(0:00) לא כל קונפליקט הוא קונפליקט עם אנשים אחרים לפעמים יש קונפליקטים שהם עם החיים עצמם קונפליקטים פנימיים קונפליקטים וסיטואציות שקורות לנו בחיים ולפעמים אני פוגש אנשים שמעוררי השראה, אנשים שהחיים נתנו להם חתיכת מכה, ובאיזה שיחת חולין שכזו אני פתאום מבין שאפשר לקבל המון המון מהאנשים האלה.

(0:30) אז נכון, זה לא תמיד קשור לקונפליקטים במשפחה או בעסקים, אבל המתודות הן מאוד דומות, כי אדם שצמח מתוך קונפליקט שצמח מתוך משבר הוא אדם מאוד מאוד חזק, הוא אדם שיש לו המון המון יכולות והבנה ותאוות חיים, גם כן אנחנו נגיע לזה.

(0:53) כן.

(0:53) ובפרק היום אני רוצה להביא מישהי כזו, שהיא כל חברה שבשנתיים האחרונות עברה מה היא לא עברה והיא פה בשביל לספר כי ואני בטוח שכל מי שתאזין אני כן אומר קודם כל הנשים כי יש פה באמת אישה מעוררת השראה שאני חושב שצריכה להיות מודל להרבה נשים אני יודע כמה צריכות את ההשראה הזו וגם גברים תדעו יש פה הרבה מה ללמוד אלה זהרנו גרינהאוס יוצרת, במאית, מפיקה, אשת קולנוע, אשת תרבות.

(1:32) וואווו איזו הקדמה.

(1:34) אמנים, זה מה שאני יכול להגיד לך את זה.

(1:36) לא.

(1:36) וזה מה שחשבתי.

(1:37) זה ממש מרגש ואני לא מצליחה לעצור את הדמעות.

(1:46) לא יודעת מאיפה להתחיל.

(1:48) בוא נתחיל מה קרה פה בעצם.

(1:52) אני רוצה להתייחס קצת להקדמה אתה אומר…

(1:58) אמרת שזה איזה שהוא קונפליקט עם העולם ואתה מדבר הרבה על משברים בזוגיות ו ואני הרגשתי…

(2:09) זה כמו שיש לי…

(2:12) הרי לכל 1 מאתנו יש איזו שהיא זוגיות עם העולם, אוקי, הוא חלק מהעולם ואני הרגשתי שהעולם בגד בי.

(2:22) אוקי, ככה.

(2:24) ואוי זאת הייתה התחושה של מה עשיתי?

(2:30) למה?

(2:30) מה קרה?

(2:31) מה?

(2:31) לא עשיתי שום דבר רע ואולי כן עשיתי ואני לא יודעת מתחילות כל מיני מחשבות כאלה של למה זה קרה לי אוקי?

(2:42) זאת הרגשה של בגידה, מאד מאד מאד קשה ואני חושבת שפה יש הקבלה, כי הכל קשור בהכל והכל מחובר להכל וכמובן שגם הדבר הזה השליך על הזוגיות שלי שהיתה ועודנה אבל היא עברה באמת משבר והיה אתגר מאד מאד גדול לעבור, אני חושבת שבזוגיות יש הרבה אתגרים והאתגר הראשון שאני נתקלתי בו זה היה ילדות ועברנו אותו ועכשיו להתמודד עם מחלה קשה כמו סרטן שד בעצם זאת מחלה שאומרת לאישה, את כבר לא אישה יש לך סרטן שד, יש לך ש…

(3:41) לי היו בשני השדיים.

(3:43) את צריכה לכרות את השדיים.

(3:46) שזה האיבר הכי נשי שיש.

(3:53) והרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואני לא הבנתי איך אני יכולה להמשיך להיות אשה אחרי, כזה ה כאילו זה משהו ש טלטל אותי מאד בהתחלה הייתי מאד מאד סגורה ושמרתי את זה לעצמי והייתי במחשבות מאד קשות עם עצמי מה שעזר לי קצת היה שלפני עשור בדיוק עשיתי סרט על השחקנית רוזינה קמפוס זל שנפטרה מסרטן השד והיא הייתה מבחינתי מודל לאישה כל כך חזקה וזה מה שהניע אותי לצלם ולעשות עליה סרט היא פשוט באה ואמרה אז מה אם יש לי סרטן והוא בכל הגוף והתפשט אני יכולה מחר להידרס ומחר יכולים גם למצוא תרופה שאני אהיה בסדר והכל יעבור אז מה?

(4:54) אז אני חיה היום ביומו ואני הרגשתי שוואי אני חייבת לתעד את האישה הזאת וזה מה שעשיתי עד המוות.

(5:01) 3 2 הייתי איתה והייתי איתה בכל הטיפולים, בכימותרפיה, בהקרנות, בניתוחים מה לא היו לה גרורות בכל הגוף.

(5:12) במשך 3 2 הייתי איתה הרבה שעות.

(5:17) היו לי בערך 300 שעות של חומר גלם הייתי צריכה להפוך אותם לשעה.

(5:24) סרט של שעה, כן, לקח לי המון המון זמן כי גם התחלתי לערוך את זה אחרי שהיא נפטרה וזה היה מאד מאד קשה כי התחברנו ונקשרנו איתה ממש כמו סבתא של נוגה של הילדה הראשונה שלי ו.אבל בזכות הסרט הזה שעשיתי על רוזינה אז גם ידעתי שיש איזו עוצמה שאני צריכה למצוא אותה שיש שם, שאפשר.

(5:49) אפשר להיות חזקה שם במקום הזה וגם נבדקתי זאת אומרת גיליתי את המחלה הזאת בשלב מאוד מוקדם יחסית.

(6:00) אוקי, נכון זה היה בשני השדיים 2 גידולים שונים זה לא היה גרורתי אז הייתי מקרה נדיר כי אין לי עתגן ואז בעצם לא ידעו מה זה הדבר הזה.

(6:12) אבל גם זה יש והבנתי שאנחנו חיים בעולם רעיל ואין לי שליטה על הכל ואז היום 1 שנכנסתי לסתימצקי בסינמה סיטי וראיתי ספר ״וואי נראה לי שאני צריכה את זה״ וכשקראתי את הספר הבנתי עוד יותר המשבר הזה, הבגידה הזאת באה לחזק אותי היא באה להוריד אותי הכי נמוך כאיפשהו לתת לי תנופה למקום הרבה יותר טוב כאילו למן לעלות גבוה יותר כאילו הייתי ירדתי למטה כדי לצמוח יותר גבוה את הבנת כבר אז?

(7:02) וממש הבנתי את זה תוך כדי שקראתי את הספר, כן, כן ממש בהתחלה את מבינה שאת עכשיו צוללת למטה אני צוללת עמוק עמוק, עמוק, כדי שאחרי זה תוכלי לעלות יותר גבוה.

(7:16) כן.

(7:17) ואוו כן, וככה צללתי.

(7:22) מודה שהיו המון אתגרים של היום יום, כי אפילו ביום הראשון אני יכולה לספר לך שכשגיליתי שהגוש הזה זה גידול בהתחלה גיליתי רק את זה שמיששתי בעצמי, אפילו באמבטיה למרות שכל שנה נבדקתי עדיין מיששתי את זה בעצמי, ככה לפני הבדיקה הבאה, במקרה אז באותו יום הלכתי למומחה בתחום וביקשתי מבן זוגי שיבוא איתי, כמובן, זאת אומרת, מבחינתי זה היה כמובן והלכנו וישבנו שם בערך שעה בערך והוא הסביר מה הפרוצדורות ומה אני הולכת לעבור זה היה מן שוק, כאילו לשבת ולהבין שפאק אני חולת סרטן מה קשור לי ולסרטן מה קשור כאילו מה כן אני עשיתי על זה סרט הייתי מאחורי הקלעים מה אני עכשיו בפרונט מה אני נכנסתי לסרט של עצמי כאילו מה ואז בעלי, בן זוגי סליחה, כי אני לא אוהבת את המילה בעלי אבל פשוט זאת מילה שכולם מבינים אז כן, אנחנו נשואים אבל הוא לא הבעל שלי כאילו אני שונאת אותה אין לו שום בעלות עלי אוקי?

(8:54) אני בפני עצמי, אז אני משתדלת להגיד את המונח המדויק שהוא הבן הזוג שלי ירדנו מהרופא למטה זה היה באסותא ירדנו למטה ואז שתיקה רועמת והוא אומר לי ״טוב אני ממשיך לארוחה עם אחותי ואמא שלי״ ואני בהלם, בכלל לא ספציפית מזה, אבל בהלם כללי ואין לי מה להגיד ואני לא יודעת מה לעשות ואני אומרת לו ״טוב, נפגש בבית״.

(9:33) ביי ואני חוזרת הביתה לבד לבד עם עצמי ואני אומרת ״מה קורה פה?

(9:43) ״כאילו לא, אני לא רוצה שהוא ירחם עלי.

(9:45) אני לא רוצה שאף 1 ירחם עלי, אוקי?

(9:48) אני רוצה רגע להבין מה אני עושה עם הדבר הזה ואיפשהו אני אוהבת את זה שהוא ממשיך הלאה ו show must go on כזה ואני גם מאד מעריכה את התכונה הזו שלו לא לרדת כזה לדכדוךים כאלה מיותרים הוא מאד מאד מאד כזה פונקציונלי ומצד 2 הרגשתי שוואי אני צריכה שכאילו ליפול על משהו, אתה יודע, להישען על איזה משהו וכאילו הייתי לבד וחזרתי הביתה והייתי במיטה נכנסתי למיטה אני לא זוכרת איפה היו הבנות אם בכלל אני לא זוכרת כל כך דברים אבל האחים הרג לי כמה תאי זכרון לא תמיד זה לרעה ואני אומרת לעצמי, איפה הוא?

(10:48) כאילו איך הוא יכל להמשיך הלאה הרגע ולא להיות איתי כדי לעכל לעזור לי לעכל את זה כדי…

(10:59) ואז אמרתי לעצמי רגע רגע רגע רגע את ברחמים עצמאים אני ממש מדברת עם עצמי אני כאילו לא, את עכשיו ברחמים עצמיים לא, זה לא המקום את לא רוצה שהוא ילחם עלייך את גם לא רוצה להיות במקום של רחמים עצמיים ואז דיברתי עם חברה שהתקשרה לשאול מה קורה ואז כזה…

(11:20) שפכתי, מכרתי לה ו.

(11:23) הוא ישר הלך עם אמא שלו אפילו לא…

(11:26) ואחותו ואפילו לא הזמין אותי אפילו הוא שאל אם אני רוצה שהוא יבין לי משהו לאכול כלום ו…

(11:30) אתה יודע תלונות תלונות תלונות תלונות ואני כל כך מודה לחברה הזאת, כי אני חושבת שלא כל 1 היתה יכולה לעזור לי ככה והיא אמרה לי אלה מה את צריכה ממנו?

(11:41) אמרתי לה מה זאת אומרת מה אני צריכה ממנו?

(11:44) אלה מה את צריכה ממנו?

(11:46) אמרתי לה לא יודעת אז היא אומרת לי טוב אז תחשבי על זה סבבה, ביי ואני מתה עליה באמת, כאילו וואו ואז באמת טקטי את הטלפון, הפסקתי עם המחשבות הרעות האלה של מה הוא עשה לי, מה הוא לא עשה לי, מה הוא חייב?

(12:09) לא חייב?

(12:09) לא, לא, כאילו כל 1 מתמודד עם דברים בצורה שונה ואני לא במקום של לשפוט אף 1 אני לוקח את זה, שתי תובנות כבר היו לנו.

(12:20) את כבר בהתחלה, אמרת אני הולכת עכשיו, אין ברירה, לעזאזל העולם, אני עכשיו צוללת להאכיל עמוק למטה, כי אני אחרי זה יעלה מאוד גבוה.

(12:30) הדבר השני שעשית כאן ממש בהתחלה, זה קיבלת לעצמך את ההחלטה שאת לא קורבן.

(12:37) נכון.

(12:38) ואת לא שופטת ואת לא ברחמים עצמאיים, את התחלת לנהל את הרגשות שלך.

(12:43) נכון.

(12:43) דבר סופר קריטי במקום של קונפליקט, מי שמתחיל להגיד עכשיו יש לי לגיטימציה, החיים בגדו בי, בת הזוג בגדה בי, ונזוג בגדה…

(12:54) כל משהו של בגידה, של קושי, עכשיו לא משנה מה תעשי, כולם יגידו את צודקת, את מסכנה, ואיזה כיף זה להתמסכן ואיזה כיף זה שעכשיו אנשים רואים אותי ואמרתי כל כך קשה כל השנים ועכשיו רואים אותי, וזאת בדיוק המחלה, פה בדיוק הבעיה, כי מי שמתחיל בתודעת קורבן נשאר בתודעת קורבן.

(13:16) ואחרי זה לצאת מזה זה נורא, יחלפו השנים ואנשים עם ההיסטמי, הקורבנות הזו שלך, הצד השני ימשיך, החיים ימשיכו, ומה שהאנשים, הקורבנות, נשארים זה איתם, שהם התרגלו להיות קורבנות והילדים שלהם שרואים אותם כקורבן, וזה המסר לחיים של אין לך שליטה, יכולים, החיים יכולים לך, ולא שאתה מנהל את החיים.

(13:44) ומי שמצליח בנקודות האלה לתפוס פה את השליטה ולהגיד אני מנהל את האירוע הזה ולא האירוע הזה מנהל אותי, ואני נותן מקום לרגשות.

(13:53) מה, זה מחורבן, לכתב סרטן, זה זיוף, זה נורא, אבל זה לא מה שינהל אותי, זה לא מה שיגדיר אותי.

(14:00) ותפסת את זה ממש בימים הראשונים, זה מאוד מאוד עוצמתי.

(14:05) נכון.

(14:06) ואז מה?

(14:07) נכון, ואז מה שקרה זה שבאמת חשבתי מה אני צריכה?

(14:11) מה אני באמת צריכה ובאותו רגע הבנתי שמה שאני צריכה זה באמת משהו מאד פרקטי.

(14:19) יפה אני צריכה כמה שיותר להתייעץ עם כל המומחים הכי טובים, לעבור את הבדיקה הזאת הזאת והזאת בהקדם האפשרי ואז כשבן זוגי חזר הביתה אמרתי לו תקשיב, אני צריכה שתעזור לי להשיג את הפרופסור הזה ואת הבדיקה הזאת ואת זה ואת זה ואת זה כמה שיותר מהר למחרת בבוקר, הדבר הראשון שהוא עשה זה פשוט פנה לכל מי שהוא מכיר והוא מכיר המון בכירי משק ומובילי דעה והרבה אנשים חשובים והוא פשוט התקשר לכולם בלי להתבלבל ובלי לפחד ובלי להתבייש ובלי כלום והוא ידע שאני באמת לא מסוג האנשים האלה שהם צריכים שמסתירים משהו או אתה יודע, שצריכים איזשהו אישור בשביל לעשות משהו לא, אני זורמת והוא פשוט בבוקר 1 השיג לי מה שאני רוצה, איפה שאני רוצה עם מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה, כאילו בהקדם בהקדם הכי אפשרי שהיה אפשר וזהו, ואז הבנתי שזה מה שאני צריכה.

(15:38) אני צריכה לבקש מה שאני צריכה ולהגיד לו, בכלל ולכולם אני צריכה להגיד מה אני צריכה ואז כן ואז הגיעו יש לי משהו שהוא מאד לא מתאים לנשים יש פה קושי נשים לגדול לכולנו, אנחנו מצפים, יש לנו ציפיות, אנחנו מצפים שהוא יעשה את זה, ציפיתי שהוא לא, בבסיס שלי, הבסיס של הלא יודעת, סוג של חייתי כזה, הטבעי אולי, או לא יודעת איך לקרוא לזה, אולי אתה יודע להגדיר את זה קצת יותר טוב, אמרתי ואיי, הוא לא חושב עלי, הוא לא אכפת לו ממני, הוא הלך, לא שאל, לא נשאר, הוא לא…

(16:19) זה ככה כאילו מלהתקרבן ובאמת הקורבנות הזאת היא נוראית אבל זה האינסטינקט הבסיסי כזה ואז אחרי זה שאתה כזה עוצר את זה, שולט על זה ואומר לא לא לא רגע אני מעיף את זה, זה לא אולי זה טבעי או לא יודעת מה אבל זה לא עושה לי טוב נכון זה לא עושה לי טוב הכל פה טבעי הכל טבעי, כל ביולוגיה, אני חושב שזה, וזה קשור למה שדיברנו מקודם על האובדן הקהילה, כי לא היה זמן בעולם, בהיסטוריה, באנושות, שהגבר ידע להגיד לאישה מה היא צריכה, לא, האדם הקדמון כנראה לא הבין מה היא מצפה, אבל כן היו מנגנונים אחרים שכן הבינו את אותה אישה, שהיא עכשיו קורעת ללדת או שהיא עם הילדים או שקשה לה או שהיא עייפה, והמגלונים האלה היו דודות, מהחברות והאחיות, וכל הנשים שעטפו את אותה אישה וכן, הן כן יכולות להרגיש אותה, אז כן זה הגיוני בעיניי…

(17:22) הן היו מתקשרות.

(17:23) כן, אבל אני בטוחה שאת בן הזוג שלי זה היה מוציא מדעתו עם מישהי הייתה מתקשרת לו את מה שאני צריכה, זה כאילו…

(17:31) ברגע שאת הצלחת להגיד את זה, אז פה גם פיצחת משהו מגדרי.

(17:34) ברגע שהאישה יודעת להסביר לגבר, זה מה אני צריכה, 1, 2, 3, הוא מבין את זה?

(17:40) כי החשיבה הגברית היא כזאת, החשיבה שלנו השלישית היא יותר רגולרית.

(17:43) אנחנו לא חושבים אותו דבר.

(17:44) נכון.

(17:45) זה מאוד…

(17:46) אבל גם כאנשים אנחנו לא חושבים אותו דבר, כי כאנשים, לאו דווקא בבחינה…

(17:51) זה כבר ספקטרום.

(17:53) אנחנו יודעים שזה לא כל הגברים הם ככה ולא כל הנשים הם ככה, יש איזה ספקטרום רחב כזה, כן.

(17:58) אז אני…

(17:59) כל מה שנגיד פה הוא לגמרי ברמת המאוד מאוד כוללני, הוא לא קובע על כולם.

(18:04) פה במקום הזה אני לוקח את מה שאת תיארת ואמרתי רגע, יש פה משבר, ואני פה עכשיו לא…

(18:10) אני לא אצפה, אני לא ארמוז, אני אשדר מחשבות, לא, אני אגיד לו מה אני צריכה, וברגע שעשית את זה אז גם ניהלת את המשבר שלך, תפסת עליו שליטה הפרקטיות שבתוך הדבר, כי בסוף הפתרונות הם מגיעים מהדואינג, לא מלדבר על זה.

(18:27) עשייה זה הדבר.

(18:28) נכון.

(18:29) ואז רתמת אותו, והוא, מחר ואני גם מכיר אותו היטב, ראיתי אותו בהפסקות, היה עובר פה לאיזה רגע התרעננות, ואני הייתי מסתכל עליו עם הלסת ושמוטה, נגיד איזה דבר, סופרמן.

(18:45) כן.

(18:45) אבל כי עבדתם מדהים ביחד.

(18:48) זה היה מדהים מאוד לראות את זה הלך ונהיה יותר קשה, כי כשהתחלתי עם הטיפולים הכימותרפיים, עכשיו אתה רואה אותי על השיער כי…

(18:57) בזכותו.

(18:58) אוקי?

(18:59) כי הוא זכר את הכובע.

(19:00) את זוכרת שהוא דיבר איתי על זה?

(19:02) הוא…

(19:03) וואו, תקשיב, זה 1 הדברים הכי סיזיפיים שאפשר לעבור ואני הייתי כל כך חרדה לאבד שיער ולהיות קרחת עם…

(19:13) בלי גבות בלי ריסים לא לקחתי בחשבון שגבות וריסים בכל מקרה הישארו כי אי אפשר לשים עליהם קרח אבל לפחות על השיער שלי הצלחתי לשמור בזכות כובע קרח בזכות זה שהוא לקח על זה אחריות והיה יושב איתי ימים שלמים כי צריך בשביל שהקרח ישפיע ובעצם יקפיא את הנימים שהאחימו לא יגיע אליהם ואז ככה השיער לא ינשור צריך כל 20 דקות להחליף את כובע הקרח.

(19:45) אתה יודע מה זה לגעת בקרח הזה?

(19:47) אני עוד היה לי את השיער שבעצם זה סוג של שכבת הגנה אבל פעם 1 שהיה לי קצת קרח פה חטפתי קביעת קור, אתה לא מבין כאילו, עם פצע כזה הסתובבתי שבועות פה.

(20:02) נכון.

(20:02) כי זה, והוא היה ככה בידיים, מרים את הכובע כל 20 דקות במשך יום שלם, יום שלם, כל יום של טיפול במשך כמעט 5 חודשים כמעט כל שבוע, אהב טיפול כימי והוא היה צריך יום שלם, הוא לקח חופש מהעבודה והוא פשוט בא וישב איתי כמו איזה איירון מן, באמת והחליף את הכובע הזה שזה היה פשוט סיוט אני הייתי מסתכלת עליו בהערצה ובהערצה ובהערכה ובהוקרה תודה שהוא כל כך חשוב לו ו.

(20:40) שגם שמה שחשוב לי, שלא ינשור לי השיער הרגשתי שאם ינשור לי השיער זהו מבחינתי סיימתי את שנותיי היפות בחיים או ממש כאילו הרגשתי שאני אהיה כמו אני לא רוצה להתקרבן אבל אני אראה כמו קורבן כאילו כמו איזה חיה פצועה וואוו הרגשתי שאני לא יכולה, לא יכולה מבחוץ יראו את החיים כן, כן, היה לי ממש חשוב.

(21:10) יפה.

(21:11) אני גיבורה ותראו אותי.

(21:13) כן.

(21:13) כן, אז כמובן שהסטרואידים וכל התרופות והכי משה כן מנשיר את הגורים לגבות לנשור ולריסים, אז לא באמת אפשר להיראות טוב, נראית לי זוועה זוועת עולם.

(21:31) זוועת טוב ממה שאנחנו חשבנו.

(21:34) חושב שראיתי אותך פעם ראשונה אחרי הרבה חודשים, אני חושב שהיה הרבה יום שסיפרת לנו, ונראית כמו שאת מהממת, ואז פרשה אותך אני חושב שנה אחרי שהיינו במסעדה ונראית מחורבן, אבל ממה שחשבנו.

(21:49) זאת אומרת, הדיבור היה אה, אוקי, לא כזה התאמצתי, התאמצתי מאוד להיראות חיונית, אוקי?

(22:00) התאמצתי להיראות חיונית, שזה חשוב לי לנפש, להיראות גם קורבן כי בהתחלה, וואי, אחי שנאתי את המבטים, את המבטים האלה של מסכנה יואו, כאילו יואו אישיו טוב, אל תדאגי, יהיה בסדר, יואו כאילו, די!

(22:19) איך שנאתי את התגובות באמת, כל כך שנאתי תגובות שאמרתי לאנשים כן אני יכולה, אל תגיבו בבקשה כאילו אל תגידו כלום תשארו עם זה אוקי, זה…

(22:29) אל תגידו לי שום דבר אני לא רוצה לדעת מה אתם חושבים ועוד…

(22:32) בצורה אינטואיטיבית כזאת לא, קחו רגע תחשבו לפני שאתם אומרים לי משהו כמו קטן עלייך לא, זה לא קטן עלי, לא זה לא קטן זה לא קטן ואני לא בטוח אצליח לא, לא, לא אל תגידו לי דברים כאילו זה שיגע אותי ומאוד מאוד ניסיתי לנשום עמוק כי בסך הכל צריך גם להכיל את כל האנשים סביבי שכאילו עולים לרגל להכיל אותם.

(22:56) כי הם באים לעזור, כי הם חברים, כי אני אוהבת אותם את צריכה להכיל אותם?

(23:02) אני הרגשתי שאני צריכה להכיל אותם, כן, כן, ממש, כי…

(23:08) את יכולה עם זה?

(23:08) בדיעבד, על הנקודה הזו, זו טקטיקה נכונה, אני שואל כי אני באמת לא יודע, נכון שהאדם החלש שרוצה להתחזק, מכיל את הסובבים אותו, שזה יותר כן, זה מחזק, כן.

(23:23) מחזק.

(23:23) זה מחזק, כי אתה מרגיש שזה…

(23:26) אם אני דואג לאחרים אז אני יותר חזק.

(23:29) הם צריכים אותי, לא אני צריך אותם.

(23:31) כן, אני הייתי צריכה להרגיע את החברות שלי שדי, שאני בסדר.

(23:36) כשאני מרגיש החברות שלי כשאני נותן משהו למישהו זה נותן לי משמעות.

(23:41) אז גם אם קחי חלש אני בא לתת, יפה כן, אני גם לא יודעת כמה זה לתת יותר מאשר פשוט לשים איזשהו גבול, אבל ולא להתפרק, כי יכולתי להתפרק מתגובות.

(23:58) אני לא יודעת, אולי באמת כשאתה מחשב שואל אותי אולי זאת לא ההגדרה הנכונה להגיד להכיל זה אולי פשוט לשים איזה שהוא גבול כזה של לחנך או לא יודעת, כי נגיד החברות שלי על דעת עצמן עשו קבוצת ווטסאפ עם ליאור, כאילו עם בן זוגי בלעדי כדי לנהל משמרות של מי שתבוא לעזור לי עכשיו זה נורא מקסים, זה ממש מקסים נכון?

(24:24) נכון אבל זה פשוט חרפן אותי חחחחחחח וואי מה זה?

(24:30) זה איבוד שליטה!

(24:31) מה קורה פה?

(24:32) אני הבן אדם הכי עצמאי שיש, הכי אוהבת את הלבד שלה מה עכשיו כל היום משמרות עליי?

(24:37) כאילו, לא מתאים…

(24:38) רגע…

(24:39) ואף 1 לא שואל אותי אם אני רוצה?

(24:40) אף 1 לא שואל אותי אם אני פנויה, אם יש לי כוח, אם אני רוצה שיבואו לעזור לי אולי אני לא רוצה ש בדיעבד לא, זה היה מקסים אבל באיזשהוא שלב שמתי לזה גבול ואמרתי די זאת אומרת באיזשהו שלב אמרתי אני לא רוצה יותר שתתכתבו בקבוצה בלעדיי תשאלו אותי, תשאלו אותי, אני אענה אני עם הטלפון אני יכולה לענות לטלפון אני אמנם חלשה וכואבת אבל אם אני לא עונה אז אני באמת לא צריכה שתבואו כי אני מעולפת במיטה הם אמרו לי טוב אז נבוא לעשות כלים אז נבוא לעזור עם הכלב אתה יודע ואי אפשר לא לאהוב את זה כי זה פשוט מהמם הם היו החברות שלי באמת הן החזיקו אותי אני חושבת שגם ליאור וגם החברות וגם המשפחה זה הדבר שהחזיק אותי מלא להתפרק לגמרי.

(25:36) עכשיו אני אסביר אני אסביר, כן?

(25:39) כי זה דורש הסבר כזה, כי מה שקרה זה כשכאב לי כאב לי כל כך שלא רציתי להיות באמת לא רציתי להיות.

(25:52) אני אפילו שאלתי אם יש איזושהי זריקת הרדמה כזאת לאיזושהי תקופה שאפשר את יודעת, תעשו בי מה שאתם רוצים אחרי זה תעירו אותי כמו חוני המעגל אחרי 400 שנה די אני באמת לא רוצה להיות בסבל הזה, לא רוצה יותר את הכאבים האלה, לא רוצה את החולשה הזאת, לא רוצה את התחושה הזאת שאני לא חיונית, שאני לא יכולה לעשות שום דבר אחרי הניתוח היו כאבים ובאמת אני לא יכולה לדמיין, לתאר זה אולי כמו סכינים סכינים בגוף סכינים חותכים אותך כל הזמן, כאילו הייתי צריכה לעבור כריתה מלאה ובאותו ניתוח גם שחזור וזה פשוט אביוז שאני לא יכולה לדמיין.

(26:42) אני היו לי הזיות שנופלים עלי רהיטים היו לי באמת דברים שאלו אותי אם אני רוצה פטריות הזיה לכאילו סתם איזה מן החזה אמרתי לא, הנה, חוויתי הזיות.

(26:55) באמת ש הצלחתי לשלוט בהם ואני לא אוהבת את החוסר שליטה ואז מה שקרה זה שהחברות ובן זוגי והחברים וגם אתה היית שם באיזה ערב פשוט היו שם וכאילו כמו שדיברתי על המקום הזה שצריך להישען עליו וליפול עליו לרגע הם היו שם והחזיקו אותי כי אם הם לא היו שם אז הייתי נופלת לאיזה כאב שאפילו כדור לא עוזר לא לעבור ואז אני הייתי לא יודעת, הייתי מתפרקת לגמרי.

(27:33) זאת אומרת, הנוכחות, נוכחות של אנשים אפילו בניגוד לרצוני על אף זה שכעסתי או התעצבנתי או כאילו הרגשתי שאני בחוסר שליטה זה הם התעקשו על הנוכחות וזה מה שהחזיק אותי מלהתפרק נוכחות הם פשוט החזיקו אותי, כי כאב לי והם היו שם, הם החזיקו אותי, כאילו הייתי צריכה, הם הצחיקו אותי, הם דיברו איתי, והם שיחו את דעתי וכן, אתה גם היית שם באיזה ערב 1 כזה הכלבים, איפה?

(28:08) עם הכלבים, כן, תדמיין את הערב הזה אם לא הייתם.

(28:15) כן.

(28:17) זה קשה, זה יותר קשה לעבור את זה לבד.

(28:20) לא טוב היות האדם לבדו, איזו קונסטלציה, איך, התקופה שלנו להבין בעצם מה אנחנו צריכים בעולם המודרני, אבל אני חושב שלומדים מזה, ממש לומדים מתוך הקושי הזה כי אנחנו לא באמת מצפים שבני הזוג שלנו יהיו הפיליפינים שלנו, המטפלים שלנו, הם צריכים להיות משהו אחר, אנחנו לא צריכים את זה, בשביל זה אתה לוקח עובד זר.

(28:42) אנחנו צריכים את החברה, את התמיכה, את המשפחתיות, הקהילתיות, נכון.

(28:47) את הלהיות שם, את תראה, אבל אני אגיד לך עוד משהו.

(28:53) בהקשר לפיליפיני.

(28:54) נכון, יכולתי לקחת בתשלום מישהו 60 לי את כובע קרח.

(29:01) יכולתי…

(29:01) נכנס את מהות החיים אבל.

(29:02) אבל א’, הוא לא הסכים, הוא רצה לעשות את זה בעצמו איזה איש ב.

(29:10) אני לא הייתי עומדת בזה אם זה לא היה הוא באמת?

(29:14) זה כל כך כואב, זאת אומרת, אני ביקשתי כל משכך כאבים שיכולתי לבקש, זה פשוט עדיין כואב זה כואב כל כך שבא לך לדפוק את הראש באיזה קיר בא לך באמת זריקת הרדמה אני לא, זה כואב להיות עם פאקינג מינוס 30 מעלות על הראש במשך יום שלם וכל 25 דקות להחליף את זה כדי שזה יהיה, ישאר על הקור זה קרח יבש, זה לא קרח רגיל זה פשוט המיתוס של תזיפוס בהתגלמותו זה היה פשוט קשה מידי והנוכחות שלו עזרה לי להתמיד.

(29:57) יש הרבה נשים שהן נשברות הן מפסיקות באמצע, אומרות טוב יאללה די, שאינשאר לשיער די, לא אין לנו כוח, לא באנו לסבול, די גם ככה זה סבל גם ככה זה.

(30:09) ואני המשכתי לסבול ואני לא מצטערת על שנייה, שסבלתי כי גם זה, עכשיו אתה יודע, אני הולכת בחוץ קר בחוץ אנשים אומרים קר ואני כזה מצחיק!

(30:22) מצחיק שקר איך רגע כזה נוראי הופך להיות רגע רומנטי?

(30:27) איזה יופי.

(30:28) כן, רומנטי, זה גם עניין, אתה יודע.

(30:34) כן, כן, לא, אבל הרומנטיקה שאתה מדבר היום, בן אדם.

(30:39) כן, זה נכון.

(30:40) לא יכולתי להרגיש את זה אז, את האהבה.

(30:46) אז ומה עם ה…

(30:47) אתה יודע ומה עם השער ומה עם התשוקה כאילו, כשאישה פשוט עוברת כריתה ו…

(30:57) לפחות שמרתי על השיער זאת גם שאלה, אמרתי וואי, איך הוא יכול להימשך אלייך דבר כזה?

(31:05) כאילו…

(31:05) יותר אני לא יודעת, אמרתי וואי, אם זה היה הפוך, וואי אולי הייתי נגלת?

(31:10) כאילו, זה לא מגעיל אותו?

(31:11) כאילו, וואי והוא היה גם אחר כך, אחרי הניתוח היו לי נקזים!

(31:16) אתה יודע מה זה נקזים?

(31:17) זוכר.

(31:18) זה ה…

(31:18) כן, אתה זוכר את זה?

(31:19) זה בעצם מהבית שחי שגם חתכו לי כדי להוציא את ה…

(31:24) לימפה לראות אם יש גרורות וזה, אין, אבל חתכו ויש צלקות ומשם מתחברים לשם צינורות ומנקזים את כל ה…

(31:38) שיוצא מה…

(31:40) כן כל הנוזלים היפים שיוצאים מה…

(31:46) אחרי הניתוח, מהשדיים שהן.

(31:49) והוא היה פשוט כל יום צריך פעמיים ביום למדוד את כמות הג’יפה במרכזים האלה לרוקן את זה ולשים מחדש.

(32:02) עכשיו, אמרתי…

(32:03) לא, עכשיו לזה באמת הייתי מביאה פיליפינים, כאילו באמת, כי…

(32:08) ולא, הוא התעקש לעשות את זה כי אני לא יכולתי לעשות לעצמי לא היה לי טווח תנועה.

(32:13) לא יכולתי להזיז את היד בקושי לא יכולתי גם, אתה יודע, לעשות דברים בסיסיים, לקחת כוס, לשתות, זה אתה לא יכול לזוז.

(32:24) והוא פשוט עשה את זה כל פעם…

(32:26) אבל אני, במקביל אלייך, גם איה היה לה.

(32:30) איה גרוש אותי גם כן הייתה, אז אני במקביל קיבלתי את הדיווחים, אנחנו לא גרים ביחד, אבל כל הזמן היינו שם והייתי מעודכן, אז הייתה לי את חטפת יותר חזק.

(32:41) כן.

(32:41) בינתיים…

(32:44) ותראה לך שיש יותר חזק ממני, כאילו יש כאלה שחוטפות יותר, ויש כאלה שחוטפות גם גרורות, וזה ממש קשה, זה ממש קשה.

(32:54) צריך כאילו בין היתר אם הפודקאסט הזה יעלה במלואו אז זה מאד חשוב לבדוק כל חצי שנה, לפחות בדיקה ידנית, כל שנה לעשות גם אולטרסאונד וגם ממוגרפיה, כל שנתיים אני ממליצה גם לעשות בכלל הpad סיטי כי זה באמת, בשד השני ראו תאים מפוזרים על פני 7 סמ רק בMRI אוקי?

(33:17) אז אי אפשר לדרוש מראה פעם גם חשוב כי זה היה כאילו…

(33:22) חשובים.

(33:23) בקיצור, חשוב, חשוב, חשוב להיבדק, חשוב להיבדק.

(33:26) אתה תופס את זה בזמן, אתה חוסך הרבה סבל.

(33:29) וטוב לעשות את זה בתוך זוגיות כזאת טובה.

(33:33) איזה יופי זה.

(33:34) אני מאוד אוהב את ה…

(33:36) זה קופץ לי על איך גברים ונשים רואים 1 את השני עד שיש משבר ואיך בתוך המשבר כל הנראות פשוט לא מעניינת.

(33:48) אני מאוד מזדהה בתוך הדבר הזה.

(33:50) כן, אתה לא חושב שזה מגעיל אחרי זה להימשך, כאילו, אחרי דבר כזה יש עוד אני לא יודעת, בעיניי זה קסם, אני לא יודעת איך…

(34:01) זה השכל אכן ושקר היופי הוא משהו שהוא לא…

(34:05) אני מדבר בתור גבר סטרייט, זה לא העיקר, זה ממש לא העיקר.

(34:10) זה המבט, זה החיוך, זה החיבוק, זה הביחד, זה אין הדברים חשובים, זה לא ה…

(34:20) שקר החן והבל היופי, זה לא…

(34:23) זה לא העיקר.

(34:24) אז דווקא בהזדמנויות שאפשר באמת לראות את זה, זה מבחינתי, זו אהבה.

(34:32) התשתית לאהבה אמיתית שהיא לא תלויה בדבר, היא לא תלויה באיך את נראית, כי זה, בוא אנחנו מזדקנים, אנחנו מתבגרים, את מי זה מעניין, איך זה נראה?

(34:41) מעניין איך זה מרגיש.

(34:43) אנחנו כל כך עסוקים בעולם שלנו באיך זה נראה, שזה כל כך מגוחך, באמת, אני רואה את זה אנשים פה בחדר הזה.

(34:50) אני לא יכולה להסכים איתך לחלוטין.

(34:53) אז לא.

(34:54) אני חושבת שאם לא היה אכפת לי איך זה נראה או איך אני נראית או איך הוא נראה, לא, אבל הייתי יכולה להיראות עכשיו יכולה עכשיו לשבת מולך בטטה, עם שיער קופצני כזה קצר, עם פנים כאלה נפוחות, כי כל הסטרואידים עשו לי תיאבון אמא’לה ואבא’לה תחושה שעדיין הוא היה שם?

(35:19) לא משנה, לא יודעת, אולי, אבל אני חושבת שזה היה מבאס קצת, כאילו כן עכשיו אני עדיין בתהליך של לחזור לכושר למרות הכאב, עם הכאב, כי זהו נמאס לי כבר כשכואב ואני לא יכולה להכנה יותר לכאב אני פשוט לוקחת את עצמי ממש בידיים כמו שאומרים אבל זה ליטרלי, כאילו לקחת את עצמי, אני עולה על אופניים אני נרשמתי לסטודיו נעים אני בכל שיעורי המחול שם לקחתי אימון אישי אני עושה הכל, תזונה, הייתי בריטריט אני ממש עושה הכל בשביל להיות בwellbeing גם מבחינה חזותית גם בנראות שלי רק מבחינה פיזית.

(36:04) זה וגם, זה גם וגם.

(36:07) כמובן שהבריאות, אין ספק שכושר הולך עם בריאות וגם תזונה, אבל זה גם עם מראה חיצוני.

(36:15) זה התוצר, זה ברור שמישהו שמזניח את עצמו ולא מטפח את עצמו, אז זה גם מתחבר לבפנים.

(36:23) כן.

(36:23) אם אתה בא ורוצה לצמוח ולהיות חזק, אז אתה צריך אדם שאיתך שגם רוצה לפתח ועושה כושר ופועל ועושה, זה הסיפור שלכם, העוצמה שלו מביאה את העוצמה שלך, והעוצמה שלך מייצרת את העוצמה שלו.

(36:38) כן.

(36:38) לכן זה סיפור שהוא כל כך מדהים, נכון, נכון, אני עושה את זה בשביל הבריאות ובשביל ה…

(36:45) ובאמת, זה זה, אבל כן ברור שאני עושה את זה גם בשביל אבל זה התוצר לבד נכון, אתה צודק, אתה מגדיר את זה אחרת אבל אני עושה את זה גם וגם, אבל בסדר, אפשר להגדיר את זה ככה שזה קודם בשביל הבריאות, זה גם נכון, גם נכון ואנחנו חיים בעולם רעיל, חייבים לדאוג לאכול בריא ולהיות בכושר.

(37:10) נכון זה מאד חשוב ואם אפשר לעשות את זה ביחד אז בכלל זה מושלם אני עוד לא מצאתי את המקום הזה של הביחד בכושר כי אנחנו אוהבים דברים שונים, זאת אומרת, אני אוהבת לרקוד, הוא לא, אני אוהבת אני חושב מה הוא אוהב, לא זה, אריק שלם, מה הוא עושה, אוקי אז זהו, אז עכשיו ניסיתי לעלות על סאפ בים כי הוא התפשר על זה ועכשיו הוא התאהב בזה ואני התחלתי לעלות ואז שברתי כתף כן, אני מכתף שבורה כבר 3 חודשים ועדיין לא נכנעת לכאב אני לא יכולה להרים את היד עד הסוף, כן אני בפיזיותרפיה ושיקום לפחות יש לי עוד תעודת נכה.

(38:02) כבוד.

(38:02) תעודת נכה.

(38:03) חוויה, כתב חניה?

(38:04) לא, עוד לא, לא, כבר לא.

(38:06) חניה לא…

(38:09) אבל קלה במס?

(38:10) יתרונות, אוקי, יש יתרונות?

(38:12) כן, יש פטור ממס, יש קיצבה מביטוח לאומי של 1700 שח יפה.

(38:18) לשירותים מיוחדים ויש תו הנחש איזה פטור מתור הייתי עכשיו בתל אביבית ואז אני מראה את הפטור מתור ואומרים לי והיינו צריכים לצעוק עליי, כאילו מה היא ואז אני מראה את התעודה וכן, אז זכיתי בכמה דברים…

(38:41) יש יתרונות.

(38:42) יש בית…

(38:42) בכל דבר יש יתרונות, זו מסקנה מצוינת.

(38:45) הכול שלא היה על מה הנרטיב שאנחנו יוצרים ואם את בהתחלה מייצרת את הנרטיב של וואי, זה הולך להיות כזה חרא, אבל אנחנו הולכים מאוד לצמוח ממנו, או יש לי סיפור על זה.

(38:56) הרי אני הייתי ילד נכה, את יודעת לך את זה פעם.

(38:59) וואי, נכון.

(39:00) אני פורסט גם זה אני בגדול.

(39:02) יואו!

(39:02) הייתי 3 2 שכחתי מהסיפור הזה, אבל עכשיו אתה מחזיר לי אותו, כן?

(39:06) אני, אני חוטי…

(39:08) אני די כמה צורחים מתוך הדבר הזה.

(39:10) וואו.

(39:12) ואני זוכר, באחד הרגעים שנשברתי, בכיתי לאימא שלי, די, קשה לי ופה וזה, שהייתי בן 19, אני לא יכול ללכת.

(39:23) והיה לנו ילד בקיבוץ מאור, והוא היה חולה סרטן קשה, וכל תקופה לפני סבב תיקונים היו עושים לו תחפושת שתעזור לו, הייתה תחפושת של סופרמן, של ספיידרמן, עכשיו אמא שלי הייתה עושה את התחפושות האלה, והתפושת האחרונה היה תחפושת של מלאך, הוא בא אלינו הביתה ואמא שלי עושה לו תחפושת של מלאך, וחודש אחרי זה הוא נפטר, שיכינו אותו.

(39:50) ואני כשבכיתי לה, קשה והיא אמרה לי, כן, אבל למאור יש סרטן, מה אתה…

(39:56) עכשיו, זה קצת לתת לי, לקושי שלי, קצת לתת לו את המקום, אבל חטפתי פרופורציות.

(40:03) אמרתי, אוקיי, בסוף תבחר איפה המקום שלך, זה מאוד נחרט לי המשפט הזה, ואמרתי אוקיי, הקושי, עם זה ננצח ועם זה מנצחים.

(40:15) זה הכול בתוך איזה נרטיב והבחירה לא להיות קורבן היא בחירה…

(40:20) אני מאז עוד לא בתוך קורבנות, ואני רואה את זה פה בחדר, אנשים כל הזמן מתעסקים במשברים.

(40:26) מי שבוחר להיות קורבן קשה לו.

(40:28) קשה לו הרבה יותר וזה המודל שהוא מוכר לילדים שלו וזה לופ שברגע שנכנסים אליו ממש קשה לצאת.

(40:34) לפעמים זה דורות עד שיוצאים מהלופ הזה.

(40:37) אבל מי שכמוך תופס ברגע עצמו ואומר עכשיו אני קובע את הנרטיב שלי, והנרטיב יכול להיות של רחמים ותסכול והכול יהיה לגיטימי כי זה ממש מובן, אבל זה גם יכול להיות של סיפור העצמה וסיפור של גבורה וסיפור שאחרי זה אני אוכל לספר בגאווה והילדות שלי יסתכלו עליי בעיניים נוצצות מגאווה, זה מצליח.

(41:02) נכון זה מה שאת עשית.

(41:04) האמת היא שכשאתה מזכיר את הילדות אז הבת הגדולה שלי שהיא בת…

(41:09) אתה יודע, היא בת 13 וחצי אמרה לי, כשהיא ראתה אותי חלשה אמא, אסרטיביות אוי אני לא יודעת אם אתה אומרת את זה ממש ממש, היא…

(41:32) ואוו, כמה היא עזרה לי בזכותה אני פה.

(41:37) אני אגיד לך את האמת שאני בזכותה אני פה.

(41:40) היא ראתה שאני lossed, כאילו ממש הייתי המון המון בבית, אין לך כוח על כלום.

(41:47) אני רוצה לעשות דברים כי אני אוהבת לעשות דברים ואני מאד אוהבת ליצור.

(41:51) ניסיתי לשבת במחשב לערוך סרטים שאני יוצרת וכשצילמתי לפני, דאגתי לצלם לפני כדי שיהיה לי מה לעשות, אבל לא הצלחתי, לא הצלחתי.

(42:01) הייתי כל כך חלשה הייתי מתפרקת על המחשב והיא אמרה לי ״אמא אולי תצלמי תעלי לה רשתות״ את עוברת איזה תהליך מעניין אמרתי לה ״טוב, את בטוחה?

(42:14) ״ והיא אמרה לי ״כן, את רוצה והנה יש לך דברים ממש טובים לעלות.

(42:19) לפני שאני אמרתי לך את זה ועוד אחרים, אמרו לך את זה ואת לא רצית את זה.

(42:23) את אמרת אני לא מצלמת, אבל כשהיא אמרה את זה כשהיא אמרה את זה נכון, גם דפני ליף אמרה לי, אמרה לי, אלה זה הטלויזיה מה את עכשיו מחכה לאיזה קרן קולנוע?

(42:34) לכי, תקחי מצלמה, צלמית תעבירי מסרים, תעשי מה שאת רוצה מה שאת אוהבת אמרתי בסדר, לא עזרתי אומץ ובזכות נוגה הבת שלי.

(42:47) אז רק בזכותה באמת לקחתי את המצלמה, כי אני תמיד גם בצד השני של המצלמה אני תמיד מאחורי המצלמה, לא לפני המצלמה.

(42:56) תמיד מאחורי הקלעים הייתי אבל בזכותה פעם ראשונה הרגשתי ששם יש שם איזו שליטה שבאמת אני יכולה לקחת ותיעדתי את עצמי והתחלתי לעלות ואז היא אמרה לי טוב אמא זה לא אולי את לא בכיוון לא לא ככה מעלים תוכן לרשת אני אומרת לה מה זאת אומרת?

(43:27) למדתי, יש לי תואר 2 בקולנוע תגידי לי איך מעלים תוכן מצולם וערוך?

(43:31) אמרתי לי קודם כל את לא באמת עורכת דבר 2, יש לך את אממממממ לא מדברים ככה על כזה לאט זה לא סרט דוקו שלך, לא…

(43:42) את יודעת וזה נורא משעמם שאת ככה יושבת ומדברת מול המצלמה אז אמרתי לה טוב ואז התחלתי לעשות תנועות כאילו אני קמה מהמיטה ולדבר תוך כדי ושאני אוהב אותך כואב לי שאני בקושי קמה לא, אבל זה עדיין לא…

(43:57) עזבי, קחי את הספר הזה, תקראי תרשמי לקורס הזה, תעשי זה, ממש וכל זה כשאת חולה בסרטן, אמא שלה, הילדה, היא אמא חולה בסרטן והיא מתחילה לתפעל אותה כדי שתעשי סרטונים איך ילדה כן, מטורף, זה מטורף.

(44:13) ואז נרשמתי באמת לקורס ונרשמתי וקראתי וזה ולמדתי.

(44:18) ולמרות שיש לי תואר 2 בקולנוע, למדתי לייצר תוכן לרשת כי זו שפה אחרת.

(44:24) זה לא סרט קולנוע זה סרטונים קצרים שהמסר צריך לעבור בצורה אחרת ובאמת אז יש לי יתרון שאני יודעת לצלם ולערוך אבל השפה היא שונה.

(44:35) יש אפילו מונחים שונים יש ביירולים.

(44:38) מה זה ביירול אתה יודע?

(44:40) אוקי, אתה רואה?

(44:42) זה ממש שפה שונה זה לא שוטים זה כבר בירולים כי בירול זה בעצם שוט שאתה מצלם את עצמך עושה איזושהי פעולה אבל אתה לא מסתכל למצלמה זה כאילו ה B, ה B כאילו rolling זה camera, הb to be אתה מול המצלמה עושה משהו, ואז אחרי זה עם voiceover אתה יכול לערוך הרבה בירולים, כאילו, כשאתה מקרייה של בטן.

(45:06) לא לוקח מזה ואני אקצר לכאן כדי שלא נצטרך אחרי זה לעשות עריכה כי אני בפודקאסט הזו זה לא באמת עושה עריכה, להגיד אם מכל המשבר הזה, מישהי שהיא באה מהקולנוע וידעה קולנוע בזכות הבת שלה, בזכות המחלה הבינה עולם חדש שהיא עוד יכולה להיחשף אליו, ועכשיו היא נכנסה אליו נכון ואת באה רשתות ואת מדברת, כן, וסרטון אחרון שהעלתי בטיקטוק בפאקינג טיקטוק מעל צפיות, כי למדתי איך עושים את זה, איך מדברים ברשת, כי זאת שפה אחרת.

(45:43) זה באמת ללמוד שפה.

(45:47) וכן, אני אוהבת ללמוד.

(45:50) בכיף.

(45:51) אני תמיד נשאר, טוב, זה כבר נוסע אחר כך, אני מנסה להישאר במקצוענות ולהגיע לאנשים, שזה גם הפודקאסט הזה, אני יודעת ועם זה אני אקנח, האם כן יש לך אני אגיד שבזכות זה אני פה, הבנתי שהחשיפה…

(46:17) אוקי רגע, אני אנסח את זה אחרת כי בעצם בתור יוצרת דוקומנטרית יש לי איזושהי אובססיה לתעד דברים שהם חשובים ולהעביר אותם הלאה.

(46:27) אוקי, זאת התשוקה שלי, אוקי בתור במאית דוקומנטרית ובאמת לחכות לקרנות ולהביא קהל לאולמות קולנוע או לשכנע איזה גוף שידור שזה כל כך מתיש ובאמת בצורה כזאת שבפוסט 1 שהעליתי הגעתי אליך אוקי, זה היה ככה והתקשורת השתנתה, היא אחרת, אנחנו מתקשרים עכשיו אחרת.

(47:01) אנחנו גופי השידור, אנחנו מייצרים את התוכן ומי שייצר את התוכן יותר מעניין שיש לו מה להעביר הלאה, שהוא נותן השראה ושהוא חשוב, הוא זה שבעצם יתקדם ולא יהיו הכי הרבה צפיות והוא לא צריך להתחנן לאיזה גוף שידור לא צריך ובאמת זה כבר לא רלוונטי, זה אפילו מעליב כאילו למה אני צריכה להתחנן ולחכות חודשים רק קטורית ואתה יודע כמה אני מקבלת 200 פניות אוקי?

(47:30) 200 הגשות ואני מסננת, אני חושבת שאני צריכה בסוף מקבלים 2 באמת לא שהייתי כותלת, אבל אני כותלת כי אין לי ברירה, כי אני לא יכולה לקבל את כל ההגשות האלה העולם השתנה העולם ממש השתנה אז זה משהו שחשוב לי להגיד וגם אני באמת מאמינה בעוצמה הזאת של התיעוד וגם של התיעוד העצמי שעוזר להעצים את עצמך ולהתחזק ולראות את עצמך אחר כך.

(48:16) גם מאד חזק.

(48:17) מחוברים זה לא איזה קונספט סוריאליסטי זה קונספט שאפשר להשתמש בו גם ביום יום כי אני כתבתי תסריט כזה של מישהי שמתעדת את עצמה עוד לפני שיצא הסדרה הזאת מזמן, באוניברסיטה אבל זה לא עבר סתם גילוי נאות אני חושבת שכן, אפילו הקולנוע סוג של גוסס והטלוויזיה גם כבר לא פונקציונלית.

(48:45) זאת אומרת הבנות שלי מסתכלות על טלויזיה והן תוך כדי הסדרה הן בטלפון זה לא ייאמן ויש לי חברים ששו עכשיו רילוקיישן בארצות הברית והם חולים על קולנוע הם לבד, הם לבד בקולנוע אין אנשים בקולנוע, בארצות הברית פה עוד יש קצת ואני כל יום כמעט בדוקאביב, אבל שם, אין, זה כבר סוג של אפשר להגיד מת.

(49:13) זאת אומרת, בזכות המחלה, המשבר, בזכות הנרטיב שיצרת גילית את בן זוגך, את הבת שלך, את הקולנוע ואת היצירה ואת התיעוד, והיום את עומדת בפני דרך חדשה שאת באותו רגע בסטימצקי עם תורתי עם חוכמת האדישות, אמרתי לעצמך לעזאזל אני ארד הכי עמוק, אבל אני אעלה הכי גבוה.

(49:38) ממש.

(49:38) ואני אומרת מקום יותר טוב מאיפה שלפני המחלה.

(49:41) ממש.

(49:42) איזה יופי.

(49:44) טוב, אז אני לוקח את זה כסיפור של…

(49:47) ואת המנגנון הזה אפשר להשליך אותו על כל קונפליקט, על הכול, בין אם זה פנימי, בין אם זה חיצוני, בין אם זה במשפחה, בין אם זה בעבודה, אלה פשוט מנגנונים של בחירה של אנחנו מנהלים את האירוע, אנחנו מנהלים את הרגשות ולא רגשות מנהלים אותנו, ומי שתופסת את הדבר הזה בשתי ידיים ומוזמנת כמובן לעקוב אחרי לזה הראנו גרינהאוס ולראות את היצר שלך ואת התכנים שלך ולהזין לפודקאסט הזה, וכמובן פה אני אבקש תשתפו, תגיבו, תעבירו הלאה, תנו לכל מי שצריך קצת, נקודת אור, איזושהי נקודת חוזק, איזושהי נקודה של להבין שהחיים יכולים להיות מחורבנים, אבל מתוך הקושי הזה יכול לצאת גם יהלומים.

(50:33) רק תלוי בנו ובנרטיב.

(50:35) תודה רבה אלה.

(50:36) וואי, ממש תודה, היה לי ממש כיף!

(50:38) איזה כיף שבאת.

(50:40) ולהתראות בפרק הבא.