מהו הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, ואיך הוא יכול להציל זוגיות שנמצאת במשבר
פרק 44 בפודקאסט "משהו עם גישור"
יש מונחים שבמשך השנים נטענו במשמעויות לא מדויקות.
המונח “שלום בית” הוא אחד מהם.
עבור לא מעט אנשים, הוא נשמע ישן, כבד, ארכאי, אפילו מעט מאיים. לפעמים הוא נשמע כמו מונח הלכתי בלבד, משהו ששייך לרבנים, לבתי דין או לעולם מסורתי מאוד. אבל כשמסירים ממנו את האבק, ומבינים מה עומד מאחוריו באמת, מתגלה אחד הכלים הכי חכמים, מעשיים, אמיצים ומועילים שזוג יכול להחזיק דווקא ברגעי משבר.
הפרק הזה מוקדש בדיוק לנקודה הזאת.
לא רק לשאלה “מה זה שלום בית”, אלא למה הסכם שלום בית ולחלופין גירושין הוא כלי כל כך משמעותי. לא רק כפתרון משפטי, ולא רק כפורמט טכני, אלא כתהליך עמוק שמחזיר לבני זוג תחושת שליטה, מחזיר להם שפה, מחזיר להם אפשרות לחשוב, ובעיקר מוציא אותם מהמקום שבו הם לכודים בין פחד, כעס, אכזבה וחוסר ודאות.
זהו פרק חשוב מאוד, משום שהוא נוגע בצומת אמיתי שזוגות רבים מאוד מכירים:
מצד אחד, אי אפשר להמשיך כמו עכשיו.
מצד שני, עדיין לא בטוח שפרידה היא הדבר הנכון.
ובדיוק במקום הזה, שבין משבר לבין הכרעה, נכנס ההסכם.
הזוגות שלא רוצים להתגרש מהר, אבל גם לא יכולים להמשיך ככה
רבים נוטים לחשוב שיש רק שתי אפשרויות:
או שמחליטים לעבוד על הקשר, או שמחליטים להיפרד.
אבל החיים הזוגיים מורכבים יותר מזה.
יש זוגות שנמצאים בשלב שבו ברור להם שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך. המתח גדול, הפערים עמוקים, הכאב מצטבר, ולעיתים גם נעשו כבר ניסיונות קודמים לשנות, לשפר, לטפל או להציל – ולא הכול עבד.
ובכל זאת, לצד הקושי, עוד אין ודאות מלאה שצריך להתגרש.
אולי יש עוד מה להציל.
אולי יש עוד סיכוי.
אולי צריך שינוי גדול, עמוק, מחייב, אבל לא בהכרח פרידה.
במילים אחרות, יש זוגות שלא נמצאים לא במקום של טיפול זוגי רגיל בלבד, ולא במקום של גירושין ודאיים. הם נמצאים בצומת. והצומת הזו היא בדיוק המקום שבו הסכם שלום בית ולחלופין גירושין הופך להיות רלוונטי, מדויק ואפילו מציל.
לא רק “שלום בית” ולא רק “גירושין” – אלא שני מסלולים בתוך הסכם אחד
אחד הדברים החשובים בפרק הוא ההסבר שההסכם הזה אינו מסמך ערטילאי או רעיון כללי. הוא בנוי משני פרקים ברורים:
הפרק הראשון עוסק בשאלה:
מה יקרה אם ניפרד?
הפרק השני עוסק בשאלה:
מה צריך לקרות כדי שלא ניפרד?
עצם המבנה הזה הוא חכם מאוד.
הוא לא מאלץ בני זוג להעמיד פנים שהם יודעים כבר עכשיו את התשובה הסופית.
הוא גם לא דוחף אותם להכרעה מהירה מתוך חרדה.
הוא יוצר מסגרת שמכילה את המורכבות. מצד אחד, מכירה בכך שהאפשרות של פרידה קיימת. מצד שני, לא מוותרת על האפשרות של תיקון, שינוי והישארות משותפת.
זו גישה בוגרת, לא דרמטית, לא ילדותית, ולא בינארית.
היא לא שואלת “ביחד או לחוד” כאילו יש רק תשובה אחת מידית.
היא שואלת: איך בונים אחריות בתוך אי הוודאות.
למה מתחילים הרבה פעמים דווקא מהשאלה מה יקרה אם ניפרד
אולי הנקודה המפתיעה ביותר למי ששומע על ההסכם לראשונה היא העובדה שלעתים קרובות מתחילים דווקא בפרק של הגירושין. לכאורה, זה נשמע פרדוקסלי. אם רוצים להציל את הקשר, למה להתחיל דווקא מהאפשרות של פרידה?
אבל זו בדיוק אחת התובנות החשובות של הפרק:
ודאות מרגיעה.
פחד מעורפל מסלים.
כאשר המילה “גירושין” כבר נכנסה לזוגיות, אפילו פעם אחת, אפילו מתוך כעס, משהו משתנה. היא לא נעלמת סתם כך. היא נשארת בחדר. היא נשארת במחשבות. היא נשארת בגוף. היא יוצרת דריכות. כל צד מתחיל לדמיין תרחישים, לפעמים הגרועים ביותר: מה יהיה עם הילדים, מה יהיה עם הבית, מה יקרה כלכלית, איך ייראו החיים, האם אני אצליח, האם יפגעו בי, האם אאבד הכול.
וכאשר הכול נשאר עמום, בני הזוג לא באמת יכולים לדבר בשקט.
הם לא באמת פנויים לשיקום.
הם קודם כול עסוקים בהישרדות.
לכן, במקרים רבים, דווקא ההגדרה המסודרת של מה יקרה אם ניפרד – מי יגור היכן, איך ייראו זמני ההורות, איך יחולק הרכוש, איך יתקבלו החלטות על חינוך ובריאות, מה יהיה המבנה המשפחתי – מורידה את מפלס החרדה. פתאום יש קרקע. פתאום העתיד אינו מפלצת לא מוגדרת. פתאום אפשר לנשום.
והרגע הזה, שבו הפחד מפסיק לנהל את התהליך, הוא גם הרגע שבו אפשר להתחיל באמת לדבר על האפשרות להישאר יחד.
דווקא כשמדברים על פרידה, נחשפת לפעמים היכולת להיות בעד האחר
אחת התובנות היפות בפרק היא שכאשר זוג עובר יחד תהליך אחראי ומעמיק של בניית פרק הגירושין, לפעמים קורה משהו מפתיע: הקשר ביניהם מתחזק.
למה?
כי פתאום הם רואים זה את זה אחרת.
במקום להילחם, הם נדרשים לחשוב איך תיראה מציאות סבירה, מכבדת והגיונית גם אם ייפרדו.
במקום לפעול מתוך רצון לנצח, הם פועלים מתוך רצון לא לפגוע.
במקום להגיב רק מהפצע, הם נדרשים לראות גם את טובת האחר, את טובת הילדים, ואת המציאות לטווח ארוך.
וזה רגע בעל עוצמה.
כי פעמים רבות, דווקא שם, נחשף מחדש הבסיס שעליו כן אפשר לבנות משהו.
לא תמיד.
לא אצל כולם.
אבל לא מעט זוגות מגלים דרך הפרק הזה שלא הכול אבוד, שיש ביניהם יותר אחריות, יותר שותפות ויותר יכולת לראות אחד את השנייה ממה שהם חשבו.
פרק שלום הבית: מקום שבו סוף סוף עוצרים ושואלים איך אנחנו רוצים לחיות
אם פרק הגירושין יוצר ודאות, פרק שלום הבית יוצר כיוון.
וזה היופי הגדול שלו: אין בו רשימה סגורה של נושאים שחייבים להופיע. אין חוק שקובע מה מותר ומה אסור לכלול בו. כל זוג בונה אותו לפי המקומות שבהם הוא יודע שהקשר נשחק, התקלקל או דורש בנייה מחדש.
זה יכול להיות פרק קצר מאוד.
זה יכול להיות פרק ארוך יותר אפילו מפרק הגירושין.
הכול תלוי בזוג, במה שהוא עבר, במה שכואב לו, ובמה שהוא רוצה לשנות.
ואילו נושאים יכולים להיכנס אליו? כמעט הכול:
- תקשורת בין בני הזוג
- אינטימיות
- חלוקת אחריות בבית
- קבלת החלטות
- מגורים
- כסף והתנהלות כלכלית
- קשר עם משפחה מורחבת
- נראות, טיפוח ונוכחות זוגית
- זמן זוגי
- זמן משפחתי
- דפוסי ריב
- גבולות מול עבודה
- הורות
- ציפיות הדדיות
- מה חסר לכל אחד
- איזה שינוי מעשי צריך לקרות כדי שהקשר יוכל להתקיים בצורה טובה יותר
כלומר, זהו לא רק מסמך.
זו הזדמנות נדירה לעצור את האינרציה.
הרבה זוגות לא עשו את זה בתחילת הדרך.
רבים גם לא עושים את זה תוך כדי החיים, כי החיים רצים: עבודה, ילדים, עומס, לחצים, מטלות, משברים, שגרה. ואז הזוגיות מתנהלת יותר מתוך הרגל מאשר מתוך בחירה מודעת.
פרק שלום הבית עוצר את הסחף הזה.
הוא שואל: איך אנחנו באמת רוצים שהחיים שלנו ייראו?
לא כל נושא חייבים לפתור – לפעמים צריך גם ללמוד לחיות עם פערים
עוד נקודה חשובה שעלתה בפרק היא שלא כל פער זוגי חייב להיעלם. לפעמים חלק מהעבודה הבריאה הוא דווקא להבין שיש נושאים שבהם לא תהיה זהות מלאה, ולא חייבים להמשיך לריב עליהם לנצח.
זו תובנה בוגרת מאוד.
לא כל מחלוקת צריכה להגיע להכרעה הרמטית.
לפעמים הסכם טוב אינו רק כזה שפותר הכול, אלא כזה שמגדיר היכן כן מחליטים, היכן כן משנים, והיכן מקבלים את העובדה שיש בינינו שוני, מבלי לתת לו להרוס את הקשר כולו.
במובן הזה, פרק שלום הבית אינו רק פרק של דרישות וציפיות.
הוא גם פרק של התפכחות, דיוק, גבולות ובשלות.
לא רק למגשרים: כלי טיפולי מהמעלה הראשונה
אחת הנקודות החשובות ביותר בפרק היא שההסכם הזה אינו שייך רק לעולם הגישור במובן הצר. הוא יכול להיות כלי מעולה גם בתוך טיפול זוגי.
למעשה, הוא יכול לשרת:
- מטפלים זוגיים
- יועצים זוגיים
- מטפלים משפחתיים
- מדריכי הורים
- אנשי מקצוע שמלווים זוגות במשבר
למה?
כי הוא נותן מבנה.
הוא מתרגם שיחה להסכמות.
הוא לוקח תובנות והופך אותן למחויבות.
הוא יוצר מסמך שאפשר לחזור אליו, לזכור אותו, לעדכן אותו ולחיות לפיו.
לא פעם, זוג מסכים בטיפול לדבר בכבוד, להקדיש זמן, לשנות דפוס מסוים – אבל אחרי כמה ימים או שבועות הכול מיטשטש. בתוך עומס החיים, גם תובנות עמוקות עלולות להתפוגג. לעומת זאת, כאשר הדברים כתובים, ברורים, מפורטים ומוחזקים בהסכם, הסיכוי שהם באמת יהפכו לחלק מהחיים גבוה הרבה יותר.
במובן הזה, ההסכם אינו חלופה לטיפול.
הוא יכול להיות המשך טבעי שלו, עוגן שלו, או כלי משלים שנותן למסע הטיפולי גוף ממשי.
האם זה רק מסמך רגשי, או שיש לזה גם כוח משפטי אמיתי
שאלה שרבים שואלים היא: טוב, כתבתם, דיברתם, הסכמתם – אבל מה התוקף של זה?
הפרק מתייחס לזה בצורה ברורה:
ההסכם יכול לקבל תוקף של פסק דין.
כלומר, אחרי שבני הזוג מסיימים לבנות את ההסכם ולהסכים על כל הסעיפים, אפשר להעביר אותו לאישור בבית המשפט או בבית הדין הרבני, ושם הוא מקבל תוקף מחייב.
אבל כאן חשוב להבין דקויות.
כאשר ההסכם מקבל תוקף, זה לא אומר שבני הזוג התגרשו בפועל באותו רגע.
זה אומר שההסכמות קיבלו תוקף.
הן קיימות.
אם בעתיד תתעורר מחלוקת – יש מסמך מחייב שאפשר להישען עליו.
כלומר, פרק הגירושין יכול לשבת “במגירה” כהסכם תקף, מבלי שהזוג כבר נפרד.
הוא מגדיר מה יקרה אם וכאשר, אבל אינו מחייב את עצם הפרידה באותו רגע.
זו נקודה חשובה מאוד, משום שהיא מראה שההסכם נותן ודאות מבלי לכפות מימוש מיידי.
יש סעיפים משפטיים, ויש סעיפים שהם אמנה זוגית
הפרק גם מדייק הבחנה חשובה: לא כל סעיף בתוך ההסכם הוא מאותו סוג.
יש סעיפים משפטיים-עתידיים ברורים, כמו למשל:
- איך יחולק רכוש שיצטבר
- מה יהיה מעמדו של רכוש עתידי
- איך יחולקו זכויות סוציאליות
- מה יקרה מבחינה כלכלית במקרה של פרידה
אלה סעיפים בעלי משמעות משפטית ממשית וצריך לנסח אותם בדיוק.
אבל יש גם סעיפים שהם ברמת אמנה:
- נדבר בכבוד
- לא נצעק
- נקיים זמן זוגי
- נשמור על כללים מסוימים בתוך הבית
- נייצר מרחב מכבד זה לזה
אלה אינם תמיד סעיפים שבית משפט יכול לאכוף באותה צורה. ועדיין, הערך שלהם עצום. כי הם מגדירים מצפן. הם נותנים לבני הזוג ניסוח ברור של החיים שהם רוצים לבנות.
אפשר גם להוסיף סנקציות יצירתיות או מנגנוני אחריות, אם רוצים, אבל עצם קיומם של הסעיפים בתוך מסמך מפורט וחשוב כבר יוצר מחויבות אחרת לגמרי.
זה לא מסמך יפה בלבד – זה כלי עם כוח, סדר וסמכות
אחד הדברים היפים בפרק הוא ההדגשה שההסכם אינו רעיון רך בלבד. הוא גם לא רק טקסט מרגש. הוא כלי עם כוח. בני הזוג יוצקים לתוכו תוכן, מבנה, אחריות וסמכות. ולכן הוא מחזק מאוד את תחושת הביטחון בזוגיות.
למה?
כי אי ודאות שוחקת זוגיות.
כאשר בני זוג לא יודעים מה יקרה, לא יודעים מה מוסכם, לא יודעים מה מצופה מהם, ולא יודעים אם הצד השני יעמוד במילתו – הקשר מתערער. לעומת זאת, כאשר יש מסמך ברור, מפורט, מחושב ומוסכם, נוצר בסיס שאפשר לעמוד עליו.
זה נכון גם אם בסוף בוחרים להיפרד.
וזה נכון גם אם בוחרים להישאר יחד.
לא חייבים לדעת מראש – אפשר גם להגיע לגישור כדי להיפרד, ולגלות בדרך שרוצים לנסות שוב
הפרק מעלה עוד נקודה עדינה וחשובה מאוד: בני זוג לא חייבים לדעת מראש את כל התשובות. גם מי שמגיע לתהליך מתוך מחשבה שהוא הולך להיפרד, יכול לגלות תוך כדי שיש עוד מקום לבדוק, לנסות, לתת צ’אנס, ולהפוך את התהליך למסלול של שלום בית ולחלופין גירושין.
זו אמירה חשובה מאוד, משום שהיא מרככת את הלחץ לקבל החלטה סופית מהר מדי.
לפעמים, דווקא ההסכמה להסתכל באומץ על כל האפשרויות – היא זו שמאפשרת לזוג לגלות מה הוא באמת רוצה. ואם יש עוד שביל של סיכוי, עדיף לבדוק אותו ברצינות ולא לברוח ממנו רק כדי “לסיים עם זה”.
כי אם לא בודקים, הספק נשאר.
והספק הזה לא באמת נעלם.
הוא ממשיך ללוות את האנשים גם אחרי הפרידה.
לכן, גם אם נדרש עוד טיפול, עוד שיחה, עוד כמה פגישות, במקרים רבים זה שווה את זה.
למה הכלי הזה כל כך מתאים לשיטת שותפות חדשה
החיבור לפרספקטיבה של שותפות חדשה עמוק מאוד.
הרי העיקרון הוא לא להיתקע רק בשאלה “איך הגענו לכאן”, אלא להתבונן קדימה: לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה צריך לקרות כדי שנגיע לשם.
הסכם שלום בית ולחלופין גירושין עושה בדיוק את זה.
הוא אינו עוסק רק בכאב.
הוא עוסק גם במבנה העתידי של החיים.
הוא אינו מסתפק בתיאור המשבר.
הוא מבקש לנסח מציאות חדשה.
גם כאשר יש פרק של גירושין, הוא לא נועד ללבות את הפירוד, אלא לייצר מסגרת בריאה, אחראית ושקופה. וגם כאשר יש פרק של שלום בית, הוא לא נשאר בגדר תקווה מעורפלת, אלא הופך לרשימת שינויים והסכמות שמאפשרים לזוג לבנות עתיד אחרת.
במובן הזה, זהו כלי של שותפות במובן העמוק ביותר:
או שותפות זוגית מתוקנת,
או שותפות הורית ואנושית מכבדת אם תתרחש פרידה.
לסיכום
הסכם שלום בית ולחלופין גירושין הוא לא מושג ישן.
הוא לא טקס.
הוא לא רק מסמך משפטי.
והוא גם לא פשרה בין שתי אפשרויות.
הוא כלי עמוק, חכם, אחראי ואנושי עבור זוגות שנמצאים במשבר ורוצים לנהוג בבגרות כלפי עצמם, כלפי הילדים שלהם וכלפי העתיד שלהם.
הוא מוריד פחד.
הוא מייצר ודאות.
הוא בונה שפה.
הוא מכניס סדר.
והוא מאפשר לזוג להפסיק להיגרר אחרי המשבר, ולהתחיל לעצב מתוכו בחירה.
לפעמים הבחירה תהיה להישאר יחד.
לפעמים הבחירה תהיה להיפרד.
אבל בשני המקרים, התהליך יהיה מדויק, מכבד, מפוכח ואחראי יותר.
וזה בדיוק הערך של הכלי הזה.
זהו הסכם שנועד לזוגות שנמצאים במשבר עמוק, אבל עדיין לא בטוחים אם נכון להם להיפרד או לנסות לבנות מחדש את הזוגיות. הוא כולל שני מסלולים בתוך מסמך אחד: מסלול של הישארות משותפת ומסלול של פרידה, אם יתברר שזה הכיוון הנכון.
לזוגות שנמצאים בצומת. הם כבר מבינים שהמצב הקיים לא יכול להמשיך כפי שהוא, אבל עדיין לא שלמים עם החלטה להתגרש. הם צריכים גם ודאות וגם מרחב לבדוק אם יש אפשרות אמיתית לשינוי.
כי הרבה פעמים מה שמנהל את בני הזוג הוא לא רק המשבר עצמו, אלא הפחד מהלא נודע. ברגע שמגדירים בצורה ברורה מה יקרה אם תהיה פרידה, מפלס החרדה יורד, ואז אפשר לדבר על השיקום ממקום פחות מאוים ויותר יציב.
מפני שכאשר בני הזוג יושבים ביחד ומנסחים באחריות איך ייראו החיים אם ייפרדו, הם נדרשים לראות זה את זו, לראות את טובת הילדים, ולחשוב לא מתוך מלחמה אלא מתוך אחריות. התהליך הזה עצמו יכול לשנות את הדינמיקה ביניהם.
מה שנכון לזוג המסוים. זה יכול לכלול תקשורת, אינטימיות, חלוקת אחריות, מגורים, כסף, טיפוח, זמן זוגי, יחסים עם המשפחה המורחבת, דפוסי ריב, גבולות, הורות ועוד. אין רשימה אחת מחייבת – הכול נבנה לפי הצרכים האמיתיים של הזוג.
לא. יש זוגות שאצלם הפרק הזה קצר מאוד, ויש זוגות שאצלם הוא מפורט וארוך אפילו יותר מפרק הגירושין. הערך שלו לא נמדד באורך, אלא בדיוק וביכולת לגעת במה שבאמת צריך שינוי.
בטיפול זוגי מדברים, מעבדים, מבינים, לומדים. בהסכם מוסיפים גם מבנה, ניסוח, מחויבות, ולעתים גם תוקף משפטי. הוא יכול להשתלב נהדר בטיפול זוגי ולחזק אותו, כי הוא מונע מהסכמות להישכח ולהתפוגג.
כן. ההסכם יכול לקבל תוקף של פסק דין. זה לא אומר שבני הזוג חייבים להתגרש מיד, אלא שההסכמות שלהם מקבלות מעמד מחייב אם וכאשר יהיה צורך להסתמך עליהן.
סעיפים משפטיים עוסקים בדברים שניתן להחיל ולאכוף, כמו רכוש, זכויות, חלוקות והסדרים עתידיים. סעיפים זוגיים או ערכיים, כמו לדבר בכבוד, לבלות יחד או לקבוע הרגלים חדשים, הם יותר ברמת אמנה – אבל הערך שלהם עצום כי הם מייצרים כיוון מחייב לזוגיות.
בהחלט. אפשר לקבוע מנגנונים מיוחדים, דרכי עדכון, כללים לבית, תזכורות, יעדים, ואפילו סנקציות מוסכמות או מנגנונים חיוביים כמו תקציב לדייטים זוגיים. זה כלי גמיש מאוד.
לא. זו אחת הנקודות החשובות ביותר. אפשר להגיע לתהליך מתוך מחשבה על פרידה, ותוך כדי לגלות שיש מקום לעוד ניסיון. ואפשר גם להגיע מתוך רצון לנסות, ובדרך להבין שנכון יותר להיפרד. התהליך נועד לאפשר בירור אחראי ולא להכריח החלטה מוקדמת.
כי אם יש עוד סיכוי, עדיף לבדוק אותו לעומק ולא להישאר עם ספק. לפעמים עצם הבדיקה, גם אם היא לוקחת עוד כמה פגישות, מונעת חרטות עתידיות ומאפשרת החלטה הרבה יותר שלמה.
כאשר בני זוג מנהלים את המשבר מתוך אחריות, שפה ברורה, כבוד וחשיבה קדימה, הם לא רק משפיעים על עצמם – הם גם נותנים לילדים מודל חשוב מאוד של התמודדות. גם אם נשארים יחד וגם אם נפרדים, הילדים מרוויחים מהפחתת המאבק ומהגברת הוודאות.
החיבור מהותי. שותפות חדשה מבקשת לא להיתקע רק בעבר, אלא לבנות עתיד. גם בהסכם הזה, השאלה המרכזית איננה רק מה קרה, אלא מה צריך לקרות מכאן והלאה כדי לייצר חיים טובים, יציבים ומדויקים יותר – ביחד או בנפרד.
כי הוא נותן להם מסגרת עבודה מעשית, עמוקה ומובנית. הוא מאפשר להפוך תהליך רגשי להסכמות ברורות, להעצים את העבודה הטיפולית, וללוות זוגות בצורה שמחברת בין הבנה רגשית לבין יישום ממשי.
תמלול מלא של פרק 44
נדב: בואו נדבר על שלום בית. שלום בית הוא אחד המונחים, אני חושב, הכי ארכאיים ולפעמים קצת מלחיצים, שאני שומע. כי זה נשמע כמו משהו כזה הלכתי-דתי, כאילו הלכנו לרב והוא שלום בית, או שהרבנים פסקו לנו שלום בית. איזשהו מונח כזה שמהדהד הרבה דברים. אני חושב שבכלל בתחום הזה של המשפחה ושל גירושין יש הרבה דברים שלא ממותגים נכון, ושיום אחד צריך להיכנס לזה ברוויזיה על השמות.
נדב: אבל בפרק הזה אנחנו רוצים לדבר על מה זה שלום בית, ואיזה כלי מדהים הוא שיכול להציל את הזוגיות שנמצאת במשבר, יכול למנוע משברים מאוד גדולים, יכול למנוע מאבקים מאוד גדולים בין הורים, לחזק את הקשר ההורי, לתת דוגמה מאוד טובה לילדים, ולשפר את החיים שלנו בצורה אדירה.
נדב: אז הפרק הזה, אחרי הרבה רמיזות שעשינו לאורך הפרקים על שלום בית, הוא פרק כזה על שלום בית. ואת הפרק הזה אני רוצה להעביר יחד עם נגה זיו פרידמן. נגה זיו פרידמן זיו, מגשרת איתי, נשואה לי, בסדר, אנחנו באים לפרק הזה עם הרבה מאוד כובעים שאנחנו רוצים לשתף ולחלוק.
נדב: אז בואו נצלול. שלום נגה זיו פרידמן.
נגה זיו פרידמן: יאללה.
נדב: ולמאזינים, כמובן. הפרק הזה, אני חושב, צריך קצת להתרווח ולקצת לפתוח את הראש ולחשוב עליו.
נדב: אולי נתחיל? בואי נחלק את זה. ניקח את כל הכותרת “הסכם שלום בית ולחלופין גירושין”. מה זה אומר בעצם?
נגה זיו פרידמן: אני חושבת שזו באמת כותרת די מפוצצת. האמת היא שזה איזשהו… אני מתייחסת לזה כאל כלי. גם כשאני פוגשת את הזוגות, אני אומרת להם שזה כלי. קודם כול, הוא מאוד לא מוכר. הרבה באמת, כמו שאמרת, המושג הזה של שלום בית הוא ארכאי, ולא כל כך מכירים את האופציה הזו של לעשות איזשהו הסכם, שהוא מין אופציה ביניים כזו.
נגה זיו פרידמן: זאת אומרת, יש את הזוגות שקשה להם, אבל הם אומרים: אנחנו לא רוצים להיפרד, אנחנו רוצים לעבוד על זה, ואנחנו רוצים לתת לזה באמת את הפוש, והולכים לטיפול זוגי או ייעוץ זוגי או כל דבר כזה. זה סוג אחד של התמודדות עם הקושי.
נגה זיו פרידמן: יש את אלה שכבר באמת קשה מדי, או שלפחות אחד מהם קיבל את ההחלטה שהוא לא רוצה להמשיך ביחד, והחליטו להתגרש, ועושים את תהליך הגירושין בצורה כזו או אחרת.
נגה זיו פרידמן: ויש את הזוגות שהם נמצאים בצומת מאוד מאוד גדולה. הם יודעים מצד אחד שהמצב כמו שהוא כרגע לא יכול להמשיך. זאת אומרת, המצב קשה מדי. ניסו כל מיני דברים, אבל זה עדיין לא מספיק עבד. מבינים שמשהו מאוד מאוד גדול ומשמעותי צריך להשתנות כדי שכן יהיה אפשר להישאר ביחד.
נגה זיו פרידמן: ומצד שני, עוד לא חושבים שפרידה היא הדבר הנכון מבחינתם. לפחות לא כרגע. ובאמת נמצאים בתוך ממש צומת. זו המילה הכי טובה שאפשר לתאר, כי זה באמת—
נדב: שיש עוד מה להציל ולעשות, ואחד כבר אומר: אם זה לא השתנה עד עכשיו, זה לא יקרה. אבל יש צומת. וזו בדיוק הנקודה שבה בעצם נכנס ההסכם שלום בית ולחלופין גירושין, שבעצם יש לו שני פרקים.
נדב: אמרנו: מה יקרה אם נתגרש, ומה צריך לקרות כדי שלא נתגרש. אנחנו בדרך כלל מתחילים בפרק “מה יקרה אם נתגרש”. למה? כדי שתהיה ודאות.
נדב: תמיד בדימוי שלי הרגשתי שזה כמו… בעולמות של ספיידרמן, לא יודע אם אלך איתך על זה. באחד הסרטים יש את הספיידרמן השחור, שכל פעם שהוא נוגע במישהו או במשהו הוא נהיה שחור, ורואים איך השחור הזה נכנס.
נדב: מבחינתי, ברגע שהשיח על גירושין נכנס לתוך המערכת הזוגית, זה ככה – השחור הזה מתחיל להיכנס איתו לתוך המערכת, והוא תמיד שם. אבל אז איך אפשר להתמודד איתו אם רוצים כן לשמר את הזוגיות? מגדירים משהו. ברגע שאני מגדיר מהו, ואני לא חושש ממנו כי אני יודע מהו, אז אני יודע להתמודד איתו.
נדב: ולכן אנחנו אוהבים להתחיל – אבל זה לא חובה, כי כל מקרה לגופו – יכול להיות שעדיף להתחיל דווקא בפרק שלום הבית, אבל בדרך כלל אנחנו מתחילים במה יקרה אם ניפרד. ואחרי שמדברים על מה יקרה אם ניפרד, שזה הסכם גירושין לכל דבר ועניין, מדברים על חלוקת הזמנים, חלוקה של רכוש, אחריות, החלטות, בריאות, חינוך, כל מה שקשור באיך תיראה המשפחה אם היא תתנהל בשני בתים.
נדב: ואז כשמורידים את זה מהשולחן, קורים שני דברים. הראשון – קודם כול הם עברו תהליך מהמם ביחד של לראות איך תיראה הפרידה ביניהם, והמקום הזה, משהו בקשר מאוד מתחזק. כי כשאנחנו פועלים מתוך ראייה של טובת האחר, באמת רואים את זה. רואים בתוך התהליך איך אנחנו לא נלחמים אחד בשני, אלא דווקא אם ניפרד – אני עדיין בעדך, את עדיין תהיי בעדי. וזה המון.
נדב: ואז אנחנו באים ומדברים על מה צריך לקרות אם אנחנו רוצים להישאר ביחד.
נגה זיו פרידמן: זה פשוט מפרק המון מתח. ברגע שאנחנו באמת יודעים איך תיראה המציאות, איך ייראו החיים שלנו, איך ייראו החיים של הילדים, זה גם מפרק את המתח בינינו, כמו שאתה אמרת, כי אנחנו רואים כל אחד איך הוא רואה את השני ואיך הוא בא לקראת השני.
נגה זיו פרידמן: זו אפילו הזדמנות כזאת להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, שאחר כך משליכים על השלום בית. כי זה מפיל המון המון אסימונים כשמדברים על איך החיים שלנו ייראו אחרי הפרידה, כי גם אחרי הפרידה אנחנו עדיין נשאר…
נגה זיו פרידמן: זה מפיל המון אסימונים גם לגבינו כזוג. זה גם מפרק את המתח הזוגי, וזה גם מפרק את המתח שיש אצל כל אחד בנפרד. כי הרי מספיק שהמילה “גירושין” רק נאמרת בפעם הראשונה, גם אם זה סתם מתוך איזשהו כעס או איזו איבוד עשתונות רגעי, ומישהו אחד קיבל אותה, ואז באמת, כמו שאמרת, הספיידרמן השחור הזה מתחיל ככה להיכנס ולחלחל, וזה כל הזמן אצלנו בראש.
נגה זיו פרידמן: למה הוא אמר את זה? למה היא אמרה את זה? וכל אחד מבני הזוג בעצם נכנס לאיזה סטרס מאוד מאוד גדול סביב בכלל הרעיון הזה של גירושין.
נגה זיו פרידמן: ואז, אחרי שמבינים איך המציאות הולכת להיראות ויודעים שאנחנו נהיה בסדר, אז גם המתח האישי יורד, גם המתח הזוגי יורד, ואז באמת אפשר לדבר הרבה יותר ברוגע, הרבה יותר בנינוחות, על מה צריך לקרות כדי כן להישאר ביחד. זה פשוט להגיע לשיח על איך אנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו כן ביחד, ממקום מאוד מאוד אחר.
נדב: זוגות הרי אומרים לנו בתהליך הזה שהם כל כך מצטערים שהם לא עשו את זה כשהם התחתנו.
נדב: נכון, ממש נדבר על האיך אנחנו רוצים שהדברים ייראו, שזה מה שאנחנו עושים אגב בהסכמי זוגיות, שזה פרק אחר שאנחנו צריכים לדבר עליו, כי זה הבייבי המשותף שלנו.
נגה זיו פרידמן: ממש. תרופה על המכה, אפילו למנוע את המכה, להפוך לעשות טוב לטוב.
נדב: ובתוך התהליך הזה, שבעצם רואים… יש את המשפט הזה: צריך לדעת לא רק עם מי להתחתן, צריך לדעת עם מי להתגרש. אנחנו מאוד אוהבים אותו, כי צריך לדעת איך להתגרש. ובתוך זה שיש הסכם שלום בית ולחלופין גירושין על השולחן, אנחנו הכי רואים את האיך ואת המי, ואיך אפשר לעבוד ביחד, ומבינים שזו שותפות.
נדב: וזה באמת כלי שיכול להציל את הזוגיות. ואם להתגרש, אז להתגרש הרבה יותר בטוב. כי באמת הם עוברים איזשהו תהליך שהם מבינים ממנו איך החיים שלהם הולכים להיראות.
נדב: זה נוגע בכל הרבדים של החיים. זה נוגע באינטימיות, בתקשורת, בקבלת החלטות, במקום המגורים, ביחסים עם המשפחה המורחבת, בנראות שלנו, בטיפוח שלנו, בכל המקומות האלה שלנו שאנחנו יודעים שיש בהם בעייתיות למערכות היחסים. הכול מדברים, אבל מדברים ממקום מאוד פרקטי.
נגה זיו פרידמן: חשוב באמת להגיד בהקשר הזה שאחד הדברים היפים בפרק של השלום בית הוא שאין חוקים לגבי מה חייב להיות בו, ואין חוקים לגבי מה אסור שיהיה בו.
נגה זיו פרידמן: זאת אומרת, נתת פה רשימה ארוכה של נושאים, שאני בטוחה שכל אחד ששומע את זה מתחבר ממקום כזה או אחר. ומה שיפה בפרק הזה, שבאמת אפשר לדבר על הנושאים שהם הנושאים שחשובים לזוג. הם אלה שמשמעותיים בעיניהם.
נגה זיו פרידמן: זאת אומרת, אנחנו ראינו הרי הסכמים כאלה – מה זה ראינו, עשינו הסכמים כאלה – שהפרק של שלום הבית היה יותר ארוך מהפרק של הגירושין. ועשינו הסכמים כאלה שהפרק של שלום הבית אפילו היה לפעמים משפט אחד. כי זה באמת מאוד מאוד תלוי בזוג, ובמה חשוב לו, ומה הנושאים שלגביהם הם מרגישים שצריך שם שינוי, ושצריך לדבר, ושצריך להגדיר אותם.
נגה זיו פרידמן: זו איזושהי הזדמנות כזאת לעשות ברייק, שהמון זוגות לא עושים אותו. לא, כמו שאמרת, בתחילת הדרך שלהם, וגם לא תוך כדי. כי מה שנקרא זורמים, ויש אינרציה, ויש את החיים, ויש את הלחצים, והילדים, והעבודה וכולי. וזה פשוט איזושהי הזדמנות כזאת לעצור ולדבר עלינו. ממש עלינו, ועל הזוגיות שלנו, ואיך אנחנו רוצים שהיא תיראה.
נגה זיו פרידמן: ומה יעשה טוב לכל אחד, ואיזה דברים חדשים גם אנחנו רוצים לעשות שלא עשינו עד היום. ולקבל החלטות לגבי נושאים שאתה יודע איך זה אצל זוגות – המון פעמים הריבים הם ריבים חוזרים כאלה.
נגה זיו פרידמן: אז זו הזדמנות או באמת לקבל סוף סוף החלטות בנושאים שכל הזמן נשארו באוויר, או לפעמים אגב גם להשלים עם זה, להבין שאנחנו פשוט… יש נושאים שיש בינינו פערים, וזה בסדר. אנחנו לא נתעקש בכל מחיר להמשיך לריב עליהם עד שנגיע לגיל שמונים.
נדב: שגם את החלק הזה צריך להגיד: פרק שלום הבית הוא כלי מעולה שאפשר לשלב בתוך טיפול זוגי. וזה למטפלים שפה – כי אנחנו נדבר על הפן של ההסכם, על הנייר שיש – אבל את כל הפרק הזה אפשר לעשות בתוך מסגרת של טיפול זוגי.
נדב: אגב, גם את ההסכם, את הסכם הגירושין, אפשר לעשות בתוך החלק של הטיפול הזוגי, בעזרת ההסכם האונליין שלנו. יש לנו פרק שדיברנו כבר על זה, על מה זה שירות אונליין. ואז כל הסיפור הזה של הסכם שלום בית ולחלופין גירושין יכול כולו להישאר בתוך חדר טיפול, שזה הכי טוב שיכול להיות.
נדב: אם אפשר להישאר בטיפול – מעולה. אנחנו מאוד בעד עבודה עם מטפלים משפחתיים, זוגיים, יועצים, כל מי שמלווים אנשים בתהליכי משבר ופרידה וגירושין, וגם מדריכי הורים, מאוד יכולים להשתמש בכלי הזה. כי כמובן המטפל כבר זכה באמון של בני הזוג, והוא יכול לעזור להם לענות פה על השאלות ולייצר פה איזשהו פורמט.
נדב: אנחנו שם לגיבוי, אבל זה לגמרי יכול להישאר בתוך העולם הטיפולי, בתוך חדר הטיפול.
נדב: אני רוצה להגיד על הפורמליות שבתוך ההסכם הזה. כי בעצם אנשים אומרים: טוב, נו, כתבתם, כתבתם, יאללה, מה התוקף של זה?
נדב: אז בוא נחלק את זה. יש בסוף ההסכם, אחרי שאנחנו עוברים על כל הסעיפים ומדברים על הכול, ההסכם מקבל תוקף של פסק דין. זה אומר שהוא מועבר לבית המשפט או לבית הדין הרבני, ושם הוא יקבל תוקף.
נדב: עכשיו, פרק הגירושין – זה מאוד פשוט ומאוד ברור, כמו כל הסכם. אבל זה שההסכם קיבל תוקף לא אומר שהוא נכנס לתוקף. יש פה קצת משהו מוזר: הוא קיבל תוקף של פסק דין. זה אומר שאין לנו יותר מחלוקת משפטית, זה מה שאנחנו הסכמנו. ואם תהיה מחלוקת אני אלך על פיו. אבל עדיין לא התגרשנו כדת משה וישראל. זאת אומרת, עדיין אנחנו נשואים, פשוט יש פה הסכם במגירה שקיבל תוקף.
נדב: זה בעצם מחליף את הכתובה באיזשהו מקום. הכתובה בעצם אומרת שמערכת יחסים… אני מדבר על הכתובה המסורתית. הגבר בעצם נותן התחייבויות לאישה, בארמית מדוברת. אנשים חושבים שיש שם רק סכום כסף, אבל זה לא. יש שם עוד מחויבויות של הגבר, והוא חותם על זה, וזה הסכם שלום הבית שלהם.
נדב: אנחנו פה מייצרים משהו חדש, ולכן הוא מקבל גם תוקף של פסק דין.
נדב: פרק שלום הבית – יש בו סעיפים שמחייבים לעתיד. למשל, אם ייקנו נכסים, יהיה רכוש משותף, הוא יתחלק כך וכך. זכויות סוציאליות שהצטברו יתחלקו כך וכך. מה שיכול לדבר על זה – יכול להיות שזה ידבר על זה. השאלה על זה שיותר לא תהיה חלוקה. זאת אומרת, אם יש משהו עתידי, רכושי, כלכלי, צריך לפרט בהסכם מה קורה איתו, כי זה פסק דין והוא מחייב.
נדב: ויש סעיפים שהם ברמת אמנה. “נדבר בכבוד אחד לשני” – זו אמנה. זה לא משהו משפטי, זה לא משהו שאפשר לחייב. אפשר להוסיף סנקציה, שנשלם קנס אם תהיה כך וכך צעקות, אבל אנחנו מבינים שמרגע שמגיעים למקום של סנקציה, אנחנו גם מהר מאוד מגיעים למקום של גירושין. אבל כן אפשר לייצר את הסנקציות האלה. זו כן אופציה. יכול גם להיות שסנקציה היא איקס כסף לקופת חיסכון.
נגה זיו פרידמן: כמו לדייטים זוגיים.
נדב: או לדייטים זוגיים, נכון. אפשר לייצר פה הכול. יש פה באמת עולם שלם של אפשרויות.
נדב: ואז זה יכול לקבל תוקף של פסק דין. זהו מחייב. זה הסכם מאוד ברור, מאוד מפורט. יתרון מאוד גדול של זה על פני רק תהליכים של טיפול זוגי, ששם כשהסכמנו לדבר בכבוד אחד לשני – אבל לאט-לאט, מהר מאוד שכחנו את זה.
נדב: פה זה כתוב, מפורט. אפשר ממש להפוך את זה. יש שם עמודים שאפשר לשים אותם על המקרר בבית, לזכור אותם, על הלוח מודעות. אז זה הסכמנו על זה, דיברנו בתוך תהליך עומק מהותי.
נדב: אני חושב שאנחנו יכולים לעדכן אותו. אפשר להגיד שכל שנה עושים איזושהי רוויזיה ואומרים איזשהו עדכון מחדש. אפשר לדבר על הכול.
נדב: אבל ההסכם הזה הוא לא סתם משהו אמורפי, יפה, רגיש, נעים. הוא כלי עם כוח, עם סמכות, שאנחנו יצקנו לתוכו את התוכן. ולכן כל דבר שיש בתוכו נותן המון ביטחון לזוגיות. הוא מאוד בונה את הזוגיות. אנחנו רואים את זה. הרבה זוגות שיש כאן שעושים את זה.
נדב: נכון, היה לי פה לא מזמן זוג, שבתוך… שבא להתגרש, ותוך כדי זה הפך להיות תהליך של הסכם שלום בית.
נגה זיו פרידמן: תהליך של הסכם שלום בית.
נדב: נכון. וכעבור חודשיים, הם יותר נשואים מכל—
נגה זיו פרידמן: כל פעם שאתה מספר את זה אני מתרגשת.
נדב: ממך? גם אני. דיברתי… אבל כל כך—
נגה זיו פרידמן: באמת, כל כך יפה.
נדב: כל כך מרגש.
נגה זיו פרידמן: ואני חושבת שזה מעלה נקודה נוספת שחשוב להבין: שלא חייבים לדעת מראש. זאת אומרת, זה גם בסדר להגיע לתהליך גישור כי רוצים להיפרד, ותוך כדי להבין שבעצם אולי כן רוצים לתת עוד צ’אנס, ולהפוך בעצם את ההסכם להסכם שלום בית ולחלופין גירושין.
נדב: בכלל, טיפ נכון להגיד לאנשים: מותר תמיד להתגרש. אם יש עוד שביל של סיכוי, עדיף להתמודד איתו. כי אם לא תעשו את זה, הספק יהיה, ואתם הולכים להיפגש – הצד השני לא נפתר, הוא ימשיך להיות שם.
נדב: עדיף באמת לבדוק את זה מכל הכיוונים, להיות פתוחים. אז ניפרד – זה גם אם זה ייקח עוד טיפול או שתיים או שלוש, זה שווה את זה. זה באמת שווה את זה.
נדב: אוקיי, מה עוד אנחנו יכולים להגיד על הסכם שלום בית ולחלופין גירושין? דיברנו על הפן המהותי, דיברנו על שלום הבית, דיברנו על פן הגירושין.
נגה זיו פרידמן: אוקיי, טוב. אם יהיו עוד שאלות תמיד מוזמנים לפנות אלינו.
נדב: זה פותח כל כך הרבה, ואנחנו רוצים לדייק את עצמנו, אבל זה באמת פותח להמון המון אפיקים.
נדב: אז מי שיש לו שאלות, הערות – אנא כתבו לנו, שתפו, דייגו, תפיצו. המידע הזה, באמת, הכלי הזה בכלל – אגב, למטפלים זוגיים – אני ממש הייתי רוצה שהכלי הזה יגיע למטפלים ויועצים זוגיים. באמת אנשים שיכולים, אני חושב, להשתמש בו הכי הרבה.
נדב: אולי לפעמים קצת חוששים מהתמודדות עם הפרק ההסכמי, אבל דווקא במקום הזה, בטח עם השירות האונליין, עם ה-divorce online שלנו, שאפשר לעשות הסכם עם שאלון, בליווי ובגיבוי שלנו – יכולים להעצים את הכוח שלהם כמטפלים, לעזור לזוגות, ובאמת לייצר המון דברים טובים.
נדב: והסכם שלום בית הוא כלי טיפולי, לדעתי, לגמרי. אז תשתמשו בו בכלל בעולם הטיפול. עם שלושה תארים ועם פסיכולוגיה, אז המקום הזה מאוד נבנה כתהליך שמאוד נותן מקום להיבטים הטיפוליים בתוך תהליכי משברים זוגיים.
נדב: נכון. אז נגה זיו פרידמן, תודה רבה.
נגה זיו פרידמן: תודה לך על הכול.
נדב: ותודה לשרון שפה איתנו, על הכול, על הטכני והסאונד. ותודה שהאזנתם. להתראות בפרק הבא.