הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע”ו–2016

הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע”ו–2016

פרק א’: מטרת החוק ועקרונות יסוד
מטרת החוק 1. חוק זה מטרתו להבטיח את טובתם של כל ילדה או ילד באמצעות מימוש זכויותיהם על ידי הוריהם, בהתאם לעקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד.
טובת הילדה או הילד- שיקול ראשון במעלה 2. טובתם של הילדה או הילד תהיה שיקול ראשון במעלה בכל פעולה, החלטה או הליך משפטי בעניינם, לפי חוק זה (בחוק זה – טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה).
שיתוף ילדה או ילד בעניין הנוגע אליהם 3. בכל החלטה או פעולה של הורה או בהליך משפטי, הנוגעים לילדתו או לילדו, ייתן להם ההורה הזדמנות להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונותיהם בעניין הנוגע אליהם, בהתאם לגילם ולמידת בגרותם, לאחר ששיתפם במידע הנוגע לעניין אלא אם כן שיתופם במידע כאמור עלול לפגוע בהם.
פרק ב’: הגדרות
הגדרות 4. בחוק זה –
“אחריות הורית” – כמשמעותה בסעיף 7(א);
“אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד”- אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, אשר אושרה בידי עצרת האומות המאוחדות ביום כ”ב בחשוון התש”ן (20 בנובמבר 1989), אושררה בידי מדינת ישראל ביום כ”ד באב התשנ”א (4 באוגוסט 1991) ונכנסה לתוקפה לגבי ישראל ביום כ”ה בחשוון התשנ”ב (2 בנובמבר 1991);
“בית משפט”– בית המשפט לענייני משפחה, כמשמעותו בחוק בתי המשפט לעניני משפחה, התשנ”ה–1995 ;
“חוק הכשרות המשפטית” – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 ;
“חוק מרשם האוכלוסין” – חוק מרשם האוכלוסין, התשכ”ה– 1962 ;
“בן משפחה” – אח, אחות או הורה הורה;
“הורה” – לרבות מי שמונה כאפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(1) או 33א לחוק הכשרות המשפטית או מי שפועל כאפוטרופוס לילדה או לילד לפי סעיף 67 לחוק האמור;
“הורים בפירוד” – הורים החיים בנפרד, בין שנישואיהם הותרו, הופקעו או אוינו, בין שהם עדיין נשואים ובין שלא נישאו כלל;
“ילדה או ילד” – ילדה או ילד שטרם מלאו להם שמונה עשרה שנים;
“השר”- שר המשפטים.
פרק ג’: זכויות ילדה וילד
זכות ילדה או ילד לאחריות הורית כלפיהם 5. לכל ילדה או ילד זכות טבעית שלהוריהם תהיה, יחד ולחוד, אחריות הורית כלפיהם, בהתאם להוראות חוק זה.
זכות ילדה או ילד למימוש זכויותיהם 6. (א) לכל ילדה או ילד זכות שהוריהם יממשו את זכויותיהם, ובין היתר הזכויות המפורטות להלן, בדרך ההולמת את טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה, בהתאם לגילם ולמידת בגרותם, והכל לפי מידת יכולתם של ההורים ובכפוף להוראות לפי החוק:
(1) הזכות לזהות אישית והזכות להירשם כילדי שני הוריהם לרבות לפי חוק מרשם האוכלוסין;
(2) הזכות שכל אחד מהוריהם יכיר בהם ויכבד אותם כבני אדם עצמאיים ויפתח אצלם יחס של כבוד כלפי ההורה השני, והזכות להבטחת פרטיותם;
(3) הזכות להכיר כל אחד מהוריהם, להיות מטופל על ידי כל אחד מהם ולקיים קשר מכבד וסדיר עם כל אחד מהם ;
(4) הזכות לקיים קשר עם בני משפחתם;
(5) הזכות להבטחת שלומם ודאגה לבריאותם;
(6) הזכות להתפתחותם הגופנית, הנפשית והחברתית ולפיתוח כישרונותיהם ויכולותיהם האישיות, והכל בהתאם לגילם ולצרכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות גם בהתאם לצרכיהם המיוחדים;
(7) הזכות להבטחת כלכלתם וכן לשמירה על נכסיהם, לניהולם ולפיתוחם;
(8) הזכות לחינוכם לחיי אחריות בחברה ולכיבוד זכויות היסוד של כל אדם ללא הבדל גזע, מין, דת, לאום או מוצא;
(9) הזכות לחופש מחשבה, ביטוי, מצפון ודת וכן הזכות להכיר את תרבותם ולהשתמש בשפתם;
(10) הזכות להגנה מפני כל סוג של הזנחה, אלימות, התעללות, ניצול או סחר, חשיפה לכל התנהגות עבריינית אחרת לרבות מצד הורה ובני משפחה.
(11) הזכות לשמירה על יציבות, וודאות והמשכיות בחייהם.
(ב) הפרת הוראה מהוראות סעיף זה לא תהווה עבירה של הפרת הוראה חוקית.
פרק ד’: אחריות הורית
אחריות הורית 7. (א) להורים אחריות שווה, יחד ולחוד, להחליט ולפעול בענייניהם של ילדתם או ילדם, לממש את זכויותיהם ולייצגם, בדרך ההולמת את טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה (בחוק זה – אחריות הורית).
(ב) במימוש האחריות ההורית יביאו ההורים בחשבון את מכלול הזכויות של ילדתם או ילדם, ובין היתר הזכויות כאמור בסעיף 6(א), וכן את המאפיינים, הצרכים והאינטרסים של הילדה או הילד, ובפרט אלה:
(1) גילם, מינם, תכונותיהם, כישוריהם ויכולותיהם המשתנים בהתאם לגילם;
(2) רצונם, רגשותיהם ודעותיהם;
(3) הצורך להבטיח את שלומם הגופני והנפשי, בריאותם, חינוכם וכלכלתם ברמה הולמת לרבות הגנה עליהם מפני אלימות;
(4) משמעות ממד הזמן בחייהם והצורך בקבלת החלטה מהירה בעניינם תוך בחינת ההשפעה על מהלך חייהם;
(5) צרכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות- גם צרכיהם המיוחדים;
(6) קיום קשר סדיר וישיר בינם לבין כל אחד מהוריהם וקיום קשר עם בני משפחתם ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייהם, לרבות כשההורים בפירוד.
שיתוף בין ההורים במימוש האחריות ההורית 8. במימוש האחריות ההורית יפעל כל אחד מההורים, לרבות הורים בפירוד, בשיתוף פעולה ובדרך של כבוד עם ההורה השני, כדי להגיע להסכמות בתוך זמן סביר על אופן מימוש אחריותם ההורית, יחד או לחוד, ויחולו הוראות אלה:
(1) הסכמתו של הורה לפעולת ההורה השני יכולה להינתן מראש או למפרע, במפורש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי;
(2) בעניין של טיפול שגרתי או בעניין שאין בו כדי להשפיע באופן ממשי או ארוך טווח על הילדה או הילד, חזקה על הורה שהסכים לפעולת ההורה השני כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, ובלבד שיידע את ההורה השני על הפעולה;
(3) בעניין שיש בו כדי להשפיע באופן ממשי או ארוך טווח על הילדה או הילד, לא יפעל הורה ולא יקבל החלטה אלא אם כן קיבל לכך מראש את הסכמתו המפורשת של ההורה השני; ואולם בעניין כאמור שפעולה או החלטה לגביו אינה סובלת דיחוי או שדחיית הפעולה או ההחלטה לגביו לצורך קבלת הסכמת ההורה השני עלולה לגרום לנזק ממשי לילדה או לילד, רשאי הורה לפעול בלא הסכמת ההורה השני ובלבד שיידע אותו על הפעולה בהזדמנות הראשונה לאחר מכן.
חילוקי דעות בעניין מימוש האחריות ההורית 9. התגלעו חילוקי דעות בין הורים בעניין אופן מימוש האחריות ההורית, יפעלו ההורים ככל האפשר להגיע להסכמה ביניהם בדרכי שלום, בעצמם או באמצעות צד שלישי ובכלל זה מטפל מקצועי או מגשר.
הסכם הורות בין הורים בפירוד
10. הגיעו הורים בפירוד להסכמה בעניין אופן מימוש האחריות ההורית לרבות תכנית חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית כל אחד מההורים, יערכו ביניהם הסכם הורות לפי טופס שקבע השר בתקנות (בחוק זה – הסכם הורות); הסכם הורות טעון אישור של בית משפט והוא יאשרו לאחר ששוכנע שניתנה לילדתם או לילדם של ההורים בפירוד הזדמנות להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם לגבי ההסכם, בהתאם להוראות סעיף 3, ולאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הילדה או הילד.
קביעת הסדר הורות על ידי בית משפט 11. (א) לא הגיעו הורים לרבות הורים בפירוד, להסכמה בעניין אופן מימוש האחריות ההורית, רשאי כל אחד מהם וכן רשאים ילדתם או ילדם, לבקש מבית משפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית (בחוק זה – הצעה להסדר הורות); כל הורה יצרף לבקשה לפי סעיף זה (בסעיף זה – הבקשה), או לתשובה לבקשה, הצעה להסכם הורות בטופס שנקבע לפי סעיף 10 וכן ימציא פרטים ביחס לחלוקת זמני השהות של הילדה או הילד עם כל אחד מההורים בעשרים וארבעה החודשים שקדמו לפירוד לפי טופס שיקבע השר בתקנות.
(ב) בבוא בית המשפט לקבוע הסדר הורות, יביא בית המשפט בחשבון את טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה, ויתחשב, בין השאר, בכל אלה:
(1) האחריות ההורית תהייה משותפת לשני ההורים, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת;
(2) ילד או ילדה שטרם מלאו להם ארבע, אופן מימוש חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית כל אחד מההורים יקבע על ידי בית המשפט באופן שישהו רוב הזמן עם אמם אם אין סיבות להורות אחרת, תוך הבטחת קשר קבוע משמעותי ורציף עם האב, אם אין סיבות להורות אחרת;
(3) ילד או ילדה אשר מלאו להם ארבע וטרם מלאו להם עשר שנים, אופן מימוש חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית כל אחד מההורים יקבע על ידי בית המשפט תוך שמירה בקירוב על חלוקת הזמן, אופן הטיפול ומידת הטיפול של ההורים בילד או הילדה בעשרים וארבעה החודשים שקדמו להגשת הבקשה להסדר ההורות, אם אין סיבות להורות אחרת;
(4) ילד או ילדה אשר מלאו להם עשר שנים, אופן מימוש חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית כל אחד מההורים יקבע על ידי בית המשפט בהתאם לשיקולים המנויים בסעיף קטן (ג) ובטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילדה או לילד עד למועד קביעת בית המשפט.
(ג) בבוא בית המשפט לקבוע את אופן מימוש חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד בבית כל אחד מההורים כאמור בסעיף קטן (ב) יתחשב בית המשפט, בין השאר, בכל אלה:
(1) מצבם הגופני והנפשי של הילדה או הילד, צרכיהם ההתפתחותיים של הילדה או הילד וכישוריהם המשתנים בהתאם לגילם ובפרט הצורך ביציבות ובבית עיקרי לילדה או לילד, וכן הבטחת צרכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות – גם צרכיהם המיוחדים, והכל תוך הבטחת היציבות ביחסים בינם לבין סביבתם;
(2) רצון הילדה או הילד, על ידי מתן הזדמנות לילדה או לילד להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם לגבי ההסדר ככל שכישוריהם המתפתחים מאפשרים לבררו, על ידי שמיעתם בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילדים כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדבריהם לפי גילם ומידת בגרותם, כאמור בסעיף 3, אלא אם כן הפגיעה שתיגרם לילדה או לילד כתוצאה ממימוש זכותם כאמור עולה על הפגיעה שתיגרם להם כתוצאה משלילתה, הכל כפי שקבע השר בתקנות;
(3) זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר משמעותי אישי ישיר וסדיר עם כל אחד מהוריהם;
(4) זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר עם בני משפחתם;
(5) נכונותם של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
(6) מידת הנכונות של כל אחד מההורים לשתף פעולה עם ההורה השני כאמור בסעיף 8, לרבות נכונותם להבטיח את מימוש הקשר של הילדה או הילד עם ההורה השני ועם בני המשפחה;
(7) מניעת חשיפת הילדה או הילד להורה אלים כלפי מי מבני המשפחה.
(ד) חלוקה שווה של זמני השהות של הילדה או הילד בין ההורים תעשה בהתקיים התנאים הבאים:
(1) שיתוף פעולה ותקשורת בין ההורים;
(2) מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים;
(3) מגורי ההורים בסמיכות זה לזו;
(4) רצון הילד וטובת.
(ה) כחלק מקביעת הסדר ההורות יקבע בית המשפט בית אחד ההורים כבית עיקרי לצורך ניהול ענייני הילדה או הילד. כבית עיקרי יקבע ביתו של ההורה אשר הילד או הילדה שוהים בו את מירב הזמן ובמקרה של חלוקת זמן שהות שווה יקבע בית עיקרי לפי שיקול דעתו של בית המשפט; קביעת ביתו של אחד ההורים כבית עיקרי לא תשפיע על חלוקת האחריות ההורית השווה בין ההורים כמשמעותה בסעיף 7(א).
(ו) אחריות הורית משותפת לשני ההורים אין משמעותה בהכרח חלוקה שווה של זמן השהות של הילדה או הילד עם כל אחד מהוריהם.
(ז) החלטה סופית של בית המשפט בעניין הסדר הורות לפי סעיף זה תינתן בתוך ששה חודשים מיום הגשת הבקשה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה.
הסדר חלוקת זמני שהות זמני 12. ראה בית המשפט כי קיים חשש שאי קביעת הסדר חלוקת זמני שהות זמני עלול להביא לפגיעה בילדה או בילד, לרבות בבריאותו, בחינוכו, ובהתפתחותו התקינה, רשאי בית המשפט לפי בקשת הורה או הילדה או הילד, לקבוע לאלתר הסדר חלוקת זמני שהות זמני; בית המשפט ידון בבקשה בתוך 24 שעות מהגשתה ויתבסס בקביעתו על מירב המידע המצוי בידיו ויתחשב בשיקולים המפורטים בסעיף 11; הסדר חלוקת זמני השהות הזמני יהיה בתוקף עד לדיון הראשון בתיק, שאז ייבחן מחדש.
הפרת הסכם הורות או הסדר הורות 13. (א) הפר הורה הסכם הורות או הסדר הורות רשאי ההורה השני וכן רשאים הילדה או הילד, לבקש מבית המשפט לקבוע הסדר הורות או לשנות הסדרים הקבועים בהסכם ההורות או בהסדר ההורות, לפי העניין, וכן להורות על נקיטת אמצעים אלה:
(1) הפניה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, לשם גיבוש דרכים למימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;
(2) מינוי צד שלישי אשר ילווה את ההורים במימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות, לרבות קביעה בעניין ההוצאות הכרוכות בכך;
(3) חיוב ההורה שהפר את הסכם ההורות או הסדר ההורות בתשלום פיצויים לילדה או לילד או להורה השני, לרבות פיצויים בשל נזק שנגרם למי מהם;
(4) חיוב ההורה שהפר באופן חוזר ונשנה את ההסכם או ההסדר לחלוקת זמני שהות, להשתתף בהדרכה וטיפול מקצועי מאת גורם שיקבע בית המשפט ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך.
(ב) סעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מסמכותו של בית המשפט לפי פקודת בזיון בית המשפט .
העתקת מקום מגורים אל מחוץ לישראל 14. (א) הורה המבקש להעתיק את מקום מגוריו הרגיל למדינת חוץ יחד עם ילדתו או ילדו או בלעדיהם (בסעיף זה – ההורה המעתיק מקום מגורים), יודיע על רצונו כאמור להורה השני (בסעיף זה – ההורה הנשאר) מיד כשהתגבשה החלטתו ולפחות 90 ימים לפני המועד שנקבע ליציאתו מישראל, ויציע להורה הנשאר להגיע להסכמה בדבר מימוש האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות כאמור בסעיף 10, באופן שיבטיח את מימוש אחריותם ההורית, יחד ולחוד, לאחר המעבר למדינת החוץ.
(ב) ההורה הנשאר יודיע להורה המעתיק את מקום מגוריו, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההצעה כאמור בסעיף קטן (א), את עמדתו בעניין.
(ג) הגיעו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף קטן (א), יביאו אותו לאישור בית המשפט כאמור בסעיף 10.
(ד) לא הגיעו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל אחד מההורים לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע הסדר שיבטיח את מימוש אחריותם ההורית, יחד ולחוד, לרבות חלוקת זמני השהות של הילדה או הילד עם כל אחד מההורים, לאור כוונת ההורה המעתיק את מקום מגוריו לעבור למדינת החוץ (בסעיף זה – בקשה); בבקשה יפורטו העניינים הבאים:
(1) הטעמים או ההתנגדות להעתקת מקום המגורים למדינת חוץ;
(2) אם הוגשה הבקשה על ידי ההורה המעתיק את מקום מגוריו, במידה והכוונה להעתקת מקום מגורים יחד עם ילדה או ילד, תפורט תכנית לקליטת הילדה או הילד במדינת החוץ, שתבטיח את טובת הילדה והילד;
(3) הצעה להסדר הורות שיבטיח את מימוש אחריותם ההורית, יחד ולחוד, במידה ויאושר המעבר למדינת החוץ, לרבות העלויות הכרוכות בכך, ובכלל זה שינוי הסדר מזונות הילד או הילדה.
(ה) ההורה השני יפרט בתשובתו את עמדתו לבקשה לרבות העניינים המפורטים בסעיף קטן (ד).
(ו) בקביעת הסדר הורות לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בין היתר, את העניינים הבאים:
(1) מכלול השיקולים שבסעיף 11;
(2) תכנית לקליטת הילדה או הילד במדינת החוץ;
(3) יכולתו של כל אחד מההורים לעמוד בתכנית הקליטה ולקיים את הסדר ההורות שהוצע על ידו;
(4) רצון הילדה או הילד, על ידי מתן הזדמנות לילדה או לילד להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם לגבי ההסדר, כאמור בסעיף 11(ג).
(ז) החלטה סופית של בית המשפט בבקשת ההורה המבקש תינתן בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה.
(ח) הוראות סעיף זה לא יחולו במקרה שבו נדרש הורה על פי דין לצאת מישראל.
העתקת מקום מגורים בתחומי ישראל 15. הוראות סעיף 14 יחולו, בשינויים המחויבים, במקרה שבו מבקש הורה להעתיק את מקום מגוריו דרך קבע עם ילדתו או ילדו או בלעדיהם בתחומי ישראל, למרחק של 60 קילומטרים ומעלה מההורה השני או אם קיים חשש לפגיעה של ממש בקשר של הילדה או הילד עם ההורה השני בשל העתקת מקום המגורים.
בקשה לקשר עם בן משפחה 16. (א) התגלעו חילוקי דעות בין הורים לבין בן משפחה בעניין אופן מימוש הקשר בין הילדה או הילד לבין בן המשפחה, יפעל בן המשפחה, ככל הניתן, להגיע להסכמה עם ההורים בדרכי שלום, לרבות באמצעות צד שלישי ובכלל זה מטפל מקצועי או מגשר.
(ב) לא הגיע בן המשפחה לידי הסכמה עם ההורים כאמור בסעיף קטן (א), רשאים בן המשפחה או הילדה או הילד, לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש הקשר בין בן המשפחה לבין הילדה או הילד, בדרך של בקשה ליישוב סכסוך.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו גם על חילוקי דעות שהתגלעו בין הורה לבין בן משפחה של הורה שמת או שאחריותו ההורית הוגבלה או נשללה.
הגבלת אחריות הורית או שלילתה 17. (א) אחריות הורית לא תוגבל ולא תישלל, אלא מכוח חוק ובצו של בית משפט.
(ב) התקיימו נסיבות שבהן מימוש קשר בין הורה לבין ילדתו או ילדו פוגע או עלול לפגוע פגיעה של ממש בילדה או בילד או שההורה אינו ממלא את אחריותו ההורית לטובת ילדתו או ילדו רשאי בית המשפט, לבקשת אחד ההורים או לבקשת הילדה או הילד או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, לקבוע את הדרך הנאותה למימוש הקשר עם אותו הורה או להגביל או לשלול את האחריות ההורית של אותו הורה, והכל לאחר שניתנה לילדה או לילד הזדמנות להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם, כאמור בסעיף 11.
אחריות לנזק במילוי האחריות ההורית
18. הורים של ילדה או ילד לא יישאו באחריות לנזק שנגרם לילדתם או לילדם תוך מילוי אחריותם ההורית, אלא אם כן פעלו שלא בתום לב או פעלו במתכוון בניגוד לטובת ילדתם או ילדם; ואולם הורים כאמור לא יישאו באחריות לנזק שנגרם לרכושם של ילדתם או ילדם אם פעלו בתום לב ולטובת הילדה או הילד.
פרק ה’: הוראות שונות
חובת כיבוד הורים 19. כל ילדה או ילד חייבים לכבד את הוריהם ולהישמע להם בכל עניין הנתון לאחריותם ההורית.
שימוש בהכנסות ובנכסים של ילדה או ילד 20. הכנסה מעבודה או מכל מקור אחר, של ילדה או ילד הסמוכים על שולחן הוריהם, ישמשו, במידה נאותה, לקיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צרכי עצמם; ואולם נכסיהם של הילדה או הילד לא ישמשו למטרות אלה, אלא אם כן אישר בית המשפט כי ההורים אינם יכולים לקיים את משק הבית המשפחתי ולספק את צורכיהם.
סמכות מבחינה בין-לאומית וברירת דין 21. (א) בתי המשפט בישראל מוסמכים לפעול לפי הוראות חוק זה בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל.
(ב) לעניין ברירת הדין בענייני חוק זה, יחולו הוראות סעיף 77(2) לחוק הכשרות המשפטית, בשינויים המחויבים.
שיפוט בבית דין דתי בעניין אחריות הורית 22. מקום שבית דין דתי מוסמך על פי דין לדון בעניין מענייני האחריות ההורית, יחולו עליו הוראות חוק זה, ויראו כל הוראה בחוק זה שמדובר בה בבית משפט כאילו מדובר בה בבית דין דתי.
שמירת דינים 23. הוראות חוק זה אינן גורעות מחובת ההורים לתשלום מזונות לילדיהם הקטינים לפי הוראות חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט–1959 .
ביצוע ותקנות 24. השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
פרק ו’: תיקונים עקיפים
תיקון חוק בתי המשפט לענייני משפחה 25. בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה–1995 –
(1) בסעיף 1, בהגדרה “עניני משפחה”, בפסקה (6) –
(א) בפסקת משנה (ג), הסיפה החל במילה “ובכללה” – תימחק;
(ב) אחרי פסקת משנה (ג) יבוא:
“(ג1) חוק הורים וילדיהם, התשע”ו- 2015, ובכלל זה לעניין אופן מימוש האחריות ההורית, לרבות באמצעות הסכם הורות או הסדר הורות, הפרה של הסכם או הסדר כאמור, הגבלת האחריות ההורית או שלילתה והעתקת מקום המגורים של הורה אל מחוץ לישראל או בתחומי ישראל;”;
(2) בסעיף 8, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
“(ב1) בתובענה בעניינם של ילדה או ילד לפי סעיף 1(6)(ג1), לא יהיה בעל דין רשאי להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא ברשות בית המשפט ולאחר שהוגשה לבית המשפט חוות דעת של יחידת הסיוע או תסקיר מאת עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף 5(ג), לעניין הצורך במינוי המומחה.”
תיקון חוק בתי דין דתיים (יחידת סיוע) 26. בחוק בתי דין דתיים (יחידת סיוע), התשע”א-2011 , בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:
“(ו) בבית דין דתי הדן בעניינו של קטין המצוי בסמכותו לפי כל דין, לא יהיה בעל דין רשאי להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא ברשות בית הדין ולאחר שהוגשה לבית הדין חוות דעת של יחידת הסיוע או תסקיר מאת עובד סוציאלי כהגדרתו בסעיף קטן (ג), לעניין הצורך במינוי המומחה.”
תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות 27. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב–1962 –
(1) הכותרת “פרק שני: הורים וילדיהם הקטינים” – תימחק;
(2) סעיפים 14 עד 17, 19, 22 עד 25, 27, 28 עד 30 ו-32 – בטלים;
(3) בסעיף 18-
(א) במקום כותרת השוליים יבוא “מסירת מידע להורה בעניין ילדו הקטין”;
(ב) סעיף קטן (א)- בטל;
(4) בסעיף 26, במקום “לפי פרק זה” יבוא “לפי הוראות חוק הורים וילדיהם”;
(5) בסעיף 31, במקום “בפרק זה” יבוא “בחוק הורים וילדיהם”;
(6) בסעיף 33(א) –
(א) במקום פסקה (1) יבוא:
“(1) לקטין ששני הוריו מתו או שאחריותם ההורית הוגבלה או נשללה מהם בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק הורים וילדיהם”;
(ב) פסקה (2) – תימחק;
(7) אחרי סעיף 33 יבוא:
“מינוי אפוטרופוס בנוסף על הורה 33א. (א) מת אחד ההורים, רשאי בית המשפט למנות לקטין, במקום אותו הורה, אפוטרופוס באופן כללי או לעניינים שיקבע; ואולם אין בכך כדי לגרוע מאחריותו ההורית של ההורה שנשאר בחיים.
(ב) לא ימנה בית המשפט אפוטורופוס לפי סעיף זה, אלא אם כן ראה סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין ולאחר שניתנה להורה או לשני ההורים, לפי העניין, הזדמנות להשמיע את טענותיהם; מונה אפוטרופוס כאמור, יחולו הוראות סעיפים 45 ו- 46, בשינויים המחויבים.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם אם הוגבלה או נשללה האחריות ההורית של ההורה בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק הורים וילדיהם, וכן אם אחד מההורים אינו ידוע או שלא הכיר הקטין כילדו.” ;
(8) במקום סעיף 38 יבוא:
“תפקידי האפוטרופוס לקטין 38. אפוטרופוס שמונה לקטין יישא באחריות הורית כלפי הקטין כאמור בסעיף 7 לחוק הורים וילדיהם, אלא אם כן הגביל בית המשפט את אחריותו ההורית לעניינים מסוימים כפי שקבע.”;
(9) בסעיף 64, בסיפה, במקום “מהוראות סעיף 28 בנוגע לאפוטרופסותו של ההורה” יבוא “מהוראות סעיף 33א בנוגע לאחריותו ההורית של ההורה”;
(10) בסעיף 68(א), אחרי “בדרך אחרת” יבוא “לרבות באמצעות הגבלת האחריות ההורית או שלילתה בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק הורים וילדיהם”;
(11) בסעיף 76, בפסקה (2), במקום “לפי הפרק השני והשלישי” יבוא” לפי סעיפים 20, 21 ו- 26 ולפי הפרק השלישי”;
(12) בסעיף 80-
(א) לפני ההגדרה “חסוי” יבוא:
“אחריות הורית”- כמשמעותה בסעיף 7(א) לחוק הורים וילדיהם;
“חוק הורים וילדיהם” – חוק הורים וילדיהם, התשע”ו–2016″;
(ב) בהגדרה “נציג”, של אדם, במקום “הוראות הפרק השני והשלישי” יבוא “הוראות חוק הורים וילדיהם או הוראות הפרק השני”.
פרק ז’: תחילה והחלת חיקוקים
תחילה 28. תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו.
החלה על הורים של חיקוקים החלים על אפוטרופוס טבעי 29. כל חיקוק שערב תחילתו של חוק זה חל על אפוטרופוס טבעי של קטין, כמשמעותו בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית כנוסחו ערב ביטולו בסעיף 26(2) לחוק זה, יחול מיום תחילתו של חוק זה ואילך על הורה של ילדה או ילד כהגדרתם בחוק זה.

דברי הסבר
כללי
הצעת חוק זו נועדה ליישם את מחויבות המדינה לפי אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, אשר אושרה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום כ”ב בחשוון התש”ן (20 בנובמבר 1989), אושררה בידי מדינת ישראל ביום כ”ד באב התשנ”א (4 באוגוסט 1991), ונכנסה לתוקף, לגבי ישראל, ביום כ”ה בחשון התשנ”ב (2 בנובמבר 1991) (להלן – האמנה). בסעיף 5 לאמנה נקבע כי: “המדינות החברות יכבדו את זכויותיהם וחובותיהם של הורים … על מנת לספק, באופן המתאים לצרכי הילד המתפתח, הכוונה והדרכה נאותות בהפעלת הזכויות המוכרות באמנה זו”.
החוק המוצע מבוסס על המלצות של שתי ועדות ציבוריות, אשר עסקו באחריות ההורית למימוש זכויות הילד.
האחת, ועדת משנה בנושא “הילד ומשפחתו”, בראשות ד”ר תמר מורג, אשר פעלה במסגרת הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ומשפחתו ויישומם בחקיקה, ובראשות השופטת סביונה רוטלוי (להלן – ועדת רוטלוי). ועדת רוטלוי מונתה בידי שר המשפטים דאז, מר צחי הנגבי, ביום כ”ב בסיון התשנ”ז ( 27 ביוני 1997), ועסקה באחריות ההורית במסגרת המשפחתית.
השנייה, הועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשות פרופ’ דן שניט, אשר מונתה בידי שרת המשפטים, גב’ ציפי לבני, ביום כ”א באדר א’ התשנ”ה (2 במרס 2005) (להלן – ועדת שניט), ועסקה באחריות ההורית לילדים לאחר שהוריהם נפרדו.
האמנה משתיתה את הקשר בין הורים לבין ילדיהם על התפיסה שלילדה או לילד זכויות עצמאיות ובסיסיות, שחובקות את כל תחומי חייו, אשר מבטיחות את התפתחותו לאדם בוגר עצמאי מהוריו. לכן, הם אף בעלי זכויות כלפי הוריהם, כשעל ההורים האחריות לגידולם, להתפתחותם ולמימוש זכויותיהם (סעיף 18 לאמנה). בהתאם לכך, ההורים נושאים ב-“אחריות הורית” למימוש זכויותיהם של ילדיהם וילדותיהם, כשטובת הילדה או הילד תהיה אצלם שיקול ראשון במעלה. זאת, לעומת המצב המשפטי הנהוג כיום, שלפיו הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן – חוק הכשרות המשפטית).
לפי האמנה, ענייני הילדים אינם יכולים להיגזר עוד מהחובות והזכויות של ההורים כאפוטרופוסים טבעיים, כפי שקובע חוק הכשרות המשפטית. בהתאם לכך, מוצע בהצעת חוק זו מעבר ממונחי חובות, סמכויות וזכויות הוריות שבחוק הכשרות המשפטית למונח “אחריות הורית” – אשר טומן בחובו הטמעה של תפיסה נורמטיבית חדשה כבסיס לכל הסדר משפטי בעניינים שבין הורים וילדיהם הקטינים.
לפיכך, מוצע לבטל את מרבית הוראות הפרק השני של חוק הכשרות המשפטית, שעניינו הורים וילדיהם הקטינים, ולהסדיר את יחסיהם של הורים וילדיהם הקטינים בחוק עצמאי. זאת, על יסוד התפיסה של ה”אחריות ההורית” תוך הגדרת טובת הילד כשיקול ראשון במעלה, באופן העולה עם מחויבות מדינת ישראל לאמנה ולשינויים החברתיים שחלו בעשורים האחרונים בעולם.

השפעת החוק המוצע על זכויות ילדים החוק המוצע עוסק בכללותו במימוש זכויותיהם של ילדים שטרם מלאו להם 18 שנים במסגרת יחסיהם עם הוריהם ובני משפחתם, וקובע לשם כך הוראות מפורטות שעניינן הגנה על זכויות אלה ועל מימושן, וזאת אף במצב של פירוד בין ההורים.

פרק א’: מטרת החוק ועקרונות יסוד
סעיף 1 מטרת החוק היא להבטיח את טובתם של ילדות וילדים, שטרם מלאו להם 18 שנים (להלן- ילדה או ילד), במסגרת המשפחתית או כשהוריהם נפרדו, על ידי מימוש זכויותיהם לפי האמנה.
בהתאם לכך, לפי הוראות החוק המוצע, האחריות ההורית עומדת במרכז מערכת היחסים בין הורים וילדיהם, כשההורים נושאים במחויבות להבטיח את זכויותיהם הייחודיות של ילדיהם.
סעיף 2 עקרון טובת הילדה או הילד (להלן- טובת הילד) הוא עיקרון הכרעה שנותן, על פי האמנה, עדיפות נורמטיבית לזכויות הילדה או הילד. בהתאם לכך הציעה ועדת רוטלוי, שבחוק ייקבע כי טובת הילד תהיה בכל החלטה או פעולה בנוגע לילדה או לילד, שיקול ראשון במעלה.
נוסח סעיף 2 המוצע מיישם את סעיף 3 לאמנה, הקובע לאמור:
“בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאליים ציבוריים או פרטיים ובין אם בידי בתי משפט, רשויות מנהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה”.
גם עמדת ועדת שניט הייתה “כי מן הראוי לקבוע בחוק את הנוסח שבאמנה, על אף שטובת הילד אינה צריכה להיות שיקול מכריע באופן בלעדי, עליה להוות שיקול מועדף ולא רק שיקול מרכזי מבין השיקולים השונים”.
הוראה זו משנה אפוא את עיקרון טובת הילד כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית, שלפיו “באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין”. סעיף 2 המוצע קובע, בהתאם לאמנה, כי במימוש זכויות הילדה או הילד על ההורים להכיר בטובת הילד כשיקול ראשון במעלה.
סעיף 3 מהתפיסה אשר באה לידי ביטוי באמנה (סעיף 12 לאמנה), שלפיה הילדה או הילד הם אדם עצמאי בעל זכויות, נובעת זכותם להיות שותפים בתהליך קבלת החלטות בעניינם. לפיכך, חובה על ההורים להבטיח לילדתם או לילדם, המסוגלים לחוות דעתם בעניין הנוגע להם לפי גילם ומידת בגרותם, את זכותם להביע את דעתם בחופשיות בכל החלטה המתקבלת בעניינם. זאת, לאחר שניתן לילדה או לילד המידע הנדרש כדי שיוכלו להביע דעה מושכלת כפי יכולתם, אלא אם כן עצם גילוי מידע זה עלול לפגוע בהם. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי על ההורים לתת בכל החלטה או פעולה או בהליך משפטי, הנוגעים לילדתן או לילדם, משקל ראוי לרגשותיהם, דעותיהם העצמאיות ורצונם, של הילדה או הילד.
פרק ב’: הגדרות
סעיף 4 מוצעות הגדרות למונחים שונים שנעשה בהם שימוש בחוק המוצע.
להגדרה “אחריות הורית” – במקום המונח “אפוטרופסות לילד”, מוצע להשתית את יחסי הורים וילדיהם הקטינים על מושג ה”אחריות ההורית” כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 7(א) להצעת החוק, אשר מבוסס על תפיסה חדשה הרואה בילדה או בילד ישות עצמאית ונושאת זכויות כלפי ההורים, כאשר להורים החובה לפעול בעניינם בהתאם לטובת הילד כשיקול ראשון במעלה.

להגדרה “בית משפט”- הסמכות לעניין החוק המוצע היא לבית משפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, סעיף 22 לחוק המוצע קובע כי מקום שבית דין דתי מוסמך על פי דין לדון בעניין מענייני האחריות ההורית, יחולו עליו הוראות חוק זה, ויראו כל הוראה בחוק זה שמדובר בה בבית משפט לענייני משפחה כאילו מדובר בה בבית דין דתי.
להגדרה “בן משפחה” – מוצע לקבוע את זכותם של כל ילדה או ילד לקשר עם בני המשפחה הקרובים אליהם ביותר, אח, אחות או הורה, בשל תרומתם להתפתחותם. לקשר זה יש חשיבות מיוחדת במקרה שבו ההורים אינם יכולים לממש בצורה המיטבית את אחריותם ההורית. על כן, חשוב שהקשר יהיה יציב ורציף גם בעת שההורים מממשים את אחריותם ההורית.
להגדרה “הורה” – ההגדרה המוצעת כוללת בהגדרת המונח “הורה” גם מי שמונה כאפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(1) או 33א לחוק הכשרות המשפטית או מי שפועל כאפוטרופוס לילדה או לילד לפי סעיף 67 לחוק האמור;
להגדרה “הורים בפירוד”- מוצע להגדיר את המונח “פירוד” בהתאם למונח “חיים בנפרד” בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית;
להגדרה “ילדה או ילד” – מוצע להשתמש במונח “ילדה או ילד” במקום המונח “קטין” שבחוק הכשרות המשפטית. המונח “קטין” מדגיש את העדר כשרותם המשפטית של הילדה או הילד כבסיס לנזקקות שלהם לאפוטרופסות הוריהם. לעומת זאת, המונח “ילדה או ילד” מבטא את היחסים המשפחתיים הטבעיים בינם לבין הוריהם, אשר אחריותם לזכויותיהם נובעת מהיותם ילדיהם.
פרק ג’: זכויות ילדה וילד
סעיף 5 החוק המוצע קובע כי זכותם של כל ילדה או ילד שהוריהם יישאו כלפיהם באחריות הורית, יחד ולחוד, גם כאשר מדובר בהורים בפירוד. זאת, בהתאם לסעיף 18 לאמנה הקובע לאמור: “המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעיקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו. להורים, או לפי העניין, לאפוטרופוסים החוקיים, אחריות בסיסית לגידול הילד והתפתחותו. בראש מעיניהם תעמוד טובתו של הילד”. זכות זו מוגדרת כזכות טבעית, שכן היא הבסיס לאחריות ההורים למימוש הזכויות האחרות של הילדה או הילד.
סעיף 6 היות שההורים הם אלה שבראש ובראשונה מופקדים על מימוש זכויות ילדיהם, מוצע לאמץ בחוק את מכלול הזכויות המנויות באמנה, כדי להביאן למודעות ההורים והחברה בכללותה. בדרך זו, תמלא המדינה את מחויבותה הבסיסית לפי סעיף 4 לאמנה הקובע לאמור: “המדינות החברות ינקטו צעדים נאותים, תחיקתיים, מנהליים או אחרים למימוש הזכויות המוכרות באמנה זו”.
רשימת הזכויות שמופיעה בסעיף זה אינה מהווה רשימה סגורה ומימוש הזכויות יהיה בדרך ההולמת את טובת הילדה או הילד, בהתאם לגילם ומידת בגרותם והכל לפי מידת יכולתם של ההורים ובכפוף להוראה בחוק או לפיו.
הרשימה כוללת את הזכות לזהות אישית; הזכות להיות רשומים כילדי שני הוריהם ולהירשם במרשם האוכלוסין לרבות לפי חוק מרשם האוכלוסין; הזכות שכל אחד מההורים יכיר בהם, יכבדם כבני אדם עצמאיים ויפתח אצלם יחס של כבוד כלפי ההורה השני; הזכות להבטחת פרטיותם; הזכות להכיר כל אחד מהוריהם, להיות מטופל על ידם, ולקיים קשר ישיר וסדיר עם כל אחד מהם, אף כשהם בפירוד; הזכות לקיום קשר בינם לבין בני משפחתם; זכותם שהוריהם ידאגו להבטחת שלומם ודאגה לבריאותם; הזכות שהוריהם ידאגו להתפתחותם הגופנית, הנפשית, והחברתית וכן לחינוכם ולפיתוח כישוריהם האישיים, בהתאם לגילם ויכולתם, ואם הם בעלי מוגבלות- גם בהתאם לצרכיהם המיוחדים; הזכות להבטחת כלכלתם ברמת חיים הולמת וכן לשמירה על נכסיהם, לניהולם ולפיתוחם; הזכות לחינוכם לחיי אחריות בחברה ולכיבוד זכויות היסוד של כל אדם ללא הבדל גזע, מין, דת, לאום או מוצא; הזכות לחופש מחשבה, ביטוי, מצפון ודת, וכן הזכות להכיר את תרבותם ולהשתמש בשפתם; הזכות להגנה מפני כל סוג של הזנחה, אלימות, התעללות, ניצול או סחר לרבות מפני חשיפה לכל התנהגות עבריינית אחרת לרבות מצד הורה ובני משפחה והזכות לשמור על יציבות, וודאות והמשכיות בחייהם.
עוד קובע הסעיף כי הפרה של הוראה מהוראות סעיף זה, לא תהווה עבירה של הפרת הוראה חוקית. מטרת הוראה זו היא להגן על הקשר האישי בין הורים וילדיהם שהוא הבסיס לחיי משפחה בריאים, ולהימנע מהעמדה לדין של הורים בעבירה של הפרת הוראה חוקית בשל אי מימוש הזכויות המנויות בסעיף זה.
פרק ד’: אחריות הורית
סעיף 7 החוק משתית את יחסי הורים וילדיהם על מושג האחריות ההורית לפי האמנה, אשר רואה בילד ישות עצמאית ונושא זכויות כלפי הוריו, כאשר להורים החובה לפעול בעניינו ולדאוג למכלול צרכיו, בהתאם לטובתו כשיקול ראשון במעלה. תפיסת האחריות ההורית באה במקום מוסד האפוטרופסות של הורים על ילדיהם הקטינים שבפרק השני של חוק הכשרות המשפטית (סעיפים 14 עד 17, 19, 22 עד 25, 27, 28 עד 30 ו-32).
סעיף 7 המוצע מציין את המחויבות השווה והמשותפת של שני ההורים, שמעוגנת בסעיף 18 לאמנה, לפעול בענייניהם ובמכלול צרכיהם של ילדתם או ילדם, לרבות על ידי ייצוגם, למימוש זכויותיהם. במסגרת האחריות ההורית, מוטלת על ההורים גם האחריות לדאוג לשמירה על נכסיהם של ילדיהם, ניהולם ופיתוחם כאמור בסעיף 6(ב) לחוק המוצע.
בכך מובהר המצב המשפטי, שעל פיו גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים ביניהם במימוש האחריות ההורית, אחריותם לילדיהם עדיין משותפת. זאת, בדומה למצב המשפטי הנוהג כיום לפי הוראות הפרק השני לחוק הכשרות המשפטית, שלפיו האפוטרופסות של ההורים נשארת בעינה בעת הפרידה, גם כאשר נקבע שהילד יהיה בהחזקתו הפיזית הבלעדית של הורה אחד.
הסעיף המוצע מבטל את האפשרות הקיימת בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, שלפיה ההורים יכולים להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה.
מכיוון שזכותו של הילד ששני הוריו יממשו את אחריותם ההורית, אין הם יכולים להסכים ביניהם על העברת האחריות ההורית לאחד מהם. הסכמה כאמור מנוגדת לטובת הילד כשיקול ראשון במעלה.
בנוסף לכך, להבדיל מאפוטרופסות שהיא בגדר תפקיד, האחריות ההורית היא חובה אישית של כל הורה כלפי ילדו, שידאג לגידולו ולהתפתחותו וכך יעצב את אישיות ילדו.
סעיף 7(ב) לחוק מפרט את השיקולים שעל ההורים לבחון במימוש האחריות ההורית. הסעיף מונה רשימה של שיקולים שעל הורה להביא בחשבון, בין היתר, בעת קבלת ההחלטה בעניין ילדו, ובהם, גיל הילדה או הילד, מינם, תכונותיהם, כישוריהם ויכולותיהם המשתנים בהתאם לגילם; רצונותיהם, רגשותיהם ודעותיהם, הצורך להבטחת שלומם הגופני והנפשי, בריאותם, חינוכם, כלכלתם ברמה הולמת לרבות הגנה עליהם מפני אלימות; משמעות ממד הזמן בחייהם והצורך בקבלת החלטה מהירה בעניינם תוך בחינת ההשפעה על מהלך חייהם; צרכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות – גם צרכיהם המיוחדים; קיום קשר סדיר וישיר בין הילדה או הילד לבין כל הורה, קיום קשר בין הילדה או הילד לבין בני משפחתם ואנשים משמעותיים אחרים בחייהם לרבות כשההורים בפירוד.
יובהר, כי מימוש האחריות ההורית כפוף, בנוסף לכך, לחובת שיתוף הילדה או הילד בעניין הנוגע אליהם, כאמור בסעיף 3 לחוק המוצע, ומתן בכך משקל ראוי לדעת הילדה או הילד .
סעיף 8 סעיף זה קובע כי אחריותם ההורית של הורים מחייבת שהם ישתפו פעולה ביניהם, לרבות במקרה של פירוד, בכל החלטה או פעולה הנוגעת לילדתם או לילדם. בשל המשמעות המיוחדת לממד הזמן על חיי הילדה או הילד, הסעיף מחייב אותם לפעול בשיתוף פעולה ובדרך של כבוד על מנת להגיע להסכמות ביניהם בתוך זמן סביר.
עוד מוצע לקבוע את דרך מתן ההסכמה, של הורה לפעולת ההורה השני.
מוצע לקבוע חזקה של הסכמה בין ההורים בכל החלטה או פעולה הנוגעת לילדתם או לילדם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. זאת, בעניינים שגרתיים יומיומיים של טיפול בילדה או בילד שאין בהם כדי להשפיע באופן ממשי או ארוך טווח עליהם. גם כאשר חלה החזקה, מחייב הסעיף כל הורה ליידע את ההורה השני על ההחלטה או הפעולה כאמור. זאת, על מנת למנוע, מצד אחד, ניצול לרעה של החזקה בסכסוכים בין ההורים, ומצד שני כדי להגביר את האמון בין הורים, במיוחד כאשר ההורים בפירוד.
כאשר העניין אינו סובל דיחוי, רשאי הורה גם בעניינים שיש בהם כדי להשפיע באופן ממשי או ארוך טווח על הילדה או הילד לפעול על דעת עצמו, ובלבד שיידע את ההורה השני בהזדמנות הראשונה לאחר מכן על הפעולה.
סעיף 9 סעיף זה קובע כי במצב של חילוקי דעות בין ההורים או בין ההורים לבין ילדתם או ילדם, בעניין מימוש האחריות ההורית, על ההורים לפעול על מנת להגיע להסכמה בדרכי שלום האחד עם השני או עם הילדה או הילד. מטרת הסעיף היא לכוון את ההורים לפעול בדרך של הידברות וכבוד ביניהם מכיוון שלהתנצחות ביניהם בבית המשפט השלכות קשות על ילדתם או ילדם.
סעיף 10 סעיף זה קובע כי הורים בפירוד שהגיעו להסכמה ביניהם בעניין אופן מימוש האחריות ההורית הכוללת את חלוקת זמני השהות של הילד או הילדה בין ההורים, יערכו ביניהם הסכם בכתב, לפי טופס שיקבע שר המשפטים (להלן- השר) בתקנות (להלן- הסכם הורות). זאת, כדי להוכיח לבית המשפט שההסכם מבטא את המודעות של כל אחד מהם למרכיבי האחריות ההורית שהוזכרו בחוק, וכן את היכולת והנכונות של כל אחד מהם לממש את אחריותו ההורית לגבי מכלול זכויות הילד, כשטובת הילד בראש מעייניו.
נוסח הסכם ההורות, הכולל את מכלול מרכיבי האחריות ההורית, ייקבע בתקנות.
הסכם הורות טעון אישור בית המשפט. בתהליך האישור יוודא בית המשפט את יכולתם של ההורים למלא, יחד ולחוד, את אחריותם ההורית כמפורט בטופס, וכן שהילד נשמע ודבריו קיבלו את המשקל הראוי. הסכם ההורות יאושר בידי בית המשפט, לאחר שבית המשפט נוכח שההסכם הוא לטובת הילד.
שיתוף הפעולה בין ההורים בגיבוש הסכם הורות לפי הטופס המוצע הוא מרכיב מהותי ביותר, שיכול להעיד על נכונותם לפעול באופן משותף למימוש אחריותם לטובת ילדם.

סעיף 11
לסעיף קטן (א) במקרה שבו הורים מתקשים להגיע לכלל הסכמה ביניהם על אופן מימוש אחריותם ההורית וחלוקת זמני השהות, והסתייעותם בצד שלישי לא עלתה יפה, או שהורים אינם מקיימים את ההסכמות שהגיעו אליהן, יוכל כל אחד מהם וכן יוכלו ילדתם או ילדם, לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית על ידם, יחד ולחוד, במסגרת הסדר הורות.
כיום לא ניתנת במפורש האפשרות לילדה או לילד לפנות בעצמו לבית המשפט בבקשה לקביעת אחריות הורית. מתן האפשרות לילדה או לילד לפנות לבית המשפט מהווה בעצם הרחבה הן של סעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה והן של סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית שמאפשר כיום לילד לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס אך לא בבקשה לקביעת האחריות ההורית.
בנוסף מחייב הסעיף המוצע כי הורים שפונים לבית המשפט בבקשה לקביעת הסדר הורות או בתשובה לבקשה כאמור, יצרפו לכתבי בית- הדין את הצעתם להסכם הורות, בטופס שייקבע בתקנות, שבו יפרט כל הורה את ההסדר שהוא מציע למימוש אחריותו ההורית יחד עם ההורה השני וכן הרצאת פרטים המפרטת את אופן חלוקת זמני השהות של הילד או הילדה ב-24 החודשים שקדמו לפרוד לפי טופס שיקבע השר בתקנות.
לסעיף קטן (ב) בקביעתו של בית המשפט את הסדר ההורות בין הצדדים ישקול כשיקול ראשון את טובת הילד או הילדה ויקבע, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת, שהאחריות ההורית תהיה משותפת לשני ההורים. בעניין זה יודגש, כי מושג האחריות ההורית כמשמעותו בחוק המוצע, משקף את המחויבות הכוללת של שני ההורים למילוי צרכי חייהם המגוונים של ילדיהם, למעורבות אישית של כל אחד מהם בכל הנוגע לגידולם, לחינוכם ודאגה למכלול ענייניהם ולקיום קשר אישי, ישיר וסדיר עמם.
עוד מוצע כי במקרים שבהם לילד או הילדה טרם מלאו ארבע שנים הם ישהו הילד או הילדה רוב הזמן עם אמם תוך הבטחת קשר קבוע משמעותי ורציף עם האב, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת, ולגבי ילדים מעל גיל ארבע יחול עקרון הקירוב Approximation Rule)), אשר משמעותו כי טובת הילד היא שמירה בקירוב על חלוקת הזמן בין ההורים טרם הגירושין. לצורך חלוקת זמני השהות הצדדים יגישו הרצאת פרטים בדבר החלוקה שהתקיימה ב- 24 חודשים שקדמו לפירוד.
זהו כלל ברור, המאפשר לבית המשפט הכרעה קלה, המבוססת על נתונים עובדתיים (נתוני העבר) ללא צורך במומחים. כלל המאפשר את שמירת היציבות בחייהם של הילד או הילדה בהתאם לאופן והמידה שבהם טופלו על ידי כל אחד מהוריהם. כלל המונע מצב של התדיינויות משפטיות מרובות ומתמשכות הפוגעות בילדים, מונע סחטנות בהליכי הגירושין, משקף את חיי השיתוף של בני הזוג ערב הגירושין ומתאים למציאות החברתית הקיימת בישראל לפיה עדיין נשים נושאות בעיקר הנטל של גידול הילדים.
מוצע כי בבוא בית המשפט לקבוע את אופן מימוש חלוקת זמני השהות בפועל לאחר שהבסיס להחלטתו הוא שמירה בקירוב על חלוקת הזמן ביו ההורים טרם הגירושין, יתחשב בית המשפט בכל אלה: מצבם הגופני והנפשי של הילדה או הילד; צרכיהם ההתפתחותיים וכישוריהם המשתנים בהתאם לגילם ובפרט הצורך המשמעותי של ילדים ליציבות ולבית עיקרי בחייהם ; הבטחת צרכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות – גם צרכיהם המיוחדים, והכל תוך הבטחת היציבות ביחסים בינם לבין סביבתם; רצון הילדה או הילד, על ידי מתן הזדמנות לילדה או לילד להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם לגבי ההסדר ככל שכישוריהם ו/או גילם ומידת בגרותם מאפשרים זאת, כאמור בסעיף 3 המוצע, אלא אם כן הפגיעה שתיגרם לילדה או לילד ממימוש זכותם כאמור עולה על הפגיעה שתיגרם משלילתה, הכול כפי שיקבע השר בתקנות; זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר ישיר וסדיר עם כל אחד מהוריהם; זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר עם בני משפחתם; נכונותו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית; מידת הנכונות של כל אחד מההורים לשתף פעולה עם ההורה השני כאמור בסעיף 8, לרבות נכונותם להבטיח את מימוש הקשר של הילדה והילד עם ההורה השני ועם בני המשפחה

השאר תגובה

להתגרש בשלום

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות

מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

מאמרים אחרונים

עקבו אחרינו בפייסבוק

הוידיאו החודשי

לשיחת ייעוץ ראשונית ללא מחויבות מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם