גישור – בין טיפול למשפט

גישור – בין טיפול למשפט

תהליך הגישור בגירושין צמח מתוך המפגש בין העולם המשפטי והעולם הטיפולי הקשורים לתהליכי הגירושין (קונרד וזינדר 2009). הליך הגישור בגירושין החל להתפתח בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת במטרה לשפר את תהליך קבלת ההחלטות ויישוב המחלוקות בתהליכי גירושין מורכבים.

ההתמקדות השכיחה בהיבטים משפטיים ופורמליים במסגרת תהליכי גירושין, יחד עם הבדלי גישות אתניות, תרבויות, חברתיות והחיסיון שחל על תהליך הגישור, גרמו לכך שלא היה ברור מה קורה בתהליכי הגישור ומהן דרכי הפעולה הנכונות על פיהן נדרשים המגשרים לפעול (בק וסיילס 2001). במהלך השנים נעשו עוד ועוד מחקרים התחלתיים שבדקו את תהליך הגישור בגירושין ואת הנעשה בחדר הגישור. למרות כל המחקרים שנעשו נראה שעדיין רב הנסתר על הגלוי. כל זאת מתוך ההבנה שתהליך הגישור בגירושין הינו תהליך מורכב למחקר ולהסקת מסקנות (Gale et al. 2002 ; Picard   2004).

במחקר שניתח מידע שהתקבל מ-70 גישורים, גילתה החוקרת קרקודיאן (Charkoudian) יחד עם צוותה בשנת 2009 שמגשרים עוברים משיטת עבודה ישירה ועקיפה מספר פעמים במהלך הגישור. זאת בצירוף עם תוצאות מחקרם של בייטר, דה מול ורובר (2016) בו רואיינו 250 מגשרים קהילתיים, שהראה שיש הבדל בין מה שהמגשרים אומרים שהם עושים לבין מה שהם עושים בפועל, נראה שאכן יש קושי ניכר לחקור תהליכי גישור ולייצר תמונה ברורה של הנעשה בהם ואת הכלים שפועלים יותר ופחות בגישורים.

בהתחשב בכך שבארה"ב ובקנדה אחוז הזוגות הנשואים עם ילדים שיתגרשו בסופו של דבר עומד על 40% (קנדי ורוגלס 2014), ניתן לקבוע שנדרש עוד מחקר ניכר על תהליך הגישור בגירושין ועל הדרכים לשפרו. אמנם מרבית זוגות ההורים המתגרשים מצליחים בסופו של דבר לייצר מנגנוני תקשורת ופעולה סבירים, אשר מאפשרים למשפחה להמשיך ולתפקד לאחר הגירושין, במקרים אחרים שהופכים ליותר ויותר שכיחים, המשפחה נקלעת במהלך הגירושין למאבקים קשים ההופכים למאבקים כרוניים המקשים על מציאת פתרונות ויצירת שקט במשפחה וגורמים לנזק לילדים (D’Abate 2016). מתוך הזוגות המתגרשים נחשבים 15% לכאלה שהקונפליקט ביניהם נחשב לקונפליקט בעצימות גבוהה (Kelly, 2003). על אף מספרם הנמוך יחסים של מקרי גירושין בעצימות גבוהה, הם צורכים משאבים מערכתיים רבים ויקרים ממערכת המשפט, הרווחה ומיועצים אחרים הנדרשים לעזור למשפחה המתגרשת (Baris et al., 2000; Saini & Birnbaum, 2007).

שאלה משמעותית העולה בקרב העוסקים בגישור היא היכן עובר הקו בין הגישה הטיפולית לגישה המשפטית בתהליכי גישור גירושין. בעוד הגישה הטיפולית שמה דגש על ההיבטים הרגשיים אותם חווים ההורים המתגשרים, הגישה המשפטית הקלאסית חותרת להגעה להסכם ומנסה לשים את ההיבטים הרגשיים בצד (Baitar, Buysse, Brondeel et al.   2013  Herrman et al.   2003 ; Kruk   1998  ). יחד עם זאת נראה שגישור מוצלח הינו כזה המשלב בין הגישה המשפטית לגישה הטיפולית. חתירה להסכם בהחלט יכולה לקדם את הגישור ולהביא לפתרונות ולסיום מוצלח של הגישור תוך הימנעות מכניסה למקומות העלולים להגביר את המתח הרגשי אשר בהתפרצו, עלול לגרום לגישור להפוך לטיפול זוגי ולפגוע במטרת הגישור (Heisterkamp 2006, Kressel 2014).

על אף היתרונות שבשילוב הגישור המשפטי עם הטיפולי, ישנו חשש שכאשר מגשרים המגיעים מאסכולות המשפט או הטיפול, ישתמשו אך ורק בכלים מקצועיים הלקוחים מעולם התוכן ממנו הם מגיעים. זאת ללא שבדקו את תוצאות השימוש בכלים אלו בעזרת כלי מחקר אקדמאיים והתבססו אך ורק על ניסיונם ושיקול דעתם העצמאי. מצב זה עלול לייצר הסלמה בתהליך הגישור והמתגשרים וילדיהם עלולים להיפגע. מסיבה זו יש צורך לבצע מחקרים נוספים שיעמיקו בקשר בין המשפט לטיפול בהקשר הגישורי ויעזרו לבסס כלי עבודה מתאימים בעיקר לגישורים הנחשבים לבעלי עצימות גבוהה (D’Abate 2016).

השאלה באילו כלים מקצועיים צריך מגשר גירושין להחזיק במסגרת עבודתו, מקבלת פעמים רבות מענה בהתאם להכשרתו של המגשר. בעוד מגשרים המגיעים מהתחום המשפטי, ישימו את הדגש על ההיבטים המשפטיים של הגירושין, מגשרים שמגיעים מעולמות הטיפול יעדיפו להדגיש את ההיבטים הרגשיים של המשפחה בגירושין ואת הכלים הנדרשים כדי להתמודד נכונה עימם מבחינה רגשית בלבד ( Picard 2004, Chang and Nyland 2013). יחד עם זאת נראה שמרבית המגשרים הפעילים לא הסתפקו בהכשרתם הבסיסית ואספו כלים מעולמות תוכן שונים, מאלו שמהם הגיעו בתחילת הדרך (D’Abate 2016). ייתכן והמפתח להבנת תפקידו של המגשר והכלים הנדרשים לו נמצא בדברים שאמר שפרופ' לאונרד ריסקין באחת מהרצאותיו. לדבריו של ריסקין המגשר צריך להיות נוכח תודעתית באופן מלא בתהליך הגישור ומאידך לאפשר לצדדים לבטא את רגשותיהם, תחושותיהם, מחשבותיהם ושאיפותיהם. לדבריו , מדובר באסטרטגיה סיסטמתית שמטרתה לחקור בנפשו של כל אחד מהצדדים. תרגול חשיבה תהליכית זו הופכת עם השנים לצורת החשיבה הקבועה של המגשר גם בחיי היום יום.

כמות הטכניקות בהם משתמשים מגשרים במהלך תהליכי גישור כוללת בסביבות 100 טכניקות (Wall and Dunne 2012). יחד עם זאת יש לומר שחלק מהטכניקות הידועות דומות וחופפות זו לזו (Coleman et al  2015). ריבוי הטכניקות הידועות יחד עם הקושי לנתח תהליכי גישור ולהגדיר מהו גישור מוצלח ואילו כלים יש לתת למגשרים השואפים להתמקצע ולהתמחות בגישור, מגביל את יכולת ההתפתחות של הגישור כפרופסיה מקצועית.

באופן אידיאלי תפקידו של המגשר בתהליך הגישור הוא להישאר נייטרלי, לנהל את תהליך הגישור ולהימנע מלתת ייעוץ העלול להשפיע על התוכן בגישור (Baitar et al.  2012). במחקר שנעשה בשנת 2004 (Picard) בקרב מגשרים מנוסים המלמדים גישור באופן מעשי עלה שמגשרים נחלקים לכאלה בעלי נטייה לגשר באופן יותר פרגמטי וישיר במטרה להגיע להסכם ולכאלו בעלי גישה יותר טיפולית אשר שמה דגש על ההיבטים הרגשיים אות חווים הצדדים בגישור. יחד עם זאת טוען פיקארד במחקרו, שמרבית המגשרים גישרו תוך שילוב טכניקות משני העולמות (גישור הסכמי וגישור טיפולי).

ממחקר שעשה גייל (Gale) יחד עם צוותו בשנת 2002 ובו נחקרו כעשרים תהליכי גישור, עלה שתהליך הגישור ותוצאותיו מושפעות משלושה פקטורים: 1. מבנה וארגון תהליך הגישור. 2. הרגישות שמביעים הצדדים אחד כלפי השני. 3. תשומת הלב שניתנת לנושאים שבמחלוקת ונדרשים לפתרון. מסקנה זו קיבלה חיזוק במחקרו של בקסטר (2011) שהראה שדיאלוג רציונלי במהלך הגישור מייצר שיח נייטרלי המאפשר העלאת אפשרויות רבות לפתרון, יוצר דיאלוג בריא בין הצדדים ומאפשר לכל אחד מהצדדים לבסס את זהותו האישית במסגרת הגירושין. נושא הזהות האישית של הצדדים במהלך תהליך הגישור מקבל חשיבות רבה מאחר והצדדים נעזרים בפידבק שהם מקבלים מהצד השני כדי לבנות ולבסס את האוטונומיה העצמית שלהם (Baxter   1988  , 259).

 

השאר תגובה

להתגרש בשלום

הוצאת סטימצקי | מאת המגשר נדב נישרי

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות

מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

הוידיאו החודשי

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם