(0:00) משהו עם גישור פרק מלחמה, אני אומר את זה ולוקח רגע אוויר.

(0:09) אני יושב פה עם דניאל, דניאל הרוש, המגשר חברי שעובד איתי במשרד.

(0:19) בפרק שלקח לנו רגע לחשוב איך אנחנו עושים אותו ומה אנחנו עושים, כי היו לנו תוכניות גדולות והקלטנו פרקים וכבר…

(0:28) ממש, יש לי ארסנל שלם של פרקים שכבר הקלטתי והיו אמורים לעלות.

(0:36) ב-8 לאוקטובר היה אמור לעלות פה פרק, אבל מלחמה פתאום תקפה אותנו והכל נעצר.

(0:48) ואנחנו מחפשים את הדרך עכשיו, וזה מבחינתי מטרת הפרק הזה.

(0:53) לחזור, לחזור לאיזושהי שגרה, לחזור לעשייה, לחזור לפעילות וגם אולי גם קצת לשתף פה באופן אישי איך מגשרים חיים את התקופה הזו, איך מגשרים אנשים שחיים בתוך קונפליקטים, זה אנחנו, אנחנו כל הזמן הרי חיים בתוך קונפליקטים ולהבות איך אנחנו עוברים ועברנו את התקופה הזו מהרבה שיחות שניהלתי עם אנשים, גם בחדר הגישור וגם עם חברים, וגם ההסתכלות שלי במה שקורה מסביב, אני רוצה להגיד לכם שיש לנו ערך מאוד גדול לתת.

(1:39) אני אפילו מוכן להבטיח את זה.

(1:42) הכלים שאנחנו קיבלנו מתוך הניסיון באלפי גישורים ובעשרות אלפי שעות של…

(1:48) התמודדות עם קונפליקטים מאוד גבוהים נתנה לנו המון כלים וחלק מהכלים האלה אנחנו רוצים גם עכשיו לתת אותם פה בשיחה הזו אז אם אתם מרגישים כמונו, כמו כולנו בעצם, את התחושת התסכול והדיכאון והקושי וממש מתקשים לצאת אפילו מהמיטה אבל יש לכם ילדים ועדיין צריך ללכת לעבודה.

(2:15) אז הפרק הזה, המטרה שלו היא באמת לתת איזשהו כלים, ואפילו אני רוצה להגיד, חשיבה אופטימית.

(2:26) לתת רגע איזשהו כיוון לאיך אנחנו כן יכולים להתמודד בצורה טובה ונכונה עם המצב הנוראי הזה.

(2:37) שבו אנחנו נמצאים ואיך כן אפשר להפוך את המשבר הענק הזה להזדמנות אדירה.

(2:46) אז זה הפרק הזה.

(2:47) דניאל, דברי פתיחה שלך ובוא נצלון.

(2:52) שמע, אני קודם כל מאוד מתחבר, כי אני חושב שאנחנו המלחמה האמיתית של מי שלא באמת נמצא בחזית או מי שלא עבר את התופת הזאת.

(3:03) היא מלחמה, וקצת מוזר להשתמש במילה הזאת בהקשר הספציפי הזה, מלחמה על בריאות הנפש של כולנו, גם הקולקטיבית וגם האישית, כי כמו שאמרת, הדבר הזה קורה, אנחנו לא יכולים להתעלם ממנו, אנחנו לא צריכים להתעלם ממנו, אבל לצד זה החיים ממשיכים, יש לנו ילדים, לנו כמגשרים יזוגות שתלויים בנו במיוחד בתקופה הזאת כי המון מהלחץ של הבחוץ נכנס פנימה ואני כן אגיד למה אנחנו כמגשרים יכולים לתת פה משהו כי העבודה שלנו היא המון עבודה עם אנרגיה, האנרגיה שאיתה אנחנו באים לתוך חדר הגישור מאוד משפיעה על ההתנהלות של בני הזוג.

(3:57) כי אנחנו כל הזמן צריכים להיות בקשר עין עם גובה הלהבות, ולהגיד, אוקיי, עכשיו זה ככה, התפקיד שלי זה להראות שאוקיי, זה בסדר, זה קורה, להבות עולות.

(4:15) ונעמל את הסיטואציה, ואם צריך להוריד להבות, ואם צריך גם להעלות להבות.

(4:20) נכון, לגמרי.

(4:21) אנחנו משחקים בגובה הלהבות, לטובת העניין, עכשיו, זה לא עובד, בטח לא בחלק של להוריד את גובה הלהבות, אם אתה באנרגיה של לחץ כמגשר, זה לא יעבוד, לא משנה מה תגיד ואיזה להטוטי מילים תעשה, אתה צריך להיות רגוע, ולכן, מה שאני לקחתי מתוך זה לאירוע הזה, מתוך החיים שלפני לחיים של עכשיו כמגשר, זה כמו שאני מכין את עצמי לגישור, כי ברור לי שאני חייב לבוא עם האנרגיה הנכונה.

(4:55) אז נגיד, לפני גישור אני לא רואה חדשות, גם לפני לא ראיתי.

(5:01) משתדל לעשות מדיטציה, משתדל בדרך לשם, אם אני נוסע באוטו, לשמוע מוזיקה שאני אוהב, שמרגיעה אותי, ולא דברים שעלולים להלחיץ ולא…

(5:14) מתרחק מהטלפון ומהרשתות החברתיות ככל שניתן.

(5:21) ואז התחיל הדבר הזה, והאינסטינקט שלי היה להתחבר פתאום מחדש להכל.

(5:27) אני כן בן אדם שמעודכן וקורא, אבל פתאום נשאבתי לזה, משהו שהצלחתי המון זמן להימנע ממנו, כי באמת לא הייתה ברירה, והרגשתי את ההשפעה של זה על האנרגיה שלי, על הגוף שלי, על הבריאות שלי.

(5:42) כאילו, וזה בסדר, כי זה באמת קרה משהו מאוד גדול, ולא כעסתי על עצמי, ולא הייתי שיפוטי, אבל אחרי כמה ימים שהבנתי לאיזה בור עמוק נכנסתי, כמו כולם, אמרתי, אוקיי, מה האפשרויות עכשיו?

(6:00) אני יכול לשקוע עוד יותר, ואני יכול לעשות את מה שצריך לעשות.

(6:06) וזה להחזיר את עצמי למצב של אנרגיה שגם תעזור לעוד אנשים מסביבי, ואז להתחיל מעגלים כאלה של אוקיי, בואו נראה איך אנחנו בסדר, אנחנו במאבק, אנחנו זה, יש בורות כל הזמן, וגם אפשר ליפול לבורות וזה בסדר, אבל איך אנחנו יוצאים מהם, איך אנחנו יוצאים מהם ולא נשאבים עוד יותר עמוק פנימה, וזה בימים האלה זה באמת מאבק יומיומי.

(6:33) אבל זה התפקיד שלנו, וזה לא פחות חשוב מלבשל אוכל לחיילים בחזית, או לתרום בכל צורה שהיא, כי בסוף הרבה אנשים יצטרכו אותנו, חזקים, שלווים, רואים את הדרך, והמלחמה הזאת יהיו לה עוד הרבה אדוות אחרי, יותר מאדוות אפילו.

(7:00) ואז אנחנו נצטרך להיות שם במיטבנו.

(7:06) נכון.

(7:08) אני מאוד מזדהה עם מה שאמרת.

(7:12) אני יכול להגיד, לחזק את זה, אני כן, מההתחלה, הבנתי, ברגע שאני מאוד מאוד רגיש לסרטי אלימות, בכלל, ככלל.

(7:25) א’, אני באמת, אני לא רואה טלוויזיה, חדשות מבחינתי זה כבר שנים, לא מסוגל לראות את זה, אני חושב שזה, אני בז לזה, אני אגיד את זה, יש לי הרבה דברים קשים למוזיקה שהם עושים, שממכרים אותנו לתוך דבר, שברגע שאתה נשאב אתה לא יכול לצאת ממנו, וזה פשוט נורא, יש להם אחריות מאוד מאוד גדולה לבריאות הנפש, והם מתעלמים מכל דבר שכזה, יש לי…

(7:50) בטן מלאה, אבל נושא אחר.

(7:54) לא, אני כן חושב…

(7:56) לא, האחריות שלהם היא לא באמת קיימת, כאילו היא קיימת בפועל, אבל הם מתעלמים ממנה, האחריות הראשונית שלהם היא לרייטינג ולכסף, וזה נהייתה תוכנית דרמה.

(8:06) נכון, חדשות היא תוכנית דרמה, שממשיכה להשאיר אותנו בפנים, סוג של טלנובלה, על החיים שלנו, ואני כבר הרבה מאוד שנים.

(8:14) בכלל מילדות המבנה האישיותי שלי הוא כזה, תמיד הייתי יותר, הייתי רואה עדר, הייתי הולך החוצה.

(8:21) ותמיד ככה בודדתי את עצמי, אם יש לזה חסרונות, היו לזה הרבה חסרונות, היו לזה גם את היתרונות פה.

(8:29) מאחר ולי היה ברור, ותמיד היה לי ברור עם כל ההיסטוריה שלי, שאף אחד לא ידאג, לא לי, לא לבנות שלי, חוץ ממני.

(8:38) וברגע שקרה את מה שקרה, גם אני חושב שזה היה עכשיו מאוד ברור לכולם, ואני אומר את זה גם לזוגות שלנו בגישור ולסביבה, מדינת ישראל הוכיחה בצורה מאוד מאוד ברורה שאף אחד לא דואג לנו חוץ מעצמנו, וזה הכל.

(8:57) וברגע שזה התחזק וזה קיים, עכשיו אני באתי עם הגישה הזאת לתוך המלחמה הזאתי.

(9:03) ואז שהתחילו להיות הסרטונים האלה, כי אני לא רואה לאור חדשות, גם לא רואה אלימות.

(9:07) אני לא רואה סרטים, משחקי הכס.

(9:10) התחלתי, התחילה אלימות, עצרתי.

(9:12) אני אוהב את הסיפורים, אני אוהב את הבדיוני, אני לא מוכן להכניס לתוך הנפש שלי תמונות של רצח, של טבח, של ברוטליות.

(9:20) אני לא מוכן להכניס את זה, זה כבר הרבה מאוד שנים ככה.

(9:23) אני פשוט, הנפש שלי לא עומדת בזה.

(9:24) אבל מה עם עצם הידיעה שזה קרה?

(9:27) אז פה, אתה לא מתעלם מהידיעה, אבל אני, ברגע שהתחילו הסרטונים, אני ישר, הדבר הראשון שעשיתי, זה כל מי ששיתף סרטון ברשתות, אני אוטומטית ביטלתי חברות איתו.

(9:41) אוטומטית, אמרתי, אני לא מוכן שמישהו יחדור לקודש הזה שלי, של הפרטיות שלי, לאנרגיה שלי, שאיתה אני אחרי זה הולך הביתה.

(9:52) לאישה שלי ולילדים שלי, ויכניס לי את התמונות הזוועתיות האלה שאני יודע שקיימות, אני לא מתעלם מזה.

(10:01) אני לא מתעלם מכל מה שקורה.

(10:03) יש לי שני אחים שם, אני לא מתעלם מתוך הדבר הזה.

(10:08) אבל אני יודע, כי אני מנוסה בתוך חדר הגישור, שאני חייב לנהל את זה.

(10:13) ומה שעשיתי, ואמרתי ככה, דמיינתי לעצמי, שיש פה קופסה שחורה ענקית, ענקית, שמתקרבת לעברי.

(10:25) ודמיינתי שאם אני אכנס לתוך הקופסה או שאני אתן לה להיכנס פנימה, אני אהיה בביצה.

(10:32) כי יש דברים, אתם יודעים, אומרים, אני לא יודע איך לעכל את זה.

(10:36) יש את המשפט הזה שאני שומע הרבה, זה לא מתקל לי בבטן.

(10:38) נכון, זה נכון.

(10:40) זה לא יכול להתקל.

(10:41) בדיוק.

(10:42) זה גדול מדי.

(10:42) עולם בשחר ההיסטוריה.

(10:45) משחר ההיסטוריה לא הייתה סיטואציה שהעורף צריך לראות את מה שרואים בחזית.

(10:50) עכשיו, החזית, מכינים אותה.

(10:53) הם רואים דברים נוראים, אבל מכינים אותה.

(10:56) נכון.

(10:56) ויש להם גיבוי, ויש תמיכה, ויש את ה…

(10:58) את ההוואי, והם בנויים לזה.

(11:00) העורף, אנחנו לא בנויים לזה.

(11:02) אני לא מסוגל לראות את זה.

(11:04) אני לא יודע להסביר את הדבר הזה, את הרוע הזה, את הטבח הזה, את האלימות הזו, אני לא יכול להסביר אותה.

(11:09) ולכן החלטתי…

(11:11) החלטה ניהולית לעצמי לנהל את האירוע הזה בצורה שאני לא מתעלם מהגוש השחור, מהקופסא השחורה הזאת שנמצאת, אני פשוט לא נותן לה להיכנס, אבל אני מבין שזה יגיע כי זה מקיף, ולכן אני בוחר לאט לאט.

(11:27) אז כן, אני קורא, נכנס לאתרי החדשות, קורא את המבזקים, כן, קורא.

(11:32) כי כשאני קורא אני לא רואה את הסרטון, אני יכול לברור את זה ושם יש איזשהו…

(11:36) כן, משהו כביכול יותר אינפורמטיבי, שגם שם אני מבין שיש את האינטרסים לכאן ולכאן, אז אני גם מאזן את עצמי אם לקרוא דברים מחו”ל, אני רואה מה קורה, אני כן, אחרי תקופה נכנסתי לרשתות החברתיות לטיק טוק, לטיק טוק, לא פייסבוק, לראות מה קורה בחו”ל, כדי לזהות מה קורה, שם אני רוצה לקבל כמה שיותר ידע אובייקטיבי, כמובן, בלי…

(12:00) לראות סרטוני אלימות, זה אני לא מכניס לתוכי, אני לא רואה בזה שום הצדקה, מספיק לדעת שקרה דבר נורא.

(12:09) עכשיו, מה שזה יצר לי, א’, זה השאירו אותי בריא, אני יכול להגיד שאני עובר את התקופה הזאת עם עצב, אי אפשר לא להיות בעצב, אבל הבנות שלי בסדר, ירו פה טילים עלינו.

(12:25) רצנו פה לממ”דים והיה פה הרבה פחד והרבה מסביב, אבל אנחנו בסדר.

(12:33) אני אומר את זה באמת בגאווה, כי מבחינתי, ואני אומר את זה עכשיו לכל ההורים, ואני אומר את זה בטח לזוגות שעכשיו מתגרשים, שבאים אלינו, שהם מבחינתי ההורים הכי טובים שיכולים להיות בעולם, כי הם בתוך משבר אישי הכי גדול, וגם משבר לאומי כל כך גדול, והם עדיין שומרים עליי, שומרים על הילדים שלהם.

(12:52) ואני עכשיו מבחינתי יותר מסכים, פחות מסכים, זה כבר לא משנה, יש פה מלחמה, יורים פה עלינו טילים, והילדים שלנו בסדר, זה מה שאני מחזיק פה בראש, וזה מתוך זה שהצלחתי לבודד אותנו ולפעול.

(13:09) ואז מתוך הדבר הזה, ופה אני פה עם המקום החיובי, כי אחרי שאתה מצליח לבודד, ואתה אומר, אוקיי, עכשיו אני בשליטה.

(13:19) עכשיו אנחנו בשליטה.

(13:20) ואם אני בשליטה, עכשיו אני יכול לבחון את הדבר הזה, איך אני פועל.

(13:24) עכשיו, יש פה סבל הכרחי.

(13:26) קורה פה דבר נורא.

(13:27) יש אזעקות, יורים פוטילים, יש לנו משפחה, יש חברים שנפגעו.

(13:32) זה הכל במעגנים שלנו, הרי.

(13:34) אנחנו לא מנותקים מתוך הדבר הזה.

(13:38) אבל אנחנו כן יכולים עכשיו לבחור איך אנחנו פועלים.

(13:41) זה ויקטור פרנקל, לא דיברנו על זה בפודקאסט, אני אגיד על זה משהו רגע, על האדם מחפש משמעות, כי זה מבחינתי אחד המודלים הכי גדולים, הוא איש, אנחנו בזכות פני שנולדנו באותו תאריך, אני מרגיש מאוד איזה חיבור למסר שהוא מעביר, ויקטור פרנקל היה פסיכיאטר יהודי, גרמניה, תחילת המלחמת העולם השנייה, מזמנים את כל היהודים.

(14:06) להגיע לגטו, לתחנות האיסוף, ואומרים להם, תביאו את מה שחשוב לכם.

(14:11) הוא מגיע עם אשתו, ילדיו, וכתב היד, ספר שהוא כתב, ספר פסיכיאטריה.

(14:18) עכשיו, זה לא דיסק, זה לא קובץ, זה ספר שהוא כתב במכונת כתיבה.

(14:24) והוא מספר שאיכשהו נכנס לתחנת האיסוף, לוקח קצין האס-אס את הספר וזורק אותו לבוץ.

(14:30) פשוט ככה זורק עבודה של שנים של מחקר וזורק לבוץ.

(14:35) ופרנקל הבין באותו רגע, ככה קיבל החלטה, שהוא חוקר.

(14:40) הוא הגיע עכשיו לחקור מה קורה פה.

(14:43) הוא לא כקורבן, הוא לא כשבוי, הוא לא כאסיר, הוא לא כיהודי, הוא כחוקר.

(14:52) והוא עבר את כל השואה כחוקר.

(14:54) הוא השאיר אותו בחיים כי הוא היה רופא, הוא טיפל שם באנשים, והוא סיפר, אני חושב שזה ספר הכי נכון ללמוד איתו את השואה.

(15:04) הוא מספר סיפורי זוועה.

(15:05) הוא אומר, ראיתי איך אנשים איבדו את התקווה ורצו לגדר.

(15:09) ידעתי שמחר האיש הזה שאיבד, ירדה התקווה בעיניו, ידעתי שהוא ירוץ לכלבים וימות.

(15:15) סיפורים נוראיים.

(15:17) והוא אומר בספר הזה, שאת הכל אפשר לקחת לאדם.

(15:21) את חייו, את החירות, את התקווה, את החופש, את המשפחה.

(15:27) הרגו את אשתו, הרגו את ילדיו.

(15:29) כולם נרצחו.

(15:32) הכל אפשר לקחת לבן אדם, מלבד דבר אחד, את היכולת שלו להחליט איך הוא מפרש את הסיטואציה.

(15:41) כי אם הפרשנות היא קורבנית, אני מוותר על השליטה.

(15:47) אם הפרשנות היא של קורים דברים נוראיים, אני לא מתעלם מהם, אני לא תמים, אני לא…

(15:53) לא בבועה, אבל אני בוחר לראות איך אני יכול לצמוח מתוך הדבר הזה, איך אני יכול להסתכל על הדבר הזה במקום שיצמיח אותי, אז פתאום יש לי אפשרויות.

(16:05) ואני בחרתי בתוך הדבר הזה, ופרנקל ליווה אותי מאוד מאוד מאוד מאוד בתוך המלחמה הזאת, ועדיין הוא ליווה אותי, ואני מאוד מכניס אותו גם לתוך התהליכים, לתוך תהליכי הגישור פה.

(16:16) כנראה אנחנו יכולים לבחור.

(16:17) ואני בחרתי, אני בחרתי, וזה מה שהוציא אותי.

(16:23) אני רוצה להגיד על זה משהו, כי אני מדבר עם המון אנשים, וצריך להתייחס לזה, כי מה שאתה הצלחת לעשות בתקופה הזאת, שוב, זה לא מבוסס מספרית, אבל אם אני לוקח מדגם מייצג את כל האנשים שדיברתי איתם בתקופה הזאת, אתה הצלחת לעשות משהו חריג ביחס לבני אדם, וצריך להבין למה גם הם עושים את זה, כי אני ממש, סקרן אותי למה אנשים נמשכים לכאב הזה ברמה כזאת שזה פוגע בהם, זה פוגע בהם, זה יוצר דיכאונות וחרדות והתקפי זעם והמון דברים שהדבר, שאתה מכניס את האנרגיה הזאת אליך, אין מה לעשות, היא…

(17:07) היא רעילה, היא רעילה בסוף.

(17:11) והקשבתי לכל מיני פודקאסטים, הקשבתי לפודקאסטים עם פסיכיאטר מאוד בכיר, והמראיין שאל אותו, אפילו לא על סרטוני ההזוואה, אלא על הסרטונים של החטופים שחוזרים, הוא אמר, הפסיכיאטר אמר, אין מה לראות את זה, זה פורנוגרפיה של רגש.

(17:29) אז המראיין שאל אותו, אבל רגע, זה לא איזה משהו אנטיפתי, כאילו, זה לא דורש איזה סוג של אנטיפתיה לעשות את זה?

(17:37) הוא אומר, לא, לא, למה?

(17:39) אתה רק צריך לדעת שהם חזרו, אתה לא צריך לראות את כל הדבר הזה.

(17:43) עכשיו, למה עוד אנשים עושים את זה?

(17:45) א’, כי סטרס ביולוגית זה דבר ממכר, ההורמונים של הסטרס הם דבר שהגוף צריך אותו, זה שומר אותך דרוך, ערני אתה, זה ביולוגית.

(17:58) ודבר שני, יש המון הרגשה של חוסר אונים, והדבר הזה מקנה…

(18:03) הצפייה בחדשות, באולפנים ובסרטונים למי שממש רוצה להזיק לעצמו בצורה קשה, יוצר אשליה של שליטה.

(18:16) רוצה לדבר רעות, כמובן, אף אחד לא רוצה להזיק לעצמו, אבל…

(18:20) כן, כן, ברור, חד משמעית, לא, לא, לא, ברור, אבל יש בזה, אחרי שאתה עושה את זה כמה פעמים ואתה מבין…

(18:29) שזה נכנס לך לחלומות, שזה נכנס לך ליחסים שלך עם הסביבה, וזה, אתה, ברור שאף אחד לא בוחר בזה, אבל עדיין אנשים מתקשים להפסיק לעשות את זה, כי זה נותן להם הרגשה של שליטה ושל תחושה שהם חלק מקולקטיב וכל הדבר הזה.

(18:50) אבל שם בדיוק טמון העניין הזה של לקחת אחריות, ומה שאמרת, לא להיות במוד קורבן, כי כולנו קורבנות של הסיטואציה הזאת, אף אחד מאיתנו לא בחר בה, אבל עכשיו באמת השאלה איך אנחנו מפרשים את זה, ומה אנחנו עושים עם זה, כי אחרת הפסדנו.

(19:12) נכון, נכון, מדויק.

(19:15) אז אני רוצה להגיד פה, ובואו ניתן פה כלים איך באמת עושים את זה.

(19:19) קודם כל, בוא אמרת בצורה מאוד טובה, אמרת מה מישהו שהוא לא רואה את החדשות ורואה את הסרטונים וכל הוא אנטיפטי?

(19:28) לא, זו מערכת שהיא גם כן הגנה והיא יותר בריאה לגוף שלנו ולעצמנו.

(19:33) עזבו את הרשתות, עזבו, אם יש משהו שתתחיל לדעת, אתם תדעו אותו.

(19:40) לא צריך לדעת כל איזה שטות שאמר איזשהו דמות כזאת או אחרת בעולם בעד, נגד.

(19:46) לא, אין בזה שום תועלת.

(19:49) הדברים האמיתיים, יש לנו מנהיגים, אני רוצה להגיד משפט פוליטי קורקט, אבל אני לא מתפרק, שנכשלו בצורה קטסטרופלית, שלא מתפקדים, אבל זה התפקיד שלהם.

(20:04) לחשוב שאנחנו יכולים להחליף אותם מהספה בבית, לא, אנחנו לא יכולים.

(20:08) אנחנו צריכים לדרוש מהמנהיגים שלנו, אלה שרצו.

(20:13) ונבחרו לעשות את עבודתם כשורה.

(20:15) זה מה שאנחנו יכולים, ככה זה בתוך דמוקרטיה.

(20:17) בחרנו בכם, תפעלו כמו שצריך.

(20:21) לנו אין את ההשפעה, אין לנו את הכלים, אין לנו את היכולות, זה גם לא תפקיד שלנו.

(20:25) אנחנו כן יכולים לדאוג לילדים שלנו, כי אם אנחנו לא נדאג לילדים שלנו, אף אחד לא ידאג להם.

(20:33) ואז מהמקום הזה, עם ההבנה הזו, אנחנו מבינים…

(20:36) שאוקיי, לגיטימי להתנתק מהמדורת השבט, אני אגיד במרכאות כפולות, כי זו שריפה נוראית.

(20:47) ולהבין משהו מאוד מוזר עכשיו שאני הולך להגיד.

(20:51) מלחמה מביאה שגשוג.

(20:57) שאני אומר לעצמי, איך אתה מועז להגיד לך דבר כזה?

(21:00) מה, מדם הקורבנות דברים טובים יקרו?

(21:04) לצערנו, לשמחתנו, כל אחד יכול לראות איך שהוא רוצה.

(21:09) אחרי מלחמות יכולה להגיע תקופה כלכלית טובה.

(21:13) המשק עובד, נכנסים תקציבים, אנשים בתוך הסיעה, אפשר לכוון את זה למקומות מאוד מאוד טובים.

(21:20) זו בחירה, שוב, הנהגה פוליטית צריכה לבחור גם לתוך המקומות האלה.

(21:25) אני לא יכול להגיד לך שאני…

(21:26) אופטימי בתוך המקום הזה, ואתה יודע כמה אני מתרחק מתוך פוליטיקה, אבל באמת המצב הזה הוא כל כך, חדלות האישים היא כל כך גדולה, שאי אפשר להתעלם מתוך הדבר הזה.

(21:40) אבל אדם הפרטי כן יכול לעשות שינויים.

(21:46) כי הדברים שקורים עכשיו בלי קשר למלחמה, מבינה מלאכותית שדיברנו עליה פה הרבה בפודקאסט, וגוגל שמחליפה עוד חודש, גוגל משתנית, כל החיפוש משתנה, העולם משתנה לחלוטין.

(22:00) אפשרויות מדהירות.

(22:02) אנחנו, מי שרוצה, יכול לראות את האתר החדש שעשינו והקורס, אני מעביר עכשיו את הקורס מתוך המלחמה, יצרתי קורס גישור בעברית, ערבית ואנגלית, שהוא מועבר בחינם, כי זו הגישה שלנו להעביר את השפה הזאת בכל העולם, אפשר לראות אותו באתר החדש, שגם נבנה עם בינה מלאכותית.

(22:19) זה הייתי עסוק, נכנסתי לתוך המשרד ובניתי את זה בעזרת אנשים טובים.

(22:25) כי ברור לי שבהמשך וכשיעברו הקרבות ושתיגמר המלחמה והמלחמה תיגמר, יקרו דברים טובים ואנחנו יכולים רק לנתב אותם ואם אנחנו לא ננתב את זה לעצמנו זה באמת לא יקרה.

(22:39) אז פה וזה דבר נוראי כי יושב בעל העסק, אני יודע מה זה להיות עצמאי, שפתאום ההכנסה נעצרה ויש חובות וצריך לשלם לספקים וצריך לשלם לעובדים ופתאום אין עבודה, והמענקים לא מספיקים, ועד שיגיעו, ואם יגיעו, ואין לך טיפת ביטחון.

(22:56) ופתאום אני פה אומר, ואני יודע כמה זה מעצבן יכול להישמע, אבל תקשיב, זה הזמן, כי עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה לא עושה.

(23:04) עזוב את החדשות, תתעסק בלפתח את העסק שלך, בלפתח את עצמך, בללמוד, בלהזין לפודקאסט, בלעשות קורס מקוון, בלקחת דברים שבאופן אופרטיבי ייתנו לך כלים.

(23:17) לא כסף, עזוב, כסף אי אפשר לעשות עכשיו, השוק נעצר, כלכלה קופאה, אבל זה זמן מעולה לייצר למידה, ידע זה כוח, ובעולם היום יש כל כך הרבה דרכים לצבור ידע, אם זה צפייה בסרטים או סרטונים או לקרוא פודקאסטים, יש כל כך הרבה דברים, ובמקום לשבת בבית ולצרוך את הרעל, בוא נצרוך ידע, זה מה שאני עשיתי.

(23:43) ופעלתי, לקחתי והתאמנתי וראיתי ושיחקתי עם הבינה המלאכותית, עשיתי דברים שהדהימו אותי, הדהימו אותי ואני גם מבין עכשיו כמה שינויים קרבים ובאים ולא בעוד שנים, הבינה המלאכותית, המהפכה היא כאן, היא כאן, זה ממש פה מעבר לסיבוב ואתה מבין את האפשרויות שיש ואני מבין שכבר, זה לא אנחנו פה מוגבלים לתא הגיאוגרפי הקטן שלנו, אנחנו יכולים לעבוד בכל העולם היום עכשיו זה קורה בו המון המון תחומים, וזה יכול לקרות דווקא מתוך אנרגיה של משבר, כי בזמן של משבר יש לך זמן להתבונן פנימה, והחוצה, ולהסתכל על העולם, ואני רואה היום את העולם אחרת משראיתי לפני המלחמה.

(24:22) אז רגע, אני אהיה האדם שבא אליך עכשיו, שהוא חווה את המשבר הזה לא באופן אישי, המשפחה שלו בסדר וזה, אבל…

(24:31) נכנס כמו כולם לתהום הזו, שהיא מאוד עמוקה וקשה, והוא יגיד לך, ואגב, זה קורה גם עם זוגות בחדר גישור, זה קורה עם רוב האנשים היום, הוא יגיד לך, תשמע, מה אתה, אתה עכשיו מתכנן דברים, אתה בונה, אתה…

(24:56) מסתכל קדימה, יש לך תוכניות, ובסוף הכל פה כל כך ארעי והכל כל כך חסר ודאות, שאתה, הדבר הזה, הרי מה הקושי שם היה?

(25:09) שאנשים בתוך הבתים שלהם, לא חיילים בחזית שאתה יודע, אנשים נכנסו אליהם הביתה בלי שום, הם לא, אף אחד לא צפה את זה, לא שום דבר, אולי היה צריך לצפות את זה.

(25:22) אז גם אצל אנשים שלא היו שם פיזית, ואני שואל את זה כדי שתיתן את התשובה, כי אתה כן מצליח לעשות את זה.

(25:34) ובדיוק, האדם מחפש משמעות, אולי זה העניין.

(25:38) הרבה אנשים איבדו את היכולת לייצר משמעות, כי לשום דבר אין משמעות בעצם.

(25:44) אני אגיד את זה בצורה באמת פשוטה.

(25:46) אתה, אולי קצת צינית, אבל זו האמת.

(25:50) אם אין לך מחלה קטלנית, אתה עומד לחיות.

(25:55) ולהחזיק, וזהו, קח את זה.

(25:56) אתה עומד לחיות.

(25:58) ואם תמות, נגמרו לך הבעיות.

(26:00) זהו, נפטר.

(26:01) לא צריך להעסיק אותך.

(26:03) אבל עד שתמות, החיים ממשיכים.

(26:06) ואם אתה, בטח אם אתה הורה, ילד הוא ילד.

(26:09) אבל אם אתה הורה, אם אתה לא תדאג לילדים שלך, אף אחד לא ידאג להם, לכן אין את הפריבילגיה לשבת בבית ולהגיד הכל הרעי, לא, אין, זו פריבילגיה מאוד יפה, לא, כי גם מחר אני צריך להביא אוכל, היום אנחנו עדיין בחברת שפע, אני עדיין יודע, אני יודע, אין בעיה, עכשיו גם עם כל הקושי, אין רעב בישראל, אני יודע, יש פה עמותות, יש פה ארגונים, יביאו לי את האוכל, אבל אם לא היו מי שמביא לי את האוכל, כמה זמן הייתי יושב בבית?

(26:37) יום, יומיים, והייתי יוצא החוצה למצוא דרך להביא את האוכל.

(26:42) וזה אותו דבר, אז אנחנו עוד לא מביאים היום אוכל, כי פה יש את הסופר, ואנחנו צריכים כן לדאוג לעתיד.

(26:49) ובעתיד אם אנחנו לא נתעסק עכשיו לבנות יסודות קדימה, והיסודות בעולם היום זה ידע.

(26:56) ידע, כישורים, כישרון, לפתח את היכולות שלנו, זה מה שייתן לנו את הביטחון.

(27:04) לא אף אחד אחר, זה שיש לכם תעודה יפה, אני מצטער, אבל זה לא אומר הרבה.

(27:10) יש מקצועות שכן, מקצועות טיפוליים, מקצועות סיעודיים, כן, אתם תעודה היא מאוד חשובה.

(27:16) אבל יש הרבה מאוד מקצועות שעולם נעלם.

(27:19) ויש לכם תעודה, זה מאוד מערער את הביטחון, וגם זה, אתה אומר, אבל מה, אבל הכל ארעי?

(27:24) אבל זו המציאות.

(27:26) ובתוך המציאות אנחנו כבר לא ילדים, אנחנו לא כאלה תמימים, אנחנו מבינים.

(27:30) עכשיו זה כל בידיים שלנו, ולשבת ולצקצק בלשון ולהגיד אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי שזה הדבר הכי מתבקש והכי הייתי רוצה אבל אין לי את הפריבילגיה לעשות את זה כי אם אני אעשה את זה מי ייתן אוכל לילדות שלי?

(27:44) מי ידאג להם לחינוך?

(27:46) מי ישלם להם על טיפולים?

(27:48) אף אחד, מדינת ישראל הוכיחה את זה כל הדימוי היפה הזה שהיה, לא, זה הכל תלוי עלינו כהורים ואני חושב שיש בזה הרבה כוח.

(27:59) כי אם אני מבין שהכל אחריות שלי על הילדים שלי, אז אני במקום של עשייה, ואני במקום של תקווה.

(28:07) ואם אני בסטייט אוף מיינד הזה של הדואינג, ולא רק בביינג של הקושי, להבין איך אני יוצא מתוך הדבר הזה, כבר מהרגע הראשון שאני מתחיל לחשוב ככה, החיווט אצלי במוח מתחיל לפעול לכיוון של עשייה.

(28:21) עכשיו, יש אנשים קדושים שלקחו את המקום, שעכשיו אני אעזור לאנשים שאין להם, וזה מדהים לעטוף את חברי קיבוץ בארי ואת כפר עזה, ואנשים שמה, ויש לנו חברה מאוד טובה שעושה פה, אני אגיד את מורן, מורן נחמיה, שהיא מחזיקה מערך של בני שמעון, באמת ברווחה שמה.

(28:46) אני מסתכל עליה והיא קדושה, זה מה שהיא עושה, זה מדהים.

(28:52) עזוב את העבודה, כי הם עובדים סוציאליים, אנחנו יודעים מה הם מקבלים, זה מדהים.

(28:56) ויש עוד הרבה אנשים טובים שבאמת ויתרו על עצמם ועל הנוחות שלהם ונותנים לאחרים.

(29:04) ואלה אנחנו צריכים לתת להם הכל, הכל.

(29:09) אבל מי שהוא לא נותן במקום הזה.

(29:11) ומי שלא חי עכשיו בתוך לעזור לאנשים שנפגעו ובאמת לשבויים ולמפונים באמת וצריך כי המדינה לא עושה את זה מי שלא חייב לדאוג לעצמו גם להם אנחנו צריכים לדאוג זה אחריות שלנו כקולקטיב כמדינה אבל לעצמנו האדם הפשוט שבבית אף אחד לא דואג לי ומבחינתי זה לא שאלה של של מה יהיה ושלו זה ושלא שווה להשקיע, אין לי את הפריבילגיה הזאת, פשוט אין לי, זה לא מה אני אידיאל, אני יודע לרתום את זה ולהגיד אוקיי, אז אני לוקח את האנרגיה הכל כך קשה של המשבר ואני הופך אותה להזדמנות, אני יודע לנתב את הדבר הזה, אבל זה המבנה האישיותי שלי, אני לא מצפה שכולם יעשו בתוך הדבר הזה, אני בנאדם מפרעת קשב עם היפראקטיביות, אני יודע לקחת את הדבר הזה ואני בנוי מתוך המשברים האלה, אבל את התפיסה הבסיסית, הבסיסית, שיש משבר, אתה יכול להפוך אותו להזדמנות, זה הבסיס של הגישור, זה כל מי שיקרא קורס גישור בסיסי, שאגב, זו ההפתעה שרציתי ככה לספר לך, כן, לא סיפרתי לך, נו, אני חושב, מה שאני התחלתי לעשות תוך כדי שעשיתי את הקורס הבסיסי, אני בעצם ערכתי מחדש, את כל הקורס, הקורס המצולם שעשינו בעברית, בקורונה, עברתי לעוד שפות.

(30:32) לא, כן, כן, כן.

(30:36) ואמרתי, ואותו הפכתי לעוד שפות, אבל כשהבנתי בתוך התהליך, וזה עשיתי, כתבתי כמה פעמים, באמת, היה פה הרבה עבודה כפולה, פתאום קלטתי שאני בעצם כותב פה ספר.

(30:51) ובעצם אני כבר עכשיו באמצע, כי עכשיו קורס עולה, של הספר הרביעי שלי כבר, שיצא לי מתוך המלחמה, שזה בעצם קורס גישור בהשתתפות חדשה.

(31:00) וואו.

(31:02) וזה פתאום, אתה יודע, אני פתאום מרגיש, כי אתה יודע מה זה…

(31:04) רגע, אז תסביר רגע, הספר הוא בעצם סיכום של…

(31:10) זה קורס גישור, שהוא כספר, זה ספר, מה זה גישור, ואיך פועלים בגישור, ואיזה כלים.

(31:17) וזו גישה, אני בדיוק עכשיו כתבתי את הגישה הרכה מול הגישה הקשה ומול הגישה האינדיבידואלית והגישה הקולקטיביסטית, שזה כל כך מתחבר למה שקורה כרגע.

(31:27) כן, לגמרי.

(31:28) כי ממש רואים את זה.

(31:30) ואז יוצא שאני פתאום כותב את הספר על קונפליקטים ואיך לנהל קונפליקטים, זה הגישור.

(31:36) וזה מאוד מרגש אותי, כי זה ילד, ואני פתאום מתוך המלחמה יוצר פה ילד.

(31:42) זה בייבי בום של עשייה.

(31:45) כן.

(31:46) אגב, אני חושב שכל אדם שהוא עכשיו נמצא בתוך הסיטואציה הזאת, וגם אם גישור לא מדבר אליו ברמה של אני רוצה לעשות מזה מקצוע או קריירה, בדיוק הקורס גישור בסיסי, יש בו כל כך הרבה כלים להתמודד עם סיטואציה כזאת, שזה כאילו, הלוואי שזה, כל אחד היה נחשף לזה עכשיו.

(32:10) נכון.

(32:11) כי במציאות הזאת אתה חייב כלים.

(32:14) ובוא נגיד את זה, אני רוצה פשוט להגיד, אנחנו לא מוכרים פה, הקורס הזה הוא חינם.

(32:17) אנחנו יודעים שבתוך הכספה הגישורית יש את הכלים האלה, ואנחנו רוצים לתת אותם לאנשים, כי הסבל הוא כל כך גדול, ואנחנו לא רוצים שאנשים יהיו בסבל הזה.

(32:28) ולכן, קורס הוא באוויר, תוכלו להיכנס לאתר האינטרנט, להיכנס עכשיו לעשות אותו, חינם, לא מחויבים לשום דבר.

(32:37) אני רוצה לשאול באמת, בוא נלך לכיוון הזה, עד שהספר יגיע וזה, אנחנו כבר, בוא ניתן קצת מה שאנחנו יכולים לאנשים.

(32:49) השאלה היא בעצם, יש משברים שאנחנו נתקלים בהם המון בחדר הגישור, שאלה הם משברים בין בני זוג, וכמו שאמרנו, גובה להבות עולה ויורד, ובסוף אנחנו ביחד איתם, או יותר נכון הם הופכים את זה להזדמנות, אנחנו רק עוזרים להם לעשות את זה.

(33:10) איך אתה רואה את המשבר הלאומי שאנחנו נמצאים בו, בראי של לצמוח מתוך משבר, מה שאנחנו רואים בחדר גישור?

(33:23) כלומר, איך אתה לוקח את הדבר הזה מתוך חדר הגישור ומלביש את זה על המציאות הכאוטית הזאת שאנחנו חיים בה עכשיו?

(33:37) טוב, אני אנסה לקחת את זה לכמה מקומות.

(33:39) אז קודם כל אני חושב, אין לי ספק שהמצב הזה, מגודל הבור אנחנו יכולים להגיע עד גובה R, הכי גבוה.

(33:49) כי בהחלטה מדינית אפשר לייצר פה הסכם, אני אגיד מילה גסה, הסכם שלום רבתי.

(33:57) זה בדיוק הזמן.

(33:58) דווקא מתוך המשברים האלה, זה הזמן לייצר את זה.

(34:03) ולמה?

(34:04) כי התחושה, ההבנה היא שאי אפשר רק לנהל את הקונפליקט על ידי מחסומים.

(34:13) אנחנו לא יכולים ולא היינו יכולים, וזה היה מאוד ברור, להגיד בצד השני של הגדר יש אנשים אחרים ואנחנו רק נעשה חומה ביניהם ואולי ניתן להם מדי פעם להיכנס.

(34:24) אנחנו לא עושים להם סגר, אנחנו לא עושים להם מצור, יש להם שם את מצרים, יש להם עוד 21 מדינות ערביות, אני יודע את הכל, אבל לא משנה, אלה השכנים שלנו, ויש שם בטן מלאה עלינו, ואנחנו התעלמנו.

(34:36) היינו צריכים להשקיע שם יותר בחינוך.

(34:38) ובהידברות, ובעשייה, לא בהסכמה.

(34:42) אני בתוך תהליך גישור לא מחפש את ההסכמה, אני מחפש את התהליך.

(34:46) מתוך התהליך, לאורך הזמן יבוא הזמן, יבוא הפתרון.

(34:50) ופה, מה הבעיה הגדולה?

(34:52) וזה בדיוק המקום הקולקטיביסטי והאינדיבידואליסטי.

(34:56) אנחנו בעולם שלנו, עולם המערבי, מחפשים הסכם.

(34:58) אנחנו רוצים שיהיה הסכם שהוא, בואו נסגור את הדברים.

(35:02) וכל אחד יש לו את הדעה שלו עם הפלסטינאים, יהיה הסכם, לא יהיה הסכם, איך הוא יהיה, כן יהיה, פה יש חילופי שטחים, פה לא.

(35:08) אנחנו רואים הסכם, אבל בצד שלהם וגם בצד שלנו יש אנשים שמדברים דת.

(35:17) אני אגיד דבר קשה עכשיו, וכשמדברים דת אף אחד לא יכול לקבל החלטות, כי אני פה מדבר בשם אלוהים, זה התפיסה הקולקטיביסטית, ואי אפשר לנצח את זה, אנחנו לא נעלים את האסלאם, והאסלאם לא יעלים את היהדות, ובתוך זה יש המון רבדים.

(35:33) שבעים פנים לתורה.

(35:37) אבל כן אנחנו צריכים לייצר הידברות ארוכת שנים.

(35:41) אז אני אגיד את התשובה ברורה, חמאס ארגון שצריך להיעלם.

(35:47) כשאומרים מבחינתי לקדוש את עזה, אני אין לי ויכוח על זה.

(35:49) כל זה לקדוש את חמאס.

(35:51) וצריך לעשות הפרדה בין חמאס לפלסטינים.

(35:55) כי כשעושים את ההפרדה הזאת אתה מבין ששם יש בני אדם.

(35:57) שהם תחת כיבוש של חמאס, לא שלנו.

(36:02) וברגע שאתה עושה את ההפרדה הזאת, זאת אומרת, חמאס ילך, הוא ילך, כך או אחרת אנחנו נעלים אותו.

(36:07) אני מאחל באמת, הבעיה הכי לא אלים שיכול להיות, חמאס, האנשים שלהם לא צריכים להיות על פני כדור הארץ.

(36:15) אני אומר את זה כי זה, עברו את הקו של בני אדם, אבל לא הפלסטינים עברו את הקו הזה.

(36:24) ההנהגה הזאת.

(36:27) ומהרגע שהם ייעלמו, אנחנו נצטרך לייצר שיח אחר, ופה יש הזדמנות לייצר שיח שלא ייפתר ביומיים.

(36:34) בואו, אל תתבלבלו, אנחנו כל כך רגילים לאינסטנט, זה לא יהיה אינסטנט.

(36:38) זה יהיה 50 שנה, ואולי 100 שנה, וזה בסדר.

(36:43) כי אנחנו צריכים לקבל החלטה, וזה מה שאני מאחל לדור שלנו.

(36:47) אני אומר את זה עם הרבה בטן מלאה לדורות הקודמים.

(36:50) שדחו, שדחו את הפתרון, ולפעמים זה בסדר, כי הקולקטיב, אתה לא יכול לקבל החלטה על משהו שהוא דבר האלוהים.

(36:57) אבל אתה גם לא יכול לא לעשות שום דבר שיעורר תקווה בצד שלך ובצד השני.

(37:02) וצריך שיהיה גם וגם.

(37:04) ובמקום הזה, דווקא במקום הקיצון, זה המקום שיכול ביבי, כי רק הוא יכול, לקבל החלטה של לצאת מדברי ההיסטוריה כאדם שעשה מהלך, הרי אין מישהו אחר שיוכל לקבל את הלגיטימציה אחריו.

(37:19) אם הוא לא יעשה את זה, יש עוד 20 שנה שזה לא יקרה.

(37:23) אוקיי, אני לא אכנס ל…

(37:25) לא, אני לא יודע אם עכשיו יש לו את הלגיטימציה.

(37:28) כרגע זה מי שנבחר.

(37:29) לא, לא ספציפית.

(37:32) אם הוא יבוא עם הסכם שלום, הוא יקבל לגיטימציה.

(37:35) אני אבוא להגיד לו כל הכבוד.

(37:37) אני אבוא להגיד לביבי, אם עכשיו הוא עושה הסכם שמסדיר מערכת…

(37:41) אבל לא מחר מחלקים שטחים.

(37:43) אתם חושבים שיש הסכם מחר מחלקים שטחים?

(37:46) לא, עושים הסכם שבעוד 30 שנה, 50 שנה, 100 שנה, אולי בכלל, אז נכנס לתוך תהליך, אבל שיהיה איזשהו תהליך אמיתי.

(37:55) אז אני רוצה להגיד על זה רגע, כי אם אנחנו באמת מסתכלים על התמונה הזאת קצת יותר מלמעלה, כל הרעיון שהתחיל באוסט לא היה להתחיל תהליך שיפיח תקווה בשני הצדדים, ובאמת, אני לא יודע אם אנשים זוכרים, היו ימים של תקווה, עד שהתחילו הפיגועים, באמת היו ימים של תקווה ודיבורים על שלום, ופתאום מפגשים של ישראלים ופלסטינים, פתאום אתה רואה שזה לא השטן שחשבת, והם מסתכלים עלינו ואומרים, זה לא מה שסיפרו לנו בבתי ספר, ואנשים כמונו רוצים לחיות.

(38:27) עדיין יש הרבה משקעים, אבל התחילה תנועה, אבל מה שקרה, וזה אני משווה הרבה פעמים ל…

(38:35) מה שקורה בחדר גישור, שאנחנו אומרים לאנשים, כל מי שבא להקצין מבחוץ, ואנחנו נותנים גם דוגמאות למי, תנסו לסנן או להדוף, כי נורא קל להגיע לאנשים במצב כל כך רגיש ופגיע, שבונים אמון מתוך משבר מאוד קשה, ופה אנחנו מדברים על 100 שנים של משבר בערך.

(39:00) ולהגיד להם, לא, הצד השני הוא עובד עליך, הוא מנסה לדפוק אותך, הוא מנסה לסובב אותך עכשיו על האצבע.

(39:08) בהקשר של גירושין, אוקיי, בסדר, לא, לא, לא, אני יודע מה אני עושה, זה המשפחה שלי, אני בונה את זה.

(39:16) פה, מי שמתנגד לתהליך הזה מתחיל לפוצץ אוטובוסים, אתה מבין?

(39:22) נכון, בדיוק זה.

(39:24) בדיוק זה, בגלל זה, ושם במקום הזה אנחנו איבדנו את האמון, כי מתפוצצים פה אוטובוסים, ואז איזה תהליך?

(39:31) ואז הפסיקו את התהליך.

(39:33) באופן מודע ההנהגה פה, מכל סיבותיה, עצרה תהליך, בוא ניתן כספים למקומות מסוימים, במקום להשקיע בכסף באויב, שיש פלטות ומרגיות, למה לי להשקיע באויב?

(39:44) אבל אם לא תשקיע בחינוך ובהידברות, יקרה השביעי באוקטובר.

(39:49) וזה הסיפור פה, וזה מה שנורא כאן.

(39:53) אי אפשר לנהל את זה רק על ידי כוח צבאי.

(39:57) אי אפשר.

(39:58) חייב גם להיות כוח אזרחי שמדבר.

(40:02) לא מקבל החלטות.

(40:03) אני לא אומר עכשיו, בואו תחזירו שטחים, כי ישר יקפצו על זה.

(40:07) לא, אני לא מדבר על זה.

(40:09) אני מדבר, יש שם בני אדם, הם לא הולכים להיעלם.

(40:12) מדינת ישראל שאומרים לשטח את עזה, אנחנו לא הולכים להרוג שני מיליון אנשים.

(40:18) בואו, זו מחשבה, אף אחד מאיתנו לא רוצה את זה.

(40:21) אני הבנתי משהו.

(40:22) סליחה, לא, תמשיך.

(40:24) את חמאס אין בעיה.

(40:25) אבל אנחנו לא הולכים להרוג, העם שעבר שואה לא הולך להרוג שני מיליון אנשים, זה בכלל לא, זה לא בלקסיקון שלנו, אנחנו לא נוכל להסתכל על עצמנו במערכת.

(40:32) קודם כל יש כאלה שזה כן בלקסיקון שלהם, ולא מעט בתקופה הזאת, לצערי.

(40:37) אני לא חושב שמי שאומר את זה, ומדבר מזעם ומכעס, ואני מקבל את זה, אבל תמשיך לשאול את השאלות מעבר לכותרות, כי התרגלנו.

(40:43) לא, זה ברור, אני ממש מקווה שהרוב לא באמת.

(40:46) מתכוונים לזה, כי זה נורא.

(40:50) לא משנה מה הדת שלך, לחשוב שאתה רוצה להרוג ילד בן שנתיים, אתה פסיכופת.

(40:57) אתה לא לגיטימי, ולא משנה מאיפה אתה מגיע.

(41:00) אין לגיטימציה בלהרוג ילדים.

(41:02) אתה מסכים לגמרי.

(41:04) שמים אותם כחומת מגן, שם מה שחמאס עושה.

(41:07) זה נורא, אבל אני לעולם לא אגיד…

(41:12) טוב, זה בסדר שבטים שם ילדים?

(41:14) לא, חס וחלילה.

(41:16) אני עדיין, המחיר צריך…

(41:17) אתה מבין שהיום האמירה הזאת היא, אם כל איזה סלב שיכתוב אותה, יחטוף מתקפה, כי זה לא לגיטימי להגיד את זה.

(41:27) מה פתאום להתחשב בכאב של צד אחר?

(41:31) אז אנחנו כמגשרים שחיים בתוך קונפליקטים ויודעים, המתח הזה הוא יעבור.

(41:37) אנחנו נהיה פה גם בעוד שנה ובעוד שנתיים וגם עוד חמישים שנה.

(41:40) ואני אגיד לך משהו, גם הילדים שלנו יהיו כאן.

(41:44) ואני לא מוכן, לא מוכן, להיות בגישה שאני לא אמרתי את הדבר הכל כך פשוט הזה, בכוחות שיש לי, כן, אני לא דמות ציבורית, אני לא איש פוליטי, אבל במקום הזה, בפודקאסט הזה, אני יכול להגיד את זה.

(41:57) בחדר גישור אני לא אומר את הדעות שלי, אבל פה אני יכול להגיד את זה.

(42:01) שחייב, חייבים לייצר הידברות.

(42:05) הפלסטינים לא ייעלמו, הם השכנים שלנו.

(42:08) נרצה, לא נרצה.

(42:10) הם שם.

(42:11) ואם אנחנו מתעלמים, המפלצת תגדל.

(42:14) אם אנחנו מדברים, המפלצת הופכת להיות אנושית.

(42:17) ואם היא אנושית, אני יכול למצוא את הפתרון.

(42:19) זה ייקח 50 שנה ו-100 שנה, אני לא מדבר על מחר בבוקר.

(42:23) לא מצפה לזה.

(42:24) אם עכשיו יבואו ויעשו פה הסכם חלופת שטיחים, אני אגיד, אתם מטומטמים לחלופת.

(42:27) לא ריאלי, אבל כן תעזור להם לייצר כלכלה יציבה, לייצר עצמאות, לייצר אוטונומיה, לייצר אפשרות לחנך בלי איך חורגים יהודים מגיל חמש, אפשר לעשות את זה, בלי גופים אנטישמיים שכאלה, שזה נורא מה קורה, מה הפקרנו שם, וכן, יש לנו אחריות כי אנחנו החזקים.

(42:51) אני מסכים, וזה מאוד מתחבר לי לתהליכי גישור, שאתה יודע, אנחנו לפעמים רואים זוגות כאלה ולפעמים כאלה, ויש כאלה שהם יותר תכלס, בוא נדבר תכלס, ויש כאלה שמתמסרים באמת לתהליך, ואתה יודע, פגישות שלמות, רק יוצאים דברים שקשורים לעולם הרגש ולמשקעים ולעבר.

(43:19) ואני מתשואל אותם, זה בסדר?

(43:22) כי זה לא תכלס, אבל אולי זה מה שאתם צריכים.

(43:27) זה שאתה אומר, צריך להתחיל תהליך, בסוף הפתרונות, אחרי ששני הצדדים, כל אחד עבר את התהליך שלו, הוציא הכל, הפתרונות אחר כך באים כל כך בקלות, אבל זה לא יכול לבוא בהתחלה.

(43:42) אתה צריך לבנות את האמון הזה, לראות את ה…

(43:45) הרי מה קורה?

(43:46) כל אדם יושב שם, עכשיו הוא כועס על הבן או הבת זוג, יש לו משקעים, הוא נעלב ממנו, הוא פגוע ממנו, עוזבים אותי עכשיו, כל הביטחון שלי ברצפה.

(43:56) אין לי אמון בבן אדם הזה, הוא הבטיח לי הבטחה לחיי משפחה לנצח ולאהוב אותי לנצח תחת החופה והוא בגד בהחלטה.

(44:08) עכשיו, איך יהיה לי אמון באדם הזה?

(44:11) ואתה כבר בונה לעצמך דמות, אתה יודע, מאוד, אני לא רוצה להגיד שטנית, אבל כן, בראש, ואז הם יושבים, ופתאום אני רואה אנשים בפעם הראשונה שומעים גם שלצד השני כואב, אפילו אם הוא קיבל את ההחלטה הזו, כואב לו, מפחיד לו, קשה לו.

(44:36) אז אה, אוקיי, רגע, אנחנו, כאילו, אנחנו, הוא גם אדם, כאילו, גם עליו עוברים דברים, אולי, גם אני לא מסכים, גם אם אני כועס, אבל הוא לא השטן שראיתי מקודם, עכשיו אפשר להתחיל לדבר על פתרונות.

(44:51) זה מתחבר בדיוק, אני לא יודע אם זה אולי ניקחה, נסכם, לקראת סיכום.

(45:01) לוועדות האמת, הפיוס והצדק.

(45:04) של דרום אפריקה.

(45:05) של אפריקה, של מנדלה.

(45:07) של זה הוא זכה בפרס נובל.

(45:08) עכשיו אני אגיד לך את זה בצורה פשוטה, אני מאחל שזה יהיה בדור שלנו, אבל אם לא זה לא יהיה בדור שלנו, זה יהיה בדור הבא, ואם לא בדור הבא, זה הדור שאחריו, אבל בסוף זה הפתרונים הפלסטינאיים.

(45:18) בסוף יהיו פה ועדות הפיוס, האמת והצדק.

(45:22) כי מה הם אמרו בעצם?

(45:23) מה עשה של מנדלה?

(45:24) בואו נתיר רגע את הסיפור.

(45:27) מנדלה השתחרר אחרי, אני חושב, משהו כמו 24 שנים בכלא.

(45:31) בו קיבלתי איזה חוברת, נו, היא הייתה בדרום אפריקה, הביאה לי איזה חוברת שלו, הוא באמת, הוא מהמגשרים הגדולים ביותר שהיו בעולם.

(45:40) והוא השתחרר מהכלא כטרוריסט.

(45:45) הלבנים מכירים אותו כטרוריסט.

(45:48) והשחורים…

(45:49) אוהבים אותו, טוב, את ויני מנדלה, הם דמויות הירואיות, גיבורות, סומכים עליהם, אבל הוא מבין שהוא מקבל פה מדינה שיש בה 90% שחורים, בורים, עניים, מתוסכלים, זועמים, שהם לא יושבים בשלטון, הם לא מחוברים, אין להם קשר עם העולם, ומצד השני 10% לבנים, עשירים, שחיים בכאילו סגורות, בווילות.

(46:16) דרום אפריקה הראשונה.

(46:18) דרום אפריקה הראשונה, נכון.

(46:23) שמפחדים.

(46:23) אני זוכר, אתה יודע, נזכרתי, היה לי, כשאני בצעירותי, עברתי, באותה תקופה גרתי בכנרת.

(46:31) הייתי שם קרוון, בחוף דוגית, ועבדתי עם מתנדב, קראו לו אלן, כמדומני.

(46:36) ואני זוכר שדיברנו באותה תקופה, והוא היה מתנדב מדרום אפריקה.

(46:40) הוא אמר לי, אתה לא מבין כמה זה נורא מבחינתי שמנדלה הטרוריסט נהיה ראש ממשלה.

(46:45) הוא אפילו אמר לי, מבחינתי אתה רק תעשה את ההשוואה, זה כאילו יאסר ערפאת יהיה עכשיו ראש ממשלה שלך.

(46:54) זה היה ההשוואה, ככה הם ראו את זה, זו הייתה ההשוואה.

(46:58) עכשיו מנדלה הבין את זה, והוא הבין שאם הוא לא עושה משהו, לא תהיה מדינה, היא תקרוס.

(47:05) ואז הוא עשה את ועדות הפיוס האמת והצדק, ומה עשו בהם?

(47:09) בעזרת הרבה אנשי קהילה.

(47:12) דת, אנשי הדת היו פה המקומות, אנשי טיפול, לא רק לוחמנים, אנשים שבאמת, אנשי אמונה, אני חושב שבישראל הרב פרוג, פרוג, היה הרב עם השיער, זקן ארוך.

(47:29) כן, פרומן.

(47:30) פרומן, הרב פרומן, הוא היה הנציג של הדבר הזה, אנשים כאלה, עכשיו יש הרבה כאלה.

(47:35) שאומרים אנחנו מייצרים עכשיו שיח שמרגיע ומה שהם עשו זה הביאו את המשפחות של הקורבנות של הקורבנות, של אנשים שנרצחו להם העיקרים להם שנאנסו דברים נוראים היו שם באמת והם הביאו את המשפחות האלה והביאו בפניהם את התוקפים עצמם והתוקפים, לבנים ושחורים, עמדו על במה, סיפרו את מה שהם עשו וביקשו סליחה.

(48:10) וואו.

(48:11) שזה לא יום כיפור, זה היום הכי חזק ביהדות, כי הסליחה היא הדבר.

(48:15) כי הסליחה היא לא בשבילך, אני פגעתי בך, הסליחה היא לא בשבילך, היא בשבילי, כי אני הולך עם האשמה.

(48:21) והם ביקשו סליחה והם קיבלו את הסליחה.

(48:23) המשפחות קיבלו את הסליחה והתחבקו והתנשקו ויש שם תמונות אימא שהבן שלה נרצח ומחבקת את הרוצח של הבן שלה כי הם מבינים שאם לא ישאירו את העבר מאחורה לא יתעלמו ממנו אבל הם חייבים להסתכל על העתיד וביחד לבנות דרום אפריקה חדשה בסוף זה גם מה שיקרה בארץ הקודש זה מה שגם יקרה כאן לא תהיה לנו ברירה השאלה היא רק כמה סבל.

(48:51) וכמה דם יישפך, כן.

(48:53) דם יישפך, וזה הנורא שבתוך הדבר הזה.

(48:56) וברגע שהופכים את זה למלחמת דת, וברגע שהופכים את זה למלחמת אנחנו הם, ואין שום דרך להידברות, אנחנו פשוט מקווים את המצב הזה, ובסוף זה יקרה.

(49:06) פשוט נורא מבחינתי שאנחנו לא עושים את זה בעצמנו, לפחות מעבירים את המסר הזה, ומשאירים את הצרות האלה לילדים שלנו.

(49:15) שמסתכלים על העולם ואומרים, למה אני צריך לגור פה בכלל?

(49:19) לא, לגמרי.

(49:20) אני, אגב, מהיום הראשון שאני הבנתי את הזעם וראיתי אנשים שהם בדרך כלל אנשי שלום בתפיסה שלהם, פתאום אומרים דברים מזעזעים, ואמרתי, אוקיי, אני לא שופט אותם, כולנו כועסים, אני בטוח שגם לי עברו מחשבות כאלה בראש, אבל אז שאלתי אותם, רגע, אוקיי, נהפוך את עזה למגרש חניה, בסדר.

(49:41) מה קורה יום אחרי?

(49:44) איך א’ אנחנו חיים עם עצמנו?

(49:46) ב’ מה קורה?

(49:48) לאן זה הולך?

(49:49) לאן אתם מכוונים?

(49:50) אבל אין בעיה, בוא נעשה פה את ההפרדה.

(49:52) אין לי בעיה, תהפכו את עזה למגרש חנייה.

(49:54) תעשו מסיבות על החוף בעזה.

(49:56) מה קורה עם שני מיליון איש?

(49:58) כן, כן, ברור.

(50:00) לזה התכוונתי, מה קורה יום אחרי עם האנשים האלה?

(50:04) אתה לא תמחק שני מיליון איש, הרי הם…

(50:07) תמחק מיליון, אוקיי?

(50:09) יישארו מיליון.

(50:09) חס וחלילה.

(50:10) ברור.

(50:11) אבל לא משנה, גם אם זה יהיה הכי קיצוני שיש.

(50:14) נכון.

(50:14) עזוב, זה לא…

(50:16) אבל בהקשר למה שאמרת, זה יקרה בישראל, אבל אני פתאום קולט כמה אנחנו עדיין לא שם, עוד לפני הדבר הזה, כי הנה, יש משפחות שכולות שביום הזיכרון מקיימות טקס זיכרון משותף, לא עם הורים של טרוריסטים, עם משפחות של…

(50:36) אנשים שנהרגו בסכסוך הזה בעזה או ביהודה ושומרון ובמקומות אחרים, לא שהיו מעורבים בטרור.

(50:46) אתה יודע כמה אש הם חוטפים לפני כל טקס כזה?

(50:50) הורים שכולים.

(50:51) אני זוכר שהקיצון אומר, מה שאמרת מקודם, אם הם ידברו, הקיצון יודע את זה, בואו, אנשים שם מבינים את זה.

(50:58) אם הם ידברו, הם לא ישנאו.

(51:02) ואלה אנשים שיוצאים לצר הידברות.

(51:04) הקיצון, בין אם זה חמאס בצד שלהם ובין אם זה הקיצוני, המשיחי אצלנו, זה מיעוט מיעוט מיעוט מיעוט מיעוט, שלא יהיה ספק.

(51:13) זה לא מה שאנחנו רואים פה בתוך הפוליטיקה, זה קיצון שקיצון שקיצון בשני הצדדים, שיעשה הכל כדי שהמרכז לא ידבר.

(51:21) כי אם אנחנו נדבר, אנחנו נוכל להכין, אנחנו נדע להתמודד, אנחנו נראה את האדם שממול.

(51:26) זה עוזו ומוזו מכפר קקרוזו, זה אותו סיפור, פרנק סידון אמר את זה אז.

(51:31) אבל יגידו לך מי שיגידו, שמע, כמה, דיברנו, אנחנו נתנו, ישבנו עם מרצחים, ישבנו עם ערפאת, ישבנו עם כל החבר’ה האלה.

(51:43) כל עוד אתם לא מדברים, אתם יורים, צריך תמיד לדבר, מי שבא לתקוף אותך, תפרק אותו.

(51:50) פרק אותו, אין בכלל שאלה, אתה יודע שיש פה מחבל שלך, קום תפלו בו.

(51:54) אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לייצר הידברות בין חברה אזרחית, זה גם וגם, הרי הטקטיקה הטובה ביותר בניהול משא ומתן בקונפליקט ארוך זה מוכח בתורת המשחקים, הוכיחו את זה רוברט אקסלרוד, אני חושב החוקר שחרשה את הבדיקה הזאת והוכיח.

(52:11) במערכות יחסים ארוכות טווח, בסכסוכים ארוכי טווח, עם להבות טבועות, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה מידה כנגד מידה.

(52:18) מה זה מידה כנגד מידה?

(52:19) זה טקטיקה שאתה מכריז עליה בהתחלה, אתה לא מצפה שהצד השני יבין מה אתה עושה, אתה אומר, על כל צעד רע שאתה עושה, אני מגיב לך בצעד נוראי בחזרה.

(52:32) עכשיו, זה ישראל עשתה מאוד טוב.

(52:35) אבל…

(52:35) את החלק השני?

(52:36) את החלק השני לא עשו.

(52:38) על כל צעד טוב שתעשה לי, תקבל שתיים.

(52:42) תגיד עליי משהו חיובי, אני אגיד לך שתי דברים.

(52:44) זה נעצר במקסימום בשקט, תיענה בשקט.

(52:48) אבל שקט זה לא מספיק.

(52:49) בדיוק, כי בשקט אין באמת שקט.

(52:51) אין דבר כזה, אין פה…

(52:52) לא, יש דריכות.

(52:53) ובתוך המקום הזה זה מה שפספסנו.

(52:55) את המידה כנגד מידה.

(52:57) כי המשמעות של לעשות שקט היא לעצבן את הקיצוניים.

(53:00) ראיה, סעודיה באה לדבר איתנו על לעשות שלום, הנה נורמליזציה, וקורה האסון הנוראי הזה.

(53:06) כי הקיצון לא רוצה את השלום, הוא לא רוצה את ההידברות.

(53:11) ואנחנו פה נופלים, ו-1400 איש נטבחו, כי אנחנו נפלנו לתוך הדבר הנוראי הזה.

(53:20) נוראי הזה.

(53:22) ופה אני חושב האחריות שלנו, כהורים, אני לא מדבר על…

(53:26) אני מיואש מהפוליטיקאים שיש לנו כאן, אני חושב שכל אלה צריכים ללכת.

(53:30) באמת, הם כל כך מדברים בסיסמאות רקובות ונבובות.

(53:33) אני כל כך בונה אבל על הדור הבא.

(53:35) הדור הבא, הלוואי אם ביבי יעשה איזה מהלך אדיר, הלוואי.

(53:40) אבל אני לא מאמין בזה.

(53:42) הלוואי, הלוואי שאני אתבדה.

(53:43) אבל אני חושב שכל אלה צריכים ללכת.

(53:45) 120 איש ללכת, לפנות לדור הבא.

(53:48) לא שהוא לא מדבר בשפה השטחית של הכותרות האלה.

(53:54) אנשים באמת, שאתה יודע, אני אעצור את עצמי, כי באמת, כל הסבל הזה…

(54:00) נראה לי שהרוב האנשים מסכימים איתך, גם מי ששמח עליהם מבין שאין מה לסמוך וזה…

(54:06) באמת, אין לי, אתה יודע, פשוט, איבדו לגיטימציה.

(54:11) ולתת לדור הבא, דור שלנו, בני 40, בני ה-30, שיעלו בבקשה למגרש, יפסיקו להיות כל כך מחוברים לסיסמאות ולפעמים, לא.

(54:22) אנחנו רוצים לדבר על העתיד, כי אנחנו פה לעתיד, לא לעבר ולא להווה, ואנחנו מכבדים את העבר, אנחנו מכבדים את המורשת, אנחנו מכבדים את המסורת, אנחנו מכבדים את המבוגרים, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתנהל, לתת לאנשים האלה לנהל את הדבר הזה, כשהם לא מנהלים במקביל שיח של תקווה.

(54:44) כן, אני חושב שזה מחסום שקשה לאנשים לעבור.

(54:49) יש לי אצלך חברה שאבא שלה נפטר, ושאלתי אותה למה בעצם כל הזמן יש איזו אחזות בדבר הזה, שזה עולה גם ברגעים שמחים, וקיבלתי תשובה שאני באמת, אני לא יכול לשפוט בשום צורה, ואני מבין שאם משחררים, זה כאילו גם משחררים את הזיכרון.

(55:17) ואז תהיה שכחה, וזה קשה כשזה מדובר באדם שקרוב אליך, כי אתה לא רוצה שהוא יישכח, אבל בעצם, מה האדם הזה היה רוצה?

(55:31) שתתרכזו בו, שהוא כבר לא נמצא, או שתחיו את החיים שלכם, אם הוא אהב אתכם באמת, מה הוא היה?

(55:39) אני שואל את עצמי, מה הייתי?

(55:42) מצפה מאנשים, אם כשיגיע יומי, כן?

(55:47) לא, אל תתעסקו בזה, תמשיכו הלאה, תשמחו.

(55:50) יש לכם את הנסיעה הזאת, תעשו אותה הכי טוב שאתם יכולים.

(55:54) תנו, תעשו לי לזכרי ספסל יפה, תעשו את הקבר, לא צריך את הדבר הזה, תעשו, תזכירו אותי לטובה.

(56:00) אבל אל תחיו על הזיכרון העבר, העתיד מגיע.

(56:06) ובעתיד, אם אתם לא תדאגו לילדים שלכם, אף אחד לא ידאג להם.

(56:12) אף אחד.

(56:13) מדינת ישראל הוכיחה את זה.

(56:15) הוכיחה.

(56:16) פינו את קיבוץ דפנה, פינו את שער ישוב, פינו את הגושרים, זה אזורים שגדלתי בהם.

(56:22) כן.

(56:22) אני לא יודע לעכל את זה.

(56:24) קריית שמונה, יש פה מולי, אני מנכ”ל תל אביב, יש לי פה מלא שכנים מקריית שמונה, אנשים מקסימים ונחמדים, באיזה יופי שאנחנו נפגשים, וזה הזוי.

(56:32) הכישלון הוא כל כך קולוסלי שאתם לא יכולים להרשות, אנחנו לא יכולים להרשות לקברניטים האלה פה להמשיך לפעול באותה שיטה.

(56:42) אנחנו פשוט לא יכולים, והקולות האלה לא יישמעו.

(56:46) לא יישמעו.

(56:47) לא יישמעו, ועכשיו אפילו עוד יותר, כשזה גם מפחיד להגיד את זה, כי אתה חוטף.

(56:52) כן, אתה יודע, אני אומר את זה, ואנחנו כאילו מדברים פה.

(56:54) אין בעיה, אני…

(56:56) כן, אתה פה, אני תמיד נמנע מתוך המקומות האלה, אבל אי אפשר שלא להגיד את זה.

(57:00) אני יודע, כי אני רואה את…

(57:03) שמע, מספיק שאני מצייץ משהו בטוויטר, ואתה מכיר אותי, אני לא בוטה, ואני לא מקלל, ואני לא…

(57:11) וכמות הרפש והרעל שאני מקבל תגובות, אם זה רק נוגע למישהו באיזה משהו שהוא חשב שאני…

(57:18) אוקיי, תתווכח עם ה…

(57:20) אין לי בעיה, תתווכח עם העמדה, תתווכח…

(57:23) לא, פשוט, למה הזזת אותנו רגע מהקובייה שעמדנו בה?

(57:31) ככה, כי אין ברירה, מה אתם מציעים לנו?

(57:33) לחיות על החרב עכשיו לכל החיים, וגם לילדים שלנו ולנכדים שלנו?

(57:37) מה ההצעה?

(57:39) זה מדהים לך, כן.

(57:40) אני אומר, אוקיי, אבל חבר’ה, זה לא קורה.

(57:43) אוקיי, כן, אז למה, אנחנו לא בשנות ה-40-50.

(57:49) עם כל הרומנטיקה של הציונות וזה.

(57:54) היום אנשים צעירים, העולם פתוח בפניהם, אין מחסומים של שפה, אין מחסומים של כלום.

(58:02) למה שהם יבחרו לחיות במקום שבו יורים טילים על הילדים שלהם?

(58:06) אתה יודע, אני בתוך הקבוצה, ואני באמת מסכם בתוך הדבר הזה, כי אנחנו ראשים, נגיד פה משהו אישי.

(58:12) קבוצת ילדים.

(58:15) שלי הייתה מאוד קבוצה, מקבוצת הילדים, זו קבוצה של אמא שלי והאחים שלי, אנחנו ארבעה.

(58:21) יש עוד קבוצה, קוראים לה אחות אחת אחים כמו זבל, כי זה, כי אנחנו, לאבא שלי יש עוד שני ילדים מהנישואים השניים, אז יש שני בנים, עומר וניר, חמודים.

(58:33) אז יש קבוצה של כל האחים, עכשיו יש שתי אחיות, אז הן אחת אומרות אחת לשנייה, אחות אחת, אחים כמו זבל.

(58:38) יש לנו רק אחות אחת, ארבע בנים, שתי בנות.

(58:43) ופסידת הילדים הייתה מאוד פעילה.

(58:45) עכשיו למה היא הייתה מאוד פעילה?

(58:46) כי אחותי הגדולה קרן, ואחי השני אסי, שהוא גם, אסי הוא אני, אני ואסי זה בערך אותו בן אדם, היינו מאוד פעילים, עכשיו הם יושבים, אסי גר במנהטן, קרן גר בפנסילבניה.

(59:04) ואני, ואימא שלי חזרה מניו יורק לפני שנה והיא גרה עכשיו, חזרה לגור בארץ ואחותי גרה בראשון ואנחנו פה יושבים השלישייה שבארץ תחת הטילים, מעדכנים מה קורה באזעקות בקבוצה הזאת והם שם, ליבם אלינו ואני עושה, אסי מה קורה?

(59:18) אתה בטילים, מה אתה עושה?

(59:19) והוא אומר לי, אני פה עכשיו עושה עם אלה, הבת שלו כדורי שוקולד.

(59:24) הלכנו לפארק, אנחנו נטייל.

(59:26) וקרן שולחת סרטונים של הבת שלה, של שקד, שמנגנת בתזמורת גדולה כזאת שלה באצטדיון האמריקאי, של, אתה יודע, של הפוטבול.

(59:37) ואתה רואה נורמליזציה.

(59:39) ואתה אומר לעצמך, אוקיי, אז תמיד נחיה על החרב, אבל הנה, לא שמועות, המשפחה שלי, הם עלו על המטוס, והם חיים, חיים מה זה טובים.

(59:50) והיו שם רגעים שאיתה תפחידו, כן?

(59:51) בואו לא נתבלבל, התקשורת וכאלה, אבל…

(59:53) בתכלס הם חיים מאוד טוב.

(59:56) במדינת ישראל אם היא לא תבין להשכיל שאנשים טובים הולכים ועוזבים כי אנחנו לא מוכנים, אני מוכן לחיות פה לחרב, אבל תן לי גם תקווה.

(1:00:07) לגמרי, כן, בדיוק.

(1:00:07) תגיד לי שאני לפחות דואג לילדים שלי, שלהם לא יקרה לפחות את זה.

(1:00:12) כי אם אתה אומר לי אין סיכוי, אם אין סיכוי אז אני אלך למקום אחר, אבל אם יש סיכוי אני רוצה להיות פה, אני אוהב את הארץ.

(1:00:19) אני אוהב את האנשים פה.

(1:00:21) כולנו, לא סתם אנחנו פה הרי, לכולנו היו אפשרויות לעזוב, אנחנו אוהבים את השפה, אנחנו מחוברים לשפה, לתרבות, לאנשים, לגמרי, וזה כל כך חסר, זה כל כך חסר, וזה כבר שנים חסר.

(1:00:37) באמת, הפעם האחרונה שאני זוכר את זה, זה כשהייתי ילד בתחילת שנות התשעים, והתחיל התהליך הזה, והמילה שלום הפכה להיות משהו שהוא לא רק…

(1:00:45) מופיע מדי פעם בתנ״ך, או בקש שלום ורדפהו, ועושה שלום במרומה, ויש לנו את זה.

(1:00:52) זה חלק מובנה גם מהיהדות שלנו, לזה שאנשים מפרשים אותה בצורה קיצונית, כמו שאמרת, יש שבעים פנים, אבל בואו נבחר את הפנים היפות.

(1:01:01) מדויק.

(1:01:03) אני לא רוצה להוסיף על מה שאמרת עכשיו, בואו נבחר את הפנים היפות.

(1:01:07) טוב, זה היה פרק…

(1:01:09) הרבה פריקה.

(1:01:10) הרבה פריקה בפרק הזה.

(1:01:12) אז נפתח לי ערך לאנשים, אני מקווה באמת שנתנו אותו.

(1:01:17) אז תודה רבה שהזנתם.

(1:01:19) אני מאוד מקווה שהפרק הזה יגיע, יעשה משהו.

(1:01:24) אני לא יודע מה, גם אם זה ברמה אישית.

(1:01:26) אני יודע שלי לדבר על זה זה עזר.

(1:01:27) לי זה עשה משהו, אז זה כבר טוב.

(1:01:29) אז עשינו את זה, ואולי אף אחד לא ישמע, ואולי משהו יקרה עם זה.

(1:01:32) אבל אדם לעצמנו, אנחנו יודעים, אני ואתה.

(1:01:38) שאתה, לאלמה ושקד, ואני, לדפנה ונעמה, אנחנו, אני לוקח גם אחריות, הבנות שלנו, למי שלא…

(1:01:47) הבנות שלנו, אנחנו דואגים להם מתוך העשייה ומתוך האמירה, כי אנחנו יודעים שאם אנחנו לא נדאג להם, אף אחד לא ידאג להם.

(1:01:54) לגמרי.

(1:01:55) חוץ מהאימהות שלנו, כן?

(1:01:56) וגם איתן, וגם להם אנחנו דואגים.

(1:01:57) לגמרי.

(1:02:00) תודה רבה.

(1:02:00) תודה לך.

(1:02:01) שיזנתם.