(0:07) משהו עם גישור, פרק שאני, אתה יודע, אני אומר את זה על כל פרק שיש לו איזה משהו חשוב, כי אני באמת מנסה להביא לפה כל מיני נושאים שאני באמת חושב שהם יכולים וצריכים לעשות שינוי משמעותי בחיים של האנשים.

(0:52) אבל יש פרקים שבהם אנחנו נוגעים בליבה של הליבה של הליבה, וזה הולך להיות פרק שכזה.

(0:59) אנחנו היום הולכים לדבר על הילדים.

(1:03) אז קחו רגע אוויר, כי אנחנו הולכים לדבר על איך בעצם פועלים נכון עם הילדים בהליכי הגירושין, איך אנחנו שומרים עליהם, איך אנחנו דואגים שלא רק שלא ייפגעו, אלא אפילו יצמחו.

(1:17) איך אנחנו נותנים, שומרים עליהם ושומרים עלינו.

(1:21) והנושא הכל כך חשוב הזה, נמצא פה אדם שאני כבר הרבה זמן עוקב אחריו.

(1:26) הוא לא יודע, ואני עוקב.

(1:27) אני, כל מי שבעצם פעיל בתחום, והמסר שלו ומצליח לבטא, אני מסתכל.

(1:34) ואני מאוד שמח שבאת לפה.

(1:36) נמצא איתי אהרון סיסו, שהוא מלווה משפחות בהליכי גירושין ופרק ב’, מול הילדים.

(1:42) לא המשפחה, גם מול הילדים, הוא שם את הדגש על הילדים.

(1:46) אהרון הוא פסיכותרפיסט קוגניטיבי התנהגותי, הוא מנחה קבוצות הורים, ויש לו תואר M.A.

(1:52) בייעוץ חינוכי.

(1:53) שלום, אהרון.

(1:54) שלום, נעים מאוד.

(1:55) תודה, נדב, שהזמנת אותי לפה.

(1:58) אני נורא שמח להיות פה.

(2:01) אני חושב שיש לנו מסר נורא חשוב ונורא משמעותי.

(2:06) אז אני אתחיל קצת ככה מהמקום שלי.

(2:12) אני גרוש גם, יש לי שישה ילדים, ברוך השם, כן, אני גם חוויתי בעצם בעצמי מה זה בעצם תהליך גירושים, ובעצם הכל ככה התחיל, בעצם אני התחלתי את כל המקום הזה של תהליך גירושים, גם מהמקום הפרטי שלי, אבל במשך שנים עסקתי עם נוער בסיכון, וכחלק שעסקתי כיועץ חינוכי עם נוער בסיכון, ראיתי שאחת המגמות שיש לנוער בסיכון זה כל המקום של הגירושים.

(2:47) המון משפחות גרושים וגרושות שיש להם ילדים ונוער בסיכון.

(2:51) ואני כאילו התחלתי להבחין, רגע, לאט לאט, מה זה התופעה הזאתי.

(2:56) ולאט לאט ככה התחלתי להזמין הורים אליי לקליניקה בתוך בית הספר, כדי להבין מה עובר עליהם, מה קורה עם הילדים, למה הילד בסיכון.

(3:07) ואז התחלתי להבין.

(3:08) שכל ההליכים שהילדים עוברים והם לא מעובדים כמו שצריך ויש כאוס בין ההורים, פתאום הילדים מתפרקים.

(3:17) כלומר, אין להם מקום לפרוק את האני שלהם, את המצוקות שלהם, אז הם הולכים למקום של ונדליזם, אנחנו קצת הולכים למקרה קיצון, אבל מקום של ונדליזם, לסמים, לזנות, זה המקומות שהכרתי בעקבות הגירושים שפחות יחסו למקום של הילדים, אלא למקום של ההורים יותר.

(3:40) זאת אומרת, ההורים התגרשו, לא ראו את הילדים, לא נתנו להם מקום, נכון, וזה היה גם גירושים מאוד, בדרך כלל זה היה גירושים מאוד קשים, המלחמות הגדולות, המלחמות הגדולות, ושם בעצם הילדים התפרקו, התפרקו כי לא היה להם איזשהו עוגנים מסוימים בחיים, כדי להכיל את הטלטלה הגדולה הזאת, ותכף נעמיק.

(4:02) גם לא רק שלא היו עוגנים, הם גם העוגנים שהיו קודם, הם נלחמים אחד בשני.

(4:08) נכון, ואז…

(4:09) זה מפרק לחלוטין גם כאילו בכלל את כל האמונה באדם.

(4:11) נכון, זה מפרק את כל האמונה באדם, אבל זה גם יותר מהאמונה באדם.

(4:15) תכף אנחנו רגע ניגע בזה.

(4:17) אבל אני רוצה רגע ללכת קצת יותר כאילו אחורה רגע לתהליכים ההתפתחותיים בעצם.

(4:25) כשאני מדבר, אני כל הזמן אוהב לדבר, כיום אנחנו בפודקאסט הזה, אנחנו נדבר יותר כאילו במקום הטיפולי.

(4:32) אמנם אנחנו כאילו בגישורים וכל מה שאתה עוסק, אבל היום אני דווקא רוצה להביא את הפן הטיפולי ואת ה…

(4:40) מבחינתי הטיפול הוא מחובל, אני לוקח הרבה יותר כלים בגישור מעולם הטיפול ומעולם המשפט, מעולם המשפט נתן לי ממש מעט, עולם הטיפול נתן לי המון, אז אני מאוד…

(4:51) אוקיי, אז היום אנחנו נדבר המון על עולם הטיפול בתוך והליווי של המשפחה.

(4:58) בתוך התהליך הזה של הגירושין.

(5:01) אז בעצם איפה הכל מתחיל בעצם?

(5:04) אתה יודע, יש סקר בארצות הברית שנעשה, הוא אמר, לפני שני עשורים, כל אחרי 15 שנה זוגות מתגרשים, 43 אחוז מהזוגות אחרי 15 שנה מתגרשים.

(5:20) אוקיי?

(5:21) זה נתון שהוא קצת ככה מפתיע, אבל אנחנו יודעים שהמגמה…

(5:25) היא רק עלייה של הגירושים.

(5:27) ב-OECD הוא כבר 50%.

(5:29) יש נתון שאומר שבארצות הברית, אתה יודע, קראתי אותו כמה פעמים, אבל הוא עדיין קשה לי.

(5:34) כן.

(5:34) כבר היום 50% מהילדים גדלים במשפחות משולבות.

(5:38) משולבות, נכון.

(5:39) אבל אנחנו, המגמה הזאת היא גם בישראל, המגמה הזאת היא כל הזמן, כל הזמן עולה.

(5:44) כלומר, יש תמורה ויש שינויים מהדור הישן שלא ראה את עצמו מתגרש.

(5:50) והיום אנחנו חיים בדור שאומר, רגע, אני שם את עצמי רגע יותר במרכז, את הרצונות שלי יותר במרכז, את האינדיבידואלי בתוך המרכז, ובעצם אני מפרק את החבילה לטובת כביכול עצמי, לטובת האני שלי.

(6:07) וזה כאילו שהוא מקום מאוד מורכב.

(6:09) זאת אומרת, ברגע שאני עכשיו, אני בזוגיות, יש לי יחסים, יש לי קשרים בזוגיות, הזוגיות הולכת ודועכת בכל מיני סיבות.

(6:18) הבן אדם אומר, אני כרגע רוצה לשחרר את זה, את המערכת יחסים הזאת, את המערכת יחסים של הבחירה.

(6:26) עכשיו, כשאנחנו התחתנו, אנחנו לא עמדנו בחופה ואמרנו, אנחנו עוד ככה וככה שנים, אנחנו נתגרש או זה, אנחנו רצינו לחיות לנצח.

(6:36) זאת אומרת, יש פה מצב שקורה, שבעצם הזוג בסופו של דבר מתגרש.

(6:43) כי יש איזשהו משהו לא נכון במערכת הזוגית שלהם.

(6:48) וזה הבחירה שלהם, יש כל מיני סיבות, אני לא אכנס לסיבות של הגירושים, אבל יש כל מיני סיבות, אבל בעצם המקום עולה בין הערך המשפחתי לבין האינדיבידואל שלי עצמי.

(7:00) ובעצם בהתחלה הערך המשפחתי מאוד גבוה, ומתחילים להיות קשיים וכל מיני מורכבויות בחיי המשפחה.

(7:08) האינדיבידואל עולה, עולה, עד שהוא מגיע לשוויון, ואז הוא עוקף את הערך המשפחתי, בעצם, ואז מה שקורה, הוא אומר, טוב, אני כבר לא מסוגל להיות פה יותר, אני צריך לקום, אחד, לקום ולעזוב את המקום הזה, בשביל האני העצמי שלי.

(7:24) אממה, כשיש ילדים, אז כבר עכשיו פה מתחיל המקום המאוד מורכב.

(7:32) ולמה מתחיל פה המקום המורכב?

(7:33) כי פה זה לא בחירה.

(7:35) אוקיי, זה לא בחירה…

(7:37) הילדים לא בחרו להיוולד, הם לא בחרו לשנות, לא שואלים אותם, פשוט מודיעים להם, אתם צריכים להתחיל לעבור בין בתים.

(7:44) רגע, לפני זה, לפני זה, זאת אומרת, ברגע שיש הבדל בין שתי מערכות יחסים, בין מערכת יחסים של קשר זוגי לבין הורה ילד.

(7:57) בין ההורה ילד לבין מערכת הזוגית.

(8:01) זאת אומרת, הורה ילד, הורה ובן זוג, יש להם יכולת להגיד אנחנו נפרדים, אוקיי?

(8:10) אנחנו נפרדים.

(8:11) הורה, הורה וכאילו, סליחה, בן זוג, בני זוג, יכולים להגיד להם, אנחנו יכולים להיפרד, שלום, אנחנו, יש גט, יש מקום שמותר לנו ללכת כל אחד לדרכו, אבל בקשר בין הורה ילד…

(8:26) אתה לא יכול להגיד לו, ילד, אני רוצה להתגרש, שלום, בוא נלך.

(8:32) אין מצב כזה, הילד נשאר איתך לנצח.

(8:36) לעומת זאת, שהבן זוג, אתה יכול להיפרד ממנו.

(8:41) עכשיו, מאיפה עוד מתחיל התהליך הזה, שהוא תהליך נורא עמוק, אצל הבן זוג שמחליט לעזוב?

(8:49) עכשיו, מה קורה?

(8:50) זה לא פתאום באמצע יום אחד בן אדם קם ואומר, אני מחליט לעזוב, אוקיי?

(8:56) יש תהליך שקורה, יש בשלות, וזה בעצם נרקם, הבשלות הזאת נרקמת לאט לאט לאט, זה יכול בדרך כלל ממוצע בין 3 ל-4 שנים, עד שבן אדם אומר, אני כבר לא מסוגל יותר.

(9:11) עד שבן אדם אומר, זהו, האינדיבידואל שלי עולה על הקשר המשפחתי, והמערכת מתפלאת.

(9:18) אוקיי?

(9:19) עכשיו, מה קורה כשבן זוג אחד לא מסכים לזה?

(9:23) אז פה קצת מתחיל הקונפליקט.

(9:26) הוא עדיין נאחז באהבה, הוא עדיין כועס, הוא מתוסכל, כל המערכת יחסים שלו פתאום התפרקה לו והוא לא מאמין לזה.

(9:36) לעומת הבן זוג השני שהוא כבר בשל לדבר הזה.

(9:41) עכשיו, את כל הקונפליקט הזה…

(9:42) פתאום ובאים ומספרים לילדים.

(9:46) עכשיו הילדים, יכול להיות שהם חוו איזשהו קושי בבית.

(9:51) יש, אתה יודע, צעקות לפעמים, אולי יש ויכוחים, אולי יש מקומות כאלה, אבל הילדים, לפעמים הם חושבים, יש להם איזשהו מקום אולי שההורים יתגרשו, אולי לא, אולי זה יקל עלינו אם ההורים יתגרשו.

(10:02) יש מצב לפעמים גם שכשהילדים מרגישים הקלה, כשיש גירושים, כי כבר אין כאוס בתוך הבית, אז הם אומרים…

(10:10) וואלה, זהו, אני עכשיו בשקט.

(10:12) נכון.

(10:13) והמקום, סליחה, והמקום כאן הוא להתחיל רגע להבין מה עובר על הילד כשהוא שומע בפעם הראשונה, ההורים, כאילו ההורים שלי הולכים להתגרש.

(10:28) מה קורה לילד באותו, ברגעים האלה, ברגעים הראשונים, הוא חייב טלטלה מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה.

(10:38) במרקם הנפשי שלו.

(10:41) כלומר, המרקם הנפשי שלו מתחיל להתערער, הוא חווה טלטלה.

(10:46) עכשיו, למה הוא חווה טלטלה?

(10:49) בגלל שאנחנו, כל אחד בנוי מאבא ואמא.

(10:53) האבא ואמא זה היסודות הנפשיים שנמצאים בנו.

(10:58) דרכנו, דרך ההורים, הילד רואה את העולם.

(11:02) וברגע כשההורים נפרדים, יש פה את ה…

(11:06) בשפה המקצועית זה נקרא פיצול.

(11:09) פתאום הילד מפוצל בין ההורה הזה לבין ההורה הזה.

(11:15) אני חייב להגיד, אבל אתה אומר את זה ממש מאוד דיכוטומי, אבל זה לא 100%, כי זה מאוד תלוי באיך עושים את זה.

(11:22) רגע, שנייה, תכף גם…

(11:23) לא, לא, רגע, זה דיכוטומי נורא, כי הילד, לא משנה איך עושים את זה, שנייה רגע, עצם זה שהוא חווה את הטלטלה הזאתי, הרבה מחקרים אומרים, לפעמים, הילד, מה שקורה להם לטווח ארוך ולטווח קצר, וכביכול שיש להם יותר, כאילו יוצא להם יותר, איך נגיד את זה, כאילו יותר נוח להם עם הגירושים, אבל בסופו של דבר הטלטלה הזאת היא נורא נורא נורא חזקה.

(11:52) גם אם בעצם הגירושים כביכול מנעו את הצעקות בבית.

(11:58) אין ספק שאירוע גירושים, אני רוצה להגיד את זה כי…

(12:00) זאת אומרת, זה ככה, אני חושב על מי ששומע אותנו, ואנשים נמצאים בתוך התהליך הזה, אתה אומר, שלוש וארבע שנים, שזה לא סיבה, הפיצול, הקושי, שיש קושי, הרי גירושים זה אירוע מכונן בחייו של כל אדם.

(12:17) יש לפני ויש אחרי.

(12:20) אבל זה לחלוטין, והיו פה הרבה פרקים, שגם דיברנו על זה בבית פול, אנשים שמתעסקים.

(12:24) גם בתוך עד המקום הזה, שהאיך עושים את זה הוא אקוטי.

(12:28) זה רק נשאר לזה.

(12:29) כן, אבל לא, אתה צודק ב-100 אחוז.

(12:32) איך עושים את זה, הוא מפחית את הטלטלה, הוא מפחית את הכאב הנפשי, הוא מפחית, אבל זו חוויה טראומטית שמשווים אותה למוות.

(12:47) כאילו, והילד יצטרך לחיות בצל הדבר הזה.

(12:52) כמו שאנחנו חיים, כאילו זה טראומה, זה טראומה לילד, ואני לא סתם אומר בהתחלה הפיצול הזה, עכשיו תכף אני אסביר גם מה זה הפיצול הזה, בעצם הילד הוא בעצם מרגיש שאין לו ודאות, זאת אומרת כאילו מה יקרה איתי עכשיו, עם מי אני אהיה, מה קורה.

(13:11) זה במקומות, ואנחנו מדריכים ובהדרכות הורים, אפשר למנוע את הדבר הזה, אתה לוקח פה את הקיצון.

(13:17) לא, אני אגיד לך רגע משהו, אתה הולך כמה צעדים קדימה, רגע, הולך רגע למקומות, כל ילד חווה את זה.

(13:26) בהתחלה, כשמספרים לו, אפשר למנוע את זה, ברור שאפשר למנוע את זה.

(13:31) זה חסר לי, כי אני יושב כאן ו…

(13:32) לא, זה נכון, זה נכון.

(13:35) אוקיי.

(13:35) יש דרכים, אז אני ארגיע את המאזינים, יש דרכים למנוע את זה, יש דרכים שאנחנו עושים ופועלים כדי להרגיע את הפיצול הזה, כדי להביא אותו לשלווה, כדי להביא אותו לצמיחה.

(13:50) אבל אנחנו גם רגע רוצים רגע להבין מה עובר עליו קודם כל, כי אם אנחנו לא נבין מה עובר עליו אנחנו לא יכולים לתת לו מענה.

(13:57) קיבלתי, זהו, מעכשיו אני…

(13:59) לא, זה בסדר.

(14:00) דעת אותי עכשיו לחלוטין.

(14:02) לא, זה בסדר, פשוט, פשוט, זה נשמע מפוצץ, אבל אני אומר בצד, לצערי המחקרים מראים את זה.

(14:09) אוקיי, המחקרים מראים את הטלטלה הזאת שהילד עובר, את כאילו פתאום מה יהיה איתי.

(14:15) איפה אבא יהיה?

(14:16) איפה לא יהיה?

(14:17) מה קורה איתי?

(14:19) כלומר, חלק בחוסר ודאות הזאתי, אנחנו הרבה פעמים אומרים רגע לילד, למה הוא תופס צד?

(14:27) למה הילד תופס צד פתאום?

(14:28) למה הילד תופס צד?

(14:29) כי הילד רוצה ודאות.

(14:32) כשהוא הולך עם צד אחד, הוא אומר, וואי, אני לפחות עם אמא, אני לפחות עם אבא, יש לי פה יציבות.

(14:38) לא כי ההורים שמו אותו במקום שלו?

(14:40) לא.

(14:41) לא כי…

(14:41) הרי שני ההורים יושבים איתו ב…

(14:42) רגע, אבל עוד הפעם, אתה כל הזמן מכניס, אני עוד הפעם אמרתי, אתה כל הזמן מכניס את המקום הזה רגע, של הצמיחה, של כאילו, איך עושים את זה?

(14:53) אנחנו נגיע לזה, אנחנו נראה, אבל התהליך הטבעי של הילד, בגלל שהוא נמצא במקום של חוסר ודאות, במקום שכאילו התערב, כמו שלקחו שטיח וניירו את השטיח, ואין לו יציבות, אז הוא מחפש רגע יציבות.

(15:08) והחלקים של האבא ושל האימא שנמצאים בתוכו כרגע מתערערים לו והוא מחפש להיאחז במשהו ואנחנו כמובן כהורים נצטרך להגיד לו אנחנו פה, אתה לא צריך לתפוס צד, אנחנו גם פה וגם פה אבל התהליך הטבעי של הילד זה ללכת למקומות שהוא יוכל להיות בהם בוודאות, המקום הזה יכול להיות לו כעוגן, כמשענת מסוימת, כי אם לא הוא מרגיש אבוד.

(15:40) ויש פה עוד צד אחד, שפתאום הילד חשוף להורים בצורה כאילו יותר אנושית.

(15:52) כלומר, הילד רואה את ההורים כמשהו סביבתי, כי הוא תוחם אותם כסביבה, כאילו הם מושלמים כביכול, הם חלק מהסביבה.

(16:01) ופתאום, פתאום מתגלה לילד שהם כועסים, ופתאום מתגלה האני העצמי של ההורה, והוא רוצה לספק את הצרכים שלו, וכל המקומות האלה פתאום זה עולם חדש לילד שנגלה, וזה המקומות שהילד בהם מתחיל לנוע והוא לא מבין מה קורה איתו.

(16:20) ולכן אנחנו ההורים, יש לנו תפקיד מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב.

(16:25) במקום הזה של הגירושים, אוקיי?

(16:28) הילד, כמו שאמרתי, הוא חווה טלטלה, אי אפשר לקחת את זה, יש נזקים לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.

(16:36) אנחנו יכולים למזעב את הנזקים האלה בפעולות שאנו ההורים יכולים לעשות כדי…

(16:43) למזער ואולי גם להעלים?

(16:44) להעלים לא, לפי המחקרים אי אפשר להעלים את זה.

(16:48) כי אני גם קורא, אבל אני אתווכח איתך.

(16:50) אבל יש גם מחקרים שגם מראים שהילד יכול לצמוח מתוך המקום הזה.

(16:55) לצמוח מזה זה לא סותר את מה שאני אומר.

(17:00) תסביר לי.

(17:01) כלומר, אם אני יכול לצמוח ממשהו, זה לא אומר שהחוויה עדיין לא הולכת איתי.

(17:06) החוויה תלך איתי, אבל יש הרבה חוויות בחיים שאוכלות.

(17:09) החוויה היא, לא, כן, אבל החוויה, החוויה כאילו היא טראומטית, היא הולכת איתי והיא נמצאת בי.

(17:14) זאת אומרת, גם אם אני צומח עכשיו והלכתי ו…

(17:17) וצמיחה מבחינתי זה לקום ולהמשיך לזוגיות, או להמשיך ולראות את העולם בצורה אחרת, בצורה יותר טובה, לתת אמון באנשים, זה לא אומר שלא נשבר לי איזשהו סדק או איזשהו משהו.

(17:30) אבל הם בנויים מתוך המשברים בחיינו.

(17:32) נכון.

(17:33) גם ילד שהוריו היו באותו בית, והיו פאסיב אגרסיב, אני אפילו לא הולך לתוך הצעקות, גם הוא חי טראומה.

(17:40) יש לי הרבה מאוד הורים בחדר הגישור שאומרים…

(17:43) אנחנו עכשיו מתקנים את האי גירושים של ההורים שלנו.

(17:47) זאת אומרת, לכל אדם בעצם יש את הטראומות שלו.

(17:50) ולהגיד כל הגירושים זה טראומה, זה נזק.

(17:54) ולא להגיד, רגע, אבל זה לכל השכלה, כי החיים עצמם הם מלאי טראומות.

(17:59) זה לשים על זרקור מאוד על זה.

(18:00) אבל כן, אבל לא טראומה כזאת.

(18:03) זה טראומה, כמו שאמרתי, שהיא…

(18:06) אני קצת…

(18:07) היא אירוע של אבלות.

(18:08) היא אירוע של אבלות.

(18:13) מוח מהאבלות, גם כשאנחנו צומחים מהאבלות, אוקיי?

(18:17) אבל תמיד האבלות נמצאת איפה שהוא איתנו, אוקיי?

(18:21) ולכן המקום הזה של החוויה הזאת, היא תמיד תמיד מובילה אותנו, כאילו, יהיה לנו איזשהו תמיד איזשהו סדק, איזשהו משהו שיגיד, וואלה, עברנו משהו כזה.

(18:31) זאת אומרת, המוות, כאילו, אנחנו הולכים לצידו, אנחנו כאילו לצד הדבר הזה, וילד תמיד יזכור את זה.

(18:38) אתה אומר את זה ככה, אתה בעצם אומר אם אני מחליט להתגרש אני פוגע בילד שלי עכשיו.

(18:44) אתה פוגע ב…

(18:45) זאת אומרת, אתה פוגע ב…

(18:47) ואין לי שום דרך, ואז מה שאני עכשיו עוזר, מישהו ישמע את זה, אז אוי ואבוי לי.

(18:52) עדיף להישאר במצב הנוכחי, הקטטוני, הלא טוב, בסבל, בחוסר, במודל ההורי הלא טוב שאנחנו נותנים לו, כי…

(19:02) אהרון עכשיו אמר שגירושים יתר אני פוגע בו.

(19:06) לא, אני לא אמרתי את זה, אני לא אמרתי את זה.

(19:07) אז אני רוצה לדייק את זה, כי זה קצת נשמע, אני שומע את זה.

(19:10) אתה שומע את זה, אז אני רוצה לדייק את זה יותר.

(19:12) זה לא אומר שאם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יכולים כבר להישאר במקום הזה, אוקיי?

(19:17) זה אומר שיש מה לעשות כדי למזער את הנזקים שהילדים חווים מתהליך הגירושים, אוקיי?

(19:25) אנחנו ממזערים את הנזקים, אנחנו לא יכולים עוד פעם להביא אותם לדף חלק.

(19:29) כמו שהם היו, אוקיי?

(19:31) אי אפשר כאילו…

(19:31) זה מביא כדף חלק?

(19:32) יכול להיות שיש ילד, אני מניח שגם יש הבדל בין הגילאים, 16, 3 ו-4.

(19:38) יש הרי הבדל בתוך ההתפתחות.

(19:39) כן, בגילי ההתבגרות או בגילי הילדים, נכון.

(19:42) שיש שם הבדלים לחלוטין בין מה הילד רגיל למה הילד שמעולם לא ראה, ילד מתחת לגיל 6 או ילד מתחת לשלוש.

(19:48) הוא לא יזכור בכלל הרי את ההורים באותו בית, הוא יזכור איזו תחושה.

(19:52) כן, אבל לא, אבל ילדים לא, ילדים יש, יש את המקום של ההתקשרות עם ההורים.

(19:57) זה לא משנה איזה גיל זה, יש פה, הוא חווה את הפיצול הזה, אבל כל אחד בממדים שלו ובמקום שלו, בחיים שלו, באותה נקודת זמן שהוא חווה.

(20:09) אוקיי, אני יכול להגיד על עצמי שאני כאילו מלווה משפחות שיש להם גם ילדים קטנים, זה המעגל המשפחתי, כל אחד יש שלבים במעגל המשפחתי בעצם, אבל המקום הוא, חווים את זה.

(20:21) אוקיי, אפילו תינוקות, יש מהלך התקשרות שהוא טבעי, יסודי, התפתחותי.

(20:27) שהוא בעצם, בעצם הילדים חווים את זה.

(20:30) עכשיו, מה שאני מנסה רגע להגיד, רגע, רגע, להרגיע אותך, אני אומר, כשאתה מנסה להביא פה נקודה, רגע, רגע, אבל אפשר לצמוח מזה, ואפשר כאילו להיות כאילו אחרי זה, ואפשר לגדול מזה, ואני מסכים עם כל מילה שלך, ואני לוקח זוגות, ובעצם מראה להם שגם אפשר לצמוח מזה, וללכת, ולעשות זוגיות של פרק ב’, ו…

(20:52) ולהמשיך, והילדים יודעים לקבל, ופתאום מכילים גם את הפרק ב’, יש בזה צמיחה מאוד גדולה וגם מאוד מאוד מרגשת, אבל זה לא סותר את המקום שילד חווה איזשהו משהו, לא כמו הוא חווה כל טראומה אחרת, כאילו.

(21:09) כי זאתי טראומה שהיא כאילו מכוננת.

(21:12) כן, היא…

(21:13) בוחרים את זה, זה לא נכפה, זה נופל עליי, ההורים בכלל בוחרים בתוך הדבר.

(21:17) ולא שואלים אותי אפילו.

(21:19) בדיוק.

(21:19) טראומה לכל דבר, גירושין זה אירוע…

(21:22) זה אירוע טראומטי, ולכן האירוע הטראומטי הזה הוא נחקק והוא הולך.

(21:27) אני יכול להגיד כמטפל זיוויתי, אני יכול לראות שהרבה פעמים כשאני כאילו מטפל בכל מיני מקרים, הרבה פעמים המקרה הזה של הגירושים עולה, החוויה הזאת של הגירושים בטיפול היא מקרה שכל הזמן עולה וצף.

(21:43) עכשיו, יש מה לעשות כשילדים, כשהורים עושים את זה נכון, ותכף עכשיו אנחנו נסביר רגע איך עושים את זה נכון, שאתה תירגע, אבל אנחנו עושים את זה רגע נכון, אז אנחנו, ברגע שאנחנו עושים את זה נכון, הילדים יותר בטוחים, הילדים יש להם יציבות ויש להם עוגנים, וזה מה שאנחנו רגע צריכים לייצר להם בתהליך ההורי בעצם.

(22:11) התהליך ההורי הוא בעצם הולך בשני כיוונים, גם ההורה חווה טלטלה של פורקן, של פירוק, של עזיבת בית.

(22:20) תחשוב שאני זוכר אני כחוויה שלי, לצאת מהבית עם המזוודה זה חוויה מאוד מאוד מטלטלת.

(22:29) בית זה המבצר שלך, זה העוגנים שנמצאים בך, וגם אנחנו כהורים עוברים פה טלטלה, ואנחנו רגע צריכים כאילו גם להמון תעצומות, כדי להגיע למקום הזה, כדי שגם נפנה את המקום שלנו לילדים.

(22:46) ולכן הליווי של ההורים בתהליך הזה הוא נורא חשוב.

(22:52) לעשות את התהליך הזה לבד, ולצאת מהבית, ולהמשיך הלאה, ואתה עדיין סוחב איתך איפה המקום הזה שרגע אני מפנה את עצמי, ואני בונה את עצמי גם בשביל הילדים, איך הם מסתכלים עליי.

(23:05) אני הרי השיקוף, עכשיו אנחנו המודל.

(23:08) עכשיו זה לא אומר שלאבא לא קשה, זה לא אומר שלאימא לא קשה, אנחנו יכולים להביא גם את הקושי גם מול הילד, השאלה איך מביאים אותו, אם אנחנו מתפרקים, לא מתפרקים, איך אנחנו עושים את הדבר הזה.

(23:22) ולכן המקום הוא, אמרנו טראומה, אז במקום הטיפולי קוראים לזה צמיחה פוסט-טראומטית, מהטראומה אנחנו לוקחים את עצמנו לצמיחה.

(23:37) אז בואו נתחיל קצת עם הצמיחה, איך אנחנו ככה, עד עכשיו דיברנו קצת על המקום הקשה הזה קצת של הילד, על הטלטלה שהוא חווה, על היסודות שמתערערים לו, ואנחנו רגע עכשיו רוצים לבנות לו משהו אחר, משהו איתן, כי בעצם עכשיו כל הקונספט המשפחתי בעצם משתנה, אוקיי?

(23:57) אז כשאנחנו נתחיל קצת עם דברים פרקטיים, הדבר הפרקטי הראשון זה קודם כל, אתה צריך, קודם כל ההורים צריכים להיות סגורים על עצמם מה הם רוצים.

(24:07) זה הדבר הראשון, אתה לא יכול לבוא להתגרש בלי שאתה יודע מה הולך להיות.

(24:14) יפה.

(24:14) אתה חייב שיהיה קודם כל משהו ודאי.

(24:19) אני עם זה, בגלל זה מתחיל בתהליכי הגישור, ורוצים ישראל לדבר על מה היה.

(24:24) לא מעניין אותי מה היה, אין לו מה לעשות עם מה שהיה.

(24:27) למעשה גם עם מה שקורה עכשיו אין מה לעשות.

(24:30) עם מה יהיה יש מה לעשות, ולכן אנחנו מתחילים בכלל בלישון.

(24:33) מה אתם רוצים?

(24:34) אז יופי, אז זו הגישה שלך, אנחנו בעולם הטיפול עוברים קצת על העבר, על מה היה, על הרגשות של ההורים, על מה קורה להם, מה קרה להם בכל התהליך הזה, קצת לשחרר את המקום הזה, לראות נקודות שהיה להם קשה, נקודות שהם הרגישו לא טובים, זה מה היה המערכות יחסים שם, איך זה קרה, מה הם חוו בתוך כל המקום הזה.

(24:58) קצת לשחרר את המקום הזה.

(25:00) לכן, כשהם באים אליך, אתה מסתכל אל העתיד, כשהם באים אליי, זה נורא גם חשוב לי להסתכל רגע קצת על העבר ולהבין רגע את החלקים שהיו שם, להסתכל על התמונה.

(25:12) לדבר עם הילד חשוב לדבר על מה היה?

(25:14) לא עם הילד, רגע, תכף, שנייה, רגע.

(25:16) אני באתי מהקומשלל, כי אמרת שהם צריכים לתת לילד את הוודאות.

(25:21) נכון.

(25:22) אז אמרתי, צריך להשאיר את זה מבחינת מה יהיה.

(25:24) אז אנחנו קודם כל, רגע, עכשיו בעצם הרבה פעמים אומרים בואו ניקח את הילדים להדרכת הורים אני אומר קודם כאילו את הילדים כאילו לטיפול בעקבות הגירושים אני אומר רגע עצור עצור שנייה קודם כל ההורים ילכו להדרכת הורים לרגע למקום שכאילו בעצם ייתן להם כוח ועוגנים להתמודד מול הילדים והתפיסה שלי זה הדבר הכי נכון, זאת אומרת כי בעצם דרך הפעולות שההורים יעשו ודרך, לא רק הפעולות, הדרך, מאיפה שהם יגיעו, לתוך העמדה הנפשית שלהם שמגיעים לתוך הגירושים ולאיזה מקום אני רוצה ללכת, הם ישירות משפיעים על הילד, אוקיי?

(26:12) כאילו איך המצב הנפשי שלי הוא ישר משפיע על הילד.

(26:16) לצערי הרב מגיעים אליי הורים ואתה יודע, הורה אחד כזה, הורה אחד כזה, שכאילו הם נורא נורא נורא עם עצמם, עם התהליך הזה, עדיין לא איבדו אותו כמו שצריך, והם עדיין בתהליך הזה של האבל, ונורא קשה להם רגע לצאת מהמקום הזה של האבל של עצמם, רגע, ולהוציא את הראש רגע מעל המים, ורגע, ולהסתכל רגע, אולי אני גם אסתכל למרחקים, אולי גם יגיע איזשהו מקום טוב.

(26:45) אבל אני צריך לשרוט איתם רגע במקום הזה.

(26:49) ועד שהם רגע טיפה ישהו עם האבל, טיפה יאבדו אותו, אז הם יכולים לבוא לילד בצורה אחרת לחלוטין.

(26:59) כלומר, כל התפיסה שלהם לגבי ההליך הזה, הוא תהיה אחרת.

(27:03) כי אם אני מגיע בעצבות, ובתהליך לא מעובד, ובמקום נורא קשה, זה בדיוק מה שגם אני אשדר לילד.

(27:11) ואתה יודע מה יקרה לילד?

(27:12) יותר קשה.

(27:13) לא רק יותר קשה, הילד יכפיל את הקושי אצלי אפילו.

(27:17) גם יכפיל את הקושי, אבל רגע עוד משהו אחד קטן, הוא יתפוס תפקיד הורי.

(27:22) ובהתחלה זה תהליך טבעי של הילד שהוא תופס תפקיד הורי, והתפקיד של ההורה למשוך ממנו את התפקיד ההורי.

(27:34) כלומר, אבא כבר לא נמצא בבית, אז אני פה אטפל באחים הגדולים, אני פה אעשה את הפעולות, אני אלך למכון.

(27:39) אני כאילו אקח את הילדות שלי ואת המקום שלי ואני אזרוק אותם ואני עכשיו כאילו אתפקד כאבא או שהילדה תתפקד כאימא.

(27:49) עכשיו בהתחלה זה בסדר, זה תהליך טבעי שהילד זה חלק מהעוגנים שהוא תופס לעצמו כי הוא צריך משהו יציב אבל אנחנו ההורים צריכים לדעת איך רגע לשחרר את זה ממנו.

(27:59) עכשיו אם אנחנו לא באים במקום נכון ובתפיסה נכונה, מה שקורה הילד ממשיך את זה ואז תחשוב מה זה ילד בגיל 13, 14, 15, ילד בן 7, 8, תופס את התפקיד ההורי, כמה מעמסה זה עליו?

(28:16) מה הוא צריך?

(28:17) הוא צריך כאילו להרגיע את אמא?

(28:18) הוא צריך את הרגשות אשמה הרבה עליו?

(28:21) עכשיו, מה קורה לילדים?

(28:23) הילדים הרבה פעמים משייכים את המקום של הגירושים אליהם.

(28:29) בגלל שאנחנו הצבענו את אבא ואמא, בגלל שאנחנו עשינו רע, בגלל שהשתוללנו, ואז פתאום הם הופכים להיות ילדי הדממה.

(28:39) העיקר לא להיות, העיקר בשקט.

(28:40) אם עכשיו נמצאת כאילו בלחץ, בקירי תרנ…

(28:43) הכל כאילו כל הבית הופך להיות מלחך, ואז הילדים, במקום כאילו שאנחנו נעודד אותם לדבר על מה שהם מרגישים, הם פשוט מרגישים שאין להם מקום לדבר, אז הם מתכנסים בתוך עצמם.

(28:55) הם בחוסר ודאות, מה יהיה, מה קרה, הם נמצאים במצב נפשי לא טוב, בלחץ נפשי, זה יכול להתבטא בחרדות, אבל בסופו של דבר הם צריכים להוציא את הכעס הזה, הם צריכים להוציא את הלחץ הזה, אז איפה הם יוציאו אותו?

(29:08) או שהם יוציאו אותו בבית ספר באלימות, או שיוציאו אותו עם סמים, הם צריכים להוציא אותו איפשהו, העיקר איפה הם יוציאו אותו אנחנו לא יודעים, אם זה לא יהיה בבית ובמקום נכון, אז הם יוציאו אותו במקומות אחרים.

(29:21) ולכן נורא חשוב לנו, ההורים, איך אנחנו בתהליך הנפשי שלנו מגיעים למקום הזה של הגירושים, באיזה תהליך נפשי אנחנו מגיעים לשם, ולכן יש לזה השלכה ישירה על הילדים.

(29:37) נכון.

(29:40) יפה.

(29:40) זאת אומרת, בעצם אני לוקח רגע, מסתכל רגע על מה שאתה אומר, גירושים זה טראומה.

(29:45) אז אי אפשר להתווכח על זה.

(29:47) נכון.

(29:48) והילד חווה את הטראומה.

(29:50) עכשיו השאלה היא איך אנחנו מצמצמים למינימום האפשרי את הכאב.

(29:55) אני אוסיף, אולי הופכים אותו בכלל למקור לצמיחה.

(29:59) אנחנו הופכים אותו למקור לצמיחה.

(30:00) לא מדלגים על הקושי, שלא ייראה לגמרי שאני יוצא מעיניים ויש קושי.

(30:04) נכון.

(30:04) יש קושי.

(30:05) השאלה היא איך אנחנו באמת משתמשים בו והופכים אותו.

(30:08) מבחינתי, כמודל.

(30:10) לתמיכה מתוך משברים, אתה אומר אם ההורה הוא לא הוציא את הראש מעל המים, הוא לא מצליח לעשות הפרדה בינו לבין הילד, כי הילד הוא לא שלוחה שלנו, הילד הוא אדם בפני עצמו, אז בעצם אנחנו מכניסים את הילד לתוך מערבולת, שזה עלול להגיע למצב שהילד אפילו לוקח את התפקיד ההורי, כי הוא אומר מי שיש וואקום בבית אז אני אמלא אותו, ואז נלקחת מהילד הילדות ובעצם הוא מתחיל, אבל את המתח הוא חייב להוציא איפשהו בכל מקרה, אז הוא פשוט מוציא את זה בבית ספר, כי לא מול ההורה, את ההורה עכשיו הוא הופך להיות העוגן של ההורה.

(30:45) נכון, לפעמים הוא גם יוציא את זה מול ההורה דרך אגב, לפעמים הוא יוציא את הכעס שלו מול ההורה, ואז כאילו הוא יתפוס גם צד, כי הוא, כמו שאמרנו, הוא צריך את העוגן הזה, הוא צריך לתפוס צד.

(30:54) זה נורא ואיום, עכשיו זה פה מקרה הקיצון, ואתה מגיע ממקום של אדם…

(30:59) שעובד עם ילדים בסיכון.

(31:02) אבל זה לא מקרה קיצון, דרך אגב.

(31:04) לתפוס צד, לתפוס צד, הילד, אם אנחנו לא יודעים רגע להגיע, אם ההורים לא רגע עוצרים, ואומרים לו, אנחנו ביחד, אנחנו פה בשבילך, גם אבא וגם אמא נמצאים פה בתוך התמונה, אתה לא צריך לקחת צד, כי הם אומרים את זה.

(31:23) אז הילד יורד ממנו המקום הזה של לקיחת צד.

(31:26) אם אנחנו לא מגיעים מהמקום הזה, הילד אינטואיטיבית לוקח צד.

(31:30) ישבה פה לפני שנה, אני חושב, עדי אלטשולר, הייתה פה באחד הפרקים, של תנפיים של קרמבו.

(31:40) וזה היה בדיוק כשיצא הספר של סופרנני, של מיכל דליות, על ההורים שגילו את הילדים הכי מוצלחים, וההורים שלה שם, היה ממש באותו שבוע ש…

(31:48) כשפורסמה הכתבה על הסנדר הזה, אני זוכר את ה…

(31:51) ישבנו פה, איתה, והיא אומרת, הרגע שהכי בנה אותי, שממנו יצאה הכנפיים של קרמבו, היא אומרת, ההורים שלי כשהם התגרשו, זה היה שבר ענק עבורי, ובאותה תקופה, שנות ה-80, או שנות ה-90, שנות ה-80, היה נהוג ששואלים את הילד איפה הוא רוצה ללכת.

(32:14) והיא אומרת, אני הסתובבתי עם השמיים שחורים מעל הראש שלי והרגשתי שהכל קורס ואז אבא שלי בא, היא אומרת את זה ככה, באה אל הבית ספר הוא עושה דבר הכי טוב שהוא עושה עבורי אי פעם משהו כזה, זה היה בערך הניסוח שלה היא אומרת, הוא אמר לי ככה, תקשיבי טוב את לא צריכה לבחור את צריכה לבחור את גרה פה בבית הזה שלך, שלכם ושל אמא, אני עובר, נגור פה במורד הרחוב, את תראי אותי כל הזמן, אנחנו נדבר כל הזמן, אני לא נעלם, יש לנו שני הורים, אנחנו אוהבים אותך, זה אבל ללא תנאי.

(32:51) אני אומרת, אז ראיתי את השמש יוצאת מבעד לעננים.

(32:54) ממש לך.

(32:55) מרגש.

(32:55) כמה להגיד את הדבר הזה חשוב.

(32:58) לא לקחת כמובן מאליו שהילד, יהיה בסדר, כולם מתגרשים.

(33:01) קצת קשה נעבור את זה הרבה פעמים, נכון, נכון, נכון, קשה קשה אם יעברו את זה, לא, לא, תגידו לילד שהוא לא צריך לבחור, שאתם ההורים, נכון, עכשיו הילד לא צריך לבחור, וזה בדיוק, אתה מכניס אותי כאילו, יש עוד משהו מאוד מאוד חזק בעולם הטיפול, שזה נקרא קונפליקט הנאמנות, כלומר, זה עוד מושג בתהליך הטיפולי, למי אני נאמן ב…

(33:28) יש פה קונפליקט של, כמו הפיצול, אז זה כאילו יש פה קונפליקט הנאמנות של הילד.

(33:33) למי אני יותר נאמן, לאבא או לאימא?

(33:36) את מי אני רוצה לרצות?

(33:37) הוא נמצא בין שתי כתבות כל הזמן, ולכן מה שאתה אומר עכשיו, זה כאילו מאוד רגע להרגיע גם אבא וגם אימא פה, אוקיי?

(33:45) וזה המקום הראשון קודם כול.

(33:49) המקום הראשון קודם כול, אנחנו כהורים, איזה עמדה אנחנו באים.

(33:53) לתוך המקום של הגירושים.

(33:56) זאת אומרת, גם אם אנחנו לא שלמים עם עצמנו, אוקיי?

(33:59) גם אם עדיין קשה לנו, אבל אם אנחנו במקום שכאילו שאנחנו איפשהו בקרייסס, ואז אנחנו באים כאילו לילד, אז זה נורא קשה.

(34:08) הדבר השני, ואני חושב שהוא הדבר, אחד הדברים הכי הכי חשובים גם בתוך התהליך הגירושים זה, מול הילדים, בעצם לא לדחות את הרגשות שלהם.

(34:19) זאת אומרת, ילד הוא יחווה טלטלה, וכשאנחנו חווים טלטלה, אנחנו יכולים לחוות מנעד של רגשות.

(34:28) ואנחנו, פתאום אנחנו רואים את הילד שהוא כועס, מסתגר בחדר, פתאום לא מדבר, או פתאום נהיה אלים, או פתאום כל מיני התנהגויות שכאילו מבטאים רגע משהו פנימי.

(34:40) עכשיו אנחנו ההורים רואים את זה כבעיית משמעת.

(34:44) מה, הוא שובר את הגבולות, הוא לא שומע לי, הוא כאילו מסתגר, הוא לא מדבר איתי, מה קרה לילד, מה קרה לילד?

(34:51) אז כאילו יש פה מקום שאנחנו ההורים צריכים רגע לפתח שפה אחרת, שפה יותר רגשית.

(34:57) כלומר, לזהות רגע ולהתחיל לדבר עם הילד רגע במה אתה מרגיש ומה אתה חווה.

(35:06) ולא לשלול שום רגש של הילד.

(35:10) כלומר, אם הילד אומר, רגע, אני עכשיו כועס, אז אנחנו לא אומרים לו, לא, לא, אל תכעס, הכל יהיה בסדר, אל תכעס, עזוב, בואי, אני אחבק אותך, אל תכעס, אל תזה…

(35:21) תסביר לי, מה אתה מרגיש?

(35:22) אז אני כאילו, לפני התסביר לי, אני הייתי מתקף את הרגש.

(35:27) אתה, זה באמת מכעיס.

(35:30) אה, יפה.

(35:32) אני מתקף לו את הרגש.

(35:34) אני אפילו לא מבין, אפילו לא מבין.

(35:37) זה מכעיס.

(35:39) זה מכעיס שאתה כועס.

(35:40) לא, אני מבין.

(35:42) אני כאילו, ההבנה שלי זה משהו אחר, וכאילו המקום להגיד לילד, אתה כועס.

(35:48) כאילו שהוא יבין מה קורה איתו.

(35:51) עכשיו, זה באמת מכעיס שקרה ככה וככה.

(35:54) זה באמת עצוב שאבא ואימא נפרדים, זה באמת, כאילו לתקף לו את הרגשות, וברגע שאני מתקף את הרגשות, הוא כאילו מתחיל להבין מה קורה איתו.

(36:07) כאילו, עכשיו הוא גם יכול להגיד לפעמים, וואלה, אני שמח.

(36:11) הוא לא יגיד את זה אולי, אבל יכול להיות בו גם רגש של שמחה, כי פתאום לא יהיה צעקות בבית, ופתאום כשהוא יגיע הביתה מבית…

(36:19) בית הספר, או בערב כשההורים יגיעו, יהיה לו קצת שקט.

(36:22) באמת, הסטרס בבית ירד.

(36:24) בדיוק, והוא ירגיש את זה, וזה יכול להביא לו גם לרגש טוב.

(36:28) ואז להגיד לו, אתה יכול להרגיש גם את זה, וזה בסדר גם להרגיש שמחה באותו הרגע.

(36:35) אז התיקוף של הרגשות של הילד הוא נורא נורא חשוב, כי זה נותן לו השראה, או כאילו זה נותן לו מקום.

(36:43) אני מרגיש בסדר, אני נורמלי, זה בסדר שאני מרגיש ככה.

(36:47) אני מבין אותך, יפה.

(36:47) אוקיי?

(36:48) הבנתי את ההבדל, יפה מאוד.

(36:50) הבנת את ההבדל בין אני מבין אותך לבין אני…

(36:52) אתה צודק, אתה צודק, התחושות שלך נכונות.

(36:55) סמוך על המעיים שלך, סמוך על…

(36:57) וזה בסדר לכעוס, זה בסדר, לא על…

(37:00) זכותך, כן.

(37:01) מה אם אתה כועס עליי, זה זכותך לכעוס.

(37:03) נכון.

(37:03) לגיטימי לחלוטין, תקופה קשה עוברת עלינו.

(37:06) נכון.

(37:06) זכותך המלאה לכעוס.

(37:07) ועכשיו, כשאתה אומר תקופה קשה עוברת עלינו, זה משפט נורא נורא חשוב.

(37:13) כאילו, לא עליך, אנחנו כמשפחה עוברים, אנחנו לא, אתה לא לבד.

(37:19) נכון.

(37:20) זה כאילו, זה המקום בעצם, אנחנו פה.

(37:23) עכשיו, זה אני חושב אחד המשפטים הכי חשובים להגיד לילד, אתה, אתה, אמנם, אתה מתכנס בתוך עצמך.

(37:32) וזה בסדר, אבל כל פעם שתרצה לדבר, אנחנו פה.

(37:37) ועכשיו, המקום החשוב, לא לחכות לו.

(37:40) לא לחכות עד שהוא יבוא.

(37:41) אם זה נער מתבגר, יכול להיות שהוא לא יבוא בכלל.

(37:44) יכול להיות שהוא בכלל לא יגיע אליך לדבר איתך בכלל.

(37:49) ואז אתה תגיד, טוב, אני אמרתי לו שהוא יבוא, והוא לא בא, אז זה שלו כבר.

(37:54) לא, זה אחריות של ההורים.

(37:56) עכשיו, אנחנו ההורים, בגלל…

(37:58) אז אני אומר עוד פעם, כמו אם אני מגיע במקום, בעמדה נפשית יותר טובה, אני גם יכול להתחיל לחזר אחריו.

(38:08) אוקיי?

(38:09) זה לא עניין של אגו, אני אחזר אחרי הבן שלי, כן.

(38:12) אתה בדיוק, היה דברו בתיכון, הוא כבר לא יבוא, הוא כבר גבר כזה, אבל כן, אתה יכול להיות מספיק חזק כדי לבוא, לטפל בו, כי הוא עובר.

(38:23) עכשיו, משבר גדול, ואם אתה לא תגרום לו להבין שאתם עוברים במשבר גדול, הוא ייקח את זה לכל החיים.

(38:30) נכון, ובעצם המקום הזה של החיזור אחרי הילד הוא נורא קריטי.

(38:35) למה?

(38:36) כשאני מחזר אחרי הילד, הילד מבין שאני נמצא פה.

(38:41) ועכשיו, אפשר לבוא לילד לחדר, להיכנס לו עם כוס שוקו, גם אם הוא יזעף פנים וייכעס, תצא מהחדר, תסגור את החדר.

(38:49) אני רק שם לך פה כוס שוקו ואני יוצא.

(38:52) אני שולח לו הודעות, סמס באמצע היום, מה שלומך, אני חושב עליך.

(38:58) אתה פשוט כאילו תוך כדי גם דברים, בוא נצא, אם יש לו תחביב לשחק כדורסל, בוא נלך ביחד לשחק כדורסל.

(39:04) ותוך כדי, כן, תוך כדי גם לדבר על הדבר הזה, אבל לשים לב איפה אנחנו נכנסים רגע, ואיפה הוא אומר לנו, רגע, תעזבו אותנו.

(39:14) ואז ההורים, האינטואיציה ההורית שלנו תצטרך לדעת מתי אנחנו משחררים, מתי אנחנו באים, מתי אנחנו לא באים.

(39:23) וזה הדבר הנורא חשוב שהילדים בכל התהליך הזה ירגישו שהם לא לבד, שיש להם איזושהי אוזן קשבת.

(39:32) עכשיו, מתי זה יהיה אוזן קשבת?

(39:34) כשהם יבואו אליי והם ידברו נגיד על הכאב שלהם ועל הכעס.

(39:39) שלהם, מה יקרה לי, אתה מבין?

(39:42) זאת אומרת, ואז ישר הרבה פעמים הורים, וואי הרגשות אשמה שלהם, מוכרות אותם על זה שהילד שלהם כואב להם כל כך, והוא מרגיש פיצול בנפש, והוא כאילו מרגיש כעס, והוא מרגיש רגשי אשמה, ואז ההורה אומר, הכל בגללי.

(39:58) ואז התגובה שלו מהרגשי האשמה היא תגובה שלפעמים יכולה להרחיק את הילד.

(40:04) כי הילד בא ואומר רק תקשיב לי אבא או אמא אני לא צריך יותר מזה אני צריך רק שתגיד לי אני מבין שזה קשה לך אני שם אני פה בשבילך לתת חיבוק אבל אנחנו מתחילים לתת תירוצים אולי תעשה ככה אולי תעשה ככה ואז אנחנו וואי רגשות אשמה בוא לא אל תעשה ככה בוא אני אפנק אותך בוא קח את זה וקח את זה וככה ואז הילד ברגע שהוא חווה את זה הוא ידחה את זה לפעם הבאה הוא יגיד עצור עצור אני לא רוצה לבוא אליו יותר הוא מציף אותי כל פעם, ואז האמא מתחילה לפקוד, וכולם עושים את זה, ואז האמא או האבא מתחילים עם רגשות אשמה, מתחילים לפקוד, מתחילים את זה, אז הילד אומר, טוב, טוב, טוב, אם עשיתי את כל הבלאגן הזה, עזוב, עזוב, אני לא, אני יותר, אני אעצור, אני לא אבוא יותר לדבר.

(40:46) אוקיי?

(40:47) אז לכן…

(40:47) בסך הכל רצה, תכירו בי.

(40:49) הוא רצה רק להגיד, תקשיבו בלי.

(40:52) תראו, כן.

(40:52) אני זקוק, כי, עוד פעם, הילד עובר טלטלה מאוד גדולה.

(40:56) וכשאנחנו עוברים טלטלה, אם אנחנו לא מוציאים ולא מעבדים את זה כמו שצריך, אז זה נשמר לנו או נאגר לנו באיזשהו מקום וזה יצא.

(41:05) וזה מרגיש לי כמו ביצה.

(41:06) כשאתה אומר בביצה עם מים עומדים, זה נהיה מסואב.

(41:09) בדיוק.

(41:10) אתה חייב לפתוח את זה.

(41:10) אתה חייב לפתוח.

(41:12) לדבר, ללכת לטיפול, ללכת ולהוציא את זה.

(41:15) אפילו לטיפול, אפילו אני לפעמים עושה טיפול דיאדי, זאת אומרת, כאילו במקום שכאילו גם הילד וגם ההורים מגיעים אליי ביחד.

(41:22) בקליניקה, ואנחנו כאילו רגע עושים איזשהו שיח ביחד.

(41:27) יש משחק קלפי מאוד יפה שאפשר לעשות אותו.

(41:30) זאת אומרת, יש כל כך הרבה דרכים לגרום לילדים, וגם תלוי איזה גיל.

(41:35) לפעמים אתה יכול, ילד בן תשע, עשר, בוא, אני רוצה שתבשל איתי היום.

(41:41) עכשיו, כשאני אומר לילדים שאנחנו מתגרשים, הרי שאנחנו, או כמו שאמרנו, אני קצת חוזר רגע אחורה.

(41:47) אנחנו רגע אומרים להם, אנחנו חייבים רגע לדעת מה הולך להיות.

(41:52) זאת אומרת, כאילו ברגע שיש, גם כשאני, היה לי משפחה שאמרו לי, אנחנו לא יודעים איפה האבא יגור כרגע, יכול להיות שהוא יגור אצל איזה דוד או משהו כזה.

(42:04) אמרתי להם, כל עוד זה ודאי, כל עוד זה משהו נכון, אפשר גם להגיד לילד, אנחנו כרגע, אתה תישאר פה אצל אימא.

(42:12) אבא יחפש מקום לגור, כשהוא ימצא אנחנו נגיד לך את זה, יכול להיות שהאופציות זה פה ופה ואחרי שזה קורה אנחנו גם כמובן ניקח את הילדים לתוך הבית, נראה להם את זה, נתייעץ איתם, מה אתם חושבים, נקנה איתם את הרהיטים, נשתף אותם בתוך כל התהליך הזה.

(42:35) זה משנה שאלה, לתת להם ודאות ואם אנחנו לא יודעים אז אנחנו לא יודעים, אבל מתי נדע ואיך נדע, בדיוק, נהפוך את זה למשהו שהוא לא, הוא לא כותרות, נכון, אנחנו בטיפול, אל דאגה, נכון, נגיד גם אם האבא כרגע בשלבים הראשונים, הוא חי באיזשהו מקום שהוא לא יכול להלין את הילדים, אז הוא יכול להגיד להם, אני אגיע בשעה שלוש ואחרי בית ספר, אני אקח אתכם, נלך ביחד ביום הזה ואז אנחנו נלך ביחד לגן שעשועים.

(43:02) לתת להם לדעת, פשוט לתת להם לדעת.

(43:03) לתת להם לדעת, ואם, ועוד משהו נורא נורא חשוב, שאם אנחנו מבטלים משהו, נורא נורא נורא חשוב לידע את הילדים, שהילדים לא יגיד, הילדים, אני הייתי צריך לבוא לילדים לבית ספר, ואני מאחר להם.

(43:20) הילדים נכנסים לסטרס, אז הם עולים על ההסעה והולכים לאימא, ואז לך תיקח אותם מהאימא, ואז כאילו זה מתחיל, ואתה לא הגעת, ואתה לא…

(43:26) ואז זה מתחיל איזשהו…

(43:28) עכשיו, אני כל הזמן ממליץ להורים, ערב לפני, גם אם אתה יודע שאתה מגיע וגם אם לא, לשלוח לילדים סמס דרך האימא או דרך זה, אתם זוכרים שמחר אני בא לקחת אתכם אם אתם צריכים משהו מהבית להביא או משהו זה, אל תשכחו, אני מחר בשעה אחרי בית ספר, אני אחכה לכם בשער של בית ספר.

(43:48) לפני.

(43:49) אוקיי, וכבר הילדים…

(43:50) מכינים את עצמם.

(43:52) עכשיו, למה אני אומר את זה?

(43:53) אוי, יש פה כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, ואני מרגיש שאני מתפזר.

(43:56) כי בעצם, מה שקורה לילד, יש לו כל הזמן מעברים.

(43:59) מעברים נורא חדים.

(44:02) כאילו, מבית של אבא לבית של אימא.

(44:04) אני תמיד אומר, זה לא הבית של אבא ולא הבית של אימא, זה הבית של אבא והילדים.

(44:09) הבית של אימא והילדים.

(44:10) נכון.

(44:11) לילד שני בתים.

(44:12) נכון, אבל בכל זאת, זה מעבר.

(44:14) זה מעבר.

(44:15) כי בעצם הרבה פעמים יש לבתים מין קונפליקט כזה אצל בית אחד כביכול יש יותר גבולות, יותר ברורים ואצל בית אחר יש פחות משמעת, פחות כאילו פחות גבולות או גבולות בצורה אחרת ואז פתאום הילד צריך כאילו לעבור מדברים שהם מותרים ולא נלחמים עליהם סתם נגיד מותר לאכול בסלון אצל בית אחד, ובית אחר אסור לאכול בסלון.

(44:43) אוקיי, אז מה קורה?

(44:44) אז כאילו הוא עובר, ואז פתאום…

(44:46) כאילו, מה קורה?

(44:47) כאילו, הוא כל הזמן יש לו מעברים חדים.

(44:49) אוקיי, דרך אגב, גם ההורה יש לו מעברים נורא חדים.

(44:53) כי תחשוב…

(44:54) עם ילדים ובלי ילדים.

(44:55) עם ילדים ובלי ילדים, זה מ-0 ל-100 כל הזמן.

(44:57) זה היה בא להם איזה מטרה כן לייצר, לא יודע אם אחידות, כי ברור שלכל אחד יש שוויון.

(45:03) אבל אני יכול להגיד לך, אני יכול להגיד מהצד, מהניסיון שלי, אנחנו, אתמול איה הייתה פה, עשינו ארוחת תרם כולנו ביחד, אחרי שהיה הצגה של דפנה, הופעת סיום, אנחנו ביחד, ישבנו פה, אני ואשתי ואיה, אני ונוגה ואיה, והילדים שלי כולנו, ואוכלים.

(45:25) וזה ברור שאצל איה יש שוני.

(45:28) כמו שאצלי יש, אבל לבנות לא באמת, אתה יודע, כי אני שואל, אני מאוד, איך זה מרגיש, ואנחנו מאוד דומים במקום הזה, אנחנו שנינו שותפים מאוד טובים לגדל ילדים.

(45:38) אוקיי, מה…

(45:39) זאת אומרת, ואנחנו מאוד מקפידים על זה, כי אנחנו מדברים כל יום, אנחנו חברים מאוד טובים, זאת אומרת, לנו אני פחות רואה את ההבדל הזה, אני יכול להבין, מבחינתי זה אידיאל, אני מנסה להגיד, אני מציע כששואלים אותי, לייצר כן איזושהי אחינות.

(45:52) כי בכל זאת כשהבאתם ילדים לעולם כן היה איזשהו סל ערכים דומה.

(45:57) חשבתם על זה משהו דומה.

(45:58) וזה שהעולם עכשיו הוא מתפצל, והוא מתפצל, הוא לא חייב להיות שחור ולבן.

(46:03) הוא עדיין יכול להכיל אלמנטים.

(46:05) נכון.

(46:06) אם ההורים, תראה, בדרך כלל כשאנחנו כאילו מגיעים לבית מסוים, כאילו אתה כאבא מביא את האידיאל שלך, את הערכים שלך, את הווייב שלך.

(46:20) לתוך הבית שלך, וההורה השני מביא את הווייב שלו ואת הערכים שלו ואת הזה למקום, לבית השני, וכל אחד יכול להיות יוצר הרבה הרבה פעמים קונפליקטים בין הבתים.

(46:30) עכשיו, זה נכון, אתה צודק, הלוואי שההורים היו יכולים להיות ביחד להדרכת הורים.

(46:34) אני יכול להגיד את זה כבן של הורים וראשים, כדור רביעי, הערכים שלי זה שלא תהיה תחושה לבנות שלי שהן זרות באחד הבתים.

(46:44) אצלי זה בטופ של הטופ של הטופ.

(46:49) ולכן אצלי אין דבר כזה.

(46:52) כי אני הולך לבית של איה, ואיה באה לבית שלי, וזה סלע ערכים.

(46:58) הערכים אצלי, אני רוצה להראות לבנות שלי שאפשר לעבוד ביחד, שיש להם אימא מהממת.

(47:04) אימא באמת היא מעולה, והיא אומרת את זה גם עליי.

(47:09) וכשזה הערך, אז אני לא…

(47:12) מותר לאכול עם הסלון או לא, זה בכלל לא הסיפור.

(47:15) כן, אבל אני אגיד משהו, אני מסכים איתך, זה ליצור משהו מאוד מאוד מאוד לא פשוט, וזה עבודה של ההורים, זה עבודה קשה של ההורים, אבל אני יכול להגיד לך שזה כאילו…

(47:27) גאוות דמה זה היה נראה לי יותר קל, כי אני רואה כאלה שנלחמים שנים, לנו מאוד קל ומאוד נוח.

(47:32) נכון, נכון.

(47:33) נכון, ולעבודה זה נכון, והורים, ואם הורים יכולים להגיע ביחד, ויש לי הורים כאלה שמגיעים ביחד להדרכת הורים, אז זה הדבר הנכון, אבל הרבה פעמים הורים מגיעים לחוד, והרבה פעמים כל אחד רגע מנסה להתמודד עם המצב שלו, ועם המעברים האלה, וזה נורא קשה, אוקיי, וזה כאילו זה…

(47:53) אתה לא רואה מה קורה 100% מהזמן, אתה רואה רק בעיקר שהילדים איתך, ואתה רואה את הכל.

(47:57) בגלל זה צריך לשבת ולדבר.

(47:59) צריך לשבת ולדבר, וזה נורא נורא נורא חשוב.

(48:02) ומצד שני, אני רק רוצה רגע להגיד עוד משהו נורא חשוב.

(48:05) גם מאוד חשוב בתהליך גירושים, גם תהליך הנפרדות.

(48:10) כלומר, צריך לדעת שכאילו שהילדים הם כל הזמן בפנטזיה, שאחד הפנטזיות שלהם שההורים יחזרו.

(48:18) אוקיי, זו פנטזיה מאוד ידועה של ילדים שהם כל הזמן רוצים להחזיר.

(48:21) להחזיר את ההורים.

(48:23) עכשיו, מאוד נורא חשוב להקפיד גם על התהליך, על הנפרדות, שהילדים לא כל הזמן יחיו בפנטזיה שבעצם מה שקורה, ההורים יכולים לחזור.

(48:38) אתה מאוד קשה לי עם המשפט הזה.

(48:39) אוקיי.

(48:40) מאוד קשה.

(48:40) למה?

(48:41) למה קשה לך?

(48:42) כי אני חושב שאם אתה מסביר לילדים ואתה חי את החיים…

(48:47) ואתה נותן תשובה, אז זה אחלה, אבל כשמורה שואל אותי, או כשאני שומע תגובות בפייסבוק וכאלה, של אנחנו לא נלך לאירוע יום הולדת של הילד, כדי שלא לבלבל אותו, אני אומר, תגידו, סליחה.

(49:02) זה כבר מקרה, כי זה לא במקום הזה.

(49:04) כי המשפטים האלה, כשאנשים אומרים אותם, אני אדייק לך את זה, זה נשמע, תהיו נפרדים.

(49:11) אבל ללכת להורים משותפים של הילד זה ברור.

(49:14) והילד רואה אותכם הולכים ברחוב, או פעם שנייה כוס קפה, או ארוחת חג.

(49:18) אני עם משפחות מגרושים הרבה.

(49:21) וזה שההורים באים ועושים ארוחות חג ביחד, ארוחות שבת ואז אחד, ההורים הולכים, זה בסדר גמור.

(49:27) זה לא מבלבל אותנו, כי אתה גם זוכר מה היה לפני זה, ואתה יכול להפעיל שיקול דעת.

(49:33) המקום הוא, כמו שאתה אומר, זה איך אני מתווך את זה לילד.

(49:36) בדיוק.

(49:36) אבל זה לא שעכשיו בגלל שאנחנו צריכים להיפרד, אז אני מייצר עולמות, זה יותר גרוע.

(49:42) אבל תשמע, הרבה פעמים יש, כאילו יהיה, הפנטזיה הזאת של הילד היא נמצאת.

(49:47) אז היא תהיה.

(49:48) היא נמצאת.

(49:48) אבל אנחנו מדברים.

(49:49) וזה חלק מה…

(49:50) לא, אבל אני אגיד לך מה יוצרת הפנטזיה הזאת של הילד.

(49:53) בעצם הפנטזיה הזאת של הילד, היא יוצרת לו איזשהו מקום, תהליך נפשי של ריצוי של ההורים.

(50:00) כלומר, אם בעבר הוא היה ילד שהוא קצת כאילו הפריע, או כאילו קצת עשה כאילו, הוא נורא עוצר את עצמו, ואז הוא הופך להיות כל הזמן טיפוס מרצה.

(50:10) מרצה את ההורים, כאילו הפנטזיה הזאת מכניסה אותו למקום, למקום…

(50:15) שיהיה אני אתנהג יפה, ואז ההורים יהיו ביחד.

(50:16) ואז יכול להיות שההורים…

(50:17) אם ההורים מדברים איתי, ומנגישים לי, ומשוחחים איתי, ורואים אותי הרבה ביחד.

(50:25) אז בתהליך התיווך זה נכון.

(50:26) בתהליך התיווך אני מסכים עם הדבר הזה, אבל צריך כאילו…

(50:31) שלא יהיה קיצון.

(50:31) שלא יהיה קיצון, אבל גם צריך כאילו לראות שאנחנו כאילו הילדים מבינים שאבא ואמא נפרדו והם לא יחזרו, אוקיי?

(50:40) כדי שהוא יוריד מעצמו את כל המקום, את כל העול הזה שיש לו, של הריצוי, של המקום רגע לעשות.

(50:46) שיהיה ברור, שנסבירו להם, הבנות שואלות אותי, נכון.

(50:50) קטנה עוד לפעמים.

(50:51) ולא, מאוד ברור וקל להסביר את זה.

(50:54) נכון.

(50:54) אבל זה מתוך שיח, זה הדוגמה האישית, אני רוצה שמנות תראו דוגמה אישית להורות טובה.

(51:01) נכון.

(51:01) שהורים של משותפים מדברים כל הזמן, אבל יש הבדל בין ההורות והזוגיות.

(51:06) נכון.

(51:06) שני דברים שהם שונים.

(51:08) נכון, הורות וזוגיות זה משהו אחר, ובמקום של ההורות, כמו שאמרנו, אתה חייב לייצר זה גם, כמו שאתה אומר, הנפרדות הזאתי ולהבין את התיווך.

(51:17) זה גם עוגן לילד, זה גם כמו שאמרנו.

(51:21) עכשיו, יש עוד משהו שאני אדבר עליו גם בכנס שאני עושה בעשירי.

(51:25) תדבר על הכנס, ואז ניכנס לשם, אנחנו מדברים על הילדים, זה כל כך…

(51:29) כן, יש עוד הרבה, יש עוד הרבה.

(51:31) אז בעזרת השם, בעשירי לשביעי, אני ארגנתי, כאילו, הפקתי כנס מאוד גדול, הכנס יהיה בזום, הכנס זה ילדים במציאות של פרידה וגירושים.

(51:42) זה למטפלים ולמנחה הורים, כמובן כל מי שרוצה גם יכול להיכנס, יועצים חינוכיים, כל אנשי טיפול יכולים להיכנס למקום הזה, וגם הורים, מי שרוצה לשמוע וזה מעניין אותו, כמובן הוא גם יכול להיכנס.

(51:55) בעשירי ליולי תן לי את הפרטים שאנשים ישמעו.

(51:59) בעצם הכנס יהיה על מציאות, יהיו ארבעה מרצים.

(52:03) איך מגיעים?

(52:03) יהיה ארבעה מרצים, כל אחד ידבר על משהו אחר, אני נגיד…

(52:07) תדבר על הראייה המערכתית של הילד, יהיה על התהליך של הגירושים בפן הרגשי, יהיה מחקרים וגם יהיה על המקום של המטפל בתוך החדר, בתוך החדר הטיפול.

(52:23) בעצם איך מגיעים לזה?

(52:24) אפשר להיכנס לפייסבוק שלי, של אהרון סיסו, יש שם את ההרשמה ואתם יכולים להירשם וישלח לכם לינק.

(52:32) של הזום, זה כנס שהולך להיות מאוד מעניין, ברוך השם כבר יש לנו המון נרשמים לכנס, ותודה רבה, מקווה שככה נתנו איזושהי סקירה כללית, יש עוד המון דברים, למרות שהרגשתי שקצת אתה כזה, ככה, הרגשתי, כי אני, בוא נדבר על זה, קונפליקטים זה נבנים.

(52:57) אני מרגיש שהתחום שלנו הוא רווי בהפחדות.

(53:03) ובכל זאת אנשים מתגרשים יותר.

(53:05) ואני חושב שבפחד אנחנו לא משנים, אנחנו משתקים אנשים.

(53:10) והתפקיד שלנו הוא להביא תקווה.

(53:12) התפקיד שלי, לייצר תקווה.

(53:16) ולכן, ואני לא מוכן לקבל כל פחד כטאבו.

(53:21) כי אני יודע על בשרי ומתוך אלפי זוגות שעברו אצלי לאורך השנים, שאיך שאנחנו מתווכים את המידע, זה משנה את הגורל.

(53:34) ואם אנחנו בוחרים לתווך בפחד, אז יבוא הפחד.

(53:39) אם נתווך בתקווה, יבוא התקווה.

(53:41) ולכן אני מאוד…

(53:42) כן, ראיתי שאתה מאוד ככה עם ה…

(53:47) כי יכולים בהיאחזות רגע לראות את הרגיש הזה, את המקום הרגיש הזה.

(53:53) כן, נכון, כי אנשים מתקשרים אליי בשלבים הראשונים.

(53:57) אמרתי לך, אצלי באתר, בערך כל מי שמתגרש עובר אצלי באתר.

(54:01) זה בערך 3,000-4,000 איש בחודש, ואני מדבר עם אנשים ממש עוד לפני השיחה הראשונית, או רגע אחרי שקיבלו בשורה, או רגע אחרי שהחליטו בעצמם.

(54:11) ואנשים רוצים את התקווה, עכשיו בחוץ יש ארון מלא מלא פחד ועדיין אנשים יכולים להתגרש, ואני אומר אם אתם כבר יכולים להתגרש וכבר עברתם, זאת אומרת 3-4 שנים שלוקח להם להגיע בנקודה הזאת אנחנו צריכים להקל עליהם ויש דרך להקל ויש דרך להבין שהחיים עצמם מלאים קשיים והתפקיד שלנו כהורים הוא לא להחרדל לילדים אנחנו מגדלים מבוגרים, ואנחנו מכינים אותם לקשיים האלה.

(54:39) בגלל זה אני מאוד, במקומות האלה.

(54:40) כן, אבל אני אגיד לך, אני חושב שאני לא סותר את מה שאתה אומר.

(54:43) בכלל לא.

(54:44) לא, אני אגיד לך למה, כי אנחנו כאילו, מה ש…

(54:46) אנחנו אומרים את אותו דבר, אני פשוט, אני נתתי, כל מה שאמרת, אני מסכים איתו, שלא יהיה ספק, לא, אני, לא התווכחתי איתך.

(54:53) לא, לא התווכחת איתי, אני רק רוצה רגע להגיד משהו, שלפעמים אתה מפחד מהפחד.

(54:57) לא, להפך.

(54:58) כלומר, מה שאני רוצה רגע להגיד, שנייה, שנייה, מה שאני רוצה רגע להגיד, זה שכאילו אנחנו, זה מה שעובר על הילד, עובר על הילד, וגם אם אתה תפחד, אם גם אתה לא תפחד, הילד, במקום הזה, גם הילד וגם ההורה, הם חווים חוויה, וכמו שאמרתי לך, יש מקום כזה, שאני כתבתי עליו הרבה, זה נקרא צמיחה פוסט-טראומטית.

(55:21) כלומר, אני צומח מתוך הטראומה שקרתה לי, אני צומח ואני…

(55:26) לוקח מטופלים שלי שמגיעים אליי בתחילת גירושים ואני עובר איתם את התהליך הזה עד שהם מתחתנים ופרק ב’, אבל בכל התהליך הזה ובכל המקום הזה הם עוברים קשיים, הם עוברים מול הילדים, מול עצמם, מול המערכת יחסים.

(55:42) יש לי זוגות שהם דתיים שההתמודדות מול הקהילה היא נורא נורא קשה.

(55:49) נכון.

(55:49) יש לי כזה בזוגות משולבים, דתי וחילוני שמתגרשים חרדי וחילוני.

(55:53) נכון, וזה כאילו, זה נורא.

(55:54) לא פשוט עכשיו אני לא אומר שאי אפשר לפתור את הדבר הזה אבל גם אי אפשר כאילו לדחות את המקום הזה שהם עוברים אתגרים לא פשוטים וטלטלות מאוד לא פשוטות אני כבר לא יכול רק לדבר בעצם רק על המקום של הצמיחה רגע אני צריך המקום של העיבוד של החוויה הוא נורא קריטי כדי לצמוח אתה לא יכול לצמוח בלי שהחוויה של מה שקרה לך היא מעובדת.

(56:23) אני חושב שאנחנו אומרים את אותו דבר.

(56:25) נכון, אני גם חושב שאנחנו אומרים את אותו דבר.

(56:27) אנחנו חושבים לא סתם.

(56:29) אני, זה איך אנחנו מציגים את הדבר.

(56:33) אתה, זה איזשהו שיח גישורי עכשיו.

(56:36) אתה אמרת, אתה מתחיל בנקודת השבר, ואתה אמרת, אני אציג לכם את כל הקושי בשבר, ומשם אני אענה לכם איך אני לוקח אתכם.

(56:44) אני התחלתי להגיד, רגע, בואו נראה איך אנחנו רוצים להגיע למקום הזה פה שטוב לנו, אוקיי, ואז נכנס סוף ולהתחלה.

(56:51) ואז נגיע למקום הזה כדי שנדע, יש לנו אופק אופטימי, נדע להגיע גם כן למקום הזה של השבר, והשבר הוא שבר, הוא גדול, אני לא יוריד אותו.

(57:01) ההחלטה היא גדולה, זה שינוי טוטאלי, יש פה פיצול, יש פה שינוי מהותי, יש פה שינוי שהוא אדיר.

(57:08) נכון.

(57:08) ואם אנחנו יודעים ומחזיקים את זה בראש.

(57:10) שאפשר להגיע למקום טוב, אפשר לצמוח מהטראומה, אני לא אבטל אותה, אז כל הפרספקטיבה שלנו מאפשרת לנו כהורים להגיד, קשה לי, אבל כדי שאני אוכל להגיע לשם ולהביא את הילד שלי לשם, אז אני יכול לפעול בכל המקומות האלה ולא להרים ידיים.

(57:29) כי אם אני בתחילה…

(57:30) אבל לפעמים גם להרים ידיים זה גם בסדר.

(57:31) גם בסדר.

(57:32) מותר לנו גם להרים ידיים.

(57:34) נכון.

(57:34) הכל לגיטימי.

(57:35) כל מה שעובר לגיטימי, כל מה שקורה לגיטימי.

(57:37) נכון, בדיוק, זה נורא חשוב להגיד את זה.

(57:39) רק תזכרו שבסוף אתם עוד תגיעו לשם, כי אז יש את הקרן האור הזאתי, כדי שאפשר לצאת ככה, כמו שאמרנו.

(57:46) זה המקום המוטיבציוני.

(57:47) עכשיו, יש פה, כדי לעבור שינוי, הרי יש שני דברים נורא נורא חשובים כדי לעשות שינוי.

(57:52) יש את המוטיבציה, ויש את המקום של המסוגלות.

(57:56) נכון.

(57:56) אוקיי, שניהם מוטיבציה פלוס מסוגלות.

(57:59) מסוגלות שווה שינוי.

(58:01) יפה.

(58:02) זה שההורים מגיעים לטיפול, או מגיעים אליך, או מגיעים למקום כזה שהם רוצים לעשות את זה בטוב, למרות כל הקושי, זה תחילת המוטיבציה.

(58:12) יפה.

(58:12) אבל התפקיד שלנו רגע זה כאילו לראות, לתת להם את המקום של המסוגלות, להרים להם את המקום של המסוגלות, חד משמעית.

(58:18) שהם יכולים לעשות את זה, הם יכולים להגיע לקצה הזה, וזה אני חושב…

(58:23) התפקיד שלנו גם כמטפלים, גם כאנשי גישור, להרים גם את המוטיבציה וגם את המסוגלות כדי שהם יוכלו לעשות את השינוי הזה במקום טוב.

(58:33) התחתנתי, סיכום מעולה, הנה ראית, היה לנו רגע בתוך התהליך של קושי, צמחנו ממנו, מדהים.

(58:39) מותר לנו, מותר לנו לצבוח.

(58:40) זה המקום, אנחנו צורכים מתוך קונפליקטים, שנינו אוהבים את זה, נכון, נכון, נכון.

(58:45) אנחנו גם לא בורחים ממנו, זה הכי חשוב.

(58:47) לא, לא, לא, הנה, דיברנו על…

(58:48) על השולחן, היה לי חשוב להגיד לך את זה כמקום, לא לא מעולה אני מאוד מעריך את זה, זה התפרץ על ידי הצלוחה ואני מרגיש את זה מאוד בנוח, בסדר, אהרון תודה רבה, פרק באמת מיוחד, תודה תודה, וחשוב ומאוד גישורי, אז אני מאוד מאוד שמח על הדבר הזה, זה היה ככה ממש איזושהי הדגמה בלייב של איך נכנסתי קונפליקט והוציאה ממנו, מאוד אהבה.

(59:13) נכון.

(59:14) זה ערך מאוד גדול, אז תודה רבה.

(59:16) אהרון סיסו, הכנס ב-10 ליולי.

(59:19) נכון.

(59:20) ממליץ בחום לאנשי טיפול, אני אגיד את זה, כמה שיותר אנשי טיפול יבינו מה קורה למשפחות ולילדים בפרק ב’ ובתהליכי הגירושין, זה ייתן המון המון ערך.

(59:31) נכון.

(59:32) חסרים, יש אנשי טיפול שלא מכירים, שהרבה תפיסות עולם מאוד מיושנות.

(59:37) מאוד מאוד מרוחקות, שבמקום לעזור לזוגות, מייצרים שם קושי, ולכן חשוב שיכירו ויידעו.

(59:43) אז אני מאחל המון בהצלחה.

(59:44) תודה, תודה רבה.

(59:46) ולכן המאזינים, תשתפו, תעבירו למי שצריך, תכתבו לנו, תגיבו, תדרגו, תתייגו, תעזרו לנו, להפיץ את המסר.

(59:55) זה באמת ידע וכלים שפשוט מצילים אנשים.

(59:58) ממש, ומצילים ילדים בעיקר.

(1:00:09) משהו עם גישור עם המגשר נדב נישרי ועורכים נוספים