יש לכם שאלה? אפשר להתחיל בצ’אט הייעוץ למטה מימין.

מה התפקיד של מגשר? בין פישור, גישור ושיטת שותפות חדשה | פרק 112

בפרק 112 של "משהו עם גישור", נדב נישרי מסביר מהו באמת תפקידו של מגשר, ומדוע מגשר אינו בורר ואינו אדם שמחליט עבור הצדדים. הפרק מציג את ההבדל בין גישור לבין פישור, ומעמיק בתפקיד המגשר בשיטת שותפות חדשה: יצירת מרחב בטוח, בניית אמון, החזקת ניטרליות, הפחתת מתח רגשי, יצירת דיאלוג והובלת הצדדים לחשיבה עתידית ולבניית הסכמות שלהם. זהו פרק יסוד למי שרוצה להבין איך נראה תהליך גישור מקצועי באמת, ומה מבדיל בין הסכם שנכפה מבחוץ לבין תהליך שמאפשר לאנשים לקבל החלטות בעצמם ולהמשיך להתנהל טוב גם אחרי סיום הגישור.

מה באמת תפקידו של מגשר? מבט מתוך שיטת שותפות חדשה

פרק 112 בפודקאסט "משהו עם גישור"

כאשר אנשים חושבים על מגשר, הם מדמיינים לעיתים אדם שיושב בין שני צדדים, מקשיב לטענות, מציע פשרה, מקרב עמדות ובסוף מוביל את כולם לחתימה על הסכם. במובן מסוים, התמונה הזאת אינה שגויה לגמרי, אבל היא גם רחוקה מאוד מלספר את הסיפור המלא. תפקידו של מגשר, בוודאי כאשר מדובר בגישור גירושין, אינו מסתכם בניהול משא ומתן ואינו מתמצה בכתיבת הסכם. המגשר נכנס אל אחד המקומות הרגישים ביותר בחיי האדם: המקום שבו כעס, פחד, אכזבה, דאגה לילדים, שאלות כלכליות, כאב אישי וחוסר ודאות נפגשים יחד בתוך חדר אחד. בתוך המרחב הזה עליו לעשות דבר עדין ומורכב מאוד: לא להחליט במקום הצדדים, אלא לעזור להם לחזור להיות מסוגלים להחליט בעצמם.

זוהי נקודת המוצא החשובה ביותר להבנת תפקיד המגשר. מגשר אינו בורר. הוא אינו שופט. הוא אינו האדם שאמור לומר לצדדים מי צודק, מי טועה, מה “מגיע” לכל אחד ומה הייתה יכולה להיות תוצאת ההליך בבית המשפט. תפקידו אינו לקחת מהצדדים את האחריות, אלא להחזיר להם אותה באופן שבו הם יוכלו לשאת אותה. בגישור, האנשים עצמם הם בעלי ההחלטה. הם אלה שיחיו עם ההסכם, הם אלה שימשיכו לגדל את הילדים, הם אלה שיצטרכו להתמודד עם ההשלכות הכלכליות, המשפחתיות והרגשיות של כל בחירה. לכן מגשר טוב אינו ממהר להחליף את שיקול הדעת שלהם בשיקול הדעת שלו. הוא בונה עבורם תהליך שבו שיקול הדעת שלהם יכול לחזור לפעול.

בין גישור לפישור: למה ההבדל חשוב?

אחת ההבחנות החשובות היא ההבדל בין מגשר לבין מפשר. בפועל, לא מעט אנשים שפוגשים “מגשרים” פוגשים למעשה מפשרים. מפשר הוא איש מקצוע שמנסה להעריך עבור הצדדים מה יקרה אם ילכו לבית המשפט, ומתוך ההערכה הזאת הוא מציע להם פתרון ביניים. יש בכך יתרון מסוים: לפעמים אנשים נמצאים במצב רגשי כל כך טעון שהם מבקשים שמישהו חיצוני יאמר להם מה סביר, מה מקובל ומה כדאי. במקרים כאלה, פישור עשוי לתת תחושת הקלה, משום שהוא מצמצם את הצורך להכריע לבד.

אבל יש בכך גם קושי עמוק. כאשר ההליך נשען על השאלה “מה היה קורה בבית המשפט”, הצדדים עלולים לאבד את השאלה החשובה יותר: מה נכון לנו? מה נכון לילדים שלנו? מה יאפשר לנו להמשיך לתפקד כהורים? מה ייצור יציבות לשנים הבאות? מעבר לכך, פעמים רבות המציאות המשפטית עצמה אינה חד-משמעית. אין תמיד תשובה אחת, אין תמיד נוסחה ברורה, ולעיתים מה שמוצג כ”זה החוק” הוא למעשה הערכה, ניסיון או עמדה מקצועית של אדם מסוים. כאשר צדדים מרגישים שהובילו אותם להסכמה על בסיס ודאות שלא באמת הייתה קיימת, האמון נפגע.

בשיטת שותפות חדשה, המגשר אינו מבקש להחליף את הצדדים בהחלטה. הוא אינו בונה את התהליך סביב השאלה מה יכריע אדם אחר, אלא סביב השאלה איך הצדדים עצמם יכולים לבנות הסכמות שמתאימות לחייהם. ההבדל הזה אינו רק טכני. הוא משנה את כל אופי החדר. במקום שבו המגשר הוא מקור התשובות, הצדדים עלולים להפוך לפסיביים. במקום שבו המגשר הוא מחזיק התהליך, הצדדים נשארים בעלי הבית של ההחלטות.

התפקיד הראשון: לבסס אמון

לפני שמדברים על הסכמות, צריך לדבר על אמון. אנשים שמגיעים לגישור, ובמיוחד לגישור גירושין, מגיעים לעיתים אחרי תקופה ארוכה של שחיקה, משבר, חוסר ודאות, חשדנות ופחד. הם לא תמיד מאמינים זה לזה, ולעיתים הם גם לא מאמינים לאיש מקצוע חדש שנכנס לחייהם ברגע רגיש כל כך. לכן תפקידו הראשון של המגשר הוא לא “לפתור” את הבעיה, אלא לבנות תנאים שבהם אפשר יהיה לדבר עליה.

בשיטת שותפות חדשה התהליך מתחיל כבר בשיחת ההיכרות. זו אינה שיחה טכנית בלבד, ואינה רק שיחה שמטרתה לקבוע פגישה. זו שיחה שמניחה את היסודות לתהליך כולו. הצדדים מקבלים הסבר על הדרך, על מה שעשוי לקרות, על האתגרים הרגשיים והמעשיים, על הצורך בסבלנות, על המקום של ייעוץ מקצועי חיצוני כאשר נדרש, ועל האחריות שלהם בתוך התהליך. כאשר בני זוג יודעים מראש מה עומד לקרות, קל להם יותר להחזיק מעמד גם כאשר המתח עולה. הם אינם מופתעים מכל קושי, משום שהקושי כבר הוכר כחלק טבעי מהדרך.

אמון אינו נבנה מהבטחות. למעשה, מגשר מקצועי אינו אמור להבטיח לצדדים תוצאה. הוא אינו יכול לומר להם מראש איך ייראה ההסכם, כמה זמן בדיוק ייקח התהליך או מה יסכים הצד השני. האמון נבנה דווקא מתוך יושרה: הסבר ברור, גבולות מקצועיים, שמירה על סודיות, הימנעות מהצגת דוגמאות שאינן מתאימות לכל מקרה, והבהרה שכל זוג וכל משפחה זקוקים לתהליך שמתאים להם. כאשר הצדדים מרגישים שלא מוכרים להם פתרון מדף, אלא פותחים עבורם מרחב מקצועי, מתחילה להיווצר תחושת ביטחון.

התפקיד השני: להפוך קונפליקט לשיח

קונפליקט אינו רק מחלוקת על כסף, זמני שהות, רכוש או החלטות הוריות. קונפליקט הוא מצב שבו אנשים מאבדים את היכולת לשמוע. הם שומעים מילים, אבל מפרשים אותן דרך כאב. הם מגיבים לעובדות כאילו הן התקפה. הם נאחזים בעמדות, גם כאשר העמדות אינן מבטאות במדויק את מה שהם באמת צריכים. פעמים רבות אדם אומר משהו בקול רם רק כדי לחשוב, כדי לבדוק רעיון, כדי להרגיש את האפשרות. אבל הצד השני שומע את הדברים כאילו מדובר בדרישה סופית, ומיד מתגונן או תוקף. כך נוצר ריב על עמדה שאולי בכלל לא הייתה עמדה.

כאן נכנס אחד התפקידים המרכזיים של המגשר: להאט את התגובה. לאפשר לצדדים לברר מה באמת נאמר, מה הייתה הכוונה, מה הצורך שמאחורי הדברים, ומה עדיין לא מגובש. המגשר אינו רק מתרגם מילים. הוא מתרגם מצבים. הוא עוזר לצדדים להבחין בין מחשבה ראשונית לבין דרישה, בין כאב לבין החלטה, בין פחד לבין עובדה.

בשיטת שותפות חדשה, השיח אינו נועד רק להגיע להסכמה נקודתית. השיח הוא חלק מהשיקום של היכולת המשותפת. גם זוג שמתגרש אינו מפסיק להיות מערכת, בוודאי כאשר יש ילדים. הם אולי לא יהיו עוד בני זוג, אבל הם ימשיכו להיות הורים, ולעיתים ימשיכו להיות קשורים דרך החלטות רבות לאורך שנים. לכן המטרה אינה רק “לסגור סעיפים”, אלא לבנות דרך שבה הם יוכלו להמשיך לדבר גם לאחר שהגישור יסתיים.

התפקיד השלישי: להחזיק מרחב רגשי בלי להשתלט עליו

חדר הגישור הוא חדר סוער. לעיתים המתח בו ממש מורגש. אנשים מביאים איתם שנים של פגיעות, שתיקות, אכזבות, חשבונות פתוחים ופחדים מהעתיד. מגשר שאינו יודע להחזיק את עצמו בתוך הסערה, לא יוכל להחזיק את החדר. לכן עבודת המגשר מתחילה עוד לפני שהצדדים נכנסים. עליו להגיע פנוי, יציב, מודע לעצמו, מסוגל להקשיב בלי להיבהל ובלי למהר להציל.

זו נקודה שרבים אינם מבינים: גישור אינו רק מקצוע של טכניקות. הוא מקצוע של נוכחות. מגשר יכול להכיר את החוק, לדעת לכתוב הסכמים, להבין מושגים כלכליים ולשלוט בכלים של משא ומתן, ועדיין לא להצליח להחזיק חדר טעון. כדי לגשר באמת, עליו לעבוד עם עצמו. עליו לדעת מה מפעיל אותו, מתי הוא נבהל, מתי הוא נוטה להזדהות, מתי הוא רוצה “לפתור” מהר מדי, ומתי הוא עלול להטות את החדר מבלי לשים לב.

הניטרליות של המגשר אינה אדישות. היא אינה חוסר אכפתיות. להפך, היא דורשת אכפתיות עמוקה לשני הצדדים בו זמנית. אם המגשר מזדהה רק עם צד אחד, גם אם הוא עושה זאת מתוך חמלה, הצד השני ירגיש זאת. וברגע שאחד הצדדים מרגיש שהחדר אינו בטוח עבורו, התהליך נפגע. לכן מגשר צריך להיות מסוגל לראות את האדם שמולו גם כאשר הוא כועס, פגוע, מתגונן או אומר דברים שקשה לשמוע. עליו להחזיק עמדה פנימית שאומרת: שני האנשים האלה חשובים, לשניהם יש מקום, ושניהם צריכים לצאת מהחדר עם יכולת להמשיך לחיות.

ניטרליות אינה פסיביות

יש הטועים לחשוב שמגשר ניטרלי הוא מגשר פסיבי. כאילו כדי להיות ניטרלי עליו לשבת בשקט, לא להתערב, לא לכוון ולא להביע דבר. זו טעות. מגשר ניטרלי הוא אדם פעיל מאוד, אך הפעילות שלו אינה נועדה לדחוף לתוצאה שהוא מעדיף. הוא שואל שאלות, מסמן נקודות שדורשות בירור, עוזר להפריד בין עובדות לדעות, מציע לבדוק מידע מקצועי, מחזיר את הצדדים אל העתיד, ומוודא שהשיח אינו מתפרק.

ההבדל הוא שהמגשר אינו משתמש בכוחו כדי להכתיב. הוא משתמש בכוחו כדי לאפשר. הוא אינו אומר לצדדים מה נכון להם, אלא שואל שאלות שמאפשרות להם לגלות מה נכון להם. הוא אינו מחליף את מחשבתם, אלא מחזיר אותה לפעולה. זו מלאכה עדינה מאוד, משום שכל מילה, הבעת פנים, חיוך, שתיקה או שינוי בטון יכולים להשפיע על החדר. חלק גדול מהתקשורת בין בני אדם אינו מילולי. אנשים מרגישים מתי מישהו איתם, מתי הוא נגדם, מתי הוא ממהר, מתי הוא שופט ומתי הוא באמת פנוי להקשיב.

לכן המגשר נדרש לצמצם את עצמו במובן הטוב של המילה. לא להיעלם, אלא לפנות מקום. לא להיות מרכז הדרמה, אלא לאפשר לצדדים להיות במרכז התהליך שלהם. ככל שהוא מצליח להיות פחות “בעל התשובה” ויותר “מחזיק המרחב”, כך גדל הסיכוי שההסכמות שייבנו יהיו באמת של הצדדים.

למה בשיטת שותפות חדשה מכוונים אל העתיד?

אחד העקרונות המרכזיים בשיטת שותפות חדשה הוא המעבר מהעבר אל העתיד. אין פירוש הדבר שהעבר אינו חשוב או שהכאב אינו אמיתי. להפך, הכאב קיים, ולעיתים הוא הסיבה לכך שהצדדים אינם מצליחים לדבר. אבל כאשר כל השיח נשאר בשאלה מה היה, מי עשה, מי פגע, מי התחיל ומי אשם, קשה מאוד להתקדם. העבר מושך את הצדדים אל קרב שאין לו סוף.

העתיד, לעומת זאת, יכול לפתוח מרחב אחר. כאשר שואלים את הצדדים איך הם רוצים שהחיים ייראו בעוד שנה, בעוד חמש שנים, ביום ההולדת של הילד, באירוע משפחתי, בתקופת חגים, במעבר בין בתים, מתגלה פעמים רבות שיש להם רצונות דומים יותר מכפי שחשבו. הם רוצים יציבות. הם רוצים שהילדים יהיו בטוחים. הם רוצים פחות מלחמות. הם רוצים סדר כלכלי. הם רוצים לדעת שאפשר יהיה לתאם. גם אם הם חלוקים על הדרך, לעיתים האופק דומה.

כאשר האופק מתבהר, אפשר להתחיל לדבר על הדרך אליו. במקום לריב על השריפה הנוכחית, אפשר לשאול איך בונים מערכת שבה שריפות כאלה יהיו פחות הרסניות בעתיד. לפעמים עצם ההבנה שיש יעד משותף מפחיתה את עוצמת הקונפליקט הנוכחי. מה שנראה רגע קודם כמו מאבק עקרוני, מתגלה כבעיה נקודתית בתוך ציר חיים ארוך יותר.

בין רגש לפרקטיקה: שני עולמות שחייבים להתחבר

גישור גירושין מחייב עבודה בשני מישורים במקביל. מצד אחד יש רגשות: פחד, עצב, אשמה, כעס, עלבון, דאגה לילדים ולעיתים גם תחושת כישלון. מצד שני יש שאלות מעשיות מאוד: איך מחלקים רכוש, איך קובעים זמני שהות, איך מתמודדים עם הוצאות הילדים, מה קורה עם דירה, פנסיה, חובות, חגים, חופשות, חינוך ובריאות. מגשר שאינו יודע לעבוד עם הרגש לא יצליח להגיע לפרקטיקה יציבה. מגשר שאינו יודע לעבוד עם הפרקטיקה ישאיר את הצדדים עם שיחה יפה אך בלי הסכם שמסוגל להחזיק את החיים.

הייחוד של גישור טוב הוא היכולת לחבר בין השניים. כאשר בני זוג מדברים על כסף, הם לא מדברים רק על כסף. הם מדברים על ביטחון, על הוגנות, על הכרה, על פחד מהעתיד ועל תחושת אחריות. כאשר הם מדברים על זמני שהות, הם לא מדברים רק על לוח שנה. הם מדברים על הורות, על קשר עם הילדים, על תחושת מסוגלות, על עומס ועל אמון. לכן המגשר צריך להבין שהשאלה הטכנית היא לעיתים שער לשאלה עמוקה יותר.

עם זאת, בסוף התהליך צריך להיווצר הסכם. ההסכם אינו חזות הכול, אך הוא כלי חשוב. הוא צריך להיות ברור, מעשי, ניתן להבנה, ניתן ליישום ובמידת הצורך גם ניתן לאכיפה. כאן נדרש מהמגשר ידע מקצועי נוסף: הבנה של גבולות משפטיים, יכולת ניסוח, היכרות עם סוגיות חוזרות בגירושין, ויכולת לתרגם הסכמות אנושיות לשפה מסודרת שתוכל לקבל תוקף מתאים. זהו המעבר העדין מהמרחב האינטימי של הגישור אל המרחב הרשמי של ההסכם.

מתי המגשר מביא ידע ומתי הוא מפנה ליועץ חיצוני?

בגישור עולות לא פעם שאלות מקצועיות: שווי נכס, זכויות פנסיוניות, היבטי מס, סוגיות מקרקעין, הערכות כלכליות או שאלות משפטיות מורכבות. מגשר מקצועי צריך לדעת מתי הידע שלו מספיק ומתי נכון לעצור ולהביא איש מקצוע חיצוני. דווקא ההכרה בגבולות הידע היא חלק מהמקצועיות.

אם המגשר הופך לשמאי, אקטואר, עורך דין, יועץ מס ומומחה לכל תחום, הוא עלול לפגוע בניטרליות שלו ובאמון הצדדים. כאשר יש שאלה עובדתית או מקצועית שיכולה להשפיע על ההחלטות, לעיתים נכון להביא מומחה מוסכם. כך הצדדים מקבלים מידע שהם יכולים לסמוך עליו, והמגשר נשאר בתפקידו המרכזי: ניהול התהליך, שמירה על השיח ועזרה לצדדים לקבל החלטות.

גם כאן יש הבחנה חשובה בין עובדה לדעה. עובדות מוסכמות יכולות לסייע לתהליך. דעות אישיות של המגשר עלולות להטות אותו. לכן מגשר בשיטת שותפות חדשה נזהר מאוד לא להפוך את ניסיונו האישי לתחליף לבחירה של הצדדים. הניסיון שלו חשוב, אך הוא אמור לשרת את התהליך, לא לשלוט בו.

למה התהליך חשוב לא פחות מההסכם?

אנשים רבים מגיעים לגישור כשהם רוצים “לסיים עם זה”. הרצון מובן. משבר גירושין הוא מתיש, ולעיתים כל מה שהצדדים רוצים הוא להגיע למסמך חתום ולחזור לנשום. אבל בגירושין, ובמיוחד כאשר יש ילדים, הסכם הוא לא סוף מערכת היחסים. הוא תחילתה של מערכת חדשה. אם ההסכם נחתם בלי שנבנתה יכולת בסיסית לדבר, להבין, לתאם ולהתמודד עם מחלוקות, הצדדים עלולים למצוא את עצמם חוזרים שוב ושוב לעימותים.

לכן תהליך גישור איכותי אינו רק מסלול להפקת הסכם. הוא מסלול לבניית תשתית חדשה. בני הזוג לומדים, גם אם באופן חלקי והדרגתי, להבחין בין מה שחשוב באמת לבין מה שמפעיל אותם ברגע נתון. הם לומדים לדבר על צרכים ולא רק על עמדות. הם לומדים לראות שהבנה אינה הסכמה, ושאפשר להבין את הצד השני בלי לוותר על עצמם. הם לומדים לקבל החלטות בתוך מציאות מורכבת, במקום לחכות שמישהו מבחוץ יכפה עליהן פתרון.

זהו אחד המקומות שבהם שיטת שותפות חדשה מבקשת להרחיב את מושג הגישור. המטרה אינה רק “שלא יריבו בבית משפט”. המטרה היא לעזור לאנשים לעבור ממצב של קריסה למצב של אחריות. לא אחריות מושלמת, לא יחסים מושלמים, אלא יכולת טובה יותר לנהל את החיים שאחרי.

איך בוחרים מגשר?

בחירת מגשר אינה בחירה טכנית. לא כל מגשר עובד באותה דרך, לא כל מגשר מתאים לכל זוג, ולא כל מי שמציג עצמו כמגשר מחזיק באותה תפיסת עולם. יש מגשרים שממוקדים בהגעה להסכם במהירות. יש מגשרים שמביאים גישה טיפולית יותר. יש מגשרים נרטיביים, טרנספורמטיביים, הסכמיים, משפטיים יותר או תהליכיים יותר. לכל גישה יש מקום, ולכל זוג עשוי להתאים משהו אחר.

לכן חשוב לפגוש, לשאול, להקשיב ולהרגיש. האם המגשר נותן תחושת ביטחון לשני הצדדים? האם הוא מסביר את התהליך בלי להבטיח הבטחות? האם הוא מבין את המורכבות הרגשית והמעשית? האם הוא שומר על ניטרליות? האם הוא ממהר להציע פתרונות או בונה קודם שיח? האם הוא רואה את הילדים ואת העתיד, ולא רק את הסעיפים בהסכם?

מגשר טוב אינו בהכרח מי שמדבר הכי הרבה או נשמע הכי סמכותי. לעיתים דווקא היכולת שלו לאפשר לצדדים לדבר היא הסימן למקצועיותו. מגשר טוב יודע להחזיק את החדר, אבל לא לקחת אותו לעצמו. הוא יודע להוביל, אבל לא לגרור. הוא יודע לשאול, אבל לא לחקור. הוא יודע להיות נוכח, אבל לא להשתלט.

סיכום: המגשר כמחזיק האפשרות

תפקידו של מגשר הוא להחזיק אפשרות במקום שבו הצדדים כבר מתקשים לראות אותה. האפשרות לדבר. האפשרות להבין בלי להסכים. האפשרות להחליט בלי להילחם. האפשרות לבנות הסכם שלא רק מסיים פרק, אלא מאפשר להתחיל פרק חדש בצורה יציבה יותר.

בשיטת שותפות חדשה, המגשר אינו עומד מעל הצדדים ואינו מחליט במקומם. הוא עומד לידם, ולעיתים ביניהם, כדי לאפשר להם לחזור לעמדה שממנה הם יכולים לבחור. הוא מחזיק את המרחב הרגשי, מוביל את השיח אל העתיד, עוזר להבחין בין עובדות לדעות, מחבר בין צרכים מעשיים לבין רגשות עמוקים, ובסופו של דבר מסייע להפוך תהליך אנושי מורכב להסכמות ברורות ואחראיות.

גישור כזה דורש מקצועיות, ניסיון, ענווה, שליטה עצמית, הבנה משפטית, רגישות אנושית ואמונה עמוקה ביכולתם של אנשים לשוב ולדבר גם אחרי שנראה שהשיחה ביניהם נגמרה. זו אינה עבודה של פשרה בלבד. זו עבודה של בניית דרך.

 

שאלות ותשובות: מהו תפקידו של מגשר וכיצד נראה תהליך גישור נכון?

התפקיד המרכזי של המגשר אינו להכריע בין הצדדים או לקבוע עבורם מה נכון, אלא לאפשר להם לחזור ליכולת לקבל החלטות בעצמם. המגשר יוצר מרחב שבו בני הזוג יכולים לחשוב, לדבר ולהבין מה נכון עבורם ועבור ילדיהם, מתוך אחריות מלאה לתוצאות. בניגוד לבית משפט או בוררות, בגישור הצדדים נשארים בעלי השליטה בתהליך ובתוצאה.

 

מפשר נוטה להציע פתרונות על בסיס הערכה של מה היה קורה בבית משפט, ולעיתים אף מכוון את הצדדים להסכמה בהתאם לכך. מגשר, לעומת זאת, אינו מחליף את שיקול הדעת של הצדדים ואינו מבסס את התהליך על “מה יקרה בבית משפט”, אלא על מה נכון לצדדים עצמם. ההבדל הזה משפיע על עומק התהליך ועל היכולת של ההסכם להחזיק לאורך זמן.

 

כאשר אדם אחר מחליט עבור בני הזוג, ההחלטה עשויה להיות יעילה בטווח הקצר, אך אינה בהכרח מתאימה לחיים שלהם בטווח הארוך. בגישור, המטרה היא שההסכמות ייווצרו מתוך הבנה פנימית של הצדדים, כך שהם יוכלו לעמוד מאחוריהן גם לאחר סיום התהליך ולהמשיך לנהל את חייהם באופן עצמאי.

 

תהליך גישור נכון מתחיל בבניית אמון. לרוב זה נעשה כבר בשיחת ההיכרות, שבה המגשר מסביר את הדרך, מציג את האתגרים הצפויים, מגדיר את גבולות התהליך ומאפשר לצדדים להבין למה לצפות. שיחה זו אינה טכנית בלבד, אלא מהווה בסיס רגשי ומקצועי להמשך הדרך.

 

ללא אמון, הצדדים אינם מסוגלים להיפתח, לשתף פעולה או להקשיב באמת. האמון מאפשר להם להרגיש בטוחים מספיק כדי לדבר על נושאים רגישים, לבחון אפשרויות חדשות ולהתנסות בשיח שלא הצליח להם בעבר. המגשר אינו יכול לכפות אמון, אך הוא יכול ליצור תנאים שבהם הוא נבנה.

 

בתוך קונפליקט, המגשר מסייע להאט את התגובות, להפריד בין רגש לעובדה, ולהפוך עימות לשיח. הוא עוזר לצדדים להבין מה באמת נאמר ומה באמת נדרש, ומונע מצבים שבהם אנשים נאחזים בעמדות שלא בהכרח משקפות את רצונם האמיתי.

 

המגשר אינו מנסה להעלים את הרגשות אלא להכיל אותם מבלי לאפשר להם להשתלט על התהליך. לשם כך נדרשת ממנו עבודה פנימית משמעותית: יציבות, מודעות עצמית ושליטה בתגובותיו. רק מגשר שמצליח להחזיק את עצמו בתוך המתח, יכול להחזיק את הצדדים.

 

ניטרליות אינה אדישות, אלא מחויבות שווה לשני הצדדים. המגשר אינו נוקט עמדה לטובת צד אחד, גם אם הוא מבין או מזדהה עם חלק מהדברים. הניטרליות מאפשרת לשני הצדדים להרגיש בטוחים ולהישאר בתוך התהליך. ברגע שאחד הצדדים מרגיש שהמגשר נוטה לצד השני, האמון נפגע.

 

המגשר כן מכוון, אך לא באמצעות מתן תשובות אלא באמצעות שאלות. הוא מוביל את התהליך, מסמן נקודות חשובות, ומסייע לצדדים לחשוב לעומק. ההכוונה היא תהליכית ולא תוכנית – היא לא אומרת מה להחליט, אלא עוזרת להבין איך להגיע להחלטה.

 

התמקדות בעבר נוטה להעמיק את הקונפליקט, משום שהיא מחזירה שוב ושוב את הצדדים לשאלות של אשמה ופגיעה. התמקדות בעתיד מאפשרת לבנות חזון משותף ולזהות מטרות דומות. כאשר יש הסכמה על כיוון, קל יותר לדון בדרך ולהפחית את עוצמת המחלוקות.

 

לא. הכאב קיים ומוכר, אך אינו הופך למוקד הדיון. במקום לנתח את העבר, משתמשים בו כרקע להבנה, אך מכוונים את האנרגיה לבניית מציאות עתידית טובה יותר. זהו מעבר ממאבק על העבר לבנייה של העתיד.

 

המגשר מבין שכל שאלה טכנית נושאת גם משמעות רגשית. דיון על כסף, זמני שהות או רכוש אינו רק עניין פרקטי, אלא משקף צרכים עמוקים יותר כמו ביטחון, הוגנות והכרה. התהליך משלב בין הבנת הרגש לבין יצירת פתרונות מעשיים שניתן ליישם.

 

כאשר נדרשת מומחיות מקצועית – למשל בתחום כלכלי, משפטי או שמאי – המגשר מפנה לאיש מקצוע מתאים. בכך הוא שומר על הניטרליות שלו ומאפשר לצדדים לקבל מידע אמין שעליו ניתן לבסס החלטות.

 

כן, אך כתיבת ההסכם היא רק שלב אחד בתהליך. ההסכם נבנה מתוך ההבנות וההסכמות שנוצרו, והוא צריך להיות ברור, ישים ותואם את דרישות החוק. מגשר מקצועי יודע לתרגם את השיח להסכם מדויק, אך אינו מתחיל מההסכם אלא מהתהליך.

 

הסכם יכול להסדיר את ההווה, אך התהליך בונה את היכולת להתמודד עם העתיד. במיוחד כאשר יש ילדים, בני הזוג ימשיכו להיות בקשר. אם לא נבנתה יכולת בסיסית לתקשורת, גם הסכם טוב עלול להישחק. תהליך נכון יוצר תשתית שמאפשרת המשך התנהלות יציבה.

לא. יש גישות שונות לגישור, וכל זוג צריך למצוא את המגשר שמתאים לו. חשוב להיפגש, לשאול שאלות ולהרגיש את החיבור. הבחירה במגשר משפיעה באופן ישיר על איכות התהליך ועל התוצאה.

 

כאשר שני הצדדים מרגישים שיש מקום עבורם, שהמגשר אינו שופט אותם, שהוא מסביר את הדרך בצורה ברורה, ושיש איזון בין רגישות לפרקטיקה. תחושת הביטחון והיכולת לדבר בפתיחות הן סימנים מרכזיים לכך שהבחירה נכונה.

 

המטרה אינה רק להגיע להסכם, אלא לאפשר לבני הזוג לעבור מתהליך של קונפליקט לתהליך של אחריות. גישור טוב מסייע להם לבנות דרך חדשה שבה הם יכולים להמשיך לחיות, לגדל את ילדיהם ולנהל את הקשר ביניהם בצורה יציבה ומכבדת יותר.

 
 

תמלול מלא של הפרק

(0:00) שלום, אני המגשר נדב נישרי, ואתם מאזינים לפודקאסט שלי משהו עם גישור.

(0:07) הפודקאסט הזה מחולק לשני חלקים.

(0:10) בחלק הראשון, אני עוסק בגישור גירושין, ובכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתגרש בטוב, בשיתוף פעולה, ולשמור עליכם ועל הילדים שלכם.

(0:22) בחלק השני, אני עוסק בכל מה שקשור לגישור.

(0:25) הפן המקצועי, הממשקים עם עולם המשפט, עם עולם הטיפול, ובכלל כל מה שקורה בגישור בעולם.

(0:36) הפודקאסט הזה הוא הדרך שלי לדבר איתכם, הציבור, המאזינים, שמחפשים את הדרך הנכונה להתמודד עם קונפליקטים בצורה של שיתוף פעולה ודיאלוג והימנעות.

(0:49) מהקצנה ומלחמות משפטיות.

(0:53) בכל שבוע, בכל פרק, אני והעורכים שלי זוכחים על נושא שאני חושב שיש בו ערך, ואני מאוד מקווה שאתם תיהנו מההאזנה ושתקבלו ממנה כלים מועילים.

(1:07) שתהיה האזנה נעימה, והנה, מתחיל פרק חדש.

(1:11) אז מה בעצם התפקיד של המגשר?

(1:13) ואני רוצה לענות על זה מהזווית של מגשר בשיטת שותפות חדשה, שזה קצת שונה מאולי מה שאתם מכירים ממגשרים אחרים.

(1:23) אז בואו נתחיל רגע בהתחלה, בבסיס של הבסיס של הבסיס, ונאמר כמה אמיתות מאוד פשוטות בנושא הזה.

(1:31) קודם כל שהתפקיד של המגשר הוא לא להיות בורר.

(1:35) המגשר לא מחליט עבור הצדדים.

(1:38) המגשר עוזר לצדדים להחליט בעצמם מה נכון עבורם.

(1:42) שזה שונה מאוד מהליך בוררות או בית משפט, ששם האדם אחר מחליט עבורנו.

(1:48) בגישור הצדדים הם אלה שמחליטים.

(1:51) ולכן התפקיד, התפקיד, התפקיד של המגשר הוא לעזור לצדדים להחליט.

(1:59) עכשיו, זה נשמע פשוט, אבל רגע.

(2:02) זה לא.

(2:03) כי הצדדים עכשיו נמצאים עכשיו בקונפליקט, וכשאנשים בתוך קונפליקט מאוד קשה להם לדבר, קשה להם מאוד לשים את הרגשות בצד, להבדיל בין העובדה לדעה, והשיח בקלות מאבד שליטה.

(2:18) לכן הם הגיעו גם לחדר הגישור.

(2:20) אז כל המובן שאיפה שהצדדים יכולים להסתדר עם בעצמם, מדהים, זו המטרה שלנו.

(2:26) אבל איפה שהם לא מצליחים, פה התפקיד שלנו.

(2:28) והתפקיד שלנו מתחלק לשני חלקים, יש את ההיבטים הרגשיים, התחושה, הסטרס, הסבל, היגון, הכאב, דברים ש…

(2:40) רגשות שלילים או חיוביים שאנשים חווים בזמן קונפליקט, ויש את ההיבטים הפרקטיים, שבסוף צריך לעשות הסכם, בהסכם הזה אולי יקבל תוקף של פסק דין אם צריך, ויש פה שאלות טכניות וכלכליות.

(2:53) שזה, תראו כמה מעניין העיסוק הזה של המגשר, כי יש בו הכל מהכל, זה החיים עצמם.

(3:01) עכשיו, הרבה פעמים אנשים שפוגשים מגשרים, הם בעצם פוגשים מפשרים.

(3:05) מה זה מפשר?

(3:07) מפשר הוא אדם, הוא בדרך כלל מציג את עצמו כמגשר, שבעצם אומר לצדדים מה לדעתו אמור לקרות אם הם ילכו לבית משפט, ולפי זה…

(3:17) הוא עוזר להם להחליט.

(3:20) שיש בזה משהו מאוד מקל מצד אחד, כי הנה יש פה מישהו שאומר לי, תקשיבו, זה מה שאומר החוק.

(3:25) הבעיה שאם נעשה בדיקה, בדרך כלל נגלה שאין באמת חוק, ואז זה פוגע באמון, והצדדים מרגישים שהם קצת פראיירים.

(3:33) וזה הקושי עם הפישור, אבל יש הרבה מאוד מפשרים, ולפעמים זה מתאים לאנשים שבאמת לא מסוגלים לקחת החלטה על עצמם, והם צריכים…

(3:43) שמישהו אחר יחליט עבורם, פישור הוא יכול להיות שמאוד מתאים.

(3:48) עכשיו, זה נשמע שאני אולי קצת בז לדבר הזה, אבל לא, אני חושב שלפעמים יש באמת אנשים שהמבנה האישיותי שלהם הוא כזה שאינו מסוגל לקבל החלטה והם צריכים שמישהו אחר יחליט עבורם.

(4:00) ועדיף שזה יהיה בפישור, שמישהו שהוא אולי כן שמע אותם, שכן דיבר איתם, כן מבין את המקום שלהם.

(4:08) מאשר שזה בהליך משפטי, שזה הנורא מכל בעיניי, כי זה באמת איבוד שליטה מלא.

(4:14) היתרון גם שבפישור, בסוף, אם אתם לא רוצים, אל תחתמו.

(4:18) זאת אומרת שזה בכל גישור, אף אחד לא מכריח אתכם לחתום על משהו שלא מתאים לכם.

(4:25) אתם יכולים בסוף לבדוק, לחשוב, ורק כשאתם שלמים, להסכים ולחתום על ההסכם.

(4:31) אז זה גם בפישור וגם בגישור.

(4:34) עכשיו, מה ההבדל בין מגשר בשותפות חדשה למגשר רגיל?

(4:39) בגדול, בגישור הרגיל, המגשר הוא מחפש את האינטרסים של הצדדים, הוא מפעיל שם איזשהו שיקול דעת, הוא מנסה להוביל ולהניע את התהליך לאן שנראה לו לנכון.

(4:49) אני אומר את זה מאוד מאוד בכלליות.

(4:53) בשותפות חדשה אנחנו לא עושים את זה.

(4:54) בשותפות חדשה אנחנו לא מנסים…

(4:58) להבין את הצדדים, אני רוצה שהם יבינו אחד את השני, אני רוצה לייצר ביניהם דיאלוג.

(5:04) והתפקיד שלי פה הוא כמה, הוא ככה.

(5:07) קודם כל, לייצר דיאלוג, לבסס אמון, לייצר שיח.

(5:12) אנחנו עושים את זה על ידי שיחת היכרות, תמיד אנחנו מתחילים בזה.

(5:16) שיחת היכרות שבה המגשר נותנת משנתו.

(5:20) זאת שיחה שהיא מאוד בנויה, מאוד מקצועית, מאוד מדויקת, והצוות שלי עושה אותה אחד לאחד.

(5:30) אנחנו ממש בונים תהליך, מניחים כבר מההתחלה את היסודות.

(5:36) אנחנו עושים את זה ככה כי אנחנו יודעים שהשיחה הראשונה הזאת תקבע איך ייראה המשך התהליך.

(5:41) אם אנחנו יכולים בשיחה הזו לבסס את האמון, להניח את כל היסודות למה שיקרה ולהכין את הצדדים, להכין את בני הזוג, את ההורים, לקוחות, כל מי שיהיה בחדר לתהליך, ואז אנחנו יודעים לגרום להם להבין מה הולך להיות, ואם הם יודעים מה הולך להיות, אז אם יקרה איזשהו משהו, אז הם כבר ידעו, אה, דיברנו על זה, אנחנו תכננו את זה.

(6:04) ידענו שיכול להיות שאתון יעלה, וידענו שיכול להיות שנקבל ייעוץ כזה, וידענו שיהיה לנו איזשהם אתגרים וקשיים רגשיים, ידענו את זה, כי למה?

(6:16) כי בשיחה הראשונית הכירו לנו את הכל, נתנו לנו את כל המידע.

(6:19) ולכן גישור בשותפות חדשה מתחיל בשיחת ההיכרות הזאת, שהיא ללא עלות וללא מחויבות, כי אנחנו רוצים מההתחלה, קודם כל אנחנו זוכים באמון, שזה גם כן איזשהו ייחוד שלנו, אני חושב.

(6:31) המגשר קודם כל זוכה באמון, נותן את כל המענה שהוא יכול והגיוני ומקצועי שהוא ייתן לצדדים, הוא לא יכול הרי להתחייב על משהו, הוא לא יכול להבטיח להם הבטחות, אנחנו גם לא רוצים, אני רוצה להפשיר תהליך חופשי שייתן להם את הזירה הפתוחה.

(6:46) הוא לא יכול לשלוח להם דוגמאות להסכמים, הוא לא יכול לתת להם טלפונים של אחרים מטעמי חיסיון, מטעמי בידול, מטעמים שכל מקרה הוא לגופו.

(6:56) אבל אנחנו חוץ מזה נותנים את כל המענה כדי לזכות באמון של הצדדים.

(7:03) ואז אחרי שעושים את שיחת ההיכרות, התפקיד של המגשר והתבסס האמון הראשוני, כמובן שאחרי פגישה אחת אנחנו עוד לא זכינו באמון, אבל את הניטות הראשוני יש לנו.

(7:13) את ההתחלה יש, אפשר מפה להתחיל.

(7:16) עכשיו התפקיד של המגשר הוא לייצר שיח.

(7:19) כי אנחנו מאמינים, לא, אנחנו יודעים, כרחון אנחנו רואים את זה, שככל שהצדדים פשוט מדברים יותר, המתח יורד, הסטרס יורד, ואנחנו מצליחים לאט לאט לראות גם את הצד השני, וככל שאנחנו רואים גם את הצד השני ומבינים אותו, ופה יש הבדל בין הבנה…

(7:38) לבין הסכמה, זה שאני מבין אותך, לא אומר שאני מסכים איתך.

(7:42) אבל לאט לאט ככל שאני מבין אותך יותר, ככה אני יכול יותר ויותר לייצר מחשבה אחרת.

(7:50) דברים משתנים.

(7:51) וזה עוד משהו שמאפיין את המגשר בשותפות חדשה.

(7:54) אנחנו מאוד תהליכיים.

(7:56) אנחנו לא חותרים עכשיו, תגיעו להסכמה.

(7:59) לא, אתם תגיעו להסכמה בקצב שלכם.

(8:01) תרצו מהר, תגיעו מהר, תרצו לאט.

(8:03) תגיעו לאט, בקצב שלכם, אנחנו כן נוודא שזה קורה בקצב הנכון ושהדברים עולים בצורה נכונה ומדויקת ולא סתם בכותרות, אלא באמת יורדים לרזולוציות מאוד מאוד מעמיקות, מאוד מדויקות, כדי שהכל יהיה באמת ברור ולא נשאיר שום דבר מאחור.

(8:22) אז אנחנו מייצרים את השיח, מייצרים תמונה ברורה ומייצרים דיאלוג.

(8:27) עד כאן נשמע פשוט, אבל בואו נזכור שהחדר הזה הוא חדר מאוד סוער.

(8:34) זה אומר שהמגשר צריך להיכנס לתוך זירה, ותחשבו על שריפה.

(8:38) ממש, אנחנו ממש מרגישים את השריפה.

(8:40) המעיים שלנו בוערות, ממש מרגישים את הסטרס בחדר.

(8:44) המשפט, אפשר לחתוך את המתח בסכין, זה משהו שאנחנו רואים מדי יום בחדר.

(8:51) ממש ככה, ממש רואים את המתח הזה, והתפקיד שלנו זה לפרק אותו.

(8:55) ופה נכנס החלק המאוד מעניין של עבודת המגשר, כי זו עבודה פנימית, קודם כל.

(9:02) לפני שאני צריך ואני יכול, לפני שאני בכלל מסוגל לפרק מתח אצל הצדדים שבאו אליי לגישור, אני חייב לפרק אותו אצלי.

(9:12) אני חייב להיות מאוד מוחזק, אני חייב לדעת איך להתמודד בעצמי, בקונפליקטים, סכסוכים בחיים שלי.

(9:19) אם אני כל הזמן מאבד שליטה בחדר הגישור, בחיים הפרטיים שלי, ואם אני כל פעם כועס, זועם, ולא מצליח לבטא את עצמי במילים, ואני מאבד שליטה, אני לא אוכל לגשר, אי אפשר ככה.

(9:35) לגשר זה לא רק עבודה, זה מהות, זה חיים, זה תפיסת עולם, זה דרך שברגע שהיא נכנסת פנימה, אני אומר על זה תודה רבה, זה משתלט עליך.

(9:48) ואני אומר לטובה כי אני כל כך מעריך את זה.

(9:52) אז העבודה היא מתחילה עוד לפני שהזוג מגיע, וזה מה שקורה לנו מאחורי הקלעים, יש איזושהי עבודה מדיטטיבית אולי קצת, כל אחד במקום שלו, יש מי שיראה סרטון מצחיק, יש מי שינקה את החדר, יש מי שיפזר, יסדר אותו, אבל אנחנו עושים איזשהו תהליך של קודם כל לנקות את האווירה, לפנות את המקום, לאפשר.

(10:13) לאנרגיה של בני הזוג שיבואו אלינו להיכנס למקום נקי.

(10:17) אנחנו רוצים באמת לאפשר להם מרחב פתוח ומוגן, מאוברר, שרק הם יהיו בו, ולא שאריות של מישהו אחר ולא שאריות של מישהו שהיה בעבר.

(10:28) עכשיו, זה משהו קצת אנרגטי, אבל אתם יודעים, אני אדם, אני לא אדם מאמין לצורך העניין, לא נחשב כאדם מאמין, אני אדם חילוני.

(10:40) אבל אני מאמין, כי אני רואה, אני רואה את האנרגיה הזאת, אני רואה את הקשר האנושי הזה, אני רואה את מה שמחבר בינינו, בין כל בני האדם, וזה מדהים לראות את הדבר הזה.

(10:50) אני רואה את האנרגיה הזאת שכשקורה לי משהו גם אתה מרגיש את זה, ואם קורה לך משהו גם אני מרגיש את זה.

(10:56) מבחינתי זו האלוהות, זה החיבור האנושי, זה המקום שבו אנחנו עובדים, ועם זה כמגשרים, עם זה אנחנו עובדים בחדר.

(11:03) ממש עם האנרגיה הזאתי, אז אנחנו מפנים את האנרגיה, מנקים פה את החדר.

(11:07) נותנים לאנשים לבוא ולהרגיש שהמקום הזה הוא באמת מרחב מוגן עבורם.

(11:15) ואז כשנכנסים, ואנחנו עושים את שיחת ההיכרות, ובהתחלה ואחרי זה בכל מפגש, אנחנו מקפידים באמת לאפשר להם את המרחב הזה.

(11:23) ואנחנו פה שומרים על הניטרליות.

(11:27) וזה גם כלל ידוע על המגשר, המגשר הוא ניטרלי, אין לו דעה לכאן ולכאן.

(11:31) עכשיו שואלים אותי איך אתה יכול להיות כזה נייטרלי, אין לך דעה?

(11:35) אז לפעמים בחיים הפרטיים בטח שיש לי דעה, אבל אני מבין שהיא לא רלוונטית, כי אני לא משפיע והדעה שלי היא שלי, לא לקדם אף אחד.

(11:43) אני בן אדם שרוצה להתמנע מהדעות שלו, כי במקום שבו אני משפיע, איפה אני, מה אני קונה, מה אני אוכל, יש לי דעה ברורה, אבל במקום של פוליטי או הצדדים…

(11:55) מה קורה להם?

(11:57) ההחלטות הן שלהם.

(11:58) ואם אני לא רואה משהו שהוא באמת פוגע או לא חוקי או פלילי, הוא פוגע בחסר ישע, מותר להם לעשות מה שהם רוצים.

(12:06) כי אני יודע שאם אני טיפה יטה את עצמי לטובת אחד הצדדים, וזה גם, זו עבודה פנימית מאוד קשה לעשות מאוד, לקח לי הרבה מאוד שנים להגיע לזה, וגם המגשרים שעובדים אצלי וגם שאני מכשיר, זו עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית שאנחנו עושים בעצמנו.

(12:20) כי אני יודע שאם אני בעד מישהו ואני אראה את זה, הצד השני ירגיש את זה ויברח.

(12:27) ואז בעצם פגעתי בצד שאני רואה שאני בעדו.

(12:31) ולכן אם אני בעדו, אני חייב גם להיות בעד הצד השני באותה מידה.

(12:35) כדי ששניהם ירגישו בטוחים, שניהם ירגישו שהם בידיים טובות.

(12:38) כי בסופו של דבר גם הם יישארו לבד, אני לא אהיה שם.

(12:43) בסוף הם ילכו.

(12:44) אני רוצה בגלל זה לייצר תהליך שלא יסתיים רק בהסכם טוב.

(12:48) אלא הסתיים בתהליך שבסופו הם באמת יוכלו להתנהל בצורה טובה, חברית, קולגיאלית, אחד עם השני.

(12:55) ולכן אני צריך לתת להם להתמודד ולא לפתור להם את הבעיה.

(13:00) לפעמים זה מאוד קשה כי יש מקרים.

(13:02) אתם יודעים, אני עשיתי אלפי תהליכי גישור לאורך השנים, אז די בהתחלה אני כבר יכול להגיד, אוקיי, זה ייגמר לככה, זה ייגמר לככה, קצת לכאן, קצת לכאן.

(13:11) ועדיין, אני הרבה פעמים מופתע.

(13:13) כי אנחנו נותנים להם את המקום שלהם, ואת השיח שלהם, וההזדמנויות שלהם, ומייצרים משהו שהוא שלהם.

(13:20) אז גם אם זה דומה, או גם זה דומה למה שחשבתי שיכול להיות, או דומה למשהו אחר, אז מה?

(13:25) זה שלהם, זה משהו חדש, וזה הייחוד שלהם.

(13:28) אז אנחנו רוצים לא לפתור להם, לא לקצר להם, אלא באמת לתת להם את המקום, ואת הזמן, ואת המרחב, לייצר את התהליך שלהם, ואת ההסכמות שלהם, שהם יתגאו.

(13:38) ממנו.

(13:39) אז זו עבודה פנימית מאוד גדולה.

(13:41) עכשיו, תוך כדי התהליך, אחרי שכבר הכנתי את עצמי, ובאתי מוכן, ופיניתי את החדר, ושחררתי את כל האנרגיה התקועה שהייתה בו, או שאין בו, החדר שלי פה מאוד מובהר כל הזמן, את החדר מאוד, יש פה זרימת אוויר כל הזמן פה.

(13:56) אחרי זה אני צריך להתחיל, ואני כל הזמן מחזיק את עצמי.

(14:00) אני מודע לזה.

(14:01) וזה חשוב ומאוד מעניין שתדעו על עולם הגישור.

(14:04) 70% מהתקשורת שלנו, אולי 80, יש מחקרים לכאן ומחקרים לכאן, אבל אלה הסדרי הגודל, ש-70% מהתקשורת בין האנשים היא לא מילולית, היא בשפת הגוף, היא בטון, היא במבט עיניים, היא בשפה, היא בסגנון.

(14:21) ככה אנחנו מתקשרים.

(14:23) מעט מאוד, 30-20%.

(14:25) והתקשורת היא מילולית.

(14:27) עכשיו, זה קצת מוזר בעולם שלנו שהכל במילים, אנחנו קוראים טקסט, אנחנו כותבים טקסט, הודעות וואטסאפ אחד לשני, שזו תקשורת נוראית, כי היא מוותרת על כל הסממן הרגשי, הייחודי לנו, את כל החתימה האנושית שלנו, אנחנו פשוט מוותרים עליה, ישר מדברים בהודעות כתובות, וזה מייצר המון מחלוקות, אני יכול להגיד לכם פה שהמון זוגות באים אליי.

(14:49) אלינו להתגרש בגלל הוואטסאפ כי הם מנהלים את כל התקשורת שביניהם בוואטסאפ, בהודעות כתובות ועל זה אני אומר ניחא, אם אתם כבר מתקשרים בוואטסאפ ולא יכולים לשבת ולדבר, תקליטו הודעות תתרגלו להקליט הודעות, אם אתם רוצים גם לצלם הודעות, תצלמו אותם שיראו אתכם מדברים שישמעו את הטון, שיראו את העיניים, שיראו שאכפת לכם כשאתם כותבים הודעה, הצד השני לא יודע מה הרגש שלכם הוא קורא את ההודעה כמו שהוא חושב, וכרגע אם הוא כועס עליכם, הוא חושב שאתם כותבים בטון כועס.

(15:21) והמון מערכות יחסים עלו על סרטון ונגמרו בגלל זה, בגלל חוסר הבנה בתקשורת הכל כך בסיסית הזו.

(15:28) ולכן עזבו אתכם מהודעות כתובות.

(15:31) אז המקשר לתפקיד שלו זה לעבוד עם כל השפת הגוף.

(15:35) ואני יודע שאם אני אחייך, אני אשפיע על מה שקורה בחדר.

(15:39) ואם אני אצעק, אני אשפיע על מה שקורה בחדר.

(15:41) אם אני אבכה, אני אשפיע על מה שקורה בחדר.

(15:45) ומה שאני רוצה זה לא להשפיע על מה שקורה בחדר, אני רוצה להחזיק את המרחב הזה.

(15:49) לכן יש פה המון המון עבודה, ותחשבו על הסיטואציה שיש פה זוג שצועק ובוכה, ועולים, חדר הגישור הוא חדר מאוד אמיתי, מאוד מאוד אמיתי.

(15:58) קורים פה דברים מאוד מאוד, אנשים נפתחים, כי זה הצומת האחרון, פה הדברים עולים, ופה…

(16:06) ועכשיו הם מתמודדים עם זה ביחד איתי.

(16:10) ובמקום הזה, כל הרגשות עולים.

(16:14) זה המקום הכי סוער, הכי מרגש, הכי אנושי.

(16:17) והצד השני, אם אני אומר משהו לא נכון, הוא יקפוץ, הוא יגיד, מה אתה מקשקש?

(16:20) אני יודע שלא, זה לא כמו אצל פסיכולוג שאני יכול להגיד מה שאני רוצה.

(16:24) פה בחדר הגישור, הפארדנר שלי שם, הוא יודע בדיוק מה נכון ומה עשיתי ומה אמרתי.

(16:31) ולכן זה חדר שאני רוצה לתת להם את האנרגיה שלהם ולכן אני צריך לצמצם את החתימה שלי, את החתימה האנרגטית שלי, את החתימה הפיזית שלי לכלום.

(16:40) להיות בוץ מתוחכם, אני קורא לזה, כמו שאמר רבנו מאיר אריאל.

(16:45) בוץ מתוחכם, להפוך לשום דבר, אבל הוא הכל.

(16:49) וזה היופי בתוך התהליך.

(16:50) מרוב שאני כלום, אני הכל.

(16:52) אני נותן להם את המרחב, אני מחזיק אותו, אני יכול לכוון אותם בשאלות.

(16:56) אני לא אומר להם מה נכון.

(16:57) אני שואל אותם איך אתם רואים את הדברים.

(16:59) ואז אני גם צריך להיות מתורגל ולדבר בשאלות כדי לאפשר להם את החשיבה הנוספת, את היצירתיות, את ההזדמנות שלהם רגע לשאול מה הם רוצים.

(17:11) אתם יודעים, אנשים לא יודעים הרבה פעמים מה הם רוצים ממשהו עד שהם לא אומרים אותו.

(17:19) אומרים אותו בקול רם.

(17:20) הבעיה שכשאני אומר משהו בקול רם ואני מהדהד את המחשבות שלי, אבל לא בהכרח שאני סגור עליהן, הצד השני מקשיב לי, ואם הצד השני מקשיב לי, אז הוא שומע אותי והוא אומר לעצמו, רגע, זה מה שאתה רוצה?

(17:35) אם זה מה שאני רוצה, זה מה שהוא רוצה, עכשיו הוא מגיב לפי זה, אבל הוא לא יודע שאני, זה לא מה שרציתי, אני רק מעד עד מחשבה, אני חושב בקול רם.

(17:43) אבל אז מה שקורה זה שמתחיל לפה קונפליקט, כי בעצם אתה שמעת אותי אומר משהו שלא בהכרח זה מה שאני רוצה, אבל עכשיו…

(17:50) אתה חושב שזה מה שאני רוצה, והופ התחלנו לריב על זה, אבל אני בכלל צריך עכשיו להגן, כי אני אמרתי את זה, אז אני צריך להגן על עמדה שהיא בכלל לא שלי, אבל כבר אמרתי אותה, אז אני חייב להגן עליה.

(17:59) התפקיד של המגשר זה להיות בדיוק בנקודות האלה ולייצר פה שיח, ולהגיד, רגע, רגע, רגע, מה אתה צריך?

(18:05) מה אתה רוצה?

(18:06) איך אנחנו עושים את זה?

(18:07) אנחנו עושים את זה על ידי לכוון את האנשים אל העתיד.

(18:10) בוא נדבר על מה יהיה, לא מה היה, על מה יהיה.

(18:13) שגם זה מיומנות מאוד מורכבת, כי…

(18:15) בשיח שלנו אנחנו רוצים לדבר על מה קורה עכשיו, עכשיו יש פה שריפה אבל בשותפות חדשה אנחנו מבינים שכרגע את השריפה שקיימת אני לא יכול לכבות אותה אין מה לעשות, אנשים שעסוקים לפתור את השריפה שקיימת עכשיו לא מצליחים, בטח שלא יש את הצד השני כי כל הזמן אנחנו רבים, במקום ללכת לכבות את השריפה אנחנו רבים על מי יחזיק את הצינור אבל אם אנחנו נדבר על העתיד מה הולך לקרות ומה יבוא ואיך החיים שלנו ייראו ונראה, ניצר שם בעתיד הכמה שיותר רחוק את ההסכמות של איך אנחנו רואים דברים דומים, אז פתאום אנחנו נוכל להגיד, נראה, הנה, אם האופק שלנו דומה, אנחנו רואים דברים דומים, עכשיו רק בוא נדבר על איך אנחנו מגיעים לשם.

(18:55) ואז יכול להיות שמתוך ההסתכלות הזו, השריפה כבר תהיה לא רלוונטית.

(18:59) כי הנה, אני יודע שאנחנו רוצים להגיע לאותו מקום, אנחנו רואים שנעשה צעדים גדולים מלהגיע לשם, אז הנה, מה זה השריפה הזאת?

(19:06) היא קטנה.

(19:06) בתוך על ציר הזמן היא שריפה קטנה, וכך אנחנו יודעים לא לכבות שריפות בלי בכלל להתעסק בהן.

(19:13) כל זה מצריך מאיתנו המון המון המון, כמו שאמרתי, עבודה פנימית.

(19:18) וזה בגלל זה, כשאני מכשיר מגשרים, החלק המשפטי, החלק הטכני הוא הכי מצומצם, כי הוא מאוד קל.

(19:25) בגירושין חצי חצי, נו בסדר, מה זה?

(19:28) זמני שהייה, מה אתם רוצים?

(19:30) איך אני עוזר לזוג להגיד מה אתם רוצים?

(19:33) זו המיומנות.

(19:35) איך אנחנו קובעים מזונות במקום שאין חוק מזונות?

(19:37) צריך למצוא מה נכון להם.

(19:39) אז זה אומר גם איך נכון לכם להתנהל כלכלית, מה הצרכים, מה ההוצאות, מה המטרות, מה ההכנסה שתהיה.

(19:45) אלה שאלות שאנשים בתוך קונפליקט מאוד קשה להם להתמודד איתן.

(19:49) וזה התפקיד שלנו פה, לעזור לאנשים להתמודד עם השאלות האלה, בשיחות משותפות ובשיחות נפרדות.

(19:55) שם אנחנו יכולים קצת יותר, תקשורת יותר פתוחה, אולי יותר אישית.

(19:58) יותר שם אנחנו קצת יותר לוס, יותר משוחררים בשיח שלנו, כי אנחנו כן מחזקים פה מאוד את האמון, ואנחנו כן רוצים לתת אולי עוד איזה אקסטרה מהניסיון שלנו לצדדים.

(20:10) אבל בגדול אנחנו עושים כמה שיותר שיחות משותפות, כדי שהתהליך יהיה שלהם.

(20:16) כמה שיותר לא אני יהיה העיקר, אלא הם יהיו העיקר, השיח שביניהם, האנרגיה שלהם, הילדים שלהם.

(20:23) העתיד שלהם.

(20:26) לוקח לי, אני חושב שכל החיים אני עובד על להיות מגשר, אבל בחדר הגישור אני כבר 12-13 שנים, ואני כל הזמן עובד, ולומד, ומתפתח.

(20:37) אני יכול להגיד לכם שבשנה האחרונה, שקצת התרחקתי מחדר הגישור, והלכתי וכתבתי את הספר החדש שלי, את גישור כאומנות לחימה, אז מאוד התעסקתי במי הוא מגשר, במה הוא צריך להיות, בטכניקות שככה צברתי מתוך הניסיון שלי בפרקטיקה לאורך השנים, ולאט לאט גם בניתי את המודל הזה של מה המגשר.

(21:00) והיום אני, כשחזרתי לחדר הגישור יותר, אז אני ממש רואה את המקומות איפה שגם אני צריך להשתפר, ואיפה האידיאל, ואיפה החזון, ואיפה הפרקטיקה.

(21:09) שזה דבר מדהים, החדר שכל הזמן, ולא משנה כמה אתה טוב וכמה אתה מנוסה, יש לך המון המון לאן לגדול, וזה נפלא הדבר הזה.

(21:18) הזכות הזאת היא לדעת שגם אם אני טועה, אני בסביבה אנושית, אני בסביבה טובה ואני יכול לייצר שיח בטוח.

(21:25) יש בזה המון, ובעיניי, המון ביטחון במין האנושי.

(21:31) אתם יודעים, יש לי פה במשרד זוגות שאנחנו פוגשים מכל השבטים בארץ.

(21:38) חילוני, דתי, ערבי, מוסלמי, נוצרי, חרדי, כולם פה.

(21:43) אנחנו פוגשים את האנשים, ואנשים נפלאים, באמת, וזה מרתק לראות את זה, וזה מדהים, זה מעורר תקווה והשראה, כי אנחנו רואים שכשאתם יושבים אדם לאדם, אנחנו אותו דבר.

(21:54) אנחנו באמת רוצים טוב לנו ולילדינו.

(21:57) וזה חדר שיש בו המון המון אנושיות, וחמלה, ורוך, אבל כן, בסופו של דבר גם המון פרקטיקה.

(22:04) כי אחרי שעברנו את כל התהליך הזה והורדנו את הסטרס ויצרנו דיאלוג ועזרנו לצדדים לייצר הסכמות, אנחנו גם צריכים לדעת להכין פסק דין.

(22:14) ופה אנחנו כבר בעצם, זה הממשק שהמגשרת צריך לדעת להעביר את הזוג מהתהליך האינטימי, הפרטי שלו, לבין תהליך שרגע יש פה שופט או דיין שהולכים לקרוא את ההסכם הזה וצריכים לתת לו תוקף של פסק דין ואנחנו לא רוצים שיאשימו אותנו בחוסר המקצועיות, אנחנו לא רוצים שלזוג יהיה יותר גרוע, שיהיה תקלות בהסכם, אז פה יש פה מיומנות של כתיבת הסכם, הבנת המטריה המשפטית, החוקית, מה מותר ומה אסור, וגם זה מגשר, כל מגשר חייב להכיר, מגשר בשותפות חדשה על אחת כמה וכמה, כי אנחנו צריכים ומוצאים את הדרך מצד אחד גם לאפשר לבני הזוג לעשות מה שהם רוצים, למצוא את הסגנון שלהם, את ההסכמות הייחודיות שלהם, את התנאים שמתאימים להם, אבל גם לעשות את זה בצורה שתתאים לחוקי המדינה ותאפשר להם באמת להתנהל, ושאם תהיה בעיה, יהיה אפשר לאכוף את ההסכם הזה.

(23:13) אז גם פה יש מיומנות מאוד מאוד גדולה, שגם נצברה באלפי הסכמים שכתבנו, כתבתי, אני עברתי לכל ההסכמים במשרד, אז ראיתי אין סוף הסכמים.

(23:24) וכל הזמן אנחנו מחפשים את הסגנון שלהם, את הצבע שלהם, אבל עדיין בתוך הבנה עם מה הם גבולות הגזרה ומה אפשר ומה גם אי אפשר לפעמים, וגם עם זה צריך להתמודד.

(23:35) במקום הזה, התפקיד של המגשר בשותפות חדשה, זה גם מאוד לדבר על מה עובדתי, איפה יש לנו עובדות ואיפה יש לנו דעות.

(23:48) איפה שיש עובדה אובייקטיבית, יש למגשר בשותפות חדשה שתי אפשרויות.

(23:53) אם זו עובדה שאין עליה עוררין, ונתינתה לא תפגע בנייטרליות שלו, או כפי שהצדדים רואים אותה, אז יכול להיות שהמגשר יוכל להגיד את זה, ואין שום בעיה.

(24:07) אבל אם יש טיפת ספק למגשר, שיכול להיות שאם הוא יגיד את העובדה, והיא עובדה, אני מדבר אם זה לא משהו שהיא דעתו, הוא את דעתו המגשר צריך לשמור לעצמו.

(24:16) אלא אם כן הוא אומר כדיסקליימר, תראו, זו דעתי, אבל אל תתייחסו אליה.

(24:20) יכול לפעמים לשמש מטבים שזה מתאים ורלוונטי, אבל בתוך תהליכים יותר מתקדמים, שכבר באמת יש אמון והצדדים מבינים פה, כולנו פה התחברנו, יש פה איזה בונדינג מאוד מאוד גדול בתוך התהליך.

(24:31) אבל אם למגשר יש ספק שהעובדה יכולה לערער את הביטחון של אחד הצדדים בתהליך, הוא לא יגיד אותה.

(24:37) הוא יגיד בוא נלך ליועץ מקצועי וזה עוד יתרון שלנו, אני לא מתיימר להיות שמאי או אקטואר או עורך דין למקרקעין או כל יועץ אחר מקצועי שזה שהלך ולמד ויש לו ידע מקצועי ותיתן לי אותו בבקשה, אני רוצה לתת את הידע התהליכי, אני מנהל את התהליך, אז אם יש שאלה מקצועית, טכנית, עובדתית, אפשר להביא יועץ חיצוני וככה בעצם המגשר מנע מעצמו להיות מכריע או אחד שקובע את דעתו ונתן לצדדים את ההזדמנות לבחור את היועץ שלהם שהם סומכים עליו ואיתו לקבל את ההחלטה.

(25:18) אז זה גם לגבי נתונים ועובדות.

(25:21) מה עוד אוכל לומר על מגשר בשיטת שותפות חדשה?

(25:26) תראו יש המון מגשרים בחוץ, ואני רוצה להגיד שכל מי שבא לעבוד בתחום הזה הוא אדם נפלא.

(25:32) ככה, קודם כל, אני חושב שבאמת מי שבא לגשר ורק מגשר, קשה לי עם כאלה שגם מייצגים בבתי משפט וגם מגשרים, זה 80 מעלות מבחינתי, אתה לא יכול גם וגם.

(25:44) אבל יש הרבה מאוד אנשים טובים שיושבים ומגשרים, ובאמת באים לעזור לאנשים ולעשות להם טוב.

(25:52) ויש כאלה שזו פרנסתם ויש כאלה שעושים את זה מרצונם החופשי, במרכזי גישור, בקהילה או בהתנדבות, ואנשים נפלאים.

(26:00) ויש שיטה, יש שיטה ויש גישה.

(26:02) מה שמלמדים בבתי הספר לגישור זה לא מה שאני מלמד.

(26:06) אני עובד בדרך אחרת לגמרי, דרך מהפרקטיקה, כי הבנתי שדברים שהיו באקדמיה פשוט לא עובדים ולכן פיתחתי את שיטת העבודה, את שותפות חדשה.

(26:17) ומה שאני מציע לעשות, לפני שמתחילים גישור אז, תפגשו עם מגשרים, תפגשו עם מגשר של שותפות חדשה, תפגשו עם מגשר רגיל, תפגשו עם מגשר של מגשרים נרטיביים, שרוצים לייצר סיפור חדש, להבין את הסיפור של האחר ולייצר סיפור חדש, יש מגשרים טרנספורמטיביים, יש מגשרים הסכמיים, אלא בעיקר מפשרים שרק חותרים להסכם, ולכל אחד יש את המגשר שמתאים לו.

(26:42) מגשר זה לא כותרת, זה לא כמו שאתה בא לפסיכולוג וכל פסיכולוג הוא אותו דבר, לא, יש כל מיני סוגים ויש כל מיני אסכולות.

(26:52) אז תיפגשו, תראו, תחקרו ותמצאו את המגשר שמתאים לכם.

(26:58) ואם אתם מגשרים שרוצים להתמחות ולהתמקצע, אז שיטת שותפות חדשה נמצאת פה גם בשבילכם.

(27:05) ואנחנו כמובן שמחים להעביר את הידע ואת הניסיון פה בישראל.

(27:10) ברחבי העולם.

(27:15) אז זהו, שיהיה לכולנו בהצלחה בשיח הזה, בעשייה הזו.

(27:21) ואני רוצה להודות לכם על ההאזנה, לבקש שתשתפו, שתעבירו, שתגיבו לי, שתדרגו.

(27:30) כל הודעה כזאת שאתם שולחים לי היא מאוד מאוד מחממת, אפילו קצת, אפילו תראו לי האזנתי.

(27:36) זה מאוד משמח אותי לדעת שאני מצליח ככה לחדור את החומות האלה של הבדידות האינטרנטית.

(27:44) ואני יודע שכן, אני רואה את המספרים, אני יודע כמה מאזינים לנו, אבל זה, הקשר האישי הוא גם מאוד חשוב לי.

(27:50) אז אני אשמח גם על כך ועל כל עזרה בלהעביר את המסר.

(27:54) תודה רבה ולהתראות בפרק הבא.