דברים שנשאתי בכנס “באושר ועושר ביחד ולחוד” שהתקיים ב 25.5.16 בכנסת ישראל בהשתתפות: ח”כ הכנסת מירב מיכאלי (שיזמה את הדיון והזמינה אותי לקחת בו חלק), השרה לשיויון חברתי גילה גמליאל, פרופ’ דן שניט, פרופ’ פנחס שיפמן, השופטת סביונה רוטלוי, פרופ’ דפנה הקר, עו”ד אירית גזית ונציגי ארגוני אבות ואימהות שנפגעים מהליכי הגירושין המתקיימים בבתי המשפט בישראל.
חברת הכנסת מרב מיכאלי
כבוד השרה גילה גמליאל
חברי הכנסת
ועמיתי שהגיעו לאירוע חשוב זה
בשיעור הראשון בלימודי המשפטים, שאלה אותנו המרצה “מה פרוש השם בג”צ?” כולנו הרמנו את היד והשבנו בידענות רבה- בית דין גבה לצדק…
“ומה תפקידו? ” שאלה המרצה? לעשות צדק ענו כמה מיושבי השורה הראשונה. “טעיתם!” אמרה המרצה.
חברים הגעתם ללימודי המשפט, פה אין צדק! פה יש חוק! הבה נעמוד כולנו דקת דומייה לזכרו של הצדק”.
גבירותיי ורבותיי, איבדנו את הצדק. ולא מהסיבות הנכונות. ולא כפי שהתכוונו מייסדי המדינה וראשי עולם המשפט בעבר.
תחום דיני הגירושין בישראל הוא הסמל הגדול והכואב ביותר לכך שהפכנו מחברה צודקת שיודעת להפריד בין טוב לרע, לחברה רעה שמאפשרת ליחידים לפגוע ברבים ללא ביקורת וללא הגדרת גבולות ברורים.
משבר הגירושין נחשב לאחד המשברים הגדולים ביותר בחייו של אדם ויש אף כאלו שיגידו שזהו המשבר הגדול ביותר… לא ייתכן שאנו כחברה נעלים עין בעוד עשרות אלפי הורים וילדים, נגררים מדי שנה למלחמות גירושין קשות וכואבות.
בדיבר החמישי כתוב- כבד את אביך ואת אימך…. האם שכחנו את החשיבות בנתינת כבוד לאם ואב? ולא אין הכוונה היא רק להורינו שלנו. הכוונה היא לתת כבוד לכל אם ואב בישראל, ולא לפגוע בהורות שלהם. כי כל פגיעה בהורות מובילה לפגיעה בילדות…
בכל יום אני פוגש אנשים מפחדים, אנשים חוששים, אנשים שנמצאים בצומת הגדולה בחייהם, אנשים שמבינים שלמעשיהם יהיו השלכות בטווח הקצר והארוך. השלכות מהותיות עליהם, על ילדיהם ועל בני משפחתם המורחבת. השלכות שהם לא באמת מבינים ולא באמת מצליחים להפנים את המשמעות האמתית לכל צעד משפטי התקפי אשר הם יבצעו.
השלכות שהם לא מבינים בגלל ייעוץ שגוי ולקוי אשר אינו רואה בהכרח את טובתם של אותם אנשים מפוחדים.
גם היום, ועד אשר יכנס החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה לתוקפו, מתנהלים הליכי הגירושין בישראל בתוך שוק שאינו חופשי ואינו צודק…שוק שאינו מבוסס על תבונה, כנות ויושר. שוק שאינו רואה במטרה להשיג את התוצאה הטובה ביותר למשפחה המתגרשת, כערך עליון.
אני מאמין שמוטלת עלינו כחברה, החובה לעצור הורים מתגרשים מלפגוע בעצמם ובילדיהם. איני יכול להסכים עם החשיבה שמאפשרת ומעודדת אנשים הנמצאים במשבר רגשי, לעשות מהלכים שהם יודעים שיגרמו לעוד ועוד נזק להם ולילדיהם.
החוק להסדר התדיינות במשפחה הוא חוק מציל חיים. אמנם הוא אינו מוציא את האקדח מידיהם של ההורים המתגרשים אך הוא מאלץ אותם להתגבר על ארבעה מעצורים בטרם יוכלו לפתוח בירי.
לפעמים כדי למנוע טעויות גדולות צריך פשוט לספור עד 10.. החוק החדש עושה בדיוק את זה. אומר לאנשים רגע… עצרו… חשבו…. ספרו עד 10 ואז תחליטו. כל כך פשוט וכל כך הגיוני. השאלה היחידה היא – למה זה לא קרה עד עכשיו?
אני מבקש לברך ולחזק את כל מי שתמך וקידם את החוק ולאחל הצלחה ליחידות הסיוע ולכל המעורבים במערך החדש. ככל שאלו יצליחו כך תפחת האלימות בחברה הישראלית וסבל רב יימנע מעשרות ומאות אלפי אנשים. יישר כוח ובהצלחה.
