רוב האנשים שמגיעים לסכסוך משוכנעים שהם יודעים מה הבעיה. הם מספרים שהם רבים על כסף, על ילדים, על ירושה, על עסק, על דירה, על סמכויות הוריות או על החלטה מסוימת שצריך לקבל. ככל שהסכסוך נמשך זמן רב יותר, כך הם נעשים בטוחים יותר שהפתרון נמצא בהכרעה באותה מחלוקת נקודתית. אלא שלאחר אלפי שעות של עבודה עם זוגות, משפחות, שותפים עסקיים ואנשים המצויים במשברים מהמורכבים ביותר, התברר לי פעם אחר פעם שהמחלוקת הגלויה היא כמעט אף פעם לא לב הסיפור. מתחת לוויכוחים על כסף, רכוש, ילדים או סמכויות, מתקיימת בדרך כלל מציאות אנושית עמוקה הרבה יותר, המורכבת מפחדים, תקוות, אכזבות, ערכים, צרכים, חלומות ותפיסות עולם שהתנגשו זו בזו.
שיטת שותפות חדשה נולדה מתוך ההבנה שסכסוכים אינם תופעה משפטית אלא תופעה אנושית. בני אדם אינם רבים בגלל החוק. הם רבים בגלל האופן שבו הם חווים את המציאות, בגלל הפער שבין מה שקיוו שיקרה לבין מה שקרה בפועל, ובגלל הקושי למצוא דרך חדשה להמשיך קדימה כאשר המציאות שהכירו השתנתה. כאשר מתייחסים לסכסוך כאל בעיה משפטית, השאלה המרכזית הופכת להיות מי צודק. כאשר מתייחסים אליו כאל אתגר אנושי, השאלה המרכזית הופכת להיות מה צריך לקרות כדי שאנשים יוכלו לבנות לעצמם עתיד טוב יותר.
זהו לב ליבה של שיטת שותפות חדשה.
במבט ראשון, עצם השימוש במילה “שותפות” עלול להישמע מוזר. הרי רבים מהאנשים שפונים לגישור עושים זאת דווקא משום שהשותפות שלהם התפרקה. בני זוג מבקשים להתגרש, שותפים עסקיים מבקשים להיפרד, אחים מסוכסכים מתקשים לדבר זה עם זה, וילדים בוגרים מוצאים את עצמם במאבק מול הוריהם. אולם דווקא במצבים הללו מתברר עד כמה מושג השותפות עדיין רלוונטי.
כאשר זוג מתגרש, הוא מפסיק להיות זוג, אך במקרים רבים הוא ממשיך להיות שותף בגידול הילדים. כאשר אחים מסיימים מחלוקת על ירושה, הם עדיין נשארים חלק מאותה משפחה. כאשר שותפים עסקיים מפרקים חברה, הם ממשיכים לעיתים להיות קשורים באמצעות לקוחות, עובדים, התחייבויות משותפות או קשרים חברתיים. במילים אחרות, גם כאשר מערכת יחסים אחת מסתיימת, הקשרים האנושיים שנוצרו במהלכה אינם נעלמים בהכרח.
שיטת שותפות חדשה אינה מנסה להציל את השותפות שהייתה בעבר. היא מבקשת לבנות את השותפות המתאימה לעתיד. לעיתים זו תהיה שותפות הורית. לעיתים שותפות משפחתית. לעיתים שותפות עסקית חדשה. ולעיתים זו תהיה שותפות מינימלית מאוד, שמטרתה היחידה היא לאפשר לשני אנשים להמשיך את חייהם ללא מלחמה מתמשכת. המטרה איננה להחזיר את הגלגל לאחור אלא ליצור מערכת יחסים חדשה שמתאימה למציאות החדשה.
כאשר אנשים נקלעים למשבר, הם נוטים להפנות את כל תשומת הלב לעבר. הם עסוקים בשאלה מי התחיל, מי פגע, מי אשם, מי לא עמד בהתחייבויותיו, מי שיקר, מי הפר הבטחות ומי גרם לנזק. במקרים רבים הם משוכנעים שאם רק יצליחו לגרום לצד השני להכיר באשמתו, הכול ייפתר.
הבעיה היא שהעבר אינו ניתן לשינוי. אפשר לנתח אותו, להתווכח עליו, לפרש אותו באינספור דרכים ולחזור אליו שוב ושוב, אך אי אפשר לשנות אותו. כאשר כל האנרגיה מושקעת בעבר, לא נותרת כמעט אנרגיה לבניית העתיד.
זו הסיבה ששיטת שותפות חדשה מתמקדת בעתיד. במקום לשאול רק מה קרה, היא מבקשת לברר מה צריך לקרות. במקום להתמקד בשאלה מי צודק, היא שואלת מה נכון. במקום לחפש אשמים, היא מחפשת אפשרויות. השאלה החשובה ביותר איננה מה היה, אלא מה אנחנו מנסים לבנות מכאן והלאה.
כאשר אנשים מצליחים להגדיר כיצד היו רוצים שחייהם ייראו בעוד שנה, חמש שנים או עשר שנים, מתרחש שינוי משמעותי. לפתע מתברר שהם חולקים מטרות משותפות רבות יותר מכפי שנדמה היה להם. הורים רוצים שילדיהם יגדלו היטב. אחים רוצים לשמור על המשפחה. שותפים עסקיים רוצים יציבות, מוניטין והמשכיות. בני זוג הנפרדים רוצים בדרך כלל לסיים את הפרידה בכבוד ולהמשיך בחייהם. ברגע שהעתיד הופך למוקד השיחה, נפתחות אפשרויות שלא היו קיימות כאשר הדיון היה תקוע בעבר.
אחד המודלים המרכזיים בשיטת שותפות חדשה הוא מודל “צמתים ועולמות”. המודל מבוסס על ההבנה שכל אדם חי בתוך עולם משלו. העולם הזה מורכב מזיכרונות, חוויות, ערכים, אמונות, פחדים, תקוות ופרשנויות שהוא פיתח לאורך חייו. שני אנשים יכולים לעבור את אותו אירוע בדיוק ולספר עליו שני סיפורים שונים לחלוטין.
כאשר פורץ סכסוך, כל צד משוכנע בדרך כלל שהוא רואה את המציאות כפי שהיא באמת. מבחינתו העובדות ברורות, ההיגיון ברור, והמסקנות ברורות. אם הצד השני אינו מסכים, סימן שהוא עיוור, עקשן או חסר תום לב. אלא שבפועל, רוב הסכסוכים אינם נובעים ממחלוקת על עובדות אלא ממפגש בין עולמות שונים.
אדם אחד מפרש שתיקה כדחייה. אדם אחר מפרש אותה כהתחשבות. אדם אחד רואה דרישה מסוימת כביטוי לחוסר אמון. אדם אחר רואה בה אחריות. אדם אחד מרגיש שנעשה לו עוול. האדם שמולו מרגיש בדיוק אותו דבר.
היכולת להבין את העולם שבתוכו חי האדם האחר אינה מחייבת הסכמה עמו. היא גם אינה מחייבת ויתור על צרכים או על גבולות. היא פשוט מאפשרת לראות את האדם שמאחורי העמדה. ברגע הזה מתרחשת לעיתים קרובות פריצת הדרך החשובה ביותר בתהליך כולו.
כאשר ילדים מעורבים בסכסוך, האחריות של המבוגרים גדלה באופן משמעותי. ילדים אינם בוחרים את הסכסוך. הם אינם יוצרים אותו, והם אינם אמורים לשלם את מחירו. למרות זאת, במקרים רבים הם הופכים לקורבנות המרכזיים של התהליך.
שיטת שותפות חדשה מבוססת על ההבנה שילדים אינם צד לסכסוך. הם אינם כלי מיקוח, אינם אמצעי לחץ, אינם שליחים ואינם שופטים. הם אינם אמורים לבחור בין הוריהם ואינם אמורים לשאת על כתפיהם את הכאב, הכעס או האכזבה של המבוגרים בחייהם.
לכן, כאשר הורים נמצאים במשבר, השאלה אינה רק כיצד לחלק את זמני השהות או כיצד לנסח הסכם. השאלה היא איזה סוג של שותפות הורית הם מבקשים ליצור. גם אם הזוגיות הסתיימה, ההורות המשותפת ממשיכה. למעשה, במקרים רבים היא רק מתחילה לקבל את צורתה החדשה. היכולת לבנות שותפות הורית יציבה, מכבדת ומתפקדת היא אחת ההשקעות החשובות ביותר שהורים יכולים לעשות עבור ילדיהם.
אנשים רבים מגיעים לגישור מתוך רצון להגיע להסכם. זהו רצון טבעי ומובן. הסכם מעניק ודאות, מספק מסגרת פעולה ומאפשר להתקדם. אולם מניסיוני, הסכם הוא רק חלק קטן מהתמונה.
אפשר לחתום על הסכם ועדיין להמשיך להילחם שנים לאחר מכן. אפשר להגיע להסכמות מפורטות ועדיין לחיות בתוך מערכת יחסים עוינת. אפשר לנצח בכל ויכוח ולהפסיד את הדברים החשובים ביותר.
לכן המטרה של שיטת שותפות חדשה רחבה הרבה יותר מהגעה להסכם. המטרה היא ליצור מציאות חדשה. מציאות שבה הצדדים יודעים כיצד לקבל החלטות, כיצד להתמודד עם מחלוקות עתידיות, כיצד לתקשר באופן יעיל יותר וכיצד לנהל את הקשרים שנותרו ביניהם לאחר שהסכסוך הסתיים.
ההסכם הוא תוצאה. השותפות החדשה היא המטרה.
בסופו של דבר, שיטת שותפות חדשה היא הרבה יותר מטכניקה לניהול משא ומתן או מודל ליישוב סכסוכים. היא תפיסת עולם שלמה. היא מבוססת על האמונה שגם ברגעים הקשים ביותר של החיים, כאשר הכאב גדול, האמון נפגע והעתיד נראה מעורפל, עדיין קיימת האפשרות לבחור בדרך אחרת.
במקום לראות בסכסוך מלחמה שיש לנצח בה, אפשר לראות בו צומת שמחייב בחירה. במקום להתמקד במה שאבד, אפשר להתמקד במה שעדיין ניתן לבנות. במקום להיאחז בעבר, אפשר להתחיל ליצור עתיד.
זו איננה דרך קלה. היא דורשת אומץ, סבלנות ונכונות להסתכל מעבר למאבק המיידי. אך דווקא משום כך היא מאפשרת לאנשים לעשות את הדבר החשוב ביותר: להפסיק להילחם על מה שהיה, ולהתחיל לבנות את מה שעוד יכול להיות.
זו הסיבה שהשיטה נקראת שותפות חדשה. לא משום שהעבר נעלם, אלא משום שגם לאחר משבר, פרידה או סכסוך, ניתן ליצור דרך חדשה לחיות, להורות, לעבוד ולקבל החלטות יחד. לעיתים זו אינה אותה שותפות שהייתה בעבר. לעיתים היא שונה לחלוטין. אך כאשר היא נבנית נכון, היא יכולה להיות יציבה, מכבדת ומועילה הרבה יותר מזו שקדמה לה.