילדים מפעיל משהו שאינו נשלט, שאינו מחשבתי. ההליך המשפטי הוא שמוביל את זה. לכן צריך אנשים שמבינים.
נדב: ובגשת”פ, הייצוג קיים, אבל בסביבה אחרת לגמרי.
עידית: נכון. הרבה פעמים כשאני בא לאנשים ואומרת בואו נעשה גירושין בשיתוף פעולה, הם אומרים “אנחנו לא רוצים עורכי דין.” הם מפחדים, כי ראו בסרטים איך נכנסים עורכי דין ומה קורה. אבל יש הבדל עצום בין עורכי דין שמייצגים בבית משפט לבין עורכי דין בגשת”פ. יש מצבים שבהם חייבים הליך שיפוטי, אני לא מכחישה את זה. אבל בכל כך הרבה מקרים אפשר לכבד את מקום הפרידה ולהתגרש בשלום, ולאפשר לאנשים להישאר משפחה. כי משפחה לעולם תישאר משפחה.
נדב: בוא נסביר את המבנה. מה בדיוק כולל הצוות?
עידית: הבסיס הוא שני עורכי דין שחייבים לעבור הכשרה ייעודית לשיטה. יש יועץ רגשי, אחד או שניים לפי רמת המורכבות. יש מומחה נייטרלי שמביא את קולם של הילדים. ויש יועץ פיננסי שמטפל בכל הנושאים הכלכליים המורכבים: הערכות שווי חברות, אקטואריה, שמאות. לא תמיד חייבים את הכל, אבל המטרה היא לייצר מענה לכל צורך שמתעורר.
נדב: אני רוצה לחזק את זה. ההבדל המהותי הוא שבמשא ומתן בין שני עורכי דין, כל אחד מייצג רק את הצד שלו, וחסר מישהו שיגיד “רגע, בואו נראה את התמונה הרחבה.” בגשת”פ, אנשי הטיפול הם שערך מוסף הגדול. בעולם המשפט לא לומדים על רגשות, על התמודדות עם סערה. אנשי טיפול יודעים איפה ללטף, איפה לחבק, והחשיבות שלהם אדירה.
עידית: לגמרי. ואני אוסיף: השנה שאחרי הפרידה היא השנה הכי משמעותית בחיים. מי שהולך לטיפול, מי שנעזר באנשי מקצוע, הופך את התקופה הזאת למקפצה למעלה. מי שהולך להליך משפטי, לעיתים קרובות שוכח את ההיבטים האלה לגמרי.
נדב: למה גשת”פ סובל מיחסי ציבור כל כך גרועים?
עידית: קודם כל, הלוחמנים צועקים חזק יותר. מי שטוב לו לא מדבר. ויש את החסם הכלכלי המיידי: “שני עורכי דין? זה כפול בעלות.” אבל כדאי שאנשים ידעו שיש בארץ כבר שמונה מרכזים ציבוריים שמפעילים את השיטה בתעריפים הנגישים לכלל: בני שמעון, אשדוד, באר שבע, רמת גן, ראש העין, חולון דרך עמותת בין לבין, רחובות, ומכון אדלר בכפר סבא. הקמנו את המרכזים האלה בדיוק עבור אוכלוסיות שהכי צריכות את התמיכה ולא יכולות להרשות לעצמן.
נדב: זו פריצת דרך. כי בדרך כלל, כדי לממן גירושין, אנשים לוקחים משכנתא, או ההורים שלהם מממנים את התהליך ואז נכנסים לתמונה.
עידית: וזה בדיוק הבעיה. ההורים הופכים לברז הכלכלי, ואז יש להם גם אחריות ועניין בתוצאה. ראיתי תהליכים שבהם סבא וסבתא נכנסו ומחבקים, ואז הפכו להיות גורם שמנתק.
נדב: מתי גישור עדיף ומתי גשת”פ?
עידית: אני תמיד אגיד שגישור קודם. אבל יש מצבים שגשת”פ יתאים יותר: אלימות, שם צריך התמחות ספציפית; פערי כוחות גדולים, שבגישור המגשר מתמודד לבד ובגשת”פ המבנה עצמו יוצר איזון; ומורכבות משפטית. בגישור, כשיש שאלה משפטית מורכבת, אנשים יוצאים להתייעץ עם עורך דין ולפעמים חוזרים עם הסלמה. בגשת”פ, כבר יש ייצוג בפנים.
נדב: ויש מקרה שאם גישור לא צלח לא ללכת ישר לבית משפט, אלא לנסות גשת”פ.
עידית: לחלוטין. הגיע אליי זוג לאחרונה לגישור אחרי שיצאו חבולים מגשת”פ שנכשל. עורכי הדין שם היו יותר ליטיגטורים מאשר אנשים שמחפשים פתרון. בגשת”פ אי אפשר להיות ליטיגטור.
נדב: ספרי לנו איך הגעת להחלטה שלא לייצג בבית משפט.
עידית: לפני המון שנים הייתי יועצת משפטית במקלט לנשים מוכות והופעתי בבית משפט מחוזי. מצאתי את עצמי במקום הכי מתסכל בעולם כשהלקוחה שלי, האישה שבאה להגן עליה, עוברת חקירה מעליבה ופוגענית. קמתי ואמרתי לשופט שאני מבקשת להפסיק לחקור. הוא אמר לי: “גברתי, תשב.” ובאותו רגע אמרתי לעצמי: עידית שחם, מה את עושה פה? וזה הסיפור שמלווה אותי מאז.
נדב: אז למעשה, אם גישור, ואם לא גישור, גשת”פ. ובכל מקרה, לא הליך משפטי לבד.
עידית: ואם בכל זאת נדרש הליך משפטי, שיהיה בגבולות המצומצמים ביותר. עם ליווי. עם הבנה. לא כמסלול ברירת מחדל.
נדב: תודה רבה עידית. לכל מי שמאזין ומכיר מישהו שהולך להתגרש או חושב על כך, העבירו את הפרק הזה. אנחנו עושים את זה בתקציבים דלים, ואתם הכלי שלנו להעביר את המסר. אפשר למצוא אותנו בפייסבוק, בנדב נישרי משהו עם גישור, ובאתר של עידית שחם.
עידית: תודה רבה נדב, תודה למאזינים