תמלול ערוך

אני זוכר את הרגע שבו הודיעו לי שההורים שלי מתגרשים כאילו זה היה אתמול. הייתי אז בכנרת, עבדתי שם בימייה, ואמא שלי התקשרה אליי ואמרה לי שהיא ואבא מתגרשים.

זה לא היה מפתיע. לא הופתעתי. אבל אני כן זוכר שעמדתי שם, בן 17, ופשוט קפאתי.

בשעות הראשונות הלכתי עם תחושה שזה באשמתי. שאני אחראי לזה. שהייתי צריך לעשות משהו אחרת. היו לי גם סיבות לחשוב ככה. לא הייתי ילד קל. הייתי ילד די בעייתי. ולקח לי זמן להבין שזה לא אשמתי.

אבל המחשבה הזאת, של ילד שפתאום מרגיש שהוא צריך לקחת אשמה, לקחת אחריות, לעזור, להתבגר מהר, להחזיק את ההורים — זו מחשבה מאוד חזקה. ואף אחד בכלל לא ביקש את זה ממני. אמא שלי לא אמרה לי שום דבר כזה. אבא שלי לא ביקש ממני לקחת חלק. הם לא שמו אותי באמצע. להפך, הם דווקא התנהלו בסך הכול בצורה טובה. ברור שתמיד אפשר לשפר, אבל באמת לא היה שם משהו שאני יכול לבוא אליהם עליו בטענה.

ובכל זאת, זה היה מאוד קשה. מאוד קשה להיות ילד בן 17 שמרגיש שכל המבנה המשפחתי שלו מתערער.

בפרק הזה אני רוצה לדבר אליכם לא רק כמגשר שמלווה הורים בגירושין, אלא גם כמי שהיה ילד להורים שהתגרשו. אנחנו מדברים הרבה מאוד בפודקאסט הזה על טובת הילד. על איך לשמור על הילדים. על איך לעשות את זה נכון. אבל פתאום הבנתי שעוד לא דיברתי אל הילד עצמו.

מן הסתם, הפודקאסט הזה לא מיועד לילדים בני 5. אבל אם אתם מתבגרים, אם אתם בני נוער, אם ההורים שלכם מתגרשים — הפרק הזה חשוב בשבילכם.

אני רוצה לתת לכם כאן כמה טיפים, כמה כלים, כמה נקודות למחשבה, שהמטרה שלהן היא שתשימו גם את טובתכם בקדמת הבמה. כי בסופו של דבר אתם הדבר הכי חשוב להורים שלכם. וההורים שלכם, גם אם הם לא תמיד נראים ככה, כרגע נמצאים במשבר.

פתאום אתם מגלים שגם ההורה הכי חזק הוא בן אדם. אבא שלי היה בשבילי סולם שמגיע עד השמיים. אמא שלי הייתה לביאה, אמא נפלאה. ופתאום אתה רואה שהם רק בני אדם. אנשים שנמצאים במשבר גדול. תחשבו על זה — איך שאתם היום מדמיינים את העולם, ככה אתם בונים את החיים שלכם. ההחלטות שלכם, הצעדים שלכם, העתיד שלכם — הכול נבנה על בסיס התפיסה הזאת. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו גם להורים שלכם. כל העולם שלהם משתנה. ההגדרה העצמית שלהם משתנה. וזה קשה מאוד.

אבל הקושי הזה הופך ליותר מורכב כי אתם שם. והם, לצד המשבר שלהם, רוצים גם לדאוג לכם. אל תתבלבלו בזה: הם רוצים להיות ההורים הכי טובים שהם יכולים להיות. אבל כרגע הם במינימום תפקוד. ופה יש קושי.

כי אם אתם כבר בוגרים, אחראים, רגישים, אתם עלולים לרצות לקחת חלק. לעזור. להחזיק. להרגיע. להיות “הילד הטוב” או “הילדה החזקה”. אבל זה לא התפקיד שלכם. ולהפך — ככל שתיקחו על עצמכם יותר, אתם אפילו עלולים להקשות גם עליהם. זה אולי נותן הקלה רגעית, אבל בסופו של דבר הם צריכים לבנות את עצמם. והתפקיד שלהם, והתפקיד שלנו כאנשי מקצוע, הוא לעזור להם לבנות מחדש את מציאות החיים שלהם.

ולכם? לכם יש מקום. ברור שיש לכם מקום. אבל צריך לשמור על הגבולות שלכם. צריך לוודא שההתנהלות שלכם, וגם שלהם, היא באמת לטובתכם. כי אתם ילדים. ואתם הדבר הכי חשוב.

אז הנה כמה נקודות שאני רוצה שתיקחו איתכם.

זו לא אשמתכם

הדבר הראשון והכי חשוב: זו לא אשמתכם.

זה שההורים שלכם מתגרשים לא קורה בגללכם. נכון, החיים מורכבים. היו צעקות, היו כעסים, אולי גם היו שיחות סביבכם, אולי הרגשתם מתח במיוחד במקומות שקשורים אליכם. אבל אתם לא הסיבה. הרבה פעמים נקודת המפגש בין הורים שנמצאים במשבר זוגי היא סביב הילדים, כי שם יש ממשק קבוע. אבל אם לא הייתם אתם, היה משהו אחר. אתם לא הסיבה למתח. אתם רק המקום שבו המתח יוצא לפעמים החוצה.

לכן אתם לא צריכים להרגיש אשמה. לא צריכים לפעול מתוך אשמה. לא צריכים להצטער על מי שאתם. אתם לא אשמים. אתם טובים. אתם אהובים. אני יודע את זה כי לא משנה מה הסיבה לגירושין, הדבר הראשון שהורים תמיד אומרים בחדר הוא שחשוב להם שיהיה לילדים שלהם טוב.

מותר לכם להרגיש הכול

גירושין במשפחה הם תהליך סוער. יש בו פירוק ובנייה מחדש. יש רגעים של עצב, של כעס, של הקלה, של שמחה, של בלבול. לפעמים פתאום תראו את אחד ההורים מחייך יותר. מתחיל לצאת. חוזר לחיים. לפעמים פתאום תראו אותו שוכב במיטה, בלי כוח לזוז, עצוב, כבוי. ואתם שם. ואי אפשר לא להרגיש את זה.

ולכן חשוב לי שתדעו: מותר לכם להרגיש הכול.

מותר לכעוס. מותר להיעלב. מותר להרגיש עצב. מותר גם להרגיש הקלה. מותר אפילו לדמיין דברים קשים. כל עוד אתם לא פוגעים בעצמכם או באחרים, המחשבות והרגשות שלכם הם חלק נורמלי מהתמודדות עם שינוי גדול. זה הגוף והנפש שמנסים להבין מה קורה.

אז אל תדחיקו. אל תמהרו להעלים את מה שאתם מרגישים. תנו לזה לעבור דרככם. בסוף זה שוקע. הדברים מסתדרים. אבל עד אז, חשוב שתיתנו מקום למה שיש.

אל תבחרו צד

אחד הדברים הכי חשובים שילדים ומתבגרים צריכים לדעת הוא לא לבחור צד.

אתם לא חלק מהמאבק. זו אמא שלכם וזה אבא שלכם. ותמיד זה יהיה כך. ואם אחד ההורים, בטעות או מתוך הצפה, מערב אתכם, משתף אתכם יותר מדי, מנסה לגייס אתכם, מספר לכם דברים שלא מתאימים, או אפילו דוחף אתכם בעקיפין לבחור — אתם לא צריכים להיכנס לשם.

לקחת צד עלול ליצור קרע עמוק שישפיע על החיים שלכם עוד הרבה שנים קדימה. זה לא התפקיד שלכם. ואם אתם מרגישים שמישהו שם אתכם באמצע, זה הזמן לפנות לעזרה. למורה, ליועצת, לפסיכולוג, לקרוב משפחה, לאדם מבוגר שאפשר לסמוך עליו. תגידו: שמים אותי באמצע. אני לא רוצה להיות שם.

תטפלו בזה מהר. זה לא אמור להיות על השולחן בכלל.

זה בסדר לא לדעת איך להרגיש

לפעמים אתם תהיו עצובים. לפעמים דווקא בסדר. לפעמים תשמחו עבור אחד ההורים. לפעמים תכעסו. לפעמים רגע אחד תרגישו משהו אחד, וברגע הבא משהו אחר לגמרי.

זה מאוד שכיח.

הנפש שלכם עוברת טלטלה, והבלבול הזה הגיוני. אתם לא חייבים לדעת עכשיו אם טוב לכם או רע לכם. אתם לא חייבים להבין הכול. מותר להיות בתוך הסערה.

אני משתמש הרבה בדימוי של מערבולת בים. כשנכנסים למערבולת, לא יוצאים ממנה על ידי מאבק. אם נילחם בה, אנחנו נשקע. החוכמה היא לא להיבהל, להירגע, לנשום, לצוף, להבין שזה רגע, שזה יחלוף, ולתכנן את הכיוון שאליו נרצה לצאת.

אותו דבר במשבר רגשי. אם תילחמו בכל רגש, תיבהלו מכל מחשבה, תדרשו מעצמכם להיות “חזקים” כל הזמן — זה רק יכביד. אבל אם תדעו שזה שלב, שזה סוער, שזה יעבור — אז תוכלו לצאת מזה נכון יותר.

המשפחה לא מתפרקת. היא משנה צורה

אני מאוד לא אוהב את הביטוי “לפרק את החבילה”. בעיניי משפחה לא מתפרקת. היא משנה צורה.

מה שקורה עכשיו הוא לא סוף של המשפחה, אלא בנייה מחודשת שלה. המשפחה מתארגנת מחדש כדי להתאים למציאות הנוכחית. זה לא קל, אבל זו זווית ראייה מאוד חשובה.

אם תסתכלו על מה שקורה כעל פירוק מוחלט, תרגישו חורבן. אבל אם תצליחו להבין שהמשפחה משנה מבנה, אפשר להתחיל לראות גם אפשרות לצמיחה. לא כי קל. לא כי נעים. אלא כי מתוך המשבר הזה אפשר לבנות משהו חדש, לפעמים גם טוב יותר.

מותר לכם להמשיך לאהוב את שני ההורים

גם אם ההורים שלכם מתגרשים, גם אם אחד נפגע יותר, גם אם אחד עזב, גם אם אחד בוכה והשני נראה רגוע יותר — שניהם עדיין ההורים שלכם.

מותר לכם להמשיך לאהוב את שניהם.

אתם חצי אבא וחצי אמא. אתם לא צריכים לבחור ביניהם כדי להיות נאמנים למישהו. להפך. חשוב שתשמרו לעצמכם את הזכות לאהוב את שניהם.

ואם צריך, תגידו את זה. תגידו: אני אוהב את שניכם. אני לא רוצה להיות ביניכם. אתם תופתעו לגלות עד כמה ההורים שלכם, אפילו כשהם בתוך סערה, יכולים להבין את המסר הזה.

צריך להוריד סטרס

התקופה הזאת מייצרת סטרס גבוה מאוד. לכן חשוב לדעת גם איך להוריד אותו.

יש כמה דברים פשוטים שאתם יכולים לעשות:

לנשום. לקחת אוויר פנימה, להחזיק, ולהוציא לאט. נשיפה ארוכה מרגיעה את הגוף.

לאכול טוב. הגוף צריך דלק, במיוחד בתקופות קשות.

לישון. גם אם קשה, גם אם הראש מלא, גם אם אתם רגילים לישון מעט — עכשיו חשוב במיוחד לתת לגוף שינה.

לעשות פעילות גופנית. ללכת, לרוץ, לשחות, לזוז. זה משחרר המון עומס.

ולדבר. לא לשמור הכול בפנים. למצוא חברים טובים, אחים גדולים, אנשי טיפול, מבוגרים טובים. לא כאלה שמחפשים דרמה או פיקנטריה, אלא כאלה שרואים אתכם באמת.

אל תישארו לבד

אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד.

אם קשה לכם — תגידו. אם אתם צריכים טיפול — תבקשו. אם אתם צריכים יותר שקט, יותר סדר, יותר ודאות — תבטאו את זה. ייתכן שההורים שלכם כרגע כל כך מוצפים שהם לא תמיד רואים עד הסוף מה אתם צריכים, אבל זה לא אומר שהם לא רוצים לתת לכם את זה.

לכן חשוב שתהיו מחוברים לעצמכם. שתבדקו מה אתם צריכים. שתיתנו לזה מילים.

שימו גבולות

אם אחד ההורים מדבר רע על ההורה השני מולכם — תעצרו את זה.

תגידו: זו אמא שלי. זה אבא שלי. אני לא רוצה לשמוע את זה.

אם אתם צריכים גבולות סביב זמני שהות, לימודים, מבחנים, חוגים, שינה, עומס — תגידו גם את זה.

גבול הוא לא חוצפה. גבול הוא שמירה על עצמכם. וההורים שלכם, גם אם ברגע הראשון זה יפתיע אותם, בסופו של דבר רק יעריכו את זה.

אתם לא הבעיה

נקודה מאוד חשובה: נכון שההורים מדברים עליכם, על זמני השהות, על סדרי החיים, על איך ייראה העתיד. אבל זה לא כי אתם הבעיה. להפך.

אתם המטרה.

הם מדברים על כל הדברים האלה למענכם. הם רוצים לתת לכם ביטחון, יציבות, אהבה, זמן, ושקט. אתם הסיבה לכך שהם ממשיכים להתאמץ גם כשהם כל כך עייפים ומבולבלים. אתם נותנים להם תקווה.

אז אל תחשבו שאתם “הסיפור”. אתם לא הבעיה. אתם חלק גדול מהסיבה שבגללה הם רוצים לבנות משהו טוב יותר.

זה יעבור

אני יודע שעכשיו זה אולי מרגיש כאילו העולם כולו משתנה. וזה נכון — משהו באמת משתנה.

אבל זה יעבור.

המשבר הזה לא חייב להגדיר אתכם. הוא לא חייב לשבור אתכם. הוא יכול אפילו לחשל אתכם. אתם תצמחו מזה. אתם תלמדו מזה. יום אחד תסתכלו אחורה ותגידו לעצמכם: זו הייתה תקופה קשה, אבל גדלתי ממנה.

לא צריך לרצות לחזור לשם, אבל כן אפשר לצמוח מתוך זה.

לסיכום

אם ההורים שלכם מתגרשים, חשוב שתזכרו כמה דברים פשוטים וחשובים:

זו לא אשמתכם.
מותר לכם להרגיש הכול.
אל תבחרו צד.
אל תישארו לבד.
תשימו גבולות.
תבקשו עזרה כשצריך.
ותזכרו — המשבר הזה יעבור.

המשפחה שלכם משנה צורה, לא נעלמת. והחיים שלכם יכולים להיות טובים, חזקים ומלאים גם אחרי השינוי הזה.

תשמרו על עצמכם. דברו. תיעזרו. תנשמו. ותנו לזמן לעשות את שלו.