יש לכם שאלה? אפשר להתחיל בצ’אט הייעוץ למטה מימין.

גירושין בגלל חזרה בתשובה או בשאלה: איך מגשרים כשהאמונה משתנה – פרק 86

הפרק הזה עוסק באחד מסוגי הקונפליקטים הרגישים והמורכבים ביותר שמגיעים לחדר הגישור: מצב שבו אחד מבני הזוג משנה את דרכו הדתית – חוזר בתשובה, חוזר בשאלה, מתחזק או מתרחק מהדת – והמשפחה כולה נדרשת להגדיר מחדש את הדרך שבה היא מתנהלת. במקרים כאלה, הפער אינו רק טכני. הוא נוגע לערכים, לזהות, לחינוך הילדים, לשבת, לכשרות, לקשר עם המשפחה המורחבת ולתחושה עמוקה של “לא עם זה התחתנתי”. בשיחה עם הרב והמגשר חנוך וייטמן עולה תפיסה גישורית חשובה: לפני שמנסים להכריע מי צודק, צריך להבין מה השתנה, מה כל הורה מבקש לשמור, ואיך מייצרים הסכמות שמאפשרות לילדים לגדול בריאים בנפשם, בלי להיקרע בין שני עולמות. הפרק מציג אפשרות מעשית גם לשלום בית וגם לגירושין מכבדים, מתוך כבוד הדדי, הימנעות מכפייה, התייעצות נכונה, והבנה שהילדים אינם צריכים לשמש זירת הכרעה בין אמונות אלא גשר בין שני ההורים.

גירושין בגלל חזרה בתשובה או בשאלה: איך מגשרים כשהאמונה משתנה

פרק 86 בפודקאסט "משהו עם גישור"

כשהאמונה משתנה – כל הבית נדרש להיבנות מחדש

יש מצבים בגירושין שבהם המחלוקת אינה מתחילה מכסף, זמני שהות או חלוקת רכוש, אלא ממשהו עמוק בהרבה: שינוי בזהות. אחד מבני הזוג חוזר בתשובה, חוזר בשאלה, מתחזק, מתרחק מהדת, או משנה באופן משמעותי את הדרך שבה הוא מבין את החיים, את המשפחה, את החינוך ואת הערכים שעליהם הבית אמור לעמוד. לכאורה מדובר בשינוי אישי, פנימי, של אדם מול עצמו ומול אמונתו. בפועל, כאשר יש זוגיות, ילדים ובית משותף – השינוי הזה כמעט אף פעם לא נשאר אישי בלבד.

בן או בת הזוג שלא עברו את אותו שינוי עלולים לחוות אותו כערעור של ההסכם הלא כתוב שעליו נבנתה הזוגיות. הם לא בהכרח מתנגדים לאמונה עצמה, אלא מרגישים שהקרקע שעליה עמדו זזה מתחת לרגליהם. הם התחתנו עם אדם מסוים, בתוך אורח חיים מסוים, עם ציפיות מסוימות לגבי שבתות, חגים, חינוך, משפחה מורחבת, לבוש, תרבות, זוגיות ואפילו שפה. ואז, בהדרגה או בבת אחת, הם פוגשים מישהו שמבקש לחיות אחרת. לא רק לחשוב אחרת, אלא לנהל את הבית אחרת.

זו אחת הסיבות לכך שסכסוכים על רקע דתי או אמוני נוטים להיות טעונים במיוחד. הם אינם נוגעים רק לשאלה “מה נעשה בשבת הקרובה”, אלא לשאלה “מי אנחנו כמשפחה”. הם אינם עוסקים רק בשאלה “באיזה בית ספר ילמד הילד”, אלא בשאלה “איזה אדם אנחנו רוצים שהוא יהיה”. ולכן, כאשר בני זוג מגיעים לחדר הגישור במצב כזה, לא מספיק לדבר על סעיפים. צריך להבין את עומק המשבר, את הפחדים שמאחוריו, ואת האפשרות לבנות מתוכו שפה חדשה.

למה שינוי דתי מרגיש לפעמים כמו בגידה

כאשר אחד מבני הזוג משנה את דרכו הדתית, הצד השני עשוי לחוות זאת כבגידה, גם אם לא הייתה כאן כוונה לפגוע. התחושה אינה בהכרח “בגדת בי עם אדם אחר”, אלא “בגדת בחוזה החיים שלנו”. זוג שהתחתן כחילוני ופתאום אחד הצדדים מבקש לשמור שבת, להקפיד על כשרות, לשלוח את הילדים למסגרת תורנית או להכניס הביתה עולם ערכים חדש – עלול לעורר אצל הצד השני תחושת פלישה. מנגד, זוג שהתחתן כדתי או חרדי ואחד הצדדים מתרחק מהדת, מפסיק לשמור מצוות או משנה את יחסו לחינוך הילדים – עלול לייצר אצל הצד הדתי תחושה של אובדן, פחד ופגיעה עמוקה.

הקושי הגדול הוא ששני הצדדים חווים את עצמם כמי שנמצאים במגננה. הצד שהשתנה מרגיש לא פעם שהוא מצא אמת, דרך או זהות עמוקה יותר, והוא מבקש שיכבדו אותה. הצד שלא השתנה מרגיש שהוא נדרש לשלם מחיר על תהליך שלא בחר בו. מכאן הדרך להסלמה קצרה מאוד: אחד מדבר בשם אמונה, השני בשם חירות; אחד בשם ערכי הבית, השני בשם זכותו לחיות לפי מצפונו; אחד בשם טובת הילדים, השני בשם הגנה עליהם מפני כפייה.

בחדר הגישור, השלב הראשון הוא לא להכריע מי צודק. זו נקודה קריטית. אם ננסה להחליט האם נכון יותר להיות דתי או חילוני, האם נכון יותר לשמור שבת או לא, האם עדיף חינוך תורני או חינוך ממלכתי־חילוני – התהליך ייתקע מיד. גישור אינו בית דין אידיאולוגי. הוא אינו נועד לקבוע איזו אמונה נכונה. הוא נועד לאפשר לשני הורים, שלשניהם יש משמעות עמוקה בחיי הילדים, לבנות מנגנון חיים שמחזיק את המורכבות בלי לקרוע את הילדים באמצע.

הבחירה המחודשת: האם אפשר להישאר יחד אחרי שינוי כזה

לא כל זוג שבו אחד הצדדים חוזר בתשובה או בשאלה חייב להתגרש. לפעמים השינוי אכן מוביל לפרידה, אבל במקרים אחרים אפשר לבנות שלום בית אמיתי, בתנאי שמבינים שלא מדובר בחזרה פשוטה למה שהיה. כאשר אחד מבני הזוג משתנה באופן עמוק, הזוגיות הקודמת אינה ממשיכה כפי שהייתה. במובן מסוים, בני הזוג נדרשים לבחור מחדש.

הבחירה המחודשת הזו אינה רומנטית בלבד. היא מעשית. היא דורשת לשאול שאלות שלא תמיד נעים לשאול: האם אני מוכן לחיות עם בן זוג שמקיים אורח חיים אחר משלי? האם אני מוכן לשלם מחירים מסוימים כדי לשמור על המשפחה? מהם הגבולות שלי? מה אני לא יכול לקבל? איפה אני יכול להתגמש? מה חשוב לי באמת, ומה הוא בעיקר תגובה לפחד או לכעס?

במקום הזה, תהליך גישור יכול לייצר בהירות. לא הבטחה לשלום בית בכל מחיר, אלא מסגרת שמאפשרת לבדוק האם יש בסיס להמשך. לעיתים מתברר שאפשר לבנות הסכמות שיאפשרו חיים משותפים: כללים לגבי המטבח, שבת, טהרת המשפחה, חינוך הילדים, משפחה מורחבת ומרחב אישי. לעיתים מתברר שהפערים גדולים מדי, ואז השאלה משתנה: לא איך נשארים יחד, אלא איך נפרדים בלי להפוך את הילדים לשדה קרב.

הילדים אינם צריכים לבחור בין אבא לאמא

כאשר יש ילדים, הסיכון המרכזי בסכסוך דתי־חילוני הוא שהילד יידרש לבחור בין שני עולמות שמיוצגים על ידי שני ההורים שלו. זהו מצב מסוכן מבחינה רגשית. ילד אינו יכול לגדול בריא כאשר הוא מרגיש שאהבה לאבא מחייבת התרחקות מאמא, או שנאמנות לאמא מחייבת דחייה של אבא. הוא לא אמור להכריע בין אמונות, ובוודאי לא בגיל צעיר. הוא צריך לקבל רשות פנימית לאהוב את שני הוריו, לכבד את שניהם, ולגדול בתוך מציאות שבה הפערים קיימים אך אינם הופכים למלחמה.

זו אחת הנקודות החשובות שעלו בפרק: טובת הילד אינה בכך שהוא ייצא בדיוק בדמותו של אחד ההורים. טובת הילד מתחילה בכך שהוא יהיה בריא בנפשו. כאשר שני הורים מושכים אותו לכיוונים מנוגדים, כאשר כל אחד מנסה “לנצח” דרך החינוך שלו, הילד נקרע. גם אם אחד הצדדים מאמין באמת ובתמים שהוא מציל את הילד, הדרך שבה הדבר נעשה עלולה לפגוע בו.

לכן, בגישור מסוג זה, השאלה אינה רק “איזה חינוך יקבל הילד”, אלא “איזה ילד אנחנו רוצים לגדל מבחינה נפשית”. האם אנחנו רוצים ילד חרד, מפוצל, שמרגיש שכל בחירה שלו פוגעת באחד ההורים? או ילד שיודע שיש לו שני הורים שונים, שכל אחד מהם מחזיק עולם ערכים אחר, וששניהם מסוגלים לכבד זה את זה?

כאשר מנסחים את המטרה כך, נפתח מרחב חדש. הורה דתי אינו נדרש לוותר על אמונתו. הורה חילוני אינו נדרש לוותר על חירותו. אבל שניהם נדרשים להסכים שהילד אינו כלי להכרעת המחלוקת ביניהם.

כפייה אינה פתרון – לא מבחינה גישורית ולא מבחינה אמונית

אחד העקרונות המרכזיים שעלו בשיחה הוא שכפייה אינה יכולה להיות בסיס להסכמה. לא כפייה דתית ולא כפייה חילונית. כאשר אדם מקיים מצווה מתוך כפייה בלבד, ללא אמונה וללא בחירה, אין בכך תוכן אמיתי. ומנגד, כאשר אדם נדרש לוותר בכוח על אורח חייו הדתי, נוצרת פגיעה בזהות ובחופש המצפון שלו.

במשפחה, כפייה כמעט תמיד מייצרת תגובת נגד. אם הורה אחד מנסה לכפות שבת, כשרות, לבוש או מסגרת חינוכית, הצד השני עלול להתבצר ולהילחם. אם הורה אחד מנסה לכפות חילוניות או למנוע כל ביטוי דתי, הצד הדתי עלול לחוות זאת כרדיפה. התוצאה היא שהנושא עצמו כבר אינו עומד במרכז; המאבק על השליטה הופך לנושא המרכזי.

גישור טוב מנסה להוציא את הכפייה מהשולחן. הוא שואל לא “איך נכריח”, אלא “איך נסכים”. מה אפשר לעשות מתוך כבוד? מה אפשר לאפשר בבית אחד או בשני בתים? מה שייך למרחב האישי של כל הורה, ומה חייב להיות מוסכם משום שהוא נוגע לילדים? איפה דרושה גמישות, ואיפה יש גבול אמוני או רגשי שלא ניתן לחצות?

כאשר מבינים שאין טעם בכפייה, דווקא אז אפשר להתחיל לדבר ברצינות. כי כל צד מבין שלא ידרסו אותו. לא יכריחו אותו להיות מי שהוא לא. אבל גם לא יאפשרו לו למחוק את הצד השני.

בית אחד, שתי שפות: שבת, כשרות, חינוך וטהרת המשפחה

במקרים שבהם בני הזוג עדיין שוקלים שלום בית, השאלות המעשיות הופכות לחשובות במיוחד. זוג שבו אחד הצדדים שומר שבת והשני לא, אחד מקפיד על כשרות והשני לא, אחד מבקש לשמור טהרת המשפחה והשני אינו מחובר לכך – נדרש לבנות מנגנוני חיים מדויקים. לא הצהרות כלליות. מנגנונים.

כשרות, למשל, אינה חייבת להפוך מיד לשאלה של הכול או כלום. יש דרכים מעשיות לבנות מטבח שמאפשר לצד הדתי לשמור על גבולותיו בלי להפוך את הבית כולו לזירת פיקוח. לפעמים מדובר בהפרדה מסוימת, שימוש בכלים שונים, כללים ברורים או פתרונות יצירתיים. הדברים צריכים להיעשות תוך הבנה הלכתית מצד אחד, ותוך רגישות לחיים של הצד שאינו שומר מצוות מצד שני.

גם שבת יכולה להיות מנוהלת דרך הסכמות ולא דרך מאבק. יש משפחות שבהן ההורה הדתי אינו נוסע ואינו משתמש במסכים, בעוד ההורה החילוני ממשיך לחיות לפי דרכו. השאלה היא איך הילדים חווים את זה. האם הם מקבלים מסר שאחד ההורים “טועה”, או שהם לומדים שיש בבית שתי דרכים שונות, וששתיהן מתקיימות בתוך כבוד.

גם בנושא טהרת המשפחה, שעלול להיתפס מבחוץ כנושא נוקשה או בלתי ניתן לגישור, אפשר לעיתים לפתוח שיחה אחרת לגמרי כאשר מסבירים את המשמעות הזוגית, הרגשית והתקשורתית של התקופות השונות בתוך הקשר. גם כאן, אין מקום לכפייה, אבל יש מקום להבנה. כאשר הצד השני מבין לא רק “מה אסור”, אלא מה הערך שהצד הדתי רואה בכך, נוצרת אפשרות לשיח.

הסכמות חינוכיות: לא מי ינצח, אלא איך הילד יגדל שלם

הנושא הנפיץ ביותר כמעט תמיד הוא חינוך הילדים. מסגרת חינוכית, שבתות, חגים, תפילות, שיעורי תורה, טלפונים, לבוש, אוכל, טיולים, משפחה מורחבת – כל אלה הופכים לזירות שבהן הפער האמוני מקבל ביטוי יומיומי. כאן במיוחד חשוב לא לנסח את המחלוקת כשאלה של ניצחון.

בגישור, נכון להתחיל מהמטרות המשותפות. גם אם הורה אחד רוצה שהילד יהיה שומר תורה ומצוות והורה אחר רוצה שהילד יגדל בחופש ליברלי, ברוב המקרים ניתן למצוא מטרות עמוקות ששניהם יסכימו עליהן: שהילד יהיה בריא בנפשו; שיהיה אדם טוב; שיהיה קשור לשני הוריו; שלא יגדל בתחושת אשמה; שיידע לכבד אנשים שונים ממנו; שיקבל כלים לבחור בבגרותו.

מתוך המטרות האלה אפשר לבנות הסכמות. למשל, האם הילד ילמד במסגרת ממלכתית, ממלכתית־דתית או תורנית? האם יהיו לימודי העשרה? מה יקרה בשבת אצל כל הורה? איך מדברים עם הילד על הפערים? האם מותר להורה אחד להזמין את הילד לבית הכנסת? האם מותר להורה אחר לקחת אותו לים בשבת? איפה עובר הגבול בין חשיפה לגיטימית לבין ניסיון למשוך את הילד לצד אחד?

אלה שאלות שדורשות עדינות רבה. אין תשובה אחת שמתאימה לכל משפחה. אבל יש עיקרון אחד שחוזר בכל המקרים: הילד לא צריך להרגיש שהוא פרויקט החזרה בתשובה או החזרה בשאלה של אף אחד מהוריו. הוא ילד. הוא אדם. והוא זקוק להורים שמצליחים, גם בתוך פער עמוק, לראות אותו לפני שהם רואים את המאבק.

תפקידו של רב, מטפל ומגשר בתהליך כזה

במקרים של שינוי דתי בתוך זוגיות, יש חשיבות גדולה לזהות האנשים שמלווים את התהליך. לא כל עצה מתאימה. לא כל רב מבין את המורכבות הזוגית והמשפחתית. לא כל מטפל מבין את המשמעות ההלכתית או הזהותית של השינוי. ולא כל מגשר יודע להחזיק נכון פערים כל כך עמוקים באמונה ובאורח חיים.

במקרים רבים נכון שהצד הדתי יתייעץ עם רב שמבין את המורכבות, רצוי כזה שמכיר מקרוב תהליכים של חזרה בתשובה או חזרה בשאלה בתוך משפחה. רב כזה יכול לעזור להבחין בין מה שהוא חיוני מבחינה הלכתית לבין מה שנובע מהתלהבות, פחד או קיצוניות רגעית. הוא יכול לעזור לאדם לא “לשרוף את הבית” בשם קדושה, אלא לבנות תהליך מדורג, אחראי ומחובר למציאות.

גם טיפול זוגי או אישי יכול להיות חשוב, במיוחד כאשר השינוי נחווה כבגידה או כאובדן. אבל כאשר יש צורך לבנות הסכמות מעשיות – ובוודאי כאשר יש ילדים – הגישור הוא המקום שבו כל הקולות צריכים להיפגש. המגשר אינו מחליף רב ואינו מחליף טיפול. הוא מחזיק את התהליך שבו ההורים מתרגמים ערכים, פחדים וגבולות להסכמות שמאפשרות חיים.

שלום בית ולחלופין גירושין: מסגרת שמתאימה במיוחד למצבים כאלה

במקרים שבהם בני הזוג אינם יודעים אם הם רוצים להישאר יחד או להתגרש, המסגרת של שלום בית ולחלופין גירושין יכולה להיות מתאימה במיוחד. הסיבה לכך היא שהמציאות עצמה אינה חד־משמעית. מצד אחד, יש עדיין משפחה, ילדים, היסטוריה, אהבה או מחויבות. מצד שני, יש שינוי אמיתי שמערער את היכולת להמשיך כפי שהיה.

במקום להכריח את בני הזוג לבחור מיד בין “נשארים” לבין “נפרדים”, אפשר לבנות מסגרת שמאפשרת ניסיון כן לשלום בית, עם מנגנונים ברורים, ובמקביל להסדיר מראש מה יקרה אם הניסיון לא יצליח. זה מפחית חרדה. זה מאפשר לכל צד לדעת שהוא לא לכוד. וזה נותן לתהליך הזוגי סיכוי טוב יותר, דווקא משום שיש לו מסגרת בטוחה.

במסגרת כזו אפשר לקבוע כללים לניהול הבית, חינוך הילדים, שבתות וחגים, התייעצות עם רב או אנשי מקצוע, תקופת ניסיון, מנגנון קבלת החלטות, ואופן המעבר לגירושין אם מתברר שאין אפשרות להמשיך. זהו תהליך שמכבד את העובדה שאנשים משתנים, אך גם דורש מהם לקחת אחריות על הדרך שבה השינוי משפיע על המשפחה.

גם בגירושין – ההורות המשותפת נשארת

כאשר בני זוג מחליטים להתגרש, הפער האמוני אינו נעלם. להפך, לעיתים הוא הופך להיות ברור יותר. עכשיו יש שני בתים, ולעיתים שני אורחות חיים שונים. בבית אחד שומרים שבת, בבית אחר נוסעים. בבית אחד מקפידים על כשרות, בבית אחר לא. בבית אחד יש תפילה וברכות, בבית אחר יש מסכים וטיולים. השאלה היא לא איך מעלימים את הפער, אלא איך מנהלים אותו בלי לגרום לילדים לשלם את המחיר.

הסכם גירושין במצב כזה צריך להיות מדויק יותר מהסכם רגיל. הוא צריך להתייחס לא רק לזמני שהות ומזונות, אלא גם לשאלות של חינוך, שבתות, חגים, מסגרות, חשיפה דתית, משפחה מורחבת, נסיעות, אוכל, טקסים, בר מצווה או בת מצווה, וכל מה שעלול להפוך בהמשך למוקד מחלוקת.

אבל גם כאן חשוב לא להעמיס סעיפים מתוך חרדה. הסכם טוב אינו מנסה לשלוט בכל רגע בחיי הילד. הוא מגדיר עקרונות, גבולות ומנגנוני הכרעה. הוא מאפשר לכל הורה להביא את עולמו, אך מונע שימוש בילד ככלי במאבק. הוא משאיר מקום לחיים.

מה החברה הישראלית יכולה ללמוד מהמשפחה המעורבת

יש בפרק הזה נקודה רחבה יותר, מעבר למשפחה אחת. החברה הישראלית כולה מתמודדת עם המתח בין דתיים, חילונים, חרדים, מסורתיים וכל הרצף שביניהם. לעיתים נדמה שהשיח הציבורי מציג את הקבוצות האלה ככאלה שאינן יכולות לחיות יחד. אבל בתוך משפחה אחת, אין אפשרות לברוח בסיסמאות. אם יש ילד משותף, חייבים למצוא דרך.

במובן הזה, משפחה שבה אחד ההורים דתי והשני חילוני יכולה להפוך ממוקד משבר למעבדה של חיים משותפים. לא חיים שבהם כולם מסכימים, אלא חיים שבהם לומדים לכבד פערים. אם ילד רואה את אבא ואמא שונים מאוד זה מזה, אך עדיין מדברים בכבוד, מתייעצים, מתחשבים ומאפשרים לו לאהוב את שניהם – הוא מקבל שיעור עמוק בהרבה מכל שיעור אזרחות.

הוא לומד שאפשר להיות שונה בלי להיות אויב. שאמונה אינה חייבת לבוא עם כפייה. שחופש אינו חייב לבוא עם זלזול במסורת. ושמשפחה אינה נמדדת בכך שכולם חושבים אותו דבר, אלא בכך שהקשר נשמר גם כשהמחשבות שונות.

ההסתכלות העתידית: לא מה קרה לנו, אלא מה נבנה מכאן

העיקרון החשוב ביותר בתהליך כזה הוא לא להיתקע בשאלה “למה השתנית”. זו שאלה טבעית, אבל אם היא הופכת לשאלה המרכזית, היא משאירה את בני הזוג בעבר. במקום זאת, צריך לשאול: מה עושים עכשיו? איך שומרים על הילדים? איך מכבדים את שני ההורים? איך בונים מנגנונים שימנעו מלחמות חוזרות? איך מאפשרים לכל אחד לחיות לפי אמונתו בלי למחוק את האחר?

זו בדיוק החשיבה של שותפות חדשה: לא ניסיון להחזיר את המשפחה למה שהייתה, ולא ניסיון להכריע מי צודק, אלא בניית מסגרת עתידית שמתאימה למציאות החדשה. לפעמים המציאות הזו תהיה שלום בית. לפעמים היא תהיה גירושין. אבל בשני המקרים, המטרה היא אותה מטרה: להפוך משבר זהותי עמוק לתהליך של אחריות, הסכמות וכבוד הדדי.

כאשר בני זוג מצליחים לעשות זאת, הם לא רק חותמים על הסכם. הם נותנים לילדים שלהם מתנה עמוקה: הידיעה שגם כאשר אנשים משתנים, גם כאשר אמונות מתרחקות, גם כאשר הבית כבר אינו נראה כפי שהיה – עדיין אפשר לבחור בדרך שמכבדת את האדם, את ההורה, את הילד ואת העתיד.

שאלות ותשובות: גירושין על רקע חזרה בתשובה או בשאלה – איך מתמודדים נכון

לא בהכרח. יש מקרים שבהם בני זוג מצליחים לבנות מחדש את הזוגיות גם לאחר שינוי עמוק באמונה של אחד הצדדים. הדבר תלוי ביכולת של שני בני הזוג לנהל שיח פתוח, להגדיר גבולות ברורים ולבנות הסכמות מעשיות שמאפשרות חיים משותפים. כאשר אין נכונות להקשיב או להתגמש – הסיכוי לגירושין עולה, אך עצם השינוי הדתי אינו מחייב פרידה.

השלב הראשון הוא להבין שלא מדובר רק בשאלה דתית אלא בשינוי זהותי שמשפיע על כל תחומי החיים. במקום להתווכח על פרטים, חשוב לעצור ולברר מהם הצרכים והגבולות של כל צד: מה חיוני מבחינתו, ומה ניתן להתגמש בו. תהליך גישור או ליווי מקצועי יכולים לעזור לתרגם את הפערים להסכמות מעשיות, ולבדוק האם יש בסיס אמיתי להמשך חיים משותפים.

זו אחת הסוגיות המורכבות ביותר. הפתרון אינו בהכרח לבחור “צד מנצח”, אלא לבחון את טובת הילד במובן הרחב: יציבות רגשית, קשר עם שני ההורים, והיכולת לגדול בלי להיקרע בין עולמות. לעיתים ניתן להגיע להסכמות ביניים, כמו מסגרת מסוימת לצד חשיפה לעולם השני, ולעיתים נדרש פתרון ברור יותר. בכל מקרה, חשוב שההחלטה לא תתקבל מתוך מאבק אלא מתוך ראייה משותפת של טובת הילד.

כאשר זה נעשה בצורה של השפעה טבעית מתוך החיים, זה חלק בלתי נמנע מהורות. אך כאשר זה הופך לניסיון מכוון “לנצח” את ההורה השני דרך הילד – זה כבר פוגע בילד עצמו. הילד אינו אמור להיות כלי במאבק. הוא צריך לקבל רשות להיות בקשר עם שני העולמות, בלי להרגיש שהוא בוגד באחד מהם.

המפתח הוא בשיתוף פעולה הורי ובהסכמה עקרונית שהילד אינו זירת הכרעה. כאשר שני ההורים משדרים כבוד הדדי, גם אם הם שונים מאוד זה מזה, הילד מקבל יציבות. בנוסף, חשוב להימנע מהכפשות, מהצבת הילד כשליח, ומהעמדתו במצבים שבהם הוא צריך לבחור צד. הסכמות ברורות מראש עוזרות למנוע מצבים כאלה.

בפועל, כפייה כמעט תמיד יוצרת התנגדות והסלמה. היא אינה מייצרת אמונה אמיתית ואינה מחזיקה לאורך זמן. בגישור, המטרה היא להגיע להסכמות מתוך הבנה וכבוד, ולא מתוך כפייה. כל צד צריך להרגיש שהוא נשאר נאמן לעצמו, אך גם מכבד את הצד השני ואת הילדים.

כאשר יש צד דתי, לעיתים יש חשיבות להתייעצות עם רב שמבין את המורכבות המשפחתית ולא רק את ההיבט ההלכתי. במקביל, מגשר או איש מקצוע בתחום המשפחה יכולים לעזור לבנות את ההסכמות בפועל. השילוב בין הבנה ערכית לבין תהליך גישורי מקצועי מאפשר להתמודד עם המצב בצורה מאוזנת יותר.

במקרים רבים כן, אך לא בכל מחיר. כאשר יש רצון משותף לבחון את האפשרות, ניתן לבנות תהליך מובנה של שלום בית עם כללים והסכמות, ולעיתים גם מנגנון של “שלום בית ולחלופין גירושין”. כך ניתן לנסות לשקם את הקשר מבלי להישאר במצב של חוסר ודאות או מתח מתמשך.

הסכם כזה צריך להיות מפורט יותר מהרגיל. מעבר לנושאים הרגילים של זמני שהות ומזונות, יש צורך להתייחס לחינוך הילדים, שבתות וחגים, כשרות, מסגרות חינוכיות, חשיפה לעולמות שונים, ומשפחה מורחבת. יחד עם זאת, חשוב לא לנסות לשלוט בכל פרט, אלא להגדיר עקרונות ברורים ומנגנונים לפתרון מחלוקות עתידיות.

למרות הקושי, יש מקרים שבהם דווקא הפער מחייב את בני הזוג או ההורים לפתח תקשורת עמוקה יותר, כבוד הדדי ויכולת להכיל מורכבות. כאשר זה נעשה נכון, הילדים גדלים עם יכולת להבין עולמות שונים ולכבד אנשים שונים מהם. זה לא פשוט, אבל זו אפשרות אמיתית כאשר מנהלים את התהליך נכון.

 
 

תמלול מלא של הפרק

(0:00) אחד המקרים המורכבים והכי יצירתיים שמאלצים יצירות אחד המקרים הכי מורכבים שמגיעים אלינו זה המקרה שבו בני זוג אחד מהם חזר בתשובה או בשאלה שני דתיים שאחד הפך לחילוני, שני חילונים שאחד הפך לדתי.

(0:31) הנושא של האמונה, הערכים, ההתנהלות השוטפת, מייצרים מן הסתם הרבה מאוד מתחים, והמקרים האלה הרבה פעמים מסתיימים בגירושין.

(0:43) ואז מגיעים ההורים לחדר הגישור ומחפשים דרך איך אפשר לשמור על הילדים, לשתף פעולה וגם לתת לכל אחד מההורים את היכולת להעביר את המסרים שהוא רוצה לילדים ולהפוך אותם לקצלמו ובדמותו.

(1:05) הנושא הזה שהוא נהיה יותר ויותר שכיח במדינת ישראל, יצר ממש נישה בעולם הגישור.

(1:14) ואני שמח לארח פה את שותפי לדרך, המגשר חנוך ויטמן, הרב, נכון זה גם רב, שזו ההתמחות שלו, שהוא עובד הרבה עם משפחות, עם דתיים וחילונים בממשק ביניהם, ואני בטוח שכמו שאני מאוד נהנה לשמוע את חנוך.

(1:38) לראות את הגישה הכל כך יפה והחכמה שלו, אז אני בטוח שגם אתם בפרק הזה תוכלו לקבל ערך רב.

(1:47) אז שלום חנוך.

(1:48) שלום וברכה, זאת זכות גדולה להיות פה בשבילי, תמיד נחמד להיות פה, תמיד יש פה דברים מעניינים.

(1:57) אני חושב שיש משהו שצריך להסתכל על מה…

(2:03) איפה הזוג נמצא ועל מה זה יושב.

(2:06) זוג שאחד, שהבן זוג שלו, כאילו בן זוג שהצד השני שלו שינה את הדרך, הוא חווה את זה בצורה מאוד מאוד קשה.

(2:15) זה נתפס אפילו כעין בגידה.

(2:17) זאת אומרת, התחתנו חילונים על דעת לחיות בצורה מסוימת, ואתה בעצם לוקח את הזוגיות שלנו ומערר אותה לגמרי, משנה את כל הסדרי בראשית.

(2:26) לא איתך התחתנתי, התחתנתי משהו אחר.

(2:31) ואותו דבר לצד השני, התחתנו חרדים, התחתנו דתיים, ואתה פתאום בא ומשנה את כל התפיסה שלנו, וזה לא מה שהיה.

(2:39) וזו תחושה מאוד מאוד מאוד קשה.

(2:42) אתה חושב שיש הבדל בין גירושין על רקע של פער באמונה לבין גירושים אחרים?

(2:51) אני חושב שכדי לצלוח כזה משבר גדול צריך סוגיות מאוד מאוד חזקה.

(2:56) כדי לנסות באמת לשמור קשר, שיש כאלה פערים.

(3:00) זה משהו, זה כמו שאני אגיד לבחור מחדש להתחתן.

(3:04) בעצם התחתנתי עם מישהו אחד, יש לי פה עכשיו מישהו חדש.

(3:07) אני צריך פשוט לבחור מחדש, וזו בחירה כמעט יומיומית, לחיות עם מישהו אחר.

(3:12) וזה תהליך מאוד מאוד קשה.

(3:15) זה אפשרי, והיה גם סוגות שראיתי שהצליחו להגיע לשלום בית אמיתי והצליחו באמת לבנות, בנינו להם הסכם מסודר בכל הנושאים, יש אפשרות גם לשלום בית, צריך לדעת.

(3:27) מה הדברים שאתה חושב, שאדם שנמצא בצומת שכזה והוא אומר אני לא רוצה להתגרש, מה הוא יכול לעשות?

(3:39) קודם כל להתבונן על הבן סוג שלו, ולהבין שיש פה משהו חדש, ולהחליט אם הוא רוצה לחיות עם הדבר החדש הזה, אם הוא רוצה לבחור להמשיך את הזוגיות הזאת בשבילו או בשביל הילדים, אבל להבין שיש פה שינוי.

(3:55) קודם כל להבין שיש פה את השינוי, ועכשיו בכלל לשאול האם אני רוצה את זה, האם אני מוכן להתמודד עם זה, האם אני מוכן לשלם מחירים, איזה מחירים אני מוכן, יש פה ממש שאלות שהן ממש גדולות.

(4:06) שאלות ממש קשות.

(4:09) אתה יודע, ואחד הדברים היפים שתמיד אני אומר במקומות האלה, זה שכשמגיע זוג, זוג מעורב, מבחינת אמונה, זה לראות אהבת ישראל.

(4:24) זה להראות בדיוק איך בית שמאי ובית הלל יצליחו להסתדר כל השנים ביחד.

(4:28) כי על אף…

(4:30) שעכשיו ההתנהלות היא שונה, שאף שהכסות היא שונה, שהמראה הוא שונה, הילדים הם עדיין משותפים.

(4:40) ומשם יש הרבה פעמים שאנחנו צריכים דווקא ללמוד מהילדים, איך הם מצליחים לאזן את אמא ואבא עם כל מה שקורה ביניהם.

(4:50) ואני חושב שזה משהו מאוד מרכז, אז איך אתה כשאתה בגישור במקום הזה?

(4:55) איך אתה עוזר להורים לשים את הילדים במרכז וסביבם לבנות את ההסכם הגירושין או הסכם שלום בית לחלופין גירושין?

(5:06) קודם כל, דבר אחד ברור שאי אפשר לכפות שום דבר.

(5:10) אנחנו היום בחינוך לא יכולים לכפות, קל וחומר שאי אפשר לכפות על הבן זוג.

(5:13) דבר שני, צריך להבין שיש פה מורכבות, והילדים יחוו את המורכבות הזאת.

(5:20) וצריך להציג אותה כמות שהיא לילדים ולנסות להבין איך אני נותן לילד לבחור בצורה הנכונה את הדרך חיים שלו כי ילד יחווה קונפליקט כל החיים גם אם הם תישארו ביחד וגם אם תיפרדו הילד עכשיו חווה שתי עולמות והוא נמצא באמצע ולטובתו, בצורה שהוא יחווה את זה בצורה הכי טובה זה שיהיה שיתוף פעולה שיהיה כבוד הדדי שיהיה הסכמה, שיהיה שיתוף פעולה זה קצת מזכיר שבכלל כל מה שקורה לנו בחברה שלנו, הרי כולנו חיים פה את הקונפליקט הזה בין החרדי ובין הדתי והחילוני, כולנו רואים אותו כל הזמן, אנחנו בדרך כלל אולי כ…

(5:58) אנחנו תמיד אנחנו צד, אבל זה לא כבני המשפחה שלנו, למרות שכולנו פה חיים בסופו של דבר, ואז אני חושב אולי דווקא שה…

(6:08) איך שההורים מעבירים את המסר לילד, אולי זה משהו שגם אנחנו יכולים ללמוד כחברה עליו בעצם, ואז הוא גם להפך, זאת אומרת איך מצליחה החברה הישראלית להזין ולשמר גם את הדתי וגם את החילוני, ואותו דבר איך אנחנו עושים את זה במשפחה, ואז בעצם הופך את התהליך הזה לכזה שהילד יכול ללמוד ממנו איך כן להשתלב.

(6:32) כאילו מה שמאוד חשוב במשפחה, בשונה מחברה, שחברה אולי המנגנון הוא קצת אחר, זה ההתייעצות.

(6:39) זאת אומרת, בן אדם החליט לחזור בתשובה, הוא צריך, חוץ מזה שחשוב שיהיה מישהו מטפל, שיטפל בשתי בני הזוג, חשוב שיהיה לו רב, שיכיר את הסיטואציה, עדיף רב עם אפילו רקע שחזר בתשובה, שמכיר את המורכבות, שכל דבר שעולה לשולחן יעבור אצל הרב.

(6:56) כי רב יכול להבין מה מותר, מה אסור, מה באמת חשוב, מה לא צריך לפוצץ עליו, מה באמת צריך.

(7:02) לאיך להעביר את הדברים נכון.

(7:04) כי אם הוא יעשה לבד, הוא נכנס לזרועות, הוא בקדושה, הוא רע תאור, והוא יכול לאבד, הוא לא רואה דברים אחרים.

(7:10) אבל אתה צריך לדעת שמישהו שיחזיר אותך למקום, ולצעוד צעד אחרי צעד, ולא לעשות דברים בקיצוניות.

(7:17) אוקיי, אז זה לך רב במקום הזה, שרצוי חוזר בשאלה, חוזר בתשובה, שמבין ויכול לעזור לך לייעט.

(7:25) אוקיי.

(7:26) זאת אומרת, בפרק הזה, אז אני גם רוצה להזכיר, גם קצת לכוון אותו לרבנים האלה, שנמצאים עם ה…

(7:32) שמלווים את בן הזוג, או בת הזוג, בצומת, ומבינים שככה אי אפשר, ואז הם באים אלינו, ואיך אנחנו יכולים באמת לעזור להם, כדי לייצר נורמליזציה, כדי שכן תוכלו לגדל את הילדים שלכם בשיתוף פעולה, על אף הפערים ה…

(7:51) אמוניים, עדתיים.

(7:53) כי אתה מדבר גם אם הזוג יתגרש, האמת היא גם אם הוא לא יתגרש.

(7:55) כן, כן, אנחנו מבחינתנו…

(7:57) אז קודם כל אפשר להגיע להסכמות, וזה גם נכון לגבי החברה, אפשר להגיע להסכמות, צריך לדבר עליהם, לדבר, לא לדבר דרך מסרים כמו שאנחנו קוראים לזה בחדר גישור, דרך עורכי דין, אז בחברה מדברים דרך התקשורת.

(8:09) לדבר, לדבר, ואפשר להגיע להסכמות, וצריך להגיע להסכמות, כי אין לנו אפשרות אחרת, ואפשר לדבר.

(8:15) אוקיי.

(8:15) הייתי כל מיני נוסחאות, היה זוג ש…

(8:18) הבעל חזר בתשובה והיה לו מאוד חשוב שהילדים ילמדו בקטע תורני, אז הפשרה הייתה שיהיה להם לימודי ערב, לימודי ערב תורניים.

(8:26) יפה.

(8:26) זה היה מקובל עליו.

(8:27) אוקיי.

(8:29) ולהסביר לילדים מה הקו שאנחנו נותנים להם.

(8:34) מה קורה?

(8:36) נכנסת אליך, לא, נתחיל דווקא בשלב יותר מקדים.

(8:41) נכנס מישהו לאתר החרדי שלנו, יש לנו אתר של גישור חרדי, קורא את המידע, קורא עליך, שומע את הפעילות, מרים אליך טלפון או אליי טלפון, מגיע טלפון, בוא תן לי רגע את מה קורה מהנקודה הזו שהפנייה הראשונה עד שאנחנו מצליחים להביא אותם, שאתה מצליח להביא אותם להסכם שמקבל תוקף, מה קורה?

(9:09) מי עשה לך את הטלפון הזאתי?

(9:10) ואיך זה מתנהל?

(9:12) בשיחת טלפון אנחנו מדברים איתם קודם כל מה אנחנו עושים בחדר הקישור, איך אנחנו יכולים לזכות באמון שלהם, ומה אנחנו עושים.

(9:20) זאת אומרת, ממש שיחה שאתה ככה מסביר על התהליך ומה שאנחנו עושים בתוכו ואיך נזכה באמון, כי תמיד אנחנו עושים שיחות הכירות שלא יודעים את זה, תמיד מפתיע למה אנחנו עושים את זה בחינם.

(9:31) למה אנחנו נפגשים עם אנשים, מקומות שאנשים לוקחים כסף על המפגש הזה, ואנחנו אומרים לא, לא, בחינם.

(9:36) כי אנחנו רוצים לתת לכם תמונה מלאה, אנחנו רוצים לזכות באמון שלכם ושתדעו באמת שאם יוצאים לדרך זה רק ברגל ימין.

(9:44) כן.

(9:44) אז אתה מסביר את הנושא הזה, ואז מתאמים פגישה, נכון?

(9:49) כן.

(9:49) אוקיי.

(9:50) פגישת היכרות אנחנו עושים, קודם כל גם שתכירו אותנו, אנחנו מסבירים לכם את התהליך, מה הכלים שאנחנו עובדים איתם בחדר, מה חשוב עם מי להתייעץ, עם מי לא להתייעץ, מסבירים לכם את הרקע שבו אתם נמצאים.

(10:02) זה השיחת היכרות.

(10:05) בדרך כלל כמה זמן זה לוקח?

(10:07) כן, מחצית השעה.

(10:08) תשעה כזה.

(10:09) כן.

(10:09) אוקיי.

(10:11) לאחר מכן, הזוג יכול ללכת הביתה לחשוב, יכול לחתום במקום, ואז אנחנו מתחילים את התהליך גישור, שבו אנחנו מדברים איתם על המטרות המשותפות קודם כל, מה הם מסכימים.

(10:21) שזה יפה, בוא תרחיב לי קצת על זה, כי אנחנו הגענו, כי אחד רואה דתי, אני רוצה דת, אני רוצה את ההלכה, ואחד אומר, אני רוצה ליברלי, אני רוצה חופש.

(10:33) ופתאום אתה מתחיל לדבר איתם על מטרות משותפות, איך אתה עושה את הדבר הזה?

(10:37) אז קודם כל, במקרה הזה של בני זוג, צריך לחלק בין החיים האישיים שלך לבין החיים האישיים שלו, לבין הדבר שיוצר קשר ביניכם.

(10:46) לדוגמה, בזוג שכן בוחר להישאר ביחד, אז צריך לדבר על טהרת המשפחה, וכשרות, שעושה דברים שאי אפשר לחיות בתקשורת ביחד בבית, בלי שחיים בהם.

(10:56) אבל בעוד שבדברים אחרים כל אחד צריך להיות באמונה שלו בלי לנסות לכפות ולשכנע את הצד השני, כי כפייה בדרך כלל מביאה רק ריאקציה, זה לא עוזר.

(11:06) זאת אומרת שבנושא, אתה אומר שבנושא של טהרת המשפחה והכשרות, יש מנגנונים שאפשר לייצר ביחד שיתוף פעולה ואז הם יכולים להישאר ביחד.

(11:14) אז הם יכולים להישאר ביחד.

(11:15) מהמם, אתה אומר את זה ככה בקבוצה ביחד.

(11:17) כן, חד משמעית, חד משמעית, ויש לזה ניסיון רב.

(11:20) אלפי זוגות שחיים ככה.

(11:22) אוקיי, אז תכף אנחנו נרחיב על זה, כי זה מעניין אותי.

(11:26) ואז בעצם, אז עשינו את שיחת ההיכרות, אתה מתחיל לדבר עכשיו על המטרות.

(11:30) כן.

(11:30) מה משותף לכם?

(11:31) מה שלכם רוצים?

(11:31) אז אנחנו מדברים עכשיו לדוגמה על המטרות של הילדים.

(11:34) אז פה לפעמים יש קונפליקטים במטרות.

(11:36) כאילו הוא רוצה ילדים שומרי תורה מצוות ורוצה ילדים ליברליים.

(11:40) אז אפשר למצוא מטרות שאפשר לדבר עליהן.

(11:44) לדוגמה, שילד יהיה בריא בנפשו, שילד יהיה לא טוב.

(11:46) כי בסופו של דבר ילד ששורר בקונפליקט, זה ישפיע עליו לגדול מאוד לא טוב.

(11:51) אז עדיף שהילד יהיה בריא בנפשו ויגיע למקום שהוא יוכל לבחור, מאשר שנסות לכפות עליו משהו שהוא לא רוצה ושהוא…

(11:57) איזה יופי זה.

(11:59) אתה בעצם אומר, תראו, זה בסדר שאתה רוצה את הערכים האלה או האלה, אבל אם שתי ההורים יחזיקו במקום הזה של אני לא זז מהמקום שלי ואני רוצה את זה ככה, הילד לא יהיה בריא בנפשו.

(12:11) אנחנו נקרע את הנפש שלו, ואז תפסת מרובה, לא תפסת כלום.

(12:15) בדיוק.

(12:15) זאת אומרת, אנחנו בעצם נאלצים למצוא דרך, ואז למצוא את המנגנון היצירתי, שיאפשר להם כן לייצר ילד שיש לו מבנה אישיות אחד.

(12:25) קודם כל יש לו מבנה אישיות, קודם כל שיהיה פה אדם.

(12:27) איפה.

(12:29) אוקיי.

(12:29) עכשיו, גם בדרך כלל, בן אדם ששינה, אז הוא מבין את המקום שהוא זה שמשנה, כמו שכתוב בגמרא, כל המשנה ידו על התחתונה.

(12:37) אתה שינית קודם כל, אז בוא נצא מתוך נקודת הנחה שאתה בדרך כלל מבין שהוא לא יכול לשנות עולמות.

(12:44) אתה רוצה להכניס יהדות, או אתה רוצה להכניס צרכים ליברליים, אתה יכול לעשות את זה במסגרת כזאת או אחרת.

(12:50) תן לי דוגמאות למקרים שכאלה שראית.

(12:53) לדוגמה, סיפור ששמעתי היה מאוד מרגש, שזוג, שהוא חזר בתשובה, ואשתו הייתה מאוד נגד, הילדים נשארים בחילוני, אני חילוני הכל, הוא היה עושה קידוש, הוא ראה טלוויזיה, הולך לים, הוא הולך ללמוד.

(13:07) ואז שבת בצהריים, הוא יושב ולומד אחרי הסעודה.

(13:12) מגיעה ילדה בת שמונה ואומרת לו, אבא, אני רוצה לשמור שבת.

(13:15) אז האישה מספרת, אני יושבת בחדר, הוא אומר, הנה, הנה, עכשיו הוא הולך לעקוץ אותי.

(13:20) הוא הולך לעקוץ אותי.

(13:22) אז הוא אומר לה, הוא שומעת אותו, הוא אומר, אבא שומר שבת, אמא לא שומרת שבת, אבל החלטנו שאתם לא שומרים שבת.

(13:30) אז הוא אמר, באותו רגע היא קנתה אותו.

(13:32) הוא הבין שיש פה הסכמה ואנחנו מוכנים, והוא הולך עם ההסכמות שלו.

(13:35) היא אמרה, אז התחלתי לענות תמיד על הברכות שלו.

(13:38) אז היא לא הסכימה, היא אמרה, כן, יש פה כבוד הדדי, יש פה הסכמה ואנחנו מבינים אחד את השני ואנחנו הולכים לפי ההסכמות.

(13:44) איזה יופי.

(13:46) איזה יופי.

(13:47) הכל בתוך הגישה.

(13:48) זה לא המה, זה האיך.

(13:49) כן, כן.

(13:50) אם זה האיך הוא מכבד וטוב, אז יש הרבה מה לעשות כדי לעשות גם את השלום בית.

(13:54) ואז פה אני מחבר לך את זה על טהרת המשפחה והכשרות.

(13:57) תן לי דוגמאות למנגנונים כאלה שאפשר לייצר אותם שיש חילוני ויש דתי באותו בית.

(14:03) אז קודם כל באמת צריך פה, זה גם במקום שלי כמגשר חרדי ורב, אני באמת יכול לתת להם את הכלים איך צריך להראות בית כשר.

(14:12) זה לא הרבה דברים, אלף כל יש הרבה דברים שאפשר לראות בהם פתרונות, אפשר להשתמש בחד פעמי, יש כל מיני פתרונות שאפשר לאזן, גם שבמטבח כשר יהיה אפשר לבשל פה דברים טרפים, למי שמאוד רוצה.

(14:22) לא הבנתי, רגע, אתה אומר לי שיש דרכים, שאתה, אתה, אתה יושב פה, אתה עם הכיפה והשחור, ואתה רב, ואתה אומר, יש מצב, אתה לא תעשה את זה, אבל יש מצב שבבית כשר יהיה אפשר גם לבשל לא כשר.

(14:41) כן, לגמרי.

(14:43) פתרת לנו, אני עכשיו מריץ אותך כבר לכנסת.

(14:46) איפה היו חכמינו שמאפשרים כזאת יצירתיות?

(14:51) מהמם.

(14:52) וטהרת המשפחה?

(14:53) טהרת המשפחה, יש הרבה חשיבות להסביר את התהליך.

(14:56) כאילו, הגמרא אומרת לדוגמה, שלמה הקדוש ברוך הוא אסר את האישה, שבימים שהיא רואה דם?

(15:02) כדי לחבב אותה לבעלה.

(15:04) יש אלמנט מאוד חשוב בזוגיות, הנושא של ההתחדשות.

(15:07) כל פעם כתוב שתהיה חביבה עליו ככלה.

(15:09) כל פעם יש תקופה של…

(15:11) עצירה, ואז אנחנו חוזרים ביחד.

(15:14) וזה גם מאוד מחזק את כל הרובדים בזוגיות, כי הזוגיות היא לא נבנית רק במובן הפיזי, יש לה מובן נפשי של קשר של תקשורת, של דיבור, של שיחה, של מחמאות.

(15:24) ובזמן שאסורים במגע דווקא, אז אפשר לבנות דברים אחרים, את השיח, את המתנה, את הדיבור, את ההקשבה.

(15:30) וכשאתה מסביר את התהליך ואת היתרונות של הדבר הזה, אז גם מי שלא תומך בזה יכול מאוד להתחבר לזה.

(15:36) נכון, נכון, אני יכול להגיד כמי שבפרק ב’ וחקר המון את נושא הזוגיות, זה ממש יפה וממש נכון, יש המון משהו באמונות הישנות, העתיקות, שאנחנו מצליחים להוריד את האנטי, ואני גדלתי בהמון אנטי, אני מודה, אבל כל שקראתי וראיתי, ולא מקום של כפייה, אני לא, קשה לי מאוד עם הכפייה, אבל ברגע שבאמת באים בתוך הדיאלוג, אז…

(16:00) ‫אבל באמת, שבועות כל כך יפים.

(16:03) ‫-אהה.

(16:03) ‫זה דבר מאוד חשוב סתם, ‫כי גם דיברנו על חברה.

(16:05) ‫אין משמעות ביהדות לאדם שעושה מצוות ‫מכפייה כי הוא לא מאמין בהם.

(16:09) ‫אין בזה תוכן, אין בזה תועלת.

(16:12) ‫לפעמים אנשים בטוחים יבואו, ‫יקפו אותי.

(16:14) ‫אין לזה שום משמעות.

(16:15) ‫באדם שלא מאמין ועושה מצווה, ‫זה כלום.

(16:18) אין לזה שום משמעות.

(16:19) ‫אז אם אתה כופה מישהו לעשות משהו, ‫אז מילא גם כציבור חרדי, ‫אין לך עניין אף פעם ‫לכפות לעשות מישהו.

(16:25) הוא יכול לקרב אותה אם הוא רוצה, מאהבה לעשות, בשמחה.

(16:29) אבל כפייה לא, אין בה שום מצווה.

(16:31) זאת אומרת, גם מישהו בתוך ה…

(16:33) אם היה זוג דתי ואחד נהיה חילוני, הדתי באמונה שלו לא יכול לכפות עליו לעשות מצוות, ואם היה זוג חילוני ואחד חוזר בתשובה, הוא לא יכול לכפות את החילוני.

(16:47) זאת אומרת, מראש הנושא של כפייה צריך לרדת מהשולחן, לא קיים.

(16:51) ואז אולי אפשר להפסיק לחשוש מזה, ואז להגיד שבן הזוג שלי עכשיו עובר משהו שהוא מחפש גם דרך אולי להפוך לאדם טוב יותר כלפי עצמו, ועכשיו, והוא לא יכול לכפות עליי, ואז בוא נשב אנחנו כזוג, ופה גם המקום שלך כמגשר שגם הבין את החומר ויש לו פה ניסיון בתוך המקום הזה, ולעזור לראות אוקיי בוא נראה איך אנחנו עושים את זה כדי שלא לדרוך על המוקשים.

(17:15) אפשר לדרוך על האצבעות.

(17:16) בדיוק.

(17:17) זה כל כך יפה, אתה יודע, הפשטות שבזה, ואנחנו, אתה יודע, מעלינו פה הנושא הזה של דת ומדינה, וחוק ושוויון בנטל, וגיוס, ובני ישיבות, ואין הנושאים שהם כל כך גדולים.

(17:31) כן.

(17:32) ואתה יושב פה, ואתה מסביר, ואני אומר, לא, האמת היא, זה לא נשמע כזה גדול.

(17:37) לא נשמע כזה גדול.

(17:39) אז למה זה יוצא כזה גדול?

(17:41) למה בעצם באים אלינו כל כך הרבה משפחות על רקע של פער באמונה?

(17:47) למה כל כך הרבה מתגרשים בגלל זה?

(17:49) כי בזה פתחתי, כי יש באיזה מקום שאדם מרגיש כביכול בגדו בו.

(17:53) אנחנו בנינו בית, בנינו מודל, איך יראה החיים שלו, הזוג נכנס לחופה, יש לו תוכניות, משנה סדורה, הוא גם חשב אולי כבר כמה ילדים הוא רוצה עם…

(18:01) ופתאום אתה בא ואתה מפעיל אותו עם זקן.

(18:03) עם איזה רעיונות ואיזה כיפה וציצית ו…

(18:06) מה זה?

(18:07) אתה שינית לי את כל החיים, אני לא מבינה, זה לא מי שהתחתנתי איתו.

(18:10) וזה הלם, וזה משבר, וזה…

(18:13) צריך לדעת איך…

(18:14) בעצם אבל, כל זוג שמתחתן משתנה.

(18:18) יותר, פחות.

(18:19) יכול להיות שהוא עכשיו רוצה לעשות רילוקיישן, הוא החליט שהוא היה עכשיו הייטק ועכשיו הוא רוצה להיות נגר.

(18:25) יכול להיות הרבה שינויים, למה הנושא הזה הוא כל כך מעורר?

(18:28) כי הגונה מגדירה את האדם.

(18:29) מה זה אומר?

(18:31) האמונה אומרת בעצם מה הסט ערכים שלי.

(18:34) אם נגיד אנחנו מדברים פה על ערכים, אז ביהדות יש תרי”ג מצוות, זה סט ערכים, בעולם הליברלי יש שוויון בנטל, מימוש עצמי, סט ערכים אחר.

(18:45) והסט ערכים מתנגש בסופו של דבר.

(18:47) איפה?

(18:49) הוא יכול להתנגש.

(18:50) תן לי ביומיום.

(18:51) הוא יכול להתנגש, לדוגמה, היא אומרת אנחנו רצינו עכשיו לנסוע לטייל.

(18:55) ואתה עכשיו, ולהשקיע בזוגיות, ואתה עכשיו לא יוצא מהבית כל השבת.

(18:59) רוצים לפגוש את ההורים שלי, היינו עושים כל שבת, ואנחנו היינו עושים על האש, ואתה לא עושה.

(19:04) אז אתה בעצם פוגע בחופש שלי, ב…

(19:07) אני לא…

(19:08) אוקיי, בהתנהלות במהלך בשבת, הנה, יש פה…

(19:11) בסופו של דבר, כשפורטים את זה לפרטים, ומבינים מה הצורך של כל צד, אז אפשר למצוא פתרונות.

(19:17) אתה יודע, אני רציתי לחזור בתשובה פעם.

(19:19) תראה לך סיפור, כן, הנה איזה מבט, אני, זה היה סיפור כזה, באתי למורה שלי בלשון, רחלה איך אהבתי אותה, באמת, הייתה מורה נפלאה, ואמרתי, קראתי את עשרת הדיברות, אני מכיל על עצמי, חוזר בתשובה עשרת הדיברות, והיא אומרת לי, לא מספיק, יש תרי”ג, אמרתי, לא, לא, תרי”ג אני לא רוצה.

(19:43) את עשרת הדיברות אני לוקח, אני מוכן את זה, אני מוכן לא לגנוב, אני מוכן לא לנאוף, אני מוכן לא להרצח, אני גם לא, כל הדברים, אני אכבד את אבי ואת אמי, באמת, לקחתי.

(19:54) את הרי הגנילו, אני לשים רצועות של אור על הגוף, אני לא מוכן, זה לא אני.

(20:00) אבל אי אפשר, זה טוב.

(20:02) אלפו שנים, הייתי באיזה צומת בחיי, הלכתי, פגשתי את הרב דב ביגון.

(20:07) מרכז הרב.

(20:09) תשמע, אני זוכר את העיניים שלו, כחולות עמוקות שכאלה.

(20:14) הוא אמר לי בוא.

(20:16) הייתי בן 19, 20, הוא אמר לי בוא.

(20:19) בסוף לא באתי, נשארתי רכז נוער ברמת הגולן.

(20:22) אבל ממש, אבל ראיתי בקיץ איך אנשים שם לומדים.

(20:25) מאוד אהבתי את זה.

(20:26) בקיץ יושבים אנשים ולומדים, מאוד הערכתי את המקום הזה.

(20:30) אמרתי זה משהו שחסר לנו.

(20:31) אני חושב, ללמוד, פשוט לעשות באוגוסט וללמוד.

(20:36) ואני מאז תמיד ככה על הקו הזה, שמנסה לייצר את הדיאלוג ואת השיח.

(20:42) עכשיו, כל מפגש שהיה לי בחדר הגישור עם חרדים, מה אני אגיד לך, התאהבתי.

(20:48) אנשים באמת, אני חושב כל כך הרבה דמיון בין החרדי והחילוני, אגב, וגם הדתי-לאומיים, כולם יש להם את הממשק.

(20:57) תוריד אותי מהכותרות, תוריד אותי מכל המנהיגים שמסכסכים בינינו, אנשים ממש ביחד.

(21:05) ואני אומר, אם נוכל לעזור לזוג, כמו שאתה אומר, לראות איך הם יכולים כן לשתף פעולה, כן להיות ביחד, כן לא לחשוב בסיסמאות האלה מלמעלה, אלא להבין, אתם ההורים, והילדים הם ה-DNA של שניכם.

(21:23) ועם השפה הגישורית והכלים הגישוריים והשיח הזה שאתה פה, אתה יודע, אתה מפרק פה מוקשים כי אני באתי לשיחה הזאת וחשבתי שיהיה לנו פה קצת יותר, אבל לא, אתה מפרק לי את זה מאוד בקלות ואני יודע, כי אני מקבל את הפניות, אז אני יודע שכשמושבים איתך בחדר אתה עושה את הקסם הזה ומצליח להראות לו, האמת היא, חבר’ה, זה לא כזה, זה גדול, כי להתגרש זה גדול ולהיות במשבר הזה זה גדול, אבל זה פתיר.

(21:52) זה פתיר כי יש לכם ילדים ואנחנו נלמד מהם.

(21:58) וזה כל כך מרגש ויפה לחשוב ולראות את זה, שאני ככה נאלם דום.

(22:07) זה הכל באמת נושא של בניית הסכמות בצורה נכונה, כמו שאנחנו עושים פה בחדר הגישור, זה היכולת.

(22:13) כמו שאומרים, את הדברים הקשים החובים בחדר הגישור, שיש מישהו שמתווך את הדברים בצורה טובה ומאיר אותם באור נכון, אנחנו לא פועלים מהמגדלה, אז הדברים נראים אחרת.

(22:24) כי באמת, בסופו של דבר, אפשר למצוא פתרון לכל דבר.

(22:27) אנחנו רוצים ואנחנו מוכנים.

(22:31) טוב, מהמם.

(22:31) אז אני אסכם ואגיד, קודם כל, תודה שהאזנתם.

(22:37) ותודה חנוך שבאת והצגת ופתחת פה איזה אור למקום הזה של החיבור דתי וחילוני.

(22:47) ואני אגיד שבכלים האלה ובגישור ושותפות חדשה שאנחנו עובדים באותה מתות דעת אני מכיר ואני רואה גם את ההסכמים והתוצאות אני אומר חבר’ה זה עובד.

(22:58) אז לא צריך ללכת להתכסח לא צריך ללכת לוותר.

(23:02) טוב ללכת לטיפול, טוב ללכת לייעוץ, טוב ללכת לליווי, אבל אם מחליטים להתגרש או לעשות שלום בית, והנושא הוא סביב נושא של אמונה ודת, אז אני רוצה להגיד שחנוך נפלא במקום הזה, ואני ממליץ בחום.

(23:17) והוא גם תמיד עובד לבד, אני יודע, אתה גם יכול הרי לבוא עם מגשרת חילונית, ואז אפשר ממש לעשות גם וגם, יש לנו ממש מערך שכזה.

(23:26) ואני רוצה לבקש מכם, שאם יש סביב חיים זוג שנמצא במשבר בזוגיות והם חושבים על שלום בית או גירושין, שלחו להם את הפרק הזה.

(23:37) שתכונו גם את הפרקים שלנו על גירושין, על שלום בית, שיכירו ושידעו כי יש מה לעשות.

(23:43) וזה שאנשים משתנים וגדלים, גם אם זה מקום שבאמת הסט הערכים משתנה לחלוטין, עדיין כשיש ילדים יש לנו את החובה לעשות את זה.

(23:53) הכי טוב, הכי נכון, ואנחנו פה בשבילכם, וחנוך כאן כמגשר שזה העולם שלו, יש לו פה באמת זווית, ואני מכיר הרבה מגשרים בישראל, ואין לאיש את היכולת וההבנה והניסיון הזה, כי הזווית שלך היא באמת באמת, אתה פה בא ממקום מאוד מאוד מאוד מיוחד, וחוץ מזה גם הוא ברזילאי, שזה בכלל נותן קרדיט גדול פה אצלי, אין מה לעשות.

(24:23) בסדר, נולה.

(24:25) עם ברזילאים זה תמיד יתרון, אבל בוא, בוא, בוא, עשינו את כל הפרק הזה בשלום, אנחנו בטח לא נתחיל, יש לה הסתכסך זלזל, מה לעשות.

(24:36) תודה רבה שהאזנתם ושצפיתם, הפודקאסט הזה הוא גם משודר, אפשר לראות אותו ביוטיוב ובאתרים שלנו, ושיהיה לנו המשך יום טוב, ותודה רבה.

(24:49) תודה רבה.