איך להתגרש נכון בלי מלחמה – מדריך מעשי לגירושין עם ילדים
פרק 91 בפודקאסט "משהו עם גישור"
גירושין אינם מתחילים ביום שבו חותמים על הסכם, וגם אינם מסתיימים ביום שבו בית המשפט או בית הדין נותנים לו תוקף. במובנים רבים, גירושין מתחילים הרבה קודם: ברגע שבו אחד מבני הזוג כבר מבין בתוכו שהקשר לא יכול להמשיך כפי שהוא, גם אם עדיין לא אמר זאת בקול. הם ממשיכים בתקופה שבה הצד השני נחשף להחלטה, מגיב אליה, מתנגד לה, מתאבל עליה או מנסה להבין אותה. והם מלווים את המשפחה עוד שנים רבות אחר כך, דרך ההורות, הילדים, החגים, האירועים המשפחתיים, הזוגיות החדשה והדרך שבה כל אחד מההורים מצליח לבנות מחדש את חייו.
לכן, השאלה החשובה איננה רק אם מתגרשים, וגם לא רק מה כתוב בהסכם. השאלה החשובה באמת היא איך מתגרשים. האם עושים זאת מתוך בהלה, התקפה והתגוננות, או מתוך הבנה שמדובר באירוע מכונן שישפיע על החיים של כולם. האם מתייחסים לגירושין כאל קרב שצריך לנצח בו, או כאל תהליך שצריך לעבור אותו בצורה חכמה, אחראית ומדויקת. בפרק הזה עולה שוב ושוב העיקרון של שיטת שותפות חדשה: הגירושין אינם סוף הקשר בין ההורים, אלא שינוי הצורה שלו. הזוגיות מסתיימת, אך ההורות נמשכת, ולכן הדרך שבה מתנהלים עכשיו תקבע במידה רבה את איכות החיים של ההורים ושל הילדים בהמשך.
למה לא נכון להתחיל מהסכם חד־צדדי
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתחילת תהליך גירושין היא הניסיון “לסדר את הכול מראש” באמצעות הסכם שמוכן על ידי צד אחד ומוגש לצד השני לחתימה. מבחוץ זה נשמע יעיל. אדם רוצה להתגרש, פונה לייעוץ, מקבל הסבר על זכויותיו, מכין טיוטת הסכם, ואז אומר לצד השני: “הנה, הכול מסודר, בוא נחתום ונחסוך מלחמות”. אלא שבפועל, דווקא המהלך שנועד לכאורה לקצר את הדרך עלול לפתוח חזית קשה מאוד
הסיבה לכך אינה רק משפטית, אלא בעיקר רגשית ותהליכית. ברוב המקרים, הצד שיוזם את הגירושין עבר תהליך פנימי ארוך עוד לפני שפנה לעורך דין או למגשר. הוא חשב, התלבט, התעייף, ניסה אולי לשנות, התייאש, ורק לאחר זמן רב הגיע למקום שבו הוא מוכן לומר: אני רוצה להיפרד. הצד השני, לעומת זאת, עשוי להיחשף להחלטה הזו בפעם הראשונה רק באותה שיחה. מבחינתו, זו לא טיוטה להסכם אלא רעידת אדמה. הוא לא נמצא באותה נקודה רגשית. הוא לא עבר את אותו תהליך. הוא עדיין לא הבין מה קורה לו, וכבר מבקשים ממנו לחתום על מסמך שיקבע את המשך חייו.
כאשר מגישים לאדם הסכם מוכן לפני שהוא עבר תהליך של הבנה, עיבוד והשתתפות, נוצרת כמעט תמיד תחושה של כפייה. גם אם ההסכם הוגן, וגם אם הצד שהכין אותו באמת התכוון לחסוך כאב, הצד השני עלול לחוות זאת כתרגיל, כהתקפה או כניסיון להשתלט על התהליך. בשלב הזה הוא ילך לקבל ייעוץ משלו, ושם יש סיכוי גבוה מאוד שהוא יקבל תמונה אחרת, ניסוח אחר, הערכה אחרת. מכאן קצרה הדרך למאבק שבו כל אחד בטוח שהשני מנסה לפגוע בו.
לכן, בגירושין נכונים לא מתחילים מהניירת. מתחילים מהתהליך. גם אם בסוף יהיה הסכם, ההסכם צריך להיוולד מתוך שיח, מתוך הבנה ומתוך השתתפות של שני הצדדים. גירושין אינם פעולה חד־צדדית, גם כאשר ההחלטה להיפרד התחילה אצל צד אחד. כאשר יש ילדים, רכוש, היסטוריה וחיים משותפים, הדרך היחידה לייצר יציבות היא לבנות תהליך שבו שני ההורים מרגישים שהם חלק מההחלטות, לא רק מי שמקבלים מסמך לחתימה.
הילדים יזכרו איך התגרשתם
אחד המשפטים החשובים ביותר בפרק הוא שהילדים יזכרו איך ההורים שלהם התגרשו. לא תמיד הם יבינו את הסיבות. לא תמיד הם ידעו מה באמת קרה בין ההורים. ובוודאי שלא נכון להעמיס עליהם את פרטי המשבר. אבל הם יזכרו את האווירה. הם יזכרו אם הבית התמלא פחד, מתח והשמצות, או אם ההורים הצליחו, גם בתוך הכאב, לשמור על גבולות, כבוד ושיתוף פעולה בסיסי.
ילדים לומדים מההורים שלהם לא רק איך מתנהגים כשהכול טוב, אלא בעיקר איך מתנהגים כשהכול קשה. גירושין הם שיעור חיים עצום עבורם. הם רואים איך המבוגרים החשובים ביותר בחייהם מתמודדים עם פגיעה, אובדן, כעס וחוסר ודאות. אם המודל שהם מקבלים הוא מלחמה, הם לומדים שמחלוקות עמוקות פותרים בכוח. אם המודל שהם מקבלים הוא דיאלוג, איפוק ושיתוף פעולה, הם לומדים שגם כאשר קשר זוגי מסתיים, אפשר לשמור על אנושיות.
זה לא אומר שההורים צריכים להעמיד פנים שלא קשה להם. להפך. גירושין הם אירוע כואב, ולעיתים גם מטלטל. אבל יש הבדל גדול בין להכיר בכאב לבין להפוך את הילד לשותף אליו. ילד אינו צריך להיות המקום שבו ההורה פורק את הכעס שלו על ההורה השני. הוא אינו צריך לשמוע מי אשם, מי פגע, מי עשה טעות ומי “הרס את המשפחה”. כאשר הורה מדבר כך מול ילד, הוא אינו רק משמיץ את ההורה השני; הוא פוגע גם בחלק פנימי של הילד, משום שהילד מזהה את עצמו עם שני הוריו.
במובן הזה, טובת הילדים אינה סיסמה. היא אינה משהו שאומרים בבית משפט או בגישור כדי להישמע טוב. טובת הילדים היא אוסף של בחירות יומיומיות: לא לשלוח הודעה פוגענית, לא להשמיץ, לא להפעיל לחץ רגשי, לא להשתמש בילד כשליח, לא להפוך כל מחלוקת לזירת קרב. טובת הילדים היא ההחלטה להיות ההורה המבוגר גם כאשר בפנים מרגישים פגועים, כועסים וחסרי אונים.
שיתוף פעולה כלכלי דווקא כשאין מספיק כסף
אחד המקומות שבהם גירושין הופכים מהר מאוד למאבק הוא הכסף. כאשר יש שפע כלכלי, קל יותר למצוא פתרונות. אבל כאשר אין מספיק כסף לשני בתים, כאשר שני הצדדים נמצאים בגירעון או כאשר כל שקל מרגיש קריטי, השיח הכלכלי הופך לטעון מאוד. צד אחד אומר: אם אני אשלם, לא יישאר לי. הצד השני אומר: אם לא תשלם, לא יהיה לי איך להחזיק את הילדים. שניהם צודקים במידה מסוימת, ושניהם מפחדים.
דווקא במצב כזה, שיתוף פעולה אינו מותרות אלא צורך. אם יש “שמיכה קצרה”, וכל אחד מושך אותה לכיוון שלו, ברור שמישהו יישאר חשוף. אבל אם ההורים מבינים שהם עדיין שותפים במערכת אחת, גם אם הם כבר לא בני זוג, אפשר להתחיל לחשוב אחרת. השאלה אינה רק כמה כל אחד ישלם, אלא מה באמת חסר, איך אפשר לצמצם את הפער, ואילו פתרונות יצירתיים יכולים לעזור למשפחה לעבור את התקופה הראשונה.
הסתכלות כזו משנה את השיח. במקום “את רוצה לקחת ממני” או “אתה מפקיר אותי”, אפשר לומר: יש כאן ילדים, יש שתי מערכות חיים שצריכות להחזיק, ויש בעיה כלכלית שצריך לפתור. לפעמים הפתרון יהיה הגדלת הכנסה. לפעמים שימוש זמני בחסכונות. לפעמים שינוי מגורים. לפעמים עזרה הדדית. לפעמים אחד ההורים יכול לעזור לשני להתייצב, לא מתוך נדיבות נאיבית אלא מתוך הבנה שהיציבות של ההורה השני היא גם יציבות של הילדים.
כאשר ההורים נכנסים למאבק כלכלי, הם עלולים להוציא סכומים עצומים על הליכים, ייעוץ, תגובות, בקשות ומלחמות שלא באמת מייצרות כסף חדש. להפך, הן שורפות משאבים שהמשפחה זקוקה להם. לכן, דווקא כשאין מספיק כסף, חשוב במיוחד לא להיכנס למלחמה. כסף שנשרף על מאבק הוא כסף שלא מגיע לשכר דירה, טיפולים, חוגים, מזון, יציבות ושיקום.
נסטינג כפתרון מעבר ולא כאידיאולוגיה
אחד הפתרונות שעלו בפרק הוא נסטינג: מודל שבו הילדים נשארים בבית אחד קבוע, וההורים הם אלה שמתחלפים בהתאם לזמני השהות. במודל כזה, הבית המרכזי נשאר בית הילדים, וההורה שאינו נמצא עם הילדים באותו זמן שוהה במקום אחר – אצל משפחה, חברים, יחידת דיור או פתרון זמני אחר.
היתרון הגדול של נסטינג הוא שהוא נותן לילדים יציבות בתקופה שבה הכול משתנה. הם לא צריכים לארוז תיק, לעבור בין בתים, להתרגל לשתי מיטות, שתי סביבות ושתי מערכות ביתיות. מבחינתם, העולם שלהם נשאר מעט יותר מוכר. גם מבחינה כלכלית, נסטינג יכול להיות פתרון זמני שמפחית עלויות, לפחות עד שהמשפחה מבינה טוב יותר מה מתאים לה.
אבל חשוב לומר: נסטינג אינו פתרון קסם ואינו מתאים לכל משפחה. הוא דורש רמה גבוהה של תיאום, אמון ויכולת להפריד בין הקשר הזוגי שהסתיים לבין התפקוד ההורי. הוא גם בדרך כלל זמני. בשלב מסוים החיים מתארגנים מחדש, בני זוג חדשים עשויים להיכנס לתמונה, והצורך בשני בתים נפרדים נעשה ברור יותר. לכן נכון לראות בנסטינג כלי מעבר: אפשרות שמאפשרת למשפחה לנשום, להתרגל, להבין את המציאות החדשה, ולבנות את השלב הבא בצורה פחות מבוהלת.
למה לא משמיצים את ההורה השני
השמצת ההורה השני היא אחת הפגיעות הקשות ביותר בילדים, גם כאשר היא נעשית ברמז, בציניות או “רק במשפט אחד”. מבחינת הילד, אבא ואמא אינם שתי דמויות חיצוניות שהוא שופט מהצד. הם חלק מהזהות שלו. כאשר הורה אחד פוגע בהורה השני, הילד מרגיש שהפגיעה נוגעת גם בו. אם אבא רע, מה זה אומר עליי, שאני דומה לו? אם אמא לא ראויה, מה זה אומר על החלקים שלי שמגיעים ממנה?
הבעיה אינה מסתיימת בדברים שנאמרים ישירות לילדים. גם אמירות שנאמרות למשפחה המורחבת, לחברים או בשיחת טלפון שהילד “לא אמור לשמוע” עלולות להגיע אליו. ילדים קולטים הרבה יותר ממה שהורים חושבים. הם מחפשים רמזים. הם מנסים להבין למה הבית משתנה. משפט שנאמר ברגע של כעס יכול להישאר אצלם שנים.
מותר להורה לפרוק. מותר לכעוס. מותר לדבר עם חבר קרוב, איש טיפול או אדם שמסוגל להחזיק את הכאב בלי להעביר אותו הלאה. אבל יש להבחין בין פורקן לבין זיהום המרחב המשפחתי. כאשר הפורקן מגיע לאוזני הילדים או לאנשים שעלולים להעביר אותו אליהם, הוא מפסיק להיות פורקן והופך לנזק.
משמורת משותפת אינה דת
השיח הציבורי סביב משמורת משותפת הפך במקרים רבים לנוקשה מדי. יש מי שרואים בה מודל אידיאלי שחייב להתקיים בכל מצב, ויש מי שמתנגדים לה מתוך פחד או תפיסה ישנה. בפועל, השאלה אינה מה נכון באופן עקרוני, אלא מה נכון למשפחה הספציפית.
ילדים זקוקים לנוכחות משמעותית של שני ההורים. זה עיקרון חשוב. אבל נוכחות משמעותית אינה תמיד זהה לחלוקה מתמטית של לילות. יש משפחות שבהן זמני שהות שווים עובדים מצוין. יש משפחות שבהן חלוקה מעט שונה תהיה נכונה יותר. יש הורים שהעבודה, המגורים, המצב הרגשי או היכולת התפקודית שלהם אינם מאפשרים כרגע חלוקה שווה. המטרה אינה לסמן וי על מודל, אלא לבנות מציאות שהילדים יכולים לחיות בה טוב.
שאלה חשובה שהורים יכולים לשאול את עצמם היא איזה מודל הם רוצים שהילדים שלהם יקחו לחיים. האם הם רוצים ללמד אותם שאבא הוא דמות שולית או אורחת? האם הם רוצים ללמד אותם שאמא היא היחידה שנושאת באחריות? האם הם רוצים ללמד אותם שהורות היא דבר ששני הורים יכולים להיות בו נוכחים, כל אחד בדרכו? כאשר מסתכלים כך, הדיון יוצא מהמאבק על ימים ועובר לשאלה עמוקה יותר של מודל משפחתי.
איך מקבלים החלטות מתוך עתיד ולא מתוך בהלה
בזמן גירושין, ההווה רועש מאוד. יש כאב, פחד, כעס, שאלות כלכליות, דאגה לילדים, עצות סותרות, עורכי דין, משפחה, חברים ורשתות חברתיות. בתוך הרעש הזה קשה לראות את התמונה הרחבה. לכן אחד הכלים החשובים ביותר הוא לעלות “מעל המגדל”, כלומר לצאת לרגע מהבוץ של ההווה ולשאול: איפה אני רוצה להיות בעוד חמש שנים? איך אני רוצה שהילדים שלי יסתכלו על התקופה הזו? איזו מערכת יחסים הורית אני רוצה שתהיה לנו? איזה אדם אני רוצה להיות בסוף התהליך הזה?
כאשר מגדירים את העתיד הרצוי, אפשר לבחון כל פעולה לפי השאלה האם היא מקרבת אותנו אליו או מרחיקה אותנו ממנו. הודעה חריפה, מכתב תוקפני, שיחה עם המשפחה המורחבת, השמצה, החלטה חד־צדדית – כל אלה יכולים לתת תחושת פורקן רגעית, אבל השאלה היא מה הם עושים לעתיד. אם המטרה היא תקשורת הורית תקינה, אי אפשר לבנות אותה באמצעות צעדים שמעמיקים את האיבה. אם המטרה היא שילדים יגדלו בתחושת ביטחון, אי אפשר לייצר להם סביבה של מלחמה.
זהו לב העבודה בשיטת שותפות חדשה: לא לפעול לפי מה שהכאב מבקש ברגע הראשון, אלא לפי התמונה העתידית שרוצים לבנות. הכאב אמיתי, אבל הוא לא חייב להיות הנהג של התהליך.
מה עושים כשמודיעים לך שרוצים להתגרש ממך
אחד החלקים הרגישים ביותר בפרק עוסק באדם שהודיעו לו שרוצים להתגרש ממנו. זה רגע קשה במיוחד, משום שהוא משלב אובדן, השפלה, חוסר אונים ותחושת חוסר צדק. האדם שהודיעו לו נמצא לרוב מאחור מבחינת התהליך הרגשי. הצד היוזם כבר חשב, התלבט ואולי התכונן במשך זמן רב, ואילו הצד השני מתחיל עכשיו את שלבי האבל.
דווקא בנקודה הזו יש חשיבות עצומה לעצירה. הרצון להגיב מהבטן מובן לחלוטין. הרצון לנקום, להכאיב, להראות לצד השני מה הוא עשה – גם הוא מובן. אבל אם האדם הפגוע פועל מיד מתוך הכאב, הוא עלול לאבד שליטה על התהליך כולו. צעדים התקפיים יובילו את הצד השני להתבצר. השיח יהפוך מהר מאוד למלחמה. והילדים, שנמצאים בתוך המערכת הזו, ישלמו את המחיר.
הבחירה הקשה ביותר היא גם הבחירה החשובה ביותר: לומר לעצמך שכואב מאוד, אבל אני לא מאבד שליטה. אני לא מוותר על הכאב שלי, אבל אני גם לא נותן לו להכתיב את כל העתיד. אני בוחר לפעול כמבוגר, כהורה, כאדם שרוצה שבעוד שנים יוכל להסתכל אחורה ולהיות גאה בדרך שבה עבר את התקופה הקשה ביותר בחייו.
זה לא אומר להסכים לכל דבר. זה לא אומר לוותר על זכויות. זה לא אומר להיות חלש. להפך. שליטה עצמית בנקודה הזו היא כוח. היא מאפשרת לאדם לפעול בצורה חכמה, לקבל עזרה נכונה, לבנות אסטרטגיה רגועה, ולנהל תהליך שמגן גם עליו וגם על ילדיו.
פרק ב’, בני זוג חדשים והגבולות שצריך לכבד
לקראת סוף הפרק עולה גם השאלה איך מתייחסים לבני זוג חדשים בתוך משפחה שהתגרשה. אחד הנושאים הרגישים ביותר הוא הכינוי “אבא” או “אמא” לבן או בת זוג חדשים. גם כאן, הכלל המרכזי הוא רגישות להורה השני ולילדים. אם שני ההורים שלמים עם כינוי כזה והילדים חווים אותו בטוב, ייתכן שאין קושי. אבל כאשר אחד ההורים נפגע עמוקות מכך, חשוב לא להתעלם מהפגיעה.
אבא ואמא הם מושגים טעונים מאוד. הם אינם רק תפקיד פונקציונלי. עבור ילדים ועבור הורים, אלו מילים שקשורות לזהות, שייכות ומקום. לכן, גם אם בן הזוג החדש הוא דמות מיטיבה, אוהבת ומשמעותית, לא תמיד נכון לתת לו שם שמערער את המקום של ההורה הביולוגי. אפשר לכבד, לאהוב, לשלב ולבנות קשר בלי למחוק או לטשטש את ההורה השני.
בכלל, בגירושין יש כלל פשוט אך עמוק: אם פעולה מסוימת אינה הכרחית, והיא צפויה להכאיב מאוד להורה השני ולייצר קונפליקט שישפיע על הילדים – כדאי לעצור ולחשוב שוב. החיים אחרי הגירושין ארוכים. לא כל מה שמותר לעשות נכון לעשות. לא כל זכות צריך לממש בכל רגע. לפעמים הבחירה החכמה היא לא זו שמוכיחה שאני צודק, אלא זו שמונעת עוד סבל מיותר.
הסכנה של הליכים משפטיים כדרך חיים
הפרק מסתיים בדוגמה קשה של הורים שלא הצליחו לקיים יחד אירוע בר מצווה לילד, עד כדי כך שנדרשו שני אירועים נפרדים. מעבר לכאב שבסיפור הזה, הוא ממחיש נקודה רחבה יותר: כאשר גירושין נכנסים למסלול של מאבק מתמשך, הם עלולים לא להסתיים באמת. גם אחרי פסק דין, גם אחרי החלטה, גם אחרי ניצחון רגעי, הצד שהפסיד יחפש את המקום הבא לפצות את עצמו, והצד שניצח יגלה שהניצחון לא הביא שקט.
זו אחת הסיבות המרכזיות להעדיף גישור ותהליך משותף. לא כי גישור הוא “נעים” יותר בלבד, אלא כי הוא בונה מנגנון חיים. בית משפט יכול להכריע במחלוקת, אבל הוא לא בונה בהכרח שותפות הורית. הוא יכול לקבוע מי צודק בנקודה מסוימת, אבל הוא לא מלמד את ההורים איך להיות יחד באירועים של הילדים, איך לדבר ביניהם, איך להתגמש, ואיך לשמור על מערכת שתצטרך לעבוד עוד שנים.
לסיכום: גירושין טובים מתחילים בבחירה לא להילחם
גירושין טובים אינם גירושין בלי כאב. אין דבר כזה. הם אינם גירושין שבהם כולם מסכימים מיד, מחייכים וממשיכים הלאה בקלות. גירושין טובים הם גירושין שבהם ההורים מבינים שהכאב אינו פוטר אותם מאחריות. הם מבינים שהילדים מסתכלים. הם מבינים שההסכם הוא רק חלק קטן מהסיפור. הם מבינים שהדרך שבה הם יפעלו עכשיו תלווה אותם שנים.
הבחירה לא להילחם אינה בחירה חלשה. היא בחירה בוגרת. היא דורשת הרבה יותר כוח מאשר לשלוח מכתב תוקפני, להשמיץ, להקצין או לפעול מהבטן. היא דורשת מהורה לעצור ברגע שבו הכי קשה לו, ולשאול לא מה אני רוצה לעשות עכשיו, אלא לאן אני רוצה להגיע.
זהו בעצם כל ההבדל בין גירושין שמפרקים משפחה לבין גירושין שמארגנים אותה מחדש. לא מתעלמים מהמשבר, אלא מנהלים אותו. לא מוחקים את הכאב, אלא נותנים לו מקום שלא יחריב את העתיד. לא מוותרים על עצמנו, אלא בוחרים את עצמנו ואת הילדים שלנו בצורה חכמה יותר.
שאלות ותשובות: איך להתגרש נכון בלי מלחמה
הדבר הראשון הוא לא לרוץ לפעולה חיצונית, אלא לעצור ולהבין איפה אתה נמצא בתהליך. יש הבדל גדול בין מחשבה ראשונית לבין החלטה מגובשת. לפני שמערבים עורכי דין או מגישים מסמכים, חשוב להבין מה המטרה: האם מדובר בניסיון להציל את הקשר, לבחון אפשרויות, או באמת להיפרד. ככל שהשלב הזה נעשה בצורה מודעת יותר, כך הסיכוי לנהל תהליך נכון בהמשך עולה.
כי התהליך הרגשי בין הצדדים אינו סימטרי. הצד שיוזם עבר בדרך כלל תהליך פנימי ארוך, בעוד הצד השני נחשף לכך לראשונה. כאשר מגישים לו הסכם מוכן, הוא חווה זאת כהתקפה או כפייה, גם אם הכוונה הייתה טובה. זה כמעט תמיד מוביל להתנגדות, להסלמה ולכניסה למאבק. תהליך נכון צריך להיות משותף, גם אם היוזמה הייתה של צד אחד.
כן, אבל זה תלוי בהתנהלות של לפחות אחד מהצדדים. גם אם הצד השני מתנהל בצורה קשה, בחירות נכונות יכולות למנוע הסלמה. זה לא אומר שלא יהיו חילוקי דעות או קושי, אבל זה כן אומר שאפשר לבחור לא להפוך כל מחלוקת למאבק. גירושין אינם חייבים להיות מלחמה, אך הם כן דורשים מודעות ושליטה עצמית.
הילדים לא בהכרח יזכרו את הסיבות לגירושין או את הפרטים המשפטיים. הם יזכרו את האווירה: האם הייתה מתיחות, פחד והשמצות, או שהיה ניסיון לשמור על כבוד ושיתוף פעולה. הדרך שבה ההורים מתנהלים בתוך המשבר הופכת להיות מודל עבור הילדים להתמודדות עם קונפליקטים בעתיד.
זהו אחד האתגרים הקשים ביותר בגירושין, אבל דווקא כאן שיתוף פעולה הוא קריטי. במקום לראות את המצב כמאבק על משאבים מוגבלים, ניתן להתייחס אליו כבעיה משותפת שצריך לפתור. זה יכול לכלול פתרונות יצירתיים כמו נסטינג זמני, סיוע הדדי או חשיבה מחודשת על הוצאות והכנסות. מאבק כלכלי לרוב רק מחמיר את המצב ומבזבז משאבים נוספים.
נסטינג הוא מודל שבו הילדים נשארים בבית קבוע אחד, וההורים מתחלפים ביניהם. זהו פתרון שיכול לייצר יציבות לילדים בתקופת מעבר ולהפחית עלויות, אך הוא דורש רמת שיתוף פעולה גבוהה בין ההורים ולכן אינו מתאים לכל משפחה. בדרך כלל מדובר בפתרון זמני שמאפשר הסתגלות הדרגתית.
כי הילדים מזהים את עצמם עם שני ההורים. כאשר הורה אחד משמיץ את השני, הילד עלול לחוות זאת כפגיעה בו עצמו. מעבר לכך, אמירות כאלה עלולות להישאר עם הילד לאורך שנים ולהשפיע על הדימוי העצמי שלו ועל מערכות היחסים שלו בעתיד. גם כאשר יש כעס, חשוב לבחור איפה ואיך מבטאים אותו.
לא. משמורת משותפת יכולה להיות פתרון מצוין במקרים מסוימים, אך היא דורשת תנאים מתאימים כמו תקשורת סבירה בין ההורים ויכולת תיאום. אין מודל אחד שמתאים לכולם, והבחירה צריכה להיעשות לפי טובת הילדים והמציאות הספציפית של המשפחה, ולא מתוך אידיאולוגיה בלבד.
אחת הדרכים היעילות היא לנסות להסתכל קדימה ולא רק על ההווה. כאשר שואלים איך רוצים שהחיים ייראו בעוד כמה שנים, ניתן לבחון כל החלטה לפי השאלה האם היא מקדמת לשם או מרחיקה משם. זה מאפשר לצאת מהתגובה הרגשית המיידית ולעבור לבחירה מודעת יותר.
זהו רגע קשה מאוד, ולעיתים גם מטלטל. התגובה הראשונית היא בדרך כלל רגשית, וזה טבעי. עם זאת, חשוב להבין שהאופן שבו מגיבים בשלב הזה ישפיע על כל המשך התהליך. מי שמצליח לעצור, לא לפעול מיד מתוך כעס או פגיעה, ולבחור לנהל את התהליך בצורה שקולה יותר, שומר לעצמו על שליטה ועל אפשרות לבנות מציאות טובה יותר בהמשך.
התהליך חשוב יותר. הסכם הוא תוצאה של התהליך, ואם הוא נבנה מתוך לחץ, פחד או מאבק, הוא עלול לא להחזיק לאורך זמן. לעומת זאת, תהליך נכון יוצר הבנות, תקשורת ומנגנונים שמאפשרים להתמודד גם עם מצבים עתידיים שלא נכתבו במפורש בהסכם.
כן, אבל זה דורש עבודה, מודעות ובחירות נכונות לאורך זמן. גם אם ההתחלה קשה, אפשר בהדרגה לבנות תקשורת פונקציונלית, להציב גבולות, וליצור יציבות עבור הילדים. זה לא קורה ביום אחד, אך זה בהחלט אפשרי כאשר יש רצון והבנה של החשיבות לכך.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) משהו עם גישור, פרק שאני עושה אותו עכשיו בלייב, פעם ראשונה שאני עושה את זה, אז זה משודר גם בפייסבוק, אז יכולים אחרי זה גם לראות את זה, ומאחר ואני פה עושה את זה כניסוי ותהיה פה לבדי, אז יכול להיות שיהיה לי פה משהו ללמוד ולהשתפר, אני בטוח שיהיה לי פה מה.
(0:24) ללמוד ולהשתפר, אני גם מקווה ככה, כמו בגישור, אנחנו כל הזמן רוצים ללמוד ולשפר את עצמנו, אז מבחינתי זה טסט, הוא גם יהיה מצולם, הוא גם משודר, הוא גם מוקלט, ובסוף הכל יעלה לרשתות ותוכלו לצפות ולקבל, הנה, אני מקבל פידבק מעולה, יופי, תודה רבה.
(0:49) למה אני עושה את זה?
(0:50) אני אגיד את זה בחיוב פשטות, היום סוף פסח ואנחנו יודעים, כל מי שבתחום יודע ורואה, אני רואה את זה בכניסות לאתר ובטלפונים ובשיחות שכבר מתואמות לי לשבוע הבא, משהו מאוד משמעותי קורה להרבה מאוד משפחות עכשיו והצומת הזה כשהמשפחות נמצאות, הוא פשוט יקבע את הגורל שלהם, ממש ככה.
(1:21) והצומת הזה, המקום הזה, שבו איך אנשים יפעלו, ישפיע עליהם, על הילדים שלהם, לשאר איתה חיים.
(1:31) ומבחינתי, כמי שעוסק בגישור, אבל מי שמכיר אותי יודע שזה לא רק הפרנסה שלי, זה הרבה מעבר, זו שליחות בעיניי.
(1:42) ומבחינתי כל מקום שבו אני יכול לתת ידע וכלים לאנשים, אז אני עושה את זה.
(1:50) ובגלל זה אני פה בתוך המיני אולפן הביתי הזה ונערך כדי לתת המון ידע והמון תשובות לכל מי שאני יכול, כדי שמחר, ובכלל בימים האחרונים הפודקאסט הזה הרי משודר כל הזמן ואפשר להזין אותו כל הזמן, יהיה לכם את הידע איך עושים את זה נכון, איך הופכים את המשבר הזה, את הגירושין, ממקום של כאב וקושי ופחד וחרדה, למקום של צמיחה והתפתחות ושתהיו מאושרים.
(2:29) כי כן, אחרי שעוברת תקופה ועוברת אבלות ועוברים כל השלבים הקשים, נהיה יותר טוב.
(2:37) המטרה שלנו בכלל כמגשרים ובכלל אני חושב שכל מי שעוסק בתחום ובאמת מחפש את טובת הלקוחות שלו זה שהחלק הזה הכואב יהיה כמה שיותר קצר והחלק הקשה והחלק הטוב יהיה כמה שיותר ארוך ויגיע כמה שיותר מהר.
(2:55) אז זו המטרה שלנו וזה למה אני עושה את הפודקאסט הזה ולמה אני עושה אותו עכשיו ולמה פה בלייב ולמה פה בפייסבוק ובכל הרשתות.
(3:05) אנחנו פשוט רוצים לעשות לכם טוב, ופשוט שיהיה לכם את הכלים והידע לעשות את זה.
(3:10) מה אנחנו נעשה בפרק הזה?
(3:13) אמרתי שאם אני כבר מדבר פה עם הרשתות, אז בואו קצת נאסוף מידע, שאלות שאנשים שואלים ברשתות, ונענה עליהן.
(3:25) עכשיו מאחר ואני עכשיו פה בפייסבוק בלייב אז אם אפשר תוך כדי גם להציף לי שאלות אז בכלל אני מאוד מאוד אשמח ואז גם מתוך הקטעים פה שעולים אחרי זה אני גם אערוך סרטונים שאחרי זה גם יעלו ועוד הרבה תוכן שאנחנו ככה יכולים לעשות בשביל פשוט להציף את הרשת ממש ככה אני אומר זו המטרה מבחינתי עם כל ההפחדות והאיומים וכל מה שקורה היום ברשתות שהכל מלא מלא מלא פחד ומלא רוצו ומשפטי ואת ככה ומה מגיע לי מה אני לא יכול כבר, אני מנסה לגרד את הדברים האלה אז אנחנו פה רוצים שאנשים באמת ידעו איך לפעול ופה אז הכסיתי רשימה של שאלות מהיום שאספתי בקבוצת פייסבוק ואני אענה על השאלות האלה, ותוך כדי גם כן יכול להיות שאלו עוד רעיונות ועוד נושאים, ואם אתם יכולים לכתוב לי, אז אני גם מאוד אשמח, ואנחנו ככה נעשה פרק מעולה.
(4:32) אני אמרתי, לאט לאט אני משפר, אני רואה פה דברים שאפשר לשפר אותם.
(4:38) טוב, אני רוצה להתחיל ב…
(4:40) אני רוצה להתחיל בשאלה ששואלים אותי הרבה מאוד פעמים, למה לא פשוט להגיש לצד השני הסכם ושיחתום עליו?
(4:52) ומה הסיטואציה מאחורה?
(4:54) ולמה זה מאוד בעייתי?
(4:56) אז ככה, הרבה פעמים מישהו שרוצה להתגרש, הולך, הולכת, אני אגיד פה הולכת כי לרוב נשים, ברוב המקרים נשים הן אלה שיוזמות את הגירושין.
(5:06) הולכים לקבל ייעוץ, ועורך הדין או עורכת הדין אומרת, תראו, זה מה שמגיע לכם, אז בואו פשוט נעשה הסכם, נציע אותו לצד השני, ואם הוא יסכים, מעולה.
(5:20) ואם לא, אז לא תהיה ברירה, אני אלך להילחם בו, כי מה לעשות, הוא לא מסכים.
(5:28) ואז מתחילה בעיה, כי הייעוץ שאותו צד הראשון שקיבל את ההחלטה, שגם אם על ציר הזמן, בואו גם נגיד שהוא כבר עשה עבודה, זה לא שהוא הגיע לעורך דין רגע אחרי שהוא חשב להתגרש, הוא קודם כל חשב להתגרש, חלפה שנה, אולי אפילו שנתיים, ואז הוא פנה לעורך דין.
(5:51) עכשיו, בזמן הזה הוא כבר בשל, הצעד שפנה הראשון הוא כבר בשל, הוא כבר אומר, יאללה, די, אני לא יכול לנשום יותר, די, אני רוצה לסיים, אני רוצה, די.
(6:00) אז הוא בא לעורך דין, ועורך דין אומר לו, תשמע, כן, מגיע לך חצי מהרכוש.
(6:04) מזונות מגיע לך ככה וככה, הזמנים זה ככה וככה עם הילדים ורכוש תחלק ככה וככה.
(6:13) ואז טוב, זה נשמע מאוד אמיתי, זה נשמע מאוד הגיוני, אז יאללה, בסדר, אני מבין, אני גם בשל.
(6:19) ואז הולך אותו צד ראשון, הולך לצד השני, ואומר לו, תשמע, אני החלטתי להתגרש.
(6:24) והנה, כבר הייתי אצל עורך דין, הכין לנו הסכם, בוא תחתום.
(6:28) עכשיו להורה השני באותו רגע נפלו השמיים על הראש.
(6:33) רגע, מה זאת אומרת אני רוצה להתגרש?
(6:36) לא הבנתי.
(6:38) מה, מה, מאיפה הבאת את זה?
(6:40) ויכול להיות שהיה בעיות, אבל רגע, אולי כבר נכתיב טיפול זוגי, אולי לא, אולי פה, אולי אני אכפה במקום כי זה הישרדותי, אז הוא כופה במקום.
(6:48) ואז נראה שהוא לא מסכים.
(6:51) עכשיו.
(6:52) יכול להיות בעיניכם באמת מצב הגיוני שמישהו ייתן למישהו הצעה על הסכם שיקבע את הגורל שלו והוא מיד יגיד לו כן, מעולה, אחלה.
(7:07) אי פעם ראיתם דבר כזה?
(7:08) ברור שלא.
(7:10) גם פה.
(7:11) אין דבר כזה שאני מציע למישהו להתגרש, הנה ההסכם, בוא תחתום.
(7:16) הרי ברור שאותו צד אחרי שרגע הוא יסיים את הערעור שלו, הוא לא יסיים, הוא אומר אחרי רגע שהוא יסדיר את הנשימה שלו, הוא ילך לעורך דין אחר, ואותו עורך דין, מה יגיד לו?
(7:30) מה פתאום?
(7:31) לא מגיע לך ככה?
(7:32) לך מגיע את חצי השני?
(7:35) הרכוש שלך התחלק ככה?
(7:36) הילדים בכלל לא אוהבים האלה, צריכים משהו אחר.
(7:39) ואז זה נראה כאילו עשו לי תרגיל.
(7:41) ההצעה שנתון לי, למרות שלי העורך הדין הראשון אמר שזה ממש טוב.
(7:44) אבל זה נראה שעשו לי תרגיל, ככה הצד השני יראה את זה ואז הופ, חרבו דרבו, התחילה מלחמה וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים למנוע.
(7:52) ולכן הרעיון של להציג לצד השני הסכם ולצפות שהוא יסכים, זה פשוט נורא.
(7:59) גם אם בעליך מרלך, אתה לא יתגרש, לך יטפלי בהכל, תביא הסכם, אני חותם, גם אז לא מספיק, הוא חייב.
(8:09) לקחת חלק.
(8:11) עכשיו, אני כן אסייג שאם באמת הילדים גדולים מחוץ לבית וזה רק סוגיות של רכוש והם מסכימים על חצי חצי או משהו אחר, אז אולי, אבל גם אז, אחרי 20-30 שנות נישואים, צריך איזשהו תהליך.
(8:24) אי אפשר לקחת הסכם להגיש אותו, זה לא עובד.
(8:27) זה פשוט עושה תחושה של כפו עליי, שהם לא בעדי ו…
(8:33) זה יכול להיות מאוד מסוכן.
(8:35) עכשיו, אני כן אגיד על זה, לא הכל שחור ולבן, אבל בגלל, יש באמת מקרים שבאמת באים בטוב ובאמת בהסכמה, ולכי תביאי, תעשי הסכם, אני חותם, הכל בסדר, אנחנו סומכים אחד על השני.
(8:46) אבל הסיכון שיקבל את ההסכם וירגיש שזה לא נכון לו, הוא לא מדויק כי רגשית, הוא לא עבר איזשהו, את התהליך שהוא צריך לעבור, זה יכול לייצר קושי.
(8:58) גדול, ואת זה אנחנו רוצים למנוע.
(9:01) ולכן מבחינתי לא מגישים הסכם חד צדדי, לא אומרים לאף אחד בוא תחתום, אלא לוקחים אותו לגישור או לטיפול משפחתי, זוגי, או מערבים צד שלישי יכול להיות מישהו מהמשפחה, אבל לוודא שכל תהליך הפרידה נעשה ביחד.
(9:22) אתם לא רוצים לייצר מציאות שנפרדתם וזהו, אין ביניכם יותר עכשיו תקשורת לעולם כי זה פשוט לא יקרה ככה, זה לא עובד.
(9:32) נפרדים ואז ממשיכים להישאר בקשר כי יש לנו ילדים, יהיו אירועים משפחתיים וחגיגות, אנחנו רוצים להרגיש שם בנוח מול הילדים שלנו ולכן חייבים לעשות תהליך פרידה אמיתי ולא סתם להתייחס רק לניירת.
(9:48) גירושין זה לא הניירת, גירושין זה מה שאחרי הניירת.
(9:52) זה כל החיים.
(9:54) גירושין, אני אגיד לכם את זה, כל מי שהתגרש וכל מי שההורים שלו התגרשו או שהסבים שלו התגרשו, גם את זה אני מכיר ממקור ראשון, הגירושין מגדירים את החיים שלכם, ממש ככה.
(10:07) זה מגדיר איך החיים שלכם הולכים להיראות.
(10:10) וזה אירוע מכונן, כל אחד יגיד לכם את זה.
(10:13) אז אם מבינים את זה, לא צריך לרוץ להסכם, לא צריך לרוץ להסכם.
(10:18) צריך לעשות את זה בקצב נכון, אבל לעשות את זה גם נכון.
(10:24) אז זה לגבי הסכם חד צדדי.
(10:27) הילדים שלכם יזכרו איך התגרשתם.
(10:32) אני רוצה שיקחו רגע את המשפט הזה ותתעמקו בו.
(10:37) הילדים שלכם יזכרו איך התגרשתם.
(10:41) נכון, בבית עכשיו תקופה מתוחה ולחוצה וכואבת.
(10:45) אבל הילדים שלכם יזכרו איך התגרשתם.
(10:50) ונכון שאתם לא יכולים כבר לנשום, ונכון שאתם כבר יודעים שזה ייגמר, אבל צריך להבין שהילדים עכשיו מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו איך פותרים את המחלוקות הכי גדולות בחיים שלהם.
(11:03) אז איזה מודל אנחנו רוצים לתת להם?
(11:05) של מלחמה?
(11:06) של מאבקים?
(11:08) או של שיתוף פעולה?
(11:10) אז ברגע שזוכרים את זה ובאמת אומרים טובת הילדים ולא רק ככותרת, אז טובת הילדים היא שאנחנו נעשה את הפרידה בדרך מכבדת, דרך טובה, דרך שרואה אחד את השני ודרך שמונעת מלחמות מיותרות.
(11:28) זו טובת הילדים.
(11:29) אם אתם רוצים שהילדים שלכם יהיו גאים בכם ויראו אתכם כמודל אורי טוב וחיובי, תהיו מודל כזה.
(11:39) אם אתם החלטתם שחמרה לי מישהי לפני כמה ימים, שהיא אמרה איזה חבר והוא אמר, תקשיבי, להתגרש זה רק במלחמה.
(11:47) והיא אומרת, אבל זה לא ה-DNA שלי.
(11:49) אבל הוא דיבר מאוד בביטחון, להתגרש זה רק במלחמה.
(11:53) ואמרתי לה, תקשיבי, חברים כאלה לא יודע, אולי יש לבחור מי החברים, אבל לא.
(11:57) מספיק שאחד ההורים מחליט שלא תהיה מלחמה, לא תהיה מלחמה.
(12:01) כדי למתחמת צריך שניים, לשלום צריך אחד, אבל זה לוקח זמן, צריך תמיד לזכור את זה.
(12:08) ומספיק שיש הורה אחד שמבין את זה, שהילדים יזכירו איך התגרשנו, ושעכשיו הם מסתכלים עלינו, ורואים איך אנחנו פועלים, ואיך אנחנו חושבים, ולומדים מאיתנו את המשבר, ההתנהלות, זה הזמן לחנך, וזה הזמן להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות.
(12:26) ואם קשה לנו, וקשה לנו, וזה מובן, אז להיעזר בחברים שהתגרשו בטוב, באנשי טיפול, באנשים שהם אנשי שלום, באנשים שמרגיעים אותנו, בכל מי שיכול לחבק אותנו ולתמוך בנו, בואו נעזר בהם.
(12:41) יש לבין האנשים שהתגרשו במלחמה, שהם תקשורת נוראית עם ההורי השני, איתם אני לא אתייעץ, איתם יהיה מה להתרחק, כזה פשוט.
(12:56) טוב, אבל אז, אחת השאלות שעולות הרבה מאוד בימים האלה, מה עושים עם הכסף?
(13:06) עכשיו בואו נגיד את המלמעלה, אני חושב שהרוב המוחלט של הנשים במדינת ישראל אם היו מרוויחות 20-30 אלף שקל, לא היו מבקשות מזונות.
(13:24) וכמובן, והמחיה שלהם הייתה 15-16, לא היו מבקשות מזונות.
(13:29) אבל בגלל שהן בגירעון, כמו רוב מדינת ישראל, הן זקוקות לעזרה כלכלית.
(13:37) ולכן לא סביר לחשוב שיוותרו.
(13:40) על מזונות בצורה כל כך קלה.
(13:43) אבל אם לאבא, הצד שלו גם חסר כסף, אז פתאום יש פה מאבק על צרכים.
(13:51) יש פה מאבק של רגע, אם אני משלם לך, אין לי מה לאכול.
(13:54) ואם אני לא משלם לך, לך אין מה לאכול.
(13:58) וזה הקושי, קודם כל, שצריך להבין אותו כשמתגרשים וחסר כסף.
(14:02) להתגרש עולה כסף.
(14:05) אבל אני רוצה להגיד כוכבית על המשפט הזה, כי כשמתגרשים הרבה פעמים מרוויחים יותר כסף.
(14:11) למה?
(14:12) יש יותר זמן פנוי לעבודה, לצמיחה, לפתח את העסק הזה שתמיד חלמנו לפתח ולא עשינו את זה.
(14:21) יש לנו הרבה מאוד אפשרויות, גם אנחנו כבר בתקופה שלפני הגירושין היה לנו כל כך קשה, כל כך קשה, שלא עבדנו ולא היינו במיטבנו, אבל עכשיו הנה יש לנו כן הזדמנות להיות כן במיטבנו, אז אפשר להגדיל את ההכנסה, אבל בהתחלה, בית אחד, שוכרים עוד בית, עולה יותר כסף, אין מה לעשות, זה עולה יותר.
(14:48) אז מה עושים?
(14:50) אז איך מתגרשים כשאין כסף?
(14:52) אני חושב שמילת הכותרת לפתרון, זה שיתוף פעולה, שתי מילים, שהם גם הפתרון להרבה בעיות אחרות שמתגרשים, שיתוף פעולה.
(15:05) ולמה שיתוף פעולה?
(15:06) כי אם יש שמיכה קצרה וכל אחד מושך לכיוון שלו, מישהו תמיד יפסיד ותמיד תהיה תחושת מתח ותמיד יהיה קושי וחסך ומי שירגיש את זה זה הילדים.
(15:21) פשוט, זה הילדים שלכם.
(15:23) ולכן, הדבר הראשון שאני רוצה לעשות, זה לא להילחם בהוראה השני, לייצר איתו שיתוף פעולה.
(15:32) עכשיו, בחלק הזה, אני לא רוצה להגיד לכם, הנה, אם תלכו לכאן ולכאן, תקבלו כסף, לא.
(15:39) תוכלו להסתכל בזכותי או במס הכנסה שלילי, יש מקומות שנותנים קצבאות והטבות.
(15:44) אבל אני אומר, זה באמת בשכר המאוד מאוד נמוך, רוב האוכלוסייה היא סוציו-אקונומית בינוני ומעלה, לא זכאית להטבות האלה וגם חלק מן מתחת אליה.
(15:56) וגם הן הן הטבות משמעותיות שבאמת משנות את החיים.
(16:01) לכן, אני חושב שהציפייה שיבוא כסף מהשמיים, לא יקרה.
(16:07) מה האפשרויות אז?
(16:09) או הלוואות, שיש לזה בעיה גדולה בטח בריביות שיש היום, או כספים שיש מהצד, או מכירה של בית, או משיכת כספים שחסכנו, או הגדלת הכנסה, בהשמה במשכורת.
(16:24) אלה האפשרויות שיש להגדיל את ההכנסה.
(16:26) עכשיו, אם יש להורה אחד אפשרות לעשות את זה ולהורה אחד לא, אז אולי מי נהיה…
(16:33) אני רוצה להגיד צדק, אבל צדק הוא סובייקטיבי, כי לכל אחד יש את הסיפור שלו, אבל אם אנחנו לטובת העניין, לטובת ההיגיון, לטובת הילדים, נגיד שזה שיש לו יותר ישלם להורה השני את הסכום שהוא צריך כדי שלילדים לא יחסר, מדהים.
(16:49) אבל, וזה השיח שהייתי מנהל, להגיד זה לא בשבילי, יש לנו פה ילדים, אלה ההוצאות שלנו, בואו נבין קודם כל, כשחסר כסף, בואו נבין כמה חסר.
(16:58) אבל נעשה את זה ביחד.
(17:00) וביחד נבין, אוקיי, לך חסר 2,000, לי חסר 4,000 שקל, חסר לנו סך הכל 6,000 שקל.
(17:06) זה שאנחנו בשני בתים לא אומר שאנחנו לא שותפים.
(17:10) אנחנו שותפים.
(17:10) זה גם בשיטת שותפות חדשה, אנחנו מאוד מדגישים את זה.
(17:13) אנחנו שותפים.
(17:15) עכשיו רק השאלה, מה נעשה עם זה?
(17:18) אז אם אני מבין את זה שאני צריך לדאוג לך ואתה צריך לדאוג לי, אז בואו ביחד נחשוב איך אנחנו עושים.
(17:23) אולי אני אגבה אותך בעוד שעות עבודה, אולי אני אהיה טובה אם אתה עצמאי, אולי אני יכולה לעזור לך להביא לקוחות.
(17:31) במקום שתשלם ליחסי ציבור, אני אעשה לך את העבודה ברשתות.
(17:35) למשל, כל דבר שאם אני משלם אותו למישהו בחוץ ואני יכול לשלם אותו להורה השני, מדהים.
(17:41) ואיזה יופי זה, תחשבו כשאתם קוראים המלצה של מישהי על הגרוש שלה.
(17:46) זאת אומרת, אומרים וואלה.
(17:48) זה באמת בן אדם, אם אתה ככה מסתדר עם גירושתך, כנראה שאתה אחלה של ספק ונותן שירות.
(17:54) אז אפשר ממש להיעזר אחד בשני.
(17:56) וברגע שאנחנו חושבים מהגישה הזו, אז קודם כל אני פחות בדווקא ופחות אנטי, כי הנה, יש מולי שותף ואני רוצה להסתדר איתו, כי אולי עכשיו אני לא אמצא פתרון, אבל אולי בהמשך אני כן.
(18:10) ולכן בגישה אני כל הזמן רוצה ככה להטמיע את הגישה הזו.
(18:15) מי שבא ואומר, התגרשנו, טאק, כל אחד הולך למקום אחר, אז אתה מאבד את כל זה.
(18:21) כי עכשיו אתה אוטומטית אומר, אני נאבק לעצמי, אתה נאבק לעצמך, ועכשיו מה?
(18:26) אז זה ברור שהצד השני, בטח אישה שאומרת, רגע, הוא לא מדבר איתי, הוא לא חבר שלי, הוא לא רוצה לדאוג לי, הוא לא, הוא רק יוצא נגדי ומקלל ומשמיץ אותי, אז בטח שאני אשתמש בכל הזכויות כביכול המשפטיות שיש לי, וכדי שישלם לי כמה שיותר מזונות, ואני גם אמצא את עורך הדין שיספר לי שמגיע לי אפילו יותר, והנה.
(18:43) הופה, חרבו דרבו, יאללה מלחמה, כל אחד מוציא 50, 60, 100,000 שקל וירדנו לתמיון.
(18:50) בגלל זה הצומת הזה, עכשיו, זה הדבר הכי חשוב, כי אם אני מבין את זה ואני מנהל שיחה עם ההורה השני ואומר לו, אנחנו שותפים, אתה כועס עליי?
(19:00) מובן.
(19:01) גם אני כועס עליך, אבל מה לעשות, אנחנו שותפים.
(19:05) ועכשיו אנחנו צריכים לדאוג לילדים שלנו, כי הילדים שלנו עכשיו מסתכלים עלינו והם גם היום, גם מחר וגם בעוד שנה יצטרכו לאכול ולהתלבש וללכת לחוגים ולשיעור עזר ואם אנחנו לא נטפל בנו ולא נהיה חברים טובים גם יצטרכו ללכת לטיפולים נפשיים ולרגשיים וזה גם כן עולה 400 שקל לכל מפגש, אנחנו נצטרך כסף.
(19:27) אז גם נהיה חברים, נחסוך כסף.
(19:30) גם נהיה חברים, נדע למצוא יותר פתרונות.
(19:34) ומשם באות התשובות, ואני יכול להגיד לכם שאני רואה את זה כל הזמן, וגם עליי באופן אישי, שמתגרשים בטוב, האנרגיה הזאת שיש, שכל מי שנמצא בצומת הזה של הגירושין מרגיש אותה, זה…
(19:48) עד שהדברים לא מסתדרים, זו משקולת אדירה על הכתפיים, על הכתפיים, על הראש, הכל, אני קורס, אני לא יכול להכיל את זה, יש בתוכי המון…
(19:58) המון המון רגשות, המון, זו הצפה אדירה ואני חייב לעשות עם זה משהו.
(20:05) עכשיו, אם אני לוקח את האנרגיה הזאת ואני לוקח אותה פנימה כדי לאכול את עצמי ולהכות על חטא ולהגיד כמה קשה לי וכמה אני מסכן, אני תקוע, אני אהיה תקוע במקום הזה שנים, זה נורא.
(20:17) אם אני אקח את כל האנרגיה הזאתי ואזרוק אותה להורה השני, הוא יחטוף את האנרגיה הזאתי ואז הוא יצטרך להתגונן והוא יזרוק את האנרגיה שלו עליי והופ.
(20:25) מתחמה מאוד קשה וכל אחד בעצם אוכל את אותו חרא שהוא אכל אפילו יותר מזה.
(20:32) אבל אם אני אקח את האנרגיה הזאתי ואגיד אני לוקח את כל הדבר הזה שמבעבע בי ועכשיו אני לוקח אותו כדי לקדם את עצמי, כדי ללכת לסדנאות, כדי ללכת לצעוק במדבר, כדי ללכת לשיר, כדי ללכת לכתוב, כדי ללכת לעבוד, כדי לפתח את העסק שלי, כדי להרים את עצמי.
(20:53) אז פתאום אתם תגלו, ואני אומר את זה באמת ממקור ראשון, זה מה שאני עשיתי, וזה עבד לי מדהים, אז אני לא סתם ממליץ את זה, אני יודע שזה עובד.
(21:03) זה לקחת את החיים, לקחת את הנפש, עכשיו אני מגשים את עצמי, עכשיו אני עושה שאני אהיה מאושר, עכשיו אני עושה שיהיה לי טוב, ואז לוקחים את האנרגיה הזאתי.
(21:18) שבשנה הראשונה היא, זו שנה באמת הכי משמעותית, היא באמת קובעת את הגורל שלנו והופכים אותה לשנה הכי טובה בחיים.
(21:25) זה ממש ככה.
(21:26) ואת זה אפשר אבל לעשות רק אם עובדים בשיתוף פעולה עם ההורה השני.
(21:33) מי שעובד לא בשיתוף פעולה, אין לו, לא היה לו כלום, הוא כל הזמן מבזבז את האנרגיה שלו.
(21:41) וחבל.
(21:42) אחד הפתרונות, הכי מומלצים בעיניי להתגרש כשחסר כסף זה נסטינג.
(21:56) עכשיו נסטינג, אנשים שומעים את זה ואני תיכף אציג אותו וזה ישר מעורר איזושהי רתיעה מאוד גדולה.
(22:04) כי נסטינג, מה הוא אומר?
(22:05) אבל אני רוצה שרגע תתגברו על הרתיעה הזו ורגע, אסור לחשוב על ההיגיון.
(22:15) אני אגיד עוד דבר אחד לפני הנסטינג, נסטינג הוא זמני, תמיד, כל הסכם נסטינג שאנחנו עושים, בכל פרק נסטינג שיש בהסכם הגירושין, זה זמני, אוקיי?
(22:26) אז גם זה יעבור.
(22:27) מה זה אומר?
(22:28) נסטינג אומר, הילדים נשארים בבית, יש בית אחד של הילדים.
(22:34) וההורים מתחלפים ביניהם.
(22:36) זהו, זה מה שזה אומר.
(22:38) זה אומר שאם חלקנו את זמני השהייה ככה שאבא עם הילדים בראשון ורביעי, ואימא בשני ושלישי, וחמישי וסופי שבוע לסירוגין, נניח, משהו כזה קלאסי, אז הילדים פוגשים את ההורים בזמנים האלה, ובימים שההורה בלי הילד, הוא לא נמצא בבית המרכזי, בבית העיקרי, כי זה הבית של הילדים.
(22:59) הוא נמצא איפה?
(23:01) או ביחידת דיור אחרת שההורים שוכרים ומתחלפים בארץ, תמיד יש מצב שאו שאני עם הילדים או שאני בלי הילדים.
(23:09) או שכל הורה שוכר לעצמו יחידת דיור נפרדת, שתגור איפה שאתה רוצה בעצם, אתם יכולים לגור בדימונה במהלך ה…
(23:16) עם הילדים, אבל בימים שאתם בלי הילדים, תגורו בתל אביב, תגורו בקריית שמונה, איפה שבא לכם.
(23:23) או…
(23:23) שאף אחד לא שוכר דירה ופשוט הולכים לגור אצל משפחה, חברים, מישהו שיכול לארח אותי.
(23:29) עכשיו, מה היתרון בזה?
(23:31) היתרון הוא שאין עלות נוספת.
(23:35) קודם כל, לא שכרנו עוד בית ואנחנו יכולים פה מאוד לחסוך, כמובן אלא אם כן, כן שכרנו.
(23:41) יתרון מאוד גדול שני זה שלילדים יש יציבות, הילדים נשארים באותו מקום, הילדים נשארים באותה סביבה.
(23:49) הילדים לא רואים את השינוי של הם צריכים לעבור.
(23:54) עכשיו, להורה זה יותר קשה, כי לעבור בית זה יותר קשה, אבל זה מאוד מקל על הילדים, זה עוזר למשפחה להתרגל למצב החדש, וזה בדרך כלל מחזיק עד אשר נכנסים בני זוג חדשים לתמונה.
(24:08) ובגלל זה אני אומר שזה נסטינג הוא דבר זמני.
(24:13) אז נסטינג יכול להימשך יומיים וגם שנתיים, אני מכיר זוגות שעשו לי גם שנתיים, אפילו יותר.
(24:19) וזה עובד להם, כי ברגע שמתרגלים לזה ובאמת אנחנו עברנו את הפרידה ואנחנו מסתכלים על החיים כמשהו, על ההתנהלות הלוגיסטית כמשהו טכני וענייני, ואני אומר לעצמי וואלה, כי אני לא צריך להחזיק עוד חדר לילדים, להם יש את המקום שלהם, יש להם את המקום הקבוע, מאוד נוח להם, מדהים, הסתדרנו.
(24:37) אז זה נסטינג.
(24:38) הרבה יתרונות, ממליץ לכולם לשקול אותו, איזה שגם בתקופת הפרידה, תקופה שיש בה שאלות, זה אחלה של דבר, לנסות ולראות איך זה מתנהל ואם זה מתאים לכם או לא מתאים לכם, ואז מתוך זה לקבל החלטות ולפעול בהתאם.
(24:59) רשמתי לעצמי נושא שאני רוצה לדבר עליו.
(25:02) שזה היה תזוי בעיניי שאני צריך לדבר עליו, אבל אני אדבר עליו.
(25:07) למה לא להשמיץ את ההורה השני?
(25:10) עכשיו, מה זה לא להשמיץ?
(25:11) מול החברים, תשמיצו בכל הכוח.
(25:14) תקללו את האמא שלו.
(25:19) בעיניי, לשון הרע לא מדבר אליי, אני אגיד את זה.
(25:22) אבל אני מבין, יש איזה צורך, רוצים להשמיץ, לדבר, לרחל, יאללה, לכו על זה.
(25:27) מול החברים חופשי, אבל אוי ואבוי, אבל אוי ואבוי אם הילדים או מישהו מהמשפחה ישמע את זה.
(25:37) למה?
(25:38) הילדים, כי עבורם אבא זה עונה שמאלית, אמא עונה ימנית, או להפך.
(25:44) אם עונה אחת לא מתקשרת או משמיצה את העונה השנייה, זה פוגע בי.
(25:50) הרי אני חצי אבא, חצי אמא.
(25:52) אני אוהב אותם, את שניהם.
(25:54) ואם אבא משמיץ את אימא, זה כאילו אני משמיץ את עצמי.
(25:58) וזה עושה לי חור בלב, זה עושה לי חור בנשמה, באמת.
(26:03) כל מי ששמע את ההורה שלו פעם מדבר על ההורה השני, מבין איזה כאב גדול זה.
(26:07) זה חץ בלב.
(26:09) זה פשוט חץ בלב.
(26:12) זה כמו שרגל ימין עושה, מכשילה את רגל שמאל.
(26:15) אי אפשר להתנהל ככה.
(26:19) באמת, זה באמת, זה כל כך כואב.
(26:22) אז לילדים זה עושה נזק, אז מול הילדים לעולם, אגב זה לא משנה אם הילד בן 5, 10, 15, 20, 30, 60, לעולם לא משמיצים את ההורה השני מול הילדים.
(26:39) ההורה השני הוא קדוש.
(26:41) זה אימא שלכם, זה אבא שלכם, אין מילה רע, אתם גם לא תגידו לי מילה רע על ההורה השני, לא משנה כמה יכול להיות שאני כועס עליו ומתוסכל, והוא פגע בי ובגד בי ועשה לי המון המון דברים, אני לעולם לא אגיד מול הילדים דברים נגד ההורה שלהם, בשביל האם, לא בשבילי, גם לא בשבילו, שיחנק, יצבן אותי.
(27:05) לא שיחנק באמת, אבל בשביל הילדים שלי אני אשמור עליהם, ואז ככה אני שומר עליהם.
(27:11) עכשיו למה חשוב גם מול המשפחה המורחבת לא להגיד שום דבר?
(27:15) אני אגיד לכם למה, כי לפעמים לדודים, לדודות, לאחיינים יש נטייה לספר רכילות, ואם הם פעם ישבו וישמעו אותנו מספרים למישהו מהמשפחה על מה היה, הם עלולים ללכת ולספר לילדים שלנו.
(27:30) ואז אם יגיעו, ואז אם ההורים ילדים יקבלו את זה מסביב, וזה עוד יותר יכול לערער אותם.
(27:37) אז קחו בחשבון שכל מה שיוצא לכם מהפה, מישהו אולי מקליט, מישהו אולי שומע, מישהו אולי זוכר, וזה עלול לעבור הלאה.
(27:46) ולכן אני אומר בצורה פשוטה, אין לכם משהו טוב להגיד על ההורה השני, אל תגידו.
(27:52) ואם אתם אומרים את זה, תוודאו שזה רק לאנשים חברים, לא מהמשפחה.
(27:56) או חברים ממש טובים, שאם יש אחים אחות שהם חברים מאוד טובים, אז בסדר, אבל ממש שיהיה ברור שזה פורקן, שלהם יהיה ברור שזה פורקן שלכם, אבל מצופה מהם לא להעביר את השיח שאתם עשיתם הלאה.
(28:11) לשמור את זה אצלכם, לשמור את כל השיחות אליכם, ביניכם, לא להעביר את זה לילדים.
(28:20) זה מאוד פשוט, אנחנו לא מכניסים את הילדים באמצע, לעולם, פשוט, לעולם.
(28:26) גם אחרי שאמרתם משהו, אל תתבלבלו, הילד שמע אתכם אומר משהו להורה השני, הוא יזכור את זה.
(28:33) זהו, זהו, הוא כבר שמע את זה.
(28:35) הרי יש להם צנסורים מאוד טובים לילדים שלנו, הם מחפשים את זה, הם רוצים להביא, למה ההורים התגרשו?
(28:42) מה קרה פה?
(28:43) אז הם מחפשים את הצימנים, הם מחפשים את הרמזים.
(28:45) ואם הם מוצאים איזה סימן או רמז, הם פשוט יזכרו אותו.
(28:49) ויכול להיות שאתם אמרתם משהו בלהט הרגע, וכבר עבור שבועות זה כבר עבר, אתם כבר לא…
(28:54) זה כבר לא מניע אתכם.
(28:56) אבל הילד הזה יזכור עד עכשיו 20 שנה.
(28:58) 20 שנה שהוא אמר משהו שאתם אמרתם בלהט הרגע.
(29:03) ואתם לא מבינים כמה זה כואב, באמת.
(29:05) מי שמבין יודע, אז פשוט אל תעשו את זה.
(29:11) שאלה ששואלים אותי הרבה, עדיף משמורת משותפת?
(29:17) לא יודע, אני רוצה להגיד לכם.
(29:20) אני מבחינתי, משמורת משותפת, משמורת בלעדית, מה שנכון להורים יותר טוב.
(29:28) עכשיו, ילדים, אני אגיד כן עובדות, ילדים צריכים נוכחות משמעותית של שני ההורים שלהם.
(29:33) ילדים צריכים שההורים שלהם יהיו איתם.
(29:36) הילדים צריכים את האבא כמודל של אבא, הילדים צריכים את אימא כמודל של אימא, זה משפיע על הזוגיות העתידית שלהם, זה משפיע על מערכות היחסים שלהם, הם צריכים אותנו, שאנחנו נהיה שם עבורם וניתן להם מודל הורי טוב.
(29:49) אבל, האם זה חייב להיות שישנים עם אבא או עם אחצי מהזמן?
(29:54) לא.
(29:55) אלפי שנים לא היה דבר כזה שבכלל מי חשב עד לפני 20 שנה ו-10 שנים שהילדים בכלל ישנו עם אבא, ויש ילדים שיצאו ממש בסדר.
(30:02) זאת אומרת, אין פה חוקיות לתוך הדבר הזה.
(30:07) למרות שהיום הדיפולד הוא כמובן חצי חצי, משמורת משותפת, או 60-40, 68 זה נקרא, אבל בעיניי, מה שנכון להורים ומה שמתאים להם, מעולה.
(30:19) עכשיו, אם שני ההורים רוצים ומסוגלים להיות עם הילדים שלהם ולטפל בהם ולהיות, מדהים, למה שנמנע את זה?
(30:27) אבל אם יש הורה שלא מסוגל, הוא לא רוצה, הוא לא יכול, או העבודה מגבילה אותו, אז זה גם בסדר שלא.
(30:35) זה אומר שאין פה חוקיות, בטח כשאתם באים לגישור, מה שנכון לכם זה מה שצריך להיות.
(30:42) אז אני, הדעה שלי היא באמת גויבת מבחינתי, אני לא, אין לי שום דעה בתוך הנושא הזה.
(30:50) אני יודע מה נכון לי, אבל מה שנכון לי לא בהכרח מה שנכון לאחרים.
(30:53) אז במקום הזה, תסתכלו פנימה.
(30:57) אם רוצים לדעת אם משמורת משותפת, אם זמני שהות שווים או כמעט שווים מתאימה לכם, פשוט תחשבו על המודל שהייתם רוצים לראות אצל הנכדים שלכם.
(31:06) הרי מה שאתם מלמדים היום את הילדים שלכם, זה מה שהם מלמדים, ככה הם מלמדו להיות, זה המודל ההורי שלהם.
(31:13) ילדים, בנים שלומדים שאבא הוא לוויין, הוא רק מפרנס, הוא פחות נוכח, זה המודל שהם יחפשו, זו הזוגיות שהם יחפשו.
(31:22) וגם אם יחפשו משהו אחר, זה המודל שהם יכירו, עם זה הם ידעו להתמודד, ואז יכול להיות שלבת הזוג החדשה שלהם יהיה יותר קושי, כי היא כן מחפשת הורות יותר שוויונית.
(31:33) אז תחשבו לא רק עליכם, תחשבו על איך אתם רוצים שהילדים שלכם יפעלו, איזה מודל הם יהיה להם בחיים.
(31:42) ובמקום הזה אני חושב שהיה הרבה יותר קל.
(31:44) בכלל, זה גם כן טיפ חשוב בפתרון מחלוקות.
(31:48) אל תנסו להסתכל על מה שקורה עכשיו.
(31:51) כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה עכשיו, אנחנו מוצפים, אנחנו ממלאים את עצמנו בהמון המון המון נושאים, המון אפשרויות, המון היבטים שאולי הם פחות רלוונטיים.
(32:03) זה תמיד הסיפור המוכר על פרננדה ללוש, שכבר עשיתי סרטון עליו.
(32:07) וגם דניאל, דניאל הרוש המגשר שעובד איתי כבר צילם אותו בפריז.
(32:12) אז אני אספר אותו גם כן עכשיו, כי אני מאוד אוהב את הדוגמה הזאת.
(32:15) פעם היה פובליצט צרפתי, מאוד מפורסם, מאוד מוכר, קראו לו פרננד דה לללוש.
(32:21) פרננד דה ללוש היה כותב בכל מקום על כלכלה, על פוליטיקה, על חברה, על כל דבר היה לו מה להגיד.
(32:28) אבל כל פעם שהוא סיים להתראיין…
(32:31) הוא היה אומר, את מגדל אייפלד צריך להרוס.
(32:35) זה כתם בהיסטוריה הצרפתית, זה מגדל מכוער, זה מגדל מגעיל, זה מגדל דוחה, צריך פשוט להרוס אותו.
(32:45) אבל מה?
(32:46) כל יום, ארוחת צהריים, למרות שהוא שנה את המגדל הזה, כל יום ארוחת צהריים הוא אכל בראש המגדל.
(32:54) ממש ככה.
(32:55) אז יום אחד בא אליו איזה סטודנט שלו, סטודנט חצוף כזה, הוא אומר לו, סליחה, מי סייה דה פרננדל הללוש?
(33:02) אתה שכל הזמן משמיץ את המגדל הזה, לכל יום אוכל פה ארוחת צהריים בראש המגדל, למה?
(33:07) פורקה.
(33:09) אז הוא אמר לו, כי רק מפה לא רואים את המגדל המזוין הזה.
(33:14) ומה זה אומר בעצם?
(33:16) שאנחנו נמצאים למעלה, אנחנו לא רואים את הבוץ.
(33:19) כדי לראות את ה…
(33:20) כשאנחנו נמצאים בתוך הבוץ אנחנו לא באמת רואים.
(33:22) כדי לראות באמת את התמונה אנחנו צריכים לעלות למעלה.
(33:25) וככה זה גם בפתרון מחלוקות.
(33:27) רוצים לפתור מחלוקת?
(33:28) תסתכלו מלמעלה.
(33:30) וכשאנחנו מוצפים רגשית אנחנו לא באמת יכולים לראות מלמעלה.
(33:33) איך אנחנו כן יכולים לעשות את זה?
(33:34) טיפ קטן, תסתכלו לעתיד.
(33:37) קחו חמש שנים מהיום, עשר שנים מהיום, איך אתם רוצים שהחיים שלכם ייראו.
(33:41) ואז, ואם אתם לא יכולים, יותר רחוק.
(33:43) תגזרו רחוק, ככל שתוכלו להגדיר יותר רחוק לאן אתם רוצים להגיע, ככה יהיה לכם הרבה יותר קל ללכת אחורה, להראות את המסלול אחורה.
(33:53) אם בעוד חמש שנים מבחינתכם אתם רוצים שתהיה לכם מערכת יחסים תקינה עם ההורה השני, אוקיי, תחזיקו את זה חזק בראש, ועכשיו כל משפט שאתם חושבים להוציא מהפה, וכן, משפט שאתם רוצים להוציא מהפה, יש לכם אחריות עליו.
(34:08) או כל אמירה, או כל מכתב שחס וחלילה עורך הדין שלכם רוצה להוציא, תחשבו, האם זה יקדם אותי לאן שאני רוצה להגיע, או לא?
(34:17) עכשיו, זה צריך גם כן לבוא, אני אגיד את זה למקרה הקיצון בינינו, צריכה להיות הלימה בין טובת הילדים, או מה שאתם אומרים שיהיה טובת הילדים, לבין מה שאתם רוצים.
(34:29) כי אם אתם באים ואומרים, אני לא רוצה לעולם קשר עם ההורה השני.
(34:33) אבל אתם גם אומרים מהצד השני אני רוצה שלילדים שלי יהיה חיים טובים ויציבים ויהיה להם משפחה טובה וילדים ונכדים שיסמכו אותם, אז זה לא עובד ביחד.
(34:42) צריך לזכור את זה.
(34:43) אם אתם נותנים דוגמה של הורות ששניים שמתנהלים בנפרד ואין ביניהם קשר, משמיצים ונלחמים אחד בשני, זה מה שיעבור הלאה.
(34:52) ולכן צריך ברגע שאנחנו יכולים להגדיר את המטרות הרחוקות וללכת מהסוף להתחלה, אין לנו הרבה יותר קל.
(34:57) להתקדם ולהתמודד איתם.
(35:06) שאלה ששואלים, רגע, לא, אני לא רוצה את זה.
(35:11) אה, אוקיי.
(35:14) טוב, זה מה שאני יכול לעשות עכשיו, זה איזשהו סיעתון שאני גם יכול לגזור פה בפודקאסט.
(35:23) והוא גם יהיה סרטון וגם ברשות הוא יעמוד בפני עצמו והוא מאוד חשוב לי.
(35:33) והסרטון הזה, או החלק הזה שאני חושב שאני הולך לעשות, הוא מדבר לכל מי שהודיעו לו שהולכים להתגרש ממנו.
(35:44) ממש ככה.
(35:46) אז קחו רגע אוויר.
(35:51) הודיעו לכם שרוצים להתגרש מכם.
(35:55) בן הזוג שלכם, בת הזוג שלכם, הושיבו אתכם לשיחה, אמר לכם, די, אני רוצה להתגרש.
(36:04) הכאב עצום.
(36:07) זה סכין שנתקעת בין הצלעות ומפרקת את הנפש, מפרקת את הנשמה.
(36:15) והעולם נפל.
(36:17) פשוט ככה.
(36:18) אין לי מילים טובות להגיד, ואין לי פה להגיד שזה קל, זה לא קל, זה קשה.
(36:23) זה שבר מאוד גדול, שבו כל התסכול, וכל האכזבה, והכל עולה, וכל הציפיות שהיו לי, חשבתי שיהיה לנו חיים שלמים, חשבתי שברגע שהתחתנו, זהו.
(36:37) ואז באו הילדים, והיה לנו פה תמונה של משפחה מאושרת, ונכון, היו חריקות, אבל…
(36:42) להתגרש, לא האמנתי שזה יקרה לי, לא האמנתי.
(36:46) עכשיו, הצד השני יושב מולי, אולי קצת זחוח בעיניי, קצת רגוע מדי, ואומר לי, עכשיו, זה לא פייר, זה פשוט לא פייר, אני חושב שזה אחת המינים הכי גדולות שאנשים שיודעו להם שרוצים להתגרש מהם אומרים לעצמם, זה פשוט לא פייר, נתתי את כל כולי, וגם אם זה לא מספיק לו, נתתי את כל-כולי, וזה פשוט שובר.
(37:12) עשיתי את כל המשימה, נתתי את הכל, הבאתי ילדים, גידלתי, פרנסתי, עשיתי הכל, לא נחתי, ועכשיו אומרים לי לא.
(37:24) אז קודם כל זו הסיטואציה.
(37:27) אבל אני רוצה להגיד כמה דברים על זה.
(37:30) קודם כל, זה יעבור.
(37:32) הכאב יעבור, זה ייקח חודשים, לפעמים שנים, אבל זה יעבור.
(37:39) ולנו יש כן בחירה לקבוע איך זה יעבור.
(37:44) זה יכול לעבור הרבה יותר בקלות, זה לא יהיה קל לגמרי, זה לא יהיה בדילוגים, זה לא פתאום יהפוך להיות כיף.
(37:51) בסוף זה יכול להיות, אבל יש פה עכשיו קושי שצריך לעבור אותו.
(37:56) השאלה אם זה יהיה קצר הקושי הזה?
(37:58) או ארוך, האם אנחנו נסבול עכשיו שנים או תקופה קצרה יחסית.
(38:07) ובצומת הזה, עם כל הקושי, אנחנו גם צריכים לקבוע איך החיים שלנו ושל הילדים שלנו הולכים להיראות, שזה נורא.
(38:18) כי פתאום עכשיו הפילו לי את השמיים, הודיעו לי שרוצים להתגרש ממני.
(38:22) ועכשיו אני פה אומר שאני עכשיו צריך להחליט איך החיים שלי ייראו?
(38:25) מה זה החיים שלי ייראו?
(38:26) חרבו דרבו, הוא בא לי להיכנס בצד השני.
(38:29) בא לי להראות לו, בא לי לפגוע בו, בא לי לעשות לו את כל הקושי, בא לי להתנקם בו, בא לי לעשות לו את כל הרע שאפשר.
(38:36) ברור שזה מה שאני רוצה, אבל אם אני לא אעצור את עצמי בנקודה הזו ואתפוס שליטה על החיים שלי, אני אעשה לעצמי נזק שיעבור לא רק אליי, אלא שלוש דורות קדימה.
(38:48) כי עכשיו הילדים שלי לומדים איך פותרים משברים, הם לומדים איך מתמודדים עם משברים בזוגיות, ואת הידע הזה הם יעבירו לנכדים שלי, שיעבירו את זה גם לנינים, כן, גירושין זה ארבע דורות, לא סתם, כי אין מודל טוב.
(39:01) ואני יכול לתת להם עכשיו מודל טוב להורות, וזה קשה, אבל בנקודה הזו יש את הסיפור על הימה הביולוגית, משפט שלמה, וזה בדיוק המקום הזה.
(39:13) האמא הביולוגית שאומרת, אני בוחרת שהתינוק שלי יחיה, אבל לא יחיה איתי.
(39:23) אבל כשהיא עושה את זה היא מרוויחה את התינוק.
(39:26) ככה זה הורה שמתגרש, כופים עליו, הורה שהודיעו לו שרוצים להתגרש ממנה, כופים עליו, יהיו כמו האמא הביולוגית במשפט שלמה.
(39:36) הוא עכשיו צריך לבחור.
(39:38) בינו, הטובה שלו והרצון שלו להיכנס ולקרוע ולנקום לבין איזה מודל אני נותן לילדים שלי ואיך הם יעברו את התקופה הזאת והולכת לעבור להם תקופה קשה עכשיו אבל האם בתקופה הזאת של שינויים בתא המשפחתי הם יראו את שני ההורים מתנגחים אחד בשני או שעובדים ביחד והקושי הוא שדווקא זה שהכי פגוע, זה שהודיעו לו שהולכים להתגרש ממנו, הוא זה שקובע את זה.
(40:07) הוא זה שיקבע את הקצב, הוא זה שיקבע את הזירה, הוא זה שיקבע אם זה יהיה בטוב, בדיאלוג, או שזה יהיה במלחמה חס וחלילה.
(40:16) ולכן, אני אומר, אם אתם מבינים את זה, אז קודם כל אני אגיד למי שמודיע על הגירושין, תבין את המסר הזה, תבין את הקושי הזה, ולכן צריך לעזור לצד השני.
(40:28) להתמודד, לא להודיע וללכת, לעזור, להתייעץ, להגיד לו, אנחנו פה ביחד, אנחנו שותפים, לעשות את זה במסגרת של טיפולית, לעזור לו גם כן לעבור את שלבי האבל.
(40:41) כי להתגרש זה אבלות, הוא גם צריך לעבור את זה, מה שאתם עברתם שנה, שנתיים קודם, עכשיו הוא מתחיל לעבור את זה, תעזרו לו לעבור את זה.
(40:49) בהורות כמו בזוגיות, אם לשותף שלי יש בעיה, גם לי יש בעיה, זה משפיע גם עליי, תזכרו את זה.
(40:56) אז אני אסגור סוגריים לכם, ולהורה שהודיעו לו, תבינו, אתם עכשיו הכוח בידיים שלכם.
(41:05) אם אתם תפעלו מהבטן, בעצבים, בקושי, אתם תאבדו שליטה.
(41:10) אתם מהר מאוד תגלו שאתה בשני, הוא לא סתם רוצה להתגרש, יש לו את הסיבות שלו, ועכשיו הוא יגיד, עוד יותר צדקתי, ואם אתם תנחמו בו, הוא יילחם בכם עוד יותר.
(41:19) והוא, יש לו את היתרון.
(41:20) הוא כבר נערך, הוא התכונן נפשית, רגשית, אני בכלל לא מדבר משפטית, זה בכלל עם עולמות אחרים.
(41:26) אבל אם אתם תבואו ותגידו, אני בוחר להיות האדם המבוגר, אני בוחר לשמור על השליטה בידיים שלי, אני בוחר, ממש בוחר, לקבוע את גורל הילדים שלי והגורל שלי בעצמי.
(41:49) ברגע שאתם תגידו לעצמכם את המנטרה הזו, אתם תבינו שאתם יכולים עכשיו לבחור איך אתם פועלים.
(41:56) ואז, אל תצטרך לפעול מהבטן.
(41:58) תחשבו, האם הצאן שאני חושב לעשות יקדם אותי לאן שאני רוצה להגיע?
(42:04) מה החזון שלי?
(42:05) איך אני רואה את החיים שלי בעתיד?
(42:07) איך אני רואה את החיים של הילדים שלי בעתיד?
(42:09) איזה מסר משפחתי אני רוצה לתת להם, איזה מודל משפחתי אני רוצה לתת להם.
(42:13) ככל שזה לכם יותר ברור, תוכלו לבחור את הפעולות שלכם.
(42:17) בעצם אתם תבינו מהר מאוד שכל פעולה אלימה, כל פעולה התקפית, כל פעולה של השמצה, כל טלפון שתתקשרו להורים שלו, לסבא, סבתא, לחברים, תספרו מה היה, זה פשוט יחזור אליכם.
(42:32) זה פשוט יתהפך אליכם.
(42:33) ואתם תמצאו את עצמכם עם הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קושי, עם הרבה יותר סבל.
(42:40) ולכן אתם יכולים פשוט לבחור.
(42:43) וכן, למרות שכפו עליכם את ההודעה הזו, עדיין בידיים שלכם האפשרות לבחור איך להגיב.
(42:53) וברגע שהגבתם בכל התותחים ופעלתם באלימות, זהו, הזכות הזאת נלקחה ממכם, איבדתם שליטה.
(42:59) יתייחסו אליכם כמו משוגעים.
(43:02) אבל אם אתם פועלים בשום שכל, ברוגע, בביטחון, ואומרים, כואב לי, אני לא מוותר את הכאב שלי, שלא יהיה ספק, מותר להגיד, כואב לי, אני כועס, אני כועסת מאוד, אבל אני לא מאבדת שליטה.
(43:15) אתם תרוויחו את עולמכם, ותרוויחו גאווה של הילדים שלכם, ואני מבטיח לכם, מבטיח, שבסופו של דבר, גם אתם.
(43:24) מאוד תתגאו בעצמכם, כי עברתם את המשבר הכי גדול בחיים בשיתוף פעולה, בדיאלוג, במקום של צמיחה, ואתם באמת תהפכו להיות אנשים הרבה יותר טובים, ואתם תגידו את זה.
(43:40) גם אחרים יגידו לכם את זה, גם הילדים שלכם יגידו לכם את זה, אבל אתם תדעו את זה, כי הכל אתם פעלתם נכון.
(43:51) טוב, לקראת סיום, אני רוצה לדבר על נושא קטן, שקראתי אותו באיזה פוסט והוא קצת עשה לי תחת צמרמורת.
(44:09) איך לקרוא לבן הזוג החדש?
(44:11) סיפר לי, לא, זה לא היה פוסט, מישהו סיפר לי את זה.
(44:14) ישב לידי איש נחמד באיזה בר ואמר שבת הזוג, גרושתו קוראת מתעקשת של הבן שלו, הבן זוג שלה יקרא אבא.
(44:27) אני רוצה להגיד לכם ככה, אבא ו…
(44:30) עכשיו זה אני אומר את זה זו דעתי, בסדר?
(44:33) זו דעתי, אבל אני ראיתי את הכאב בעיניים של הצד השני עכשיו, אם…
(44:37) לאדם אין שום בעיה שההורה השני יקרא, יאפשר של הילדים שלו יהיו שני אבא ושני אמא, זה ממש בסדר.
(44:54) אם זה מתאים לשני ההורים, זה ממש בסדר.
(44:56) בכלל, כל דבר שמתאים לשני ההורים, מעולה.
(44:59) אבל אם יש הורה אחד, שאני יכול להגיד את זה עליי, אם מישהו יקרא, אם הבנות שלי יקראו למישהו אחר אבא, למרות שאני יכול להגיד שלאיה יש בן זוג, ליאור, שהוא מודל אבאי נהדר, הוא באמת, הוא נפלא, באמת נפלא, אבל אם לא יקראו לו אבא, אבל הוא מודל אבאי, ואני מקבל את זה.
(45:19) אבל אם היו קוראים לו אבא, אני מודה שהיה לי מאוד מאוד קשה.
(45:23) אותו דבר אני אומר לכולם, אם לצד השני יש קושי, אל תקראו לצד השני.
(45:28) זה יכול להיות הבית זוג של אמא, זה יכול להיות אולי דוד, אולי בשם שלו.
(45:33) אבל אבא ואמא זה יש לי רק אחד.
(45:37) זהו.
(45:38) אז לא נוגעים בזה, זה קדוש ממש ככה.
(45:44) ואלה הם כן ההוריה שאני מסכים.
(45:46) זו דעתי, ומאחר וראיתי כמה אש ורעל זה יכול להכניס למערכות יחסים.
(45:54) הוריות, אני אומר לכם, ובכלל זה כלל בגירושין, אם יש משהו שאתם יכולים לעשות שימנע, שייצר קושי אצל ההורה השני, אל תעשו אותו.
(46:05) גם אם זו הזכות שלכם, גם אם מותר לכם, גם אם אתם לא חייבים דין וחשבון לאף אחד, עדיין, אם זה יגרום לצד השני קושי, אל תעשו את זה, אלא אם כן אתם חייבים.
(46:18) לא אומר אל תטוסו לחו”ל לעולם, אל תהיו יפה עם בני זוג, תהיו עם בני זוג, תטוסו לחו”ל.
(46:23) אבל בתקופה שההורה השני הוא לא יציב, הוא לא סיים את הפרידה, זה פשוט יכניס לכם עוד רעל, ויכניס לילדים שלכם עוד רעל ועוד קושי.
(46:33) ותזכרו, להתגרש זה לא ההסכם, זה כל החיים שאחרי ההסכם, ולכן אנחנו רוצים שהחיים עצמם יהיו באמת הכי טובים שאפשר.
(46:50) סיפור.
(46:51) סיפור לסיום.
(46:57) אולי שניים.
(46:59) מקרה שהגיע לפני חצי שנה בערך.
(47:02) אני רוצה דוגמה של כמה זה מאבקי הורים גרושים, כמה, לאן זה מגיע.
(47:06) בית המשפט נאלץ לפסוק שילד בן 13 יקיים שתי אירועי בר מצווה אחד ביום שלישי, אחד ביום חמישי או שישי למה?
(47:21) כי המשפחה של אמא ואמא לא מוכנים להיות עם משפחה של אבא ואבא אתם מבינים מה זה?
(47:29) שני אירועים, ילד בן 13 הוא בן 13 וההורים לא יכלו, ולא משנה כמה בגידות וכעסים, הילד בן 13, ככה הוא יוצא לעולם?
(47:44) זה המסר שלו?
(47:46) שיש לו משפחה, שתי מחנות?
(47:49) אתם מבינים את הכאב לב הזה?
(47:52) זה באמת, הקצנה עכשיו, הם הגיעו לבית המשפט על הבר-מצווה, בטוח.
(47:57) הם כבר שנים נמצאים בבתי משפט, שנים, כי זה אנשים שוכחים.
(48:02) אין סופיות בגירושין.
(48:04) אם הפסדתם בתיק המזונות, אתם תמשיכו לתבוע ולחפש מאיפה אתם יכולים לעשות נזק.
(48:09) אתם כל הזמן תקשו.
(48:11) אם ניצחתם את הצד השני במשהו, הוא יפגע בכם במקום אחר.
(48:15) כל החיים יחפש מאיפה להזיק.
(48:18) בגלל זה לא נכנסים לבתי משפט, זה כזה פשוט.
(48:21) ברגע שההורים נכנסים לבית משפט, הם מאבדים.
(48:23) את השליטה על החיים שלהם ועל הילדים שלהם עד שזה מגיע למצב האבסורדי שילד צריך לעשות שתי בר מצווה שאין לי מה להגיד כואב הלב יש לי פה דברים שאני רוצה לשמור לפרק הבא אוקיי, זהו, נראה לי אני אסיים את הפרק הזה להיום, אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל טסט ראשון, 50 דקות של פודקאסט, נראה לי עשינו את זה בסדר.
(49:04) אז תודה רבה למי שהאזין וצפה.
(49:07) אני רוצה שוב לבקש, תשתפו את המידע.
(49:12) תשתפו את הפודקאסט, תשתפו את הסרטונים, תעזרו לנו להגיע לאנשים, אנחנו נמצאים היום בכל הארץ, יש לנו פה בצוות שמונה מגשרים, בכל הארץ, אנחנו עושים פגישות היכרות, ללא עלות, ללא מחויבות, נותנים המון המון מידע, אנחנו באמת באים לעזור, ואנחנו עושים את זה מכל הלב, אז תעזרו לנו להגיע לאנשים שבאמת צריכים את העזרה.
(49:36) ויש הרבה משפחות כאלה היום.
(49:39) אפשר לדבר איתי, אפשר לתאם שיחות ייעוט, אפשר הכל.
(49:43) תעשו לייק, תעשו עוקב, גם כן מאוד יעזור.
(49:47) כל דבר שאתם יכולים לעשות כדי שאנשים ידעו, מאוד יעזור לנו.
(49:52) אז תודה רבה, תודה שהאזנתם, תודה שתפיתם.
(49:56) להתראות בפרק הבא של משהו עם גישור.