(0:15) שלום לכל המאזינות, שלום לכל המאזינים, אנחנו שוב כאן במשהו עם גישור, והיום פרק מיוחד כי אנחנו בדרך כלל לא מדברים על ענייני השעה.

(0:25) אנחנו מדברים על גישור, על כלים בגישור ודברים כאלה, אבל הבחוץ מתחיל להיכנס פנימה, אנחנו מרגישים את זה גם בחדר הגישור, גם בחיים האישיים שלנו, וכמה שאנחנו מנסים להשקיט את הרעש הזה, הוא חודר, ולכן אני הצעתי לך, נדב, מה שלומך?

(0:47) אני שלומי טוב, מה שלומך, דניאל?

(0:49) בסדר גמור, ואני יודע שהיה לך קשה עם זה קצת.

(0:53) נכון.

(0:54) לא הבנתי כמה קשה לי עד שהתיישבנו כאן.

(0:57) בסדר גמור, אנחנו נעבור את זה ביחד, אבל פשוט אני מתבונן על כל המצב הזה, ואם זה לא היה ברור, אנחנו מדברים על כל מה שקורה במדינה סביב המהפכה סלאש רפורמה סלאש כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, המשפטית.

(1:21) ובאמת, חלל האוויר מלא בדעות ובעמדות, שלאט לאט מקצינות, כדי שישמעו אותך אתה צריך להקצין, ואין טעם שניתן גם את הדעה או העמדה שלנו, יש לנו, אבל היא לא חשובה כרגע.

(1:38) אני רוצה שנסתכל על הדבר הזה מזווית גישורית, ונראה, אולי בכל זאת נצליח…

(1:44) להכניס לשיח המאוד מאוד קיצוני הזה עמדה קצת יותר מורכבת על הדברים, כי בסוף מה שאני חווה, אני רואה את זה ממש נכנס לתוך חדר הגישור, כי הסטרס מבחוץ תמיד חודר, חודר לחיים, חודר ל…

(2:03) בטח אם אתה בקונפליקט, זה מנהל אותך.

(2:07) בסוף הגישור זה לא רק לעזור לבני זוג להתגרש או לשותפים עסקיים שהסתכסכו לפתור את הסכסוך, זו תפיסת עולם.

(2:18) ואני חושב שבנקודה הזאת, בוא נשים את תפיסת העולם שלנו על השולחן ביחס למצב, מי שרוצה ייקח, מי שירצה יעביר ביקורת, הכל בסדר.

(2:28) אבל אני חושב שיש לנו תפקיד בתוך הדבר הזה, כמי שמנסים לקדם פה שיח אחר.

(2:36) יאללה.

(2:36) יקל עליך קצת?

(2:38) כן, כשאתה אומר את זה ככה, אבל בוא…

(2:41) אתה יודע, אתה אומר, בוא לא נגיד את העמדה שלנו.

(2:44) אני יכול להגיד את העמדה שלי.

(2:46) העמדה שלי היא לא, אבל אין לי מושג מה נכון.

(2:52) ואני רוצה להגיד לך שמאוד נוח לי בזווית הזו של לא יודע מה נכון.

(2:58) יש, אני חושב, חכמים ממני ובנוסעים ממני, במשפט חוקתי ובהבנת מה הקשר בין מערכות השלטון, השופטת, המחוקקת, המבצעת, יש, והתקשורת, יש טובים וחכמים ממני, ואני זוכר תמיד משפט, פעם שמעתי מישהו אומר, ואני מאוד מחזיק אותו, אם אתה לא סביב השולחן אתה על הצלחת.

(3:24) עכשיו אני מודה שאני על הצלחת בנושא הזה, אני לא יודע.

(3:28) מי מחליט ומה האינטרסים ומה תהיה אמור ומה פה ולכן אני אפשר להגיד מה נכון האם הרפורמה היא רפורמה או מהפכה היא אני לא יודע מה שאני כן יודע זה שכואב לי כי אני רואה אנשים מייצרים שיח אלים מאוד עם אנשים שהם פה קצת מתבלבלים וחושבים שהם לא גרים לידם, הם אומרים לא, זה השכנים שלנו, חושבים אנחנו לא אחים, אני שומע את עצמך, אנחנו כבר לא אחים, יש אנשים שגם עם האחים שלהם לא מדברים, אבל הם עדיין צריכים להיפגש אחת ל…

(4:06) כי כמו בגירושין, גם אם מתגרשים, אתם עדיין משפחה, אתם עדיין הולכים לחיות פה, ועדיין יש פה איזשהו, גם אם אין לכם טיפת ערבות הדדית, גם אם אין לכם טיפת יכולת להכיל אחד את השני, אנחנו עדיין גרים.

(4:18) פה ביחד.

(4:19) עדיין אם אחד מאיתנו הולך בתחושת חוסר ביטחון ברחוב, כולם הולכים פה עם תחושת חוסר ביטחון ברחוב.

(4:28) אם אחד חושש, אם יש פה איזו תחושה של פרנסה, של בסכנה, כולם בחשש שכזה.

(4:35) אם יש פה חשש משינויים אדירים שקורים באנושות עכשיו, כולנו חלק מתוך הדבר הזה.

(4:42) והשאלה אם אנחנו בוחרים לנתב את התסכול והכעס והפחד אחד כלפי השני, אחד כלפי אדם, אדם לאדם, או כלפי הבעיה.

(4:55) והמסר הגישורי הוא, בוא נעשה את ההפרדה בין האדם לבעיה.

(4:59) אני יכול לא להסכים איתך כבן אדם, זה בסדר, אני חושב שאתה טועה.

(5:03) אני חושב שהבעיה שלך מטומטמת לחלוטין, זה בסדר.

(5:05) אבל אני עדיין יכול להיות חבר שלך.

(5:08) אני יכול במקבילים לעבוד איתך, אני יכול לשבת איתך ליד שולחן, אני יכול להיות איתך במילואים, אני יכול לשלם איתך מיסים, אני יכול לתת לך שירות בקופת החולים, זה בכלל לא קשור לדעה שלך.

(5:21) המקום שאנחנו הפכנו להיות רק הדעה שלנו הוא איום ונורא, אנחנו נתנו לקיצוניים שבנו לשבת על המקלדת.

(5:32) ולשפוך כל דבר שיוצא להם מהפה, גם כשהוא לא מבוסס, גם כשהוא לא שום דבר, שהפחד שלהם מניע את עצמם, והתסכול, ומניעים אחד את השני, ואנחנו שם, הציבור הרחב מאוד יושבים, וחוששים, כי החיים שלנו פה באמת, יש פה שינויים, מדברים פה על דברים מאוד מאוד גדולים.

(5:51) והשיח הוא בכלל לא ענייני, הוא בכלל פרסונלי, ולא פרסונלי על האם אתה הורה טוב.

(5:56) האם אתה חבר?

(5:59) האם אתה מצליח בעסקים?

(6:01) לא.

(6:01) ובכלל, על מה הדעה שלך?

(6:03) מה קרה לנו?

(6:05) מה קרה לנו?

(6:06) אני אגיד לך, אני חושב שאמרת, אנחנו נותנים לקיצונים, אני חושב שפה אין לנו שליטה על זה.

(6:14) העידן הזה מעודד שיח קיצוני, כי מי שיותר קיצוני מקבל יותר לייקים ויותר חשיפה ומתוגמל על זה.

(6:23) יש תגמול מאוד ברור לקיצוניות.

(6:27) עכשיו, אנחנו יכולים לשבת בבית ולהגיד, אנחנו לא נותנים לזה לחדור אלינו.

(6:32) שכל אחד יביע את דעתו, זה בסדר, זה לגיטימי, גם אם היא קיצונית, גם אם היא מטומטמת, גם אם היא פשיסטית, גם אם היא ליברלית מדי.

(6:39) בסדר.

(6:40) זכותם של האנשים, זאת הפלטפורמה.

(6:43) כל דעה היא לגיטימית.

(6:45) לי אין בעיה איתה.

(6:46) וזה בסדר שאנשים נותנים את הדעה שלהם.

(6:48) ממתי אכפת לי כמה לייקים?

(6:50) באמת, זה כל כך, אני יכול להגיד את זה כאן, שאני מקווה שצוקרברג לא ישמע, ככה נגיד את זה בשקט, אין שום קשר, שום קשר בין כמה לייקים אני מקבל למה שקורה לי בפרנסה.

(7:05) שום קשר.

(7:06) אני רואה פוסטים שיש לי שלושה לייקים, שאני מקבל להם 20 טלפונים.

(7:12) אין קשר, ומתי לייק הפך להיות איזשהו משהו, שאני מבין שזה המצב.

(7:17) במקצוע שלנו אתה צודק, במקצועות אחרים שדורשים בולטות.

(7:23) כמו…

(7:24) אבל הבולטות הזאת, אוקיי, אתה יודע מה, אני לא אתקן את העולם, זה מה שראשי מוציאים.

(7:28) זה עיוות שקיים היום, אפשר להתעלם ממנו, הוא קיים.

(7:32) אבל למה אנשים…

(7:33) זה מה שמנהל את השיח, הרי הדבר הזה לא היה יכול לקרות לפני…

(7:36) 20 שנה, נכון, כי לא היינו מגיעים לדבר הזה, היו יושבים, מדברים ומוצאים פתרון בסוף, נכון, תשמע, אבל זה קיים, אני מקבל את זה, בוא לא נצליח לתקן, להחזיר את ה…

(7:46) אני רוצה רגע, לא, יש לי משהו חשוב להגיד על זה, כי אני בא ממקום מאוד ברור, הדעות הפוליטיות שלי ברורות, כתובות, אפשר לעשות גוגל לראות, אין בעיה, אני לא מתבייש בזה, בוא לא נשלח את המאזינים שלנו לגוגל, בוא נגיד את הדבר הזה.

(8:01) אני בן אדם שמאמין בדעות שמאל ככל שאפשר להגדיר שמאל פה בישראל ואני באתי ממפלגת העבודה, אני עבדתי בזה, אני קידמתי את זה וזה מבחינתי לא משהו שצריך להתבייש בו כמו שאני לא חושב שאף אדם ימני צריך להתבייש בדעותיו, זה בסדר.

(8:23) עכשיו, אני בשלב הדי ראשוני של כל האירוע הזה כתבתי פוסט.

(8:31) סליחה, מאוד קשה לי עם האמירה שאתה אומר, אני בדעותיי שמאל.

(8:35) למה?

(8:37) כי אני מכיר את הדעות שלך, ואני צריך להגיד לך שאתה לא כזה שמאל.

(8:40) כי אני חושב שיש כבר שמאל וימין, זה כבר די מעורבב.

(8:43) אני מסכים, אבל לצורך הכותרת…

(8:44) לצורך העניין, זה לא…

(8:47) כי כשנחדד את זה נבין שב-90% מהנושאים כולם פה חושבים את אותו דבר.

(8:52) ברור.

(8:53) אז אפשר לשיוך הזה, הוא מייצר איזשהו דימוי, אבל לא, בוא נדבר על איך אתה רואה דברים של פרנסה וביטחון, אתה 90% נראה לי מחווה פורה אותו תודה.

(9:01) זה לגמרי לצורך הדיון והכותרת, אני גם לא, ההגדרות האלה כבר מזמן לא רלוונטיות, יש דברים שכן, יש דברים שלא, אבל ראינו בממשלה הקודמת, שאתה יודע, שמאל וימין וזה יכולים לשבת ביחד וגם…

(9:17) להוציא דברים לפועל.

(9:20) אפשר אחר כך לחזור לזה, אבל אני בשלב מאוד ראשוני של כל האירוע הזה שהתפרץ באמת כמו הר געש, כתבתי פוסט, אני עבדתי בעבר עם הרצוג, הייתי יועץ התקשורת שלו, אני מאוד מעריך את יכולות הגישור שלו.

(9:38) בזמן אמת, כשהוא היה יו”ר אופוזיציה, זה הפריע לי, כי יו”ר אופוזיציה…

(9:42) ובטח אז, והייתי יותר צעיר, וחשבתי שהוא צריך להיות יותר לוחמני, ויותר חד, ויותר, אתה יודע, כל מה שהיום מביא לך את הטראפיק, כן, במירכאות.

(9:55) והוא לא היה, והוא אמר, יש לי אחריות.

(9:57) הוא תמיד, זאת הייתה התשובה שלו, יש פה מדינה, אני לא יכול להגיד הכל רק בשביל זה, כי זה עושה נזק.

(10:04) בזמן אמת כעסתי על זה.

(10:06) היום אני מבין, בטח בתפקידו הנוכחי, ובטח בסיטואציה הזאת, כמה הדבר הזה הוא קריטי.

(10:15) עכשיו, הוא לקח על עצמו אז, לפני שעוד התכנסו בבית הנשיא, הוא אמר, אני קורא לשני הצדדים לשבת ולהידבר, זה הכל, בואו תדברו פה בבית הנשיא.

(10:25) הוא חטף על זה?

(10:26) הוא חטף על זה, מהמחנה שלו.

(10:29) אגב, בעיקר מהמחנה שלו.

(10:31) ואני כתבתי פוסט כדי לחזק, לא אמרתי תתפשרו, לא אמרתי תיכנעו, לא, לא, רק מה יש להפסיד, שבו דברו, אל תעצרו את המחאה, אל תעצרו שום דבר, תמשיכו כרגיל, אבל בואו נראה בתוך חדר סגור, בלי מצלמות, בלי כותרות, בלי כל ההקצנה הזאת, מה הפערים בכלל, אולי לא שווה לעשות את כל הבלאגן הזה.

(10:58) ומה שחטפתי במרכאות, אני לא מרגיש שאני חוטף כי אני מוכן לזה וזה גם לא באמת מזיז לי, אבל בתגובות ובעיקר מאנשים שבאים כאילו מהצד שלי במרכאות, פשוט זה הוציא אותם מדעתם, כי מה זאת אומרת?

(11:20) לא מתפשרים על הדמוקרטיה, ומה זה להידבר?

(11:23) עם מי אתה רוצה להידבר?

(11:24) מה אתה רוצה להידבר?

(11:25) ואני עונה להם, אבל מה אתם רוצים שיקרה?

(11:28) נגיד, תגיעו להכרעה מלאה, תקבלו כל מה שאתם רוצים, מה יהיה פה יום אחרי?

(11:35) אתם עדיין צריכים לחיות עם האנשים האלה, האנשים האלה ירגישו מובסים ומתוסכלים, והתסכול הזה יצא שוב, ואי אפשר יהיה להחזיק כאן את העסק הזה.

(11:45) ובסוף, כשאתה יורד לפרטים, עזוב, לא ניכנס לזה, אתה מבין שאתה שומע את שמחה רוטמן, אתה שומע את אהרון ברק, כאילו שתי נקודות קיצונות, לא פערים כאלה.

(11:55) יש שם פערים, אין כבר פערים, זה ברור לחלוטין.

(11:58) אגב, אחד הדברים ש…

(12:00) זה כל כך נכון, אבל זה עצוב, ואני, ואתה זוכר, גם את הפוסט הזה, אני כל הזמן אמרתי לך, אבל אין מחלוקת.

(12:07) מעולם, תראה מה זה אני אגיד פה, מעולם לא הייתה באמת מחלוקת.

(12:11) הרי אם כולם הסכימו, לא הסכימו לדבר, לא יודע למה, אבל אם היו יושבים ומדברים, היו מבינים מהר שהדברים פה הם כל כך פתירים.

(12:17) יש פה שאלה של מינון, לא שאלה אם צריך שינוי או לא שינוי, כולם מסכימים שצריך להיות איזשהו שינוי.

(12:24) ועכשיו רק של המינון, כלומר כל הסיבוב הזה שהיה, שהוציא פה עכשיו את כל הג’יפה הזאת, את המשאית הזבל הזאת שהוציאה פה את הכל.

(12:35) עכשיו יש לזה יתרונות, שעכשיו הכל על השולחן, אנחנו יודעים בדיוק מהפלאגים וכל אחד מהדעות שלו, ועכשיו אפשר לטפל בזה.

(12:43) אבל זה היה כל כך, לא על בסיס של משהו שבאמת קיים, זה עדיין, כי כרגע עוד רגע תהיה הצעה, אני אגיד לך, ואני אומר, אני על הצלחת אנוסי בשולחן, אבל תראה שעוד כמה שבועות תהיה הצעה, היא כבר מתרקמת, ויבואו ויגידו פה, ואז יהיה עוד איזה רגע אחד שמישהו יאיים לפרוש, ואז ההוא יגיד לו כן, ואז הם יכניסו פה איזה אחוז כזה, אחוז של שתיים, וזה סגור הסיפור הזה, זהו.

(13:10) אני אקשה עליך.

(13:11) תקשה עליי.

(13:13) ואז מה יגידו כולם?

(13:14) יגידו לך, זה לא היה קורה אם לא הייתה התנגדות כל כך חזקה.

(13:19) אז אני אגיד, אוקיי, אולי, זה דלתות מסתובבות, אני לא קונה את זה, אבל נניח.

(13:25) עכשיו, אני לא מתנגד לאלה שיצאו להפגין, אני חושב שזו זכותו של כל אדם להפגין, הכל בסדר.

(13:31) אני לא, אני בזה אחלה, אני שואל, דווקא הכוח הזה שאתה מרגיש כחלק.

(13:35) אני חושב שאני אחד הדברים שמאוד השפיעו עליי זה היה במחאה החברתית, אני הייתי מאוד פעיל במחאה החברתית ובתקופה הזו אני רוצה להגיד שהקהילה שנוצרה של להרגיש שלא רק אני נאבק בכלכלה ולסגור את החודש ולגדל ילדים במצב כל כך יקר, הרגשתי שם, אני אומר את זה ולא להתמרות מזה, באמת הרגשתי לא לבד, יש ערך מאוד גדול הלא לבד הזה, כי אנחנו באמת בתקופה מאוד מאוד קשה והסיפור הכלכלי פה הוא העניין, והסיפור החברתי פה הוא העניין, יש פה בכלל לא רק זה, זה תוצר של הכל.

(14:10) ולכן אין לי בעיה עם הלצאת ולהפגין, הבעיה שלי פה הייתה עם חלק מההנהגה, אני לא רואה פה משהו עם הציבור, כל אחד הציבור הוא משהו, אבל שההנהגה בחרה לא לדבר, זה היה טעות.

(14:25) א’, כי עשו את זה כרגע, היא ש…

(14:27) שנגיד, הצעת חוק עברה, חוק ראשון, הצעה בקריאה ראשונה.

(14:30) זה לא שהם לא הרוויחו שום זמן, בפועל לא הרוויחו זמן.

(14:35) זה עכשיו בלחיצת כפתור יוכל לבוא הרפורמה הכי לא טובה שגם מסכימים שהיא הכי לא טובה.

(14:40) ועכשיו יושבים ומדבר עם אקדח על השולחן, הם פשוט, החוסר מקום של לבוא לדבר פשוט סגר אפשרויות.

(14:47) הפך את התהליך במקום שיהיה זמן לדבר, לייצר התדיינות, למנוע הקצנה, זה הביא ישר למצב שעכשיו זה להביא להכרעה.

(14:57) עכשיו יכול להיות שזה מתוכנן.

(14:58) אני מנחש, מאמין שהפוליטיקאים שנמצאים באותו מקום מדברים אחד עם השני, אני לא קונה מה שבתקשורת אנחנו כבר הבנו שזה לא נכון.

(15:08) אז יכול להיות שמאחורה קורים דברים, אני לא יודע, אבל אני יודע שאם היו יושבים ומדברים, היה הרבה יותר קל, וכל התחושות הנוראיות האלה היו לא יוצאות או יוצאות אחרת, והיה פה הנהגה, כי כרגע התחושה היא…

(15:25) שאין הנהגה כזו, וזה משהו מאוד מאכזב, כי מה שאמרת על הרצוג, שרואה את ה…

(15:34) קודם כל יש פה מדינה, אוקיי, למה אתם לא רואים את זה?

(15:39) למה אין פה את הפוליטיקאים שבאים ואומרים, חבר’ה, אחים אנחנו, לא משנה מה אנחנו צריכים לעבוד ביחד, כי אנחנו שכנים, אתה יודע מה, לא אחים.

(15:48) שכנים, קולגות, עובדים באותו בניין, צריך לבוא ולהגיד, אנחנו פה ביחד.

(16:00) הייתה לנו צפירה.

(16:02) הייתה לנו, כן, הייתה לנו צפירה.

(16:05) זה היה בדיוק, אני מדבר על הביחד.

(16:06) סיימת משפט, ביחד?

(16:09) אגב, כן.

(16:09) זה התפירה של יום השואה.

(16:11) הביחד הזה, וסליחה, אני לא רוצה להגיד פה דברים פומפוזים, כן.

(16:15) אבל אין לעם היהודי עוד מדינה, והדבר שפירק פה את הריבונות היהודית בפעמיים הקודמות, זה החוסר יכולת להיות ביחד, וזאת קיצוניות, אלה קבוצות קיצוניות שגררו את כולם לקיצוניות שלהם.

(16:32) נכון.

(16:32) אז אולי יש פה איזה משהו סמלי, זה היה בדיוק אחרי שאמרת את המילה ביחד, פרצה הצפירה.

(16:41) אני רוצה להגיד משהו על מה שאמרת על האינטרס.

(16:44) הרי אנחנו כמגשרים תמיד שואפים למצוא את האינטרס מאחורי כל מחלוקת.

(16:51) מה האינטרס?

(16:52) ולתת לו מענה.

(16:54) עכשיו אתה מאוכזב מההנהגה, בצדק, היא באמת מאכזבת.

(16:59) ההנהגה הפוליטית, אגב, אני חושב שהיא מאכזבת בשני הצדדים.

(17:04) כולם, לא, שלא יהיה בכלל ספק, אני לא על הצד כזה או אחר, אני מאוד מורזב מהצד המרכז-שמאל, שלא בא לדבר, שזה פשוט, זה פחדנות, זה פשוט, זה חוסר הנהגה מובהק.

(17:19) מהצד השני שהלך וגם עשה והקצין מדי, כולם פה עשו משחק פוליטי, הפוליטיקאים שלנו הם פוליטיקאים, הם לא מנהיגים.

(17:28) זה בדיוק מה שרציתי להגיד, האינטרס…

(17:30) העליון של פוליטיקאי באשר הוא, זה להיבחר, להיבחר שוב, להיבחר בפריימריז, להיבחר בבחירות.

(17:37) כל כך עצוב.

(17:39) זה המצב.

(17:40) כי יש אנשים עם אג’נדה, איפה האג’נדה, איפה האמונה, איפה הדרך?

(17:44) קודם שלהיבחר, של המשכורת, הם יכולים להרוויח יותר כסף במקומות אחרים.

(17:48) בשביל זה?

(17:49) איפה זה?

(17:50) זה לא רק זה, ברור ש…

(17:54) חלקם על זה מלבישים אג’נדה, וכמובן ששמים אותה בפרונט, כי הם לא יכולים להגיד, האינטרס שלי זה להיבחר, ולכן אני עושה מה שאני עושה.

(18:03) אז אני…

(18:04) אבל לפעמים גם האג’נדה עוברת כל מיני עיסויים, כמו פלסטלינה, כדי שתתאים בסוף לאינטרס הראשון במעלה, שהוא להיבחר.

(18:17) ולכן הציפייה מלכתחילה…

(18:20) בן גוריון התעסק, המטרה של בן גוריון, שהוא היה בביצות, ושל פרס שהיה בפוריה שם על זה להיבחר, מה זה הדבר הזה?

(18:30) גם להם היה אינטרס להיבחר, אולי הוא לא ניהל אותם כמו שהוא מנהל את הפוליטיקאים של היום, אבל גם להם לבסס כוח להיבחר, זה גם דבר שהוא באופן אנושי מאוד מושך וממכר, כוח זה דבר ממכר, אין מה לעשות, ואנחנו צריכים להכיר בזה כשאנחנו…

(18:47) מנתחים את המהלכים שלהם, כי הציפייה לזה שהם ישימו את האינטרס של החברה והמדינה לפני האינטרס הזה, בהרבה מאוד מקרים יוביל אותנו לאכזבה.

(18:59) ואז אני שואל, בהינתן שזה המצב אצל הפוליטיקאי, מה אנחנו כציבור יכולים לעשות?

(19:06) כי אין מה לצפות מהם שהם ילכו בכיוון הזה של בואו נרגיע את הדברים ונדבר כדי למצוא פתרון אמיתי.

(19:15) זה לא יקרה.

(19:16) אנחנו נהיה ההנהגה שלנו, אנחנו הציבור הנהג.

(19:19) אני מסכים עם זה, אנחנו עושים דבר מאוד מאוד פשוט.

(19:23) תראה, אני לא עשיתי סקר בקרב כל תושבי מדינת ישראל, אבל אני בטוח בכמה דברים.

(19:29) כולנו רוצים לחיות בשלום.

(19:32) כולנו רוצים לדאוג לביטחון ילדינו.

(19:36) כולנו רוצים להתפרנס בכבוד.

(19:39) כולנו רוצים ללכת…

(19:40) בביטחון ברחוב.

(19:43) כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיה חינוך טוב.

(19:47) כולנו רוצים שיהיה לנו אפשרות להגשים את עצמנו, שכל אחד יוכל להגשים את המהות שלו, את החלומות שלו, את הייעוד שלו.

(20:00) כולנו רוצים לחיות בשקט, בנחת, בלי סטרס.

(20:05) כולנו רוצים שיהיה טוב.

(20:10) זהו.

(20:11) ברגע שאנחנו מחזיקים את זה, זהו.

(20:16) זה כל מה שצריך לדעת.

(20:17) כי הרגע שאתה מבין שגם מישהו מהצד השני של המדרס צועק, והוא צועק, רפורמה, לא רפורמה, רפורמה, לא רפורמה, הוא בעצם צועק, אני רוצה שיהיה טוב, אנחנו רוצים את אותה מטרה.

(20:31) על הדרך להגיע לשם, יכול להיות שאנחנו לא מסכימים, אבל אנחנו לא מדברים עליה.

(20:37) אני בטוח, בטוח, שאם נעשה קבוצות והתדיינות ונדבר אחד עם השני, נראה שגם על הדרך אנחנו לרוב מסכימים, אנחנו הרי רואים את זה בחדר הגישור כל הזמן.

(20:49) צועקים כותרות, מתחילים פה לפתוח אותם על הלוח, מתחילים להבין מה מדברים, אה, אבל זה מה שאני אומר, כן.

(20:56) ואין מחלוקת, ופה זה מקרה קלאסי שיושבים אנשים שצועקים ברחוב וצועקים כאילו זה הקצנה אדירה ואנחנו אומרים אבל אין ביניכם מחלוקת, זה בכלל לא, אולי יש אבל לא דיברנו עליה.

(21:10) זה מצחיק, זה קרה לי כל כך הרבה פעמים בחדר הגישור ששיחה שבה שני הצדדים אומרים את אותו דבר התנהלה כאילו במוזיקה אחרת לגמרי שלא קשורה למילים של ויכוח ואז אני עוצר אותם ואומר להם, שנייה, סליחה, אני מסתכל פה מהצד, ואני, השפת גוף, הטונים וזה, הם של ויכוח, אבל אני רגע, הנה, אני אומר את זה בטון שהוא שקט, מה אמרתם עכשיו?

(21:39) ואומרים, נכון.

(21:41) וזה אפילו מצחיק אותם, כי הם כאילו כל כך בתוך הקונפליקט, שהם לא שמים לב שהם מסכימים.

(21:47) נכון, ואז אני יושב כאן, עכשיו אני גר במרכז תל אביב.

(21:50) הבנות שלי גרות על הבימה, ממש שמה, ושומעים את הצעקות האלה, ולא נרדמות בלילה, וצעקות קשות, ואני חי פה, ואני רואה את החרדה של אנשים ברחוב, אבל אין לכם מחלוקת.

(22:05) למה אתם מכניסים לעצמכם את הסטרס הזה?

(22:07) לא, רגע, שנייה, אני עוד פעם אקשה עליך.

(22:10) תקשה עליה, בבקשה.

(22:11) לא, יש חרדה אמיתית, כי מי שצועק…

(22:15) מה שמאיר אריאל אמר, אדם צועקת שחסר לו, פה אנשים מרגישים שהחופש שלהם לאט לאט נלקח מהם, לא משנה, הם מרגישים, מרגישים, אבל לא בטוח שהם טועים, אתה אמרת, אני לא יודע.

(22:31) אני לא מתווכח על זה, אבל בינתיים, בינתיים, כל מה שיש זה כותרות, זה שיח מקצין, כאלה שאוהבים להקצין את השיח, שיש להם אינטרס להקצין את השיח.

(22:42) בפועל אתם יושבים עם אנשים, עם דעה, הרי כל מערכת שלטונית, בואו לא נשכח את זה רגע, מערכת שלטונית, מערכת של חוקים, היא יציר אדם.

(22:55) וכמו שאדם יצר, אדם יכול לשנות.

(22:58) ומי שישנה הוא אדם, הוא לא מפלצת.

(23:00) עכשיו נחבר שוב ליום השואה, אתם מדברים על המפלצות האלה, שעשו והרגו את העם היהודי.

(23:05) הצורר הנאצי המפלצת, זה לא מפלצות.

(23:08) אלה בני אדם, כשאנחנו אומרים שזה מפלטת אנחנו קצת עושים להם הקלה, כשאנחנו אומרים שזה מפלטת אז אין להם אחריות, לא זה בני אדם, ורגע שאני מחזיק בראש שיש פה בני אדם עם דעה אחרת, אני צריך לשאול את עצמי רגע, מה הם אומרים, מה אני אומר, מה אני רוצה, מה הם רוצים, ואז לשאול איפה השינוי, כרגע אנחנו מדברים על הפחד שיש לי מהדימוי על הקבוצה השנייה.

(23:33) הם ישנו, הם ייקחו לנו זכויות, הם יפגעו בכל אחד, אנחנו יושבים פה גם עם חרדים, דתי-לאומי וחילוני, כולם חושבים שהצד השני פוגע בהם, רגע, אבל מה הוא רוצה, מה אתה רוצה, אתם לא יושבים לדבר, אתם לא יודעים, אנחנו שיושבים באמצע, אומרים, אבל אתם רוצים את אותו דבר, אתם רוצים שקט, אתם רוצים שיהיה טוב, אתם רוצים חופש פעולה שלכם, והרגע שאתם קוראים, ניזונים רק מהמידע, מהתיאורים, למרות שכולם יודעים שהתקשורת היא מקצינה.

(24:00) אבל אתה בונה נרטיב על האדם ממול על בסיס מה כתבו עליו בתקשורת, בלי לדבר עם הבן אדם.

(24:06) ואין לך מחלוקת איתו, כי אתם רוצים את אותו דבר.

(24:09) אולי הדרך היא אחרת, המניעים אולי הם אחרים, התסכול הוא אחר.

(24:16) אבל אתם רוצים את אותו דבר.

(24:17) שבו לדבר, תבינו את זה.

(24:19) אבל למה לא יושבים ולדבר?

(24:21) כי אם ישבו ולדבר, אז לא יהיה פחות לייקים.

(24:26) יהיה פחות אש, יהיה פחות אסטרסט.

(24:28) יהיו פחות אנשים ברחוב, כן.

(24:28) יהיו פחות אנשים ברחוב, כי הם יגידו, אבל אני בהסכמה.

(24:31) זה כמו ללכת עכשיו להילחם על זה שיש אוויר.

(24:35) אני רוצה אוויר, אתה לא רוצה אוויר.

(24:37) אבל שנינו רוצים אוויר.

(24:38) אבל אתה אומר שאתה לא רוצה אוויר, אני רוצה אוויר, כן אוויר, לא אוויר.

(24:41) אבל זה אוויר, חבר’ה, יש פה אוויר, זה ברור לחלוטין שיש פה אוויר, וכולנו משתמשים בו.

(24:45) יש גם מספיק אוויר לכולם.

(24:47) יש אוויר לכולם.

(24:47) בוא, אני אגיד לך אפילו עוד איזה משהו נורא ואיום.

(24:51) אני אגיד לכם משפט שהוא קשה אנחנו לא במצב הישרדותי אנחנו לא הולכים לים אנחנו לא, לא יזרקו אותנו לים יש מספיק אוכל בעולם לכולם פחות אנשים מתים מכל שנה ושנה יש לך היום תרבות של שפע ואנחנו יכולים להתעסק בעצמנו מה שפעם לא היה, אנושות כל הזמן מתקדמת.

(25:18) אנחנו מתעסקים בכל הרע, אבל זה בגלל שאנחנו יכולים להתעסק בתוך הדבר הזה, כי יש לנו המון שפע.

(25:23) אנחנו לא…

(25:25) זה אחד הרגעים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים, שהיה לי בצומת מאוד גדולה, עם חרדה מאוד גדולה, ואתה מכיר אותי, אני לא בן אדם אחר של חרדות, אבל זה היה משבר חרדה מאוד גדולה, ואני הבנתי, אחרי יומיים של חרדה, שלא יצאתי מהקרוון שגרתי בו, אמרתי לעצמי, הנה אני רואה את הבית של אמא שלי שם במושב למעלה והבנתי שתמיד יהיה לי איפה לאכול ותמיד יהיה לי איפה לישון ואני אומר את זה היום לכולם, כל מי שבסביבה שלי לפחות, תמיד יהיה לך איפה לאכול ותמיד יהיה לך איפה לישון אתה מכיר מספיק אנשים, אתה לא בהישרדות, אתה לא במצב של לישון ברחוב כולנו, גם מדינת ישראל.

(26:09) כן, העניין הוא שהישרדות הוא לא תמיד באמת, מצב הישרדותי הוא לא תמיד תלוי בגורמים חיצוניים, אלא בתחושה הפנימית שלך.

(26:19) עכשיו, אתה אומר, אתה לא יושב ומדבר איתם, ואתה הפכת אותם למפלצות, בסדר גמור, נכון.

(26:26) אבל יש אדם אחד שיש לו את הזכות לדבר אל הציבור מתי שהוא רוצה.

(26:30) הוא מנהל את העסק הזה, אני לא נכנס עכשיו שוב, גם ככה הדיון עליו מעייף וכבר יצא מכל החורים, קוראים לו נתניהו, הוא עומד מול הציבור ומדבר אחת לכמה ימים, הוא עושה נאום לאומה, הוא אומר מה הוא רוצה, עכשיו הוא אומר, תסמכו עליי, אני אעביר את הדבר הזה, אני לא אפגע בחופש שלכם, תסמכו עליי, עכשיו אין אמון.

(26:55) אתה לא יכול לסמוך עליו.

(26:59) מה אני אעשה עם המשפט הזה?

(27:00) פוליטיקאי אמר משהו.

(27:02) ביבי אמר משהו.

(27:03) יש לו דברים טובים, יש לו דברים לא טובים.

(27:04) אתה מבין למה הצד השני לא יכול להתייחס אליו ברמה של אני…

(27:09) אוקיי, אני אשמע מה יש לו להגיד.

(27:11) כי מלכתחילה…

(27:12) אני לא מתייחס אליו.

(27:16) אני מתייחס לשני המילונים שבחרו בו.

(27:19) אין דבר כזה לא להתייחס.

(27:20) אנחנו עם בני אדם שהם בדיוק כמוני, ולי, אני באמת עיוור לערבי, יהודי, חרדי, להט”ב, ילד, כולם בני אדם מבחינתי.

(27:34) לא מעניין אותי מה הצבע שלו, לא מעניין אותי מה הוא לובש, לא מעניין אותי הדת, באמת לא, אני אומר לך באמת, בגלל זה אנחנו עובדים בכל העולם, באמת לא מעניין אותי.

(27:44) בני אדם זה בני אדם, וכמו שלבנות שלי יש זכות מלאה לביטחון ולחיים, גם לילדים של אותו אחד בכפר, בעזה, בשכם, באקרון ובטל, בכל מקום כולם בני אדם, וכולם רוצים את הדבר הזה, וכולם רוצים שיחיה איך שהוא רוצה.

(28:06) מה זה קשור?

(28:07) מה אמר הפוליטיקאי?

(28:09) בסופו של דבר, אני, כדוגמה לילדים שלי, כאני שקובע בסוף איך אני חי, אני משפיע על איך החיים שלי נראים.

(28:17) ואני, כשאני בוחר, וזו בחירה, לצאת עכשיו, להיכנס לתוך הסיר הקלחת, הרותח הזה, של הסטרס האיום הזה, אני גורר את עצמי למשהו מאוד מורכב.

(28:29) עכשיו, אני ואתה עובדים בסטרס הזה כל הזמן.

(28:32) אני חי את הסטרס הזה כבר מהילדות, אני רגיל להיות בסטרס, אני יודע לנתב את הסטרס.

(28:37) אני חי בתוך אירועים מאוד מאוד קשים כל יום, שאתה צריך לנתב את האנרגיה הזאתי, אבל מי שלא יודע לנתב את האנרגיה הזאת, לא יודע לעבוד איתה, ופתאום מרגיש שכל עולמו נתפס והולך להיגמר, כי פתאום תהיה פה דיקטטורה עוד רגע, ואני יכול להבין את החשש.

(28:54) מה שאתה גורם לעצמך זה להיכנס למצב של סטרס עצום.

(28:59) אתה בעצם אומר לעצמך, אני ביום חמישי הולך להפגנה, ובשבת הולך להפגנה, ייקח לך שלושה ימים להתאושש.

(29:06) ואז יש עוד הפגנה.

(29:08) אז אתה עסוק, יש לך אולי יום אחד שאתה עושה עבודה, ואז יש לך עוד יומיים ככה שאתה ככה נדרך להפגנה, ואז עוד פעם, וזה מלחץ של עצמה, שמניע את עצמה.

(29:17) אז אתה לא עובד, התבוקה שלך יורדת, זה מתחיל לפגוע לך בהכנסה שלך, באיך שרואים אותך.

(29:24) ואתה פתאום, ואז החרדה גדלה, ואז אתה פתאום, הנה, זו נבואה שמגשימה את עצמה, כי הנה באמת, זה פוגע, המצב הכלכלי יורד, אבל רגע.

(29:32) יש את ההישרדות ביסוס במציאות.

(29:34) בדיוק, ואז בעצם אתה יכול לבחור, יש פה את הסטרס הזה, מה אני יכול לעשות איתו, איך הוא יכול לקדם אותי לאנשהו, זה שאני אצא להפגין, זה ממש בסדר, אבל אני חייב להחזיק את עצמי, אני חייב להחזיק, רגע.

(29:51) בסופו של דבר אני אחראי לחיים שלי, אני אחראי לאוטונומיה שבי ואני צריך לנהל את זה ואם אני נכנס לתוך הקלחת של הסטרס הזה, שאין שם בכלל ואין מחלוקת כי אם אני אשב עם הצד השני וננסח ולא רק בפייסבוק עם מי שמסכים איתי שמלבה אחד את השני וכל משפט שמישהו אמר הוא עוד יותר מקצין דבר עם הצד השני זה עוזו ומוזו מכפר קקרוזו, אתה זוכר את הספר?

(30:17) הגאוני הזה, זוכר כן, שני אחים לא דיברו, הם מאוד אהבו, לא דיברו, עשו חומה ביניהם ואז בא כל דור שהגיע, הגדיל את החומה, כי שמע שמעבר לשם יש מפלצת איומה ונוראים ואז בא ילדים קטנים ופשוט עשה חור קטן וראה מצד שני ילד או ילדה והתחילו לדבר, ואומרים לו למה החומה הזאת?

(30:41) מה זו החומה הזו?

(30:43) תדברו אחד עם השני, יש לכם דעה?

(30:47) אתם רוצים באמת לשנות?

(30:48) אתם רוצים באמת לשנות?

(30:50) תרימו טלפון, פתחו 144, דפי זהב, תרימו טלפון למישהו מהצד השני.

(30:56) תעשו גוגל, תחפשו בפייסבוק מישהו, תזמינו אותו לשיחה, לא בפייסבוק.

(31:01) פייסבוק זו תקשורת רעה, רעה.

(31:04) גם לא בטלפון.

(31:06) תגידו, וואי, זה חשוב לכם?

(31:07) אתם באמת משקיעים?

(31:08) אתם רוצים באמת לשנות?

(31:10) קדימה, בואו נעשה מפי משלחת, בואו ניסע לבית אל.

(31:12) בוא ניסע לתל אביב, בוא נשבת עם מישהו בבית ונדבר.

(31:17) אתם באמת רוצים לשנות?

(31:18) אז ככה משנים.

(31:20) יש, קראתי לא מזמן כתבה בהארץ באמת של שני חברים שעובדים ביחד בהייטק, אחד תל אביבי, אחד הם הכירו בעבודה, הוא מאחת ההתנחלויות, וברגע שהתחיל כל הסיפור הזה של ה…

(31:37) רפורמה, אז הם ישבו ודיברו, והם ניסו להבין את הפחדים אחד של השני.

(31:43) בהתחלה הם התווכחו מאוד, כי כל אחד בא טעון עם המטען של הצד שלו, שאתה יודע, כמו שאמרת, אתה באקו-סיסטם, אתה בפייסבוק, אז אתה, מתדלקים אותך בדעות של עצמך, וממש דורשים ממך להקצין אותן כדי ש…

(32:01) כדי שתדע לעמוד מנגד ולהגיד זה ככה וזה ככה וסימני קריאה.

(32:06) דיברו, הבינו, ואז הבחור מההתנחלויות הזמין את החבר שלו למפגש ואמר שהוא יזמין כמה משפחות מהיישוב, כי הם באמת לא מצליחים להבין למה הצד השני אומר שזו קצת דמוקרטיה ומה הפחד.

(32:22) הם לא הסכימו על הכל, בכלל לא, אבל…

(32:25) הם יצאו משם כולם כשהם מבינים מה הבסיס לחרדה הזאת.

(32:33) מה הבסיס?

(32:34) אתה רואה בן אדם מולך, הוא חרד באמת.

(32:36) עכשיו, יכול להיות שבצדק, יכול להיות שבלא, יכול להיות שזה מתכתב עם המציאות, יכול להיות שלא.

(32:41) וזה אופרטיבי.

(32:42) ואז הם יוצאים פחות סטרס, אני מניח.

(32:45) ברור.

(32:45) יותר הבנה, ויכול להמשיך ולעבוד ביחד, ואז בעצם, במקום להפוך אותך מראש לאויב שלי, אתה שותף שלי לפתרון הבעיה.

(32:52) כזה פשוט, רק ישבתם לדבר, שבו לדבר, זה הכל.

(32:57) אני מסכים, אבל שוב, אני לקחתי את התפקיד של להקשות פה.

(33:03) כי יכול המאזין או המאזינה הממוצעת להגיד עכשיו, אוקיי, אם נשב, נדבר, נגלה שאין מחלוקת וזה, ובעצם כולנו רוצים אותו דבר, ונשאיר עם אג’ן של ג’ון לנון.

(33:17) אבל, אתה אומר, אני אוטונומי על ההחלטות שלי ועל החיים שלי, אבל זה לא באמת נכון, כי למשל, כדוגמה, אתה אומר, אני בגישה של חייב ותן לחיות, אני ליברל, זו התפיסה שלי, אני חילוני.

(33:35) באים אנשים שאומרים, לא, אתה תתחתן ככה, אתה תאכל ככה, בפסח אתה לא תכניס.

(33:43) אוכל מסוים לבתי חולים.

(33:45) אבל אתה נכנס עכשיו לתוך הפרטים, אני לא אסכים איתך שמה.

(33:48) אבל זה…

(33:49) אבל אף אחד לא אומר את זה.

(33:50) אבל אף אחד לא אומר את זה, זה שוב כותרת.

(33:52) אתה יכול להיכנס היום גם לבית חולים, ללכת ללכות לחמץ, יש בדיקה אם הוא בודק לך את זה.

(33:58) המנהל של בית חולים יכול להחליט שהוא בודק.

(34:01) אתה בפסח אכלת פחות חמץ?

(34:03) אני אכלתי חמץ כמו רגיל, אכלתי גם כשר.

(34:06) נו באמת.

(34:07) עזוב את הבתי חולים, זה שטויות, כי אף אחד לא באמת אוכף את זה.

(34:10) אבל זה היה שיח בפועל, זה הכל קליקים.

(34:13) אבל קובעים לך איך להתחתן, איך להתגרש?

(34:16) אני נולדתי לעם היהודי.

(34:18) אם יש תחבורה ציבורית בשבת או לא?

(34:21) אני נולדתי לעם היהודי.

(34:23) יש לו נהלים שלו.

(34:25) עכשיו, יש בית שמאי ובית הלל.

(34:27) מה שהחזיק את העם היהודי זה בית שמאי ובית הלל.

(34:30) זה הוויכוח התמידי שהיה.

(34:33) מעולם העם היהודי לא חשש מהוויכוח, הוא החזיק אותנו.

(34:37) אני בעד הוויכוח הזה, כי גם שיש מי שקובע לך איך להתחתן ואיך להתגרש במדינת ישראל, אתה עדיין יכול להתגרש שם ולהתחתן אחרת.

(34:46) אני, עובדה, אנחנו עושים את זה כל הזמן.

(34:49) אז אולי זה לא דרך המלך, במירכאות, אבל זה קיים.

(34:53) ולכן יש איזושהי מערכת של הרבה עצימת עין, שאנחנו מבינים שנכון, אנחנו פלגים שונים, אנחנו רואים דברים אחרת, אבל אנחנו כן יכולים לחיות, וכל שנה…

(35:04) אנחנו כבר הרבה שנים פה על פני כדור הארץ, יודעים כל פעם זה אותם נושאים שהם מתווכחים וכן ויש משיכה כי כל אחד פה מראה לצד שלו איך הוא מתווכח אבל זו אותה מציאות כל הזמן שלא משתנה.

(35:19) כולם מבינים שאי אפשר באמת לקחת משהו שפוגע לאמונה ולצרכים של הצד השני, אתה יכול לדבר על זה וככה להלחיץ אותו, ואם הרשתות החברתיות אז זה מלחיץ אותו עוד יותר, אבל זה לא משנה שום דבר בפועל ולכן באמת, די לקרוא עיתונים, אתה יודע מה אני עשיתי גם בשביל זה?

(35:37) אני הפסקתי לקרוא בעברית.

(35:39) אני קורא בעיתונים בחו”ל.

(35:41) אני חלם, אני, זה פשוט, בלי להעליב אף אחד.

(35:42) ביניין האנגלית שלך, מה שנקרא.

(35:44) אני משווה, כזה.

(35:46) כי נמאס להתעסק במה אמר חבר מרכז ליכוד, או מישהו בעבודה, מה אכפת לי?

(35:51) לא, זה אני מסכים, שמע, ובתור מי…

(35:53) די, אבל זה הכל, זה לא התקשורת.

(35:55) בתור מי שעבד בצד…

(35:57) דני דנן אמר משהו, אז דני דנן אמר משהו, מה אכפת לי מה הוא אמר?

(35:59) באמת, למה זה צריך לעניין אותי?

(36:01) תשמע, בתור מי שהיה נרקומן של הדבר הזה, כן, כי גם עבדתי בזה והייתי חייב, וגם הייתה חובתי, אבל גם, אתה יודע, הזרקתי את זה לעצמי כל יום, את החומרים הבאמת רעילים האלה.

(36:15) ממש, זההל.

(36:16) וברגע שלא היה לי גם צורך מקצועי בזה, ובאופן טבעי ההתעניינות שלי בזה פחתה, כלומר, אני כן קורא וכן מודע, אבל…

(36:27) אני לא צריך לראות חדשות, אני גם מבין את המניפולציה, יותר קל לי לסנן, ואני, שיש לי את כל הכלים, באמת, כי אני הייתי בצד שמפעיל את המניפולציה, אז אני יודע גם איך לסנן אותה, ועדיין, אני רואה איך בימים שאני כן נחשף, איך הסטרס הזה יוצא איפשהו.

(36:46) אני רק שם את חדשות, מקרה זה פתוח, ואני לא בבית, אין, אני לא רואה חדשות, המוזיקה שלהם, שמים, טאק, הסטרס שלך עולה, אז תפסיקו עם זה, אל תראו את זה.

(36:54) עובדים פה על כולנו, קחו אחריות על החיים שלכם, כל מה שאני יכול לעשות, אופרטיבית, אם אני רוצה להוריד סטרס ואני באמת חושש ממשהו, אז אני צריך להרים טלפון עם מישהו בצד השני, להיפגש, לדבר איתו, לראות את הבן אדם וזהו, ייאמר לי הסטרס.

(37:09) נכון, זה יפגע לקליקים של פייסבוק, נכון, זה יוריד את המתח, נכון, זה אולי יוריד לי לא לצאת להפגנה ובמקום זה להיות עם הילדים שלי, אולי.

(37:19) אבל יהיה לי טוב, ואני רוצה שיהיה לי טוב, ואני רוצה שלאנשים יהיה טוב, שלא יירא, וזה בידיים שלנו, כל אדם יכול, וזה לא מוריד לרגע מהחובה האזרחית שיש לנו, שהיא גם זכות, לדעת שאנחנו שומרים על הערכים שלנו, ושומרים על הדמוקרטיה, ושומרים על הערכים, זה ברור לחלוטין, זה לא סותר.

(37:45) אבל אנחנו לא צריכים לסבול כשעושים את זה.

(37:48) אני מסכים.

(37:48) אם יצא לך לצאת למלא שקי חול, אני שמה.

(37:51) נלך למלא שקי חול, נילחם.

(37:53) אנחנו לא שם.

(37:54) ואנחנו ממול, עם אנשים, לא משנה באיזה צד, אנשים שאנחנו גרים אותם באותו עיר, באותו אזור, באותו מקום עבודה.

(38:01) בואו נהיה חברים.

(38:03) אולי לא אחים, לפחות חברים.

(38:04) אני אגיד לך מה החשש במקרה הזה.

(38:07) שאני מסכים איתך לגמרי.

(38:08) אני מסכים איתך ואני גם מיישם את זה.

(38:11) ובתוך זה כן שומר גם על המודעות והמעורבות שלי, וזה לא אסקפיזם ולא ניסיון כאילו למסך את עצמי ולהגיד אני לא יודע מה קורה פה, לא מעניין אותי.

(38:24) אבל זה היה החשש של אנשים כמוני, שאם הם יניחו לזה, ייכנס לתוך הוואקום הזה, תיכנס קבוצה שהיא מאוד נחושה, מאוד אידיאולוגית, עם משנה סדורה ותשתלט על העסק ותכפה על כולם את האידיאולוגיה שלה.

(38:42) צר לי במשא ומתן, מה שקרה שבגלל ההתנהגות זה כבר מה שקרה.

(38:46) בגלל שהם ככה החזיקו את זה מאוד חזק ולא הסכימו לדבר, הוגשה הצעת חוק, עברה בקריאה ראשונה, הפסידו בנקודה הזאת.

(38:53) בגלל הגישה הקיצונית הם הפסידו.

(38:56) אתה מדבר על האופוזיציה.

(38:57) לא על האופוזיציה.

(38:58) ברגע שהם החזיקו את האמירה שאנחנו לא נניח ולכן לא נדבר, הם הפסידו.

(39:02) הם גרמו לזה שזה עבר בקריאה הראשונה, הפסידו, פשוט, זה כל כך מטומטם, סליחה, אבל באמת, לא, זה פשוט טעות במשא ומתן.

(39:12) עכשיו, יכול להיות שזו הייתה המטרה, כי עכשיו אין ברירה, ושזה יקרה, זה משא ומתן מספידים, כי כבר עברה קריאה הראשונה, אבל מתוך זה שלא לדבר, להחזיק את העמדה, אנחנו לא, אנחנו לא, לא נדבר, הפסדתם.

(39:28) נשארתם עכשיו, אתם קיצוניים, נשארתם צודקים במחנה שלכם, אבל זה הולך לעבור.

(39:33) עכשיו, אז הרוב עכשיו מחליט ומדבר, אבל הקיצוניים נשארים לבד.

(39:37) כי בצד השני, מה העניין?

(39:39) יש גם את הקיצוניים, הבעיה שהם עושים יותר ילדים.

(39:43) וזה דמוגרפיה.

(39:45) ולכן אם אתה רוצה להעביר, אם אתה מיעוט, ואתה רוצה לשנות שיטה וגישה, אתה חייב לפעול בהידברות, אתה חייב לפעול כמו גנדי.

(39:59) מה גנדי עשה?

(39:59) הרי לא היה אלימות, אקדח אחד לא נורא.

(40:03) הוא אמר, הביאו, כולם באים להפגין.

(40:06) עמדה, עמדה בשקט.

(40:08) ואז הבריטים עצרו את כולם, ואז עשו עוד הפגנה.

(40:11) ואז כולם באו להפגין, עצרו עוד פעם.

(40:15) ואז כולם, ואז אוטומטית היו הפגנה, וכולם באו להפגין.

(40:17) והם עמדו פשוט, לא עשו כלום, ועצרו אותם, ואז לא היה מקום בבתי הכלא.

(40:21) רצו לשחרר אותם.

(40:23) זה היה מאבק פשוט שהבריטים הבינו שאין להם שום יכולת.

(40:26) שום יכולת לכלום.

(40:28) זה לא במקלדת, זה לא בקרב, זה לא בחרב, זה לא ברובה.

(40:32) זה במילים, זה בשיח, זה בשינוי במציאות.

(40:36) תמיד אנשים שוכחים, אנחנו בתהליכים האלה כבר המון שנים.

(40:39) אתה יודע, אני שהייתי בן 20 והייתי מאוד מאוד להוט.

(40:42) וזה היה אותם נושאים שיש היום, אותם נושאים, אני את הנושא של המהפכה המשפטית למדתי בלימודי המשפטים שלי, זה לא דבר שהוא, זה לא חדש, והיה אותו דבר, ואז אני מסתכל, וזה היה באותו, אז היה לי להט מאוד מאוד גדול, והיום אני מסתכל ואומר, זה אותם נושאים, זה אותם, אני רואה אנשים מאותה אנרגיה, אבל אני כבר בן ארבעים.

(41:08) פלוס, אני, יש לי עוד דברים עכשיו בחיים.

(41:11) האם אני רוצה עכשיו להשקיע עוד 20 שנה עכשיו במאבק הזה, או שאני רוצה לעשות כן טוב בעולם, בקהילה שלי, שתי משאבות לבחירה שלי.

(41:20) בואו באמת נעשה טוב.

(41:21) בואו נפיץ את הבשורה של איך לדבר.

(41:24) בואו נעשה דבר, בואו נעשה את זה גם בחו”ל.

(41:26) בואו נביא איזו בשורה עולמית חדשה, שבתקופה כל כך מקטבת, אפשר לדבר, להבין את הביולוגיה של הבן אדם, שכולנו עכשיו בסטרס.

(41:33) ואנחנו יודעים להוריד את הסטרס, לייצר הידברות.

(41:36) המצב ירבה יותר טוב לכולם, זה הפתרון הרי, אנחנו יודעים, יש פתרון.

(41:40) אני פה בא לדבר, כבר לדבר על הספר החדש, אבל לא נעשה את זה עכשיו.

(41:43) אתה יודע מה האינדיקציה באמת, לא יודע אם הכי טובה, אבל די טובה לזה שבסוף רוב הציבור כן רוצה את ההידברות, שהאדם שיותר דחף למקום הזה, שזה…

(42:00) שזה בני גנץ, פתאום עלה בצורה מטאורית בסקרים.

(42:05) ברור.

(42:06) וזה דבר מדהים.

(42:08) בגלל זה היוצאים הפוליטיים.

(42:09) המנדטים האלה, אלה אנשים שאתה לא שומע את המנדטים שהתווספו בסקרים, אלה לא אנשים שאתה קורא את דעתם בפייסבוק, כי הם לא כותבים אותה, כי היא לא, גם אם הם כותבים, זה עץ נפל ביער, היא לא נשמט, כי היא כאילו, הידברות.

(42:25) מי נותן לייקים להידברות?

(42:27) נותנים לייקים ל…

(42:28) אוקיי, בואו נפוצץ אותם.

(42:29) בדיוק, ולכן כל מי שחי בפייסבוק, צר לי, אבל אתם פשוט חיים, אתם בעולם שלכם, זה לא המציאות.

(42:36) זה פשוט לא המציאות, חבל.

(42:37) זה מאוד מטשטש.

(42:39) אני ממש הגבלתי את כמות הכניסות היומית שלי, כי אני ממש, כמו עם החדשות, אני נכנס, אני מרגיש את הגוף שלי ממש, את החרירים נדרכים, ולמה?

(42:50) וזה לא שאני מגלה שם משהו חדש, הרי אני רואה את הפרצוף של האדם, אני כבר יודע מה תהיה הדעה שלו.

(42:54) נכון.

(42:55) עכשיו, אתה באמת לא מתייחס אליו כאדם, כמו שאמרת, אתה מתייחס אליו כדעה, כי אתה כבר מכיר אותם מראש, ואתה יודע שהוא…

(43:02) אתה יודע כמה ילדים יש לו, אתה יודע איך הוא עובד, אתה לא מכיר את הבן אדם, רק בגלל הדעה שלו.

(43:07) אז זה לחלוטין.

(43:07) אני מרגיש שהמצאתי שאין לי יותר מה להגיד.

(43:11) כן, בוא, בוא, בוא…

(43:12) אין, כי יש לך עוד משהו, אני משתיק את עצמי, אני…

(43:15) כי הנושאים האלה אתה יכול לדבר, לדבר…

(43:17) לא, לא, לא, אני מסכים איתך לגמרי, אני חושב שאנחנו, את התפיסה שלנו על השולחן, היא אמנם יותר מורכבת, אולי יהיו אנשים שייחסו עלינו, אולי יהיו אנשים שיגידו שאנחנו תמימים, או נאיבים, או לא מבינים, וזה עכשיו, זו תקופה שדורשת הכרעה, וכל הדברים ששמעתי, שאנחנו משת”פים, זה גם כתבו לי בתגובות בפייסבוק, בגלל את המשת”פים כזה, אימוג’ים.

(43:42) בסדר, אוקיי, משת”פ של מי?

(43:46) משת”פ זה משתף פעולה, אני מאוד בעד, אני גאה, אז אני משת”פ, אני משתף פעולה, כן, אני משתף פעולה עם כולם, אני משת”פ גאה, אני מוכן לשתף פעולה עם כולם, עם כל מי שיכול לעזור לי לקדם את האינטרסים שלי, של הבנות שלי, של העבודה שלי, של הקהילה שלי, אני מוכן, אני משת”פ גאה.

(44:06) כן, גאה, הייתי מתבייש אם לא הייתי משת”פ.

(44:10) מעולה, אז אני חושב שזה מסר שאם הוא יעבור הלאה, יהיה קשה מאוד לכבות את הבעירה הזאת, וזה גדול עלינו, אבל אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו יכולים.

(44:21) אנחנו שם, זה החזון.

(44:23) דני, תודה רבה.

(44:24) תודה, זה באמת…

(44:26) אני הוצאנו, ונראה לי שהוצאתי, וזה נכון, אז אני פחות מרגיש עם יחסה, אני מרגיש בסדר.

(44:30) אני שמח כי חששתי לשלומך מהפרק הזה, אני יודע, אני יודע שזה היה קשה וגם באתי להקשות בכוונה, אבל זה כדי שהדיון יהיה באמת מעניין ופרודוקטיבי ואני באמת מקווה שזה יעבור הלאה ואם מישהו, מישהי, יתחברו למסרים האלה, זה הזמן להעביר את זה, אולי תצליחו לכבות עוד כמה שריפות, תורידו לעוד כמה אנשים את הסטרס מהחיים.

(44:54) שתפו את הפרק, זה יכול לעשות רק טוב.

(44:57) תעזרו לנו לשתף, אנחנו רוצים עזרה, להפיץ את השפה ואת השיח בעולם, אנחנו צריכים עזרה לעשות את זה, אני ממש ככה מבקש.

(45:05) כן, לגמרי, זהו בדיוק, אמרתי לך אתמול, אנשים מסתכלים על ישראל עכשיו מבחוץ, ורואים את השנאה ואת הפילוג, ואמורים, אוקיי, משהו התחרפן שם, זה לא…

(45:19) בוא נראה להם איך אנחנו יכולים לפתור את זה.

(45:21) בוא נוציא מכאן באמת קול אחר.

(45:24) מבק גדול ואז הם פותרים והילדים שלהם גאים בהם, אז בואו שוב נעשה את זה ככה, אולי העם היהודי שוב יריב ואז יפתור וילמד את העולם, נהיה אור לגויים אולי, כי למדנו איך לפתור מחלוקות ולא איך לריב.

(45:36) מעולה, אז אני מצטרף לקריאה, אם יש מישהו או מישהי ששומעים ויודעים איך לעזור לנו להפיץ את הדבר הזה, יש לנו, דברו איתנו, יש לנו תוכן, יש לנו כל מיני דברים שאנחנו רוצים לעשות, כל מיני…

(45:49) חלומות ופרויקטים.

(45:50) יש את הספר החדש, אני אומר, ומתרגש ממנו, שהולך לצאת באנגלית.

(45:55) טוב, יאללה, בואו, אנחנו נעשה פרק כזה.

(45:56) נעשה פרק כזה, קדימה.

(45:58) נעשה פרק כזה, על הספר.

(45:58) יאללה, אז תודה, תודה לכל מי שהחזיק עד עכשיו, והחזיקה, ואנחנו…

(46:02) תודה לשרון, שהקשיבה לנו כאן, והייתה איתנו כאן.

(46:05) תודה, שרון, ונתראה בפרק הבא.

(46:08) נשתמע.

(46:08) נתראה, לא, כי גם צילמנו.

(46:10) אה, נכון.

(46:11) גם צילמנו, פעם ראשונה.

(46:12) פעם ראשונה, נכון.

(46:13) נתראה ונשתמע בפרק הבא.

(46:15) בוא