שלום למאזינים ולמאזינות היום יש לנו פרק מאוד מיוחד שאני מאוד סקרן, אני רוצה להגיד למה יקרה בפרק הזה, כי יושב מולי כאן אדם שאני, כולנו מכירים אותו, ואני ניסה להתקל בו הרבה ברחוב, אנחנו גרים במתחם דומה, ותמיד ככה, עכשיו מי שמכיר אותי יודע שאני אין לי בושה, כשאני רוצה לבוא לדבר איתו אני בא לדבר איתו, אבל פה לא עשיתי את זה, עכשיו זה משך כמה שנים שראיתי ואמרתי יש לי הרבה מה לדבר עם הבן אדם הזה, אבל אני לא הייתי בטוח וחיכיתי ועד שהגיעה ההזדמנות.

(0:59) והאדם הזה שנמצא כאן איתי הוא אדם מאוד מאוד מיוחד שהצליח לגעת בליבם ולהשפיע על חייהם של עשרות אלפי אנשים, לא מאות אלפי אנשים, בכל העולם אפילו אני חושב, עם הספרים שכתב.

(1:16) והאמירות שעשה, ותפיסת העולם שהקנה, שהיא מאוד מאוד מאוד מתחברת ומומלצת מבחינתי למי שנמצא בצמתים גדולים בחיים.

(1:27) אני אומר לו, תקשיב, אתה חייב ללכת לקרוא את יובל אברמוביץ’, אתה חייב להכיר את מה שהוא עושה.

(1:34) אז שלום ליובל אברמוביץ’.

(1:35) אהלן, תודה על הפתיח הזה.

(1:37) זה מכל עולם, אני באמת מאוד מאוד שמח שאתה כאן.

(1:41) תודה.

(1:42) כי גם כשאני קורא אותך ומסתכל, ואומר, הנה זה בן אדם שבאמת לוקח את המשבר, ולא מתעלם ממנו, הוא אומר, אני בא לעבוד עם זה.

(1:53) איך הגעת לדבר הזה בכלל, לראייה הזאת?

(1:57) טוב, זו שאלה מאוד רחבה.

(2:03) אז אני אתחיל אפרופו משבר, אני חושב שה…

(2:05) נראה לי שהמשבר המשמעותי הראשון שהיה לי היה בגיל 16 בערך, הייתה לי תאונה והפכתי לנכה, תקופה זמנית, אבל אז לא ידעו אם זה יהיה זמני או לא, ואז זה היה רגע שבו הבנתי כמה חיים הם שבריריים והפכפכים, שיום אחד אתה נער בן 16 שמקפץ בבית הספר ולומד משחק, ויום אחרי זה אתה על כיסא גלגלים וחייו משתנים, אבל אם אני…

(2:30) אחפש משברים עוד לפני כן, למרות שלא ראיתי את זה כמשבר, אבל אני בן להורים גרושים.

(2:36) אז ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שבע.

(2:38) אבל לא ראיתי את זה כמשבר, דווקא ראיתי את זה כ…

(2:41) איזה יופי, אחלה.

(2:43) לא כי ראוו בבית, אלא כי אמרתי, אה, שני בתים, שתי מתנות, ביום הולדת, כאילו, ישר אני כזה.

(2:51) אז אפרופו, אתה יודע, זה יכול להיות שזה טבוע בי, כאילו, הראייה הזאת.

(2:54) של משברים הם הזדמנויות או שינויים הם הזדמנויות.

(3:00) עכשיו תראה, שינוי זה דבר מפחיד, גם שינויים חיוביים, גם לעבור דירה, לעבור מקום עבודה, בוודאי דברים דרמטיים יותר מזה.

(3:15) ואתה יודע, ויש המון המון מחקרים שבוודאי אתה מכיר ואני מכיר במסגרת העשייה שלי, 40% מהאנשים, זה מחקר שקראתי בריטי, 40% מהאנשים רגע לפני שינוי כזה או אחר עושים אחורה פנה.

(3:30) בין אם זה באמת קידום בעבודה, אומרים מה, עכשיו קידום, מה, אז אני אהיה סמנכ”ל, אז יהיו עכשיו מלא ישיבות, ויתקשרו אולי ב-2 בלילה וזה.

(3:38) לא, אולי עדיף להישאר במנהל מחלקה, במקום הבטוח והיציב.

(3:42) עכשיו, מה זה מקום בטוח ויציב?

(3:43) אין שום דבר בטוח ויציב.

(3:45) הבאנו את זה בקורונה, נכון?

(3:47) אין יציבות.

(3:49) העולם בשנייה יכול להתהפך.

(3:51) וכנ”ל לגבי לעבור דירה, וכנ”ל לגבי להיכנס לתפקיד חדש, וכנ”ל לגבי להתגרש.

(3:57) כמה, ואתה מבין בזה יותר ממני, כמה אנשים רוצים לפרק את החבילה ולא מפרקים בגלל הילדים, בגלל הכספים, בגלל מה יגידו, בגלל טריליון סיבות אחרות, ועוד ועוד ועוד ועוד.

(4:08) אז אני…

(4:09) אז אני, הרגע המטלטל שלי היה בגיל 16, אבל אתה יודע, כבר, אבל פגשתי את החיים, אני קורא לזה לפגוש את החיים, פגשתי את החיים כבר בגיל 7, שעורים שלי התגרשו, ומאז אני פוגש את החיים כל הזמן.

(4:23) אמא שלי נפטרה לפני 4 שנים כשהייתה בת 62, מסרטן, די מהר, 10 חודשים, אתה יודע, היו לי עסקים כאלו ואחרים, חלקם הצליחו יותר, חלקם הפסדתי כספים, גנבו לי כספים, כאילו, אני לא חסין, אף אחד מאיתנו לא חסין, אבל אני אוהב את האירועים האלה.

(4:48) משפט, אני אוהב את האירועים האלה.

(4:50) כן, לא תמיד בזמן אמת, בזמן אמת אתה רוצה לדפוק את הראש בקיר.

(4:54) אתה יודע, בזמן אמת אתה אומר, מתי זה ייגמר?

(4:57) איך זה ייגמר?

(4:58) שייגמר כבר.

(4:59) אבל בסוף, קורים מזה המון דברים טובים.

(5:04) אתה מחזיק ברגע המשבר הזה, אפילו אין הסערה, כי אין הסערה, יש איזה שקט בתוך הסערה הגדולה הזו, שמשהו עכשיו קורה, ואני אומר, זה מצב, אני קורא לזה מצב מדעית, זה מצב מחורבן, זה ההגדרה של זה, זה מצב נורא ואיום.

(5:20) אז איך אתה מחזיק את ה…

(5:22) תוך כדי, כי זה מאוד קשה, אתה יודע, אנחנו אומרים לאנשים, עכשיו אתה בתוך, תדע, זה יעבור, ספור הדצר, מי יספור הדצר, מי יעבור, נכון, ממש קשה לי.

(5:31) אז באמת זה עניין של, אני חושב, הרבה פעמים, בחיים באמת מודעות.

(5:37) יש ספר שכתבתי שאני מאוד מאוד אוהב שנקרא שנת המתנות שהוא עוסק במשבר, זה סיפור על אישה שבמולדת 37 מקבלת מתנה מבעלה, מעטפה, בטוחה שזה שהוא שובר לספא או לזרה וזה מכתב פרידה, 14 שורות מאוד קמצניות שבסוף הוא כותב לה שבע שנים הייתי הקרקע פוריה עבורך עכשיו זה הזמן שלי למצוא את הקרקע שלי והולך והאישה מתחרפנת כאילו מה זה אין בעיה להיפרד היא אומרת אבל ככה כאילו בצורה כזו כך גואלית והיא יוצאת למסע גם לשקם את עצמה יוצאת לשנת מתנות זה שם הספר והיא גם יוצאת לחקור למה הוא עוזב אותה היא רוצה להבין כי היא אומרת עד שאני לא אדע אני לא אני לא ארגע כאילו אני מסריחה, יש לי בבית השייח’י זיעת יתר, אני לא מודעת לזה, אני גרועה במיתה, אני לא יודע מה, אני מדברת יותר מדי, כאילו איך אני אוכל להשתפר לפעם הבאה.

(6:38) וזה המנוע שלה בספר להבין למה הוא עזב אותה.

(6:43) ובספר אבא שלה אומר לה, משפט שאני, זה התשובה שלי לשאלה שלך, הוא אומר לה, את יודעת, החיים הם מחזוריים, וכש…

(6:54) כשרע, תזכרי שהרע מתישהו יחלוף, ואז יהיה טוב, וכשיהיה טוב הוא גם יחלוף, אז אל תהיי בהסתרם מזה שהטוב יחלוף, תהנים ממנו, ואז יגיע משהו רע, וזה ככה, זה החיים, כאילו, סתם, אני מסתכל עכשיו על הארבע שנים האחרונות, אז לפני חמש שנים ישבתי עם חברה ברוטשילד, קפה, אמרתי לה, וואי, איזו תקופה מעולה בחיים, הספר החדש שלי יוצא, מתפוצץ.

(7:19) מכירות, הרצאות, זוגיות מופלאה, בנות שלי, מלא דברים וזה.

(7:25) יומיים אחרי זה אמא שלי מתבשרת שהיא חולה עם סרטן סופני, עשרה חודשים היא מתה.

(7:30) שנה של השתקמות, נגמר המצב, מתחיל קצת לנשום, אומר, אח, זהו, השתקמתי יחסית כמה שאפשר, אתה יודע, להתקדם הלאה בחיים וזה.

(7:39) ואז מגיעה הקורונה.

(7:42) כולנו בהלם של הקורונה.

(7:43) נושמים וזה, מסתכלים על הקורונה, רואה, דווקא נחמד בבית, מבשלים וזה, רואים טלוויזיה, משחקים עם הילדים.

(7:48) עברנו את הקורונה, עברתי פרידה, כל…

(7:51) זה החיים.

(7:52) הם מחזורים, אז לשאלתך, כן.

(7:54) כשאני נמצא בתוך משבר, וכל הזמן יש לי משברים.

(7:58) לפעמים באמת סתם, משהו בעבודה, לא מזמן היה לי איזשהו פיצוץ עם מישהי בצוות שלי.

(8:03) זה משבר, של שבועיים, אבל אני כאילו אומר, אוקיי, זה יעבור.

(8:08) נפיק לקחים, היא תישאר, נעבוד איתה, נפטר אותה, נעבור למישהו, לא משנה מה, נמצא פתרון.

(8:16) תלידה, אני זוכר את הדבר הזה ברגעי המשבר.

(8:19) מודעות.

(8:22) אני מלא לחבק את כל מה שאתה אומר, זה…

(8:26) אני חותם על הכל.

(8:28) אוקיי.

(8:28) אתה יודע, אין לי מה להוסיף, אני חושב שזה פשוט מאוד נכון.

(8:31) אז אני רוצה לשאול…

(8:32) כן.

(8:34) והפוזיציה שלך שכילד להורים גרושים, שגם חווה פרידה, להורים גירושין, גירושין זה החלק הטכני, הפרידה, זה הסיפור שם, הרי בטח בדק שיש ילדים.

(8:44) מה יכול אדם לעשות כדי לעבור את זה כמוך, כדי לדעת?

(8:51) אני אומר, אם אמא שלך יושבת פה מלמד, והיא הייתה אומרת, איזה גאווה יש לי והילד שלי, שגם התגרשנו והיה שלב קשה, אבל הוא מדבר על זה ככה והוא ילד מוצלח, הילד מוצלח.

(9:02) ילד של גאווה.

(9:04) אז איך אנחנו כהורים יכולים לדאוג שכשאנחנו מנהלים את המשבר הזה, ופה זה לא, בעבודה זה אני ועובד, פה זה יום אני והילדים שלי, מה אני יכול לעשות כדי להפוך את המשבר הזה למקור לצמיחה לי, לילדים שלי, להורי השני אולי?

(9:22) כן, קודם כל לדבר, משהו שאנשים היום פחות עושים.

(9:26) פחות מדברים באופן כללי, אנחנו בעידן האימוג’יז, אנשים, אפילו כשמתכתבים, כאילו, את האנשים, כשאתה כותב איזשהו מגילה, עושה לך אייקון, אוקיי, סבבה, עם האצבע, או סמיילי, או לב, או קאקי, או לא יודע מה, כאילו, אנחנו ממש, נהיינו אדם קדמון, ואני מאוד אוהב לדבר, כאילו, גם באופן כללי, אבל, אני מתפרנס מזה, אבל גם כשאני מדבר עם אנשים, אני כאילו, שואלים אותי מה שלומי.

(9:50) אוכלים אותם, מקבלים המונולוג של מה שלומי.

(9:53) ואני חושב שלדבר זה דבר מאוד מאוד חשוב, גם בתוך בני זוג, גם בתוך בני זוג מסוכסכים, גם עם הילדים, כמובן ביכולות של ילדים לדבר, וכן, חשיבה חיובית, שזה היום, יש מודעות לדבר הזה, המושג הזה חשיבה חיובית.

(10:11) יש קורסים באוניברסיטה להראות את חצי הכוס המלאה, או את הכוס המלאה, או את הכוס היפה, או מה שלא יהיה.

(10:17) אני זוכר שוב, יכול להיות שאימא שלי אולי, אני לא זוכר אם היא אמרה לי, אתה יודע, שני בתים, שני ימי הולדת, שתי מתנות, אני לא יודע כאילו אם היא אמרה את זה, לדעתי זה בא לי מהראש שלי.

(10:30) על פניו אגב, אני חושב שגירושים זה דווקא מתנה אחת, משני הורים ביחד, ולא שתי מתנות.

(10:35) אבל זו הייתה החשיבה הראשונית שלי.

(10:40) ואני גם, יש לי ילדה בת 14 וחצי, וילדה בת תשע וחצי, שתיים מאוד מאוד חמודות, אני מאוד גאה בהן, מאוד אוהב אותן, והן כמובן מאתגרות כמו כל ילד, אבל אנחנו מדברים, אני משתדל לדבר איתן.

(10:57) זאת אומרת, שוב, כל אחת עם היכולת ההבנתית שלה, אני גם לא חושב שאגב ילדים צריכים לדעת הכל, יש דבר שנקרא מאחורי הקלעים של החיים, ולא צריך לדעת כל דבר.

(11:07) אני נגיד בתור ילד, אפרופו משברים, גדלתי בבית שלא היה בו כסף וידעתי את זה וזה נורא מטריד, כאילו נגיד הבנות שלי לא יודעות מה קורה בבנק, הן יודעות שהמצב לא רע כי הן מבינות מהאורח חיים שלנו, אבל הן לא יודעות כמה יש בדיוק, כמה יש שפע, יש דברים שאני לא, כל דבר טועם גיל, עכשיו אני מתחיל לדבר עם הגדולה שלי יותר.

(11:32) לפתוח עוד איזשהו נדבך, לקלף עוד איזושהי שכבה, להכיר אותה, היא מכירה אותי יותר.

(11:39) אתה מרגיש שמולך חשפו יותר מדי פרטים?

(11:44) כן, אני ידעתי יותר מדי, אני ידעתי הרבה דברים.

(11:48) כן, ילד לא צריך להיות מוטרד מחשבון בנק של הורה, מיחסים של הורים, בעיניי, זה מכביד.

(11:57) ההורים היו מה שהיו מדברים אחד על השני דרכך?

(11:59) לא, לא, קודם כל אם אבא שלי, ההורים שלי התגרשו ואני לא ראיתי את אבא שלי מהרגע שההורים שלי התגרשו עד גיל 18 בערך, ראיתי אותו פה ושם בהבלחות, אבל לא ראיתי אותו כמעט עשור.

(12:10) וואו, איך הקשר שלכם היום?

(12:12) אין כל כך קשר, שלום שלום.

(12:16) ואגב, אני גם ממש בסדר עם זה, אני הבנתי…

(12:20) בתור ילד שאין לו את היכולת ההורית, לא לכולם יש יכולת הורית, לא לכולם.

(12:29) לעשות ילדים זה לא בעיה, טכנית, היום זה כבר יותר מורכב, אבל להיכנס להיריון, אבל בגדול זה לא בעיה להיכנס להיריון, יותר בעיה להיות הורה.

(12:38) קראתי לא מזמן מאמר מאוד מעניין של מי שכתבה ביום משפחה באיזשהו אתר, היא כתבה, אני מאוד אוהבת את הילדות שלי.

(12:45) אני לא סובלתי את ההורות, הורות זה דבר קשה.

(12:49) נכון.

(12:50) ואז אני אומר, לא, ההורים שלי ממש לא דיברו אחד על השני, דווקא אבא שלי כאמור לא כל כך בקשר, אבל אימא שלי מעולם לא לכלכה עליו.

(13:00) הבנתי בסאבטקסט פה ושם דברים, אבל לא, דווקא לא.

(13:03) אבל אתה יודע, מורכבות החיים, כאילו, אני לא חושב, אני חושב שילדים…

(13:09) יש להם מספיק עניינים דרמטיים משלהם, מעמדם בכיתה או בגן, חצ’קונים, שינוי הגוף, מיניות, היום לייקים בטיק טוק, לא צריך להוסיף, לא צריך להוסיף.

(13:24) אני חושב שכל דבר בשעתו.

(13:26) יש לי הרבה מה לומר לבנות שלי, כאילו לספר להם עליי, להכיר להם אותי יותר לעומק, בזמן, כל דבר בזמן.

(13:35) אני מסתכל על זה, אתה יודע, וזה סיפור…

(13:39) אני מרגיש שאני כמובן מזדהה, כי אני הייתי ילד נכה, שההורים שלו התגרשו, וזה…

(13:43) אז אני מרגיש שאני מאוד מתחבר לדבר, אז אני ככה מוצא את עצמי ככה, אומר, אוי, כן, אני יכול להבין.

(13:50) אבל…

(13:51) אז אני מנסה להסתכל על זה, אבל איך הפכת?

(13:57) כי…

(13:59) כי זה באמת מדהים, ואנחנו מכירים הרבה מאוד אנשים שעברו סיפור דומה ולא מצליחים לקום, לא יוצאים מהמיטה.

(14:07) אבל מה היה שם, ואתה אומר כן, חשיבה חיובית, בסדר, אבל זו כותרת יפה.

(14:11) נכון.

(14:12) איך אני עושה את זה?

(14:13) אז קודם כל, באמת הייתה לי אמא מאפשרת, זה דבר אחד.

(14:17) אמא מאפשרת, אני מרגיש צורך לשים בולד על הדבר הזה.

(14:20) רצוי מאוד, עם סימנים ומרקרים.

(14:22) ממש, זה מרגיש איזה משהו שעכשיו יהיה פה משהו מאוד נקודה.

(14:25) אמא מאפשרת, זה הכל אפשר, זאת אומרת מי, אין בעיה, לך לתיור, לך לשכונה, לך, תרד למטה, אתה יודע, יליד שנות ה-80 בבת ים, אז היינו ברחוב כל היום.

(14:36) אני רוצה להיות שחקן, אין בעיה, בוא, אני ארשום אותך, אין בעיה, רוב ההורים לא, זה לא מקצוע, לא, זה לא, לא, לא, הכל, הכל כן.

(14:46) וידעתי שהיא רוח גבית, ואני מדבר על זה אגב בהרצאות שלי, כשאני מדבר עם הורים, יש לי, אחת הרצאות הדגל שלי זה הרצאת הרשימה שיש לה כל מיני קהלים והתאמות אז כשאני מדבר עם הורים אני אומר להם תגידו יותר כן הילדים כאילו אני זוכר שכשבת הבכורה שלי הייתה בת לא יודע ארבע הלכתי לישון ולפני השינה כזה אתה יודע אני עושה חשבון נפש עם עצמי איך עבר היום איך היה איך הייתי ואמרתי וואי כמה פעמים אמרתי לה היום לא ואל אל תגיעי על זה לא לא לא לא ואמרתי איזה באסה זה לחיות בלא לא לא לא לא תגיד יותר כן ואני מטבעי אומר יותר כן שזה נורא קל להגיד לילדים לא אל תיגע לא לגעת לא הולכים לא זה.

(15:27) הפסקתי להגיד בגדול לא וגדלתי בבית כזה זאת אומרת זה בא גם מהבית גדלתי בבית שהתשובה הייתה תמיד כן וגם אני נורא משתדל להגיד כן הבנות שלי יודעות שהן שואלות אבא אפשר יודעות שהתשובה היא כן אבל מתוך נימוס הן שואלות שזה גם נחמד נכון כולל אגב שאני יכול לקחת מהם קרר אז אמר לי הפסיכולוגית שלי.

(15:47) למה היא מבקשת לפתוח את המקרר?

(15:49) אמרתי לה, לא יודע למה, אבל אני אוהב את זה.

(15:51) שהיא מבקשת לפתוח את המקרר, זה נחמד, נימוס.

(15:55) למרות שזה הבית שלה, כן?

(15:57) אז בית מאפשר זה לדעת שיש רוח גבית, שהכל אפשרי, שאם אתה נופל, יש כרית שאפשר לבכות עליה או כתף להניח עליה, דבר מאוד מאוד חשוב.

(16:09) איך היא יכלה אבל לעשות את זה?

(16:11) נגע, אני מסתכל על אמא שלך, מה יש מה?

(16:13) תמר.

(16:14) תמר, תמר, זיכרונו לברכה.

(16:16) אז איך תמר, שהילד שלה, שהיא מתגרשת, בשנות ה-80, זה היה קשה.

(16:22) מאוד, זה היה סוד בהתחלה.

(16:25) זה היה, היו מעטים מאיתנו, שעות שהם התגרשו בזמן הזה.

(16:27) בטח, בטח.

(16:28) ויש בעיה של כסף.

(16:30) כן.

(16:30) איך היא יכולה בכלל להיות בגישה מאפשרת כזאת?

(16:32) תשומת לב.

(16:33) תשומת לב.

(16:34) תשומת לב.

(16:35) כל הזמן היא הייתה שם בשבילי.

(16:37) אפילו קצת יותר מדי לטעמי, כאילו בעיקר שכבר גדלתי ולכי אמא, את לא צריכה לבוא אליי כל יום לבקר אותי, כי אני גר בבית משלי, אבל תשומת היא תמיד הייתה נוכחת, היא תמיד הייתה זמינה, משהו שאני משתדל, גם כמובן עם הבנות שלי, מודה שיש לי קריירה מאוד ענפה, גם בארץ, גם בעולם, אני לפעמים נעדר מהבית, זה לא מתאפשר, אני מנסה אגב, אפרופו לדבר, לדברר את זה כל הזמן, אני לפני…

(17:03) שש שנים הספרים שלי התחילו לצאת בעולם ואני באמת הייתי בסיבוב הרצאות וקידום יחסי ציבור מארצות הברית ועד סין, קוריאה, אירופה, באמת הייתי טס המון המון והייתה תקופה מאתגרת וזה היה לפני הזום, כלומר הטכנולוגיה הייתה קיימת סקייפ וזה אבל היה יותר קשה ואני זוכר שאמרתי לבת שלי הגדולה שהייתה אז קטנה, היא הייתה אז בת שבע, אמרתי לה תקשיבי, אני יוצא למסע בעולם, אני זקוק לעזרה ולתמיכה ולהבנה שלך ושל שאר בני המשפחה, ואם הכל ילך כשורה, אז בעוד כמה שנים יהיו לנו חיים ממש טובים, ואני אוכל לאפשר יותר חוגים ויותר דברים ויותר זה, וגם אני אהיה יותר בבית, מה שבאמת היום קורה.

(17:50) אז אני חושב שלגייס…

(17:53) ילדים לתוך תקופות אפרופו משבריות, לא צריך לפתוח איתם רזולוציות אפרופו אנחנו החלטנו להתגרש, אבל להגיד אני בתקופה יותר, אני אמא או אבא בתקופה יותר רגישה, אני קצת יותר עצבנית, לפעמים זה לא קשור אליך.

(18:08) זה כמו למשל, אני כשאני רעב ועייף, כמו הרבה אנשים, אני לא תקשורתי במיוחד, אני במצב צבירת תינוק אני לא מתקשר, כאילו ואני אומר את זה בבית, אני אומר חבר’ה, אני נורא עייף, סורי, אני נורא קצר, או אני נורא רעב, אל תדברו איתי עד שאני לא מכניס ביסט לפה.

(18:26) וזה מוריד סטרס, כאילו להגיד, אני עכשיו בתקופה, כשנגיד אמא שלי נפטרה, אז הילדה אחת הייתה בת עשר ואחת הייתה בת חמש, זה גיל, לקחו את זה מאוד קשה כמובן, כי היא הייתה סבתא מאוד מאוד מעורבת, אתה גם סבתא מאפשרת.

(18:44) ודיברתי על זה, אמרתי, אני הרבה פעמים מציג לבנות שלי את העובדה שגם אני בן אדם, ואני לא כל יכול, למרות שאני על פניו עושה לו מעט דברים ויכול, אבל גם אני בן אדם, וגם אני, לפעמים אין לי כוח ואני עייף, ואני גם, אני יודע בהומור שבשעה שמונה אבא הופך ליובל, כאילו אם זה לא מצוקתי אז עדיף לצמצם מגע.

(19:09) אז אני חושב שזה דבר, אז אני גדלתי גם בבית כזה, בית מאפשר גיא, בית שמדברים בו, שוב, טיפה אולי יותר מדי, כאילו, טיפה, too much information.

(19:21) למה אתה אומר יותר מדי?

(19:23) שוב, כי אני לא חושב שילד צריך ללכת לבית ספר בידיעה שהתקשרו מהבנק, וזה מלחיץ את אמא מהמקום הזה.

(19:31) אבל כן להגיד, אני מרגיש היום חלש, קשה לי, זו תקופה מורכבת, לא לנסות להיות מול הילדים כחומה, אני, הכל בסדר, להפך, אני יכול להגיד לך שיש לי איזה מכרה שכשהספרים שלי התחילו לצאת בעולם וגם בארץ והצליחו ובאמת כאילו בבית הבנות היו רואות כזה שאני פותח את היום ביום שישי לראות איפה אני מדורג במקום הראשון, שני של רבי המכר ואיפה אני בעולם מדורג ונהיה כזה ממש, הם כבר התחילו, הם מה השבוע ואז אמרה לי איזה מכרה, תגיד הבנות שלך יודעות שאתה לפעמים גם לא מצליח?

(20:04) אמרתי לה האמת שאני לא כל כך מרגיש שאני לא מצליח או שיש תקלות אבל זאת נקודה מאוד חשובה והיא סיפרה לי שאבא שלה הוא היה אישיות ציבורית מוכרת ומאוד הצליח הוא היה בחיים הפוליטיים ואז שהוא היה רגע לפני זה פריצה מאוד משמעותית בכנסת בגלל עניינים פוליטיים הוא לא קיבל תפקיד מסוים והוא התמוטט ממש בבית, הוא היה בן 50 פלוס והיא אומרת פעם ראשונה הייתי בת 20, אבא שלי בן 50 פלוס, האיש החזק הזה התמוטט לי מול העיניים ולא יכולתי להכיל את זה.

(20:40) תספר לבנות שלך גם, תראה לבנות שלך גם שזה גם חלש.

(20:45) איזה טיפ מעולה.

(20:46) כן, והתחלתי להראות את זה, שכן, ואני מודה שאפילו לפעמים בצורה מאולצת.

(20:52) כאילו נגיד אני יוצא ליום עבודה, יש לי איזה שלוש הרצאות, ואומר, אוי לא, יש לי היום הרצאות, מה זה לא בא לי, בא לי ישר בבית, כאילו גם זה לא לגמרי נכון, כדי להראות להם שאני אנושי, ואין לי כוח, הם יודעות נגיד שאין לי בגרות, הם יודעות שאני ממש גרוע בחשבון, מתמטיקה, אין מה לפנות אליי בכלל, אני כאילו, אני לוח הכפל חמש כפול שתיים, שם אני נעצרתי, אז הם יודעות את זה.

(21:15) יש לי מזל שהבן זוג של איה, הוא שת…

(21:18) ‫שהוא מלמד אותה מתמטיקה, ‫אל תדברו איתי על זה.

(21:22) ‫-ממש, ממש, אז זהו, ‫גם אמא שלי מורה למתמטיקה, ‫אז יש השלמה.

(21:25) ‫אני בעברית, אני באותיות, ‫היא במספרים.

(21:28) ‫אבל כן, כן, אז אני חושב, ‫לשאלתך, אז אני אומר, ‫דבר ראשון, גדלתי בבית מאפשר, ‫בית שמדברים בו, ‫בית מאוד חיובי בחשיבה, ‫תמיד מאמינים ש…

(21:42) הדברים יסתדרו, שתתקבל, שבאמת חשיבה חיובית.

(21:46) גם סבתא וסבא שלי היו כאלה, מצד אבא שלי, אז גם שם כאילו היה את זה.

(21:53) אני חושב שזה היה דבר מאוד חשוב לדבר, להגיד את הדברים, לעברר אותם.

(21:58) עוד דבר שלי מאוד עוזר, אבל כאדם מבוגר, זה טיפול.

(22:02) אני מאוד מאמין בטיפול, אני באופן אישי בטיפול 20 שנה, אצל פסיכולוגית.

(22:07) מהממת ואני מעודד אנשים להיות מטופלים, לא משנה אגב כל שיטת טיפול שמתאימה לך, זה יכול להיות NLP, קואוצ’ר, פסיכולוג, פסיכיאטר, מובמנט, ריקוד, לא משנה, אבל לטפל.

(22:24) שיהיה משהו שיניע לך את האנרגיה, שייתן לך את האנרגיה החוצה.

(22:28) לגמרי, להוציא, כן, כי אפרופו, לא לכולם יש את ה…

(22:31) ואתה מכיר את זה בוודאי כמי שפוגש אנשים.

(22:33) לא לכולם יש אנשים לדבר איתם.

(22:36) נכון.

(22:36) ולפעמים בתהליך הזה, מאוד נפוץ, שמערכת היחסים זה שהיא הייתה המקום הרגשי שלו.

(22:44) קהילה יש את החברות והוא יש אותה.

(22:46) כן.

(22:47) ואז אם היא עוזבת, אין לו עם מי לדבר.

(22:49) נכון.

(22:49) ואז הוא מתמלא, ומתמלא, ומתמלא, ומתמלא, ואז הוא מתחיל בזעם, בקושי, כי אין לו עם מי לדבר.

(22:55) וכשזה יוצא מולה, זה דיסוננס, כי…

(22:58) גם אני צריך אותך כדי לדבר, אבל גם את עוזבת אותי.

(23:01) נכון.

(23:01) זאת אומרת, למקומות האלה, זה מקומות שאני מאוד מאוד ממליץ לו, תמיד גם לה, כי תמיד הטיפול מאוד נכון, ללכת ולדבר, שיהיה מישהו אחר שידע לשחרר אותה, לעשות ונטילציה.

(23:11) כשאני הייתי בצעירותי בקשרים זוגיים כאילו בכירים, שלא צלחו בסופו של דבר, אז תמיד הייתי אומר, דברו על זה מחוץ לבית.

(23:20) כאילו, זאת אומרת, אני לא הבן אדם, כי אני הצד הנגדי, אי אפשר להתייעץ איתי, אני כאילו לא אובייקטיבי או לא נתפס אובייקטיבי.

(23:27) צריך לדבר עם חברים, ואגב, זה גם משהו שמאוד עוזר לי.

(23:31) יש לי חבורת חברים מאוד מאוד טובה, לא גדולה, אבל כאילו, אני מדבר על הקרובים מאוד אליי, שאני מאוד אוהב להתייעץ איתם.

(23:40) יש איזה עשרה אנשים שבאמת בעניינים זוגיים, הוריים, מקצועיים, אישיים.

(23:46) אני אוהב לשמוע דעות, מאוד אוהב לשמוע דעות, מאוד אוהב לפורר את העצבים, את החרדות.

(23:53) את הדאגות, וזה, מפוררים את זה לאט לאט, כאילו.

(23:56) שהוא אמר לי לא מזמן את המשפט, לדבר על מסמס, לפורר את הכעס, להדות את הכעס.

(24:07) ממש ככה.

(24:08) להדות אותו.

(24:09) כן, כן, כן, כן.

(24:10) ממש ככה.

(24:10) אתה אמרת איזה משפט אבל, במערכות יחסים שלא צלחו.

(24:16) כן.

(24:17) אתה מדבר עם אדם עם הרבה ניסיון בהבנה במערכות יחסים.

(24:21) אז זה נשמע שדווקא כן צלח, אולי לא, אולי לא המשיך.

(24:26) כן.

(24:26) אבל אתה בן אדם עם המון המון יכולות של תקשורת מאוד מאוד גבוהה וטובה במערכות יחסים.

(24:33) אז למדת מזה המון, זה נראה.

(24:34) ברור, לא ברור.

(24:35) קודם כל נתחיל בזה שמה שלא צלח זה לא בגללי, כי אני הייתי מושלם.

(24:38) סתם.

(24:39) לא.

(24:41) אבל באמת שהרבה פעמים זה לא היה בגללי.

(24:44) אבל, לא, אני לוקח אחריות גם על, אתה יודע.

(24:47) אבל ברור שלומדים, אני בכלל, אני, בדיוק יש לי חברה, שאני מאוד מאוד אוהב, היא בת גילי 46 והיא רווקה, עם ילדים אבל היא רווקה והיא עכשיו חוזרת לסצנת הדייטים אחרי הרבה מאוד שנים שהיא לא הייתה בהם וכזה זה חדש לה ואני אומר לה את יודעת כל דייט מקרב לדבר האמיתי ואני מאוד מאמין בזה שכל קשר שיש לנו זוגים מקרב לדבר האמיתי והמדויק יותר גם אנשים עוברים שינויים בחיים, קשר של גיל 20 הוא לא קשר של גיל 40, קשר בלי ילדים הוא לא קשר עם ילדים, ילדים זה וואחד עניין לתוך הזוגיות.

(25:28) מעולה את השאלה, אם יש בעצם איזושהי מטרה של, כשהיינו ילדים אז דמיינתי, אני ככה נזדקן ביחד, ובית בכפר.

(25:41) בעיר, או הייתי גדלתי בקיבוץ.

(25:43) ואז, אתה יודע, זה דימוי של איך החיים ייראו.

(25:46) כן.

(25:46) ואז קרה לי דבר נורא, אני זוכר, זה קרה לי בערך בגיל 35.

(25:50) הבנתי שהחיים עוד ארוכים.

(25:52) תמיד אני עושה חמש, תוכנית חומש כזאתי.

(25:55) חמש שנים קדימה, פתאום, לא, זה עברו חמש שנים, ואוקיי, הגשמתי את התוכנית, אבל עכשיו יש עוד.

(26:02) כן.

(26:02) וזה לא נגמר, וזה מאוד ארוך, ואז אתה אומר, רגע, המטרות שהיו לי אז.

(26:05) זה המטרות שגם יהיו לי היום?

(26:08) לאן אני רוצה להגיע?

(26:09) מה קורה?

(26:10) לאנשים מאוד קשה במקום הזה.

(26:12) בטח אם לא אתה גרמת לשינוי, ובטח אם לא שמרת בהשפעה בהתחלה.

(26:16) שינוי זה לא טבעי, זה לא טוב לביולוגיה שלנו, הוא ישר בחרדה.

(26:23) ולנמל את הסיטואציה, מאוד אהבתי, זה קופץ לי כשדיברת על איך אני מול הילדים, שאני מסביר להם.

(26:30) אני מסביר להם שעכשיו קשה לי, ואז אני מלמד אותם איך להתמודד עם בעיות.

(26:36) ואני לא מראה להם שאני סופרמן, אני מראה להם שאני רק בן אדם, וזה נותן להם המון המון כוח.

(26:40) אגב, מחקרים מראים, וגם הניסיון, ואני בטוח שגם הילדות שלך, כי אתה אומר שהן מאוד מוצלחות, בטוח, מי שמלמד ככה את הילדים, וילדים שרואים כאלה משברים, מצליחים בכל החיים.

(26:51) הילדים שהורים שלהם התגרשו, ועשו את זה בדיאלוג.

(26:54) בשיתוף פעולה, ולימדו אותם שאין דבר כזה משבר שהוא בלתי פתיר, יש מולי משבר שהוא קשה לפתרון, אבל אפשר הכל לפתור, ובמילים, יש להם פרספקטיבה כל כך מאפשרת על החיים, הם כל כך הרבה יכולות, וזה מדהים לראות היום, כי אנחנו בתקופה שיש בה המון עם כל השיסוי והכעס, וגם בעולם הגירושי, למרות שכבר…

(27:18) בשנות ה-80 התגרשו, והנה אחד שהתגרש, והוא משתתף בטוב, הוא בסדר, וצמח, ויודעים שזה משבר, אבל אפשר לצמוח ממנו.

(27:26) ועדיין סביבנו הרבה מאוד אנשים, ויש תחושה שזה גדל ברשתות החברתיות, כי הם אלה שצועקים הכי הרבה, שאנשים שרצים למלחמות, ולתביעות, ולוויתור על הסמכות ההורית, כך אני קורא לזה, שמישהו אחר יחליט לי איך לגדל את הילדים שלי.

(27:44) ואני אומר, רגע, אבל יש פה את הידע כל כך, המובן הזה והבסיסי הזה, שמישהו גם עבר אותו.

(27:51) ואז אני ככה תוהה, גם אתה עם הניסיון שלך והיכולת שלך להעביר את המסרים באמת בצורה מעוררת השראה.

(28:01) הספר הבא שלי יוצא באנגלית, אני צריך להתייעץ איתך גם על זה, אני אגיד לך באמת גם תודה.

(28:08) איך אנחנו יכולים?

(28:09) או מה יכול אדם ששומע אותנו ואומר, אני רוצה להיפרד, אני רוצה בטוב, או חבר, או אחותי, או…

(28:17) והצד השני, הוא לא יסכים, הוא יהיה מלחמתי, ופתאום, ויש איזו תחושה שטוב, אני נלך לעורך הדין שהוא יגיד לי כבר מה לעשות.

(28:23) עורך הדין יודע להילחם, הוא לא יודע לפתור, הוא לא…

(28:26) אני משפטן, לא למדתי לפתור, למדתי לגרום לבעיות.

(28:29) כן.

(28:30) מה אפשר לעשות בתוך המקום הזה?

(28:32) קודם כל, אני…

(28:33) אני מאוד באים לדבר בעובדות ולא ברגשות, אני חושב ש…

(28:38) ואני אומר את זה…

(28:38) משפט גישורי, הפרדת האדם מהבעיה, בואו נפריד את האינטרס מהעמדה.

(28:43) כן, אז אני באמת, גם אפרופו, אנחנו מקליטים את הפרק הזה בתוך ימים באמת מורכבים של המדינה, של שמאל, ימין, בעד רפורמה, נגד רפורמה, ואני לא כל כך מתבטא ברשת החברתית, כי יש מספיק שמרעילים ועושים רעש ובלאגן, אבל לא מזמן כתבתי סטטוס.

(29:01) למה המצב כרגע הוא בעייתי, זאת אומרת למה כל הרפורמה בעיניי היא בעייתית, ואמרתי ואני אדבר בעובדות בלבד.

(29:08) ופרסתי סטטוס מאוד מאוד מאוד ארוך, שעל פניו כאילו לא קוראים ארוך, אבל קראו אותו ושיתפו אותו במאות ואלפים, כי הוא דיבר בעובדות.

(29:18) אמרתי בואו נדבר בעובדות, אני חושב שדיברנו בעובדות, ואני באמת מאמין, אגב גם…

(29:25) אני מדבר על זה בעשייה שלי, בכל מה שקשור לשמת חלומות.

(29:29) אין מקום לרגשנות, יש מקום לרגישות, אבל לא לרגשנות.

(29:34) ואנשים כל הזמן טובעים בתוך רגשנות.

(29:36) אפרופו סתם סיפור עם אמא שלי, אז אמא שלי הייתה גרה בשכונת שנקין, ושכונה צפופה וכולי בתל אביב, ויום אחד היא הגיעה הביתה והיא הכנתה את הרכב שלה באוטומט מתחת לבית בכחול לבן.

(29:49) וכשירדה למחרת, היא ראתה שיש לה דוח, לא הבינה למה, ואז היא קלטה שהמדרכה נצבעה לאדום לבן במהלך היממה שלפני והיא לא שמה לב, במסגרת להודעה שיפוצים או משהו כזה.

(30:03) אז היא שלחה לעירייה מכתב, מייל, והסבירה.

(30:07) והיא אמרה לי, אני רק רוצה לפני שאני שולחת, שתגיד לי מה אתה חושב על המכתב.

(30:12) אז היא שלחה לי את המכתב, חמישה עמודים.

(30:15) שמספרת שהיא באה מבית האבות של אמא שלה, זה שגוססת וזה, וגם ככה בימים קשים, זה, והיא לכך, ואתם לזאת, אני מבקש, אמרתי לה, תגידי, נראה לך שמישהו בעירייה יישב ויקרא את כל החמישה עמודים, תכתבי להם בקצרה, שלום זונות, אנא מכם, תחזרו לי את הכסף, וביי.

(30:34) כמובן בהומור, אמרתי לה, תכתבי להם עניינית, החלפתם, לא התרעתם, לא שמתם שלט, לא שמתם בתיבות דואר, אני מתוך אוטומטיות חניתי, מבקשת את החנייה.

(30:43) את הדוח, וביטלו כמובן, וזה מה שאני אומר לדבר ברגישות ובכבוד, אבל בענייניות, שמאוד קל לאבד אותו בתוך מקום של סכסוך ומשבר, גם כל צד הוא כאילו רוצה להיות הצודק.

(30:58) אני אגב מאוד מאמין בגישור, אני מאוד מאמין בגישור, והייתי בגישורים גם בתוך זוגיות וגם בעיקר יותר בעניינים של עסקים שהיו לי.

(31:08) עם שותפים והיו משברים שם, וזה מאוד עוזר, אני חושב שמישהו חיצוני…

(31:13) אתה מדבר את השפה לגמרי, אני כזה, הרבה פעמים במקרים שיש לי פה, ועורכים שיש, אני מוצא את עצמי יותר, אני מסביר קצת, אתה מדבר גישור, זו ההגדרה של גישור, להפריט אדם מה הבעיה, לדבר על מה הצרכים שלי, לדעת שאני יכול לכעוס עליך מאוד.

(31:32) אבל אני לא יכול להסכים איתך, עדיין אנחנו שכנים, עדיין אנחנו הורים לילדים.

(31:38) נכון, וגם לזכור שבאמת, אני אומר את זה בהרצאת הלשימה, שחלומות הם דבר משתנה.

(31:43) מה שרציתי בגיל 20, זה מה שאני רוצה בגיל 30 או 40 או 50.

(31:47) אני חושב שגם פה, אתה יודע, אני…

(31:51) פה רות, אז לא יודע, כשנולדו הבנות שלנו, אז מאוד ברור, כאילו, היה לנו מאוד ברור, איך אנחנו מטפלים בילדות שלנו כשהן תינוקות, ושהן בנות 4 ו-5, לא ידענו מה יגיע בגיל 14, אוקיי?

(32:08) אתגרים של גיל 14, מבלי להיכנס לפרטים ספציפיים, אבל גיל ההתבגרות.

(32:13) היה לי תמיד את המחשבה, תמיד חיכיתי לגיל הבוגר הזה של הבנות שלי, יש לי שבע ועשר וחצי.

(32:20) עוד לא הגעת, עוד לא הגעת לאסון.

(32:22) אני, אני, אני, אני קצת מפחד לענות על זה, אני ככה, אתה תבין את הדברים.

(32:26) ואת החלום איך אנחנו הולכים ומדברים ומטיילים ופועלים, ובאמת, ויש את זה, אבל יש גם את הנקודה הזאת של מי שבכלל שואל אותי, כי אם היא קמה ככה והיא רוצה ככה, אז היא ככה, ויש משהו גם מאוד מאוד מרגש גם בידה להגיד, יש פה בן אדם, זה לא ילד, זה לא שלוחה שלי.

(32:46) אגב, צריך לכבד את זה, אתה יודע, כשבת הבכורה שלי נולדה, אני זוכר שהיא החזקה את הבית חולים, ואמרתי לה ברוכה הבאה לעולם אני אבא שלך ואז אמרתי לה אני אכבד את כל הג’ננות שלך ואני די משתדל לכבד את הג’ננות שלה אין לה הרבה חייב לומר היא מהממת אם היא יום אחד תשמע את הפודקאסט הזה אבל דווקא כשהיא הייתה קטנה לא יודע היא רצתה ללכת בחורף עם סנדלים לגן לי אין בעיה עם זה כאילו שתלכי אז תהיי חולה ותלמדי מזה היום היה לי ילדה יום השואה קבוצה לבנה, באמת לא מתאים לי, אמרתי לה, מכבד, אני אומר, תיקחי בחשבון, כולם הולכים לבן, תדעי, יש בזה מסר, אבל זה שלך, אני מכבד את זה, אותי כשהייתי ככה בגיל הזה שלחו לטיפול משפחתי, וואלה, עד היום אני זוכר את הקטע, וואלה, כן, ממש, אז אני מאוד משתדל לכבד את הבנות שלי ואת הג’ננות שלהם, כשם שאגב אני רוצה שיכבדו את הג’ננות שלי, כאילו…

(33:41) ויש לי ברור כאילו אתה יודע אבל אני חושב שבאמת לבודד אם אני חוזר לנושא של ניהול משבר לבודד את הרגשנות מהדבר הזה.

(33:51) אפרופו משבר אני בדיוק הגעתי לכאן מאיזושהי פגישה עם מישהי שאני עובד איתה והיה לנו לפני איזה שלושה חודשים איזשהו פיצוץ על רקע של איזושהי הרצאה לא משנה משהו ש…

(34:03) משהו בעבודה שלו זה ואני הרגשתי שכאילו.

(34:06) הפקירו אותי ולא דאגו לי, והיה לנו משבר, אז עברו חודשיים שלושה, נרגענו ונפגשנו היום לדבר על הדברים, ודיברנו באמת בצורה מאוד מאוד בוגרת, עניינית, עובדתית, אז מישהו מהצד יכול להגיד, מה זה, זה שיח של שני אנשים בלי לב, כאילו, אתה יודע, איפה פה הרגש, איפה, אני…

(34:28) ירד הסטרס, יש נטייה עכשיו.

(34:30) בגלל שאנחנו בתחושה של הכל צריך לקרות עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, אז יש קונפליקט, עכשיו צריך לפתור אותו.

(34:36) אבל לא, עכשיו יש קונפליקט, עכשיו הסטרס עלה מאוד גדול, עכשיו אנחנו במצב מאוד אטום, אנחנו בכלל לא במקום של הקשבה, צריך לתת את רגע את הזמן.

(34:45) ואז אם הבעיה קיימת, היא גם תישאר גם מחר.

(34:48) אז זה משהו, נכון, אז זה משהו שמעיתונות הגיל, שבאמת בגיל 46 אתה מבין שאתה לא צריך עכשיו להגיב על דברים, כאילו, לא בפייסבוק ולא בחיים.

(34:56) אתה יכול להגיד אוקיי נדבר על זה בוא נדבר עוד שלושה ימים כאילו אני דקה אאבד את זה אני אחשוב על זה ואז נדבר על הדברים וזה מאוד מאוד פותר כאילו.

(35:03) אני חושב שאחת הבעיות אבל זה שאנחנו בגלל שאנחנו כל הזמן בתוך הרשתות ועסוקים ובאותו עולם אולי גם כן יש לנו הרבה אפשרויות אבל צר העולם שלנו אנחנו מתעסקים פחות ביש לנו פחות תחביבים פחות עשייה אז אם אני עכשיו לא בריב אז אני רואה הרבה אנשים שאין להם משהו אחר אז הם רק מתעסקים בזה.

(35:21) אז אני כל הזמן בפייסבוק, אנחנו לא להיות בפייסבוק.

(35:24) אז פה נכנסת הרשימה, בואו תעשו רשימה, בואו תעשו רשימה של דברים שהם עוד דברים, זאת אומרת אני חושב שאדם חייב, שחייב יהיו עשירים, כאילו אני חושב שהדבר הזה, אפרופו משבר, אתה יודע, הוא שומר בדיוק, אפרופו אמא שלי שנפטרה, אז איך שנפטרה, ישר תבעתי בתוך המון המון עבודה, הרצאות שהיו לי ואפילו יותר הרצאות.

(35:49) ושני ספרים שבאתי עליהם במקביל, וזה באיזשהו מקום, אתה יודע, שומר, כאילו, אתה קצת בורח אולי, וזה בסדר, אגב, אני ממש…

(35:57) זה בסדר לברוח לפעמים?

(35:58) ממש, אני בעד הדחקה לפעמים, ובעד לברוח, והכל טוב, וזה שומר אותנו.

(36:03) בדיוק קראתי ספר השבוע, שקשור בכלל לניהול זמן, אבל הזכירו שם את דניאל סטיל, שהיא סופרת אמריקאית, סופרת של רומנים, אני לא יודע אם היא עדיין בחיים, אבל…

(36:13) היא כתבה עד גיל 70 120 ספרים, היא כתבה משהו כמו 3-4 ספרים בשנה, ושאלו אותה איך, והיא התגרשה אגב 5 פעמים, אפרופו גירושים, הם אמרו איך הספקת?

(36:25) אז היא אמרה, זה מה שאני עושה, זה שומר אותי שפויה, כאילו, ויש בזה, עכשיו היא קצת ברחה יתר על המידה, לדעתי התגרשה בין השאר כי היא כנראה הייתה מול המחשב או מכונה את הכתיבה יותר מדי שעות, אבל…

(36:38) אני יודע שהעשייה שלי, וזה יכול להיות המקצועית, אבל גם באמת תחביבים או כל דבר אחר, שומר אותי, זה שומר לי על השפיות.

(36:48) אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב.

(36:50) אתה יודע, אפרופו יום השואה, כשאנחנו מקליטים את הפרק במקרה ביום השואה, אנחנו מכירים הרבה סיפורים על השואה, ובוא, בגטו התקיימו חיים, לא מדבר על מכונות ההשמדה, מכונות ההשמדה זה משהו אחר, אבל בגטו, שזה היה תחנת המעבר למכונות ההשמדה, היו חיים, היה בית ספר, היה תיאטרון, היה תיאטרון, היו דברים וזה שמר על שפיות וזה מאוד מאוד חשוב דווקא בתקופות משבריות לשמור על שפיות.

(37:18) אני יכול להגיד לך, הנה באופן קוסמי אפרופו גרמניה, לפני, כשהייתי בן 32, אפרופו משברים, היה לי עסק ויום אחד אני מתעורר ומגלה שנעלם מהעסק רבע מיליון שקלים.

(37:30) היו לי שותפים, אחד השותפים משך כסף ונעלם.

(37:35) עכשיו, העסק היה מאוד מזוהה איתי, כי כבר אז הכירו אותי ואת השם שלי, והעסק היה מאוד מזוהה איתי, זו הייתה חנות במתחם התחנה בתל אביב, וכל הספקים פנו אליי, והיה עליי לחץ נורא גדול, וגם אני נורא קנאי לשם שלי, לשם הטוב, לאמינות, ואמרתי, מה אני עושה?

(37:53) והייתי במשבר, באמת, אני חושב שזה היה משבר…

(37:57) להוציא את המוות של אמא שלי, המשבר הכי קשה שאני התמודדתי איתו גם כי הייתי בן 32, וזה כסף וזה 100 ספקים ואתה לא יודע מה לעשות, ואני זוכר שבתוך הדבר הזה חבר גרר אותי לנסיעה לברלין, הוא אמר לי בוא נוסעים לברלין, אמרתי לו אבל מה, תקשיב אני חייב רבע מיליון, אין לי עכשיו 4,000 שקל, הוא אמר לי בוא ניסע, נסתדר, תסתדר, פרוס את השלומים, לא יודע, קח הלוואה, ונסעתי, וזה כל כך…

(38:21) בשבוע הזה נשמתי, ובשבוע הזה בין בילוי לבילוי והסתובבות ברחוב היה לי זמן לפרספקטיבה ולחשוב על הדברים ולמצוא פתרונות יצירתיים ולהתמלא באנרגיה.

(38:34) פתאום חזרתי לארץ עם מלא מלא רעיונות והצלחתי תוך ארבעה חודשים לחסל את החוב הזה בהמון יצירתיות ונדיבות לב של הספקים שלי שחלקם ויתרו לי על החוב כאילו תחשוב כל אחד זה אלפיים שלוש אלפים חלקי מוני יאללה עזוב תמחק והכל בסדר ובוא נעזור לך להתאפס כי סך הכל אתה נותן לי במה בחנות שלך ויצאתי מזה ולצאת מהסערה לרגע החוצה מאוד מאוד עוזר להתרחק לפעמים אני קורא לזה רגישורים אני הרבה פעמים מספר על פרנרדה לללוש שהוא היה פובליצי צרפתי מאוד מאוד מפורסם ושהיה כותב בצרפת על הכל, על ספורט, על פוליטיקה, על תרבות, על כדורגל, על כל דבר.

(39:16) אבל כל פעם שהוא היה כותב, הוא אומר, משהו, הוא היום מסכם ואומר, שתדעו שאת מגדל אייפל צריך להרוס.

(39:23) זה קסם בהיסטוריה הצרפתית, הוא מכוער, הוא מגעיל, הוא חלוד, הוא תופס נדלן מאוד משובח, צריך להרוס אותו.

(39:31) אבל מה?

(39:32) כל יום, ארוחת צהריים, הוא היה אוכל בראש המגדל.

(39:35) רואים חניגה של איזה סטודנט שלו, הוא אומר לו תגיד אתה פרננדה דלאלוש אתה כל הזמן משמיץ את המגדל הזה אבל כל יום הוא אוכל פה ארוחת צהריים, למה?

(39:45) אז הוא אמר לו כי רק מפה לא רואים את המגדל המזוין הזה.

(39:48) גדול, גדול.

(39:51) אז הפרספקטיבה זה מאוד נכון, בתהליך שלי פה עם האנשים, אנשים באים, אתה יודע המשבר הכי גדול ומה יהיה וחרדה קיומית ואיך נתנהל ואיך אני אממן את הילדים ואיך אני אגדל את ה…

(40:02) את הילדים, איזה מודל אני אהיה.

(40:04) ואני מזיק.

(40:06) בואו רגע, בואו נתחיל רגע לדבר קצת על העתיד הרחוק.

(40:09) כן.

(40:09) לא על הקרוב, לא מחר בבוקר.

(40:11) אולי קצת על מחר בבוקר כדי שנוכל לישון טוב בלילה, אבל לדבר רחוק, וללכת מהסוף אל ההתחלה.

(40:17) כדי שנתחו, תלכו לראות שיש עתיד, ויש אופק.

(40:20) כי קשה לראות את מחר, אבל את עוד שנה אפשר הרבה יותר בקלות.

(40:24) עוד עשר שנים בכלל בקלות.

(40:26) ואז ברגע שתפסת את העוגן הזה, את האופק הזה, ואנחנו עושים את זה גם עם הרבה פרקטיקה, כי בסוף אנחנו פותחים דף תקציב, פותחים את לוח השנה, מדברים, הנה, אלה הילדים שלנו, זו הקיבה שלהם, זה העסק שלנו, זה הצרכים שלו, זה הספקים, זה הלקוחות, אפשר ממש לדבר על הכל, ואז יש תשובות עובדות, ואז העובדות מחבאות את הרגש, את החששות.

(40:49) וזה כל הזמן, ומתחבר לי גם לשואה, שאיך…

(40:53) הפסקנו לדבר, אולי לא ידענו, לדבר על הפחד, על החולשה.

(40:59) גם יום השואה, נתון מעניין, יום השואה והגבורה, זה לא יום השואה, זה יום השואה והגבורה, הוכרז עליו בשנת 1954, שזה הרבה אחרי שהשואה כבר הסתיימה.

(41:17) עשור, לא כזה הרבה, אבל יחסית כן.

(41:20) רבין נרצח ב-95′, מתי היה יום הזיכרון לרבין?

(41:23) רביעי בנובמבר, לא?

(41:24) יום אחרי הוכרז.

(41:26) יום אחרי הוכרז, זאת אומרת, איך יכול להיות, לקח יום, על השואה, כך עשור.

(41:34) ומה שקרה שם, זה שהיה קשה פה לציבור להבין, להכיל, שבני המשפחה שלי, הרי זה היה בני משפחה מקרבה ראשונה אז, הלכו כצאן לטבח.

(41:48) ועד שלא מצאו את הפתרון של להכניס את המילה הגבורה לתוך ההגדרה, היינו צריכים לטאטא את זה, כי היינו שם, כי טבחו בנו.

(41:59) ואנחנו, זה אין נגד האתוס הצברי.

(42:01) ואנחנו כחברה עד היום במיליטריזם שלנו, קשה לנו מאוד עם מקום של החלש.

(42:06) גם הצל”שים, זה על מי שבתוך מקום שהיה באג, הוא הצליח לצאת מזה.

(42:14) אבל הרבה אנשים צריכים, וכמו שאמרת שהחברה אמרה לך, אני רוצה לראות את ההורים שלי גם חלשים.

(42:23) כן.

(42:24) ובוא נמצא, אנחנו רוצים יותר להעצים את זה, ולהגיד איזה יופי לך שאתה חלש.

(42:29) נכון, לגמרי.

(42:30) לא שאתה חזק, שאתה חלש.

(42:32) נכון.

(42:32) אני חושב שגם הרבה פעמים בתוך משברים ועימותים, והייתי במקומות כאלה של משברים ועימותים בעקבות משברים, יש נורא את העניין של הרצון בצדק.

(42:43) שזה אגב, אפרופו המחאה שאנחנו נמצאים בתקופה, כל צד בעד הרפורמה ונגד הרפורמה צודק מבחינתו.

(42:50) ושוב, אגב, אם אתה בודק עובדתית, אז אפשר לערער על חלק מהדברים.

(42:56) אבל, אבל, אני חושב ש…

(42:58) ואני חושב שזה הרבה פעמים נורא מטמטם, לפחות אותי, כשאני הייתי במשברים משמעותיים, כולל אגב העסק שלי שסיפרתי את הסיפור, אז הייתי באיזשהו הליך גישור משפטי כדי לקבל בחזרה את הכסף גם מאותו גורם שלקח את הכסף בעסק, ואני ממש זוכר שהיינו באחד המפגשים, וממש נאמרו שם שקרים גסים, ואני התפרצתי.

(43:52) מישהו שהוא מואשם במשהו שהוא שקרי, לרוב הוא יוצא מכליו, הוא צועק, הוא מתפוצץ, הוא רוצה שידוש וזה, ודווקא השקרנים והפושעים הם כולים, הם רגועים, תראה את אייכמן אפרופו שואה, איך הוא ישב שם במשפט, כלום, אמרו דברים, הוא ישב, עכשיו זה היה אייכמן, אנחנו יודעים, יש הוכחות זה היה האדם, זה לא דמניוק שהיה עליו עוררין והוא שוחרר בסוף.

(44:21) אני לא יודע אם אתה אגב יכול לאמת את זה מתוך פגישות שאתה רואה כאן, שאתה אומר בלבך, היא צודקת, הוא צודק ואתה רואה את זה.

(44:27) לי זה הרבה יותר קל, כי זה לא משנה לי.

(44:30) כי מבחינתי, הם בסוף צריכים להסתדר אחד עם השני.

(44:34) אני נכנס בנאמר, אני לא שופט.

(44:36) יכול להיות שמישהו פה הוא חר בן אדם, ואז אני אגיד לו, אתה יודע מה?

(44:40) את יודעת מה?

(44:42) אני את המקצוע שלי מאוד אוהב, אני באמת מאחל לעצמי להיות מגשר גם בגלגול הבא.

(44:46) אם אנחנו נפגשים, אל תבוא אליי איתו, תבוא עם מישהו אחר, אבל בגלגול הזה זה מה שיש.

(44:52) ואז זה לא משנה כמה שהוא חרא, או אדם נוראי, וכמה שהוא באמת, אבל הוא ההורה השני.

(44:58) זה האבא של הילדים שלך.

(45:00) זה הנתון.

(45:00) זה השותף, עכשיו גם אם אתם שותפים, אתם באותו סביבה.

(45:04) כי אם היה לכם עסק משותף, כנראה שאתם באותו מיליה.

(45:06) ועולם העסקים הוא לא כזה גדול.

(45:08) ואז יכול להיות שתיפגשו, עכשיו, איזה שם אתה רוצה לעסק?

(45:11) איך אתה רוצה שייראו המערכת היחסים עם הילדים?

(45:15) את רוצה להיות צודקת או חכמה?

(45:18) אז הצדק מבחינתי, עכשיו, יש צדק בגישור, ואני בלימודי המשפטים, שהוא הראשון שלימדו אותנו, הראשון, סיפור אמיתי, זה לשכוח מהצדק.

(45:27) אמרו, פה אין צדק, פה יש חוק, כולם לעמוד דקה דומייה לזכרו של הצדק, ככה זה התחיל.

(45:32) ובגישור יש אבל צדק, אבל הוא סובייקטיבי.

(45:35) ולכן הוא לא, לדעתי זה לא צודק.

(45:37) אבל ביניהם, אם זה צודק להם וזה מבוסס, ואחרי שלקחו את כל הפרמטרים, וגם צריך התייעצו, בדקו, שבאמת אחר כך לא תהיה תחושה של אכזבה, או תסגרו לו, פספסתי, או רימו לי, או לא אמרו לי.

(45:49) ברגע שאנחנו מחזיקים את זה, ועוברים את השלב הביולוגי, של הסטרס והכעס, והזמן עושה את שלו, ומדברים על נתונים ועובדות, הם מצליחים לבנות בתהליך הזה.

(46:01) לא רק הסכם, הסכם זה חתיכת נייר.

(46:04) הם בונים הסכמות, הם בונים איזשהו מערכת יחסים חדשה, לשותפות חדשה, זה הספר השני שאני קרא, זה בדיוק המקום הזה, לייצר את השיח אחר, מנגנון אחר, להפריד בגירושין את ההורות מהזוגיות, שביחד הם מאוד קשים.

(46:19) זה ממש רפורמה, זה הרשות המחוקקת והשופטת בנפרד.

(46:22) בדיוק, והילדים זה התקשורת, הם המפקחת.

(46:26) לא, לא, תראה, אני גם חושב שהם בתוך הד…

(46:28) בתוך משברים צריך, וזה קשה מאוד, אבל אני משתדל כשאני נמצא במשברים לעשות את זה, א’, כן להיכנס לנעליים של הצד השני, וכן להבין מה הוא עובר.

(46:40) ולהבין זה מעולה, להבין אותו, זה עוד לא בכלל להסכים, אבל כן בהחלט.

(46:42) ואני יכול להגיד לך יותר מזה, אפילו לחמול, זאת אומרת, במקום לכעוס, לחמול.

(46:47) אני יכול להגיד לך שלא מזמן היה לי איזשהו משבר משפחתי, אני לא אכנס לפרטים לא בגלל, בגלל מה שנקרא, כבודם של אחרים.

(46:53) שגרם לאיזשהו נתק בתוך המשפחה.

(46:56) וזה נתק מטומטם, זה משבר מפגר, אני לגמרי מאשים את האנשים שבצד השני, ואני צודק אגב, אובייקטיבית אני אומר את זה, אבל אני זוכר שאמרתי לחברים, אם לאנשים בצד השני, נוח שאני רחוק להם מהעין כי אולי אני מאיים עליהם כי אולי אני לא נוח להם, או-טאבר, בגלל קריירה שלי, מקבל את זה, כואב אבל מקבל את זה.

(47:29) אבל כואב.

(47:30) כן.

(47:30) אוקיי, זו אמירה יפה.

(47:32) כן.

(47:34) וזה גם עושה לי סדר.

(47:35) אני בכלל לא אוהב לספר לעצמי סיפורים, לפעמים.

(47:39) מה זה אומר?

(47:39) כאילו לעשות סדר, לכתוב תסריט לקורא משבר, אני אומר…

(47:43) אה, כי נורא קל להגיד, אה, היא עשתה לי את זה ככה, הוא עשה לי את זה ככה, כי ככה וככה.

(47:48) לא, אני אוהב להמציא איזשהו סיפור, נגיד סתם הפרופורים שלי, אבא שלי.

(47:52) אז כאמור, לא גדלתי עם אבא שלי, והוא לא דמות מפתח בחיי, בשום צורה שהיא.

(48:00) שאני יכול להגיד, אה, חרא, ואני יכול להגיד, ובניתי סיפור שהוא לא אדם עם יכולות הוריות, סיפור אגב שמאוד מיטיב איתו, מאוד מחמיא לו.

(48:11) ואני חי עם זה, וזה ממש סבבה.

(48:14) אתה שומע, אין לי שום כעס בקול, אתה שומע, נכון?

(48:16) מאמין לי, ממש פתור, אין לי שום כעס אליו.

(48:21) אני חושב, אני לא יודע, אני לא נכנס לתוך לב, אני חושב שעם הסיפור שבנית, שהוא גם מגובה בהצלחה, שגם לא בא כי היא הייתה בקלות, אלא כי עשית הרבה טעויות ומהן למדת, אז היום ההצלחה והתחושת הסיפוק הזה והאור הזה שיש לך בעיניים, זה פשוט מעפיל על כל דבר אחר.

(48:45) זאת אומרת, יכול להיות שזה עדיין שם, אני לא יודע, אני לא צריך להתמודד עם זה, אבל עשית כל כך טוב שאי אפשר להשוות את הדבר הזה.

(48:53) כן.

(48:53) זאת אומרת, זה המון בתוך הפרספקטיבה, וזה כלי מדהים לעשות עוד נרטיב.

(48:57) כן.

(48:58) אני יכול לספר סיפור שבו אני הדפוק ואני הקורבן וקשה לי.

(49:02) ואני יכול להחליט, ואתה תתרגל, לך לסדנת כתיבה אם אני צריך, אבל לתרגל סיפור אחר.

(49:08) לגמרי, וגם באמת, ושוב, זה נורא קל פה בשיחה, שאנחנו רגל על רגל מדברים וזה, בקוליות ובנינוחות, להגיד כל מיני דברים, כמו למשל, לוקחת את זה אישית.

(49:17) ואני נגיד, באמת, אני החלטתי שאני לא לוקח דברים אישית.

(49:20) מה זה אומר?

(49:21) לא, ותאמין לי שאני, אם כל הכבוד, מזכיר פה את המילה אצלך כמה פעמים בהקשר שלי, ובאמת אין לי תלונות בסך הכל, אבל מעליבים אותי על בסיס יומיומי, שתבין, בחנויות הספרים, איפה שעושים את הספר, הוא מוצג יפה, לא מוצג יפה, עשיתי מצקי, צומת ספרים, תנאים, לא תנאים, זה, המפיץ, הקהל, ביקורות, טוקבקים, זה, על בסיס, לצד המחמאות שאני מקבל כל יום, והחיזוקים והבחיות כפיים, אני גם כל יום מעליבים אותי.

(49:51) ובלי להתכוון, כן?

(49:53) ועכשיו אני יכול להיעלב, ואני יכול להגיד, בסדר, זה לא אישי, זה…

(49:58) אני לא, העולם לא סובב רק אותי, בסטימצקי יש להם עוד 200 סופרים, וצריכים להחליט את מי הם שמים בתצוגה, ואני לא…

(50:07) כאילו, ברגע שאני לוקח את הדברים אישית, זה נורא נורא משחרר.

(50:10) גם אגב, לפעמים מול הבנות שלי, שאני שומע ממישהי שזורקת לי איזושהי הערה, שקשורה לתפקוד שלי וזה, זה לא אישי, זאת אומרת א’, לפעמים אולי היא צודקת ואני חושב על הדברים וזה לא אישי, זאת אומרת, שוב כל אחד עם הסיפורים שהוא מספר לעצמו, כאילו יכול להיות שיום אחד, לא יודע, נדבר עם הבנות שלי עכשיו או בעוד עשור או עשרים והם יגידו כן היה לנו אבא מזניח שלא היה בבית והוא כל היום היה בקריירה שלו ואו נסגר בחדר העבודה וכתב ספרים או עשה הרצאות או נסע בעולם אני ראיתי אותך בחוג להתעמלות ילדים עם ילדות בכיתה חמש או שש שהייתה שם, אתה לא הורה מזניח.

(50:52) אני גם לא חושב שאני הורה מזניח, תודה, אני גם לא חושב שאני הורה מזניח, אבל לא, אני סתם אומר את זה, כי אגב, ברור לי שיש לבנות שלי טענות כאלה או אחרות, אני שומע לפעמים, וזה בסדר גמור, כאילו, אני גם לא מתיימר להיות מושלם, ואני גם, אגב, עוד משהו ש…

(51:07) גם פתר אותי מ…

(51:09) וזה בכלל נכון במשברים, זה…

(51:11) אני משוחרר מרגשות אשם.

(51:13) אגיד לך דווקא משהו, נגיד אפרופו ילדים.

(51:15) אני זוכר שכשהבת שלי הגדולה הייתה בת ארבע, אז היא אמרה לאמא שלה, אבא לא משחק איתי.

(51:23) כאילו, עכשיו זה לא היה בטון של האשמה, לא הייתי נוכח בשיחה, אבל כאילו היא אמרה, אתה יודע, היא אמרה שאתה לא משחק איתה.

(51:28) אז קודם כל ישר נעלבתי.

(51:30) אמרתי, אוי ואבוי, אני לא משחק איתה.

(51:32) ומה זה אומר וזה וזה.

(51:33) ואז חשבתי על זה, קודם כל זה לא מדויק.

(51:37) אני מאוד שיחקתי, אבל זה נכון שאני לא משחק נגיד בברביות, אני מדבר בזמנו, או לא במשחקי תפקידים של אמא ואבא ומורה וזה.

(51:48) לא אוהב את זה.

(51:49) אני הורה של שיחות, של חפירות, של לקרוא ביחד ספר, של ללכת לתיאטרון, ללכת לראות קולנוע.

(51:56) וחוויות אחרות, ואמרתי, זה אני, אני לא מנסה להיות ההורה שאני לא יכול להיות, אני לא עכשיו אשחק בברביות ואשחק קולות כי הילדה רוצה, איזה מזל שיש לה אמא, ויש סבתא ודודה, ומיליון אנשים אחרים שישחקו בברבי, אני לא אבא של ברבי.

(52:14) ולהיות ההורה שאתה באמת, זה גם כן די מאוד יפה.

(52:17) להיות ההורה, ואיפה, במה שטוב לתת, את זה להגדיל.

(52:22) מה שאני טוב בו לתת אותו מקסימום ומה שאני לא לתת למישהו אחר.

(52:26) ממש, ממש.

(52:27) בסוף הילד זה איזשהו כלי ואנחנו נעמיק לו כמה שיותר, אז בואו כל אחד ייתן לו את הדברים הכי טובים שלו.

(52:32) לגמרי.

(52:32) ואני חושב שגם בהקשר הזה, אני אגיד גם להורים שמתגרשים או מלכתחילה אגב נמצאים באירועות משותפת, זה נפלא, זה לראות שני בתים, שתי התנהלויות, שתי רזולוציות, הרי בכל בית של הורים גרושים יש רזולוציות.

(52:48) אתה באורות משותפת.

(52:49) אני באורות משותפת, כן.

(52:50) וגם אנחנו מאוד מתואמים.

(52:51) אני צריך לעשות פה פרק שלם על זה.

(52:53) זה העתיד לדעתי.

(52:54) מה זה זה העתיד?

(52:55) זה ההווה.

(52:56) בדיוק עכשיו, ישבתי עם מישהי שסיפרה לי שהיא עושה אורות משותפת, אגב עם סטרייט, הם שני סטרייטים, היא והוא, והם עושים אורות משותפת.

(53:03) זה מפעל הפיס, זה לוטו, זה מדהים הדבר הזה.

(53:07) כי זה הפרדת רשויות אגב, זה הפרדת רשויות בין האורות והזוגיות, וזה כמעט לא מתערבב.

(53:15) אבל…

(53:15) אנחנו נעשות פרק מיוחד על זה, ניקח הראש על עצמי עכשיו.

(53:20) אז למשל אצלנו בבתים אנחנו מאוד דומים במסגרת, כלומר מאוד ברור באיזה שעה נכנסים למיטה, טוב היום כבר הן גדולות, אבל כשהן מוקטנות באיזה שעה ומקלחות ואוכל וכל הדברים האלה, אבל מעבר לזה יש רזולוציות, לי לא מפריע שסתם קופצים על הספה אצלי בסלון ולה מפריע, סבבה.

(53:39) היא לפני השנה הקריאה סיפורים כל הזמן מגיל אפס.

(53:42) ואני באיזשהו שלב מיציתי את הנושא ופרשתי מהנושא שלי.

(53:48) אני מקריא ספרים לא בשמונה בערב כשאני עייף בעצמי, אלא בחמש אחר הצהריים.

(53:52) וילדים יודעים אגב להתאים את עצמם, הם קולטים שזה, לא צריך ליישר קו במאה אחוז, צריך שהמסגרת תהיה זהה, שהערכים יהיו זהים, אבל ברזולוציות, ובעיניי זה יפה.

(54:08) שילד רואה בית שמארחים בו יותר לעומת בית שמארחים בו פחות, בית שמבשלים בו יותר לעומת בית שמזמינים, ואז יש לו יותר אופציות, כאילו אצלי בבית אני שומר על כשרות, זאת אומרת בשר חלב, בבית השני לא, זה בסדר, והם יחליטו איך הם יחנכו את ילדיהם בבוא העת, כאילו זה חופש, אני חושב שזה…

(54:32) ילדים שגדלים בשני בתים, לא משנה באיזה פורמט, זה ילדים של חופש.

(54:39) שאלתי לא מזמן את בת שלי דפנה, איך זה לגדול בשני בתים?

(54:43) היא אמרה לי במבט של הרגיל.

(54:46) כן.

(54:47) מה אתה רוצה?

(54:47) רגיל.

(54:48) נכון.

(54:48) מה אתה רוצה?

(54:49) כן.

(54:50) יש לזה את בית הערך.

(54:52) טוב, אני אעשה רגע איזשהו סיכום קצר.

(54:54) טוב.

(54:56) כי הזמן שלנו.

(55:00) קודם כל, זו שיחה, באמת, אני מקשיב לך, ו…

(55:06) אני אגיד לך אחרי שנכבה את המיקרופון, אני אגיד לך עוד כמה דברים טובים, אבל באמת, אני חושב, המון ערך נתת.

(55:11) תודה.

(55:12) על הנרמול של המשבר, שבאמת שזו הזדמנות, ומילד שיכול לבחור איך לראות את הדברים ברגע עצמו, וכנראה שזה בגלל ההורים, ואיך שהם מכרו לתת לו את הכלים, ואיך להראות, ויש פה אולי משהו משפחתי.

(55:23) שאפשר לשנות את זה מהרגע שמווסרים לילד ועוד לפני זה.

(55:28) אפשר לנרמל, אפשר להראות חודשה, אפשר להראות לנו שהתפקיד שלנו זה ללמד את הילדים להתמודד עם החיים, והחיים זה לא רק הצלחות, ולא רק הכל יפה, ולא רק כמו בפייסבוק שהכל טוב, יש גם הרבה קושי.

(55:40) אז אני מזמין את האנשים להאזין לך, לקרוא אותך.

(55:46) אני באמת אומר, קחו את זה כהמלצה, אני רואה אנשים, ואני מכיר הרבה אנשים שקראו אותך בתוך תהליך הגירושין.

(55:52) ואני רואה שזה עושה טוב, אז באמת קחו את הכלים האלה, קחו את הידע הזה ותקראו ותפנימו ותנשמו את התכנים האלה, כי מי שמצליח להחזיק ואפשר ויובל מאוד מנגיש את התכנים האלה ומי שיכול להחזיק את התודעה הזו של חשיבה חיובית והנה אופרטיבית יש איך לעשות את זה המשבר הזה, וזה לא רק משבר הזה, זה יכול להיות כל משבר, באשר הוא לא גירושין, זה יכול להיות בעסקים, בחיים, בכל דבר, יכול להיות הנקודה של ימינה החיים שלי, הפכו להיות עוד יותר טובים.

(56:27) והכל, הכל, בסוף נגמר, כל משבר, אתה יודע, שוב, ככה התחלנו והזכרנו את אמא שלי בהתחלה, אז ככה לסיום, כשאמא שלי חלתה, ידעתי שאנחנו על זמן קצוב, היא הייתה סטייג’ פור, סופני, זה היה…

(56:40) היא לא ידעה את זה אבל אני ידעתי וזה היה ברור שזה עניין של שבועות, חודשים, אולי אם ירצה השם שנים אבל זה נגמר בעשרה חודשים.

(56:48) ואני זוכר שבתוך התקופה המאוד מאוד מאתגרת שבאמת הופכת את החיים, אמרתי לעצמי מדי פעם, זה ייגמר בסוף.

(56:58) כאילו זה נגמר בטרגדיה עצובה מאוד אבל זה נגמר.

(57:02) כאילו בסוף זה נגמר, זאת אומרת גם אדם…

(57:06) חולה, שוב יש מצב, לפני זה גם שנים, כן, אבל אני אומר, בסוף משבר נגמר, שבועות, חודשים, אם יודעים לעבוד את המשבר.

(57:16) משבר, אתה יודע, ביהדות אנחנו אומרים, הפירוש למילה משבר, זה כיסא התינוק, כיסא היולדת, התינוק היה בצער, תלדי בנים, יש שם בפסוק שהיולדת הייתה יושבת על המשבר, והנה היה מגיע התינוק, ובאו בנים עד משבר ולא יצאו.

(57:30) המשבר כבר בעברית, אנחנו רואים שזה הזדמנות, מתוך זה פוגעים דברים.

(57:35) לגמרי, ואתה יודע, אם הזכרת את המסורת היהודית, אז אם הזכרת את המסורת היפנית, שכחתי את השם של הפעולה, אבל אולי…

(57:42) נאגי, היינאגי.

(57:43) עם הזהב.

(57:44) כן.

(57:45) אז, אתה יודע, הם מאמינים שכלי שנשבר, לא זורקים אותו, אלא מדביקים אותו, ולא מדביקים אותו עם דבק, מדביקים אותו עם זהב, יוצקים זהב, ומחברים את חלקי השבר.

(57:56) ואני מאמין, אני יכול להגיד לך שמתוך משברים שהיו לי, בעיקר אגב מקצועיים של מיזם שהרמתי והוא לא, נולדו מיזמים אחרים.

(58:06) היה לי, הקמתי פעם אתר כמו פייסבוק, אבל רק על תרבות שמדברים בו, לפני איזה עשור, היה נקרא גיבור תרבות עם שותפים.

(58:14) אמרנו כמו פייסבוק, אבל מדברים, ידברו שם רק על סטנדאפ, ונגיד יוצא סרט, אז במקום ש, אתה יודע, יש שיח של האנשים על זה.

(58:21) זה לא תפס כי הפייסבוק כל כך חזק שזה לא תפס.

(58:23) והושקע בזה הרבה מאוד כסף, אבל, וזה היה משבר, כי זה כאילו חצי מיליון שקל, וזה לא עבד, וזה, אבל מתוך הדבר הזה קיבלנו המון מיילים לתוך האתר, שאלו אותנו איפה לומדים כתיבה, ואז אני והשותפים אמרנו, רגע, וואי, יש פה מאות אנשים שרוצים ללמוד כתיבה, בוא נפתח לבית ספר לכתיבה, והקמנו בית ספר לכתיבה, שכיסה את ההפסדים, והעביר רווח, אז אני אומר, מתוך שבר, אפשר, זה קלישאתי נשמע, לצמוח ולהתחדד.

(58:53) כל הקלישאות נכונות, לכן זה בסדר.

(58:55) לגמרי, לגמרי, לגמרי.

(58:57) אז יובל, תודה רבה שבאת.

(58:59) תודה על ההזמנה.

(59:00) זה היה באמת, אני מאוד מאוד, ידעתי שיהיה טוב, לא ידעתי כמה, ממש אני מאמין את זה.

(59:05) אז תודה רבה.

(59:06) בשמחה.

(59:07) ותודה רבה גם לשרון, שרון קנייד שפה איתנו ועושה פה את כל הטכנולוגיה שמסביב.

(59:13) ותמשיך לעשות טוב.

(59:13) אתה עושה טוב לכולם.

(59:15) משתדל.

(59:15) תודה.

(59:16) תודה.

(59:16) ותודה למאזינים.

(59:17) ותשתפו, חשוב, זו בקשה.

(59:20) בטח, תשתפו, תדרגו גם.

(59:21) תדרגו, תשתפו, תדרגו, לא תשאפשר.

(59:24) בטח, חשוב לדרג, כי גם בספוטיפיי יש כזה כוכבים.

(59:27) ואז ככל שיש יותר דירוגים, אתה במצעד שם.

(59:29) אתה מבין, פרק 60, אני צריך ללמוד את זה.

(59:31) תדרגו, תשתפו, תשלחו, תפיצו.

(59:35) אנחנו עושים טוב לעולם, אנחנו נותנים לאנשים כלים, ואנחנו עושים את זה בכוחות ה…

(59:39) מועטים שלנו, ולא…

(59:43) יש עולם של המשפט, לוקחים מאות אלפי שקלים מאנשים, ואז אפשר לדפוק פרסומות, ולעשות, וכאלה, אנחנו לא עושים את זה.

(59:49) כן.

(59:49) אז אנחנו צריכים את העזרה של האנשים שיפיצו את זה.

(59:52) אז תפיצו, ותודה רבה.