שלום לכל המאזינים, אנחנו בפרק נוסף של משהו עם גישור, והיום נדבר על נושא מאוד חשוב.

(0:25) שממעטים לדבר עליו, השנה הראשונה אחרי הפרידה, אחרי הגירושין, איך מתמודדים איתה, איזה כלים אנחנו צריכים כדי לעבור אותה בשלום, איזה מוקשים היא טומנת, ממה כדאי להיזהר, יש באמת הרבה על מה לדבר, אבל קודם כל אנחנו שמחים מאוד שאתם ואתן מאזינים, מאזינות, מורידים, אנחנו כל הזמן מקבלים את הנתונים, זה באמת…

(0:52) מרגש ומופלא ונותן לנו אנרגיה להמשיך לעשות את זה, כי באמת בתפיסה שלנו אנחנו רוצים להנגיש את המידע הזה, הוא חשוב ואנחנו שמחים שזה מגיע למי שזה צריך להגיע.

(1:07) ועם מי נדבר על הנושא החשוב הזה היום?

(1:11) יושבים איתי פה שני אנשים שאני מאוד אוהב, נדב נישרי.

(1:16) שלום דניאל.

(1:17) מקשר על.

(1:18) די, תמשיך.

(1:20) ובתל בר גיורא מגשרת על בעצמה.

(1:23) חד משמעית.

(1:24) על חלל.

(1:24) על חלל.

(1:26) וגם ברמה האישית, אני מכיר את הביוגרפיה של כולנו.

(1:34) אנחנו מדברים פה גם מקצועית וגם אישית, כולנו חווינו פרידה, גירושין, ואנחנו כבר אחרי השנה הראשונה, אז…

(1:44) יש לנו זווית ייחודית.

(1:47) כן, יש לנו זווית, אנחנו מכסים את זה מכל הזוויות האפשריות.

(1:51) אז בואו נתחיל.

(1:52) נדב, מה בעצם קורה בשנה הראשונה?

(1:56) הרי יש את ההסכם, נפרדים, עוברים לשני בתים, אנשים חושבים שבזה הסתיים התהליך, אבל הם פתאום מגלים שלא.

(2:04) אני אלך איתך אז עוד אחורה.

(2:08) יש הסכם.

(2:09) או אין הסכם, זו לא השאלה.

(2:12) הסכם זה הרי אף פעם לא המטרה.

(2:15) אתם תוכלו גם כן להגיד את זה שההסכם הוא לא הדבר, החיים עצמם זה מה שחשוב.

(2:22) איך אנחנו מתנהלים, איך אנחנו פועלים, איך אנחנו מגדלים את הילדים שלנו ביומיום.

(2:28) ההסכם הוא בעצם שיקוף של ההסכמות שהושגו בין ההורים.

(2:33) אז אם ההורים מתנהלים ופועלים והכל בסדר, אז הכל בסדר, זה לא ההסכם.

(2:38) הרי ההסכם, אם מישהו יפר אותו, מי יפקח על זה, מי יבדוק את זה?

(2:44) ההורה השני.

(2:45) אז אם שני ההורים נחצו ידיים, מסתכלים אחד לשני בעיניים, והורים, אנחנו בטוב, אנחנו בשיתוף פעולה.

(2:50) ההסכם הוא רק חתיכת נייר.

(2:52) הפרידה, אבל זה הסיפור.

(2:54) מבחינתי, בואו נדבר בפרק הזה על פרידה.

(2:58) כי זה לא גירושין, זה לא הטכני, זה איך אני מתמודד עם אדם שהקמתי איתו בית, אהבתי אותו, אהבתי אותה, ועכשיו…

(3:08) עדיין אוהב.

(3:09) לפעמים עדיין.

(3:11) לפעמים.

(3:11) לפעמים, אבל…

(3:11) הוא לא אהבה זוגית אולי, אבל…

(3:14) מעורב עם הרבה רגשות אחרים.

(3:15) נכון.

(3:16) ואיך אני מתמודד עם הקושי הזה, שהאדם הזה, הבאתי איתו ילדים, הילדים שלי כאן, חצי מה-DNA שלהם מגיע ממנו, אני מסתכל עליהם, אני רואה אותו, הדיסוננס הזה הוא כל כך מורכב ואני צריך להיפרד, לא לראות את הילדים שלי כל יום, לדבר איתו עניינית במקום שאני בו פגוע.

(3:39) הקושי הזה זה הסיפור והשנה הראשונה לפרידה שמבחינתי זה מהרגע שדיברנו, שזה עלה על השולחן, שם זה מתחיל, שם שעון החול מתהפך.

(3:53) פה מתחילה שנה שהיא הכי משמעותית בחיים שלנו.

(3:59) ככה אני מסתכל על עצמי.

(4:00) שנה של צמיחה.

(4:01) שנה של צמיחה.

(4:02) ואמונה פנימית חדשה וגדילה מטורפת.

(4:06) נכון.

(4:07) אני קוראת לזה תסמונת הלב השבור.

(4:11) שאתה, אתה בעצם נשבר לך הלב, אבל נשבר לך הלב בצורה חדשה.

(4:15) כמו שתיארת, אתה עדיין רואה את הבן אדם.

(4:17) אתה רואה את הילדים שחלקם יכולים להיות דומים לאבא או לאימא, ואיך אתה לוקח את זה קדימה.

(4:26) איך אתה בוחר לקחת את זה עוד קדימה.

(4:28) נכון, בדיוק.

(4:29) זו בחירה קשה.

(4:31) וכאן אני אוכל להשתמש במקום שאנחנו מדברים בו בגישור, על לראות את הדרך, לשים לעצמך מטרה ולצעוד בדרך.

(4:39) נכון.

(4:40) אז אחת האמונות שלי היא ש…

(4:42) אם אתה מחליט, אתה רואה את, מדמיין את הוויז’ן של יום אחד אנחנו נשב בארוחת חג ביחד, או יום אחד אנחנו נחגוג את היום הולדת ביחד בלי שאני אתפרק בצד, ואתה שם את זה כתמונה מנחה, אז זה פשוט נותן לך את הדרך ללכת.

(5:04) נכון.

(5:05) אני רוצה אבל רגע, התמונה המנחה זה מעולה.

(5:08) אני דווקא רוצה לקחת את זה ליום-יום.

(5:11) הרי כל מי שמתגרש, הוא שומע מגרושים אחרים על השבתות בלי הילדים, ואיזה כיף, ורואים תמונות בסטוריז, וכולם עפים, ומפתחים שרירים.

(5:23) בסוף, בשבת הראשונה, אני ובתל אגב היינו השבוע בגישור, שהאימא ממש העלתה את הסוגיה הזאת, היא אמרה פתאום סוף שבוע שלם בלי הילדים.

(5:34) אני אמות מזה.

(5:36) ובאמת, כשאתה מגיע לזה…

(5:37) ככה היא אמרה?

(5:38) אני אמות?

(5:39) לא יודע אם אני אמות או משהו בסגנון הזה.

(5:42) היא אמרה משהו קשה, אני לא זוכר את הניתוח המדויק.

(5:45) אוקיי.

(5:47) ואנחנו היינו שם ואמרנו לה, נכון שבהתחלה זה מרגיש ככה.

(5:53) הרי כל אחד מכם, וגם אני, עברנו פתאום את השישי-שבת בלי הילדים.

(6:00) לבד, אתה כאילו מחכה לזה, כן, יש לך זמן פנוי, אבל יש שם איזו ריקנות כזאת, כי אתה לא רגיל לזה, וצריך לדעת איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת.

(6:12) היא לא קלה, כמו שרואים בסטוריז.

(6:16) שיספר לכם מה אני עשיתי בסוף שבוע הראשון שלי?

(6:19) כן.

(6:19) אני לא חושב, לא נראה לי שסיפרתי לכם את זה אי פעם.

(6:22) חשיפה.

(6:23) קרה או פה סיפור.

(6:25) סוף שבוע הראשון שלי בלי הבנות, זה היה סוף שבוע הראשון בחיי, בחייהן, שהייתי בלי הבנות.

(6:33) אני הייתי כל לילה, כל לילה לפרידה הייתי איתן.

(6:40) וזה היה סוף שבוע שאמרתי, אני הולך, כשעברתי לבית, לביתי החדש, אמרתי, אני הופך את התקופה הזאת לצמיחה.

(6:50) היה לי ברור, אני הולך לצמוח, אני הולך להתפתח, חדר הגישור זה תמיד היה יתרון שלי אני רואה מה קורה למי שהולך בטוב אני רואה מה קורה למי שהולך ברע אמרתי אין פה בכלל שאלה אני והיה הבנו גם היה הכירה את זה כי עבדתי כמגשר עוד לפני שהתגרשתי הבנו שחייבים לפעול בטוב אמרתי אני חייב ללכת ללמוד אני חייב לעשות סדנה סדנה ככה סוף שבוע הראשון שלי הלכתי לחבר לירון אמרתי תקשיב יש לי סופ”ש ראשון בלי הילדות, מה עושה?

(7:21) אני צריך סדנה.

(7:23) הוא אומר לי, תקשיב, במקרה איזה מישהו שאני מכיר אמרה, יש סדנת טנטרה במדבר.

(7:27) וואו.

(7:29) אני לא מבין מה, שמעתי על טנטרה, לא שמעתי את זה, אמרתי יאללה, אני קופץ.

(7:35) זה היה היום חמישי, אני קניתי כרטיס, למרות שבחמישי היה לי גישור בחיפה, ושליחה, העיר חמישי בגישור, אז לא יכולתי להגיע, בשישי היה לי גם גישור בבוקר בחיפה.

(7:45) אז כבר הכנתי תיק, נסעתי לגישור בחיפה, סיימתי, עם האופנוע הייתי, טאק, קחתי את התיק, טאק לים המלח.

(7:52) וואו.

(7:52) לנסוקי דרגות.

(7:53) קופץ ככה בקטנה.

(7:55) ככה, נוסע עם האופנוע, ככה, פתאום הרווחתי כזה טיול, היה דווקא מרגש, נוסע ככה לשם.

(8:00) במרחבים, היה חופש.

(8:02) זה היה נפלא, הגעתי לשם, היה שם, זה סטנאות וטקסים וכל מיני דברים מאוד מוזרים.

(8:09) הגעתי לטקס אחד ששינה לי את החיים, אני חושב.

(8:13) זה היה טקס של…

(8:15) המנחה היה דוד כהן צדק.

(8:17) מי שמכיר, פעם ראשונה שנתקלתי באיש.

(8:19) מרתק.

(8:22) שלוש שעות שצרחתי, רקדתי, בכיתי עם עצמי, הייתי שם לבד.

(8:27) עם עוד אנשים.

(8:28) הרגשתי שזה טקס הגירושין שלי.

(8:30) זה היה פשוט מדהים.

(8:32) בלילה…

(8:34) אחרי זה היה עוד סדנה, לא הייתה לי אנרגיה להיות בה, הבאתי שם גם עם אוהל, לישון שם בחוץ.

(8:39) בלילה היה שם איזה אש, איזה כזה מעל מפגש וכזה, הבנתי מה קורה, זה פחות התאים לי, אני מודה.

(8:47) ויתרתי על התענוג, וקמתי שש בבוקר, חזרתי כבר הביתה.

(8:52) שמונה כבר הייתי בבית קפה.

(8:54) אבל הטקס הזה היה לי…

(8:57) מדהים, שלוש שעות שפשוט פורקן של אנרגטי ורגשי, וזו הייתה חוויה מכוננת.

(9:07) זהו, זה מה שאני עשיתי בסופה של דבר.

(9:09) אבל יש כאלה שיגידו לך, רגע, יש לך שבת ראשונה בלי הילדים, בכלל, כל התקופה הזאת היא תקופה של התמודדות רגשית, לאן אתה בורח?

(9:19) שב רגע, תתמודד עם זה, תהיה עם זה, תישאר בתוך ה…

(9:23) אני לא…

(9:24) למה?

(9:25) יש גישה גם כזאת.

(9:26) הכל בסדר, אבל אני הבנתי שהחיים לא נגמרים כשמתגרשים, החיים מתחילים בכל יום.

(9:33) תמיד יהיה לי את הזמן לשבת ולחקור ולבדוק וזה בסדר, אבל יש רגעים בחיים, זאת אומרת, אובייקטיבית, זה צומת שאני כרגע במשבר.

(9:43) אני במשבר, אני לא צריך להעמיס על עצמי עוד, אני כרגע צריך לצמוח, אני צריך…

(9:48) להקל על עצמי.

(9:49) כל דבר שאני יכול להקל, אני אקל.

(9:52) כל דבר שעושה לי טוב, אני אעשה טוב.

(9:54) כי אני רוצה עם השאלות הקשות של הלהתמודד על הלמה והאיך וכמה ודי, אני רוצה להתמודד איתם כשאני חזק, לא כשאני חלש.

(10:02) מעולה.

(10:03) מעניין.

(10:04) בטל, מהסיפור האישי שלך, תשתפי, אני רוצה דווקא לשאול על הקשיים, כי על הדברים הטובים אנחנו נוביל לשם, וזה ברור שכולנו…

(10:13) אבל מתוך הקשיים…

(10:14) הבאנו את הטוב.

(10:16) כן, כן, אבל תספרי לי על איזה קושי שנתקלת בו ברמה המיידית בתקופה הראשונה שאחרי הפרידה, ואיך התמודדת איתו.

(10:27) אוקיי, הקושי הגדול העיקרי אצלי היה שהגרוש שלי לא כל כך התרחק, הוא בחר לגור בבניין הצמוד אליי, זאת אומרת, שהייתי נכנסת לחדר של הילדים ופותחת את הווילון, ראיתי תוך הסלון שלו.

(10:43) אז קודם כל למדתי, אני זוכרת שהתבוננתי בפעם הראשונה ואמרתי לעצמי, אוקיי, את זה את יכולה להפסיק.

(10:50) בואי תסיטי את הווילון ותבחרי גם להסיט את המבט ימינה.

(10:57) לא חייבים להיכנס לצלול לתוך הכאב הזה, אפשר לנסות משהו חדש.

(11:03) ואני זוכרת את הבחירה.

(11:06) לעשות אחרת, זאת אומרת, גרנו, המשכנו לגור באותו מקום, עם אותה סביבת חברים, וכל הזמן אנשים היו באים לספר לי מה הוא עושה ומה קורה איתו, ואני זוכרת שאמרתי להם, היי, עצרו, אני רוצה לבנות לעצמי חיים חדשים, אני לא רוצה להתעניין בדברים שלו, אני מכבדת אותו, אני סמי אוהבת אותו דאז.

(11:30) אבל אני רוצה את המקום החדש שלי.

(11:34) ומתוך המקום, ובאמת הייתי מאוד מאוד עצובה, לא חשבתי להגיע לגירושין, או לחלוק בילדים חצי חצי, לא לראות אותם, אבל בחרתי בחירה מודעת, לעשות לעצמי חדש.

(11:50) אז נניח היה לי חוף ים, שאהבתי ללכת אליו, אבל אז גיליתי שגם הגירוש שלי ממשיך ללכת אליו.

(11:56) בחרתי לזוז חוף אחד ימינה, ואני זוכרת את זה, את הבחירה המודעת, ובחרתי לפתוח עיניים, ולהסתכל מסביבי, ולייצר על עצמי קהילת גרושים ונהנים.

(12:10) קראנו לזה גרושים ונהנים דאז, ופשוט ליקטתי את כל הגרושים מסביבי, ואיחדנו שבתות, ופתחנו בחיים חדשים.

(12:21) כאילו, זה הייתה…

(12:24) לייצר קהילה.

(12:25) קהילה חדשה.

(12:26) שוב, לייצר קהילה.

(12:27) כן.

(12:28) יש הכוח של הקהילה, זה עצום.

(12:31) ויש בעולם הגירושין הרבה קהילות, וזה מעולה להתחבר אליהן.

(12:34) יש המון בפייסבוק.

(12:35) המון בפייסבוק, נכון.

(12:37) נכון.

(12:37) מצד שני, גם צריך להיזהר, כי יש שם לפעמים כל מיני כאלה שלוקחים למקומות קיצוניים.

(12:44) צריך לדעת לסנן את ה…

(12:45) מה זה אומר מקומות קיצוניים?

(12:48) מעלים שם פתאום שאלה, גרוש ככה, גרושה ככה, היא לא מגיעה, כן, כאלה.

(12:54) זה אומר הרבה, אבל…

(12:56) אבל אין ספק, הקהילה היא כוח בדבר הזה, ומכיוון שיש הרבה אנשים שמתגרשים בימינו, אז הקהילה הזאת היא קהילה גדולה, והיא באמת תומכת, כי אנשים שעברו את זה ויודעים כמה זה קשה.

(13:12) כמה קשה ההתמודדות בשנה הראשונה עם כל התקווה שיש, אבל זה כאבי גדילה שהם מאוד קשים, אין מה לעשות.

(13:20) תמיד הרגשתי שהלב היה התמלא עם השנים בשכבה של עפר דקה כזאת שתמיד הפריע לו, וכשאתה מתגרש ואתה עובר את המשבר, אז זה נסדק, ואתה פתאום מרגיש שהלב שלך פתאום ככה גדל ומפרק את כל שכבת העפר הזאת.

(13:38) ואז אתה מסתכל ואתה אומר פתאום, אתה מרגיש צעיר, אתה מרגיש חי, אתה מרגיש שקורה.

(13:43) זה לא קל, זה לא מיד, אבל זו בחירה להסתכל על הדברים כך, בצורה אופטימית, ואז זה קורה.

(13:49) אני חושבת שזה ללמוד לדבר שונה בתוך הראש שלנו.

(13:54) יש לנו כזה סרט משפטים שאנחנו כל הזמן מחזיקים בראש, וברגע שאנחנו מחליטים לתת ל…

(14:02) לדברים שאנחנו רואים מסביב, שמות חדשים, שמות מעצימים יותר.

(14:07) אז אנחנו, בתוקף ההעצמה של האירועים, אנחנו מעצימים את עצמנו.

(14:15) נכון.

(14:16) אני אנסה רגע לחשוב על דוגמה.

(14:20) נניח, השבת הראשונה לבד.

(14:24) זה, את יכולה לקרוא אני לבד.

(14:26) אבל לא, זה שבת שאני נותנת זמן לעצמי.

(14:28) כן.

(14:29) זה, אני אבחר לשים, ברמה הכי טיפשית של נשים, אני אבחר לשים קרם גוף.

(14:35) הרבה זמן.

(14:37) אני אפנק את עצמי ואני אזמין אוכל מדהים מדהים מבחוץ, ואני אשים מוזיקה בקולי קולות בבית, כי אני אף תינוק לא צריך לקום, ואני אקום מתי שבא לי, ויכול להיות שאני אפילו אעשן סיגריה במיטה.

(14:52) כי מי יגיד לי לא?

(14:55) ברמה כזאת.

(14:56) אבל במקום להגיד לעצמי, אוי, אני בודדה ומסכנה, אני אגיד לו, זה הזמן של אימא, זה הזמן שלי, זה הזמן, עזבו של אימא, של בת אל, החדשה.

(15:07) ומי זאת בת אל החדשה?

(15:09) זה זמן מדהים, אחרי גירושים בדרך כלל אנשים ממציאים את עצמם מחדש.

(15:15) נכון.

(15:16) אתה מקבל כינויים חדשים, אתה בוחר.

(15:18) להציג את עצמך חדש, בן אדם אחר לגמרי, אתה יכול לבחור עכשיו מי, מה זה הזהות הזאתי, כי אתה יודע מה זה להיות נשוי, אתה יודע מה זה להיות רווק, אבל מה זה להיות גרוש, זה טייטל חדש.

(15:35) מעניין, כן, באמצע החיים לקבל הזדמנות לברוא את עצמך, כן, אבל אני רוצה להגיד, והעלית את העניין המגדרי, באמת משהו ש…

(15:47) נתקלתי בו בגישורים לפעמים, שברגע שהם מתחילים באמת לראות את התמונה של חלוקת זמני השהייה, והם מבינים שיהיו ימים שהם יצטרכו להיפרד מהילדים, לפעמים כמה ימים ברצף, כן, ופתאום אני זוכר באחד הגישורים שהאימא אמרה, אבל איך הוא הסתדר, הוא לא יודע אפילו להכין בצד העין, איזה אוכל הוא יכין, והיה דיון שלם ומקסים סביב זה, והוא הרגיע אותה והיא הרגיעה אותו, והם הבינו גם שהם יכולים לתמוך אחד בשנייה.

(16:16) כי היא למשל לא יודעת להתמודד עם דברים אחרים שהוא היה אחראי עליהם.

(16:21) ואני זוכר גם מעצמי שפתאום יש איזה רגע שאתה מבין, אני מדבר עכשיו על החלק של ההורות דווקא בתוך השנה הראשונה, שזה גם אתגר אבל זה גם עוגן מאוד גדול, כי בהורות אתה לא יכול לעגל פינות, זה עליך, פתאום יש איזה רגע שאתה מבין שזה עליך.

(16:42) אתה לא מכין את הארוחת ערב, אין ארוחה, אף אחד לא יגבה אותך, אתה לא עושה כביסה, לא יהיו להם בגדים לבית ספר, זה כזה, ואז פתאום אתה אומר, רגע, יש הרבה דברים שהתרגלתי בחלוקה, שאני בכלל לא, אין לי קשב אליהם, או שאין לי תשומת לב אליהם, וברגע שאתה מצליח לסדר לעצמך את הדבר הזה, והנוכחות ההורית שלך היא…

(17:08) היא מן הסתם ומטבע הדברים היא גדלה משמעותית כי כשאתה נמצא אז זה רק אתה.

(17:15) יש בזה משהו כל כך מעצים בזה שאתה פתאום מצליח להחזיק את זה, אתה מרגיש שאתה מחזיק את זה, אתה מצליח לעשות דברים שעד היום לא עשית, כאילו, ובסדר, ולתקתק את הדברים, ואני יכול להגיד על עצמי שבתקופות שהיו לי מאוד קשות רגשית, עם כל הפרדה, וזה נפל לי גם על הקורונה, לא היה לאן לברוח, לא היה סדנאות, לא היה שום דבר, הכל היה סגור, כולם היו בבית, כאילו הייתי כלוא בתוך המחשבות של עצמי, אבל כשהבנות באו אמרתי, לפחות זה אני חייב, כי גם הן עוברות משבר עכשיו, ולהן אין מי ש…

(17:54) אני צריך להיות שם.

(17:56) אז השתמשתי בזה, גם אם זה היה בהתחלה טכני, וגם אם זאת הייתה הצגה, זה לגמרי היה fake it until you make it, ובסוף זה מה שהוציא אותי מזה, כי אמרתי, אוקיי, אני מצליח לעשות את זה, אני אצליח גם בשאר הדברים.

(18:10) איפה זה, אני לא אוהב את המילה, פגש אתכם, אבל נו, נניח להשתמש בו.

(18:17) אני, זה מאוד מרגש אותי, שתדע, אני הייתי שם, וראיתי את זה, אז זה באמת, לא, אני, כשאני מסתכל על הזוגות, אני הרבה פעמים אומר ל…

(18:28) לזוגות שנמצאים בחדר, תחשבו על איך אתם בעוד שנה, כשאתם בטוב, והילדים שלכם צומחים ובריאים ומאושרים, תדמיינו את זה, ותדעו שזה אתם.

(18:43) הרי אנחנו יודעים, יש כאלה שבוחרים ברע, מכל מיני סיבות, אבל הם בוחרים ופועלים בצורה רעה, והרוע הזה פוגע קודם כל.

(18:53) באם, בילדיהם ובהורה השני.

(18:56) ויש כאלה שבוחרים בטוב להפריד את הפרידה מההורות, ואז הילדים שלהם לומדים משבר ואיך פותרים אותו, שזה דבר מדהים.

(19:07) לכן הילדים האלה הם ילדים שמובילים בכל הפרמטרים.

(19:10) הם יודעים לתקשר, הם יודעים לדבר, הם יודעים להסביר את עצמם, וזו בחירה חינוכית שהורה עושה.

(19:18) וזה הכי מזכיר לי את משפט שלמה.

(19:22) זו הדוגמה, האימא הביולוגית אומרת, אני מוותרת על התינוק שלי, אבל שיחיה.

(19:28) והורים שמתגרשים בטוב ובוחרים בילד שלהם, ואומרים, אני כדי שיהיה לו טוב, אני אתמודד עם אדם שמאוד קשה לי איתו, זה בעצם חירה בילד, ומי שעושה את זה, פתאום מגלה שהוא מרוויח עולם שלם, כי יש לו ילד שצמח ממשבר, והוא מסתדר עם ההורה השני, וטוב לו, שזה, אין לתאר.

(19:56) זה מדהים, כי זה מציף לי חוויה.

(20:01) משנה, בשנה של אחרי הגירושין, אמרת על משפט שלמה, הגירוש שלי תוך דקה וחצי היה בזוגיות, ומישהי שהכרתי גם מהעולם שלנו, המשותף, הבת שלי הייתה בת ארבע.

(20:20) הגדולה.

(20:21) הבת שלי הגדולה.

(20:23) והיא חזרה, היינו בבית, ואמרתי לה, וואי, לולה, צריך לגזור ציפורניים, והיא אמרה לי, לא, רק דניאל, דאז חברתו, רק היא תגזור לי ציפורניים.

(20:35) עכשיו, זה…

(20:36) תוך דקה זה מערער את המקום שלי כאימא.

(20:39) מי זו דניאל?

(20:39) אני האימא שלך.

(20:41) ובכלל, מי זו דניאל?

(20:42) אני כרגע קצת שונאת אותך.

(20:44) אני מקנאה, ואני פגועה.

(20:48) ואני זוכרת שהסתכלתי על לולה ואמרתי לה, דניאל?

(20:52) בטח.

(20:53) את יודעת שדניאל תגזור עלייך.

(20:55) את יודעת שדניאל היא חברה שלי, ואני אוהבת אותה.

(20:59) ולולה הסתכלה עליי בשוק, ואמרתי לה, כן.

(21:02) ממש בכיף, אין בעיה, תגידי לדניאל שתגזור לך בכיף.

(21:06) איזה מדהימה, את בטל.

(21:08) וואו, זה אינסטינקט מדהים.

(21:12) זה הכי הורות שיכול להיות.

(21:13) כי זה להתגבר על רגע שהוא באמת מאוד חזק, שלא מביאים לך הורות במיקור חוץ, שהיא לא קשורה בכלל.

(21:23) נכון.

(21:24) ופתאום אתה צריך להתמודד עם זה.

(21:26) ולהכיל את זה, כי אם אתה לא מכיל את זה…

(21:28) אתם יודעים, אני יודע כש…

(21:32) כשלאיה היה בן זוג חדש, שהוא מקסים, הוא מקסים, אני חושב שהבנות ואני זכינו בו.

(21:41) הוא לוקח את הבנות לטיול, הוא עושה להם יום כיף, הוא לוקח מהבית ספר, מהגן, הוא מקסים, הוא עושה אוכל טעים, שמעתי סיפורים.

(21:49) אחלה, אחלה בחור, ליאור קוראים לו.

(21:52) אבל כשהתחילה מערכת היחסים, ואני מפרגן, מלכתחילה אני מפרגן, אבל, והיה סיפרה לדפנה, אבל דפנה לא ידעה שאני יודע, ואני פתאום רואה שהילדה עם משקל, אני רואה משהו קורה, ואז לקח לי כמה ימים להבין מה קרה, ואז סיפרה שלי יש בן סוג חדש.

(22:17) אמרתי לה, אני יודע, דיור, הוא מקסים, ויכולתי לראות את המשקל יורד לה מהכתפיים.

(22:24) וואו.

(22:25) כן.

(22:25) זאת אומרת, הרגעים הקטנים האלה, שאנחנו ככה מדברים איתם ומכילים את הבני זוג החדשים, למרות שזה ברור שזה מייצר איזה קווץ’, זה ברור, בואו, אנחנו לא, אנחנו בני אדם, כולנו, אבל בנקודה הזאת שמרגע.

(22:41) זה נושא גדול, בן זוג חדש זה הנושא, אנחנו מדברים על זה, שם האסימון נופל, שם הילדים מבינים, זה לא דבר שעושים אותו כלאחר יד, זה משמעותי, זה אירוע גדול.

(22:54) אני פה צריך לבחור בילד שלי, ולהגיד לו, הכל בסדר, לנרמל את הסיטואציה.

(23:01) זה המילה לנרמל.

(23:02) לנרמל, כל הזמן לנרמל להם.

(23:05) ואם אנחנו מנרמלים להם, אנחנו גם מנרמלים לעצמנו.

(23:08) כי הכל נורמלי.

(23:09) הכל נורמלי, הכל בסדר.

(23:10) העולם לא באמת נפל.

(23:12) האדמה לא באמת רועדת.

(23:14) האדמה, אנחנו לא באמת נהיה ברחוב, אנחנו באמת נתגבר.

(23:18) זה עניין של זמן ובחירה שלנו.

(23:21) ואנחנו שולטים בגורל שלנו.

(23:24) ומי שמתגרש ומבין את זה שהוא שולט בגורל שלו.

(23:27) והוא שולט במה שהוא אומר.

(23:29) אז הוא מנהל את התהליך, כי הרי תמיד יש כאלה שיגידו אני מאשים את הצד השני, הוא עושה כך, הוא עושה כך, לא לא, אני בוחר להגיב בדרך מסוימת.

(23:38) אוי, זה ממש מעניין שאתה אומר הוא מנהל את התהליך, כי תמיד אנחנו מדברים על תהליך בגישור, ואז עכשיו פתאום אני מבינה שאחרי הגירושים יש תהליך שממשיכים לנהל אותו.

(23:49) אני בוחר איך אני מדבר עם הגרוש שלי, אני בוחר כל הזמן מה המסר שאני אומר לו.

(23:56) נכון.

(23:57) נכון.

(23:59) ההתחלה, איך שמנהלים את התהליך עד ההסכם, מן הסתם יש לבחירה הזאת השלכות דרמטיות על איך היא ראיה המשך.

(24:09) בתהליך תמיד יש את המגשר איתנו.

(24:13) יש איזה הורה מבוגר שמשגיח כאן על מה שקורה.

(24:16) נכון.

(24:17) ואז יש את היום שאחרי.

(24:18) זהו, אז על זה, קודם כל, לגבי בני זוג, בנות זוג חדשים, אני רוצה שכולם ירשמו לעצמם.

(24:24) צריך להקדיש לזה פרק בפני עצמו, זה נושא…

(24:28) אני אשמח.

(24:29) גם על המילים, אגב, שמה שאנחנו אומרים, כי הדוקטורט שרציתי לעשות בשעתו הרי היה, אני מספר לכם על אומנות לחימה, גישור כאומנות לחימה במילים.

(24:37) יש הרבה דברים שאנחנו, איך אנחנו אומרים, כמה אנחנו אומרים, באיזו סיטואציה, תיאורה, יום, שעה, מצב שלנו, שמשפיע על איך המסר עובר.

(24:47) וברגע שאני יודע להעביר את המסר בצורה נכונה, אני שולט בסיטואציה.

(24:51) אז זה גם כן פרק, נעשה אותו גם כן.

(24:56) אני רוצה לעשות איזה חיבור בין האישי למקצועי.

(24:59) דיברנו עכשיו כל אחד על להביא את החוויות שלו, וכדי להוריד את זה לרמה של הגישור, אני נגיד, הייתה לי עכשיו איזו פגישת היכרות, והרגשתי איתם בנוח, והם שאלו אותי עליי, ואז, אני לא תמיד מספר, אבל סיפרתי להם שאני בעצמי…

(25:20) התגרשתי, וזה הפך אותי למגשר הרבה יותר טוב, כי אני מבין כל כך הרבה ניואנסים של האנשים שיושבים מולי, מה הם אומרים, מה הם מנסים לא להגיד, באיזה שלב הם רוצים אולי לדבר לבד, כי לא נעים להם, ואמרתי להם, לא התגרשתי כדי להיות מגשר יותר טוב, אבל ככה יצא, התחלתי לגשר, ואז זה קרה.

(25:42) אז אני רוצה לשאול אתכם, איך האישי…

(25:45) נכנס אליכם לתוך המקצועי בחדר הגישור, כמה אתם משתמשים בזה, כמה זה הוסיף לכם עומק בתור מגשרים?

(25:58) אני אספר סיפור, אבל הוא לא סיפור שלי.

(26:02) אני אספר סיפור על מאיה.

(26:04) אני מקווה שנוגה נוגה לא פה, אז אני מקווה שהיא תאפשר לי.

(26:07) מאיה היא הבת הקטנה של נוגה.

(26:10) שנתן לנו דוגמה מה זה לחיות בבית של מגשרים.

(26:15) הם היו בחול, וסבתא של מאיה, הסבא, לא הסבא, הוא סיפר בדיחה שלא הצחיקה, הסבתא קצת נעלבה.

(26:26) מאיה הושיבה אותם לשעה של גישור.

(26:30) הילדה בת תשע.

(26:33) היא עשתה להם שיחות נפרדות.

(26:35) היא דיברה איתו, אתה צריך להבין שסבתא רגישה ולא ככה.

(26:40) לסבא היא אמרה, אתה צריך, לסבתא, הוא רק צוחק.

(26:44) הילדה בת תשע, עשתה גישור, הוציאה אותם בין החדרים.

(26:47) וואו, מדהים.

(26:48) היא נוגה עומדת ומסתכלת על זה, וכולה הייתה עם…

(26:51) זה שפה שברגע שאתה חי אותה, זה מעגל, אתה מכניס את זה לחדר הגישור.

(26:57) אתה רואה ככל שאנשים עולים בטונים ואתה לומד לרדת.

(27:01) לקבל פרספקטיבה אחרת, זה נכנס פנימה, זה עושה איזו שלווה כזאתי מאוד מאוד גדולה בחיים.

(27:07) כי אתה יודע שכל קונפליקט שיבוא, אתה יכול עליו, כל התנגדות שתהיה, אתה יכול עליה.

(27:14) זה נותן כל כך הרבה כוח ותקווה, וזה עובר לילדים, וזה עובר לחיים, וזה עובר לגרושים שלנו, להורים האחרים של הילדים שלנו, וזה מייצר איזשהו…

(27:27) חיים שאני, אני באמת, אני קם כל בוקר, ואני אומר תודה, וזה מתוך מה שקורה בתוך חדר הגישור, אנחנו מקבלים כל כך הרבה מהמקום הזה, כל כך הרבה, ו…

(27:41) אבל השאלה היא בעצם, ואנחנו חותרים פה לסיום, וגם בטל תענה, אתה גישרת גם לפני שנפרדת, ואחרי, מה היה, האם חשת באיזה שינוי, האם זה…

(27:54) הוסיף לך עוד איזה רובד שלא היה לפני.

(27:58) תראה, הספר הראשון שלי, להתגרש בשלום, כתבתי לפני שהתגרשתי.

(28:02) הוא בעצם מדריך למה גישור יותר טוב מעולם עריכת הדין, מעולם המשפט.

(28:06) הוא מאוד פרקטי.

(28:08) את הספר השני, את שותפות חדשה, כתבתי מתוך הניסיון שלך.

(28:11) שלך בעצם, זה כמו שאנחנו מדברים, לבחור בטוב להשתמש במשבר כמקפצה.

(28:18) אני לא יודע אם כמגשר.

(28:20) זה שינה.

(28:21) ברור שאני יודע את הנקודות, אני יודע כמה חשוב לרדת לרזולוציות הקטנות של החיים בהסכמים שאנחנו עושים.

(28:28) לא, דווקא במובן הרגשי, אני שואל.

(28:30) במקום הרגשי, כמגשר, איפה זה שיפר לי או שינה לי?

(28:36) אם זה שינה, יכול להיות שזה לא שינה.

(28:38) מעניין.

(28:41) אני לא יודע אם בתוך התהליך זה שינה משהו.

(28:44) כי אני כל הזמן מגשר תהליכי, אני כל הזמן מנהל את השיח ביניהם ונותן להם את המקום שלהם, לא שלי.

(28:53) לי ההתעמקות בכלי הזה, בשפה הזו, הפכה לי את החיים להרבה יותר טובים בכל כך הרבה רבדים.

(29:04) אבל לחדר הנגישות תמיד זכרתי, מתוך הפחד שלי שלא…

(29:09) שלא להגיד שטויות, שלא לנתב חיים של אנשים למקום של…

(29:14) שאני לא…

(29:14) אין לי זכות בכלל למקום הזה, אז תמיד הורדתי את עצמי.

(29:17) תמיד אני מאוד מאוד מצומצם בחדר הזה.

(29:20) אז בעצם הגישור השפיע על האופן שבו התגרשת, אבל הגירושין לא השפיעו על הגישור.

(29:26) חד משמעית.

(29:27) זה…

(29:27) אה, לא, זה אני ודן, הם מתגרשים רע, אוי ואבוי, ראינו את התוצאות, אוי ואבוי.

(29:32) כן, כן.

(29:33) חד משמעית.

(29:34) אז אני להבדיל התגרשתי קודם, אבל בחרתי להתגרש בטוב, במקרה אצל נדב נשרי, ומתוך הגירושים, בשנים שאחרי, כשראיתי את כל העולם של הגירושים האחרים, וזוגות שפשוט לא מצליחים להסתדר כי התהליך שלהם לא היה נכון, כי…

(29:58) כי החוויה שלהם הייתה שונה לגמרי ממה שאני חוויתי, ולא היו לי גירושים קלים, זו הייתה תקופה מאוד קשה.

(30:06) ומתוך זה בחרתי להיכנס לעולם הגישור, מתוך המקום של, נגדיר את זה, להציל, לתת לאנשים להבין שאפשר אחרת.

(30:16) ובתוך הגישור עצמו, אני לא חושבת שאני כל כך מכניסה אותי, אני מנסה שלא.

(30:23) כדי שהם יחליטו בעצמם מה שטוב להם, אבל אני יכולה לגעת בניואנסים הקטנים שבגלל שאני גרושה ובגלל שעברתי את זה ובגלל שאני יודעת שבסוף יהיה טוב, אם תבחרו שיהיה טוב, אז את כל התוכן הזה אני כן מכניסה לתוך הגישור, אבל באמת בניואנסים מאוד עדינים וקטנים, אבל…

(30:47) אני חושב שזה בסוף עובר…

(30:49) כלומר, כשאנחנו אומרים לאנשים, תסתכלו קדימה, יהיה טוב, זה נותן לזה איזשהו מימד של אמינות, אבל כך או כך, גם אם לא היינו בתוך זה, לשם אנחנו מכוונים, וזה מה שאנחנו עושים, ובזה נסיים את הפרק, שבאמת היה, קודם כל, תודה ששיתפתם בדברים כל כך אישיים, זה לא מובן, אבל ככה יוצא, בסדר, אנחנו בני אדם, ובסוף…

(31:16) וזה מה שעובר, אנשים מתקשרים לקבוע גישורים, ואנחנו יצאנו לכל הפרקים, והסיפור, הם כבר מגיעים כשהם מכירים אותנו, וזה…

(31:26) איזה כיף זה.

(31:28) כן.

(31:28) באמת.

(31:28) אז אני גם פונה למי שמאזינה ומאזין, אתם מכירים אנשים שצריכים את המענה הזאת, תעבירו הלאה, תשאלו שאלות, תפנו אלינו, אנחנו מאוד נגישים, אנחנו בכל מקום, תכניסו את השמות שלנו בגוגל, בפייסבוק.

(31:45) בטיק טוק נעשה גם.

(31:46) יהיה גם טיק טוק, אוקיי.

(31:48) הכל, הכל.

(31:48) זה לא, אני מתכוונת לפתוח לנו טיק טוק.

(31:51) זה לא קרה אתמול בלילה, אבל זה יקרה.

(31:53) איזה אלופה.

(31:54) אוקיי, בסדר.

(31:56) בקיצור, אנחנו באמת בכל מקום, ותכף נגיע גם לטיק טוק, מסתבר, מעולה.

(32:02) אז חפשו אותנו, תשאלו, תפנו, הטלפונים שלנו מפורסמים בכל מקום.

(32:07) ורעיונות, שאלות שאנשים רוצים לשאול, לומר, אז…

(32:10) אנחנו כאן, אנחנו נשמח לדבר ולענות.

(32:18) וזהו, אני סיימתי.

(32:19) וזהו, נתראה בפרק הבא.

(32:20) נתראה בפרק הבא.

(32:21) להתראות.

(32:22) להתראות, להשתמע.