האם מאבק משפטי באמת משרת את טובת הילדים — או שהוא רק מעמיק את הפגיעה?
פרק 6 בפודקאסט "משהו עם גישור"
על הפער בין כוונה הורית לבין התוצאה בפועל
אחד המושגים המרכזיים והטעונים ביותר בעולם המשפחה והמשפט הוא “טובת הילד”. זהו מושג שמופיע כמעט בכל דיון משפטי הנוגע לילדים, והוא נתפס כעוגן ערכי, כמצפן שמכוון את ההחלטות. אולם דווקא משום שהוא כה נפוץ, קיימת סכנה שהוא יהפוך לסיסמה — כזו שמכסה על מציאות מורכבת בהרבה.
בפרק זה של “משהו עם גישור”, דרך מקרה מטלטל של טרגדיה משפחתית שהובילה למאבק משפטי על עתידו של ילד, עולה שאלה עמוקה: האם הדרך שבה מבוגרים פועלים בשם “טובת הילד” אכן משרתת אותו — או שלעיתים היא יוצרת פגיעה נוספת, ארוכת טווח, שאינה נלקחת בחשבון בזמן אמת.
המאמר שלפניכם מבקש להרחיב את השאלה הזו, ולבחון אותה דרך שלושה מישורים: הפסיכולוגי, המערכתי והגישורי.
טובת הילד: בין מושג משפטי למציאות רגשית
במערכת המשפט, “טובת הילד” היא עיקרון מנחה. בתי המשפט בוחנים את טובת הילד על בסיס קריטריונים שונים: יציבות, קשר עם הורים, תנאים כלכליים, ולעיתים גם חוות דעת מקצועיות. אולם הגדרה משפטית אינה בהכרח זהה לחוויה של ילד.
ילד אינו חווה את המציאות דרך פסקי דין, אלא דרך יחסים.
הוא אינו מודד יציבות לפי פרוטוקולים, אלא לפי תחושת ביטחון.
הוא אינו מבין הכרעה — הוא מרגיש אווירה.
כאשר סביב ילד מתנהל מאבק, גם אם הוא “ענייני” לכאורה, הוא סופג:
- מתח
- חוסר ודאות
- קונפליקט בין מבוגרים
- ולעיתים גם תחושת אשמה או קריעה פנימית
לכן, כל בחינה אמיתית של טובת הילד חייבת לשאול לא רק “מה נכון משפטית”, אלא “איך הילד חווה את המציאות שנוצרת סביבו”.
מאבק משפטי כתגובה רגשית
אחת התובנות המרכזיות שעולות מהפרק היא שמאבק משפטי אינו תמיד תוצאה של חשיבה אסטרטגית, אלא פעמים רבות תגובה רגשית.
כאשר מתרחשת פגיעה — ובוודאי כאשר מדובר בטראומה עמוקה כמו אובדן — האדם מחפש:
- שליטה
- ודאות
- הגנה
- ולעיתים גם צדק
המערכת המשפטית מציעה לכאורה מענה לצרכים הללו. היא מסודרת, ברורה, מבוססת כללים. אך בפועל, היא אינה נועדה לעבד רגשות, אלא להכריע בסכסוכים.
כאן נוצר הפער:
הכאב הוא רגשי
התגובה היא משפטית
והתוצאה — לעיתים קרובות — אינה נותנת מענה לצורך המקורי.
מה קורה כאשר סכסוך נכנס למערכת משפטית
מרגע שסכסוך נכנס למסלול משפטי, הוא עובר שינוי מהותי.
הוא מפסיק להיות:
- דיאלוג
- מערכת יחסים
- או קונפליקט אנושי
והופך להיות:
- תיק
- טענות
- ראיות
- ואסטרטגיה
הצדדים מתבקשים להציג עמדות ברורות, לעיתים קיצוניות יותר מהמציאות, כדי “לחזק את התיק”.
המורכבות האנושית מצטמצמת לשפה משפטית.
והמיקוד עובר מהבנה — להכרעה.
בתוך התהליך הזה, הילד, שלכאורה עומד במרכז, הופך לעיתים לאובייקט בתוך הסכסוך, ולא לנושא שלו.
המחיר הסמוי: לא רק זמן וכסף
כאשר מדברים על הליכים משפטיים, נהוג להתייחס לעלות הכלכלית ולמשך הזמן. אך יש מחיר נוסף, עמוק יותר, שלעיתים אינו נמדד בזמן אמת.
המחיר הזה כולל:
- פגיעה בקשרים משפחתיים לטווח ארוך
- יצירת דימוי שלילי של צד אחד בעיני הילד
- קושי עתידי לשיתוף פעולה בין מבוגרים
- ולעיתים גם השפעות רגשיות מתמשכות על הילד
במקרים קיצוניים, הסכסוך הופך להיות חלק מהזהות של הילד.
הוא אינו רק חווה אותו — הוא גדל בתוכו.
תפקיד הסביבה: האחריות שלא מדברים עליה
אחת הנקודות החשובות בפרק היא האחריות של הסביבה.
כאשר אדם נמצא במצב רגשי קיצוני, הוא לא תמיד מסוגל לראות את התמונה הרחבה.
כאן נכנסים לתמונה:
- בני משפחה
- חברים
- ואנשי מקצוע
לעיתים, אדם אחד בלבד יכול לשנות את כיוון התהליך.
אדם שאומר:
“תעצרו רגע”
“יש דרך אחרת”
“לא חייבים ללכת לבית משפט”
במובן הזה, האחריות אינה רק של הצדדים המעורבים — אלא גם של מי שמקיף אותם.
שיטת שותפות חדשה: מעבר מהכרעה לבנייה
שיטת שותפות חדשה מציעה שינוי פרדיגמה.
במקום לשאול:
“מי צודק?”
היא שואלת:
“איך בונים מציאות שאפשר לחיות איתה?”
במקום להתמקד בעבר —
היא מתמקדת בעתיד.
במקום לחפש הכרעה —
היא מחפשת פתרון.
כאשר מיישמים את השיטה במצבים של קונפליקט משפחתי, הדגש עובר ל:
- צרכים אמיתיים
- אחריות משותפת
- והבנה שהקשר אינו מסתיים — אלא משתנה
במיוחד כאשר מדובר בילדים, ההבנה הזו קריטית.
גישור כחלופה מקצועית – לא כפשרה
גישור נתפס לעיתים כפשרה או כוויתור.
אך בפועל, מדובר בתהליך מקצועי מובנה, שמטרתו לייצר פתרון מותאם למציאות.
בגישור:
- הצדדים נשארים בעלי השליטה
- יש מקום לרגש ולמורכבות
- ניתן לייצר פתרונות יצירתיים
- והדגש הוא על תוצאה שניתן לחיות איתה לאורך זמן
במקרים רבים, במיוחד בסכסוכים משפחתיים, גישור אינו “אלטרנטיבה” — אלא הדרך המתאימה יותר.
שלושה עקרונות לפעולה במצבי קונפליקט
כדי לתרגם את הדברים לפרקטיקה, ניתן להציע שלושה עקרונות בסיסיים:
1. עצירה לפני פעולה
לא כל תגובה צריכה להיות מיידית. עצירה יוצרת מרחב לבחירה.
2. זיהוי הצורך האמיתי
מה אני באמת צריך — הכרה? ביטחון? פתרון?
התשובה לשאלה הזו משנה את דרך הפעולה.
3. בדיקת המחיר
לפני כל פעולה, לשאול: מה המחיר של הדרך הזו — עבורי, עבור הצד השני, ובעיקר עבור הילד.
לסיכום
מאבק משפטי אינו בהכרח טעות. יש מצבים שבהם הוא נדרש.
אך במקרים רבים, במיוחד כאשר מדובר בילדים ובמשפחה, הוא אינו הדרך היחידה — ולעיתים גם לא הדרך הנכונה.
השאלה המרכזית אינה האם אפשר להילחם.
השאלה היא האם זו הדרך שמשרתת את המטרה.
כאשר מחזירים את המיקוד לטובת הילד — לא כסיסמה, אלא כמציאות חיה —
מתגלה לעיתים קרובות אמת פשוטה:
לא כל סכסוך צריך הכרעה.
חלקם צריכים הבנה.
ולפעמים, הבחירה החשובה ביותר אינה להילחם —
אלא לעצור, ולבנות דרך אחרת.
שאלות ותשובות - האם מאבק משפטי באמת משרת את טובת הילדים — או שהוא רק מעמיק את הפגיעה?
המושג “טובת הילד” אינו רק עיקרון משפטי אלא מציאות רגשית מורכבת. טובת הילד נמדדת בתחושת ביטחון, יציבות, קשרים מיטיבים עם מבוגרים משמעותיים, והיכולת להתפתח בסביבה שאינה רוויית קונפליקט. כאשר מתקיים מאבק בין מבוגרים, גם אם הוא נעשה בשם הילד, הוא עלול לפגוע בדיוק באותם תנאים בסיסיים שהילד זקוק להם.
כן. פעמים רבות הכוונה של המבוגרים היא חיובית — להגן, לדאוג, להבטיח עתיד טוב יותר. אך הדרך המשפטית יוצרת לעיתים מציאות של קונפליקט מתמשך, חוסר יציבות ומתח, שהילד חווה באופן ישיר או עקיף. הפגיעה אינה נובעת מהכוונה, אלא מהדינמיקה שנוצרת סביב המאבק.
במצבי משבר, אנשים מחפשים ודאות ושליטה. המערכת המשפטית מציעה מבנה ברור, ולכן היא נתפסת כפתרון. בפועל, זו לעיתים תגובה רגשית מהירה ולא בחירה מודעת. כאשר הכאב גבוה, היכולת לעצור ולבחון חלופות מצטמצמת — ולכן נכנסים למסלול שלא תמיד מתאים לסוג הסכסוך.
סכסוך משפטי עוסק בזכויות, חובות והכרעה. סכסוך אנושי עוסק ברגשות, תקשורת, מערכות יחסים וצרכים עמוקים יותר. כאשר סכסוך אנושי מנוהל בכלים משפטיים בלבד, חלקים משמעותיים מהבעיה אינם מקבלים מענה, ולעיתים אף מחמירים.
לא באופן מלא. בתי משפט נועדו להכריע בסכסוכים, לא לנהל תהליכים רגשיים או משפחתיים. הם יכולים לקבוע הסדרים, אך אינם יכולים לייצר אמון, ריפוי או תקשורת. אלו תהליכים שמתרחשים במסגרות אחרות, כמו גישור או טיפול.
המחיר עשוי לכלול חשיפה למתח מתמשך, פגיעה בתחושת הביטחון, קושי בקשרים משפחתיים, ולעיתים גם השפעה על הדימוי העצמי והיכולת לייצר קשרים בעתיד. במקרים מסוימים, הסכסוך הופך לחלק מהנרטיב האישי של הילד ומלווה אותו לאורך שנים.
לסביבה יש תפקיד משמעותי. בני משפחה, חברים ואנשי מקצוע יכולים לזהות הסלמה ולעזור לעצור אותה. לעיתים אדם אחד שמציע נקודת מבט אחרת או מכוון לפתרון לא־משפטי יכול לשנות את מסלול ההתפתחות של הסכסוך.
במקרים רבים כן, ולעיתים דווקא שם הוא חשוב יותר. גישור מאפשר לנהל שיח מותאם, רגיש וממוקד בצרכים, תוך שילוב של גורמים מקצועיים נוספים כמו אנשי טיפול. עם זאת, יש מקרים שבהם נדרשת גם מסגרת משפטית, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
גישור אינו ויתור אלא בחירה מודעת בדרך אחרת. במקום להפקיד את ההחלטה בידי גורם חיצוני, הצדדים לוקחים אחריות על התוצאה ובונים פתרון שמתאים למציאות שלהם. זו בחירה אקטיבית, לא פשרה פאסיבית.
הצעד הראשון הוא עצירה — יצירת מרווח בין הרגש לפעולה. לאחר מכן, חשוב לזהות את הצרכים האמיתיים, ולא רק את הדרישות. ולבסוף, לבחון האם הדרך שנבחרת אכן מקדמת את המטרה, או שהיא רק מחמירה את המצב.
העיקרון המרכזי הוא מעבר ממבט לאחור למבט קדימה. במקום להתמקד במה קרה ומי אשם, מתמקדים בשאלה איך בונים מציאות עתידית שניתן לחיות איתה. זהו מעבר מהכרעה לבנייה, ומהתנגשות לשיתוף פעולה.
המסר הוא שלא כל סכסוך צריך להתנהל דרך מאבק משפטי, במיוחד כאשר מדובר בילדים. לעיתים הדרך הנכונה יותר היא לעצור, להבין, ולבחור בתהליך שמאפשר פתרון עמוק, יציב ואנושי יותר.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) שלום דניאל.
(0:01) היי נדב, מה קורה?
(0:02) תשמע.
(0:03) בוא תפרוק.
(0:04) לפני כמה ימים, דרך אחד האתרי החדשות, האינטרנטים, התעדכן מה קורה, ורואה כתבה.
(0:10) תרגיליה נוראה של המשפחה באיטליה שנהגו, ונשאר רק ילד אחד, חמש.
(0:17) ואיתן.
(0:17) סיפור נורא.
(0:18) סיפור פשוט קורע לב, שאין מה לומר, משפחה שהתפרקה, וחמש ארונות שהלכו, שנקברו בהלוויה.
(0:27) גדולה, זה פשוט באמת נורא.
(0:30) אני קורא כתבה שהתחיל מאבק משפטי בין המשפחות, המשפחה של האמא, של אבא זיכרונו לברכה, שרבים על המשמורת על הילד, על אופסות עליו.
(0:42) ואני מודה לבושתי וכלימתי שגם אותי זה עבר.
(0:47) אני בעיניי כמשפטן, שמעתי את זה, קראתי, ואוקיי, עוד שביעה.
(0:52) ואז ישבנו, וישבתי עם נוגה בבית קפה, ופתאום היא…
(0:57) אז הסתכלתי שוב רגע עכשיו שהיא עשתה לי את הזרקור ואמרתי וואו, זה נורא ואיום.
(1:03) יש משפחה, טרגדיה נוראית, שעכשיו משפחה, ופרסום, כתוב בעיתון, שהמשפחה מהארץ תובעת את המשפחה שנמצאת באיטליה על המשמורת על הילד, שיים, שלושה אחרי המקרה הנוראי הזה, שאיבד את ההורים שלו.
(1:17) הוא לא רק מתאושש נפשית, הוא מתאושש גם פיזית, הוא עדיין בבית חולים, הוא עם פציעה קשה מאוד.
(1:23) אז זה הדבר הזה.
(1:25) איך זה דבר כזה בכלל?
(1:26) א’, מגיע לעיתון.
(1:28) ב’, איך זה מגיע לשיח משפטי?
(1:30) מה פתאום הוגשו תביעות?
(1:33) מה פתאום?
(1:34) עכשיו, משפטית, רק להבין, תביעה מהארץ שתוגש לאיטליה, יש פה עכשיו ויכוח על סמכות שיפוט, וזה ייקח שנים.
(1:42) שנים שהדבר הזה הולך לקרות, כשאתה מראש יודע בגישור זה היה קורה בתהליך ארי, ועם טיפולי, ועם אנשים שדואגים לילדים ולילד ולכל המשפחה, זה באמת, שמע, זה, עזוב שהסיפור עצמו באמת הוא מעציב, וזה להוסיף חטא על פשע.
(2:08) כלומר, הילד הזה יגדל והוא יעשה גוגל, יחפש בגוגל ויראה את כל הכותרות על המשפחה שלו שבזמן כל כך קריטי שבו הוא מתאושש מטרגדיה נוראית.
(2:26) הם גייסו עורכי דין יעשו עורכי דין, והעורכי דין או שהם או שלא משנה, שוב, כנראה שהכוונה של כולם פה טובה, כולם רוצים את טובת הילד.
(2:42) אני לא יודע, אסטרטגית אני לא יודע מה שום, מה ההיגיון להתחיל בלהבות גבוהות.
(2:48) משפטית, יצרתם עכשיו סיפור, עכשיו יש פה כספים שצריכים לצאת.
(2:53) זה היה יכול להיות הרבה יותר פשוט.
(2:55) אני באמת לא מבין את האסטרטגיה, אם האסטרטגיה…
(2:57) היא טובת הילד, זו אסטרטגיה שגויה.
(3:00) חד משמעית, אבל אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדברים פה על אנשים, מצד אחד זה אחות של האמא, מצד שני זה אחות של האבא, שניהם איבדו את האחים שלהם, הם בעצמם כנראה במצב רגשי רעוע.
(3:15) נכון.
(3:16) אז נניח, אוקיי, הם התחילו ככה, אי אפשר לשפוט אותם, כנראה שהרגשות שם סוערים.
(3:22) אבל שנייה, הכותרות יצאו, כולם יודעים, עדיין יש זמן לעצור את הטירוף הזה.
(3:27) נכון.
(3:28) אתם מגייסים כבר עורכי דין ושולחים מכתבים ומחליפים…
(3:32) קודם כל פסיכולוגים, מה אתם מגייסים עורכי דין?
(3:33) קודם כל שבו ביחד ביניכם, אתם מאותה משפחה, אתם שותפים לצרה הזאת שנפלה עליכם, למכה הזאת שנפלה עליכם יותר נכון.
(3:44) נכון.
(3:45) ובמרכז יש את הילד הזה, שיהיו לו עכשיו חיים לא קלים, גם אם הכל יעבור חלק, יהיו לו חיים לא קלים שבהם הוא צריך להתמודד עם מה שקרה וזה ילד בן חמש, יהיו לו גם זיכרונות מהדבר הזה והוא הולך לגדול עכשיו בלי הורים.
(4:05) כשהסיפור שלו מאוד מתוקשר והוא תמיד יוכל לחזור ולהתקל ובטח יזכירו לו את זה כל החיים.
(4:14) אז על זה להוסיף את הקושי הזה עכשיו זה…
(4:18) אתם עדיין יכולים לעצור את הדבר הזה, אתם יכולים לעצור, שבו, תרימו טלפון, טוסו לאיטליה, משפחה מהארץ, שבו איתם, לכוס קפה, לא יקרה שום דבר.
(4:28) תעשו טיפול משפחתי, קחו לגישור, שבו, יש כל כך הרבה אפשרויות, תקבלו ביחד החלטות, תהיו שם, מה פתאום שיח משפטי?
(4:36) אבל אתה יודע, אנחנו מדברים על זה, ואני מרגיש שזה משהו קצת בתוכי, קצת זז בחוסר נוחות, איפה אני כמגשר, באמת ניטרלי, באמת שאין לי דעה, אני תמיד מנסה להיכנס.
(4:46) ולהבין את הקושי של הצדדים.
(4:50) אז אין לי ביקורת פה על המשפחה, אני באמת, וכמו שאמרת, אני רוצה שזה יהיה ברור גם כן למאזינים, אנחנו לא פה מחפשים לעשות כותרות דוח הצהוב, זה להפך, זה למנוע את הדבר הזה.
(5:03) אני חושב שכבר הגענו לשלב שאנשים בלי ידיעתם ממקום משברי מובלים להליכים משפטיים, שזה קזינו, זה הימור, וזה מה שבטוח, ולא אומרים להם חבר’ה יש דרך אחרת, לא נותנים להם את הכלים לוודא שיש פה דרך אחרת והדבר הזה הוא פשוט נוראי והסיפור הזה פה של איתן הוא כל כך בולט וכל כך שורף שאין ברירה אם לא לדבר גם על המקרה הזה ולדבר על המקרה לגופו שהייתי מעדיף להימנע מזה ולדבר בכותרות כמו דיברנו בפרק קודם על השופרסל בלי שמות אבל פה זה בתקשורת, זה קיים וצריך שמישהו יעצור את זה ויגיד גם למשפחות הבאות לא רצים לבית משפט, לא רצים לעורכי דין יש הרבה יותר כלים בעולם הטיפול, בעולם הפסיכולוגי, בעולם של טיפול משפחתי, אישי יש כל כך הרבה דברים שאפשר להפעיל ולעשות להביא שוקולד, להביא פרחים, להרים טלפון לצד השני כל כך הרבה אפשרויות שברגע ששלחנו מכתב אחד שרפנו את הגשרים וצריך לעצור את זה לא רק למקרה הזה, גם למקרים הבאים ולכן זה חשוב שנמשיך ולהעלות את הסיפורים האלה כי אף אחד לא עושה זה ודי, זה מספיק.
(6:21) נכון, אני חושב שבסופו של דבר בכל הטירוף הזה ושוב, כמו שאמרת, אנחנו באמת לא שיפוטיים ולכן אמרתי שתי המשפחות פה עברו טרגדיה והן…
(6:33) קשה לשפוט אדם בצער הזה ש…
(6:36) אי אפשר, כי סוף כל כך הרבה כעסות.
(6:38) וגם לא צריך, אבל כן, את האנשים שסביבם, מספיק אדם אחד שיהיה שם, שיגיד להם, תקשיבו, אתם עושים פה טעות שאתם תשלמו עליה, והילד המסכן הזה ישלם עליה כל החיים, תעצרו רגע.
(6:54) נכון.
(6:54) בן אדם אחד שיגיד את זה, יש דרך אחרת.
(6:57) זהו, ולאנשים האלה אנחנו מדברים עכשיו, לא למשפחה.
(7:01) אם המשפחה תשמע ותעצור את זה, זה בכלל לא…
(7:04) מדהים, מדהים.
(7:05) אבל צריך שיהיה הבן אדם הזה, ולכן ככל שנדבר על זה יותר, ונכתוב על זה יותר, ועוד אנשים ייחשפו לזה, כי בסוף, כמו בסיפור הקודם של שופרסל מהפרק הקודם, יכול להיות שפשוט הלקוחה שטבעה שם לא הייתה מודעת לאופציה.
(7:23) אנשים לא מודעים.
(7:25) זה חבל, ופה צריך לעשות המון עבודה, ולכן גם אני מבקש מכל מי שמקשיב וכל מי שמקשיבה, שישתפו את זה, אנחנו מנסים לעשות פה משהו שימנע מהרבה אנשים מפכי נפש ונזקים לשנים לפעמים, וגם אם לא, פשוט לחסוך להם זמן וכסף.
(7:49) נכון.
(7:50) ותסכול.
(7:51) וגם, אני גם מצטרף לבקשה לשתף, זה באמת להפיץ אור, פשוט להפיץ את האור, ולשלוח לנו גם סיפורים, אני אשמח לקבל סיפורים, שהליכים משפטיים שהיו תהליכים של שנים, להרבה מאוד כאלה, רק 400 אלף תביעות כל שנה בבתי המשפט בישראל אזרחיות, רק 400 אלף, זה לא נורמלי.
(8:11) ולקחת את הסיפורים האלה, שתגידו לנו למה…
(8:14) סכסוך שהיה, ומה הייתה התהליך ואיך זה השפיע על מערכת היחסים וכמה זה עלה לכם בסוף, מעניין מאוד לשמוע את ה…
(8:23) לתת את הסיפורים האלה ופשוט להעלות את הישראבלוף הזה על השולחן ולתת לאנשים, תפסיקו לרוץ את התביעות, לכו לדבר.
(8:33) לא רק לכו לדבר, ברגע שאתם מגיעים לסיטואציה הזאת שבאמת…
(8:38) מאוד טבעי ואנושי שאנשים מגיבים מהבטן וכועסים ואומרים עכשיו אני אראה לו ואני אכניס לו רגע, תשימו רגע את המטרה הסופית שלכם מול העיניים אם המטרה היא לדפוק את הבן אדם השני, להראות לו תפתחו את הפריים רגע, מעבר למחר בבוקר ותסתכלו לאן אתם רוצים להגיע בדרך כלל לא בדרך כלל, אני אומר, ב-99% מהמקרים, תביעה משפטית, שיח משפטי, לא ישרתו את המטרה הזאת שלכם.
(9:13) להפך.
(9:14) תודה רבה, דניאל.
(9:15) תודה, נדב.
(9:16) להתראות בפעם הבאה.