מוזיקה, שלום וגשרים בין עמים: איך בונים חיבור במקום שבו יש סכסוך
פרק 161 בפודקאסט "משהו עם גישור"
בין רעש של סכסוך לצליל של חיבור
יש רגעים בחיים שבהם נדמה שאין דרך החוצה. שהמציאות חזקה מדי, שהסיפור גדול מדי, שהקונפליקט עמוק מדי. זה נכון בזוגיות, זה נכון במשפחה, וזה נכון גם ברמה של עמים. בתוך המקומות האלה, רוב האנשים מחפשים פתרונות דרך כוח, דרך שליטה, דרך הכרעה. אבל יש מקרים נדירים שבהם מישהו בוחר נתיב אחר לגמרי. לא נתיב של כוח, אלא של חיבור. לא ניסיון לנצח, אלא ניסיון להבין. לא ניסיון להוכיח צדק, אלא ליצור משמעות.
הפרק הזה פוגש בדיוק את המקום הזה, דרך הסיפור של קובי פרחי, אך מעבר לסיפור האישי שלו, הוא נוגע בתובנה רחבה בהרבה: לפעמים הדרך לגשר בין אנשים אינה מתחילה בדיבור על הסכסוך, אלא דווקא בדיבור על מה שמחבר.
סיפור אישי שמתחיל בסתירה
הסיפור שמובא בפרק אינו סיפור נקי. הוא אינו סיפור אידיאלי שבו אדם גדל לתוך תפיסת עולם של שלום מתוך הרמוניה מלאה. להפך. הוא מתחיל מתוך סתירה עמוקה. מצד אחד, חוויות ילדות שמלאות בדו-קיום, מוזיקה, תרבויות שונות, קולות של מואזין ופעמוני כנסייה ופיוטים יהודיים. מצד שני, חוויות של פחד, של אלימות, של נרטיב שאומר “האחר מסוכן”.
המתח הזה אינו ייחודי לאדם אחד. הוא משקף מציאות רחבה יותר של חיים במרחב שבו מתקיימים בו זמנית גם חיבור וגם קונפליקט. דווקא מתוך המתח הזה נולדת השאלה: האם אפשר לבחור צד אחר של המציאות.
הבחירה הזו אינה מתרחשת ברגע אחד. היא תהליך. לעיתים היא כוללת גם סטייה לכיוונים קיצוניים, ניסיון “להבין” את המציאות דרך אימוץ של נרטיב חד-צדדי. אך ככל שעובר הזמן, עולה אפשרות אחרת: לא לבחור צד אחד של המציאות, אלא לנסות להחזיק את המורכבות כולה.
מוזיקה כמרחב שאינו כפוף לנרטיב
אחת התובנות העמוקות ביותר שעולות מהשיחה היא התפקיד הייחודי של המוזיקה. בניגוד לשיח פוליטי, משפטי או אידיאולוגי, המוזיקה אינה מתחילה מהראש. היא מתחילה מהלב.
כאשר אדם שומע מוזיקה, הוא אינו שואל קודם כל מי כתב אותה, מאיזה צד הוא מגיע, ומה עמדותיו הפוליטיות. הוא חווה. הוא מתחבר. הוא נפתח. ורק לאחר מכן, אם בכלל, מגיעות המחשבות.
זהו מרחב ייחודי שבו ניתן לעקוף את מנגנוני ההגנה הרגילים. במילים אחרות, המוזיקה מאפשרת לאדם לפגוש את האחר מבלי להרגיש שהוא מאבד את עצמו.
זו נקודה קריטית להבנה גם בעולם הגישור. כאשר שני אנשים נמצאים בקונפליקט, כל שיח ישיר על הסכסוך מפעיל מיד מנגנוני הגנה. כל צד נאחז בנרטיב שלו, וכל ניסיון להתקרב נתפס כאיום. אך כאשר מצליחים לייצר מרחב שאינו עוסק ישירות בקונפליקט, מתאפשרת תנועה אחרת.
מכנה משותף כנקודת התחלה
אחד הרעיונות המרכזיים בפרק הוא שהדרך לגשר בין אנשים מתחילה במציאת מכנה משותף. לא מתוך ניסיון מלאכותי “להיות נחמדים”, אלא מתוך הבנה עמוקה שזהו הבסיס לכל תנועה.
כאשר שני אנשים מרגישים שאין ביניהם שום דבר משותף, אין להם סיבה אמיתית להקשיב זה לזה. אך כאשר מתגלה נקודה אחת של חיבור, אפילו קטנה, היא יוצרת סדק. דרך הסדק הזה יכולה להיכנס אפשרות חדשה.
המוזיקה היא רק דוגמה אחת. זה יכול להיות זיכרון משותף, ערך משותף, מטרה משותפת. בעולם הגישור, במיוחד בגישת שותפות חדשה, נקודת המוצא אינה “מה קרה”, אלא “מה אנחנו רוצים”. השאלה הזו כבר מייצרת מכנה משותף, משום שהיא מכוונת לעתיד.
החיבור בין הרעיון הזה לבין מה שעולה בפרק הוא עמוק. במקום להתחיל מהנרטיב, מתחילים מהחיבור. במקום לנסות לפתור את הסכסוך ישירות, יוצרים קודם קרקע שמאפשרת פתרון.
כבוד שאינו אסטרטגיה אלא חוויה אמיתית
נושא נוסף שעולה בעוצמה הוא שאלת הכבוד. לא ככותרת או כטכניקה, אלא כחוויה פנימית. כבוד אמיתי אינו נוצר כאשר אדם “מחליט לכבד”, אלא כאשר הוא מוצא משהו שהוא באמת יכול להעריך אצל האחר.
כאשר הכבוד הוא אותנטי, הוא מורגש. הוא משנה את הטון, את השפה, את האווירה. כאשר הוא אינו אותנטי, הוא נתפס מיד כטקטיקה, ולעיתים אף מעורר התנגדות.
זהו אחד האתגרים הגדולים בגישור. לא ניתן לכפות כבוד. ניתן רק לאפשר את התנאים שבהם הוא יכול להיווצר. לעיתים זה מתחיל במשהו קטן מאוד. שיחה על מוזיקה, על חוויה, על זיכרון. מתוך המקומות האלה מתחילה להיבנות אנושיות משותפת.
קושי כמרכיב הכרחי בתהליך
הפרק נוגע גם בנקודה עמוקה נוספת: הקושי אינו תקלה בתהליך, אלא חלק ממנו. לעיתים אנשים מצפים שכאשר הם “עושים טוב”, הדברים יזרמו בקלות. אך המציאות שונה. דווקא כאשר אדם בוחר ללכת בדרך של חיבור, הוא פוגש התנגדות.
ההתנגדות יכולה להגיע מהסביבה, מהמערכת, ולעיתים גם מתוך עצמו. זהו חלק מהתהליך. הקושי אינו סימן לכך שהדרך אינה נכונה, אלא לכך שהיא משמעותית.
בהקשר של גישור, זהו עיקרון חשוב מאוד. תהליך גישור אינו אמור להיות קל. הוא אמור להיות מדויק. הוא דורש מאנשים להסתכל על עצמם, לשחרר אחיזה בנרטיבים, ולבחור בדרך שאינה אינסטינקטיבית.
בין פוליטיקה למציאות אנושית
אחד הקווים הברורים בפרק הוא ההבחנה בין פוליטיקה לבין מציאות אנושית. בעוד שהפוליטיקה פועלת לעיתים מתוך אינטרסים, כוח ומבנים מערכתיים, המציאות האנושית פועלת דרך קשרים, חוויות ומשמעות.
המשמעות של זה היא שלא ניתן לבנות שלום רק דרך הסכמים. הסכמים יכולים להיות חשובים, אך הם אינם יוצרים חיבור. החיבור נוצר דרך אנשים, דרך מפגשים, דרך חוויות משותפות.
זהו עיקרון שחוזר גם בעולם הגישור. הסכם הוא תוצאה של תהליך, לא המטרה שלו. כאשר מתמקדים רק בהסכם, מפספסים את האפשרות לבנות מערכת יחסים חדשה.
תפקידו של האדם הבודד
אחת התובנות החזקות ביותר שעולות מהשיחה היא שהתהליך אינו מתחיל במערכות גדולות, אלא באנשים. לא בפוליטיקאים, לא במוסדות, אלא באדם הבודד שבוחר לפעול אחרת.
הבחירה הזו אינה דרמטית. היא אינה דורשת שינוי של העולם כולו. היא מתחילה בהחלטות קטנות: איך אני מדבר, איך אני מקשיב, איך אני מגיב.
כאשר מספיק אנשים בוחרים בדרך הזו, נוצרת תנועה. לא תנועה רועשת, אלא תנועה עמוקה. זו תנועה שבונה מציאות לאורך זמן.
גישור כדרך חיים ולא רק ככלי מקצועי
החיבור בין עולם המוזיקה לעולם הגישור אינו מקרי. בשני המקרים מדובר ביכולת ליצור חיבור במקום שבו יש פער. לא דרך כפייה, אלא דרך הקשבה.
גישור, בהקשר הזה, אינו רק מקצוע. הוא דרך הסתכלות על העולם. הוא מציע לראות קונפליקט לא כבעיה שיש לפתור, אלא כהזדמנות לבנות משהו חדש.
כאשר מסתכלים כך על הדברים, משתנה גם הדרך שבה פועלים. לא מנסים “לנצח” את הקונפליקט, אלא להבין מה ניתן ליצור מתוכו.
הסתכלות קדימה במקום אחיזה בעבר
אחת הנקודות המרכזיות בגישת שותפות חדשה, והיא עולה גם בפרק, היא המעבר מהעבר לעתיד. כל עוד אנשים עסוקים במה שהיה, הם נשארים בתוך הקונפליקט. כל צד מחזק את הנרטיב שלו, והפער נשאר.
כאשר עוברים לשאלה של מה רוצים לבנות, מתאפשרת תנועה. זה לא מבטל את העבר, אך זה משנה את המרכז. במקום שהעבר ינהל את ההווה, העתיד מתחיל להוביל.
לסיכום: גשר אינו נבנה ביום אחד
הפרק מציע הסתכלות עמוקה על תהליך בניית גשרים, בין אם בין אנשים ובין אם בין עמים. הוא אינו מציע פתרון מהיר, ואינו מבטיח תוצאות מיידיות. אך הוא מציע דרך.
דרך שמתחילה בחיבור, ממשיכה בכבוד, ונבנית דרך בחירות קטנות ומתמשכות. דרך שמבינה שהשינוי אינו מתרחש ברגע אחד, אלא בתהליך.
בסופו של דבר, השאלה אינה אם ניתן לפתור את כל הקונפליקטים בעולם. השאלה היא איך כל אחד מאיתנו בוחר לפעול בתוך המציאות שבה הוא נמצא.
ומי שבוחר לבנות גשרים, גם אם קטנים, יוצר שינוי גדול יותר ממה שנראה לעין.
שאלות ותשובות – מוזיקה, גישור ובניית גשרים בין אנשים ועמים
כן, אך חשוב להבין כיצד זה קורה. מוזיקה אינה פותרת את הקונפליקט באופן ישיר, אלא יוצרת תנאים שמאפשרים גישור. כאשר אדם שומע מוזיקה, הוא נפתח רגשית מבלי להפעיל מיד מנגנוני הגנה. זה מאפשר לו לפגוש את האחר לא דרך הנרטיב שלו, אלא דרך חוויה משותפת. בתוך המקום הזה נוצרת קרקע שמאפשרת שיח אחר, פחות מתגונן ויותר פתוח.
כאשר מתחילים ישירות מהקונפליקט, כל צד מגיע עם סיפור, עם כאב ועם צורך להיות צודק. זה מפעיל מיד התנגדות, וגורם לכל צד להיאחז בעמדות שלו. לכן, פעמים רבות ניסיון לפתור את הבעיה “ישירות” רק מחזק אותה. לעומת זאת, כאשר מתחילים ממקום אחר – כמו מכנה משותף או חוויה משותפת – ניתן להוריד את רמת ההתנגדות ולאפשר תנועה.
מכנה משותף הוא כל נקודה שבה שני אנשים יכולים להרגיש דומים או מחוברים, גם אם באופן קטן מאוד. זה יכול להיות מוזיקה, זיכרון, ערך, או מטרה משותפת. ברגע שנוצרת נקודה כזו, היא מאפשרת לאנשים לראות זה את זה כבני אדם ולא רק כנציגים של צד מסוים. זהו הבסיס שעליו ניתן להתחיל לבנות גשר.
לעיתים התחושה שאין שום דבר משותף נובעת מהתמקדות יתר בנרטיב של הקונפליקט. כאשר מרחיבים את המבט ושואלים שאלות אחרות, כמו מה חשוב לך, מה נותן לך כוח, או אפילו איזה מוזיקה אתה אוהב, מתחילות להיחשף נקודות חיבור. זהו תהליך שדורש סבלנות ורגישות, אך כמעט תמיד ניתן למצוא נקודה כלשהי שמחברת.
כבוד הוא מרכיב מרכזי, אך הוא אינו תנאי שמגיע מראש. אי אפשר לדרוש מאדם לכבד את מי שהוא כועס עליו או פגוע ממנו. הכבוד נבנה תוך כדי התהליך, כאשר נוצרת הבנה עמוקה יותר של האדם שמולך. כאשר מצליחים לראות משהו אמיתי שאפשר להעריך אצל האחר, גם אם קטן, מתחיל להיווצר כבוד שמאפשר התקדמות.
כבוד שאינו אותנטי נתפס מיד כלא אמיתי, ולעיתים אף מעורר התנגדות. אנשים מרגישים כאשר מנסים “לנהל” אותם או להפעיל עליהם שיטה. לעומת זאת, כאשר הכבוד נובע ממקום אמיתי, הוא מורגש ומשפיע. לכן, חשוב לא לנסות לייצר כבוד בכוח, אלא לאפשר לו להיווצר מתוך היכרות וחיבור.
קושי הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. הוא אינו סימן לכך שהגישור אינו עובד, אלא לכך שמתרחש תהליך אמיתי. כאשר אנשים מתקרבים לנקודות רגישות, עולה התנגדות. התפקיד אינו להימנע מהקושי, אלא לדעת להחזיק אותו, לא להיבהל ממנו, ולהמשיך לפעול מתוך כיוון ברור. הקושי הוא חלק מהדרך לבניית יציבות.
כן, ולעיתים זהו המקום שבו מתחיל השינוי האמיתי. מערכות גדולות פועלות לפי אינטרסים ומבנים מורכבים, אך אנשים פרטיים פועלים מתוך חוויות וקשרים. כאשר אנשים בוחרים ליצור חיבור, גם אם קטן, הם מייצרים מציאות אחרת. לאורך זמן, חיבורים כאלה יכולים להצטבר וליצור שינוי רחב יותר.
פתרון קונפליקט מתמקד בסיום הבעיה, בעוד שבניית גשר מתמקדת ביצירת קשר חדש. פתרון יכול להיות טכני וזמני, בעוד שגשר הוא מבנה שמאפשר המשך תנועה. בגישור עמוק, המטרה אינה רק לפתור את הבעיה הנוכחית, אלא לבנות מערכת יחסים שתוכל להחזיק גם אתגרים בעתיד.
גישת שותפות חדשה מבוססת על מעבר מהעבר לעתיד, ועל יצירת מטרות משותפות במקום התמקדות במה שהיה. זה מתחבר באופן ישיר לרעיון של מכנה משותף ולבניית גשרים. במקום לנסות להכריע מי צודק, הגישה מציעה לשאול מה רוצים לבנות יחד. מתוך השאלה הזו נוצרת קרקע שמאפשרת שיח, חיבור ופתרונות יציבים יותר.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) אני אעשה הקדמה קצת…
(0:01) בטח.
(0:02) כזאת.
(0:04) בשביל ההקדמה יש לי כמה דברים לומר.
(0:11) 25 שנה, כבר אפילו משהו כזה, שאני הסתובבתי ברחובות פלורנטין, עשיתי תרבות, היו לי מועדונים, עשינו מוזיקה.
(0:22) היה שם נסיך.
(0:24) היה שם מישהו שהוא 1 מהחבר’ה, 1 מהשכונה, והוא הולך כולנו, היינו שלוחים כאלה וזרוקים כאלה, ולא…
(0:33) והוא תמיד היה שמה, ותמיד הסתדרנו, ותמיד היינו חברים.
(0:37) ואני זוכר שיום 1 מישהו מסביר לי מה הוא עושה, כי בארץ לא ידענו.
(0:43) מסתבר שהאיש הזה הוא כוכב.
(0:47) הוא בכל העולם הערבי.
(0:50) מככב.
(0:52) עושה מוזיקה.
(0:54) מטאל.
(0:54) עכשיו אני אגיד לכם על המטליסטים, זו מוזיקה מאוד קשה, אבל האנשים הכי טובים.
(0:59) אני כל כך אהבתי לעבוד איתם, באמת, כמה מחבריי הטובים שם, וקובי פרחי היה הנסיך.
(1:08) ממש ככה ראיתי את זה.
(1:10) זה אדם פשוט פשוט שככה בשכונה, שאתם רואים את התמונות של האצטדיונים המלאים, ואתם אומרים מה זה הדבר הזה?
(1:23) וקובי עכשיו הוציא ספר.
(1:26) ולפני שאני ככה אתן לו את הבמה, כי לפני שאני אתן עם הצניעות שלו ככה לעצור, אני רוצה להגיד כמה דברים שאמרו על הספר.
(1:35) הם שרים על הבעיות במזרח התיכון, ויש להם גם מעריצים יהודים וגם ערבים.
(1:40) אני ממש אוהב את מה שהם עושים, קרקמת מטאליקה.
(1:44) להקת הרוק הטובה ביותר שיצאה מהמזרח התיכון, עוזי אוסבורן.
(1:49) הלהקה היא הזו היא לא רק להקת הוטל הטובה ביותר בישראל, אלא 1 הטובות ביותר בעולם כולו, סטיבן וילסון פורקי פנטרי, גם מופיע אצלי פעם.
(1:58) לקובי פרחי יש כתיבה יפה ומלאת רגש.
(2:01) סטיבה קט מג’נסיס.
(2:04) איך מגיע בן אדם?
(2:06) עכשיו יצא ספר שמתאר את הסיפור הזה, אבל אני ככה אנצל את הפודקאסט בשעת כאן.
(2:10) איך מגיע בן אדם, יהודי, להיות הלבמות הכי גדולות בעולם הערבי?
(2:18) עם מעריצים, איראנים, טורקים, סורים, שמקשיבים לך ואתה עושה שלום שמה.
(2:26) איך זה קרה הדבר הזה?
(2:30) אם אני צריך להתחיל למצוא את השורש קודם כל, רגע סליחה לפני הכל אתה מרגש אותי לראות אותך אחרי שלא התראינו המון 2 לשמוע אותך אומר שראית נסיך הולך בפלורנטין מאוד מרגש אותי ימי פלורנטין היו יפים לכולנו ואתה יודע פלורנטין של אז מה שנקרא, אני רושם עליה שהיא הייתה ריבוע אתה יודע של ויטאל פרנקל עד להרצל עד לסלאמה זה היה הריבוע נכון אני שבג’פן זה היה ככה 1 עם הגבולות כן בטח זה מה שנקרא מרכז וולובלסקי כאילו זה אחורה שם בחזרה לשאלה של מה ששאלת אני חושב שזה מתחיל בחלום זה מתחיל בחלום שאתה חולם וכל יום אתה קם ואתה בעקשנות רוצה להגשים אותו זה בקווים כלליים גדלתי ביפו, גדלתי באם זה כור היתוך ישראלי עד לרב תרבותיות דתית של מוסלמים ונוצרים ויהודים והיה משהו שליווה אותי, אני גם פותח עם זה את הספר בסיפור שנקרא 4 יצאו מהפרדס אני מספר על בן דוד שלי שחזר עלום קרב מששת הימים והוא אמר לי שכל הערבים רוצים להרוג אותי סבתא שלי השנייה בפרדס, שהיא הייתה לה חברה יוסרה, שהן היו תופרות 1 ליד השנייה וכל הזמן מתפוצצות מצחוק, חברות הולכות לחתונות ולאירועים 1 של השנייה מברכות 1 את השנייה בפסח או רמדאן 30 שנה אחרי שהמפעל נסגר זה היה 1 כזה והיה 1 כזה היה גם את אבא שלי שהוא לחם ביום כיפור, אבל היה לו לב רחמן הוא זרק שמיכות לאסירים מצרים שבויים זרק להם שמיכות וכמעט ירו בו על זה חיילים שלנו, על זה שהוא היה רחמן כלפי אנשים שהיו הורגים אותו ויש אותי אני הרביעי בפרדס שאני תרכובת של שלושתם, אני חושב שזה מגיע מהסמטוחה הזו והחלום לפתור את זה ולקום כל יום ובעקשנות לנסות לפתור את זה, ככה זה מתחיל, אתה זוכר את זה ממש ככה מילדות?
(5:08) כן, למשל אני זוכר בילדות שמאוד אהבתי את שירת המואזין הייתי מוזיקלי, 5 פעמים ביום בוקע לי איזה צליל של שירה מהמינרל הזה מלמעלה, אללה וואכבר הייתי אוהב את זה הייתי אוהב את הפעמונים של הכנסייה והייתי אוהב את הפיוטים של שבת הייתי מרגיש ה אולי קצת את הקדושה אפילו שיש בצד הזה, ותמיד אהבתי את זה, תמיד הסתקרנתי זאת אומרת, כשהבן דוד שלי אמר לי שהערבים רוצים להרוג אותי זה היה כשהייתי איתו בנסיעה באוטו וראיתי אז היה נהגי מונית ביפו נהגי מונית ערבים לא היה נהגי מונית של משרד הרישוי תמיד, הם היו ערבים עם מונית ערבית על הדשבורד פרווה, רשום בערבית על השמשה זה היה פעם מכוניות כאלה של מוניות שהיום כבר אין אותן ויום 1 אנחנו עומדים ברמזור באחת הפניות ליפת ואני בוהה בנהג ערבי אני שומע כינורות מהמונית שלו נשמעים קצת שונה מהכינורות שאני רגיל לשמוע של מוזיקה איטלקית או מוזיקה יוונית או כינורות ערבים אתה יודע אום כולתום או פיירוז או מה שזה לא היה ואני מסתכל על הנג מונית, והוא מסתכל עליי ומחייך אליי אני מחייך אליו בחזרה ואז כשאנחנו משתחלים לרחוב יפת, הבן דוד שלי מצית סיגריה ואומר לי ראיתי שהוא חייך אליך, אבל תדע שבפנים בפנים הוא רוצה לזרוק אותך לים.
(6:35) הדברים האלה מילדות, אתה יודע, הם ממש איתי מילדות וזה כנראה היה משהו שתמיד ליווה אותי, תמיד רציתי לפתור את זה, גם הלכתי לכל הקצוות האפשריים.
(6:49) זאת אומרת, בנעורים שלי הייתי קיצוני, כי בנעורים שלי הלכתי עם הנרטיב של בן דוד שלי ראיתי שכולם רוצים להרוג אותנו, כותרות בעיתון כל הזמן מספרות את אותו סיפור, עוד פיגוע, עוד רצח, הכל על רקע לאומני, חטיפות, עד שזה הגיע לנקודה שרצחו מישהי בבת ים, אנחנו עברנו אחר כך לגור בבת ים.
(7:11) רצחו בבת ים נערה בשם הלנה ראפ נכון, אני זוכר את זה.
(7:16) כשראבין בא לזה, זה היה כל כך חריג.
(7:18) היא ישבה בתחנות אוטובוס, חיכתה לאוטובוס, ותחשוב שלתחנה הגיעה מישהו, ובדקירות סכין רצח אותה ואנחנו כנערים באותם ימים, והכרתי חברים שלה, לא הכרתי אותה באופן אישי, אבל הלכנו להלוויה הלכנו לבית העלמין וכשיצאנו מבית העלמין, החלטנו היינו בני 17 החלטנו שאנחנו נעשה לינץ’ בערבית ומצאתי קרש הלכנו לאיזה אתר בנייה, מצאנו קרשים עכשיו תחשוב חבורת נערים הולכים עם קרשים לאזור התעשייה בבת ים, לחפש ערבי ומצאנו ערבי, והייתה שם תחנת דלק של פז, התחלנו לרוץ לעבר הערבי, הבעל הבית של תחנת הדלק פשוט תפס אותו, הכניס אותו לחדר יחד איתו נעל את הדלת, בלע את המפתח לא הצלחנו לשים את הידיים עליו והתסכול שלא הצלחנו לבצע את זה זרקתי את הקרש שהלכתי לטמבור קניתי ספריי ריססתי את כל קניון בת ים, מוות לערבים ושוחרר עמי פופר שהוא רוצח יהודי שרצח 7 פלסטינים אז זה אפילו מתחיל מקצה כזה זאת אומרת, לכן אני בונה את 3 הנרטיבים האלה גם בספר כי הלכתי עם כל 1 מהם זאת אומרת ניסיתי ללכת עם כל 1 מהם יד ביד והתחלתי מן הסתם כנער אתה יודע כשאנחנו נערים יש לנו כבר גוף של גבר אבל מוח עדיין של ילד עוד לא התאזנו נכון, זה עוד לא אפוי בדיוק היום במרומי גילנו אנחנו יודעים להסתכל על זה ברטרוספקטיבה אני לקח לי המון 2 בכלל להודות שריססתי גרפיטי מוות לערבים אפילו שהייתי כבר בתוך הפעילות לשלום ועם הלהקה והכל, הייתי תמיד מתבייש להגיד את זה.
(9:03) אתה ממשיך לבשל את עצמך כל הזמן, כל החיים היום אני כבר בן 50 אז היום אני כבר מספר את זה אבל זה היה שם מימי נעוריי כי ראיתי את הקונפליקט ראיתי דו קיום ראיתי את 2 הדברים מתקיימים ונורא ראיתי בעד הדו קיום זאת אומרת נורא רציתי שנסתדר רציתי שאנשים יפסיקו למות, שיהיה פה טוב סך הכל ברמה היסטורית אתה יודע זה בני דודים רציתי שלום בית במשפחה מה שאתה היום עושה איזה יופי אז איך זה משם ואני, אני רגע שאלה כזאת מה פתאום ספר?
(9:55) או, יפה יש לי שתי נקודות להסביר למה ספר.
(10:01) הנקודה הראשונה התחילה לפני בערך 17 18 2.
(10:05) הייתי מספר, הייתי יושב עם חברים כמו שאנחנו היינו יושבים פעם, הייתי יושב עם חברים ומספר להם סיפורים שקראו לי עם הלהקה קראו לי דברים מטורפים.
(10:17) למשל הקלטתי את עצמי בטאג’ מהאל בהודו, שר אלה וואכבר את שירת המואזין, את אותה שירת מואזין שנכנסה אל בראש אני לא אספיילרי, עשה ספוילר לכל הסיפור, ונעצרתי על ידי המשטרה.
(10:31) עכשיו, הייתי מספר את כל הסיפור לחברים, הייתי אומר להם למה אני עושה את זה?
(10:37) ושאני תמיד רציתי גם לעלות על המסגד ולהקליט את עצמי ואז אני מספר להם שבסוף ניסיתי בדלהי באיזו אכסניה בקיצור בסוף הגעתי לאגרה, לטאג’מאל ושם הקלטתי את זה, ואז עצרה אותי המשטרה.
(10:50) והתובנות שיש לי בסיפור מההליכה אחרי החלום ומהמלכודות שיש בדרך, כי הרי מה עשיתי?
(10:57) הגשמתי חלום שרתי אללהו אכבר בתג’מאל זאת אומרת, בסופו של דבר אני קורא לפרק המואזין היהודי אבל זה שנעצרתי על ידי המשטרה והייתי שם במעצר והתובנות שעדיין אני הולך אחרי החלום שלי ומי שהולך אחרי החלום שלו יש מלא מלכודות בדרך כי ההגשמה העצמית שלנו היא לא משהו שמונח לנו על מגש הרי לכולנו קשה להגשים את עצמנו בעולם הזה והתובנות על למה יש מלכודות בדרך ולמה הם עושים בסוף את הניצחון למתוק יותר את כל זה כותב, אז הייתי מספר את זה לחברים.
(11:37) אתה יודע, יש לי איזו נקודה על זה, אני רוצה לשתף אותך.
(11:39) בבקשה.
(11:40) כי הרבה פעמים, אתה יודע, החיים האלה לא קלים.
(11:44) ואנחנו ילדים וכלכלה ופרנסה, זה לא קל לאף 1.
(11:49) אף 1 לא מלקק דבש.
(11:50) כולנו באמת פה קושי.
(11:53) והרבה פעמים אני ככה מצאתי את עצמי, אומר רגע, אבל אתה עושה טוב בעולם.
(11:56) למה קשה לך?
(11:57) למה אתה צריך להתמודד עם אתגרים כאלה?
(12:00) הרי אתה מצפה שאתה עושה טוב והכל יהיה לך משי.
(12:07) ואז נפלו לי שתי אסימונים.
(12:10) עכשיו אולי תוכל להתחבר לזה.
(12:11) 1, זה אם אני מכיר את עצמי, אם אין לי קושי אני יכול לנוח.
(12:17) אם אני נח אני לא מקדם.
(12:19) והקושי שלי הוא לא קושי של קריסה, הוא קושי שעדיין מאפשר תנועה.
(12:24) אז אני כל הזמן בקושי.
(12:26) זה כדי שאני אוכל להוציא את השליחות שלי, את המקום שלי בעולם.
(12:31) הדבר השני שהבנתי, נדב, מה מי אתה חושב שאתה?
(12:36) כל הכבוד.
(12:38) יש פה כוחות רשע מפה עדה חדשה, יש אנשים פסיכופטים, יש אדוני מוות, יש לנו אדוני הנשק, יש אדוני…
(12:46) יש אנשים שנהנים מהסבל האנושי.
(12:49) יש זה תקשורת?
(12:51) יש פסיכופטים.
(12:53) פסיכופט, והפסיכופת שלך טוב ורע.
(12:56) יש לך פסיכו…
(12:57) אבל חכם ולא חכם יש את הפסיכופטים שהם לא חכמים במיוחד והם בכלא יש את הפסיכופטים שהם חכמים מאוד מנהלים את העולם מנהלים את העולם אתה יודע לא כולם אבל יש.
(13:15) והם יודעים להפריד בין טוב או רע והם עדיין מוכרים ברע.
(13:19) עכשיו איך אני יכול לצפות?
(13:22) שגם אם אני עושה טוב מה עכשיו כי בא מישהו, זה יהודי קטן ורוצה עכשיו לעשות טוב בעולם לא, לא.
(13:30) זה מאבק שלא יגמר בין טוב ורע.
(13:34) החוכמה אבל וזה היופי הוא וזה מה שאני אוהב לראות גם בהופעות שלך שבחושך והרע הוא חתיכת חושך כל אור הוא אור גדול.
(13:43) נכון.
(13:44) וזה מה שרואים במקומות האלה, גם ראיתי פה איזה…
(13:49) דפדפתי לרגע וכל משפט פה מנצח, באמת, אני עוד אשכב את זה עוד הרבה שמישהי כתבה לך אני רקדנית, לבנונית והיא מציעה לבוא לעלות על הבמה ולהניף ביחד דגל ישראל ודגל לבנון נכון ולא יכלה לחזור ללבנון אחרי זה בגלל שהיא עשתה את זה החושך כמובן התנהג כחושך אבל תחשוב כמה אור אומץ מצידה איזה רוזה פארקס לבנונית ממש, וואי איזה משפט תראה מה שאתה אומר על פסיכופטים הוא נכון גם בוא נגיד 1 התכונות הידועות אצל פסיכופט היא חוסר אמפתיה היכולת להניח שאם אני ואתה שולחים חיילים לשדה קרב ואחר כך צריכים לבשר למשפחות שלהם על זה שחלק מהם מתו לא נוכל לשאת את זה אנחנו לא פסיכופטים, אנחנו נרגיש גם אחריות אנחנו שלחנו אז זאת אומרת המון לא שכל פסיכופט הוא כזה כאלו את הנשים אנחנו פשוט לא היינו מסוגלים אני יש לי הרבה הערכה גם כן לאנשים מסוגלים אני אומר, אני לא הייתי מסוגל לא הייתי מסוגל, אולי הייתי מסוגל אם הייתי עומד בראש הפלוגה או בראש השיירה אז יכול להיות ששם אני שם את עצמי יכול להיות שככה כן הייתי מסוגל התובנות שלך הן מאוד נכונות בטח בטח מה שאמרת לגבי הקושי אתה יודע בשפת הרחוב, ביפו, אז תמיד היינו אומרים אתה תהיה יותר טוב בששבש רק שהיריב מולך ינצח אותך מארס כל הזמן, אתה תשתפר בששבש עם השחקן שמולך הוא טוב דיברנו מקודם על למתוח את המיתר כשהוא רפוי מדי אין צליל כשהוא מתוח מדי אתה תקרא אותו, אבל כשהוא מקוון הוא מנגן והקושי איך תהיה יותר טוב בששבש כשהשחקן מולך יותר טוב בששבש, אחרת אין לך לאן לשאוף, אין לך לאן להתעלות לכן הקושי הוא מתנה וזאת תובנה מדהימה שקוראת בסיפור שלי בטאג’ מהל שאני מספר לחברים, ושאתה הבנת אותה גם, ובחזרה לשאלה הראשונה אז התחלתי לכתוב בזה שהייתי מספר לחברים את הסיפור הזה ושהייתי מספר להם על הקשיים שנתקלתי, זה שבסוף הצלחתי ושבסוף הם שיחררו אותי כי בסך הכל באתי לשוטרים שמה ואמרתי להם חבר’ה אני רק בן אדם שהלך אחרי החלום שלו זה נקרא פשע בעולם?
(16:18) זה פשע בעולם הזה?
(16:21) לא, אבל היה אסור שם להקליט וזה אוקיי, אבל הקלטתי אני יהודי, הקלטתי את עצמי שר את שירת המואזין המוסלמי שמעתי את זה כילד ורציתי להקליט את זה כמתנה ללהקה שלי הם בסוף משחררים אותי, ואני יוצא משם בצרחות לפני שנייה חשבתי שאני הולך להיזרק לכלא כלא הודי זאת אומרת, אתה ממש חי את הקושי של אני הולך לכלא אבל אז דיברתי איתם ואז שכנעתי אותם שאני לא אלך לכלא הצלחתי לשכנע אותם שהם צריכים לתת לי ללכת, והם נתנו לי ללכת אבל בחזרה לשאלה הראשונה הראשונה אז הייתי מספר את זה לחברים, פתאום הייתי מוצא אותם עם הלסת למטה, ואומרים לי תקשיב אתה חייב לכתוב את זה מה לכתוב?
(17:03) אני יש לי 12 שנות לימוד אין לי בגרות אני מתבלבל דקדוקית בין 3 לשלושה עד היום, עד היום, עד לעצם היום הזה אמרו לי תכתוב את זה ככה כמו שסיפרת לנו עם הקסם שלך ועם השפה הפשוטה שלך תכתוב את זה ככה ואז התחלתי לכתוב.
(17:23) הייתי כותב, הייתי עוזב את זה, הייתי נוסע להופעות.
(17:27) 18 שנה קיבצתי סיפורים, ולא פרסמתי את זה אף פעם.
(17:32) הרגשתי שזה מספיק טוב או חשבתי ש.
(17:35) לא יודע מי אני בכלל והדבר השני ששכנע אותי להוציא את הספר היה השבעה באוקטובר ומה שקרה בעקבותיו ראיתי המון מוזיקאים פתאום שמים על עצמם כפיה פתאום עושים פרובוקציות בעיקר היה איזה הרכב אירי 1 בשם ניקאפ, מניף דגל של חיזבאללה על הבמה שם על השלט עכשיו אני אף פעם לא הייתי נגד פלסטינים, אבל אתה רואה פרובוקציה, הוא לא כתב על זה אף פעם שיר אתה רואה שנוספים לו 200 1000 עוקבים על פרובוקציה אנחנו יצאנו לסיבוב הופעות ופתאום נתקלתי בתנועת החרם בברצלונה שניסתה לחסום את ההופעה שלנו הם הצליחו לבטל לנו את ההופעה, אבל אז יצרתי קשר עם בעל המועדון וסיפרתי לו את כל הספר באימיילים.
(18:34) אמרתי לו אני רוצה לספר לך סיפור ואז התחלתי לספר לו סיפור על זה שעשינו טורים להקה פלסטינית סיפרתי לו עוד סיפור שאני שמתי על עצמי כבר ב1994 לפני שגרטה בכלל נולדה או כל אלה שהיום קונים את זה בally express, no offence סיפרתי לו על זה שעשיתי טורים 5, הנה אתה רואה אני מתבלבל עם 5 להקות בוסלביות זה לא טעות, אתה יודע מאיפה זה מגיע?
(18:58) אף 1 לא יודע בסוף אתה חוקר חוקר חוקר 3, 3 אפשר ככה וככה נכון הגשש החיוור אומרים אנחנו התחלקנו לשלושה קבוצות אז הוא אומר לו 3, אז הוא אומר לו מה 3?
(19:11) אני ספרתי בדיוק גם ככה כן הפרעות קשב בוא כן מותר בקיצור, סיפרתי לבעל המועדון הזה את כל הספר, את זה של הכפייה, ושהופעתי עם להקה פלסטינית ויצאנו לסיבוב הופעות עם 5 להקות וששחלקתי פרס של המגזין מטאל הכי גדול בעולם לא הסכמתי לקבל אותו אם אני לא אקבל אותו עם להקה פלסטינית אמרתי לו אני בונה גשר כל החיים שלי איך אני חלק מהבעיה?
(19:35) למה להחרים אותי?
(19:36) זאת אומרת, רק בגלל שאני ישראלי אז אולי יש פה גזענות?
(19:40) אולי יש פה אנטישמיות?
(19:42) בקיצור, במשך שבוע ישבתי וסיפרתי לו את כל הספר בסוף הצלחתי לבטל את הביטול יפה הצלחתי, וזה אולי 1 מהמקרים הבודדים שמוזיקאי ישראלי הצליח לנצח את תנועות החרם ואז אמרתי לעצמי אם היה ספר, הייתי פשוט שולח את הספר מאמזון עם הפניה לעמודים כי עבדתי כמו חמור לא הסכמתי לקבל את הביטול ואז אמרתי אני חייב את הספר הזה לעולם אני חייב אותו לישראלים, אני חייב אותו לפלסטינים, אני חייב אותו לנדב אני חייב, אני חייב שהוא יצא.
(20:16) זאת אומרת, תן אותו לעולם, זה אור חלק מכירים את הסיפורים שלי אבל לקבץ את כולם, את המסה בתוך מקום 1 לא קרה תן את זה לעולם ואז התיישבתי אחרי שחזרתי מסיבוב הופעות וזה מה שעשיתי עד שעכשיו הוא יצא לאור אני מחזיק את הספר הזה והוא אולי עיצוב הוא מהמם ואני רוצה לדפדף לקחת, בוא נקרים מתוך זה משהו.
(20:45) יאללה.
(20:45) כי יש פה אוצרות.
(20:51) לא הכל בסדר מלבד העובדה שההוצאה לפועל שוב רוקנה לאבא שלי את הבית.
(20:55) אבל אני לא חושב שזה קשור.
(20:59) מה זה?
(21:01) אני בא מרקע מאוד מסובך כלכלית אבא שלי בימי ילדותי המאוחרת בוא נגיד ככה, סבא שלי הלך לעולמו ואבא שלי תפס את המושכות לידיים שלו אבא שלי הוא בן אדם שהוא אני תמיד נוהג לקרוא לו מלאך מתוסבך הוא מלאך, הוא זרק שמיכות לשבועים מצרים תוך כדי המלחמה, שהם ללא ספק היו הורגים אותו בשדה הקרב.
(21:29) הוא זרק להם שמיכות אין הומלס שהוא יעבור ברחוב והוא לא יתן לו משהו ואבא שלי הוא אפשר לקרוא לו חסר כל אין לו נכסים, אין לו בית, הוא איבד את הכל וכבר אז בצעירותו שהוא ירש את העסקים מסבא שלי, זכרונו לברכה, הוא הסתבך איבד את הכל, הגיע למצב שהוא אפילו ישב במעשייה הוא 3 וחצי 2 וגם אני הסתבכתי כתוצאה מהתסבוכות שלו.
(21:59) חלק מהדברים נרשמו על שמי אני הייתי בהוצאה לפועל הייתה תקופה אתה בטח לא יודע מזה אבל באותם ימים שראית נסיך בפלורנטין, הנסיך הזה היה עם עיכוב יציאה מהארץ וכל פעם שהייתי צריך לנסוע להופעה בחול הייתי צריך שאבא שלי ילך או ישים פיקדון או ירשום בקשה או לפעמים יעשה אפילו דברים שאינם חוקיים, בשביל שאני אצא מהארץ להופיע עם הלהקה וזה ליווה אותי כל החיים, אני גם ראיתי הרבה פעמים איך המערכת לא עוזרת לך להתרומם היא רק דורכת עליך עוד יותר דיברנו מקודם על בית משפט לצדק אתה אמרת לי כאילו אתה נמצא בהלוויה של הצדק ואתה בתוך בית המשפט שהוא המקום של הצדק בערך אם אני לא טועה זה הסיפור שתואר ראשון המשפטים ממש השיעור הראשון, הראשון והמרצה עלתה על הבמה ושאלה, זה היה במשפט חוקתי כן והיא שאלה, תגידו מה זה בגץ?
(23:05) והיינו יודעים, מרווים את היד שילמנו 100 1000 שקל על התואר הזה.
(23:08) אז איך אומרים בית דין גבוה לצדק.
(23:11) ומה תפקידו?
(23:12) היא שואלת.
(23:13) אז זה מישהו מקדימה, תמיד אני זוכר את זה ממש כאילו זה היה אתמול אומר לעשות צדק אז היא עושה ככה רבותיי ככה עם האצבע לא לא אתם הגעתם ללימודי משפטים פה אין צדק פה יש רק חוק כולם לעמוד דקה דומייה לזכרו של הצדק.
(23:35) ככה זה התחיל.
(23:35) העמדתם דקה דומייה?
(23:39) אני חושב שכן.
(23:40) זכור לי שכן, אבל פה יכול להיות שכבר הדמיון שלי שהולך וואו, זה כאילו אבל זה היה לגיטימי והמשכנו עם זה, זה היה מאוד ברור.
(23:47) רק בדיני מתנה נפל לי שם האסימון, זה היה סיפור יפה.
(23:51) אם זה היה בדיני מתנה, נראה לי שנה שנייה או שלישית, היה סיפור, אימא, נספר הרבה את הסיפור הזה, אבל הוא אומר את הכל על מערכת המשפט.
(24:01) אימא תובעת את הבן שלה על דירה שהיא נתנה לו במתנה.
(24:05) היא רוצה את הדירה בחזרה.
(24:07) זה בדיני מתנה לומדים את זה, יש דיני מתנה.
(24:09) וואלה.
(24:10) כמו שיש דיני משפחה ודיני מתנה, מה הקשר?
(24:12) כן.
(24:14) ולמה האמא רוצה את הדירה בחזרה?
(24:16) שמה הדבר הנוראי שהבן עשה שבגללו צריך שהוא יחזיר את הדירה לאימא?
(24:22) הבן הכניס לדירה כלב.
(24:26) בא יקר לי.
(24:28) בא יקר לי.
(24:29) אימא טובעת את הבן שלה הכניס את הכלב לדירה.
(24:32) עכשיו, אתה קורא את זה כמשפטן אהרון ברק מתפלפל על הדבר הזה בעשרות עמודים…
(24:36) סיפור אמיתי?
(24:38) אמיתי.
(24:38) הגיע לעליון.
(24:40) עכשיו אתה קורא כמשפטן אני אתן לך התשובה המשפטית היא כלב זה לא מספיק חמור כדי שיהיה לו לעשות ביטול מתנה.
(24:48) אוקיי, אבל אז כרגע חזרתי אחורה, הלכתי ככה שתי מטר אחורה ואמרתי, ריבונו של עולם, מה קרה פה?
(24:54) איך יכול להיות שהתיק הזה הגיע לבית משפט?
(24:57) איך יכול להיות שהם שילמו עשרות אם לא 100 אלפי שקלים?
(25:00) אימא ובן.
(25:01) אימא ובן, אין פה מערכת.
(25:03) היא ילדה אותו.
(25:03) הנכדים שאתה לא תראה אותם.
(25:06) קטסטרופה שלמה.
(25:08) ברור שזה רגשי, ברור שיש פה משהו אנושי.
(25:11) מה זה מגיע לבית משפט בכלל?
(25:13) מה הקשר?
(25:14) כלב בכלל טריגר למשהו עמוק יותר.
(25:17) כן, יודע, עכשיו 1 לא יודע.
(25:18) זה לא בתוך פסק הדין, אין שם את היחסים ביניהם.
(25:21) אתה מבין שמשפחה הלכה, שם התחלתי להכיר את הגישום, שם הבנתי שזה ואז בעצם אתה רואה שבית המשפט זה רק החוק, זאת אומרת, זה לא העומק, הרובד של הסיפור שהיום אתה צולל לתוכו כי הרי איך אתה מגשר?
(25:35) אתה שומע לעומק מה שבית המשפט לא יעשה.
(25:39) נכון, אתה יודע, אנחנו אומרים את ביום שהוא קצת היסטורי מהבחינה הזאת, היום למשפטנים, אתמול הכנסת חוקקה חוק שמבטל את הלכת הפורפים.
(25:50) פחות רלוונטי לנו, אבל בגדול מה שזה אומר שלפני 30 שנה אהרון ברק אמר שכשאתה מגיע לבית משפט השופט יכול להחליט מה שהוא רוצה.
(25:58) עכשיו היום הכנסת ביטלה את זה.
(26:00) אתה תראה עכשיו בכותרות יש לך מאבק חדש על זה, ועכשיו בגדול אתה אמור אם יש לך הסכם אתה אמור להגיע לבית משפט והשופטים אמורים לפסוק לפי ההסכם.
(26:11) עד כה זה לא בדיוק מה שקורה.
(26:13) אבל זה…
(26:15) איך הכל מתחבר?
(26:17) אתה יודע מה?
(26:18) תראה איך אנחנו זולגים ואנחנו כל הזמן מחזיקים בראש, אנחנו מדברים פה על יהודים וערבים.
(26:22) כן.
(26:22) אנחנו מבינים שאת הפרק הזה שהוא עכשיו יהיה פה לנצח.
(26:25) ויקשיבו אותו יהודים וערבים ואני רוצה…
(26:28) אתה אומר, הנה, אני יודע למה אמרנו את החלק הזה עכשיו.
(26:30) יש לי תקווה.
(26:31) יש לי תפילה שמתישהו אני מניח שזה יקרה עשרות 2 הוא הלוואי שיתבדה, שיקשיבו לפרק הזה אנשים ממדינות הרב והקשיבו לזה אה, כי יש פה איזו הנקות מעניינת גם כן על של מדינת ישראל ואיך אנשים שחוו את המערכת כי גם אני הייתי עם עיכוב יציאה גם אני הייתי עם הכינוס גם אני מכיר את שאתה צריך לעמוד מול שופט ולהסביר למה הוצאת החודש ככה ולמה הוצאת החודש ככה דווקא דווקא של כונס הנכסים זכור, נורא אבל איך מתוך הדבר הזה?
(27:05) אתה מבין הנה, ישבנו שנינו בקטסטרופה אני זוכר שאתה היית שם עם היוטיוב יציאה ואני הייתי סופר שקלים החל לכל חומוס יש לך מועדון מי משלם על החומוס?
(27:17) נכון, נכון כל כך שונה האמת ממה שרואים נכון כל כך בחוץ כל כך נראה וכולנו פצון, כן היא בחוץ נסיך אתה רואה נסיך אבל הנסיך הזה הולך לכונס הנכסים בשביל לקבל את הדרכון שלו בשביל לצאת להופעה כדי שהוא יעשה והוא השגריר הכי טוב שיכול להיות למדינת ישראל כן, המדינה צריכה אותי, לבעוט אותי שאני אהיה את זה למה זה לא קורה?
(27:44) כי הפוליטיקה היא לא באמת נמצאת שם לטובתנו זאת אומרת האנשים שמתיישבים על הכיסאות האלה הם לא באמת אנשים שקמים בבוקר בשביל שיהיה עולם טוב יותר לנדב מה הקשר בין שר התרבות לתרבות?
(28:02) מה הקשר בין שר הבריאות לבריאות?
(28:06) זאת אומרת אני ואתה כשאנחנו מנהלים אופרציות ועסקים כיום אוקי, שבאנו מאשפתות וכיום יש לנו מפעל חיים ולך יש מפעל חיים אם אנחנו היינו מנהלים את העסק אז בטח שלא היינו שמים בהנהלת החשבונות מישהו שלא מבין בהנהלת חשבונות אבל מה קורה בממשלה שר התרבות הוא לא איש תרבות אין לו עומק תרבותי בין אם תשים אותי או אותך אנשי תרבות לידו אנחנו מקרקפים אותו בשנייה פה אין מחלוקת איתך פה אנחנו במחלוקת כי אתה אומר למה המדינה, למה הממשלה לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות.
(28:46) ואני אומר לך אתה יודע מה?
(28:47) מעולם מעולם מעולם מעולם שומע דמוקרטיה, אצולה, פוליטיקאים אף 1 לא עשה.
(28:54) מי עשה?
(28:55) אנחנו.
(28:56) נכון, אני לא במחלוקת איתך על זה, נכון?
(28:58) אז רק בכלל לא אכפת לי מהם.
(29:00) אני חושב שהציפייה שלנו והבנה זה מה שאני הבנתי, וגם אתה הבנת הרבה לפני ועושה את בכל אף 1 לא יעזור לנו, ואנחנו צריכים לעשות בעצמנו.
(29:11) נכון.
(29:11) המדהים במה שאתה עושה זה שמה שאתה עושה זה בישר מקרב לבבות.
(29:19) מביא שלום.
(29:20) מונה השביעי באוקטובר.
(29:22) זה תקשיב, הדברים שאני מספר עליהם אתה יודע רק על עצמי לדבר ידעתי, אומר השיר המפורסם והרבה יש להגיד קוראים פה דברים שכמעט ואין להם אח ורע אני מקבל למשל תמונה של פלסטיני, שביד 1 שלו מקועקעת מפת ישראל שלי ושלך ופלסטין שלו בתוך המפה ציטוט של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ביד השנייה שלו מקוהקה טקסט שלי משיר על היד של פלסטיני נדב לא חולצה טישירט שהוא קנה, לא דיסק מה כתוב שם?
(30:07) כתוב שם לך לשלום הומצא את האמונה יגדל ותפתח ותאבד את השנאה בשביל שתיצור גן עדן עלי אדמות זה משפט שלנו שנהפך לסלוגן שרבים כי ההכהו אותו, אבל פלסטיני שאף פעם לא שאל אותי למי אני מצביע, שאני ישראלי ציוני לפי ההגדרה שלו הולך למקעקע, נותן לו כסף, נותן לו כסף קעקע לי המשפט הזה על היד עכשיו, זה מה שאתה אומר.
(30:52) זה מונה השבעה באוקטובר, זה לא רק מונה השבעה באוקטובר, זה הוא כמשל לא רואה אותי בכלל ממטר אולי אני הקטליזטור שמניע אותו לעשות את זה, אבל בסוף מה שהוא עושה לא רואה אותי ממטר אתה מבין מה אני מתכוון?
(31:10) אתה השליח הקטן שמניע, אבל האומץ שהוא צריך כדי לעשות דבר שכזה מניח על זה הוא נמצא?
(31:17) מההתנעה של המנוע הוא עושה משהו שאני בכלל קטן ליד מה שהוא עושה נכון, אתה נתת את ההשראה אור לגויים אני פריווילג אני ישראלי, אני פריווילג, אני יכול להגיד מה שאני רוצה הוא פלסטיני, נשלט על ידי ישראל בשלטון שהוא לא דמוקרטי עם חופש ביטוי וזה הולך ומקעקע את זה לכן הוא יותר ממני אני רק הסטרטר כן, שזה גם חשוב.
(31:45) אלומת הפנס, היא מתחילה ככה.
(31:48) אבל מישהו צריך להניע את הפנס.
(31:50) בדיוק וככל שיותר אנשים עושים את זה.
(31:52) ואתה זכית.
(31:53) ופה תספר את הסיפור הזה, איך זה קרה אני זוכר, אני מכיר אותו, אבל זה סיפור מאוד מרגש.
(31:59) איך יצא שלהקת מטא לישראל מפאפו פתאום מגיעה לטורקיה כן עם רבבות שמה כן איך זה קרה?
(32:10) סיפרת את זה מלא אבל זה סיפור שהוא מהמם הלהקה לא הייתה קיימת.
(32:16) זאת אומרת, נכנסנו למעין איזה קיפאון ופירוק ולא יודע מה קרה שם, 1 נסע להודו השני התחיל קריירת הייטק היינו, אתה יודע, צעירים לא יודעים כל כך איך להתנהל 1 מול השני נכנסנו לאיזה קיפאון יום 1 אני יושב בפלורנטין ועם חבר שלי איתי גבאי שהוא היום חבדניק הוא יושב במטבח, הוא עושה קפה ואני יושב מול המחשב אנחנו מדברים על שנת 2000, משהו כזה, בג 2000, שנת 2000 אתה יודע אין ווטסאפ, אין פייסבוק, יש אימייל, יש מחשב ואימייל הכל מחובר ADSL אתה יודע עם רעשים של פקס איזו תקופה ואני מקבל מייל במייל אני רואה השם של הכותב עז אדין ג’וחיין עז אדין כבר נשמע לי כמו החמאס אמרתי אולי זה וירוס אבל אני רואה במייל שרשום ממש אני רואה מצורף קובץ וידאו, אמרתי אולי זה הווירוס, אבל אתה יודע, אני לא כזה, פתחתי את הקובץ יפתח הוידאו ואני רואה ערבי, מוזיקה שלנו ברקע עוד פעם מראים את השרוול של היה שלו, זה היה הראשון מראים את השרוול של היה שלו ואני רואה יש לו פה לוגו של אורפנדלנד מקווקע זה היה הראשון וואו אתה שאלת על טורקיה, אני מתחיל קצת לפני זה לא הכרתי את זה.
(33:56) כן, אני מתחיל קצת לפני עכשיו הלהקה לא קיימת אני יושב בחדר, מקבל פתאום מייל של מישהו שעשה קעקוע הראשון הפלסטיני שסיפרתי לך עליו זה מגיע איזה 1520 שנה אחר כך אני אומר מה ראיתי עכשיו?
(34:11) אני קורא לאיתי, אני אומר לו צ’ופר, צ’ופר בוא בוא בוא תראה משהו הוא בא, הוא מסתכל, אני שם את זה עוד פעם אנחנו בשוק ערבי כי אקה הלוגו של להקה שלא קיימת, זאת אומרת שלא פעילה 6 2 לא עשתה כלום, כלום יצא אלבום שם לפני זה משהו?
(34:32) היינו להקה לפני זה, בניינטיז, עשינו 2 אלבומים ושש 2 של כלום אני מקבל את זה אחרי השש 2 של הכלום.
(34:38) עם 2 אלבומים שבאלבומים האלה כמובן הצטלמתי עם כפייה ושמנו מסגד על העטיפה היה שם המון תוכן כבר יצוק לתוך הדבר הזה ואז התקשרתי ללהקה, אמרתי להם אתם חייבים לראות משהו 6 2 הלהקה לא הייתה פעילה ואז אמרתי להם מה נעשה בחיים שלנו?
(34:59) תראו 6 2 לא עשינו כלום, פתאום צצה הדבר הזה עוד פעם האלומה של הפנס וכמו שתיארת הם היו כולם בשוק אמרתי להם אנחנו חייבים לחזור, אנחנו בואו זה לא סיפור שיש פה לכל 1 או לשלמה ארצי אין סיפור כזה או ללא יודע למי אין סיפור כזה החלטנו לעשות הופעת קאמבק, הייתה לנו הזמנה להופעה בטורקיה פתוחה.
(35:24) היה איזה טורקי שאמר לי מתי שתרצו או שתהיה להקה עוד פעם תבואו לטורקיה ואז אמרנו אנחנו צריכים הופעת קאמבק איחדנו את הלהקה עשינו הופעת קאמבק ב2001 נסענו לטורקיה פעם ראשונה בחיינו שאנחנו מופיעים מחוץ לישראל הופענו רק ברוקסן ובעוד איזה מועדון בחיפה פתאום אנחנו באיסטנבול לכן אנחנו מגיעים לאיסטנבול למפגש חתימות, תור של טורקים בתוך החנות יוצא מהחנות אל המדרחוב חותך דרך לתוך שווארמה הוא נכנס ויוצא מהשווארמה כאילו 100 אנשים באו לראות אותנו אנשים שלא פעילים אתה יודע, זה היה, אני הייתי אז כל כך רוצה שהלהקה תחזור, הייתי יושב אז בלניס ובחומוס ומשכנע את כולם שיש לי להקה, היא פשוט לא פעילה פתאום אני עומד בטורקיה 100 אנשים מחכים בתור, אתה יודע, לחתימה וגם הערבי הזה הגיע שעשה את הקעקוע והוא מביא לי שם ספר על כת השטן שיצא במצרים כל מיני סמלים ומצרים שמצאו אצלם דיסקים של מטאל והכל ויש שם דף 1, אני מדפדף פתאום אני רואה דף 1 עלינו, עם שיר שלנו שהשתמשתי בפסוקים מהקוראן מה מסופר פה?
(36:47) אני שואל אותו הוא אומר לי זה מצאו אצל איזה מצרי מצרי אנחנו כאילו בשלום איתם ושמה המצרי הזה נשפט בבית משפט, אפרופו בית המשפט וצדק הוא נשפט בבית המשפט על חילול הקודש ונידון לחצי שנה בכלא אני אומר לו הוא ישב בכלא?
(37:06) הוא אומר לי הוא ישב חצי שנה בכלא אני אומר לו בגלל שיר?
(37:12) ישב בכלא בגלל שיר?
(37:13) זה כמעט כמו רוצה לבטל מתנה בגלל כלב על השיר שלך הוא ישב בכלא?
(37:19) על השיר שלי הוא ישב בכלא גם להקה ישראלית, גם להקת מטאל שזה כת השטן וגם יש בתוך זה פסוקים מהקוראן עכשיו הקוראן מעולם לא אמר אל תשאיר אותי יש הנחות עבודה אנושיות שקבעו שאסור לך לשיר מהקוראן עכשיו התייחסתי לקוראן בכבוד קראתי, בחרתי משפטים, בתוך טקסט רציני אין שם כוסיות עם ביקיני או איזה פרובוקציה הכל רציני מחקר מעמיק, אתה יודע חצי שנה בכלא וזה ממש כמו הכלב והאמא שרוצים לבטל את ההסכם המתנה אבל אז אתה מבין, עוד פעם, לפני שנייה אני בפלורנטין, ואין פתאום אני קולט רגע אין לי להקה פתאום יש פה 200 אנשים עומדים בתור לחתימה אתה נותן לי ספר ממצרים של מישהו שנזרק לכלא לחצי שנה בגלל שיר לך יש קעקוע של הלהקה שלי על היד אתה ירדני ואתה פתאום אומר זה מטורף סתם אבן שאתה זורק לכיוון הזה אתה לא יודע מה היא עושה או מילה שאתה אומר או איך אמרת הפודקאסט הזה בצפייה בעוד עשור בעוד 5 2 בעוד שנה אתה לא יכול לדעת מה אנחנו עושים עכשיו אבל אני מרגיש שאנחנו עושים טוב בוודאי שאנחנו עושים טוב אנחנו מאותו הצבא, אנחנו מאותו הכפר והלהקף חי את זה כבר אתה יודע למודל שממש מראה את האוטופיה שהיא כבר לא אוטופיה מה זה אומר?
(38:59) זה יכול לקרות אנחנו חיינו עם פלסטינים באותו אוטובוס ועשינו סיבוב הופעות, כיבסנו ביחד בישלנו ביחד שתינו קפה ביחד, הופענו ביחד זה לא קרה באותו בניין פה ברחוב איפה שאנחנו נמצאים זה לא קרה באותה שכונה, זה קרה בתוך אוטובוס שותפות גורל ואנחנו חיים על אותה אדמה את יודעת טשרניחובסקי אמר האדם הוא תבנית נוף מולדתו גם אנחנו וגם הפלסטינים אנחנו תבנית נוף המולדת הזו.
(39:30) אפרופו הפינה של רחוב טשרניחובסקי, כן.
(39:32) בבקשה.
(39:34) משפט כל כך יפה, תבנית נוף מולדתו זה כאילו וגם אנחנו תבנית נוף של אותה מולדת.
(39:41) אנחנו, יש פה מיליונים ישראלים ומיליונים פלסטינים.
(39:46) אפשר להמשיך להרוג 1 את השני לנצח.
(39:49) או לנסות לבנות את הגשר שנוכל בו ללכת 1 אל השני ולמצוא את הדרך לחיות יחד.
(39:57) אתה מגשר כיום, אתה מה זה מגשר אתה נהפכת לקבלן גשרים אתה יודע שאשכרה משקין שלום בין אנשים בין בעל ואישה בין אמא ובן בין ישראלי ופלסטיני זה לא משנה עשיתי את הקורס, אני מאוד בעד להנגיש את הידע.
(40:25) אז יש לי קורס גישור בסיסי שלי שהחלטתי לעשות אותו גם בערבית.
(40:31) עכשיו עם בינה מלאכותית יש אווטאר שלי, אתה יכול לעשות קורס גישור בערבית, אני מדבר ערבית.
(40:36) מי עזר לי לתרגם אותו?
(40:40) לימה, שהיא נוצריה מיפו, שנשואה לחמד, שהוא מוסלמי ירדני.
(40:47) הוא ישב כאן ועזר לי בעבר, וזה היה תוכנית המלחמה.
(40:52) זאת אומרת, טילים פה למעלה, ואני יושב פה עם ירדני מוסלמי שמספר לי שאבא שלו באמן היה עובד תימני וסורי ומצרי, איזה יופי ככה אנחנו עושים שלום.
(41:07) אני חושב ואמרת לאדם הוא נוף מולדתו שהתפקיד שלנו הוא לוודא כי אנחנו זה אנחנו, אתה יודע.
(41:15) אנחנו לא נשנה את הפחדים החששות, אתה יודע צריך לקרות דברים מאוד מאוד קיצוניים כדי שאנחנו נשתנה.
(41:21) אנחנו כן יכולים, אני חושב שצריך להבין זו 1 הבעיות בתפיסה המערבית שאנחנו חושבים שהכל נגמר בהסכם.
(41:28) לא, הדברים האלה לא יגמרו בהסכם.
(41:31) זה עניין הסכמים, זה עניין של איך החיים עצמם.
(41:35) וזה ייקח עשרות 2 של חינוך.
(41:37) ומה שאנחנו יכולים לעשות, זה איך אני לא משנה לעצמי.
(41:44) זה לא שעכשיו אני ארים טלפון לפלסטינים ואעשה איתו שיחה.
(41:47) מעולה, זה יפה.
(41:49) אבל התפקיד שלי זה לעשות לילדים שלי שנוף מולדתם יהיה כזה שהם יוכלו לראות משהו חיובי ולצמוח ממנו.
(42:01) זאת אומרת, אני יכול להכניס להם את הפחד, כמו שדוד שלך אמר לך שכל הערבים רוצים להרוג אותנו.
(42:07) כן.
(42:07) אבל אז בעצם אנחנו נגזור, גם כן הילדים שלנו יכתבו מוות לערבים.
(42:11) תשמע, הפוליטיקה בנויה על זה.
(42:13) אבל אני שזו גם ההזדמנות שלנו פה בפודקאסט הזה, הרי זה ערוץ תקשורת.
(42:18) מי צריך את ערוץ התקשורת האלה?
(42:19) זה נגמר.
(42:20) נכון.
(42:20) עזוב, לא רלוונטיים.
(42:22) היום בארהב אנחנו יודעים, אנשים יותר מאזינים לפודקאסטים ולטיקטוק מאשר לרשתות.
(42:28) אנחנו, הגילאים שלנו דור האיקס, אנחנו נותנים יותר מדי משקל להם.
(42:33) טוב כי אנחנו עוד…
(42:34) אנחנו מיושנים כבר.
(42:35) מיושנים, אבל אתה שלא היית מיושן והיית מוכחת את זה.
(42:39) אם אנחנו עושים את מה שנכון לנו עם הקושי, לא מצפים למתנות, לא מצפים שיהיה קל וכיף כי אנחנו עושים משהו טוב לא, אלא פשוט בגלל שזו השליחות, וזה מה שצריך לעשות, וזה הדבר הנכון לעשות.
(42:52) ואז עושים את זה, אז הדברים קורים.
(42:55) אני חושב שככל שאנחנו נמשיך במקום הזה, ואתה תמשיך עם המוזיקה הזאת שלך, המוזיקה הנפלאה שלך, אני אומר את זה, והיכולת שלך לגעת באנשים, כי זה לא המוזיקה, זה אתה יותר, זה קסם.
(43:08) המוזיקה היא כלי.
(43:09) היא כלי, בדיוק.
(43:09) כי זה יותר מזה.
(43:12) נכון.
(43:12) הוא אמר לי פה חרדי לפני כמה חודשים, שמוזיקה זו דרגה 1 מתחת לתורה.
(43:18) זאת אומרת, היכולת של המוזיקה לחבר עולם הניגון זה דבר נפלא ומי שמצליח לעמוד בזה.
(43:24) ואמנים שמצליחים, אתה יודע, היה לי כישלון טוטאלי 1.
(43:29) בין עולם הגישור לעולם התרבות אני ניסיתי לייצג אני אספר את זה פה פעם ראשונה.
(43:37) הכי גרוע שעשיתי ניסיתי לחבר אומנים לעסקים.
(43:41) קראתי לזה show business, אמרתי בוא אני אחבר אותך כי עם עמותות ארגונים שאתה יודע לדבר מול במה.
(43:47) העסק הזה הוא רוצה להגיע לקהל, אתה יודע לדבר, בוא נעשה את החיבורים על הפנים, זה היה פלופ היום.
(43:54) שתי דברים שזה לא…
(43:56) בניתי לא נכון, עסקית, לא תמחה…
(43:58) עשיתי באמת מלא טעויות שמה.
(43:59) מאוד מצטער על זה.
(44:00) זו זכותך הזאת.
(44:01) כן, למדתי מהטעויות שלי.
(44:03) למדתי מהטעויות שלי.
(44:05) אני גאה בהן, אבל אני יודע שהייתה טעות.
(44:10) ואמרתי שם למוזיקאים, תקשיבו, אתם המנהיגים.
(44:16) מוזיקאים זה תיאטרון הוא עולם קטן.
(44:18) כן.
(44:19) אף 1 לא מאזין לתיאטרון באוזן.
(44:21) קולנוע אתה יושב בסיטואציה.
(44:23) מוזיקאים אתה הולך איתו באוטו, הולך איתו ברחוב, אתה פוגש אותו הוא באמת זה שמשפיע אמיתי אני רוצה להוסיף למוזיקאי יש פריבילגיה ששומעים את המוזיקה שלו בשני מקומות שתופכים 1 בשני.
(44:41) זאת אומרת, שומעים את פינק פלויד בעזה ושומעים את פינק פלויד בהתנחלות אביתר.
(44:47) אוקי שומעים את פינק פלויד, אתה יודע, בווייטנאם ושומעים את פינק פלויד באמריקה יש למוזיקאי פריבילגיה שבחדר שלו כשאתה היית עושה הופעה בג’פן או בקולטורה נמצאים בקהל להטבים דתיים, שמאלנים ימניים, נשואים גרושים המקום מאכלס לרגע 1 תחשוב זה כמו בית תפילה במובן מסוים, אפילו יותר מבית תפילה כי הוא לא מבדיל בצבע או בגזע או במין או בדעה כולם באים לשם לראות את מקסימיליאן האגר אוקיי כולם באים לשם אני הייתי בהופעה באים לשם עכשיו תחשוב, כולם נמצאים שמה ומה שמאחד ביניהם הוא מקסימיליאן הוא המוזיקאי זה לא קורה לפוליטיקאי, זה יכול לקרות לצייר בסקייל יותר נמוך, זה יכול לקרות למחול יותר נמוך, לתיאטרון בסקייל יותר נמוך.
(45:51) אבל המוזיקאי ומה הקסם של מוזיקה?
(45:56) הרי אם היית אומר לפלסטיני, לפני שהוא הולך למקעקע אח שלי בוא, אתה מקעקע להקה ישראלית של ציוני שלא דיברת איתו מעולם, אתה לא יודע מה דעתו הפוליטית זה הולך לראש אתה הולך לקעקע ואז הראש היה מתחיל לחשוב רגע, אולי לא כדאי אם על ספר קיבל חצי שנה, מה אני אקבל על קעקוע?
(46:17) בדיוק, וזה מהראש.
(46:19) מה קרה עם המוזיקה?
(46:21) חץ ללב נכון ישר ללב אתה פועל מהלב, אתה פועל כפרפר לאש, אתה פועל כאיור לוגית, אתה הולך אחרי הלב שלך, שאני מקליט את עצמי שר אללה וואכבר את המואזין אני יהודי בטאג’ מהאל ונעצר, כמו שהוא מקעקע את זה על היד שלו, אתה מוזיקאי, וזה פריבילגיה מתחת לעולם התורה, בוא נשים את זה שם זה נוגע בקדושה לכן אני התעצבנתי על מוזיקאים שעושים פרובוקציות אני יודע כמה קודיש יש בבוב דילן שכתב את מאסטרס אוף וור, או כל שיר שהוא כתב שהיה שופר ומורה דרך של אנשים בתקופת המלחמה עם וייטנאם או בכלל כמעט אין בן אדם שיכול לשים באצטדיון כל כך הרבה אנשים ולגרום להם לבכות והמוזיקה היא תרופה, תרופה לכן היא הכלי שלי, לכן היא כלי העבודה שלי אני בסופו של דבר מגשר, מטפל הייתי יכול לעשות את זה דרך עוד פלטפורמות, אבל לא הלכתי להיות מוזיקאי כי רציתי לרשום על האקסית שלי אין לי שירים על האקסית שלי יש לי רק שירים שבונים גשר, זה בעצם מוזיקה יוצאת דופן בהקשר הזה, אני אוהב את המוזיקה ככלי, אבל הכלי שלי לעשות שלום ולבנות גשר אני כל כך מאחל לעוד מוזיקאים שילכו בדרכך, אני חושב שבאמת מי שיבין את המקום הזה יש לי חבר שהוא מגשר שהוא התחיל שהוא מגשר עם מוזיקה ניר שמו.
(48:11) הוא אומר לפעמים אני יושב בחדר, יש לופשה פסנתר.
(48:13) הוא מכניס כי באמת המוזיקה והתדר שלה…
(48:16) וואי יש לי משהו להגיד על זה.
(48:18) זה כלי אדיר, קדימה.
(48:20) תגיד.
(48:20) אני רוצה גם כן בתוך המקום הזה חשוב לי שתגיד מה שיש לך להגיד.
(48:26) אני ממש רוצה לתת לך כאילו שאלת את השאלות…
(48:29) אז ממש הובלת אותי אל משהו שהוא הבסיס של כל ה…
(48:33) נקרא לזה התזה שלי לבניית הגשר.
(48:39) אני טוען גם בספר ובכלל כדרך עבודה שהדרך הראשונה לגשר בין 2 אנשים היא מציאת מכנה משותף.
(48:49) כי אתה והבן אדם שעומד מולך בסכסוך שום דבר בו ככה אתה מרגיש לא מייצג אותי אני לא מאמין בשום דבר שהוא דוגל בו שום דבר ממנו זה לא אני, אנחנו אין לי קשר ושום דבר איתו מעבר לעובדה שאנחנו נושמים חמצן לפני שאתה בכלל מתחיל לגשר אתה יכול להראות להם שהם דומים במשהו, לשני אנשים והכי קל יהיה ללכת למוזיקה, כי שניהם בטח אוהבים מוזיקה, יכול להיות ששניהם אוהבים את אמיר בן עיון ואז אפשר לשבת איתם ולדבר חצי שעה על אמיר בן עיון נכון או על פינק פלויד לצורך העניין נכון עזוב את הסכסוך, חצי שעה על פינק פלויד אה, אתה אוהב את מדל?
(49:38) אני יותר בן אדם של אנימלס אבל אתה יודע, הסולו של גילמור ואם מוצאים את המכנה המשותף הזה אז קודם כל בכלל לפני שניגשים לגשר על הסכסוך יודעים או נזכרים שיש בנו משהו משותף 1 שנינו אוהבים את פינג לוד, לא כולם אוהבים את פינג לוד איזה יופי, אתה נתת לי פה עכשיו כלי קודם כל אני לוקח אותו, אני אגיד לך מה עשית לי כאן החבר שלך עושה את זה עם המוזיקה, אתה התחלת את זה והדלקת אותי, ואתה אמרת שחבר שלך מטפל לי מוזיקה, לא ידעתי אם הוא מטפל בה כמכנה משותף.
(50:08) יותר מאשר פה, שם זה בתוך תהליך, אתה באת פה עם משהו חדש, שיטת העבודה שלי, שותפות חדשה שמה, אומרת אנחנו מתחילים את הקונפליקט לדבר על אנחנו רוצים שנינו.
(50:19) מה המטרות שלנו?
(50:20) מה המטרות?
(50:22) עכשיו, לא משנה כמה בכל קונפליקט שיש בין אנשים, הוא נובע מתוך מערכת יחסים.
(50:28) אם לא הייתה מערכת יחסים, היינו נפגשים.
(50:30) זאת אומרת, יש פה משהו שמאחד בינינו, כנראה שגם פעם הסתדרנו 1 עם השני.
(50:35) פעם גם היהודים והערבים, הינה כמו סבתא שלך והחברה שלה, היו הסתדרו.
(50:40) היה את המקום הזה.
(50:41) בוודאי.
(50:42) אז אני, עכשיו, אם אנחנו נדבר אחורה, כל 1 חוזר לנרטיב שלו, הכרה בנרטיב, לא יוצאים מזה.
(50:48) זה סוכני הרשע שתדע זה הפטנט שלהם.
(50:51) לגרום לנו לדבר על מה היה.
(50:53) כל פעם שמישהו מדבר על מה היה אתה יודע שהוא לא רוצה לפתור.
(50:55) הוא רוצה להרגיש צודק, צודק זה לא חכם.
(50:59) מה שאנחנו עושים זה להסתכל קדימה, מהן המטרות שלנו?
(51:02) מה חשוב לי?
(51:03) מה חשוב לך?
(51:03) מה חשוב לשנינו?
(51:05) כשיש הורים גרושים אז הוא יגיד, אפשר יגידו, הילדים שלהם.
(51:09) ומתוך זה פתאום נוצר קרקע.
(51:11) אתה אומר רגע רגע רגע תקשיב, גם כשהם לא מכירים 1 את השני או כשהמתח הוא מאוד גדול והם לא מצליחים, אתה תמיד יכול למצוא איזה שיר.
(51:21) שיר של…
(51:22) תומר יפו, נשאר חושב על ברי שגם כן ככה יפו.
(51:25) כן.
(51:26) איזה משהו כזה של עוד חוזר הניגון ככה חוסר לי במקום הזה, איזשהו שיר שלכל 1 הוא פגש אותו באיזושהי נקודה ואז נשים להם את המוזיקה הזו, את הצליל הזה, אני חושב שיש שם הרבה שירים ישראלים של כל כך…
(51:40) אתה בכלל בשיחות פרטניות איתם יכול לעלות על זה אפילו, אתה מבין?
(51:43) זאת אומרת, אתה עכשיו מדבר עם 2 אנשים בסכסוך ואתה מדבר איתם על איזה מוזיקה הם אוהבים.
(51:48) יפה, ואז אני אנסה להמשיך.
(51:50) אתה יודע מזה שדיברת איתי ומזה שדיברת עם ההוא שאני רוצח איתו ששנינו אוהבים את בארי.
(51:55) אוקיי אמר לי מישהו אתמול, שיש לו חבר, שצריך לשדך אותו אני חשיבה אסוציאטיבית.
(52:04) והוא אמר, החבר אמר לו תשמע זאתי ואתה אתם באותה אנרגיה.
(52:09) אני לוקח מתוך הדבר הזה ואומר אם אנחנו יושבים עם 2 אנשים שונים עושים איתם איזושהי עבודה, מבינים את המוזיקה שלהם, בדרך המוזיקה מייצרים את האנרגיה הזאת שלהם, אז הם יהיו באותה אנרגיה באותה נקודה, ואז שייפגשו.
(52:25) זאת אומרת גם במקום הזה על טקסי הפיוס, האמת והסליחה שיהיו פה בסופו של דבר, אתה מכיר את הטקס, זה מה שהיה אבדו מאפריקה.
(52:34) בסוף זה יהיה צריך.
(52:35) עכשיו אני אבין איך נביא אותם לשמה דרך המוזיקה.
(52:39) נשים צלילים, נייצר שיח, הוא לא ייקח דקה.
(52:45) לא, אבל אתה מדבר חצי שעה שנדבר על פינק פלויד.
(52:48) קדימה, על פינק פלויד?
(52:49) אבל 10 2 שנדבר על פינק פלויד.
(52:52) כמה שנדבר יותר על פינק פלויד ועל אופן לנד אנחנו עושים שלום.
(52:58) שלום זה לא הסוף, לא המסמך, לא טקס החתימה על…
(53:03) זה לא ההסכם.
(53:04) זה לא הסיפור, זה לא מעניין.
(53:06) זה היכולת שלנו וזה רלוונטי לכולם לא משנה איפה הם.
(53:09) איחוד לפסיכופתים.
(53:11) המטרה שלנו לחיות בכבוד לגדל ילדים, לישון את הולכת בביטחון ולהתפרנס מה אנחנו רוצים ולעשות מוזיקה.
(53:21) נכון, הסיפור עכשיו האלמנט השני הוא כבוד, אתה גם ציינת את הכבוד אפשר גם תמיד לשאול תמצא לי משהו 1 שאתה יכול לכבד אצל הבן אדם שאתה מסוכסך איתו קשוח כן, זו שאלה ישירה לראש, היא קשוחה קשוח אני יכול להיות שבגישור זה לא טוב, אבל איך יצרתי את העניין הזה?
(53:46) באתי, תחשוב, פלסטינים רוצחים ישראלים אני רואה את זה כשאני נוסע עם בן דוד שלי שחזר עלום קרב אני לוקח שמה לעצמי כאפה אני הולך לטאג’ מאהל, שערה לאואקפא אותו מוסלמי שראה אותי עושה את הדברים האלה הוא ראה שאני מכבד אותו זאת אומרת, אני לא הלכתי כל הזמן איך אמרת אל הנרטיב, כי מה הקשר בין מה שאני עושה לנרטיב?
(54:14) אני הסתכלתי קדימה, מסתכל, אני אוהב את הכאפייה שלך, אני אוהב את המוזיקה שלך אוהב את האוכל שלך נכון, אנחנו הורגים 1 את השני, אבל מה אני אוהב אצלך?
(54:25) זה מה שאני אומר, זה לא הכבוד אתה חיפשת את המקום האמיתי שאתה מכבד אצלו, שאתה מתחבר אליו מכבד, כן שהוא טוב לך, אבל זה מקום אמיתי, זה לא חפש בכוח, אתה לא יכול לבוא למישהו בקונפליקטה לו מה אתה מכבד.
(54:39) אם זה לא אותנטי, אותנטי, תיתן.
(54:42) מחמאה אותנטיתן כמה שיותר.
(54:44) זה בא, זה אמיתי, זה מהלב.
(54:46) ואם אנחנו יכולים כן, זו שאלה שאתה שואל את השאלה אתה ישר שם אותו בהגנה על נרטיב.
(54:52) נכון.
(54:52) אבל אם אתה מייצר שיח פתוח ואתה שואל את האנשים תגידו סגנונות מוזיקה שאתם אוהבים ופתאום מתפתח שיח, שם אפשר לבוא.
(55:02) אבל זה היופי מה שאתה עוסק אתה לעולם, אני רואה אותך בהופעות, אתה לא…
(55:06) כמו ה…
(55:09) איך אמרת?
(55:11) זה שהניף את הדגל של חיזבאללה אתה לא עושה קומבוקציות.
(55:14) לא, לא, לא.
(55:14) אתה בא רך, אתה בא טוב, אתה מדבר אהבה ושלום נכון אז נכון שזה לא מייצר 200000 עוגמים ברגע 1, אבל כשזה נכנס ומתיישב זה מורשת הפרובוקציה הפרובוקציה תיעלם, תישכח הדבר הזה הוא רעיון, הוא ממשיך אחרינו בכלל, אתה יודע, כהומו של רעיון מה אתה רוצה שימשיך אחריך?
(55:36) אני אתאר ככה לסיכום את זה הייתי רוצה שגם אם זה לא יקרה בימי חיי שזה יהיה, זה מונח פה, זה רעיון, יש לו מודל שהוא הנה אפשר ליישם את המודל הזה לרוחב הייתי רוצה להיות בורג, אולי אני כבר, אבל הייתי רוצה שהנכדים או הילדים שיהיה פה הגן עדן הפוטנציאלי שיכול להיות פה כי אני חושב שפה זה מרכז הליבה של גן עדן עלי אדמות, או גיהנום והייתי רוצה שזה יתהפך אל הגן עדן כמו שיש בשיחה בינינו כמו שיש תמיד שראינו 1 את ה…
(56:23) אתה יודע אני לא זוכר אם אי פעם באנו בוייברה 1 לשני הייתי רוצה עולם כזה, אתה יודע כאילו הנאיבי, הילד הנאיבי תן עולם כזה, בוא נחיה ככה זה כן אפשרי זה אפשרי, אנחנו עושים את זה כל הזמן זה אפשרי זה מה שהייתי רוצה שישאר קובי, היית נסיך והפכת למלך.
(56:46) נדב.
(56:47) באמת.
(56:48) אתה פשוט…
(56:49) קטונתי, אבל באמת תודה.
(56:53) אני רוצה להגיד לך באמת תודה קודם כל כי רשום שתדע כי אתה יודע אליך היא לא שפשטת פה, אבל זה הרבה מעבר לזה.
(57:00) התעשייה שלך והטעויות שלך והאתגרים שלך וכל חרא שאתה אכלת, הרבה אנשים אכלו טוב מזה.
(57:10) ואתה נתת מכל הלב, ואתה נותן מכל הלב, ואתה עושה שירות מדהים לעם שלנו, לארץ שלנו, למדינה שלנו, ואני באמת מעריץ ומודה ומוקיר.
(57:21) תודה ורק תצליח ורק תמשיך ושהקול שלך ימשיך להדהד ושהפנה שלך יהיה הכי חזק שאפשר.
(57:29) אמן.
(57:29) משם יבוא התשובה אמן.
(57:30) אני רוצה גם להודות לך.
(57:32) איזה כיף כי אני מכיר אותך במועדונים דרום תל אביבים שגם שם נתת אור, נתת תרבות, נתת אתה יודע עם קושי גדול נתת אירועים שאני זוכר, ציינתי חלק מהם שהייתי בהם ואז מהקושי פתאום אני יושב פה עם נדב חדש אחר, אולי לא אחר, אולי רחב יותר מפותח יותר שגילה את עצמו מחדש בחושך נכון עם גפרור קלישאה, אבל משם מתוך הדבר הזה שאתה מנהל מועדון דרום תל אביבי ומסתבך, אתה פתאום היום בית ספר של אור, של גשרים יש לך מגשרים שאתה מפעיל בנוסף אתה מלמד, אתה מחנך את כל הדברים החשובים חינוך זה מעל הכל ואתה באור ואתה מאיר אתה יודע, אם כבר אנחנו בקלישאות אומרים שנר כשהוא דולק הוא יכול להדליק 5000 נרות כי זה אותה להבה של הנר, שום דבר לא גורע מהאור שלה, אתה מקרב נר מדליק, מקרב נר מדליק זה האור הוא מדליק ולא יורדת לו הבטריה לא יורדת לו האנרגיה ואני 1000 גאה כחבר לראות איזה מלך אתה הפכת להיות ולראות מה יצרת והולדת ולשפת איתך פה אחרי השנים האלה ולחלוק את הדברים האלה היום כשאנחנו גדולים יותר מחוץ לפלורנטין אח שלי אשריך באמת תודה רבה תביא חיבוק