הפער בין השפה המשפטית לשפה הטיפולית

השפה המשפטית והשפה הטיפולית פועלות על מערכות שונות לחלוטין. השפה המשפטית מבקשת להגדיר, לסווג, לקבוע עובדות ולהכריע. היא מתמקדת באירועים, בראיות, ובהשלכות אופרטיביות. לעומתה, השפה הטיפולית מבקשת להבין, להכיל, לפרש וללוות תהליך.

כאשר אדם נכנס להליך משפטי סביב גירושין או אובדן, הוא נדרש לעיתים לתרגם את החוויה הרגשית שלו לשפה משפטית. כאב הופך לטענה, פגיעה הופכת לראיה, תחושת אובדן הופכת לדרישה. התרגום הזה אינו ניטרלי – הוא משנה את האופן שבו האדם חווה את עצמו ואת הסיטואציה.

(0:15) אחד הדברים ששומעים אני חושב לאורך הפודקאסט הזה זה התסכול שלי, אני מודה, על מה שאני רואה מעולם המשפט.

(0:26) ובמה שאני רואה בחדר הגישור.

(0:30) אני משפטן בהשכלתי, התואר הראשון שלי הוא במשפטים.

(0:34) זאת אומרת שאני מכיר ומבין את עולם המשפט ואני מבין את הטענות המשפטיות שעולות.

(0:42) אבל במפגש שלי בחדר הגישור עם משפחות, עם אנשים, לימד אותי, מהר מאוד אני צריך להגיד, כי כל מי שעובד בחדר הזה רואים את זה מהר מאוד, זה לא…

(0:53) היה קשה לראות שהשיח בגירושין הוא לא משפטי, הוא משפחתי, הוא רגשי והכלים האלה להתמודד עם זה הם לא כלים משפטיים, לי בתואר למשפטים לא היה שיעור על טובת ילדים, לא היה שיעור על צרכים, על רגשות, על אבלות, לא היה את הכלים האלה, מה שאני קיבלתי ולמדתי, זה בכלל בא מעולם הטיפול.

(1:21) עכשיו, להיות מטפל זה שבע שנים של לימודים, זה המון זמן, זה עולם שלם.

(1:26) עכשיו, נכון שבעולם שלנו היום הרבה מטפלים, הרבה יועצים, התחומים האלה הם פרוצים לחלוטין, ולכן אני ממש רואה עורכי דין שמטפלים, ופה אני מתחיל להגיד, רגע, רגע, ברור לחלוטין שאף אדם שאינו עורך דין אינו יכול לתת.

(1:44) ייעוץ משפטי.

(1:46) אני חושב גם צריך לדעת אבל, שגם אף אדם שאינו מטפל, אינו יכול לתת ייעוץ טיפולי.

(1:53) ובמקום הזה נהיה בלבול שלם, ובשביל לדבר על הבלבול הזה, אני ביקשתי מדוקטור אתי הבלין, הנפלאה, שפוגשת יום יום נפגעים של הליכי גירושין קשים, במקום שלה כמטפלת באבלות, נענו פרק על זה.

(2:11) אחד הפרקים הקודמים, דיברנו על האבלות.

(2:14) ורציתי לשמוע ולדבר על מה קורה לאנשים שעוברים, שהפער הזה בין עולם המשפט לעולם הטיפול מבלבל אותם ומערבל אותם, ומה קורה להם, ומה קורה לילדים שלהם, ואיך אפשר להתמודד עם זה.

(2:29) שלא מתי.

(2:31) אהלן.

(2:31) אז אני אגיד ככה באמת על מה שאתה מדבר עליו, על בלבול השפות.

(2:37) בין השפה המשפטית לבין השפה הטיפולית.

(2:45) הרבה פעמים אנשים באמת מגיעים לבתי משפט לעבור תהליך או סביב נושא של גירושים או סביב נושא של גם אובדן.

(3:00) יש משפחות שיקיריהן נרצחו, נגיד, את המשפט שיכולה להיות עבורם חוויה טראומטית נוספת כי בעצם הדיבור המשפטי הרבה פעמים הוא דיבור שעוסק במשהו אולי אופרטיבי מה שקרה לו זה 1, 2, 3 או הנזקים הם כאלו וכשיש חוות דעת של איש מקצוע בתוך התהליך, אז בעצם הדיבור הוא על הרבה נושאים.

(3:41) השפה היא אחרת.

(3:43) אם אנחנו מדברים, לדוגמה, כשאנחנו צריכים לתת חוות דעת על נפגע עבירה מכל סוג שהיא, אני רוצה שבתוך תהליך המשפט, קולו של הנפגע יישמע.

(3:57) והחלק הטיפולי והחלק המקצועי לגבי אותו אדם, יעשה על ידי גורם מקצועי שזה איש מקצוע, עובד סוציאלי, פסיכולוג, פסיכיאטר בתוך התהליך ולא בעצם יאובחן או המילים יינתנו על ידי גורם המשפט, המשפטי ולכן מאוד מאוד מאוד חשוב לי שגם כשאני נותנת חוות דעת בתהליכים משפטיים אז יהיה דיוק בשפה המקצועית, יהיה דיוק לגבי מה קורה בתוך התהליך הזה לילדים, להורים, ולא יהיה השטחה של החלק הרגשי.

(4:39) וזה הרבה יותר ממילים לפעמים שהן ניתנות על ידי, בתוך משפט.

(4:47) שפה אחרת פשוט, השפה הטיפולית והשפה המשפטית.

(4:52) ממש שונות לחלוטין.

(4:54) כן.

(4:54) תמיד מזכיר לי כשהיינו, אחת הסיבות שנהיו כל כך הרבה עורכי דין, אני זוכר את זה גם עליי, פקדיתי ל.א.

(5:02) עלי מקביל, האישה הטובה, ראינו סדרות, סדרות הוליוודיות, שגם צריך להגיד, המשפט שהם רואים בשיטת המשפט האמריקאית, היא לא השיטת המשפט שלנו.

(5:13) אנשים הרבה פעמים מגיעים להליך גירושין ומצפים שזה ייראה כמו באמריקה.

(5:17) אבל לא, השיטה שלנו בכלל מבוססת על השיטה האנגלית והעותומנית מלפני זה.

(5:23) וזה בכלל שונה לגמרי.

(5:25) אבל אנשים רואים שם איזו שפה, איך העורכי דין נאבקים למען הלקוחות, למען הצדק, ושולחים שזה בטלוויזיה.

(5:33) בפועל אנחנו רואים כאן שאיזה שתי שפות שונות לחלוטין, עולם הטיפול ועולם המשפט.

(5:40) והסיפורים שאנחנו רואים בחדר, ואת בטח רואה את זה בטח בשכול, באנשים ש…

(5:45) ש…

(5:46) נקח את זה רגע בתוך, מחוץ לגירושין.

(5:49) אדם…

(5:50) כן.

(5:50) הייתה תאונה.

(5:51) כן.

(5:53) תאונה קשה, ומישהו מת, והוא לקח מהרחבת דעת, ותהליך הזה הוא יכול להימשך הרי שנים.

(6:01) נכון.

(6:01) מה קורה לאנשים בתוך תהליך שכזה שנמשך שנים?

(6:04) אז אני אגיד, מאחר ואני מלווה משפחות שעברו אובדן כתוצאה מרצח או תאונות, עצם ההליך המשפטי הופך להיות מעכב את תהליך האבל שלהם כי בעצם הם שמים אותו על hold ועכשיו הם עסוקים במה יקרה שם במשפט מה יגיד העורך דין, מה יגיד הסנגור, מה יגיד המקום הזה ובעצם כל הסיפור שלהם נפתח ולפעמים מקשה עליהם מאוד מאוד לעשות את התהליך של האבל כי הם נמצאים בעצירה ובהולד שלה, וזה נזק מאוד גדול לתהליך האבל שלהם.

(6:44) הם מעסיקים את עצמם סביבה.

(6:45) הם מעסיקים את עצמם במשפט, בדבר הזה, בדבר הזה, ועוד פעם, יש משפחה שאומרת לי, שהיא אמרה לבת שלה, היום, הבת שואלת אותה, אמא, היום את הולכת לעבודה בעבודה, או היום את הולכת לעבודה במשפט?

(6:59) כי זה כל יום, כל יום, בתיקי רצח, זה לפעמים לוקח שנתיים, שלוש שנים, ובתקופה הזו, החיים נעצרים, כי אני לא יכול לעשות את הדברים, אני צריך שזה יסתיים.

(7:12) עכשיו, התהליך של זה נעצר, כי כאילו יש איזשהו משהו שאני חייב לשמור על האיש שכרגע, או המת, או מה שקורה, מה שלא יהיה.

(7:20) על רכר שלו.

(7:21) אני צריך להיות שם, אני צריך לדעת מה קורה, אני צריך לדעת כל פעם מה…

(7:26) זה משהו לא מודע, זה משהו בתוך הנפש.

(7:29) זה רצח, זה מישהו בא מבחוץ, אין לי שליטה על זה.

(7:31) פה מה שקורה לאדם, אין לו מה לעשות, זאת אומרת, לחבק אותו ולחמול עליו, להיות איתו.

(7:37) ולקצר את התהליך.

(7:38) ולקצר כמה שאפשר, כמובן.

(7:39) התהליכים, אני רואה אותם, גורם לאנשים באמת לאיזשהו סבל נוסף.

(7:45) זה עולם המשפט, יש אינטרס למשוך דווקא, זה הדבר הקשה.

(7:47) אני יודעת.

(7:47) אבל כל שנעבור את הזמן.

(7:49) בעובדה, זה תהליך ארוך מאוד מאוד מאוד.

(7:52) וזה נורא, זה נורא, למה למשוך את התהליכים האלה?

(7:55) ככל ש…

(7:56) ואז פה אני אגיד את זה, בוא נגיד את זה לא ברמיזה, ככל שהתהליך יותר ארוך, יש יותר שכר טרחה.

(8:03) זה מאוד פשוט.

(8:04) אה, אוקיי, רציתי עכשיו להגיד, ככל שתהליך יותר ארוך, יש יותר נזק למשפחות.

(8:09) את יודעת, זה ברור וזה יוצא, אבל למה?

(8:12) הרי אם, אני רואה את זה אגב פה, כששכר הטרחה משולם מראש, התהליך קצר.

(8:17) אוקיי.

(8:18) כזה.

(8:18) כששכר הטרחה הוא פר שעה, התהליך לא נגמר.

(8:22) ואז יש קושי בתוך השיח הזה, כי מישהו אומר, שילמתי בהתחלה לעורך הדין 50-60 אלף שקל.

(8:30) וזהו, וזה היה הכל.

(8:32) ואז הוא בא לתהליך גישור, ופתאום זה מסתיים.

(8:35) ואנחנו עושים שלוש פגישות וסיימנו, ואז הוא אומר, רגע, אז על מה שילמתי 60 אלף שקל?

(8:39) ואז לא, אז בוא אני רוצה לעוד קצת להוציא את המיץ.

(8:42) כן.

(8:42) כי כבר שילמתי על זה.

(8:43) כן.

(8:44) וזה אחד הקשיים, כי מכניסים שיח משפטי.

(8:47) כלכלי, שהוא אינטרסים שהם לא של ההורים, לתוך שיח שהוא משפחתי רגשי רטו.

(8:54) כן.

(8:55) עדיף כמובן, ככל שאפשר, שהתהליך גם של הגירושים יהיה קצר יותר, והנזקים יהיו קטנים יותר גם על שני בני הזוג וגם על הילדים.

(9:06) זאת אומרת שיש קשר ישיר בין אורך התהליך למידת הפגיעה.

(9:09) כן.

(9:10) כל שהתהליך יותר קצר.

(9:11) הפגיעה יותר קטנה.

(9:12) כן, ככל שתהיה יותר קצר, אני מתפנה יותר לטפל בעצמי, אני מתפנה יותר לעשות דברים אחרים.

(9:18) ככל שאני גורר את זה יותר, אני בסופו של דבר מזיק בצורה מאוד מאוד גדולה, קודם כל לחיים שלי, לעבודה שלי, להמשך ההתמודדות שלי.

(9:31) אין ספק שהתמודדות עם גירושים, פרידה או כל דבר אחר שאני מתמודד איתו, להאריך את התהליך גורם את הנזקים הנלווים הנוספים.

(9:47) יש נזק כתוצאה מהאובדן עצמו בגירושים, זה תהליך פסיכולוגי שמלווה בקשיים.

(9:55) ויש נזק נוסף שנגרם ככל שהתהליך יותר ארוך, יותר מייגע, יותר מזיק בעצם.

(10:01) אז גם השפה, אני חושב גם איך לוקחת את השפה המשפטית, שיכילו שפה טיפולית.

(10:06) ובעצם אני צריך, אני נדרש לקחת את הכאב שיש לי, שהוא לגיטימי, הוא שכול, הוא מובן, ולתרגם אותו עכשיו לכסף או לזמן.

(10:16) נכון.

(10:16) עכשיו, אם אני אקבל יותר זמן עם הילדים, אני ארגיש יותר טוב עם עצמי?

(10:21) לא.

(10:22) אם אני אקבל עוד כסף, זה יגרום לי תחושה יותר טובה עם עצמי?

(10:26) לא.

(10:27) אבל זה השיח המשפטי, הרי בסוף השיח, על מה מדבר?

(10:30) אני כמשפטן, מה למדנו?

(10:32) על מה?

(10:32) אני יכול לתבוע על כסף?

(10:34) רכוש, זמן עם הילדים, אלה השאלות.

(10:37) כן.

(10:37) אין שם הכרה בסבל.

(10:38) כן.

(10:39) אין שופט שיכול להגיד, תחבק, תתנצל.

(10:44) זה לא אחד מהסעדים בבית משפט.

(10:46) אנשים אבל מצפים לקבל את הסעד הזה.

(10:49) כן.

(10:49) שאני אלך, ישמעו את קולי, מישהו ייתן לו בראש, אני שומע את זה הרבה, ואז אני ארגיש יותר טוב.

(10:56) אבל זה לעולם לא קורה, כי זה לא תפקידו של בית המשפט.

(11:00) כן.

(11:00) בית המשפט הוא לא בית משפט טיפולי.

(11:03) בעולם שכן מבינים את זה, ואז בית המשפט הוא יכול לנהל את התהליך ולמנות בכוח אנשי טיפול, כדי להוציא את השיח מהמקום המשפטי, לשים שם חוצץ בין השיח הלוחמני למקום הטיפולי ולוודא שאנשים הולכים לטיפול.

(11:21) אבל בארץ זה לא קיים, בארץ להפך, זה הקצנה ומאבק המשפטי בין הערכאות.

(11:27) נכון, זו שפה אחרת.

(11:28) השפה של הרבה פעמים היא מי צודק ובשפה הטיפולית אין דבר כזה מי צודק לכל אחד זה כמו רישומון לכל אחד יש את הנרטיב שלו וכל אחד רוצה שקולו בעצם יישמע אבל בעצם אני חושבת שברגע שאנחנו מדברים על תהליך שקולו של הנפגע נשמע זה תהליך מאוד מאוד איטי שאנחנו מתחילים להחדיר אותו אנשי המקצוע ואנשי הטיפול נפגעי עבירה ועבירת המתה, שקולו של הנפגע יישמע, אני לא יודעת כמה הוא נלקח בחשבון, אבל מתחילים לדרוש שבתוך תהליך של משפט, הנפגע יוכל לדבר, או בני משפחה שלו יוכלו לדבר ולהציג את הסיפור שלו, את ההתמודדות, מה זה אומר הדבר הזה.

(12:20) את יודעת, זה משפט שאת אומרת פה שהוא קצת נותן לי תקווה, כי יש לי הרבה תסכול.

(12:24) עם עולם הטיפול.

(12:26) כן.

(12:26) זאת אומרת, אנחנו בעולם הטיפול מנסים עכשיו לקדם את המודעות, ואני מסתכל בעולם הגירושין ואומר, עולם הטיפול, מה זה חסר לי?

(12:34) אוקיי.

(12:35) כי אני שומע פה באמת סיפורים של עורכי דין שנותנים טיפים בהתמודדות עם רגשות ומרכיבים והפרעות אישיות כאלה, ואישיות גבולית, ונרקסיסטים, יש עכשיו דיבור שלם של עורכי דין שמזהים נרקסיסטים.

(12:51) זה איום ונורא, זה אנשים שאין להם, זו רשלנות לדעתי, זו רשלנות שהיא מייצרת, אני פשוט מזועזע מתוך הדבר הזה ואני מסתכל ואומר עולם הטיפול.

(13:03) עכשיו אני יודע גם את התשובה, שלמה לא באים ואומרים סליחה חבר’ה זה לא המקצוע שלכם, זה לא העשייה שלכם, אבל ממול הצד הזה, וזה אולי אני, זה הערכה שלי.

(13:14) יש הרבה לוחמנות גם בשיח המשפטי, ומי רוצה לריב עם זה?

(13:18) נכון.

(13:18) מי רוצה לבוא ולכתוב, כשמישהו כותב איזה פוסט, מלא שגויות, מלא שגיאות, מלא טעויות, ועם אבחון פסיכולוגי, שסליחה, אתם לא פסיכולוגים, אתם לא דווקא די יכולים לתת כזה אבחון, ואף אחד לא עונה, ואין ארגון שבא ואומר, שזה משאיר את הזירה פה מאוד פנויה.

(13:39) עכשיו אני מבין, כי אנשי טיפול זה אנשים של חמלה, של רוב.

(13:43) לא, אבל גם אני חושבת שזה, גם כשאנחנו נותנים דוח, המטרה היא שהוא יהיה פרטי, שהוא לא יהיה בו שימוש והחצנה שלו, אלא שאיש טיפול קורא אותו, וברגע שמשתמשים מתוך הדוח, גם אם אתה אומר, משתמשים באבחנות או דברים כאלה, זה אחד מסוכן מאוד.

(14:04) אבחנות זה בעיה שמישהו לוקח, הבעיה שלי זה אנשים שלא מטפלים, שעושים אבחון.

(14:09) כשברור שאם אני אומר, אני קראתי איזה פוסט לא מזמן, שיש בו אבחון של, מתוך פוסט, העורך הדין עשה אבחון שהצד הוא עם אישיות גבולית, מתוך מילה שנאמרה.

(14:22) זה מסוכן מאוד.

(14:24) ולכן אין מה ללכת להדרכת הורים.

(14:26) ואני אומר, סליחה, זה פגיעה ישירה בחסר ישע, זה לעשות נזק גם להורים, גם לילדים.

(14:34) עורך דין יכול לאבחן אישיות גבולית, אני הזדעזעתי, אני הזדעזעתי.

(14:43) אני חושבת שאין ספק שזה…

(14:43) וזה שכיח מאוד היום.

(14:46) כן.

(14:46) ואף אחד לא, עכשיו יש אתיקה, לשכה, אף אחד לא עושה שום דבר למקרים האלה.

(14:51) מותר לכל אחד להגיד מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, ואנשים מתוך הדבר הזה…

(14:59) ואז אנחנו רואים פה את הנפגעים.

(15:02) כן.

(15:03) ואת רואה אותם.

(15:03) אני חושבת שבאמת המקום הזה של…

(15:06) אתה מדבר על המקום של גידור של דברים, גם בחלק שמי שייתן את המקום של אבחנה, במקרה הזה זה גם פסיכיאטרים, זה אפילו לא אנשי מקצוע שהם עובדים סוציאליים, או הם השתדלו להימנע מלתת אבחון כזה.

(15:22) נכון, ובטח לא בפייסבוק.

(15:24) בדיוק, או דברים רפואיים שכל רופא לא ירצה שמישהו יאבחן במקומו.

(15:29) נכון.

(15:29) אני חושבת שיש פה באמת דווקא…

(15:32) איזשהו כבוד לפרופסיה, שכל אחד יעשה את תפקידו בעניין הזה.

(15:37) כבודתו.

(15:37) אני, כשאני יושב בחדר, אני יודע להגיד, סליחה, אני לא אאבחן.

(15:41) חד משמעית.

(15:42) זה נראה לי כל כך, מי אני שיושב בחדר?

(15:45) אני לא למדתי טיפול, לא למדתי שבע שנים צריכו להגיע.

(15:48) או אבחון.

(15:48) או אבחון.

(15:49) אני לא אעשה אבחון לאנשים.

(15:50) בגלל זה גם כל פעם שמגשרים אומרים לי, אני הבנתי את הצרכים של הצדדים, אני אומר לו, מה הבנת?

(15:56) לא יודע מה תקנו, אוי ואבוי לך, אני רוצה להבין, אי אפשר, המורכבות היא כל כך גדולה.

(16:02) התפקיד שלנו הוא לעזור להם להיות בתוך התהליך, לעבור את האבלות שלהם, למצוא ביחד את הדיאלוג, אנחנו צריכים לייצר ביניהם את התקשורת, אנחנו יכולים לתת להם ידע אובייקטיבי כשקיים, אבל בתחום הזה יש מעט מאוד ידע אובייקטיבי, וכל הידע הסובייקטיבי הוא נמצא בידיים של אנשי הטיפול.

(16:21) נכון.

(16:22) לא אנשי המשפט, ואנשי הטיפול, אני כל כך, אני אומר את זה פה, ואני אומר לאנשי הטיפול שגם אז, אתם ממש חסרים, ממש, אני מרגיש, כי השיח על הגירושין הוא נהיה כל כך משפטי, כן.

(16:36) אבל חסרים אנשי הטיפול, כן.

(16:38) זה לא שיח משפטי, ובגלל זה, ובשיח הזה, שאני אומר, איך להכניס את אנשי הטיפול.

(16:48) אני חושבת שזה באמת עניין של…

(16:52) התהליך הוא תהליך מאוד מאוד מאוד ארוך, עד שהצלחנו להכניס את התהליך של חוות דעת על נפגעי עבירה לתוך השיח המשפטי, זה לקח הרבה הרבה שנים.

(17:04) יש את כל הסיפור של סדרי דין וכל הסיפור של באמת תהליכים שמנסים להיכנס לתוך, או אלימות, שיש מקומות כאלה, באמת זה איזשהו אזור שצריך יותר לעבוד.

(17:19) אני חושבת שאולי בית המשפט הקהילתי יותר עושה את זה.

(17:22) זה קיים, יש בית משפט קהילתי.

(17:24) נכון.

(17:25) שאז באמת השיח הוא שיח טיפולי לחלוטין.

(17:27) אולי צריך לעשות ירושים.

(17:28) מי שנמצא שם, נכון?

(17:29) זה חלק מהרפורמה, כולנו עכשיו מדברים על הרפורמה.

(17:32) אולי זה חלק מהרפורמה.

(17:33) נכון, אני חושב שבית המשפט הקהילתי עושה עבודה.

(17:35) בוא ניקח את זה לבית משפט קהילתי.

(17:37) נכון.

(17:38) בית המשפט הקהילתי עושה עבודה, אני חושב, אני יוצא לתת שם כמה הרצאות, עושה עבודה נהדרת, כי בעצם כל התהליך הוא תהליך טיפולי.

(17:45) יושבים שם אנשי מקצוע, שירות מבחן, אנשים שלמדו טיפול, וכל התהליך הוא תהליך אחר.

(17:51) זאת אומרת, אני חושב שקראתי איזה מחקר על זה פעם.

(17:53) כן, זה ממש עכשיו קורה.

(17:55) בארצות הברית זה כבר קיים, אולי גם…

(17:57) פה זה קיים.

(17:58) אבל לקחו את הגירושים.

(18:00) לא רק את הקהילתי, הקהילתי עובד מדהים.

(18:02) את הגירושים לקחו, וממנים השופט שיש לו כלים לנהל את התהליך, הוא מחייב עכשיו יועץ כלכלי.

(18:10) הוא מחייב עכשיו טיפול, הוא מחייב תיאום מורי.

(18:14) זאת אומרת, במקרים של הקצנה, אנחנו לא משאירים לעורכי הדין לנהל את התהליך, אלא שופט נייטרלי מטעם המדינה, שרואה את טובת הילדים, מנהל את התהליך ואומר, אתם עכשיו הולכים פה לטיפול.

(18:25) ואז אנשי טיפול מנהלים את התהליך, בעצם כי השופט עובד בהתאם להמלצות אנשי הטיפול.

(18:29) נכון, נכון.

(18:30) אז אולי זה עם הרפורמה שמדברים, זו הרפורמה שצריכה להיות.

(18:33) אני חושבת שבאמת באמת בתהליכים כאלו, הדבר הזה יקצר מאוד מאוד קודם כל את המשפט ואת כל התהליך.

(18:41) אם יותר ויותר ילכו למודלים של בית המשפט הקהילתי שקיים בתחומים מסוימים ועובד ממש טוב, אפשר ללמוד מזה ולהכניס אנשים שהם מבינים במשפט ומבינים בטיפול ויחד מייצרים איזושהי אינטגרציה ושפה שלישית בעצם.

(19:00) מהמם.

(19:01) שזה יכול להיות…

(19:02) טוב, אז הנה, יצא פה איזה רעיון, אני חושב שהוא יהיה נהדר, הוא יציל חיים, הוא יחסוך זמן, הוא יחסוך כסף, ואולי מישהו מהמאזינים שלנו ייקח את ה…

(19:14) שמחובר לשם, לקובע המדיניות.

(19:18) בדיוק.

(19:18) הנה, זה כיוון טוב, תכניסו את אנשי הטיפול או לתהליך המשפטי בגירושין, והכל פה יתמסמס.

(19:25) לחלוטין אנחנו יודעים את זה, כי אם מנהלים את זה נכון מההתחלה…

(19:28) נכון, זה שהיא ראייה אחרת, התבוננות אחרת על זה.

(19:32) מהמם, אז אוקיי, אז אני מסיים דווקא עם אופטימיות, יש עשרה יום לטובת.

(19:36) כן.

(19:36) אז את תהיי תודה רבה.

(19:37) תודה רבה.

(19:38) תודה שבאת, ותמשיכי לעשות טוב.

(19:41) אני אגיד אולי משפט אחרון לסיום, שעולה גם מהשיחה הזו וגם מהשיחה הקודמת, שאולי זה תפיסת עולם שלי, אבל להעביר אותה הלאה.

(19:52) זה פתגם סיני שאומר, איננו יכולים למנוע מציפורי הצער.

(19:56) לחוג מעל ראשינו, גירושים יהיו, צרות יהיו, אבל אנחנו לא חייבים לתת להם לקנן בשערותינו.

(20:04) אנחנו לא חייבים להתמכר אליהם ולחדור אליהם יותר ויותר.

(20:09) אז זה נראה לי משהו שיכול לעזור כתפיסת עולם, הפתגם הסיני הזה.

(20:14) אז זהו.

(20:15) מהמם.

(20:16) אני לא מרחיב על זה.

(20:17) אני פה מסיים, זה סיום נפלא.

(20:20) תודה.

(20:20) אז תודה רבה.

(20:21) תודה רבה.

(20:21) תודה למאזינים.

(20:23) ואני מזכיר, אנחנו כאן, אפשר לפנות גם בפייסבוק ולכתוב.

(20:26) אנחנו נשמח לענות גם על שאלות שעולות.

(20:31) הטלפון, יש לנו טלפון, כוכבי 9926, אפשר להתקשר אלינו גם כן אם רוצים.

(20:37) ותודה רבה, וכמובן תשתפו, הכי חשוב, תשתפו את המידע הזה, הוא באמת חשוב לכל מי שצריך, לכל מי שנמצא בצומת, תשתפו את המידע, ותודה רבה.

(20:46) תודה רבה.