מה זה באמת להתגרש – ואיך עושים את זה נכון כשמבינים שהחיים מתחילים אחרי ההסכם
פרק 123 בפודקאסט "משהו עם גישור"
המילה “גירושין” נושאת בתוכה מטען רגשי כבד מאוד. היא אינה רק תיאור של הליך משפטי, אלא חוויה קיומית שמערערת את תחושת היציבות, הזהות והביטחון. עצם המחשבה על גירושין מייצרת אצל רוב האנשים תגובה פיזיולוגית מיידית: לחץ, חרדה, כיווץ בבטן, תחושת איום. זה טבעי לחלוטין, משום שבמובנים רבים מדובר באירוע הישרדותי. משהו במבנה החיים כפי שהכרנו אותו עומד להשתנות באופן דרמטי, ולעיתים בלתי הפיך.
אבל דווקא בגלל העוצמה הזו, חשוב לעצור ולדייק: גירושין אינם מה שאנשים חושבים שהם. הם אינם ההסכם. הם אינם הדיון המשפטי. הם אינם אפילו הפרידה עצמה. גירושין הם החיים שאחרי כל אלה. מי שמבין את זה מוקדם, משנה לחלוטין את הדרך שבה הוא נכנס לתהליך ואת הדרך שבה הוא יוצא ממנו.
הפרידה היא האירוע, הגירושין הם התוצאה, והחיים הם המבחן האמיתי
יש הבחנה עדינה אך קריטית בין פרידה לבין גירושין. הפרידה היא הרגע שבו אדם אומר לעצמו ולבן הזוג שלו: “זה לא מה שאני רוצה יותר”. זהו רגע טעון, מורכב, לעיתים מלא בכאב ולעיתים גם בהקלה. אבל הגירושין, במובן העמוק שלהם, אינם הרגע הזה. הם כל מה שמגיע אחריו.
כאשר יש ילדים, הפרידה אינה ניתוק אלא שינוי צורה. לא ניתן “להיפרד” מהורה של הילדים. ניתן להפסיק להיות בני זוג, אך הקשר ההורי ממשיך להתקיים, לעיתים בעוצמה גבוהה יותר מבעבר, משום שכעת הוא דורש ניהול מודע ולא נשען על המסגרת הזוגית.
המשמעות היא פשוטה אך לא קלה: אי אפשר להתגרש לבד. התהליך הזה נעשה תמיד עם אדם נוסף, והוא יישאר חלק מהחיים שלך לאורך שנים רבות. מי שמתעלם מהעובדה הזו, מגלה אותה מחדש בכל צומת חשוב – בהחלטות חינוכיות, באירועים משפחתיים, ברגעי משבר, ובשגרה היומיומית.
“למה התגרשנו” – שאלה חשובה עד ההחלטה, ומיותרת אחריה
אחד השלבים הטבעיים ביותר לפני קבלת החלטה להתגרש הוא הצורך להסביר לעצמנו למה. זהו תהליך של רציונליזציה, של איסוף ראיות פנימיות, של בניית נרטיב שמאפשר לנו להצדיק את הבחירה. זהו שלב חשוב, ולעיתים אף הכרחי, משום שהוא מאפשר לאדם להגיע לבשלות רגשית לקבלת החלטה.
אך מהרגע שבו ההחלטה התקבלה, השאלה “למה” מאבדת את הרלוונטיות שלה לתהליך עצמו. היא נשארת כחלק מהסיפור האישי, אך אין לה תועלת בבניית העתיד. כאשר ממשיכים להתנהל מתוך “למה”, מתנהלים למעשה מתוך העבר. כאשר עוברים לשאלה “מה יהיה”, מתחילים לבנות את העתיד.
זו אחת מנקודות ההבדל המרכזיות בין גישה משפטית לגישה גישורית. הגישה המשפטית נוטה לעסוק בעבר: מי עשה מה, מי אשם, מה קרה. מתוך זה נגזרות החלטות עתידיות. הגישה הגישורית, ובעיקר שיטת שותפות חדשה, מבקשת להפוך את הכיוון: לא להתכחש לעבר, אך לא לתת לו לנהל את העתיד.
העתיד נבנה מתוך מה שרוצים שיקרה, לא מתוך מה שכבר קרה.
פחדים אינם מכשול – הם חומר גלם לבניית פתרונות
בתוך תהליך הגירושין עולים פחדים רבים. פחד כלכלי, פחד מהבדידות, פחד מאובדן קשר עם הילדים, פחד מאובדן שליטה, פחד מהלא נודע. לעיתים יש נטייה לנסות לדחוק את הפחדים הללו הצידה, מתוך מחשבה שהם “מפריעים” להתקדמות.
אך בפועל, הפחדים הם אחד הכלים החשובים ביותר בתהליך. הם מצביעים בדיוק על המקומות שדורשים מענה. כאשר אדם רושם לעצמו את הפחדים, נותן להם שם, ומביא אותם לתוך התהליך, ניתן להתייחס אליהם באופן ישיר ולבנות פתרונות שמפחיתים אותם.
התעלמות מפחדים אינה מעלימה אותם. היא רק דוחה את ההתמודדות למועד מאוחר יותר, לעיתים לאחר שכבר נחתם הסכם ולא נותר מקום לתיקון.
הפערים בין בני הזוג הם טבעיים – השאלה היא איך מנהלים אותם
במרבית המקרים, בני הזוג אינם מגיעים להחלטה על גירושין באותו זמן ובאותו מצב רגשי. יש מי שהגיע למסקנה לאחר תהליך ארוך, ויש מי שמקבל את הבשורה באופן מפתיע וכואב. הפער הזה מייצר מתח, ולעיתים אף התנגדות חריפה.
חשוב להבין שהתנגדות אינה סוף התהליך, אלא חלק ממנו. אדם שנמצא בשלב מוקדם יותר זקוק לזמן, לעיבוד, להבנה. כאשר מאפשרים את הזמן הזה, תוך שמירה על שיח פתוח והכוונה לתהליך, ברוב המקרים ניתן להגיע להבשלה.
לעומת זאת, כאשר מנסים “להכריח” את הצד השני להתקדם בקצב שאינו מתאים לו, נוצרת הסלמה. הסלמה מובילה למאבק, והמאבק מרחיק את האפשרות לבנייה משותפת של העתיד.
האמיגדלה, סטרס והחזרה להתנהגויות ילדותיות
במצבי לחץ קיצוניים, הגוף נכנס למצב הישרדותי. האמיגדלה, אותו חלק במוח שאחראי על תגובות הישרדות, מפעילה מנגנונים של קיפאון, בריחה או תקיפה. זהו מנגנון ביולוגי בסיסי, והוא אינו “טעות” אלא תגובה טבעית לאיום.
בתהליך גירושין, רבים חווים את המצב הזה. פתאום, באמצע החיים, נוצר חוסר ודאות עמוק לגבי העתיד. התוצאה היא תגובות שאינן תמיד רציונליות: כעסים מתפרצים, תגובות אימפולסיביות, קושי לחשוב לטווח ארוך.
ההבנה שמדובר בתגובה ביולוגית מאפשרת לאדם לקחת צעד אחורה. במקום להזדהות עם התגובה, ניתן להתבונן בה, להבין אותה, ולבחור כיצד לפעול למרות התחושה.
זו אינה שליטה מוחלטת, אך היא מאפשרת מרחב בחירה.
מערכת היחסים החדשה: הורות ללא זוגיות
לאחר שהעבר הונח במקומו, וההבנה מתגבשת שהקשר אינו מסתיים אלא משתנה, עולה השאלה המרכזית: איזו מערכת יחסים רוצים לבנות מעכשיו.
הקשר החדש אינו זוגי, אך הוא גם אינו נתק. הוא שותפות. שותפות בהורות, בהחלטות, בהתמודדות עם אתגרים. השאלה אינה אם תהיה שותפות, אלא מה תהיה איכותה.
כאשר יש משבר עם הילדים, כאשר נדרשת החלטה חינוכית, כאשר עולה קושי בריאותי – עם מי תרצה לשבת? עם אדם שהוא שותף, או עם אדם שנוצר ביניכם מרחק כה גדול עד שאי אפשר לנהל שיחה עניינית?
הבחירה הזו נעשית כבר בתהליך הגירושין. כל מילה, כל תגובה, כל החלטה – בונים או הורסים את היכולת לשתף פעולה בעתיד.
האחריות האישית היא המפתח לחופש אמיתי
רבים נכנסים לתהליך מתוך תחושת חוסר צדק. זה מובן, ולעיתים אף מוצדק. אך השאלה אינה אם האדם צודק, אלא מה הוא עושה עם הצדק הזה.
כאשר אדם בוחר לפעול מתוך רצון לנקום, להוכיח או “לנצח”, הוא קושר את עצמו לצד השני. כל פעולה שלו היא תגובה. לעומת זאת, כאשר אדם לוקח אחריות על הדרך שלו, על הבחירות שלו, על התגובות שלו, הוא מתחיל להשתחרר.
החופש אינו נובע מהתוצאה המשפטית, אלא מהיכולת לפעול מתוך בחירה מודעת.
לחשוב רחוק כדי לפעול נכון עכשיו
אחת הטעויות הנפוצות היא התמקדות בטווח הקצר. מה יהיה בשבוע הבא, בחודש הבא, בהחלטה הקרובה. אך תהליך גירושין הוא אירוע מעצב חיים. הוא משפיע על שנים קדימה.
כאשר אדם מגדיר לעצמו חזון ארוך טווח – איך ייראו חייו בעוד חמש או עשר שנים, איזה סוג של הורה הוא רוצה להיות, איזו מערכת יחסים הוא רוצה עם ההורה השני – קל יותר לקבל החלטות בהווה.
הטווח הקצר מבלבל. הטווח הארוך מבהיר.
לסיכום: לא להילחם על מה שהיה, אלא לבנות את מה שיהיה
גירושין אינם מבחן של צדק, אלא מבחן של אחריות. הם אינם הזדמנות להוכיח מי צדק, אלא הזדמנות לבנות מציאות חדשה.
מי שנכנס לתהליך מתוך מאבק על העבר, ייצא ממנו מותש ולעיתים פגוע יותר. מי שנכנס מתוך רצון לבנות את העתיד, יוכל, גם בתוך הקושי, לייצר תוצאה טובה יותר לעצמו, לילדים שלו, ולמערכת היחסים שתלווה אותו לאורך שנים.
זה אינו תהליך קל, אך הוא תהליך שניתן לנהל. וכאשר מנהלים אותו נכון, הוא אינו רק סוף של פרק אחד, אלא התחלה של פרק חדש – מדויק יותר, מודע יותר, ובסופו של דבר, גם נכון יותר.
שאלות נפוצות על גירושין נכונים לפי שיטת שותפות חדשה
להתגרש נכון אינו אומר להתגרש בלי כאב או בלי קונפליקט, אלא להבין מהו מוקד התהליך. גירושין נכונים הם כאלה שמזהים מראש שההסכם הוא רק כלי, בעוד שהמטרה היא החיים שאחרי. המשמעות היא שכל החלטה שמתקבלת בתהליך צריכה להיבחן לא לפי “מי צודק עכשיו”, אלא לפי “איך זה ישפיע על החיים שלנו בעוד שנה, חמש ועשר שנים”. כאשר מתנהלים כך, התהליך משתנה מהיסוד: במקום להיאבק על העבר, בונים מערכת יחסים חדשה של הורות, תקשורת ושיתוף פעולה, שמאפשרת לשני הצדדים להמשיך בחייהם בצורה יציבה יותר.
השאלה “למה” היא שלב התפתחותי בתהליך. היא מאפשרת לאדם להבין את עצמו, להצדיק את הבחירה, ולעבור מהתלבטות להחלטה. אך לאחר קבלת ההחלטה, היא הופכת למלכודת. כאשר ממשיכים להתעסק ב“למה”, ממשיכים להזין את הקונפליקט, להוכיח, להאשים ולהתגונן. לעומת זאת, מעבר לשאלה “מה יהיה” מכוון את התהליך קדימה. הוא מאפשר לשאול שאלות פרקטיות: איך נחלק את הזמן עם הילדים, איך נקבל החלטות חינוכיות, איך ננהל תקשורת. המעבר הזה אינו פשוט, אך הוא הכרחי כדי לייצר תהליך אפקטיבי.
ברמה הפורמלית, ניתן להתקדם גם כאשר צד אחד אינו מעוניין. אך ברמה המהותית, אין דבר כזה גירושין של אדם אחד. כל עוד יש ילדים או קשר מתמשך, התהליך תמיד כולל שני אנשים. כאשר אחד הצדדים אינו בשל, חשוב להבין שזהו שלב טבעי. התנגדות אינה בהכרח סירוב עקרוני, אלא לעיתים ביטוי להלם, פחד או קושי לעבד את המצב. ניהול נכון של השלב הזה כולל סבלנות, שיח מתמשך, ולעיתים ליווי מקצועי. ניסיון “לכפות” את התהליך לרוב יוביל להסלמה ולהתבצרות.
פערים הם כמעט בלתי נמנעים. אחד כבר רואה עתיד חדש, והשני עדיין נאחז בעבר. הדרך להתמודד עם הפער אינה לבטל אותו, אלא לנהל אותו. זה כולל יצירת שיח שבו מדברים על העתיד גם אם אין הסכמה עליו, העלאת שאלות ולא רק טענות, ומתן זמן לעיבוד. חשוב להבין שהמטרה אינה ליישר קו מיד, אלא לאפשר תנועה הדרגתית. במקרים רבים, כאשר הפער מנוהל נכון, הצד השני מצטרף לתהליך בקצב שלו.
פחדים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. הם אינם חולשה אלא איתות. פחד כלכלי, למשל, מצביע על צורך בהבנה ובתכנון כלכלי. פחד מאובדן קשר עם הילדים מצביע על צורך בהסדרת זמני שהות ותקשורת. כאשר מתייחסים לפחדים כאל מידע ולא כאל בעיה, ניתן לבנות סביבם פתרונות. אחת הדרכים היעילות היא לרשום את הפחדים באופן שיטתי, להביא אותם לשולחן הגישור, ולוודא שכל אחד מהם מקבל מענה בתוך ההסכמות.
בתהליך גירושין, הגוף חווה איום ממשי. חוסר ודאות, שינוי במבנה החיים, חשש כלכלי ורגשי – כל אלה מפעילים את מנגנוני ההישרדות. התוצאה היא תגובות אוטומטיות כמו התקפה, בריחה או קיפאון. כאשר אדם מבין שהתגובות הללו הן ביולוגיות ולא “בחירה מודעת”, הוא יכול ליצור מרחק מהתגובה ולבחור כיצד לפעול. זהו אחד הכלים החשובים ביותר בתהליך: לא לפעול מתוך הצפה, אלא מתוך בחירה.
זהו השינוי המרכזי בתהליך. במקום מערכת יחסים זוגית, נוצרת מערכת יחסים הורית בלבד. המשמעות היא שכל ההחלטות שקשורות בילדים נשארות משותפות, גם אם אין קשר רגשי או זוגי. המעבר הזה דורש שינוי תפיסה: במקום לראות בהורה השני “יריב” או “עבר”, יש לראות בו שותף להורות. זה אינו אומר שיש הסכמה על הכול, אך זה כן אומר שיש מחויבות לניהול משותף של תחום החיים החשוב ביותר – הילדים.
הרבה אנשים שואלים את עצמם מדוע עליהם להתחשב במצבו של הצד השני, במיוחד כאשר יש כעס או פגיעה. התשובה היא פרקטית לחלוטין. הורה שאינו מתפקד היטב, שאינו יציב או שמצוי בקונפליקט מתמשך, משפיע ישירות על הילדים ועל היכולת לנהל שגרה. כאשר שני ההורים נמצאים במצב טוב יחסית, גם אם אינם חברים קרובים, יש אפשרות לשיתוף פעולה. לכן, השקעה במצבו של ההורה השני אינה ויתור, אלא השקעה באיכות החיים של כולם.
הסלמה נוצרת בדרך כלל מרצף של תגובות. מילה שנאמרת מתוך כעס מובילה לתגובה, שמובילה לתגובה נוספת, וכך נוצר מעגל שקשה לעצור. הדרך למנוע הסלמה היא לעצור את השרשרת בנקודה מוקדמת. זה כולל מודעות לתגובות האישיות, דחיית תגובות כאשר יש הצפה, ושמירה על שיח ענייני ככל האפשר. לעיתים גם עצם ההחלטה “לא להגיב עכשיו” היא פעולה משמעותית שמונעת הידרדרות.
רוב ההחלטות שמתקבלות בתהליך הגירושין משפיעות על שנים קדימה. כאשר מתמקדים בטווח הקצר, יש נטייה לבחור פתרונות שמספקים הקלה מיידית אך יוצרים בעיות בעתיד. לעומת זאת, חשיבה לטווח ארוך מאפשרת לשאול שאלות עמוקות יותר: איזה סוג של הורה אני רוצה להיות, איזה קשר אני רוצה עם ההורה השני, איך אני רוצה שהילדים שלי יזכרו את התקופה הזו. התשובות לשאלות הללו מכוונות את קבלת ההחלטות בצורה מדויקת יותר.
זהו מודל שמאפשר להתמודד עם אי־ודאות בצורה מבוקרת. במקום לבחור בין “להישאר” ל“להתגרש” באופן חד, בני הזוג בוחנים את האפשרות להמשיך את הקשר תוך בניית הסכם גירושין במקביל. כך ניתן לבדוק לעומק את הקשר, להבין מה עובד ומה לא, ולדעת שבמקרה של פרידה יש כבר מסגרת ברורה. המודל הזה מפחית לחץ, מאפשר שיח עמוק יותר, ולעיתים אף מוביל לשינוי משמעותי בקשר.
כן, אך זה תלוי באופן שבו התהליך מנוהל. גירושין הם משבר, אך הם גם נקודת מפנה. כאשר מתייחסים אליהם כהזדמנות לבחינה מחודשת של החיים, של הערכים ושל הבחירות, ניתן לצמוח מהם. זה אינו קורה מעצמו, והוא דורש עבודה פנימית, מודעות וליווי מתאים. אך עבור רבים, זהו שלב שבו הם מגדירים מחדש את חייהם בצורה מדויקת יותר.
האחריות האישית אינה קשורה רק למה שקרה בעבר, אלא בעיקר למה שקורה עכשיו. היא מתבטאת באופן שבו אדם מדבר, מגיב, מקבל החלטות ומנהל את התהליך. גם כאשר יש תחושת עוול, האחריות נשארת בידיים של האדם. זהו המקום שבו ניתן לבחור האם להיגרר למאבק או לנהל תהליך. האחריות הזו אינה פשוטה, אך היא גם זו שמאפשרת חופש אמיתי בהמשך הדרך.
תמלול מלא של הפרק
(0:01) להתגרש.
(0:02) איזה מילה?
(0:05) כאילו מישהו פה עומד להיות מגורש מהבית שלו, מהחיים שלו, מהילדים שלו, ורק המילה הזו כבר גורמת לנו לזרמים כאלה מורכבים בבטן.
(0:23) המחשבה להתגרש, לא להתגרש, היא מחשבה שמי שחווה אותה יודע שהיא לא מחשבה קלה, היא מחשבה שלוקח הרבה מאוד זמן עד שהאסימון נופל, עד שאנחנו מספיק אמיצים לבוא ולהגיד לבן הזוג שלנו, להורה השני שאיתו הבאנו ילדים לעולם, שאנחנו, די לנו.
(0:49) שאנחנו רוצים אחרת, אנחנו רוצים להיפרד.
(0:53) וזו המילה העיקרית בעיניי, הפרידה.
(0:58) אבל כשיש לנו ילדים, זו לא פרידה כמו כשהיינו ילדים, שפשוט נפרדנו ויותר אנחנו לא משחקים ביחד.
(1:12) פה זה הרבה יותר מורכב.
(1:13) כי יש לנו ילדים, ואנחנו לא באמת נפרדים.
(1:17) אי אפשר באמת להיפרד מהאימא של הילדים שלך.
(1:21) האבא של הילדים שלך תמיד יהיה שם, תמיד יהיה מעורב, ברמה כזו או אחרת.
(1:26) אתם תבחרו.
(1:29) ובפרק הזה, מה שאני רוצה לעשות, זה לדבר איתכם על מה זה גירושין בעצם, ואיך אנחנו יכולים לוודא ולהבטיח ולעשות את המירב כדי שהגירושים שלנו יהיו ממש טובים.
(1:43) שאנחנו נוכל להסתכל על התקופה הזו בגאווה.
(1:47) שהילדים שלנו יסתכלו עלינו בעיניים נוצצות.
(1:50) שאנחנו נדע שעשינו את המרב למען עצמנו, כן, גם למען ההורה השני, ושעכשיו אנחנו יכולים לצאת לדרך חדשה כשממש טוב לנו.
(2:02) זה מה שאני רוצה להעביר בפרק הזה, וזו שיטת שותפות חדשה שאני הולך לדבר עליה.
(2:08) שיטה שעזרה לאלפי זוגות להתגרש בטוב, להתמודד ביחד עם כל האתגרים וכל הקשיים וכל המכאובים שהפרידה גורמת בהכרח, אבל אפשרה להם גם לייצר מערכת יחסים חברית, טובה, אמיצה, כזו שהפכה את המשבר הגדול הזה שהם עברו ביחד לשלב חדש ביחסים ביניהם, שלב של הורות בלי זוגיות.
(2:38) אז בואו נדבר על זה.
(2:39) קודם כל, מה זה להתגרש?
(2:41) להתגרש זה לא ההסכם.
(2:44) להתגרש זה כל החיים שאחרי ההסכם.
(2:46) צריך את זה לזכור.
(2:48) עכשיו, יש כמה טיפוסים.
(2:50) יש כאלה, והאמת היא, כולנו באיזשהו שלב עוברים את הדבר הזה, את השלב הזה.
(2:57) שאנחנו עסוקים בלהסביר למה אנחנו מתגרשים.
(3:02) הרי תחשבו על זה, עד שאני יכול לבוא ולהגיד לבן הזוג, לעצמי, שאני רוצה להתגרש, אני צריך שיפלו לי כמה אסימונים, והאסימונים האלה נופלים בזה שאני מסביר לעצמי למה אני מתגרש.
(3:18) אבל יש הבדל בין השלב של עד שאני מסביר לעצמי למה אני מתגרש, למה קורה אחרי.
(3:28) עד שאני מחליט, אנחנו עסוקים בלהסביר למה.
(3:31) לייצר רציונליזציה לפרידה שלנו.
(3:36) וזה לגיטימי וברור, וגם נכון לעשות את זה גם מול ההורה השני.
(3:39) יש לשניכם את הזכות הבסיסית להבין למה.
(3:43) כמובן עד הגבולות הפרטיים שאתם רוצים לחשוף.
(3:47) היא בתוך המקום המורכב הרגשית הזה.
(3:51) אבל מהרגע שנפלה ההחלטה להתגרש, הלמה כבר לא חשוב.
(3:57) כן, כן, אני יודע, ישבתי עם איזשהו עורך דין שאמר לכם, מה, הוא עשה לכם ככה, עשתה לכם ככה, מה, נעשה ככה, נעשה ככה.
(4:07) ופה צריך להבין את ההבדל בין הגישה המשפטית לגישה הגישורית שלי ולמעשי החיים.
(4:17) תובעים על מה שהיה, ואז בעצם קובעים החלטות עתידיות על בסיס מה שהיה.
(4:23) אבל מה שהיה הוא כבר לא רלוונטי, כי הוא היה, אנחנו צריכים לדבר על מה שיהיה.
(4:30) ולכן הסיבה ללמה התגרשנו, אמנם בשיח המשפטי היא מאוד נפוצה, אבל היא מיותרת לחלוטין ואין בה תועלת.
(4:39) כמובן שאם יש דברים שהיו בעבר שאנחנו רוצים לוודא שלא יקרו שוב, בואו נדבר עליהם, בשביל זה באים לגישור, כדי לדבר על כל הדברים שמפחידים אותנו ולייצר מציאות חיים יותר טובה, כי יש דברים שחששנו מהם.
(4:54) אז אני מבחינתי, כל תהליך שמגיע אליי, אני אומר לכם, שימו פנקס בכיס ותכתבו כל פחד, כל טרדה, כל מחשבה שעולה לכם, תרשמו אותה.
(5:06) אל תוותרו עליה, אל תדלגו עליה, כדי שנדע להתמודד איתה.
(5:10) שלא נמסמס אותה, היא חשובה.
(5:13) אבל התשובה היא לא צריכה לבוא בגלל למה התגרשתם.
(5:18) התשובה לשאלות שאיתן תצטרכו להתמודד בשארית החיים שלכם קשורה למה יהיה.
(5:26) ולכן אני מציע, וטוב לעשות את זה עם אנשי טיפול, להיפרד כמה שיותר מהר מכל הסוגיה של למה אנחנו מתגרשים.
(5:36) זה באמת לא חשוב.
(5:38) חשוב לנו, חשוב להמשך, חשוב לסיפור, לנרטיב שאנחנו בונים לעצמנו, אבל לתהליך הגירושין זה לא חשוב.
(5:46) חשוב מה יהיה.
(5:49) ואז עוברים את השלב הזה ומתחילים לדבר על מה יהיה.
(5:52) ופה יש מנעד.
(5:54) יש כאלה שכבר מהר מבינים שהולך להיות להם יותר טוב, והם רוצים כבר את הגירושין ואת החופש שבא איתם ואת העצמאות שבאה איתם ואת כל היתרונות שיש לגירושין.
(6:05) ויש לא מעט.
(6:09) אבל יש כאלה שגם מאוד קשה להם לעבור את השלב הזה.
(6:13) השינוי עצמו גורם לחרדה, לבעתה, לקשיים מאוד גדולים, והם לא מצליחים להתקדם.
(6:20) יותר מזה, כשהם שומעים את ההורה השני, את בן הזוג שלהם, מדבר על בני זוג עתידיים, על לצאת, על להכיר, על הטינדר, על הקיופיד, הם נכנסים עוד יותר למצוקה.
(6:34) כי מה, פתאום ככה אתה ממשיך בלעדיי?
(6:37) וכאן חשוב לזכור עוד נקודה מאוד מאוד מהותית כשמתגרשים.
(6:41) אנחנו לא מתגרשים לבד, אנחנו עוברים את התהליך הזה עם עוד מישהו.
(6:45) והעוד מישהו הזה יהיה איתנו לשארית חיינו.
(6:50) ואם אנחנו נעשה את התהליך הזה בדרך שלא רואה אותו, או אותה כמובן, אני כמובן בפרק הזה אגיד אותו, אותה, אבל הכוונה היא לשתי המינים.
(6:59) אין הבדל ביניהם במקום הזה, אין פה הבדל מגדרי.
(7:03) המורכבות הנפשית והרגשית מאופיינת גם אצל גברים וגם אצל נשים, כל אחד בסקאלה כזו או אחרת, באופן אישי.
(7:11) אז אני צריך להבין שאני לא מתגרש לבד, ויש שם עוד בן אדם.
(7:15) וכדי שאני אוכל באמת, באמת, באמת, אבל ליהנות מכל היתרונות שיש לגירושין, של חיים לבד, של זוגיות חדשה, בלי ילדים, עם ילדים, של עכשיו החופש הזה שאני…
(7:26) מייצר לעצמי, ויש, שוב, יש הרבה.
(7:30) אבל כדי שאני באמת אוכל ליהנות מזה, אני חייב שההורה השני יהיה בטוב.
(7:36) אני חייב שהוא יהיה חבר שלי.
(7:38) כן, כן, כן, כן.
(7:39) אני אמרתי חבר, אני יודע.
(7:41) אבל מה לעשות?
(7:43) אם הוא לא חבר שלי, והוא לא מגבה אותי, ואני לא מגבה אותו, אז כשאני אהיה חולה, מי יעזור לי עם הילדים?
(7:49) כשהילדים שלי יהיו חולים, מי יעזור לי?
(7:51) מי יעזור להם?
(7:53) כשאני ארצה לטוס לחול, כשאני אצטרך עזרה, מי יעזור לי?
(7:58) רק ההורה השני.
(8:00) אתם משפחה, וזה לכל החיים.
(8:03) וכמה שלא תנסו לזרוק בוץ אחד על השני, ולהאשים אחד את השני, ולכעוס.
(8:09) שוב, הכל מובן, אבל בסוף זה האדם שיהיה איתכם שם לשאר את הדרך.
(8:14) זה האדם שיעמוד איתכם בבר-מצווה.
(8:17) בבת מצווה, בחתונה, בבריתות, עם הנכדים ובעזרת השם גם עם הנינים.
(8:24) זה האיש, זו האישה.
(8:27) אל תזרקו אבנים שאחרי זה לא תוכלו להתנצל עליהם.
(8:32) אל תגידו מילים שאחרי זה תצטערו עליהם.
(8:34) זה כללים מאוד בסיסיים.
(8:35) ובכלל, בתוך תהליך הגירושין אני חושב שאנחנו יכולים מאוד ללמוד בעצמנו כשאנחנו מדברים עם הילדים שלנו כשהם בגיל הגן.
(8:44) שהם מתמודדים לראשונה עם אלימות והתמודדות עם החברה ועם מישהו שרוצה משהו שלא מתאים לי.
(8:51) מה אני אומר להם?
(8:53) להרביט?
(8:53) לתקוף?
(8:54) ישר?
(8:55) או לחשוב?
(8:56) להתייעץ?
(8:57) לדבר?
(8:58) להבין?
(8:59) האופציה השנייה כמובן היא המיטבית.
(9:02) כשאנחנו מתגרשים אנחנו חוזרים להיות כמו ילדים הרבה פעמים.
(9:05) התקפי טנטרו מאוד מציפים אותן.
(9:08) זה קשור לאמיגדלה.
(9:09) אמיגדלה היא הבלוטה שיש לנו בגזע המוח, שאחראית על ההישרדות שלנו במצבי קיצון.
(9:16) כשהגוף מרגיש שהוא בסכנה.
(9:17) כשאנחנו מתגרשים, אנחנו מרגישים בסכנה.
(9:21) פרמידת הצרכים שלנו, שתמיד שאפנו להיות למעלה, בראש הרשימה, בהגשמה עצמית, הפרמידה פה מתהפכת.
(9:28) פתאום, באמצע החיים, גיל 40, 30, 50, פתאום אני לא יודע איפה אני אהיה, איך אני אממן את החיים האלה, איך אני אממן את הילדים שלי, איזה דוגמה אני אהיה לעבורם.
(9:41) וכשזה קורה אנחנו נכנסים לחרדה מאוד מאוד גדולה, מאוד מאוד גדולה ובאופן טבעי.
(9:47) ואז האמיגדלה נכנסת לפעולה וגורמת לנו להצפת סטרס מאוד מאוד גדולה בגוף, שגורמת לנו לפעול באחת משלוש דרכים, או שאנחנו קופאים במקום.
(9:57) נהיה משותקים, או שאנחנו בורחים ולא מסוגלים להתמודד, או שאנחנו נתקוף.
(10:03) נתקוף ונעשה הרבה הרבה פעולות כביכול לפתור את הבעיה, אבל למעשה הן לא פותרות, כי אם אני תוקף את הבעיה, אבל הצד השני לא, או שהוא תוקף למקום אחר, או שהוא בורח, או שהוא כופה, אז בעצם אני רק מייצר מרחק.
(10:18) ולכן צריך להבין שלהתגרש זה צעד שאנחנו עושים עבור עצמנו, אבל אנחנו עושים אותו ביחד עם ההורה השני.
(10:28) כי אם אנחנו מבינים את זה, אז אנחנו יכולים לא להיות דווקאיים.
(10:33) אנחנו יכולים להגיד, רגע, אנחנו בונים פה מערכת יחסים חדשה.
(10:36) ומה שהיה, הוא היה, הוא כבר לא חשוב.
(10:39) הוא באמת כבר לא חשוב.
(10:40) הוא סיפור, הוא סיפור חיים שלנו, אני לא אבטל אותו כמובן.
(10:44) אבל לצורכי התהליך, הפרידה, מה שהיה, הוא היה.
(10:48) זה שרבנו על הבלאגן בבית, על מי ייקח, מי יאסוף, מי ישטוף כלים.
(10:54) כל השאלות האלה כבר לא רלוונטיות מהרגע שאנחנו גרים בנפרד.
(10:59) השאלות היחידות שילוו אתכם אחרי שתתגרשו, הן המקומות היחידים שבהם תהיה מחלוקת, אחרי שכמובן נפתרו כל סוגיות הכספים והרכוש וכל מה שעושים בתוך תהליך הגישור, ויצאתם לדרככם החדשה, הדבר היחיד שיהיה ביניכם זה חינוך ובריאות הילדים.
(11:23) זהו, זה הסיפור.
(11:25) ועכשיו כשאתם חושבים על זה, ואתם אומרים אני הולך לייצר עכשיו פרק חדש של שותפות עם ההורה השני, שותפות חדשה.
(11:35) איזה מודל אני רוצה לייצר לעצמי?
(11:38) כזה של אדם שהוא שותף שלי ויש לו זכות שווה, לא משנה כמה אתם כועסים על ההורה השני.
(11:43) אבל האופוטרופוסות שלו מובטחת, הוא יהיה כמוכם שווה בהחלטות ההוריות.
(11:50) זה לא קשור למשמורת, זה לא קשור לזמני השהייה, זה קשור לזה שהבאתם איתו ילדים מעל העולם והוא שותף שלכם.
(12:00) אז איזה מערכת יחסים אתם רוצים?
(12:01) כשאתם, כשיש משבר עם הילדים, ילד הרביץ, ילד קיבל מכות, ילד נכשל בלימודים, ילד מצליח בלימודים, לא משנה מה.
(12:09) מול מי אתם רוצים לשבת?
(12:12) מול אדם שהוא שותף או חבר, או אדם שיש ביניכם כל כך הרבה דם רע, שאתם אפילו לא מסוגלים לשבת יחד באותו חדר איתו ועם המורה של הילד שלכם.
(12:22) תחשבו מה זה.
(12:23) מה זה עבור הילד לגדול במקום שההורים שלו לא מדברים?
(12:27) עונה ימנית לא מדברת עם עונה שמאלית.
(12:29) זו קטסטרופה.
(12:31) ומעבר לזה שזה עושה נזק לילדים, ואני אגיד לכם את האמת שאנשים מתגרשים ו…
(12:37) מוצפים, הם לא באמת רואים את הילדים, הרבה פעמים.
(12:40) טובת הילדים תמיד נאמרת פה, אבל ברגע שמתחילות המלחמות ההוריות, בטח בשיח המשפטי, אז טובת הילדים לא שם.
(12:48) וזה, אני מצטער, לא תשכנעו אותי.
(12:51) אם אני רוצה להתמודד עם הורה מורכב, עם אישיות מורכבת, אני צריך אנשי טיפול, אני צריך אנשי גישור מנוסים, אני בטח לא צריך ללכת איתו מכות.
(13:00) והליך משפטי זה ללכת מכות.
(13:03) ולכן, אתם יודעים, אני כל פעם מדבר על זה, למרות ש-80% מהאוכלוסייה כבר מבינים, הם מתגרשים כשכבר לא הולכים לבתי משפט, אבל עדיין יש את אלה שהתגרשו ברע, והם מאוד נוכחים ברשתות, והם צועקים מאוד חזק, והם בפוסט-טראומה.
(13:17) אז אני רואה אותם, ואני גם פוגש אנשים שכאלה.
(13:21) אכן מאוד קשה לי להתעלם, אבל צריך להגיד, זה המיעוט הקיצוני.
(13:24) כי בסופו של דבר, מי מוכן לוותר על הזכות הבסיסית לגדל את הילדים שלו?
(13:31) להיות חלק משמעותי, פעיל, מועיל בחיים שלהם?
(13:35) וזו השאלה כשאנחנו מתגרשים, שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו.
(13:39) האם אני רוצה להיות הורה טוב, שותף, לדאוג לילדים שלי, או שאני רוצה להתנקם בהורי השני דרכם?
(13:47) אלה השאלות, מאוד פשוט.
(13:48) ואם אני עניתי על האופציה השנייה, אז אני צריך ללכת להיעזר מהאיש טיפול, כי זה לא שאני לא נורמלי, זה לא שאני לא צודק, אני צודק לעכשיו, אני נורמלי לחלוטין, אני מוצף, אני בהליך הישרדותי, אני בהליך אבלות, אבל אני צריך לא לתת לאירוע הזה, הקשה הזה, לנהל אותי ולקבוע את שארית הדרך שלי.
(14:10) ולכן במקום הזה אני אומר, לכו לטיפול, תקבלו עזרה.
(14:14) אל תהיו לבד במקום הזה, ועזרה במקום הזה היא לא עזרה משפטית, היא עזרה נפשית, היא עזרה רגשית, היא עזרה מאנשים שמתמחים במקומות האלה.
(14:28) אז אחרי ששמנו את העבר בעבר, אבל רשמנו נקודות שחשוב לנו שיהיו כדי שנוכל לוודא בהסכם שלנו שהם ייסגרו, ובאמת שלא יהיו לנו לגביהן מחלוקות עתידיות, עכשיו אנחנו צריכים לרתום את הצד השני.
(14:43) ופה אחד הדברים המפתיעים שאני הרבה פעמים נתקל בהם, זה נקיפות המצפון של ההורה שיוזם את הגירושין, ואומר איך אני יכול להביא את הצד השני אחרי שהוא אמר לי אני לא רוצה, אני רוצה להישאר, אני רוצה שלום בית.
(14:58) אז בואו נגיד את זה רגע באמת בפשטות, להתגרש בפועל זה פשוט לעבור בית.
(15:06) כן, עזבו רגע את הפן המשפטי, כן ויתור זכויות, לא ויתור זכויות, נו באמת.
(15:12) כל כך הרבה הפחדות ואף אחד אם ככה לא יודע מה תהיה התוצאה המשפטית.
(15:16) יש לכם את החיים שלכם עכשיו, זה יותר חשוב מהכל, כי אם אתם תהיו חברים של ההורה השני, למה שהוא יריב אתכם על הבית?
(15:23) למה שהוא יהיה דווקא ירי?
(15:24) בסוף הכל הולך לאותם ילדים, בסוף הכל הולך אליהם, אלה היורשים שלכם.
(15:29) רק אנחנו תמיד צריכים בתהליך לוודא מה קורה בתהליך עד שאתם תעבירו להם את הירושה.
(15:35) אז יש את האדם שהוא עם נקיפות מצפון והוא אומר איך אני עובר את הצד השני לגירושין ואיך אני ארתום אותו ועכשיו הוא אמר לי לא.
(15:44) אוקיי, אז הוא אמר לא.
(15:46) אז מה?
(15:47) זה אומר שזהו?
(15:48) עכשיו מוותרים?
(15:49) לא, הוא עכשיו נפל עליו הסימון מאוד גדול.
(15:53) שקשה לבלוע אותו, זו ידיעה קשה, תנו לו את הזמן.
(15:59) כמה זמן?
(16:01) כמה שצריך ובתנאי שהדבר מדובר עולה על השולחן כל הזמן ויש איזשהו תהליך או לקראת תהליך.
(16:12) וזה כבר הרבה יותר מקל, כי אם אתם מדברים על גירושין והצד השני אומר לא, אבל אתם שואלים אותו כל הזמן, אז מה אתה כן רוצה לעשות?
(16:20) איך מתמודדים עם זה?
(16:22) כי אם זה ימשיך ככה, אני פשוט עובר.
(16:24) וזהו, נפרדנו.
(16:25) הפרידה היא הסיפור הגדול.
(16:28) הגירושין זה הפורמלי.
(16:30) פרידה, אפשר לקום ולעבור דירה.
(16:32) זהו.
(16:34) אנחנו לא רוצים לעשות את זה כמובן כצעדים חד צדדיים, אנחנו רוצים שזה יהיה ביחד, אבל אף אחד לא יכול להחזיק אתכם בכוח.
(16:40) בואו לא נתבלבל.
(16:41) אני יודע, יש עצות משפטיות שתישארו ביחד.
(16:44) העצות האלה הן כדי לייצר סיר לחץ יותר חזק, יותר קיצוני כדי שתאבדו שליטה, שלא תחשבו ישר ושתשלמו פשוט המון המון כסף על המלחמות המאוד מיותרות וקשות ונוראיות האלה.
(16:58) אז אם אתם מבינים שיש פה תהליך ואתם מדברים עם ההורה השני ונותנים לו את האסימונים ושואלים אותו איך אפשר להקל עליך?
(17:08) איך אתה רוצה שנעשה את זה בצורה מיטבית?
(17:11) אתה רוצה שנלך לטיפול?
(17:12) ואז תגידו לי, מה טיפול נדב?
(17:14) אני לא רוצה טיפול.
(17:17) טיפול שהולכים בידיעה שרוצים להתגרש, יכול לעזור להתגרש.
(17:22) כי יש שם איש טיפול או אשת טיפול מנוסים, שעוזרים לייצר שיח, לפרק את הרגשות, לפרק את המוקשים, ואז התהליך הגירושין הוא הרבה יותר קצר והרבה יותר טכני.
(17:33) כי את הרגש כבר אווררנו והוצאנו במקום אחר.
(17:36) ולכן מבחינתי כל פעם שאפשר ללכת לטיפול, לכו לטיפול.
(17:41) זה, יש לזה קשר ישיר לוולביינג שלכם, באיכות החיים שלכם בעתיד.
(17:47) אני יודע שאתם רוצים עכשיו לקום וללכת ודי, אבל אם אתם יכולים לשמור על הכוחות שלכם ועל השליטה בתהליך, תעשו את זה.
(17:56) אם אתם תאבדו את השליטה וההורה השני לא יציב, כי הוא לואו, כי הוא מוצף, אז מי ישלוט בתהליך?
(18:02) מי ידאג לילדים שלכם?
(18:04) וכן, הבאתם ילדים לעולם.
(18:06) פה זו הנקודה שאתם לומדים מהי אחריות.
(18:09) כמו במשפט שלמה, אמא אמא הביולוגית, זו דוגמה שאני מאוד אוהב לתת, כי היא הכי מדויקת בעיניי.
(18:15) האמא הביולוגית שהלכה אחורה וויתרה על הילד, כי היא ראתה שהוא הולך להיפגע.
(18:21) ובגלל שהיא עשתה את זה, היא הרוויחה את הילד, והילד חי.
(18:25) זה הסיפור שלכם פה.
(18:26) לכו אחורה, אל תחפשו את הקרב, אל תחפשו את המלחמה, תעזרו להורה השני לעבור תהליך.
(18:34) רוב האנשים, הרוב הגדול, זה ייקח להם כמה שבועות.
(18:39) זהו.
(18:40) יש כאלה שזה ייקח להם חודשים, יש מיעוט שזה ייקח להם שנים.
(18:43) אלה אנשים עם מבנה אישיותי מורכב.
(18:46) אם לאדם לוקח שנים כדי להסכים לתהליך של פרידה, זה אומר שאם הייתם איתו בהליך משפטי היה לכם רע ומר.
(18:56) ותמיד ההליך הטוב הוא יותר קצר מההליך המשפטי הרע.
(19:01) אנשים חושבים שאנחנו נגיש תביעה וזה ייפתר.
(19:03) לא, לא.
(19:04) הגשנו תביעה, עכשיו תחכו שנתיים.
(19:06) זה לוקח המון זמן ועולה המון כסף.
(19:09) אבל כשאנחנו בשליטה אנחנו יכולים תוך כדי לחיות.
(19:11) אני יכול לצאת, אני יכול לדבר, אני יכול לבלות, אני יכול לעזור לילדים שלי לעבור את השנים ה…
(19:17) שהם קטנים באותו בית, שיש לי שליטה, כן, שהמילה גירושין מדוברת.
(19:24) אני לא אומר, תתעלמו מהצרכים שלכם.
(19:27) אני רק אומר, תנהלו את זה נכון, לא מהבטן.
(19:32) אחרי ששמתם את העבר בעבר ואתם מסתכלים לעתיד, אני מציע, תסתכלו רחוק קדימה.
(19:37) שימו מטרות, שימו יעדים, מה חשוב לכם?
(19:41) איזה דברים אתם רוצים שיהיו?
(19:42) שוב, לא מה היה, שיהיו, תדמיינו עתיד מושלם, אתם יוצאים לדרך מאוד מרגשת, גם מאוד מאתגרת, אבל שיש בה המון אפשרויות.
(19:52) בעצם, אתם יוצאים לדרך חדשה, כשאתם כבר יודעים מי אתם, מה זה משפחה, מה זה ילדים, מהי אהבה, מהי קריירה, מהי מחויבות, מה היתרונות, מה החסרונות שלכם, את כל זה אתם כבר יודעים.
(20:07) ואתם עכשיו הולכים להתחיל חיים חדשים שבהם יש לכם לפחות איקס מהזמן לבד בין אם זה יום בשבוע או חצי מהשבוע יש לכם זמן לבד ובזמן הזה תוכלו לעשות הרבה מאוד דברים תוכלו להתפתח, תוכלו לצמוח, תוכלו לגדול תוכלו לעשות באמת המון דברים שיעזרו לכם ואם לכם יהיה טוב, גם לילדים שלכם יהיה טוב אם לילדים שלכם יהיה טוב, זה יעזור גם להורה השני אבל כדי שתוכלו לעשות את זה, צריך לדעת לאן רוצים להגיע.
(20:38) מה המטרה?
(20:38) מה החזון?
(20:39) מה חשוב לכם?
(20:41) כמה שזה יהיה יותר מפורט, יהיה לכם יותר קל להשיג את זה.
(20:46) ולכן מטרות רחוקות הן עדיפות.
(20:49) אל תחפשו את המטרה לשבוע הבא.
(20:51) זו מטרה שהרכבת פה כבר יצאה מהתחנה.
(20:55) אין לכם באמת משהו להשפיע על שבוע הבא.
(20:58) אבל לעוד שנה, שנתיים, שלוש, חמש, עשר שנים, יש לכם המון מה לעשות.
(21:03) וגירושין זה אירוע מעצב חיים, מעצב תודעה.
(21:06) האירוע הזה יקבע את הגורל שלכם.
(21:09) לשארית החיים, אז תדאגו שהוא ינוהל בצורה מיטבית.
(21:14) תהיו רגועים, תהיו סולידיים, תחשבו חכם.
(21:20) ומה קורה עם ההורה השני?
(21:22) אומר אני רוצה שלום בית, לכו תעשו הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, אצלנו אני ממליץ בחום.
(21:30) ואני אגיד גם למה אני ממליץ אצלנו, ואתם מכירים אותי, בדרך כלל אני אגיד לכו לגישור, לכו למישהו מנוסה, אבל פה בתהליך הזה אני חושב שיש לנו התמחות מאוד ייחודית, כי הסכם שלום בית ולחלופין גירושין בשיטת שותפות חדשה, הוא מאפשר באמת לא רק כותרת קטנה של נעשה ניסיון לשלום בית, אלא ממש לדבר על מה זה.
(21:53) מהי אינטימיות, מהי תקשורת, מהי זוגיות, מהו הזמן המשותף, מהו הזמן בנפרד, איך אנחנו באמת רואים את החיים שלנו באותו בית.
(22:01) כשאנחנו עושים את זה, כשיש כבר הסכם גירושין מוכן.
(22:06) זה אומר שאנחנו יודעים בתוך התהליך עצמו מה יקרה אם תהיה פרידה, ומה צריך לקרות כדי שלא תהיה פרידה.
(22:12) ואני יכול להגיד לכם, מניסיון שצברתי פה, אני והמגשרים שעובדים אצלי במשרד, עם אלפי זוגות לאורך השנים, יש הרבה מקרים שאנשים באים, כשאחד אומר, אני לא מוכן להתגרש, אבל כשמתחילים לדבר על מה זה להתגרש, ועושים את זה בתוך מסגרת של הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, אז פתאום הוא אומר, רגע, להתגרש זה לא כזה רע, וואלה, זה יכול להיות לי יותר טוב.
(22:37) ואז הוא יכול להפסיק להיאחז במה שהיה ולעבור למה שיהיה.
(22:42) ומה שיהיה, אנחנו רוצים שיהיה יותר טוב, ויכול להיות שיותר טוב הוא בשתי בתים, אבל גם יכול להיות שאחרי שעברתם את המשבר הזה, היותר טוב יהיה גם בבית אחד.
(22:51) ואם זה מה שטוב לכם, אל תפסלו, תבדקו.
(22:56) בתוך התהליך כאן אתם תהיו מאוד מוגנים, כי יהיה אפשר באמת לדבר על הכל, ולוודא שבסוף יהיה לכם הסכם.
(23:03) פסק דין סופי, מפורט, שקובע מה צריך לקרות אם תתגרשו ומה צריך לקרות כדי שלא תתגרשו.
(23:12) שזה נפלא, שאפשר ככה בצומת הזה להתמודד טוב טוב עם השאלות, להפוך את כל האבנים ולוודא שלאן שאתם לא הולכים, אתם הולכים בטוב והולכים ביחד.
(23:21) למענכם, למען הילדים שלכם ולמען האיכות החיים של כל בני המשפחה.
(23:28) אז זה היה פרק קצר.
(23:29) על מה זה להתגרש ואיך להתגרש נכון.
(23:32) המטרה שלי כאן בפרק הייתה רק לתת לכם את הטעימה של המיינדסט, התפיסה שצריכה להיות לכם כדי שתוכלו להתגרש בטוב.
(23:42) תעשו את זה נכון, יהיה לכם טוב.
(23:44) תעשו את זה לא נכון, יהיה לכם קשה ולילדים שלכם יותר.
(23:48) קחו אחריות, תאספו את המידע בפודקאסט שלי, בספרים, באתר, נדב נישרי co.il.
(23:54) יש המון המון המון מידע.
(23:57) קחו את המידע הזה, הוא פתוח, הוא חופשי.
(24:00) אתם רוצים, אתם גם מוזמנים להרים אליי טלפון, יש שם מערכת אוטומטית, אתם יכולים לתאם איתי שיחת טלפון.
(24:06) אני אשמח לענות, להסביר, לקבוע שיחה, פגישת הכירות איתי או עם אחד המגשרים אצלי בצוות.
(24:13) אנחנו עושים את השיחות האלה ללא עלות, ללא מחויבות, כדי שנוכל להניח יסודות נכונים לתהליך ולזכות באמון שלכם.
(24:22) ואם הפרק הזה מדבר אליכם, אתם מכירים מישהו, מישהי בצומת הזה כרגע, אני מבקש, תשלחו להם.
(24:31) כמובן לשתף ולהגיב ברשתות זה מעולה, אבל גם לשלוח באופן אישי את הפרק הזה למישהו שצריך, זו מצווה גדולה וזה ייתן להם הרבה כוחות.
(24:41) אז תודה שהייתם פה איתי, שתהיה לכם האזנה נעימה.
(24:45) גם בפרקים הבאים ולהתראות בפרק הבא של משהו עם גישור.