איך מפסיקים את הפילוג ומתחילים לדבר באמת: ממילה אחת קטנה לשינוי עמוק בשיח
פרק 110 בפודקאסט משהו עם גישור
יש רגעים שבהם נדמה שהקונפליקט כבר אינו אירוע נקודתי אלא מצב קבוע. לא רק בין בני זוג, לא רק בתוך משפחות, אלא בין קבוצות, קהילות ואפילו בתוך אותו אדם. השיח הופך חד, מקוטב, טעון. אנשים אינם מקשיבים זה לזה, אלא ממתינים לתורם להגיב. נדמה שכל אחד יודע מה האחר “צריך” לחשוב, לעשות או להבין – אבל כמעט אף אחד לא עוצר לשאול מה הוא עצמו צריך.
דווקא מתוך המקום הזה, שבו נדמה שהמרחקים רק גדלים, עולה אפשרות אחרת. אפשרות שלא מתחילה מלמעלה – לא ממנהיגים, לא מתקשורת ולא ממערכות – אלא מלמטה. מאדם אחד שפוגש אדם אחר ומוכן לדבר אחרת. זה נשמע פשוט, אולי אפילו נאיבי, אבל בפועל זו אחת התנועות העמוקות ביותר שאפשר לעשות בתוך מציאות של קונפליקט.
הבעיה האמיתית אינה הדעות – אלא השפה
כאשר מסתכלים על ויכוחים, בין אם הם זוגיים, משפחתיים או ציבוריים, נדמה שהבעיה היא הפער בדעות. צד אחד חושב כך, הצד השני חושב אחרת, והפער נראה בלתי ניתן לגישור. אך כאשר מתבוננים לעומק, מגלים שהבעיה אינה רק התוכן – אלא הדרך שבה הוא נאמר.
אחת המילים הבולטות ביותר בשיח הקונפליקטואלי היא המילה “צריך”. זו מילה שנשמעת הגיונית, אפילו טבעית. היא מבטאת עמדה, רצון להשפיע, לפעול, לשנות. אך בפועל, היא עושה פעולה הפוכה. היא מוציאה את האחריות מהדובר ומעבירה אותה לגורם חיצוני, מעורפל, בלתי מוגדר. “צריך לעשות”, “צריך להבין”, “צריך לשנות” – אבל מי צריך? מי עושה? מה החלק שלי בזה?
כאשר השיח מתמלא ב“צריך”, הוא מתרוקן מאחריות אישית. במקום לדבר על המציאות שלי, על הצרכים שלי, על מה שאני יכול לעשות – אני מדבר על מה אחרים צריכים לעשות. זהו מעבר עדין אך משמעותי משיח של השפעה לשיח של תסכול.
מעבר מ“צריך” ל“צורך”: שינוי קטן עם משמעות גדולה
האלטרנטיבה אינה מורכבת, אך היא דורשת מודעות. במקום לשאול מה צריך לקרות, אפשר לשאול מה הצורך שלי. המעבר הזה משנה את כל השיח.
כאשר אדם אומר “צריך שיהיה ביטחון”, הוא מביע עמדה כללית. כאשר הוא אומר “הצורך שלי הוא להרגיש ביטחון כשאני יוצא מהבית”, הוא מדבר על עצמו. זהו הבדל מהותי. בשיח הראשון, קשה להגיב. בשיח השני, נפתחת אפשרות לדיאלוג.
כאשר שני אנשים מדברים על צרכים, הם לא חייבים להסכים על הדרך. הם יכולים להישאר חלוקים בדעותיהם, אך עדיין להכיר בכך שלשניהם יש צרכים לגיטימיים. ההכרה הזו אינה פותרת את הקונפליקט, אך היא משנה את האופן שבו מתמודדים איתו.
תקשורת המונים מול תקשורת אנושית
אחד הגורמים המרכזיים שמעצבים את השיח הוא הסביבה שבה הוא מתקיים. בעידן של תקשורת המונים, הרשתות החברתיות והחדשות, השיח הפך למהיר, שטחי ולעיתים קרובות קיצוני. המסר צריך להיות קצר, חד, ברור. אין מקום למורכבות.
הבעיה היא שבני אדם אינם כאלה. בני אדם מורכבים, סותרים, משתנים. כאשר הם נאלצים להתאים את עצמם לשיח שטחי, הם מאבדים חלקים מהאמת שלהם. במקום לדבר מתוך חוויה, הם מדברים מתוך סיסמאות. במקום להקשיב, הם מגיבים.
התוצאה היא תחושת בדידות. paradoxלית, דווקא בעידן שבו כולם מחוברים, אנשים מרגישים מנותקים. השיח אינו יוצר חיבור, אלא מגביר את המרחק. כל אחד נשאר בתוך הקבוצה שלו, בתוך “תיבת תהודה” שמחזקת את הדעות הקיימות.
החזרה למפגש: אדם לאדם
האלטרנטיבה לתקשורת ההמונים אינה ניתוק ממנה, אלא יצירת מרחבים נוספים של שיח. מרחבים שבהם אנשים נפגשים לא כנציגים של קבוצות, אלא כבני אדם.
כאשר אדם פוגש אדם אחר פנים אל פנים, משהו משתנה. קשה יותר להכליל, קשה יותר לשפוט, קשה יותר לצעוק. פתאום יש פנים, יש קול, יש סיפור. האדם שמולי אינו “החילוני”, “הדתי”, “השמאלני” או “הימני” – הוא אדם עם חיים, משפחה, פחדים, תקוות.
במפגש כזה, השיח יכול להשתנות. לא משום שהדעות נעלמות, אלא משום שהיחס משתנה. אפשר לא להסכים ועדיין להקשיב. אפשר להישאר בעמדה ועדיין להיות פתוח ללמידה.
הפרדה בין אדם לבעיה: עיקרון יסוד בגישור
אחד העקרונות המרכזיים בגישור הוא הפרדה בין האדם לבעיה. זהו עיקרון שנשמע פשוט, אך בפועל הוא דורש תרגול.
כאשר אדם מזוהה עם עמדתו, כל ביקורת על העמדה נתפסת כהתקפה על האדם. זהו מצב שמוביל להתגוננות, להקצנה ולהסלמה. לעומת זאת, כאשר מצליחים להפריד בין האדם לבין העמדה שלו, נפתחת אפשרות לדיון אמיתי.
אפשר לומר “אני לא מסכים עם מה שאתה אומר” מבלי לומר “אתה טועה”. אפשר לבקר רעיון מבלי לפגוע באדם שמחזיק בו. זהו שינוי עדין, אך הוא משנה את כל הדינמיקה.
למה ויכוחים לא משנים דעות
רבים מאמינים שדיון סוער יכול להוביל לשינוי. שאם רק נסביר מספיק טוב, נביא מספיק נתונים, נוכיח את צדקתנו – האחר ישתכנע. בפועל, זה כמעט לא קורה.
כאשר אדם מרגיש מותקף, הוא אינו מקשיב. הוא מתגונן. הוא מחפש חיזוקים לעמדתו, לא פתיחות לעמדה אחרת. ככל שהוויכוח מתלהט, כך קטן הסיכוי לשינוי.
לעומת זאת, כאשר השיח מתנהל מתוך הקשבה, מתוך סקרנות, מתוך רצון להבין – נפתחת אפשרות אחרת. לא תמיד תהיה הסכמה, אך יכולה להיות תזוזה. לפעמים קטנה, לפעמים משמעותית.
אחריות אישית בתוך מציאות מורכבת
אחת התחושות הקשות בתוך קונפליקט חברתי היא חוסר אונים. התחושה שאין לי השפעה, שהדברים גדולים ממני, שאני רק צופה מהצד. מתוך התחושה הזו, קל להיסחף לשיח של האשמה, של “הם צריכים”.
אך דווקא כאן נמצאת האפשרות לשינוי. לא ברמה הגדולה, אלא ברמה האישית. כל אדם יכול להשפיע על השיח שהוא חלק ממנו. על הדרך שבה הוא מדבר, מקשיב, מגיב.
זה אינו שינוי דרמטי, אך הוא מצטבר. שיחה אחת, מפגש אחד, תגובה אחת אחרת – כל אלה יוצרים תנועה. כאשר יותר ויותר אנשים פועלים כך, השיח מתחיל להשתנות.
בניית קהילה מחדש
לפני עידן הרשתות, קהילה הייתה מרחב פיזי. אנשים נפגשו, דיברו, חלקו חיים. היום, הקהילות הפכו וירטואליות, ולעיתים קרובות חד־ממדיות. אך הצורך בקהילה לא נעלם.
האתגר הוא לבנות קהילה מסוג חדש. קהילה שאינה מבוססת רק על דעה משותפת, אלא על יכולת לשיח. על מפגש בין שונות, על הקשבה, על כבוד.
קהילה כזו אינה נוצרת מעצמה. היא דורשת השקעה. זמן, תשומת לב, נכונות להיפגש. אך היא גם נותנת בתמורה תחושת שייכות, משמעות, יציבות.
גישור כדרך חיים
גישור אינו רק מקצוע. הוא דרך להסתכל על העולם. דרך שמבקשת להבין לפני לשפוט, לשאול לפני לקבוע, להקשיב לפני להגיב.
כאשר אדם מאמץ את הגישה הזו, הוא אינו מפסיק להיות בעל דעה. הוא אינו מוותר על עמדותיו. אך הוא משנה את הדרך שבה הוא מביא אותן לעולם.
הוא מדבר מתוך עצמו, לא בשם אחרים. הוא שואל, לא רק קובע. הוא מקשיב, לא רק מגיב. זהו שינוי שאינו קל, אך הוא עמוק.
שינוי מלמטה
הנטייה הטבעית היא לחפש פתרונות מלמעלה. מנהיגים, מערכות, חוקים. אך במציאות של קונפליקט מורכב, השינוי האמיתי מתחיל מלמטה.
כאשר אנשים משנים את הדרך שבה הם מדברים, מקשיבים, נפגשים – השיח משתנה. לא מיד, לא באופן דרמטי, אך בהדרגה.
זהו תהליך שאינו נראה לעין, אך הוא מורגש. הוא מתחיל באדם אחד, ממשיך לשניים, לשלושה, לקהילה. הוא אינו זקוק לאישור, אלא לנכונות.
לסיכום: הבחירה בשיח אחר
המציאות לא פשוטה. הקונפליקטים עמוקים, הפערים אמיתיים. אך בתוך כל זה, קיימת בחירה. בחירה בדרך שבה אנחנו מדברים.
אפשר להמשיך בשיח של “צריך”, של האשמה, של הקצנה. ואפשר לבחור בשיח של “צורך”, של הקשבה, של מפגש.
זו אינה בחירה קלה, אך היא אפשרית. והיא מתחילה בכל אחד מאיתנו.
שאלות ותשובות על שיח בקונפליקט וגישור חברתי
רוב האנשים אינם נכנסים לשיחה מתוך רצון אמיתי להבין, אלא מתוך צורך להישמע או לשכנע. כאשר המטרה היא לנצח או להוכיח, השיחה הופכת לזירה ולא למרחב של חיבור. בנוסף, ברגע שאדם מרגיש מותקף, המערכת הרגשית שלו נכנסת למגננה, והוא מפסיק להקשיב באמת. כך נוצרת דינמיקה שבה שני הצדדים מדברים, אך אף אחד לא באמת שומע.
המילה “צריך” נשמעת לגיטימית, אך בפועל היא מייצרת ריחוק ואחריות חיצונית. כאשר אדם אומר “צריך לעשות”, הוא לא מדבר על עצמו אלא על מציאות כללית שאף אחד לא באמת מחויב אליה. זה יוצר תחושת האשמה או התנגדות אצל הצד השני. לעומת זאת, כאשר אדם מדבר מתוך “צורך” אישי, הוא לוקח אחריות ומאפשר לאחר להבין אותו, גם אם לא להסכים איתו.
המעבר מתחיל בשאלה פשוטה: מה חשוב לי באמת בתוך הסיטואציה הזו? במקום לנסח עמדה (“צריך לעשות X”), מנסים לזהות את הצורך שמתחתיה (“אני צריך ביטחון”, “אני צריך ודאות”, “אני צריך שיראו אותי”). כאשר מדברים מתוך צורך, השיח הופך אישי, אנושי ופתוח יותר לדיאלוג.
כן, אבל זה תלוי בגישה. אם המטרה היא לשנות את דעתו, הסיכוי נמוך. אם המטרה היא להבין אותו, נפתחת אפשרות אמיתית לשיחה. הבנה אינה הסכמה, אך היא מאפשרת להוריד את רמת המתח וליצור בסיס לשיח מכבד. לעיתים, עצם ההקשבה משנה את הדינמיקה, גם אם הדעות נשארות שונות.
כאשר אדם מותקף, הוא מתבצר בעמדתו. במקום לשקול מחדש את הדברים, הוא מחפש חיזוקים למה שהוא כבר מאמין בו. זהו מנגנון טבעי של הגנה. לכן, ככל שהוויכוח חריף יותר, כך קטן הסיכוי לשינוי. שינוי מתרחש דווקא כאשר יש תחושת ביטחון, הקשבה וסקרנות הדדית.
הקשבה אמיתית דורשת השהיה של התגובה. במקום לחשוב מה לענות, מנסים להבין מה האדם השני אומר ומה עומד מאחורי הדברים שלו. אפשר לשאול שאלות, לשקף את מה שנאמר, ולהימנע משיפוט מיידי. זו אינה פעולה טבעית, אך היא ניתנת לתרגול ומשנה את איכות השיחה באופן משמעותי.
הפרדה בין אדם לבעיה מאפשרת לנהל שיחה מבלי לפגוע בקשר. כאשר תוקפים את האדם, השיחה הופכת אישית ומסלימה. כאשר מתמקדים בבעיה עצמה, ניתן לבחון פתרונות מבלי לערער את תחושת הערך של הצד השני. זהו עיקרון בסיסי בגישור, והוא רלוונטי לכל שיחה מורכבת.
השינוי אינו מיידי ואינו דרמטי, אך הוא מצטבר. כל שיחה שמתנהלת אחרת יוצרת חוויה שונה. כאשר יותר אנשים בוחרים לדבר ולהקשיב אחרת, נוצר שינוי תרבותי הדרגתי. זהו תהליך שמתחיל מאדם אחד, אך יכול להתרחב למעגלים רחבים יותר.
יש מצבים שבהם הצד השני אינו פתוח לשיח, ואז האפשרויות מוגבלות יותר. במקרים כאלה, חשוב להתמקד במה שבשליטתך: הדרך שבה אתה מגיב, הגבולות שאתה מציב, והבחירה שלך לא להיגרר להסלמה. גם זו צורה של השפעה, גם אם היא אינה משנה את האחר באופן ישיר.
לא צריך לחכות לקונפליקט גדול. אפשר להתחיל בשיחות קטנות: לשאול יותר, לקבוע פחות, להקשיב בלי למהר להגיב. לשים לב למילים שבהן משתמשים, במיוחד ל“צריך”, ולנסות להחליף אותן בשיח אישי יותר. ככל שמתרגלים זאת במצבים פשוטים, כך קל יותר ליישם זאת גם במצבים מורכבים יותר.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) שלום מאזינים יקרים, איפה שלא תהיו אני בטוח שאחת המחשבות שהכי מטרידות אתכם בימים האלה היא מה קורה פה, מה קורה מסביבנו, איך יכול להיות שכל הזמן שנאה ושטנה, אלימות שגואה, איך יכול להיות, איך זה קרה לנו, איך ככה איבדנו שליטה.
(0:27) איך עם, שהמילה שלום היא אחת היסודות הגדולים בתרבות שלו, את המילה שלום אנחנו אומרים ברוב התפילות העיקריות שלנו, מורה עושה שלום במרומיו.
(0:46) איך יכול להיות שבינינו אין שלום?
(0:48) איך יכול להיות שהשבטים…
(0:50) הפכנו לשבטים, קטנים, מבודדים, ובעצם איך הפכנו להיות כולנו בודדים.
(0:58) כל אחד עם התא המשפחתי שלו לבד, מרגיש שהוא צריך להיאבק בכל מה שקורה מסביב.
(1:04) איך זה קרה?
(1:06) בפרק הזה אני רוצה לתת לכם קצת כוח.
(1:09) אני רוצה להסביר איך הדברים האלה קורים בעולם הקונפליקטים, ואני רוצה גם להסביר מה אפשר לעשות כדי שנוכל להתלכד מחדש.
(1:20) כי זו המטרה שלנו כמגשרים, להתלכד מחדש.
(1:25) אז זה הולך להיות פרק שעבורי הוא מאוד חשוב, אני כבר הולך כבר זמן מה עם הפרק הזה בבטן, וחושב מה אני יכול וצריך לעשות עם כל האלימות הזו מסביבי, כשאני יודע שיש לי את הכלים לעזור.
(1:42) אבל הכלים האלה שלי הם כלים שעוסקים באדם לאדם.
(1:50) ואנחנו התרגלנו לחשוב על מדיות רחבות, על תקשורת המונים.
(1:55) אבל תקשורת ההמונים הזו הביאה אותנו למצב מאוד בודד.
(1:59) מרוב שאנחנו בתקשורת המונים, כולנו לבד.
(2:03) כל אחד התבודד עם המכשיר הנייד שלו.
(2:06) גם כשאנחנו עם המשפחה ועם החברים, אנחנו כל הזמן עם המכשיר הארור הזה.
(2:11) מה קורה?
(2:11) מה קורה?
(2:11) מה קורה?
(2:13) מה קורה?
(2:13) מה חדש?
(2:14) איזה פוש חדש כזה, איזה משהו.
(2:17) עכשיו, אני הפסקתי עם זה.
(2:19) לא לגמרי, אני מודה שגם אני סובל מההתמכרות הזו, אבל צמצמתי מאוד את המגע שלי עם המדיה המסורתית, עם הרשתות החברתיות.
(2:27) אני בעיקר נכנס ללא תוכן ולצאת.
(2:30) טלוויזיה אני בוודאי לא רואה, לפחות לא ערוצי החדשות שמייצרים כל כך הרבה חרדה.
(2:38) ואני רוצה להגיד לכם שאני, קודם כל ברמה האישית, זה נתן לי המון.
(2:43) אני מרגיש הרבה יותר חזק, הרבה יותר יציב, הרבה יותר בדואינג, הרבה יותר מסוגל להתמודד עם כל מה שקורה מסביב עכשיו.
(2:51) ומאחר ויש לי אחריות, כי יש לי ילדים…
(2:54) אני אחראי, יש לי עובדים, אני אחראי לתת, לספק פרנסה, יש לי לקוחות שדואגים לי, שאני דואג להם, שאני אחראי על התהליך שלהם.
(3:04) אין לי את הפריבילגיה לשקוע במרמור ובתסכול, וכל הזמן אני מרגיש שהתקשורת לוקחת אותי לשם.
(3:13) כל הזמן אני מרגיש שדוחפים אותי לדיכאון ולקשה ולעצב ולאין, ואין פרנסה ואין עבודה.
(3:21) ואני מסתכל מסביב, ואני רואה את השמש שזורחת, והים, אח איזה ים, ואני אומר, אבל למה?
(3:28) מי אמר?
(3:29) נכון, יש דברים מאוד קשים שקורים עכשיו סביבנו, מאוד מאוד קשים.
(3:34) חטופים, משפחות, שכולות, נכים, באמת דברים איומים ונוראים, ואנחנו לא נשכח אותם לרגע, ותמיד מחזיקים פה את הדגל של…
(3:46) אנחנו באמת מאחלים שיחזרו החטופים, שיהיה טוב ושיהיה שלום לכולם.
(3:53) אבל אנחנו גם צריכים לדאוג לעצמנו.
(3:56) אנחנו צריכים גם לדאוג ליום הבא.
(3:59) אנחנו צריכים להפסיק להתעסק רק בפייט, במלחמה בינינו, בצריך, שזה מה שכל התקשורת ההמונים דוחפת אותנו לומר.
(4:10) רידדו לנו את השיח כל כך, שכל הזמן אנשים מדברים.
(4:15) צריך.
(4:16) נקלעתי להמון שיחות כאלה לאחרונה.
(4:19) מאז, האמת, כבר שנים, פשוט, הרבה כבר זמן, פשוט לא ניסיתי להימנע מהם לגמרי, אבל לאחרונה, כשאני מנסה כן להעביר פה איזה מסר, אז שוב חזרתי לשיחות, ואני רואה ששום דבר לא השתנה.
(4:30) להפך, אפילו הקצין.
(4:31) המילה צריך הפכה להיות יותר ויותר נפוצה.
(4:35) ומה הבעיה עם המילה צריך?
(4:38) אתן לכם דוגמה.
(4:39) קראתי במעריב בעיתון, אני לא קורא את האינטרנט, מנסה לפחות שלא.
(4:48) כתבה, טור דעה, זה לא כתבה, זה כל נראה כלכת תדע מה הטור דעה ומה העובדה, מה הנתונים, אני מנסה לקרוא רק את הנתונים.
(4:56) והגעתי לאיזושהי כתבה שהיא טור דעה, זה ברור שזה טור דעה, והאיש שמה כתב, הפובליציסט, אומר לשגריר האירופי, אני חושב, שהוא צריך להבין שישראל היא הפתרון ולא הבעיה.
(5:16) אני אומר, אוקיי, הוא צריך להבין את זה.
(5:19) איך הוא צריך להבין את זה?
(5:20) בכתבה הזו במעריב?
(5:22) אתה חושב שאם הוא יקרא את הכתבה הזאת, הוא יעשה משהו?
(5:26) לא.
(5:27) הכתבה הזו, אם היא עולה לציבור, שעכשיו קרא את הכתבה, התחבר לדברים שאמר הכתב, הוא אותו בעל דעה, ודעתו היא לגיטימית כמובן, אני לא מדבר על מה הוא אומר.
(5:40) אבל ברגע שהוא אמר את הצריך, ועכשיו אנשים לוקחים ממנו את הצריך הזה, ומתחילים לדבר אחד עם השני, כמו שהם קראו בעיתון, על הצריך הזה לעשות.
(5:50) ואז יושבים אנשים ומתחילים לדון על מה צריך לעשות.
(5:54) ואתם יכולים לראות את זה בכל דיון פוליטי, שבהר מאוד עולה ל…
(5:59) בלהבות מאוד גבוהות, כולם צועקים ודנים וצריך וצריך וצריך אבל אין לאף אחד שם שום דבר מה לעשות, אתם לא נבחרי הציבור, אולי תהיו נבחרי ציבור, אני מברך כמובן, הלוואי שאנשים טובים ילכו ויחליפו את האנשים שנמצאים שם כרגע, שכרגע הם באמת, יש טובים מהם טוב, אני גם אדבר גם על זה.
(6:26) אבל כולם אומרים צריך, וכשאתה אומר צריך, אתה מסיר מעליך את האחריות, אתה מדבר כאילו יש לך איפה איזושהי, זה הכל פה בלחיצת כפתור, ואתה מתעלם מכל שאר הדברים, כי צריך לעשות.
(6:38) במקום לנהל שיח של הקשבה, שאומר מה הצורך, במקום צריך, מה הצורך, מה הצורך שלי.
(6:48) הצורך שלי, ואני חושב שכל שיחה צריכה להתחיל ככה, זה שיהיה לי ביטחון.
(6:55) הצורך שלי הוא שלילדות שלי יהיה בטוח, יהיה טוב, שילכו ברחוב בשקט, שנוכל ללכת לעבודה בשלום ולחזור בשלום ובשלווה ולהתפרנס ולשגשג וללמוד ולהתפתח.
(7:12) זה מה שאני צריך.
(7:15) עכשיו נשאלת השאלה איך עושים את זה.
(7:18) ופה כבר נפתחת שיחה אחרת, כי כשאנחנו יושבים אדם לאדם, לא כנציג של קבוצה, לא כנציג קולקטיבי, אלא אני, אני נדב.
(7:27) אבא של דפנה ואבא של נעמה, בן זוג של נוגה, השותף בהורות של איה, הם בנותיי.
(7:34) נוגה יש לה את מאיה והיא תמר ויש את יובל, אנחנו קהילה.
(7:39) כשאני מדבר על מה נכון לנו, יש לי הרבה מה לעשות.
(7:43) כשאני מדבר על הצריך בלמעלה, מה המדינה צריכה, אין לי שום יכולת להשפיע, וזה נותן תחושה של תסכול.
(7:51) כי אנחנו צועקים וצועקים אחד על השני, וכל אחד אומר את הדעות שלו ולא מקשיב לדעות של האחר, ואין לנו שום דבר לקדם.
(7:58) יצא לכם פעם לראות איזה דיון פוליטי סוער כזה, שאנשים צעקו אחד על השני ובסוף…
(8:03) ותוך כדי מישהו אמר, אה, אתה יודע מה?
(8:07) אתה צודק, לא ראיתי את הדברים ככה, השתכנעתי.
(8:10) הייתם פעם דבר כזה?
(8:11) ברור שלא.
(8:12) כל אחד בא לשפוך את הזבל שלו על הצד השני וללכת.
(8:16) אבל מה קורה בסוף?
(8:17) הוא מרגיש שהוא יוצא.
(8:18) מלל, מלל, מלל, דיבורים, דיבורים, דיבורים, דיבורים, דיבורים.
(8:23) וזה לא מתרוקן, כי גם הצד השני, דיבורים, דיבורים, דיבורים, אין הקשבה.
(8:28) ואז אנחנו יוצאים יותר מתוסכלים, יותר עצבניים.
(8:31) לא הגיע הזמן לשנות את השיח הזה?
(8:34) לא הגיע הזמן לעשות משהו אחר?
(8:36) והמשהו האחר הזה הוא באמת מאוד פשוט.
(8:38) מה הצורך?
(8:40) במקום להגיד מה צריך, בואו נשאל מה הצורך.
(8:44) מה הצורך שלי היום?
(8:46) אני כישראלי שגר פה ואוהב את הארץ הזאתי ואוהב את האנשים שבה.
(8:50) מה הצורך שלי?
(8:51) הצורך שלי שנוכל להסתדר, שנוכל, יש כל כך הרבה דברים טובים באמת בכל אחד מהשבטים שיש כאן, החרדי, הדתי-לאומי, החילוני, הערבי, באמת כל אחד יש לו המון, ואני יושב פה, אני פוגש אותם בחדר הגישור, וזה המקום הכי אמיתי שיש, כשאתה יושב עם משפחה מוסלמית או נוצרית.
(9:16) או חרדית, או דתי הלאומי, או הציבור הכללי, אני פוגש את האנשים באמת, ואנשים טובים.
(9:23) יש לנו בארץ אנשים ממש ממש ממש ממש טובים, אבל כל הזמן מפלגים בינינו.
(9:30) אני רואה את האנשים, איך הם במשפחה שלהם, אני רואה את הדאגה שלהם לילדים שלהם, אני רואה אותם במקום ש…
(9:35) כשאנשים מתגרשים, זה המקום הכי אמיתי, אתה לא תבלף.
(9:40) משהו ליד אם ילדיך או גורשתך לעתיד, אומרו לגרוש שלך.
(9:43) הכל פה על השולחן.
(9:45) אז אני רואה את האנשים כמו שהם.
(9:46) זה אפילו יותר עמוק מטיפול פסיכולוגי שאתה יכול להציג לתת איזשהו מצג שווא.
(9:51) פה זה איך אתה באמת בחיים.
(9:53) ואני יכול להגיד לכם שאנשים באמת טובים בארץ הזאת.
(9:57) אבל אנחנו לא מדברים.
(9:59) אנחנו רק פוגשים את הכותרת.
(10:01) הערבי פוגש את החרדי.
(10:03) החרדי פוגש את החילוני, אבל הוא פוגש אותו כחילוני.
(10:05) הוא לא פוגש אותו כנדב, הוא לא פוגש אותו כאדם, לא כעבד, לא כניסים, לא כרוני, לא כרונית, לא.
(10:15) אנחנו ככותרות, אנחנו כולנו איזה נציגים של קבוצה, ואנחנו לא, אנחנו לא, אלא אם כן, אנחנו נבחרי ציבור.
(10:26) אם אנחנו נבחרי ציבור, יש לנו אחריות אחרת.
(10:29) אבל נבחרי הציבור פועלים.
(10:31) לפי חוות דעת של אנשי תקשורת, שהם חושבים קמפיינים.
(10:37) המטרה היא הקמפיין, אתה כל הזמן בין קמפיינים, המטרה שלך היא לנצח את הבחירות הבאות.
(10:42) בגלל זה כל הזמן עושים סקרים, מה הקשר לסקרים האלה?
(10:44) מה זה נותן?
(10:46) זה רלוונטי?
(10:47) זה עוד דרך לדחוף לנו את הפילוג והשנאה.
(10:51) אתה יודע אם אני כל כך מחכה שיבוא הפוליטיקאי שיפסיק עם זה?
(10:55) זה לא יקרה, אני יודע, אבל שתפטר את אנשי התקשורת שלו ושתגיד את האמת.
(11:01) גם אם זה אומר שהוא לא יזכה בבחירות.
(11:06) גם אם זה אומר שהוא לא יגדיל את מקומו בסקרים.
(11:10) אז מה?
(11:11) אתה גם ככה לא תגיע לשם, ואם תגיע לשם ואתה מבוסס על שקר, אז עדיף שלא תגיע לשם.
(11:17) לפחות תהיה מבוסס על משהו אמיתי, תגיד אמת.
(11:20) גם אם אני לא מסכים עם האמת שלך, אבל תגיד את האמת שלך, ולא איך אתה תובע את המסר בצורה כזאת שטחית שרק גורמת לנו, האנשים הפשוטים, לפילוג ושנאה.
(11:31) במקום נשבת ונדבר.
(11:35) כי כולנו צריכים משהו.
(11:37) אנחנו צריכים ביטחון, יציבות, שמחה.
(11:41) עכשיו, זה בדיוק מה שאנחנו עושים בגישור.
(11:44) זה השפה, מה עושים בגישור?
(11:47) מפרידים את האדם מהבעיה.
(11:49) זה שאני יכול לא להסכים איתך, לא אומר שאני לא יכול להסתדר איתך.
(11:55) וברגע שמבינים את זה, וזה ביהדות מאוד חזק, זה השלום, השלום מלשון שלמות.
(12:01) שהוא לא מדבר על שוויון, של אני ואתה אותו דבר, ולכן אנחנו נרצה לשלם לו, אתה תהיה אתה, אני אהיה אני.
(12:08) יכול להיות שאתה, מבחינתי אתה מאוד קטן, יכול להיות שמבחינתי אתה מאוד גדול, אבל זה לא משנה.
(12:18) שנינו פה ביחד, אני לא רוצה לשנות אותך, אתה לא רוצה לשנות אותי, אנחנו צריכים להסתדר.
(12:25) עכשיו בוא נראה איך אנחנו עושים את זה כדי לייצר איזשהו שלם שמייצג את שנינו, וזו הארץ הזאת.
(12:31) אני אפילו לא מדבר על המדינה הזאת שהפכה להיות כל כך מקוטבת, הארץ הזאת.
(12:35) האדמה הזו, האנשים שבאווירה, האקלים, זה אנחנו.
(12:40) אנחנו לא הסימבולים האלה, אנחנו לא הנתק הזה, אנחנו לא הכותרות האלה, אנחנו האנשים עצמם.
(12:46) האנשים פה אנשים טובים, רק צאו לדבר איתם.
(12:49) ותראו שאם כל אדם חרדי, דתי, ערבי, חילוני, אתם יכולים לנהל שיח כל עוד אתם לא מצפים ממנו להיות נציג של הקבוצה.
(13:00) הוא לא הנציג של הקבוצה.
(13:02) אם הוא הנציג של הקבוצה, דברו איתו כנציג של הקבוצה.
(13:05) אבל אם הוא לא, אז לא.
(13:07) ובכלל, למה אנחנו נוטים לקחת על עצמנו את התפקיד של נציגי הקבוצה?
(13:14) אני לא נציג של אף אחד, אף אחד, חוץ משל עצמי.
(13:20) זה התפקיד שלי.
(13:21) אני הנציג של נדב נשרי ושל חברת נשרי מגשרים.
(13:24) שיהיו בבעלותי, זהו.
(13:28) אבל כל אחד, מי שעובד איתי והבנות שלי וכל הסביבה שלי, כל אחד הוא נציג שלו, אני לא מצפה מאף אחד להיות הנציג של מישהו אחר.
(13:36) כשאני פוגש פה חרדי או ערבי או דתי-לאומי או חילוני, אני לא שם עליהם את הכובע הזה של אתם הנציגים של הציבור, ועכשיו אני צריך ללמד אתכם, לא, ממש לא.
(13:48) זה בני אדם, ויש לי פה הזדמנות נפלאה לשיח, ללמוד משהו חדש.
(13:53) הרי מכולנו יש לנו מה ללמוד, בטח מאנשים שיש להם תרבות שונה משלנו.
(13:57) זה מעניין.
(13:59) ומעולם, מעולם לא חששנו ללמוד ולהתפתח.
(14:04) אבל התקשורת, התקשורת ההמונית הפכה אותנו למשהו מאוד מדויק.
(14:08) אני רואה רק את מה שאני רוצה, רק את מה שאני, שהחברה שלי מראה לי, של הקהילה שלי.
(14:17) וזה הפך אותנו לאנשים מאוד מצומצמים.
(14:20) ואז תקיבות התהודה האלה שהפוליטיקאים דוחפים לנו, כל מיני מסרים כאלה של שנאה וכעס כלפי האחר.
(14:29) אגב, זה לא משנה אם זה שמאל או ימין, אני רואה דברים משמאל ומימין שאני מזדעזע, אני מזדעזע, אני אומר, לא יכול להיות שאדם נאור, אדם שמחזיק מעצמו נאור, מבטל באבחת יד ציבור שלם.
(14:44) הרי ברגע שאתה מבטל ציבור שלם, אתה אומר שטויות.
(14:49) פשוט אומר שטויות, זה לא יכול להיות.
(14:51) ואל תלוו אותי, אבל זה עובדות.
(14:54) אנשים הם הרבה יותר מורכב מהכותרות ששמים עליהם.
(14:58) אנשים הם הרבה יותר מורכבים מאיפה הם גדלו ובמה הם עובדים.
(15:03) לכל בן אדם יש את הנשמה שלו והדרך שלו והראייה שלו והגישה שלו.
(15:07) ויכול להיות שהיא דומה למישהו אחר, אבל אף פעם לא אותו דבר.
(15:11) ואם אנחנו מראש מכלילים קבוצה, אנחנו מאבדים המון במקום לנסות להכיר.
(15:16) וזה פספוס מאוד מאוד מאוד גדול, שגורם לכל השנאה הזו.
(15:22) אז מה שאני רוצה לבקש, זה בואו נהיה קצת מגשרים.
(15:26) בואו נלמד להפריד את האדם מהבעיה.
(15:30) בואו ננסה לייצר שיח של מה אני צריך, ובואו נדבר אני.
(15:34) כי את השינוי הזה אנחנו נעשה מלמטה, אנחנו לא נעשה בגדול.
(15:38) אני, אין לי קשר למרק טוקרברג, אין לי קשר לבעלים של ערוץ התקשורת, כל מה שחשבתי לנסות להופיע שם, וביקשו מסכומי כסף אדירים, שאמרתי בכלל, זה לא מעניין, ואני מבין, כלומר, זאת אומרת, שמביאים לשם רק את מי שמייצר קונפליקט, ואני לא בא לייצר קונפליקט, להפך, תמיד בתקשורת אומרים לך, אתה רוצה להופיע?
(15:57) אתה חייב קונפליקט, אתה חייב להיות מעניין.
(15:59) אמרו לי, אתה רוצה שנעשה כתבה על גירושים טובים?
(16:03) תביא זוגות שהתגרשו, ואז נתחיל להוציא להם תמיץ.
(16:07) פעם ניסו לדבר עם זוגות שהיו אצלי, ותנו לי את הסיפור המלוכלך, מה היה?
(16:12) היה בגידה?
(16:14) ועצרתי את זה.
(16:15) נורמליים, יש להם ילדים, למה הם צריכים לדבר על זה בטלוויזיה?
(16:18) כדי שאני אתפרסם, זה נראה לכם הגיוני?
(16:21) ואז אני ויתרתי על התקשורת.
(16:22) באמת, זה מגוחך בעיניי.
(16:24) אבל הבנתי שהכוח הגדול באמת זה לדבר עם הציבור, אדם לאדם לאדם לאדם.
(16:30) ואם נצליח לעשות את הרשת הזאת, שהיא נגד התקשורת ההמונימית, תקשורת המעטים, שמדברים אחד עם השני, על מה אני צריך, על מה אני ומה אני אוהב ומה הדעות שלי, מה התרבות שלי, מה החשיבה שלי, ואיפה אני מסכים איתך ואיפה לא, אבל נתחיל במה אני מסכים איתך.
(16:49) בואו נדבר קודם כל על מה אנחנו מסכימים.
(16:52) הרי אנחנו מסכימים על 90% מהדברים, כולנו.
(16:57) אנחנו אולי לא מסכימים על האיך בכמה דברים, אבל עדיין המטרה שכולנו, לחיה פה בטוב, נכון?
(17:05) אני לא מכיר אדם שלא רוצה שכולנו נחיה פה בטוב ובביטחון.
(17:10) יכול להיות שכאלה שרוצים שזה ייראה ככה, ויש כאלה שרוצים שזה ייראה ככה, אבל אנחנו כולנו רוצים לחיות בשלום ובביטחון.
(17:16) אנחנו רק חלוקים על הדרך להגיע לשם.
(17:20) אז בוא נבין את זה, ואז בוא ננהל שיחה על הדרך.
(17:24) אבל לא נפסול מראש ציבור שלם, זה מגוחך.
(17:28) זה מונע מאיתנו יכולת להתפתח, ללמוד, להבין את הסביבה.
(17:32) זה הופך אותנו למאוד מאוד קטנים.
(17:35) וזה בדיוק מה שאני רוצה לעצור.
(17:38) איך עושים את זה?
(17:41) כשאני הבנתי את הדבר הזה, העליתי את הקורס הגישור שלי לאינטרנט.
(17:49) וזה לא עבד יותר מדי טוב.
(17:51) היו הרבה הרשמות, אבל לא ידעתי מי נשאר ומי לא, ולא השאירו פרטים, אז הפכתי את הקורס הזה לקורס בתשלום.
(17:58) ואני מודה שלא התעסקתי איתו יותר מדי, כי אני לא בא למכור קורסים.
(18:02) חוץ מלהתמחות בגישור גירושין וגישור אזרחי בהמשך, זה הקורסים שמנעינים אותי.
(18:07) מבחינתי קורס גישור זה קורס מבוא לגישור ואני יודע שלוקחים עליו הרבה כסף בבתי הספר אבל בעיניי זה קורס מבוא שכולם צריכים להכיר אז ניסיתי לעשות אותו מקוון ועכשיו קיבלתי החלטה היום קיבלתי החלטה וככה גם זה בא לי עם הפרק הזה וההחלטה היא שאני פותח את הקורס הזה חינם לציבור אבל כן עם הרשמה, ואז ככה אני כן אוכל לשמור על קשר עם האנשים, ואני כן אגיד לקורס הזה, זה עלה כסף, יש פה מעמד שהושקע.
(18:41) אז מי שרוצה בסוף הקורס יכול לשלם כמה שהוא רוצה על הקורס הזה.
(18:47) כי המטרה שלי היא פשוט לתת לנו, אני אומר לנו כי גם אני חלק מהחברה הזו, את הכלים להתמודד אחד עם השני.
(18:56) את הכלים להתנתק מהרשתות האלה שרוצות לצבוע אותנו בצבעים של אותו דבר ולאפשר לנו, היחידים, להתחבר ולתקשר ולייצר שיח חיובי, פורה, בונה, אחד עם השני.
(19:13) אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אנחנו חייבים את זה למשפחות שלנו, אנחנו חייבים את זה לכל הדורות הבאים.
(19:21) אנחנו חייבים להפסיק לחשוב כעדר, אנחנו לא עדר, אנחנו אנשים שיש להם חשיבה טובה, אנשים שרוצים לחיות בשלום ובביטחון אמיתי, לא על חשבון האחר, אנחנו רוצים ללכת לבית להתפרנס, לחזור הביתה בערב, להתחבק עם האישה שלנו, לצאת לאיזה דרינק בערב, לעשות איזה טיול על הים, זה החיים, זה מה שאנחנו רוצים.
(19:45) ללמוד, להתפתח.
(19:47) אנחנו לא רוצים את כל המלחמות האלה, אבל כל הזמן דוחפים אותנו למלחמה ולהקצנה ולשיח ותגובות, בין אם זה בוט ובין אם זה אנשים שאינם שפועים או אנשים רעילים סתם, דוחפים כל הזמן את הרעל הזה.
(20:01) והגיע הזמן שאנחנו נגיד לזה די.
(20:06) ואני כעמק אשר שזו עבודתי, לעזור לאנשים לעצור את הדי הזה.
(20:10) את האנרגיה הזאת, אז אני מביא אותי גם אליכם.
(20:14) אז אני פותח את הקורס, אתם מוזמנים להיכנס, קורס גישור בסיסי של דווני שריק, פתוח, חופשי, תיכנסו, תירשמו, תפיצו אותו הלאה, אני כמובן מבקש.
(20:29) ובואו נשנה את השיח, בואו נשנה את המילה צריך, די.
(20:33) וכל פעם שמישהו…
(20:35) כותב איזה משהו כזה נגד קבוצה.
(20:39) בוא נגיד לו, או שנגיד לו, נשמה, אתה מפלג, נשמה, אתה מביא פה אלימות, או שנתעלם.
(20:49) כי רק כשאנחנו האנשים השקטים, הטובים, שמרפסים באמת פה לחיות, נפסיק לקחת חלק במסעות האלימות האלה.
(20:59) אז דברים טובים התחילו לקרות.
(21:02) וכל הצעקות, ולא משנה אם זה ימין ושמאל, ולא משנה אם אתם בעד רפורמה, נגד רפורמה, זה בכלל לא משנה, אתם לא הולכים לשנות את הצד השני.
(21:13) כל ההפגנות האלה שהן פורקן לגיטימי, באמת, אני אומר, הוא פורקן לגיטימי, אני לא שופט, אני מבין, בטח משפחות של חטופים שהזעקה, אני בכלל לא יכול לדמיין מה אני הייתי קורא אם זה היה במשפחה שלי, באמת, אין לי.
(21:27) אבל זה לא מקדם.
(21:30) השיח הוא לא משנה דעה, סליחה.
(21:33) יכול להיות שעבורם זה מקדם ומעלה את הנושא לכותרות, יש אינטרסים, אני מקבל.
(21:39) אבל אם אני רוצה לשנות דעה של צד שני, ואם אני רוצה להניע תהליכים במדינה דמוקרטית, אני צריך לשכנע את הצד השני.
(21:47) ככה זה לא עובד, תראו לראייה.
(21:49) אנחנו צועקים וצועקים וצועקים ולא קורה כלום, להפך.
(21:52) אז אולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר.
(21:56) והמשהו האחר הזה, באנגלית זה נקרא grassroots, זה לעשות דלת-דלת.
(22:02) בואו נדבר אחד עם השני.
(22:04) אם אתם אומרים משהו, ואתם יורדים מאחוריו, אתם חושבים שצריכה להיות רפורמה?
(22:09) לא צריכה להיות רפורמה?
(22:10) מעולה, יש לכם דעה?
(22:11) בדקתם נתונים?
(22:13) בואו נדבר.
(22:14) תפסיקו לצעוק סיסמאות נבובות שאיזה קמפיינר עשה כדי להעביר את ה-catchphrase עם הצבע הנכון.
(22:21) זה לא מעניין.
(22:22) די להתייחס אלינו כל כך מטומטמים, אנחנו לא כאלה מטומטמים.
(22:26) יהפכו אותנו למטומטמים, אנחנו נהיה מטומטמים, אבל אנחנו לא, אנחנו יותר טובים מזה.
(22:32) דבר איתי, שב איתי נתונים, אבל גם בוא תשמע אותי.
(22:35) אולי גם נשמע להגיד.
(22:37) נתונים ועובדות, לא תחושות ורגשות.
(22:40) אתה לא תשכנע אף אחד עם התחושה, הוא יזכור את התחושה, אבל בסוף אם אתה תשב עם בן אדם…
(22:45) אחד על אחד, שימו נתונים, שימו עובדות, תסביר, תשמע, תגיב, תשקיע בזה את הזמן, בסוף הוא יקשיב לך.
(22:53) ואם תעשה את זה לאורך זמן, אתה תוכל להעביר מסר ארוך להרבה אנשים.
(22:58) מספרים שב-1920, מאוטסה טונג, לפני שהוא יצא למסע הארוך, זה נקרא, בסין, הוא היה מרקסיסט, היו אז מעט מאוד מרקסיסטים.
(23:09) אומרים שהוא אמר, תנו לי 100 מרקסיסטים ואכבוש את השלטון.
(23:15) בסין היו שם איזה, לפחות חצי מיליארד איש, אני מניח.
(23:19) והנה, 20 שנה אחרי, כבש את השלטון.
(23:22) הנה, הצליח, עם 100 מרקסיסטים.
(23:25) תנו לי 100 מגשרים.
(23:26) תנו לי 100 אנשים שמתאגדים ומפסיקים את השפה המפלגת הזו, ואת השפה המשמיצה, ומפסיקים לדבר בכותרות הטיפשיות האלה.
(23:36) ומתחילים לדבר אחד, ומשקיעים את האנרגיה.
(23:39) החיים שלנו לא צריכים להיות רק בית עבודה, בית עבודה, אנחנו אנשים של קהילה.
(23:44) צריך להשקיע את הזמן בקהילה, ולפגוש אנשים, ולדבר עם אנשים.
(23:49) ויש עד שאנחנו כבר נפגשים, אנחנו צועקים אחד על השני את הכותרות שדחפו לנו בתקשורת.
(23:54) אז די עם התקשורת הזאתי, בואו נשב ונדבר.
(23:58) בואו נשב ונדבר, ובואו בעיקר…
(24:00) להשתמש באוזניים, כי לדבר זה לא רק להשתמש בפה, זה גם הרבה להקשיב.
(24:06) שתי אוזניים, פה אחד, זה היחס הנכון.
(24:08) על כל שתי מילים שאתה מוציא, תקשיב ארבע.
(24:13) פשוט.
(24:14) להקשיב, להקשיב, להקשיב, להקשיב.
(24:16) אתם לא תאמינו כמה אתם תגלו שצד השני מסכים איתכם, שאתם חושבים אותו דבר.
(24:23) ולא משנה אם יש לו כיפה.
(24:25) או שטריימל, או סניקרס, זה לא משנה.
(24:30) הוא חושב דומה, כי הוא גם רוצה שיהיה טוב, הוא פשוט חושב שהדרך היא אחרת.
(24:36) אבל איזה מרתק זה להכיר דרכים חדשות?
(24:39) איזה מרתק זה לדעת שיכול להיות שמשהו שאני מכיר הוא קצת אחר?
(24:44) יכול להיות שיש פה עוד דרכים?
(24:46) הרי בכל חברה עסקית מדברים על זה כל הזמן, תחפש עוד דרך.
(24:49) תעשה טעויות, תלמד.
(24:51) איך יכול להיות שבשאלות הכי גדולות של איך החיים שלנו ייראו, איזו מדינה, איזו ארץ אנחנו משאירים לילדים שלנו, איך יכול להיות שבשאלות האלה אנחנו לא מוכנים לקבל דעה של אף אחד אחר?
(25:04) איך זה יכול להיות שאנחנו כל כך חושבים כמו שטנץ?
(25:07) זה לא מפליא אתכם?
(25:10) זה לא אומר לכם, די, בואו רגע נייצר שיח.
(25:13) כל מפגש שלי עם בן אדם, ואני לומד המון, זה כל כך כיף, באמת.
(25:18) ואיזה זכות זה שדווקא בתקופה של מלחמה וחוסר ודאות אני יכול ללמוד דברים חדשים, ולהכיר אנשים חדשים ודעות חדשות.
(25:27) עכשיו, זה לא מזיז במילימטר את ההגדרה העצמית שלי.
(25:32) זה שאני שומע מישהו עם דעה אחרת, לא אומר שאני חייב להסכים איתו, אני לוקח מזה משהו שיכול להיות שאני בכלל לא אקח מזה שום דבר.
(25:41) אבל קיבלתי עוד איזה, יכול להיות שקיבלתי אפילו חיזוק לעצמי.
(25:46) זה שאני שומע משהו אחר לא פוגע בי.
(25:50) אם אני מאמין באלוהים, אתה יכול עד מחר לא להאמין באלוהים.
(25:54) זה לא פוגע באמונה שלי.
(25:55) לא אכפת לי אם אתה מאמין או לא.
(25:57) אני רק מאחל לך שיהיה לך טוב.
(25:59) ויכול להיות שאנחנו בכלל מאמינים בדברים דומים, אנחנו פשוט קוראים לאיזה אחרת.
(26:04) לכן זה בכלל…
(26:05) לא משנה מה האנשים, מה הכותרות ומה הצעקות, משנה מה הנפש של הבן אדם.
(26:12) ואם לא נשקיע את האנרגיה בלדבר אחד עם השני, אנחנו לא נבין את הנפש של האדם שלנו, של ידינו.
(26:19) ופה הפספוס הכי גדול, ואני חושב שכרגע זה צו השעה.
(26:25) די לסיסמאות, די לרדידות, בואו נשקיע את הזמן להתחבר מחדש.
(26:31) לקחת מחדש את ה…
(26:33) לבנות מחדש את הקהילה הזו, המפוארת, עליה כולנו גדלנו.
(26:38) אז היא הייתה בלי האינטרנט, והיו לנו קהילות טובות.
(26:41) בואו נבנה אותה מחדש.
(26:42) עם האינטרנט, אני לא מפחד ממנו.
(26:45) אבל פשוט נדע שעלינו יש את האחריות פשוט להיות בני אדם ולהתנהג כבני אדם.
(26:50) לדבר אחד עם השני.
(26:52) להכיר אחד את השני.
(26:53) לא לחשוש מהמפגש.
(26:56) מהשיח, מהדעה השונה, ובכל פעם שמישהו יכניס לנו, אל תקשיב לו, שנא אותו.
(27:03) וואו, הוא שונה.
(27:04) אפשר להגיד לו, נשמה, אתה מפלג.
(27:08) לא מתאים.
(27:09) לא מתאים לי.
(27:12) אז זה היה הפרק הזה, שהיה לי חשוב ככה לבטא.
(27:15) אני חושב ש…
(27:17) אני לא יודע למי יקשיב ולמי זה יגיע.
(27:20) אני לא פה במדיות ההמוניות, אבל אני אומר, זה הדבר הקטן שאני יכול לעשות.
(27:25) גם אם הגעתי פה למישהו אחד, שנתתי פה איזה ערך, ואולי איתו יווצר עוד איזה מעגל של שיח ועוד מעגל, אז עשיתי את שלי.
(27:35) אני כאן מבקש, אם הפרק התחבר אליכם ונגע אליכם, ואתם גם חושבים שצריך לעשות משהו בשיח הזה, אולי אתם כבר לא מסכימים איתי ורוצים לנהל איתי על זה שיח.
(27:44) גם זה בסדר, אבל אם אתם מרגישים שזה נגע ועשה, תעזרו לי, תעבירו את זה אפילו לבן אדם אחד, אפילו לבן אדם אחד, כדי שעוד אנשים ידעו שאפשר אחרת, אפשר לדבר.
(28:00) אז תודה רבה, עניתי נדב ניישרים.
(28:04) אני פותח ערוץ וואטסאפ שבו אני אוכל לשלוח סרטונים ומידע וכל מיני דברים שאני…
(28:12) אני עושה פה לתוך הקידום הזה של השיח, אז מי שרוצה הלינק להצטרפות לקבוצה יהיה פה בעמוד, גם באתר וגם בספוטיפיי ואפל בכל המקומות.
(28:29) אני אשמח כמובן שתדרגו, תגיבו בתוך האפליקציה, זה עוזר ככה לי להגיע לעוד אנשים.
(28:37) המדיה היא אמנם יכולה לעשות נזק, אבל היא יכולה לעזור.
(28:40) אם אנחנו נרצה להעביר דברים טובים, זה אחלה אמצעי.
(28:44) אנחנו פשוט צריכים לעזור אחד לשני, להגיב, לכתוב, לתת ביקורות טובות, לעשות דברים טובים.
(28:51) אם נעשה את הטוב, הרבה יותר קל.
(28:53) אתם יודעים, אנשים אוהבים לעשות ביקורות רעות, אבל לא אוהבים לעשות ביקורות טובות.
(28:57) ואז יוצא שבעלי מסעדות, ביקורות רעות, אבל דווקא מי שעניינה לא כותב.
(29:02) אז אני כל הזמן כותב, איפה שיש לי דברים טובים אני כותב, אני גם מבקש את זה מכם.
(29:07) כלפיי, כלפי כל דבר, יש לכם משהו טוב להגיד?
(29:09) תגידו.
(29:11) מישהו טרח, מישהו עשה, תגידו לו את זה.
(29:14) בכל דבר.
(29:15) תפיצו את הטוב, יהיה טוב.
(29:18) כמה שמפיצים יותר טוב, מגיע יותר טוב.
(29:22) תודה רבה, ולהתראות בפרק הבא.