יש פרקים שבונים תאוריה, ויש פרקים שמוכיחים שהיא עובדת. הפרק הזה הוא מהסוג השני. נדב ישרי מארח שני אנשים שהוא מכיר מזה יותר מעשרים שנה: בתאל ואורן, שהיו זוג, עברו יחד תהליך גישור, ושבע שנים אחרי כך יושבים בסטודיו, מספרים על מה שבנו מאז, ומדגימים שהדרך שבחרו השתלמה.

אורן הוא היום איש מלונאות מצליח. בתאל היא מגשרת מוסמכת. שניהם בזוגיות חדשה. ולשניהם יש ילדים מאושרים שגדלים בשני בתים.

הרקע: פגישה אקראית בסנטר

נדב מכיר את בתאל מצעירותם, ממעגלים חברתיים משותפים. יום אחד הוא נתקל בה בדיזנגוף סנטר כשפניה שפוכים, ומי שמכיר אותה יודע עד כמה זה חריג. היא סיפרה שהיא עומדת להיפרד. הוא הציע לעזור.

כמה ימים אחר כך, בבית קפה, היא סיפרה שכבר הייתה אצל עורכת דין שהמליצה על צעדים תוקפניים. בתאל נבהלה. “נזכרתי בך ובאתי,” היא אומרת.

נדב הסביר לה מה זה גישור. הוא ידע שיהיה לו קשה לשמור על ניטרליות עם אנשים שהוא מכיר, אבל גם הבין שדווקא ההיכרות מחייבת אותו להיות כן לגמרי עם שניהם. “אי אפשר לספר שטויות כשהצד השני יושב בחדר.”

“נפרדנו”. לא “התגרשנו“

אורן מעיר בתחילת השיחה שהוא ובתאל מעולם לא התחתנו. הם בחרו להיות ביחד מתוך רצון, בכל יום מחדש. ולכן כשהחליטו שלא, הם לא התגרשו, הם נפרדו.

“המילה גירושין טעונה מאוד,” הוא אומר. “היא מכניסה לתוכה כל כך הרבה, ולא בהכרח לטובה.” הוא מעדיף לראות את מה שקרה כהחלטה, לא ככישלון. שני אנשים שבחרו ביחד, ואחר כך בחרו להיפרד.

בחירה יומיומית

שבע שנים אחרי, אורן אומר משהו פשוט ועמוק: הבחירה לנהל את הפרידה בצורה טובה היא לא החלטה חד-פעמית שעשית פעם אחת ונגמרה. זו בחירה שחוזרת כל יום. “יש קלאשים, יש אמוציות, יש ימים שחורים. אבל בכל פעם בוחרים שוב בתקשורת.”

הוא גם מדבר על הפחד שהיה לו בהתחלה, הפחד הכי גדול שיש לאב שנפרד: שהילד הקטן שנשאר עם אמא לא יראה אותו. “בן שנתיים היה לנו. חששתי.” ובתאל, שמקשיבה לו, אומרת: “מאז שנפרדנו לא עלה לי רגע לשחק בזה. הוא תמיד יהיה שם. בחרתי לקבל את זה.”

מה עזר: שישה עקרונות מהשטח

שני האורחים מביאים את מה שסייע להם לבנות את מה שיש להם היום.

תמיכה. בתאל מספרת על אביה שהתקשר אליה כל בוקר בתקופה הקשה ואמר לה שהיא אלופה. “לא יודעת עד כמה זה העצים אותי.”

להסתכל קדימה. בגישור, נדב שאל אותם: “אתם רוצים שהילדים יגיעו מהצבא ויבחרו אצל מי לבלות את השבת?” השאלה הזו שינתה נקודת מבט. “הבנתי שאני רוצה לבנות עם אורן מערכת יחסים שהיא מכבדת.”

לבחור את עצמך. בתאל גרה ברחוב שבו כולם ידעו שנפרדו. אורן עבר לבית הצמוד אליה. “למדתי לצאת ובמקום לפנות שמאלה לבית הקפה הרגיל, לפנות ימינה ולמצוא עולם שהוא שלי.” גם לתת לצד השני לבנות את חייו בלי להציף אותו. “מה שהוא עושה זה לא שלי. יש לי חיים משלי.”

לקבל את בן הזוג החדש של הצד השני. בתאל מדגישה נקודה שלדבריה אנשים מפספסים: “בן הזוג של הגרוש מקבל ילדים שלא שלו. זה לא קל. אם אתה מהצד פוגש אותו ואומר תודה, תודה שאכפת לך, שאתה אוהב אותם, זה משנה הכל.” אורן מוסיף שהוא יצא לערב מקסים עם בן הזוג של בתאל ורצה להדגיש: “הוא בן אדם מדהים.”

להחליף את התקליט. “יש לנו תקליט של לפני הפרידה, תקליט הלכלוכים. ואז מגיעים אנשים מהצד ומחממים. ובאיזה שהוא רגע אתה חייב לבחור להחליף. לשים תקליט שמרים. שאומר: אני רוצה להסתדר איתו.” מי מחליט? “רק אתה.”

לא לקרוא לזה כישלון. “היה לכם, עשיתם ילדים, היה כיף, נפרדתם. זה לא כישלון. זה להתקדם למקום אחר.” אורן מסביר שמרגע שקוראים לזה כישלון, שמים על עצמנו חמישים טון לפני שיצאנו לדרך.

ועדת הפיוס בחדר הגישור

בתאל מספרת שהיה רגע בתהליך שלא יכלו לדבר אחד עם השני מרוב כעס. שני הצדדים לא הסתכלו אחד לשני בעיניים. נדב עשה להם תרגיל שנקרא “ועדת הפיוס.”

נדב מסביר את המקור: בדרום אפריקה, לאחר נפילת האפרטהייד, הקים נלסון מנדלה ועדות אמת ופיוס שבהן עמדו עבריינים על במה בפני משפחות הקורבנות, סיפרו את מה שעשו, ובסוף הקהל אמר להם: אנחנו סולחים. “יש כוח עצום לסליחה ציבורית. לקחתי את זה לחדר הגישור. ביקשתי מכל אחד להגיד שלושה דברים טובים על ההורות של הצד השני.”

בתאל: “בכיתי.”

הוא מסביר שהתרגיל לא עובד בהתחלה. הוא עובד רק כשמגיעים לרגע שמבינים שאין ברירה, שחייבים לנסות משהו אחר.

הורות משותפת: שני שחקנים על אותו מגרש

אחת הנקודות שמשניהם עולה בחוזקה היא הורות משותפת בזמני שהות שווים. הם לא הגיעו לשם מיד אלא בהדרגה, ממסגרת של שישה ושמונה ימים בשבועיים לחצי-חצי.

“כשהפכנו להיות שווים, משהו במערכת היחסים השתנה,” אומרת בתאל. “הפכנו להיות שני שחקנים על המגרש.” ואורן מוסיף את הדימוי שלו, שמגיע מעולם העסקים: “לגדל ילדים זה עסק. שותפות. והשותפות הזו לא נגמרת גם כשנפרדים. אז כדאי לתפעל אותה עם אנרגיות טובות.”

“יש לי מערכת יחסים טובה ממנה מרוב זוגות נשואים“

אורן אומר את זה ישר: “יש לנו כבוד הדדי. אנחנו עושים דברים יחד מדי פעם. יש ריבות, יש ימים קשים, אבל אני רואה את זה כהצלחה. הילדים שלנו מאושרים. אני מאושר. וזה לא מגיע בחינם, זה נבנה יום אחרי יום.”

בתאל מספרת שבתה אמרה לה לא מזמן בנסיעה: “את יודעת, לא לכולם יש גירושין טובים כמו שלך ושל אבא.” “ישר חפרתי לתוך זה,” היא אומרת עם חיוך. “מה זאת אומרת?”