תמלול הפרק

היי נדב, מה קורה?

בסדר גמור, מה שלומך?

תודה שבאת לפרק נוסף של הפודקאסט. אין לך כל כך ברירה, אני לא יכול לדבר עם עצמי. אבל אני שמח שאתה פה כי אתה באמת… יש לי איזו שאלה שהיא גם חוזרת הרבה בשיחות. אני עונה לאנשים שמחפשים גישור, שפונים אלינו ורוצים לקבל מידע, והרבה פעמים מי שמרגיש שהוא מתקשר אלינו למשרד ומחפש גישור בכל הסניפים שלנו בארץ מתקשר, והוא ישר שומע אותך.

נכון. אז אני מקווה שהקול שלי מספיק מרגיע, כי באמת אנשים מתקשרים במצב שהם ככה בסערה בדרך כלל, וחלק אפילו עוד לא אמרו לבן או בת הזוג. אומרים: אנחנו רק רוצים לדעת מה לעשות. אז באמת אני ישר קודם כול מוריד את מהירות הדיבור, זה כבר רואים את האפקט, ובאמת נותן ידע אובייקטיבי שאני רואה שהוא מרגיע, כי אנשים מקבלים מידע לא נכון, מפחיד, שסוחב אותם לקצוות.

ואז גם הרבה שואלים אותי שאלה שאני רוצה שתענה לי עליה, כי אני יודע שאתה באמת כבר על פייסות בשנים שאתה עושה את זה, ובטח ראית כבר הכול. הם שואלים האם בהכרח זה שנבוא לגישור זה אומר שנתגרש. יש מזה דרך חזרה? האם בגישור לפעמים קורים דברים אחרים? אז בוא תגיד איך אתה רואה את זה.

אז אחד הדברים, אתה יודע מה, שאני חושב שהוא הכי קסום בתוך הגישור, זה שהרבה פעמים זוג שמגיע להתגרש, ממש אמרו שניגרשים, מחליטים שלא. עכשיו, הם לא מחליטים להישאר ביחד כי אני או המגשרים שלנו דחפו אותם, עשו להם מניפולציה, לא. שום דבר. לנו אין אג’נדה. שלום בית, פוליאמורי, נישואים פתוחים, להט”בים, גירושין, הכול בסדר מבחינתי. טוב לכם, טוב לילדים שלכם, טוב לי. אין לי אג’נדה.

אבל לפעמים אחרי מה שאנחנו עושים בגישור, אנחנו מדברים על העתיד, אנחנו מדברים על מה המטרות של כל אחד מההורים, המטרות האישיות, המטרות המשותפות, ולפעמים, וזה קורה דווקא לא מעט פעמים, מסתכלים לעתיד ואומרים רגע, אנחנו רוצים דברים די דומים. אז עכשיו תהום פעורה בינינו. אגב, זה בדרך כלל קשור לתקופות של הילדים, כשהם מאוד קטנים או כשהם כבר יותר בוגרים, ואנחנו מרגישים שאין לנו קשר בבית, ואני מסתכל אולי בחוץ יותר טוב. אבל כשאני בא לחדר גישור ופתאום נוצרת פה שיחה, ולפעמים זאת שיחה ראשונה מזה שנים, שהיא באמת שיחה של רגשות, שיחה של כל אחד, מה הוא מרגיש, שיחה של מערכות ומה הוא רוצה, ופתאום הלב נפגש.

ובתוך השיחה הזו, שזה חדר בתוך משבר, אני מזכיר, זה חדר שבאנו להתגרש, אבל המשבר מטבעו חושף רגשות. הוא מאלץ אותנו באמת בצומת הזה להתמודד עם הקושיות הכי גדולות. ואנשים באמת שואלים רגע, אולי אפשר בכלל להישאר ביחד?

אנחנו כבר כשאנחנו יושבים לשיחת ההיכרות איתנו, ממש בהתחלה, רואים את זה. בתוך כשאתם באים להליך גישור יש פה שלושה מסלולים אפשריים. אחרי שכל אחד מגדיר לאן הוא רוצה להגיע, יכול להיות שתבחרו בכלל ללכת לטיפול זוגי, וזה בסדר גמור. המטרה שלנו הרי היא ההסכמה, היא לא חתיכת הנייר. אני אגיד לך, החלק שאני הכי פחות אוהב בעבודתי זה לכתוב את ההסכמים. אני כותב הרבה כאלה, אבל זה החלק שאני הכי פחות אוהב. אני הכי אוהב את האנשים. לראות אותם, לגעת בהם, להרגיש אותם.

אז המסלול השני הוא להתגרש. יש זוגות שמבינים שהמטרות באמת לא מתכנסות וכל אחד רוצה לגדול במקום אחר. ואז צריך לעשות הסכם שמסדיר את כל המערכת הכלכלית, הרכושית, הגיאוגרפית, החינוכית, הלוגיסטית, הילדים, חינוך, תרבות. אבל יש זוגות שדווקא מתוך התהליך הזה אומרים: ככה אי אפשר. אבל אם יקרו כל מיני דברים, אולי כן נוכל להישאר ביחד.

ויכול להיות שהיינו בטיפול זוגי ואמרנו טוב טוב, אנחנו נדבר עכשיו בכבוד אחד לשני, טוב טוב, אני אבוא יותר מוקדם הביתה, טוב טוב, נעשה דייטים. אבל החזקנו בזה קצת ולא עבד. אבל הנה, קיבלתי פה את הסטירה הגדולה הזאת, לא חשבתי שהיא תבוא. והנה עכשיו יושבים פה בחדר שכבר מדברים על להתגרש, ובנקודה הזו הכול על השולחן. אם נתגרש ככה יקרה, אבל כדי שלא נתגרש, בוא נגדיר מה צריך לעשות. ואז זה פותח לנו פה עולם שלם של אפשרויות.

דבר אחד בחלק הראשון של התהליך הזה הוא בעצם בוא נדבר על מי אנחנו, מה היחסים בינינו, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו מאחלים לעצמנו. ומתוך זה אנחנו מגדירים, כותבים מה המטרות שלנו, איך אנחנו רואים את החיים שלנו, בוא נכיר את בן הזוג שלנו עכשיו, נעשה עדכון ליחסים. כי עכשיו יש לנו איזה דימוי, יכול להיות שאת השיחה האחרונה בנושא הזה עשינו כשהכרנו, וצברנו מאז ידע וחוכמה ובינה וניסיון. בוא נעשה עכשיו שיחת עומק, מה אנחנו מאחלים לעצמנו, איך אנחנו רואים את העתיד, כל אחד מאיתנו.

במקום הזה אנחנו מתחילים לגבש את הכללים לחיים. זה יכול להיות עם התנהלות עם חברים, ורומנטיקה, ואינטימיות, ומיניות שהיא מאוד מאוד חשובה, ועם הילדים, וחינוך, וגיאוגרפיה. כל הנושאים האלה ממש מפורטים, נושא נושא נושא, ככה ללוח. יש פה לוח גדול. ואז מתחילים לפרוט נושא נושא, להגיע להסכמה איך אנחנו רואים את עצמנו כשאנחנו חיים באותו בית, בזוגיות.

יש גם כאלה שעושים הסכמים שכאלה אבל גרים בית מעל בית. זאת אומרת פרידה לא פרידה, הכול אפשר. הכול יכול לקרות בהתאם לרצון של בני הזוג.

ואחרי שאנחנו מדברים, או לפעמים גם במקביל, על איך נשאר ביחד, אנחנו מדברים על מה יקרה אם ניפרד. ולמה זה חשוב? כי יגידו לי למה אתה עכשיו מדבר איתי על רומנטיקה ואתה עובר על פרידה? איך אני חי בתוך הדיסוננס הזה? זה כמו לדבר על אהבה ושנאה ביחד. אז אני חושב שזה לא אהבה ושנאה. זו אהבה ופרידה, אהבה וחשש, או ציפייה, וכל הרגשות האלה שחיים ביחד, הם המשיכו לחיות ביחד. אנחנו צריכים להתמודד איתם.

ודווקא מתוך המקום הזה שאנחנו מדברים על מה יקרה אם ניפרד נוצרת ודאות. והוודאות הזו היא תנאי ממש להצלחת הזוגיות. כי אם אני יודע מה יקרה אם ניפרד, אני קודם כול יודע במה אני בוחר. אם אני לא יודע מה זה גירושין, והיום היה לי יום מאוד מאוד רע בבית, רבנו בדיוק, ראיתי איזה פוסט של חברה שהתגרשה והיא עכשיו במסיבה בדובאי ומאוד נהנית, אז אני חושבת שזה להתגרש. וזה לא בהכרח זה. זה אומר שכן או שלא.

אבל אם אני יודעת ויודע מה זה להתגרש, איך אני אתנהל כלכלית, איפה אני אגור, איך ייראה הזמן הפנוי שלי, איך ייראה הזמן שלי עם הילדים, מה שאנחנו בונים בעצם בתוך גישור גירושין, אנחנו ממש בונים תמונה שלמה של איך החיים ייראו. ואז אני יודע במה אני בוחר. היה לנו עכשיו ריב. הוא מספיק קשה כדי שאני אבחר באופציה הזו? אז אני בוחר את האופציה. היא כבר קיימת.

וצריכים להגיד גם בכלל משפטית: ההסכם הזה, הסכם של שלום בית ולחלופין גירושין, הוא מקבל תוקף של פסק דין. זה אומר שלא התגרשנו עדיין. להתגרש זה רק אחרי הטקס. אבל זה אומר שבעצם הסדרנו בינינו את כל השאלות הכלכליות, הלוגיסטיות, הרכושיות, המשפטיות. ואז בעצם אני יודע שאם עכשיו ניסינו את שלום הבית בהתאם גם לפרמטרים שהגדרנו, לכללים שהגדרנו, אם אנחנו מתנהלים ככה, וכל עוד אנחנו שנינו רוצים, אז אנחנו נשארים באותו בית. אבל אם החלטנו שלא, וניסינו ולא עבד, או לא עמדנו בכללים שהגדרנו, אז אני יכול פשוט ללכת לעשות את הטקס ולהכניס את פרק הגירושין לתוקף.

ואני אגיד את זה: הרבה פעמים כשמאוחר מדי, אחרי שכבר התחילו בהליכי גירושין, בטח כאלה שהתחילו עם עורכי דין, זה פשוט גומר כל סיכוי לשלום בית. כי אם התחלת לתקוף אותי בלי שדיברת איתי, אין לנו בכלל מקום פה לשיח. וזה חבל. הפחד פה הורג רומנטיקה והורג זוגיות. זה כל כך מיותר. באמת כל כך מיותר ועצוב. אני חושב על מקרים כאלה שהגיעו אליי, ואומר: רק הייתם מגיעים קודם, לפני שהתחלתם באלימות.

אז לבוא בהתחלה. אפשר גם לקרוא לזה גישור זוגי. אנחנו באים קודם כול לשאול לאן אנחנו רוצים להגיע, בלי כותרות, בלי להתגרש או לא להתגרש. יש לנו עכשיו משבר. בוא נדבר על מה אנחנו רוצים.

אפשר את התהליך הזה לעשות גם בתוך טיפול זוגי, אגב, מומלץ בחום. אני מציע לכל זוג, גם כשטוב, ללכת לטיפול זוגי, וגם כשרע. טיפול זוגי זה מקום מעולה ליצירת תקשורת. ובתקשורת, זה מקום שאנחנו יכולים לבנות אותו. זה עוזר לפתור מחלוקות שיש ביניהם תקשורת טובה. אז אנחנו יכולים לבוא לגישור איתנו, לבוא ולהגיד אוקיי, מה כל אחד רוצה, איך אתה רואה את החיים, ואז מתוך זה גם להבין שאם הזוגיות הזו נגמרה וכל אחד רוצה לגדול למקום אחר, אז הנה, להבין את זה ממקום של אנחנו רואים אחד את השני. וגם אם אנחנו רואים שאנחנו רוצים להישאר ביחד, אז זה בדיוק המקום לשמר את זה ולהגיד איך עושים את זה.

והגישור למקומות האלה שיש משבר, זה חובה לרוץ קודם כול לגישור, להסדיר, להגיד, לדבר, לפני שעושים כל צעד אחר.

אז גם ככה מי שעושה את השיחה הראשונה איתך, אז ודאי מה יש להם להפסיד.

אז אני אשאל שאלה דווקא מהכיוון של מגושר ולא של מגשר. שאלה ששמעתי לא מעט. פרק הגירושין ברור. צריך להסדיר המון דברים, יש המון שאלות שצריך לענות עליהן. וברגע שהפרק הזה בהסכם שלום בית ולחלופין גירושין מוכן, אז הוא מוכן. אני רוצה רגע להתמקד בפרק של שלום הבית, כי זה פרק שבאמת יכול להיות מאוד יצירתי. אין סט של כללים שצריך להחליט לגביו כמו בגירושין, זה מאוד פתוח.

ופה אני שואל הרבה פעמים: אבל רגע, פה יש גם דיסוננס. כי זה כאילו הסכם משפטי, אבל מה זה הסכם משפטי? אתה תכפה על בן או בת הזוג שלך לצאת איתך לדייט פעם בשבוע כדי לשמר את הזוגיות? מה זה אומר שזה משפטי?

קודם כול משפטי זה הכול. אצלי לא שוטרים. אם הוא לא יוצא איתך לדייט, תאכוף את זה? מה קורה?

היופי בהסכמי גישור זה שהם לא נפתחים. למה לא נפתחים? כי אנחנו הסכמנו. אף אחד לא כפה עלינו שום דבר. גישור שנעשה כמו שצריך כמובן. לא כפו עלינו שום דבר. הייתי בחדר, דיברתי, אמרתי, הסכמתי, לחצתי את היד, אפילו התחבקתי. על זה אני עומד. ולכן הסנקציה היא פחות חשובה, כי אם אני מפר הסכם, אני מפר את המילה שלי.

עכשיו, מבחינה משפטית, ברגע שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, זה אומר שהוא אכיף. זאת אומרת שאם כתובה שם סנקציה כלכלית, מישהו ישלם למישהו, אפשר ללכת עם זה להוצאה לפועל. לא צריך להגיש תביעות, לא צריך ללכת לבית משפט, ישר עושים עיקול.

אבל מה קורה באמת אם מישהו אומר קבענו דייט שבועי ומישהו לא מגיע? אוקיי, אז קודם כול אפשר לכתוב סנקציה כלכלית. עכשיו פה זה יהיה קצת מוזר. רגע, כתבנו שאתה בא איתי פעם בשבוע ואתה לא באת, אז אם אתה לא בא אתה משלם 500 ש”ח? ואז אני הולך להוצאה לפועל? זה הרי לא באמת זה.

בעצם אם הגענו פה למקום שאתה לא מגיע, אתה מפר את ההבטחה, את ההסכם. אז אנחנו רואים לאן זה מגיע. שוב נעשה שיחה, נחזור לחדר גישור, נלך לחדר טיפול, נתמודד עם זה שאתה מפר פה את ההסכם. או שניפרד. הרי כבר ראינו בצומת הזה, אני מזכיר, שהסכם שלום בית ולחלופין גירושין הוא לא צעד ראשון. הוא לא לפני טיפול זוגי. הוא עם טיפול זוגי שלא צלח או עם אין הסכמה לטיפול זוגי. הוא רגע לפני שמתגרשים.

זאת אומרת, מישהו רוצה לשמור על הזוגיות. הסכם שלום הבית מחזיר את הגלגל אחורה. הוא נותן אפשרויות. אבל אם הסכמת למשהו ולא תעמוד בזה, והצד השני לא טוב לו, הוא לא מבסוט מזה שאתה לא הולך איתו לדייטים, אם הוא זורם ושניכם סבבה, טוב לצאת לדייט שבועי, אז הכול בסדר. אבל אם הוא אומר שלא, אז תדע שההסכם הולך להיכנס לתוקף. ולכן מעליך כל הזמן הידיעה שאי אפשר יותר לזרום. אי אפשר לזרום בעסק. בזוגיות צריך להשקיע.

בעצם אתה אומר, עבור מי שלקח את עניין הדייט כדוגמה, אבל יש הרבה דברים אחרים שהם אולי אפילו קצת יותר קריטיים. זמן עם הילדים, מטלות בבית וכל מיני דברים שאנשים מתחייבים אליהם. וכדאי מאוד שיעמדו בהם אם הם רוצים לשמור על הזוגיות, כי ברור שהגיעו לנקודה שמה שהיה לא יכול להימשך יותר.

זה בסדר, תודה. אני אחשוב עליה. אבל עלתה לי תוך כדי שאלה שאנשים שואלים: איך אפשר לחיות עם כזה הסכם? זה בדיוק זה. בן אדם אומר: יש לי עכשיו חרב מונחת על הצוואר. האם זה מה שיגרום לאנשים לשפר את הזוגיות שלהם? יש פה, אתה יודע, אפשר מלא דימויים. אקדח טעון במגירה בדמות הסכם הגירושין. ברגע שאני מפשל בדבר אחד, הופ, הצד השני מוציא אותו ויורה.

על זה כמה דברים. קודם כול, זה מאוד תמים לחשוב שאין את האקדח הזה תמיד. תמיד יש את האקדח על השולחן. כי אם לא תתנהג בצורה שמתאימה למי שהתחתנה איתך, או למי שהתחתן איתך, זה שמשהו קשה לא אומר שהוא יבחר בך לכל החיים. כדי שיבחרו בנו כל החיים, אנחנו צריכים להצדיק את זה. חתונה לא הופכת את האדם שבצד השני למובן מאליו. ואם אני חושב שהוא מובן מאליו, יהיו פה גירושין. זה הפשוט. יש שם אדם. יש שם צרכים. יש לו רגשות. יש לו מאווים. יש לו שאיפות. יש לו אילוצים. אם אני לא אראה את האדם השני, הוא לא יהיה איתי. ואם הוא יהיה איתי, הוא לא באמת יהיה איתי באמת. והוא יהיה בחוץ, הוא יהיה במחשבות, ואנחנו בכל מקרה נהיה אומללים. נחיה חיים של יד.

ולכן לחשוב שאין אקדח על השולחן זו טעות. זו אשליה. כי כן, אנחנו כבני זוג תמיד צריכים להיות הטובים ביותר עבור בני הזוג שלנו. אהבה זה לאהוב את בן הזוג שלך יותר משל עצמך, לשים את האינטרסים שלך והצרכים שלך אחרי אלה של בן הזוג שלך, אבל באופן הדדי. כי אם זה לא קורה באופן הדדי, מתישהו זה ייפסק.

תגיד דברים באופן אולי מלאכותי כדי לשמר את הזוגיות, פייק איט טיל יו מייק איט וכל מיני. זה טוב לקונפליקטים, אבל בתוך זוגיות זה אמור גם לבוא באופן טבעי. ואם זה לא בא באופן טבעי, אז לך תבדוק למה זה לא בא.

כי זה היופי בזוגיות. זה דבר מדהים ונפלא, וטוב לאדם שלא יהיה לבדו. אני מאוד מאמין בזה. אבל בשביל שזאת תהיה זוגיות, אנחנו לא יכולים לקחת את הפרטנר שלנו כמובן מאליו. אז תמיד יש אקדח על השולחן, ומי שחושב שלא אז הוא טועה.

אבל בנוסף לזה, נגיד דבר מעניין. אנחנו פה יהודים, אני לא אדבר על דתות אחרות, אני מדבר פה על הדת שלנו. כשאנחנו התחתנו, כבר חתמנו על מסמך כזה. עכשיו יש פה אבסורד. זה הכתובה. אבל מה זה הכתובה? הכתובה זו הצהרה שהגבר חותם מול אביה של הכלה, שהיא בכלל לא נמצאת שם. היא לא צד בתוך העניין הזה. היא למטה עם האורחים, והוא חותם תחת לחץ כי האבא מסתכל. כמה זה? כמה כסף אתה כותב שם בעצם?

והוא שילם על המנות באירוע הזה.

מה קורה פה בעצם? ברגע החתונה הכי שמח, אתה בעצם מתעסק בכמה תשלם לה אם תתגרשו. עכשיו משפטית, בוא נגיד את זה, מעטים מאוד המקרים שמקבלים כתובה. זה איזשהו קלף שמשתמשים בו בתוך משא ומתן, אבל באמת צריך שהקלף הזה ייעלם. אלה באמת מקרים חריגים מאוד, ולא צריך לקחת אותו יותר מדי. מאוד מאוד בערבון מוגבל. בוא נגיד שאומרים לאישה תקבלי את הכתובה, זה באמת נורא, אגב, הייעוץ הזה שנותנים. אבל זה נושא אחר.

אבל האישה בעצם בתוך הרגע הזה שבו נחתמת הכתובה ואבא שלה נותן את אישורו, היא לא צד. אבל כתוב שם גם כמה מילים. מה ההתחייבות של הגבר? לכלכלה, לבריאות, למגורים, לדאוג לאישה, לכל הדברים האלה. עכשיו הוא פה מתחייב, זה כתוב בארמית, בדרך כלל הוא לא מבין, הוא רק התעסק בסכום הכסף שיקרה אם יתגרשו, וגם את זה הוא לא באמת מבין. אנשים כותבים מיליון שקל.

ההסכם שלום בית ולחלופין גירושין הוא בעצם בא להחליף את הכתובה. הוא בעצם בא ואומר רגע, אנחנו לא במעמדות שונים. זה לא אני בעלך ובועלך. לא. את אישתי ואני אישך. אנחנו שנינו ביחד יושבים ומדברים על הזוגיות שלנו. ועכשיו לא אני אצא מנקודת הנחה שאני יודע מה את צריכה ואני אתן לך את זה. אלא אני אשאל אותך מה את צריכה, מה יעשה אותך מאושרת, איך אני יכול לשפר את עצמי כדי שלך יהיה יותר טוב. ואני אשאל שאלות כאלה כדי שאת תהיי האישה הכי טובה שאת יכולה להיות כלפי עצמך, ואני אהנה מהאור שלך. ואז את תשאלי אותי מה אני יכול לעשות בשבילך, ומה הציפיות שלי, ומה אני רוצה ממך.

ואני אגיד לך את זה, שזה גם מתחבר לפרק שעשינו על הרגשות. כי פה, גברים, תדברו ריבונו של עולם. תגידו מה אתם רוצים כל הזמן. תדברו, דברו, דברו.

ונשים, זה לא רק סקס. זה לא רק סקס. זה הרבה מעבר לזה. זה מגע, זה אורך רוח, זה הכלה, זה שיח.

אינטימי.

אינטימיות למקום הזה. ודווקא במקום של המשבר, בגירושין, דווקא זה המקום לדבר על זה. כי פה זה לא עובד ככה. הזרימה הזו, החוסר יחס אחד לשני, להיות ליד, זה לא עבד לנו. הנה עובדה. מישהו פה בא והוא רוצה להתגרש.

זה מגיע בנקודת קיצון. ותוך כדי שאתה מדבר, אני חושב על זה. זו שיחה שבני זוג צריכים לעשות לפחות פעם בשנה באופן עמוק. נכון? כי החיים משתנים, הצרכים משתנים, היכולות משתנות, השאיפות משתנות, ובני אדם משתנים, והם צריכים כל הזמן לבדוק שהם על אותו מסלול. עכשיו לא מקיימים את השיחה הזאת, לא מקיימים, לא מקיימים, מצטבר המון מטען, ואז הוא בא ומתפוצץ פה בחדר הגישור.

אם אנחנו פה נכנסים רגע לנעליים שאולי הן לא שלנו, של לייעץ לאנשים מה לעשות, מי שמגיע לשלב הזה של הסכם שלום הבית ולחלופין גירושין, אנחנו נדע מה לעשות איתו. אבל תעשו את השיחות האלה גם ביניכם הרבה קודם כדי לא להגיע לנקודת הקיצון הזאת.

בדיוק. כי אם הגיעו למצב הזה שבו כבר פרידה ממש נמצאת על השולחן, לא מתחת, והם יושבים בגישור ומדברים על זה ומגדירים מה קורה, היכולת לחזור אחורה היא הרבה יותר קשה.

אמרנו שצמיחה מתוך הסבל, טוב להגיע גם למקום הזה אם הם הגיעו לשם, ברור שזה מה שהם צריכים להחליט. מדברים. אין סיכוי? היא לא תרצה? ויש פה אחד שרוצה ואחד שלא רוצה? אני אומר לו תקשיב בשקט, ואני אומר לו בשקט בסוד, אבל גם שהצד השני שומע: עכשיו זה פרק שלום הבית. אם אתה רוצה עכשיו לשמור על זוגיות, אל תגיד בוא ננסה. אל תגידי עזוב בוא ננסה. תנסו להתגרש. לא מהיום למחר. זה לא שמישהו הולך, מגיש בקשה ומתגרשים. גם בגישור, שזה התהליך הכי מהיר, זה ייקח חודש, חודשיים. בתוך הזמן הזה פשוט להיפגש ולדבר על כל הדברים. זה לוקח זמן. יש הרבה על מה לעבור. ואחרי זה להשאיר את ההסכם, ואחרי זה החיים עצמם ממשיכים.

יש לכם עוד זמן. אתם רוצים שלום בית? תעשו אותו עכשיו. עכשיו תהיו מודל שאתם רוצים. עכשיו תתקנו, עכשיו תעשו את השינוי. אל תצפו שהצד השני יגיד טוב, אני עוזב את הכול ונשאר, כי לקח הרבה זמן להוציא את האמירה אני רוצה להתגרש. היא לא סתם באה באוויר. אז צריך עכשיו לעבוד על זה. וזה גם שלום בית ולחלופין גירושין. ההליך הזה בדיוק המקום הבטוח. וצריך לדעת שכל תהליך גישור לגירושין הוא בעצם יכול להיות תהליך לשלום בית, אם המגשר כמובן יודע להשתמש בכלים.

יש מגשרים שהם עורכי דין. ואני אומר את זה כמשפטן, ואני מדבר על זה הרבה: לא היה לי שיעור אחד בעולם המשפט, בתור מי שלמד משפטים, על איך לפתור מחלוקות, ובטח לא על רגשות. זה לא משהו משפטי. והרבה מגשרים עסוקים רק בפן הפרקטי של הגירושין. כלכלה, חלוקה, רכוש, זמנים. אבל גירושין זה לא רק גירושין. זה גם פרידה. ופרידה זה משהו מאוד רגשי. פרידה מהשאיפות, מהתקוות, מהאכזבות. מה שרצינו שיהיה ואולי לא יהיה. אובדן החלום. למקום הזה צריך לתת מקום.

ומגשר תהליכי שיודע לתת מקום לכאב, ובוא נקשיב אחד לשני, ובוא נבין את הנרטיב אחד של השני, כי מתוך ההבנה כבר תהיה תמונה אחרת. ומהמקום הזה שאנחנו רואים אחד את השני, יהיה לנו הרבה יותר קל גם לפתור את המחלוקות. כי פתאום יש עכשיו שיחה ואנחנו רואים עין בעין. וגם אם יש פה סיכוי לשלום בית, אז הוא יהיה אפשרי.

אבל אם אנחנו ישר חותכים למקום הטכני של הפרידה והגירושין, בוא נתחיל לדבר על הכסף, אנחנו גודעים את הזרע הקטן והמקסים הזה שיש. ולכן זה מאוד מאוד קריטי שאם יש אחד הצדדים בחדר לא שלם עם הגירושין, לא לרוץ לפרקטיקה של הגירושין. זה יכול להיות טיפול זוגי, ברור. אלינו, בעולם הגישור התהליכי, בואו נשב ונדבר. ואז נגיע להסכמה.

בכל מקרה, גם אם תחליטו להתגרש, זה פשוט יהיו גירושין יותר טובים, יותר קלים. וגם אם זה ייקח עוד פגישה או שתיים, אנחנו מדברים על דברים כאלה. התהליכים הם לא ארוכים. גישור זה בכלל 4–5 מפגשים בממוצע אצלנו להסכם. אז בוא נגיד שהסכם שלום בית 8–9 מפגשים, כי אנחנו לא הולכים אחורה כמו עולם הטיפול, ולכן אפשר לשלב אותו עם טיפול. תנו לעצמכם את ההזדמנות.

אז אם לסכם מה שאתה אומר, ואני גם בעצם קורא פה לזוגות שנמצאים בצומת הזה, קודם כול כן, תתקשרו, אני אשמח לדבר ולתת את כל המידע. אבל לפני שאתם בוחרים, וזו באמת בחירה קשה מאוד, האם להיפרד או לנסות לשקם את הזוגיות, זה לא רק בואו לראות איך זה נראה, איך זה ייראה, זה גם איך אתם מרגישים עם הדבר הזה. ברגע שאתם מדברים עליו, אתם תדעו הרבה יותר טוב. תעשו כמה שיותר מידע, גם פרקטי וגם רגשי, שלכם מול עצמכם, לראות איך אתם מרגישים כשהתמונה של הגירושין בהירה. אולי תגידו כן, זה באמת מה שרציתי. אני לא ידעתי לפני זה איך זה ייראה, זה הפחיד אותי, זה כנראה הדבר הנכון בשבילי לעשות. או לא. ואז מה עושים כדי להישאר ביחד?

וזה שיח שהוא באמת יכול לעורר דברים שנדחקו לבוידעם מאוד עמוק בנפש של כל אדם. ואני גם רואה בעצמי אנשים מאוד רהוטים, שיודעים להתבטא, אנשים שכנראה ביומיום שלהם הם לא אנשים סגורים ויודעים לווסת רגשות, פתאום יושבים אחד מול השנייה וקולטים שהם לא ניהלו את השיחה הזאת שנים. בלי שום סיבה.

זה מרגש. אתה יודע, היה לי זוג מזמן שבאו להתגרש, ממש להתגרש. היה פה תהליך מרגש מאוד מאוד מאוד, כי הוא פשוט דיבר. הוא מעולם לא דיבר. הוא גדל בשכונת מצוקה, והוא הצליח בחיים, והוא דיבר על הקושי ועל ההישרדות. ופתאום נוצר מקום והוא דיבר. זה פחות היה תהליך של שלום בית, וזה הסתיים בהצעת נישואין, צימר, והוא הציע נישואין מחדש. זה היה פשוט מרגש ומדהים. יש הזדמנויות ויש אפשרויות.

אז זאת התשובה לשאלה הראשונה ששאלתי: האם זוג שמגיע לגישור בהכרח צריך להתגרש? הנה, לא. לפעמים הוא גם מתחתן.

יפה מאוד. נכון. אז תודה רבה.

תודה לך, היה מאוד מעשיר.

כן, אנחנו אומרים בוא נדבר על איזה משהו, ואנחנו כל פעם מגלים שיש בו עוד ועוד רבדים.

זה מקצוע.

איזה יופי לנו. ואני רוצה לבקש מהמאזינים והמאזינות לשתף ולהפיץ. אנחנו אוהבים ומאמינים בלתת את הידע באהבה ובחופשי, ופשוט לתת את הכלים. ואנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר אנשים.

לעזור. ואני רוצה שנסביר, כי אנשים תמיד אומרים להפיץ וזה בשביל לייקים, וזה לא מעניין. אנחנו רוצים שאנשים יקבלו את המידע כי הוא באמת יכול לעזור.

זה נכון. אנחנו יודעים שאנחנו מתעסקים פה בדיני נפשות, וזה באמת חשוב. ניגשה אליי לפני כמה זמן מישהי, אמרה לי: תשמע, אתה לא מכיר אותי, אבל שינית את החיים. היא הייתה בקורס הבסיסי שלי באינטרנט, או שמישהו שלמד אצלי בקורס בסיסי, וזה שינה לו משהו מאוד מהותי בהתנהלות, ואחרי זה יצא עם מישהו שהתגרש אצלנו. וחיבקה אותי. ואנחנו נוגעים באנשים. וזה באמת שווה יותר מכל. וזה מדהים. ואני כל כך מכיר ומודה על זה. באמת נותן תחושה של משמעות בחיים.

ביחד עם זה, גם זו פרנסתנו, ואנחנו אוהבים לעבוד, ואנחנו אוהבים לעזור. ולכן אם אנחנו יכולים לעזור למישהו, ואם מישהו צריך גישור, אז מוזמנים גם לפנות אלינו. אז גם אפשר לשתף את זה ולהפיץ. אנחנו מאוד שמחים לעזור. ואני אשמח שמי שמאזין ומוצא תועלת במידע…

זאת מתנה מאוד גדולה בחינם שאתם יכולים להעניק לאנשים שבדיוק צריכים אותה, והם יודו לכם אחר כך. זה לא קשור אלינו. זה באמת הידע הזה. האינטרנט מלא בהרבה דיסאינפורמציה לגבי גירושין. אנחנו משתדלים לקחת את מה שאנחנו אומרים מתוך ניסיון מאוד גדול עם זוגות שעברו אצלנו ומתוך מחקרים.

מה אנחנו עושים? פרסום? ואני לא רוצה אפילו לפרסם אותו.

כן, האמת. נכון. אתה עושה טוב, מגיע טוב. לא צריך להיות מסחרי. אנחנו לא קוקה קולה.

אבקש דבר אחד: מטפלים זוגיים. יש מטפלים זוגיים ופסיכולוגים משפחתיים שלא מכירים את המודל של הסכם שלום בית ולחלופין גירושין. אז אם אתם מכירים אנשי טיפול, שלחו להם את הפרק הזה. יש אפילו גם השתלמות בזום, חינמית, למטפלים, על הסכם שלום בית ולחלופין גירושין. אני מציע בחום לראות. אני חושב שלאנשי טיפול הכלי הזה, ככלי עבודה, הוא מאוד חשוב, ואני אשמח להעניק להם את הידע והכוח.

והכלים.

יאללה, נסגור עניין.

יאללה, סגרנו.

מעולה. תודה רבה נדב.

תודה דניאל, ותודה לשרון שפה איתנו ועושה לנו פה את כל התפעול, מאפשרת לזה לקרות. להתראות.