גירושין טובים אינם רק מסיימים מערכת יחסים – הם בונים את היסודות למערכת היחסים הבאה
כאשר מדברים על הצלחתו של הליך גירושין, רוב האנשים חושבים במונחים של ההווה. האם ההסכם היה הוגן. האם חלוקת הרכוש הייתה נכונה. האם הילדים הסתגלו למציאות החדשה. האם ההליך הסתיים במהירות או נמשך שנים. כל אלה הם מדדים חשובים, אך הם אינם מספרים את כל הסיפור. בעיניי, יש מבחן נוסף, עמוק יותר, שאפשר לבחון רק לאחר שחלף זמן. השאלה היא כיצד נראים חייו של כל אחד מבני הזוג חמש או עשר שנים לאחר הגירושין.
האם הם הצליחו לבנות חיים חדשים מתוך תחושת חופש, או שהם עדיין מנהלים את המלחמה הישנה? האם הם מסוגלים לשתף פעולה כהורים גם לאחר שהאהבה הסתיימה? האם הם הצליחו לבנות זוגיות חדשה המבוססת על אמון, או שהם ממשיכים להתנהל מתוך פחד, חשדנות והתגוננות? במילים אחרות, הצלחתם של גירושין אינה נמדדת רק באופן שבו הסתיימו הנישואין, אלא גם באיכות החיים שנוצרה לאחר מכן.
כאן בדיוק מתחיל ההבדל שבין גירושין המנוהלים מתוך מאבק לבין גירושין המנוהלים מתוך תפיסה של שותפות חדשה. המטרה איננה להציל את הנישואין בכל מחיר, וגם לא להוביל להסכם בכל מחיר. המטרה היא לאפשר לשני בני אדם להיפרד באופן שלא יהרוס את היכולת שלהם לחיות טוב גם לאחר הפרידה.
זוהי הבחנה שנשמעת פשוטה, אך היא משנה לחלוטין את הדרך שבה מקבלים החלטות לאורך כל התהליך.
שיטת שותפות חדשה אינה שואלת רק מה אתם רוצים לקבל – אלא איזה חיים אתם רוצים לבנות
אחת הסיבות לכך שהליכי גירושין הופכים לעיתים למאבקים ממושכים היא שכל צד עסוק בשאלה מה מגיע לו. זו שאלה לגיטימית, אך כאשר היא הופכת לשאלה היחידה, קל מאוד לאבד את התמונה הרחבה. כל החלטה נבחנת דרך המשקפיים של ניצחון או הפסד, וכל ויתור נתפס כחולשה.
בשיטת שותפות חדשה אנחנו מוסיפים שאלה נוספת, שלעתים משנה את כל הדיון: כיצד ההחלטה שאתם עומדים לקבל תשפיע על החיים שלכם בעוד חמש שנים?
כאשר בני זוג מצליחים להסתכל גם על העתיד ולא רק על הכאב של ההווה, מתרחשת לעיתים תפנית מפתיעה. הם מפסיקים לחשוב רק על מה שיסתיים היום, ומתחילים לחשוב על החיים שיתחילו מחר. פתאום השאלה איננה רק כיצד מחלקים את הרכוש, אלא כיצד יוצאים מן ההליך עם מספיק אמון בעצמם ובבני אדם כדי להמשיך לחיות, לאהוב ולהקים משפחה חדשה אם ירצו בכך.
דווקא ברגע הזה, ההליך מפסיק להיות רק הליך של פירוק והופך להיות תהליך של בנייה.
הדרך שבה אתם מתנהגים היום תהפוך לאדם שתהיו מחר
אנשים נוטים לחשוב שהאופי שלהם קבוע, אך בפועל האישיות שלנו מתעצבת מתוך ההרגלים שאנחנו מאמצים לאורך זמן. כאשר אדם חי חודשים או שנים בתוך מאבק, הוא מתרגל לחשוב במונחים של איום, הגנה וניצחון. ככל שההרגל הזה נמשך, כך הוא הופך להיות טבע שני.
לעומת זאת, כאשר אדם מתרגל לנהל גם מחלוקות קשות באמצעות הקשבה, אחריות, הצבת גבולות וכבוד הדדי, הוא אינו רק פותר את הסכסוך הנוכחי. הוא מפתח מיומנויות שילוו אותו בכל מערכת יחסים עתידית.
זוהי אחת הסיבות לכך שאני רואה בגישור תהליך של למידה. לא משום שכל אדם חייב להפוך למגשר, אלא משום שהמיומנויות הנרכשות בגישור הן אותן מיומנויות שמאפשרות גם זוגיות בריאה: הקשבה לפני תגובה, הבנת אינטרסים במקום מלחמה על עמדות, היכולת להכיר בכאב של האחר מבלי לוותר על עצמך, והיכולת לחפש פתרונות במקום אשמים.
בסופו של דבר, בני הזוג אולי לא יישארו נשואים, אבל האדם שהם הופכים להיות במהלך התהליך ימשיך ללוות אותם בכל מערכת יחסים עתידית.
פרק ב’ מצליח אינו מתחיל באדם הנכון – אלא באדם שאתם הופכים להיות
רבים מאמינים שהצלחתה של זוגיות שנייה תלויה בעיקר בבחירת בן או בת הזוג. אין ספק שלבחירה הזאת יש משמעות גדולה, אך היא איננה הגורם היחיד. שני אנשים יכולים לפגוש בני זוג מצוינים, ובכל זאת ליצור מערכות יחסים שונות לחלוטין. הסיבה לכך היא שכל אחד מהם מגיע אל הקשר החדש עם עולם פנימי אחר.
מי שיוצא מן הגירושין בתחושה שכל קונפליקט הוא סכנה, יתקשה להתמודד גם עם מחלוקות קטנות. מי שיוצא מהם בתחושה שכל פשרה היא הפסד, יתקשה לבנות שותפות. מי שיוצא מהם מתוך אמונה שהדרך היחידה להגן על עצמו היא לחשוד בכל אדם, יגלה שגם האדם הטוב ביותר אינו מצליח לחדור את החומות שבנה.
לעומתו, אדם שעבר תהליך שבו למד שאפשר להתמודד עם מחלוקות מבלי להרוס את היחסים, מגיע אל הזוגיות החדשה עם ביטחון מסוג אחר. לא ביטחון הנובע משליטה באחר, אלא ביטחון הנובע מן הידיעה שגם אם יתעורר קונפליקט, אפשר להתמודד איתו בלי להפוך אותו למלחמה.
במובן הזה, גירושין טובים אינם מבטיחים זוגיות טובה. אבל הם מגדילים באופן משמעותי את הסיכוי לבנות אחת כזאת.
הילדים אינם רק עדים לגירושין – הם תלמידים של הדרך שבה התגרשתם
כאשר יש ילדים, המשמעות של גירושין טובים עמוקה עוד יותר. ילדים לומדים הרבה פחות ממה שאנחנו אומרים להם, והרבה יותר ממה שאנחנו מראים להם. הם אינם זוכרים רק שהוריהם התגרשו. הם זוכרים כיצד הוריהם התגרשו.
האם הם ראו שני אנשים שמנסים להשמיד זה את זה, או שני אנשים שמבינים שהקשר הזוגי הסתיים אך האחריות ההורית נשארה? האם הם גדלו בתחושה שקונפליקט הוא סכנה שיש לברוח ממנה, או שהם ראו שאפשר להתמודד גם עם מחלוקות קשות מבלי לאבד את הכבוד ההדדי?
המסר הזה אינו נשאר בילדות. הוא מלווה אותם גם כאשר הם עצמם בונים זוגיות. במובן הזה, הדרך שבה הורים מתגרשים משפיעה לא רק על עתידם שלהם, אלא גם על הדרך שבה ילדיהם יבנו יום אחד את משפחתם.
בסופו של דבר, כולנו שואפים לאותו הדבר
מעטים האנשים שמגיעים לגירושין משום שהם חולמים על הסכם. רובם מגיעים משום שהם מחפשים חיים טובים יותר. הם רוצים שקט. הם רוצים להיות הורים טובים. הם רוצים להרגיש שוב ביטחון. רבים מהם רוצים, ביום מן הימים, גם לאהוב שוב.
כאשר זוכרים את המטרה הזאת לאורך כל התהליך, קל יותר להבין מדוע הדרך חשובה לא פחות מן התוצאה. הסכם טוב יכול להסדיר את מערכת היחסים המשפטית בין בני הזוג. אבל רק תהליך נכון יכול לאפשר לכל אחד מהם לצאת מן המשבר כאדם שלם יותר, רגוע יותר ובשל יותר לקראת הפרק הבא בחייו.
זו הסיבה שאני מאמין שהמטרה של גישור איננה רק למנוע מלחמה. המטרה היא ליצור תנאים לצמיחה. לעזור לשני אנשים, שגם אם דרכיהם נפרדות, לא יאבדו בדרך את היכולת שלהם לתת אמון, לשתף פעולה ולבנות קשרים חדשים.
סיכום: הגירושין הם סוף של זוגיות אחת – אבל גם ההתחלה של כל מה שיבוא אחריה
כאשר אנחנו עומדים בעיצומו של משבר, קל להאמין שכל תשומת הלב צריכה להיות מופנית אל מה שקורה כאן ועכשיו. אל ההסכם, אל הכסף, אל הבית ואל לוח הזמנים של הילדים. כל אלה חשובים, ולעיתים הם דורשים החלטות מורכבות ואומץ רב. אך דווקא ברגעים האלה כדאי לעצור ולשאול שאלה נוספת: כיצד ההחלטות שאני מקבל היום ישפיעו על האדם שאהיה בעוד חמש שנים?
השאלה הזאת משנה את כל נקודת המבט. במקום לראות בגירושין מאבק שיש לנצח בו, אפשר להתחיל לראות בהם צומת חיים שממנו יוצאים אל עתיד חדש. במקום להתמקד רק במה שמפסידים, אפשר להתחיל לחשוב על מה שרוצים לבנות. במקום לשאול רק כיצד מסיימים את הנישואין, אפשר לשאול כיצד יוצאים מהם כאנשים שיהיו מסוגלים לבנות זוגיות טובה יותר, להיות הורים טובים יותר ולחיות חיים שלמים יותר.
זוהי בעיניי המהות של שיטת שותפות חדשה. היא אינה מתעלמת מן הכאב, מן הכעס או מן המחלוקות האמיתיות שקיימות בין בני זוג. היא גם אינה מנסה לשכנע אנשים להישאר יחד כאשר ברור שהקשר הגיע לסיומו. היא מציעה דרך אחרת לעבור את המשבר – דרך שמכבדת את העבר, מתמודדת עם ההווה, ובעיקר בונה את העתיד.
משום שבסופו של דבר, איננו יכולים לבחור אם הגירושין ישפיעו על חיינו. הם ישפיעו. השאלה היחידה היא כיצד. האם הם יהפכו לזיכרון שממשיך לנהל אותנו במשך שנים, או שהם יהפכו לנקודת מפנה שממנה נצמח לחיים חדשים.
הזוגיות הבאה שלכם תתחיל יום אחד. ייתכן שהיא תתחיל בעוד חודשים, ייתכן שבעוד שנים, וייתכן שלא תחפשו כלל זוגיות חדשה. אבל האדם שיחיה את החיים שאחרי הגירושין מתחיל להיווצר כבר עכשיו. לכן, הדרך שבה אתם בוחרים להתגרש אינה רק הדרך שבה אתם מסיימים את הקשר הנוכחי. היא גם הדרך שבה אתם בוחרים להתחיל את שאר חייכם.