להתגרש עם הפרעת קשב - ד"ר יעל פוזננסקי
“שוב לא לקחת בבוקר את שקית האוכל שהכנתי לך”
“כמה פעמים להגיד לך להביא חלב בדרך הביתה? למה כל מה שאני אומר לך לא מספיק חשוב כדי שתזכרי?”
“אי אפשר ככה יותר, אף פעם אין סדר בארון שלך”
“נמאס לי, קבעת ארוחת שישי גם אצל ההורים שלי וגם אצל אחותך. למה את לא מנהלת יומן?”
“שוב לא שילמת את חשבון החשמל? אבל ביקשתי כבר כמה פעמים. למה תמיד צריך לשלם עם קנס?”
נשמע לכם מוכר?
אלו רק כמה דוגמאות קטנות של אמירות שנזרקות בבתים בהם לאחד ההורים יש הפרעת קשב. ומה קורה כאשר לשני ההורים יש הפרעת קשב?
אז נתחיל בהתחלה…
הפרעת קשב הינה הפרעת אורגנית. אי אפשר “להרפא” ממנה אבל בהחלט ניתן ללמוד לחיות איתה טוב ואף להנות מהיתרונות שלה.
אנשים עם הפרעת קשב לא עושים דווקא לאף אחד. מצד שני הם גם לא תמיד לוקחים אחריות על ההתנהגות השונה שלהם.
מחקרים מראים כי אנשים עם הפרעת קשב מאוד מתקשים לשמור על מערך זוגי יציב היות שהם נוטים לשעמום, מהיר והם רודפי סיכונים ואתגרים. בנוסף, לצד השני, לו אין הפרעת קשב, קשה להחזיק בזוגיות עם אדם בעל הפרעת קשב היות שהוא בעצם לוקח על עצמו את הניהול של עצמו ואת הניהול של בן הזוג. כשמוסיפים את זה לאתגרי החיים הרגילים, זה עלול להוביל לפיצוץ בזוגיות.
אז מה עושים?
שאלה טובה אבל התשובה אליה מורכבת – תלוי מתי…
אם השאלה היא איך להמנע מפיצוץ או למזער את ההסתברות לה הרי שהתשובה היא ידע והדרכה, וגם תקשורת פתוחה. אבל על כך אולי במאמר אחר שיעסוק באיך לחיות טוב עם הפרעת קשב (אגב יש על כך הרצאה ביו-טיוב תחת השם שלי).
אם השאלה היא איך לנהל נכון את הפרידה שכבר הוחלט עליה הרי שהתשובה היא…. ידע והדרכה, אה – וגם תקשורת פתוחה כמובן.
במילים אחרות – ידע והדרכה נכונה הם מוקד מאוד משמעותי בכל הקשור להפרעות קשב. גם למי שיש לו הפרעה וגם למי שאין אבל חי לצד מי שיש.
לכל אדם עם הפרעת קשב, יש הפרעה שבאה לידי ביטוי באופן שונה. אדם מבוגר כבר מסוגל להסביר היכן בדיוק בחייו הפרעת הקשב נוגעת בחייו, וחשוב שאכן יעשה זאת.
בתהליך של פרידה זוגית ישנם שני אנשים. אם נצא מנקודת הנחה שלפחות לאחד מהם יש הפרעת קשב אז יש כמה דברים שחייבים לקחת בחשבון, בהתאם לשלב בו נמצאים.
במהלך ניסוח הסכם הפרידה:
- בכל אדם יש הרבה מעבר להפרעה עצמה. ההפרעה היא חלק ממנו אבל היא לא הוא (או היא) עצמו.
- הצד עם הפרעת הקשב צריך להבין שהדברים לא בהכרח יזוזו בקצב שהמח שלו מכתיב. אתם אנשים מבוגרים – קחו אויר ותכבדו את הקצב של הצד השני.
- תנסו להימנע מהאשמות בסגנון “כל מה שאני מבקש לא קורה או שאני צריך לבקש 100 פעמים. ממש לא אכפת לה מה אני צריך”. זה לא הזמן לשיפוטיות והאשמות. עכשיו צריך לחשוב אופרטיבי ומכבד.
- לכו למגשר/ת שמבין בהפרעות קשב ויכול לתת לכם את הזווית הזו בכל שלב בתהליך.
- נסחו הסכם מאוד מפורט ומדויק. זכרו – אנשים עם הפרעות קשב שונאים גבולות אבל מאוד צריכים אותם. עמימות לא טובה להם.
ואחרי שכבר יש הסכם ונעשתה פרידה?
- הצד עם הפרעת הקשב צריך למצוא מנגנונים לנהל את עצמו ואת הזמן עם הילדים בלי העזרה שהוא כל כך רגיל אליה.
- שני הצדדים – זה הזמן (אם זה עוד לא קרה קודם לכן בחיים) לגשת להדרכה מקצועית שתעזור למצוא את האסטרטגיות הנכונות עבורך.
- הצד בלי הפרעת הקשב חייב לשחרר את השליטה אליה הוא רגיל. נכון – רוב החיים זוגיים שלכם ניהלת עבורו את היומן שלו ובעצם עשית כל מה שהוא עשה באופן שלא התאים לאיך שאת מאמינה שהדברים צריכים להיעשות. עכשיו הזמן שלו הוא שלו, ושלך שלך. אין לך יותר אחריות על הזמן שלו. הילד הלך לבית הספר עם חולצה לא מתאימה? זה לא שלך. אל תתקשרי להזכיר לו לקחת את הילד מהחוג. במילים אחרת – תפסיקי לנהל אותו. ל.ש.ח.ר.ר. – מאוד קשה אבל הכרחי.
- נהלו תקשורת כנה ופתוחה בכל הקשור לניהול התא המשפחתי החדש שלכם. כן, כן זו לא טעות – תא משפחתי חדש. בהחלט חדש ובהחלט משפחתי.
אפשר לחיות עם הפרעת קשב.
אפשר אפילו לחיות טוב עם הפרעת קשב.
אפשר לנהל זוגיות עם הפרעת קשב.
אפשר להיפרד נכון עם הפרעת קשב
אפשר לנהל חיים טובים אחרי פרידה מזוגיות עם הפרעת קשב.
במה כל זה תלוי?
תקשורת פתוחה ונכה – IN
ידע והדרכה – IN
שיפוטיות והאשמות – OUT