(0:00) יום אחד, אחר הצהריים, אמא ואבא הושיבו אותי לשיחה.

(0:05) אבא היה רציני מאוד, ואמא הזילה דמעה.

(0:08) הם אמרו שהם אוהבים אותי נורא, ממש עד השמיים ובחזרה, ושהם לעולם, לעולם לא יעזבו אותי לבד.

(0:16) ואז אמא אמרה, אבא ואני החלטנו על פרידה.

(0:20) אבא יעבור לגור בדירה חדשה, ואמא תישאר בדירה הישנה.

(0:24) את הטקסט הזה שהקראתי עכשיו כתבה סופרת, את הספר הזה, סופרת שעברה את התהליך הזה בעצמה וראתה את הילדים וצמחה המון מתוך התהליך הזה ועכשיו היא באה לפה, למשהו עם גישור, כדי לספר לנו על זה.

(0:49) אז שלום קרן וילבך, שהיא מאמנת לגירושין, לפרידה, לצמיחה מתוך הפרידה.

(0:57) כן, ברצון לעזור לאנשים לעבור את הפרידה בקלות, להזכיר להם מי הם, להזכיר להם שהשמיים אולי נפלו עליהם, אבל זה לא באמת ככה, זה מקום לצמיחה והתחלות חדשות.

(1:13) וממש היכרות פנימית כזאת טובה שרק מובילה לטוב.

(1:18) ימם.

(1:19) ואיך קרה שבעצם, תדברי על זה, להוציא ספר זה גדול, זה דבר קטן.

(1:25) כאילו, תמיד אומרים כמה זמן זה לקח לך ואיך זה קורה, אז התהליך עצמו של הכתיבה זה התהליך הקל לי, אבל התהליך של להוציא ספר אז הוא לוקח זמן, בעיקר גם כשאתה מרגיש בשל להוציא את עצמך לאור.

(1:40) אבל הספר הזה הוא לא נועד בשבילי, הוא נועד כי הייתה לו מטרה.

(1:47) כשאני התגרשתי זה היה כמעט לפני תשע שנים, זה הרבה זמן.

(1:53) והייתי עם שלוש בנות קטנות, תאומות בנות שנתיים וילדה בת חמש, והגדולה שלי כל הזמן שאלה שאלות.

(2:01) אז אמרתי, ספר זה הדבר שהכי קל.

(2:05) לקחת, להקריא ושנדבר עליו.

(2:08) ולא כל כך היו הספרים בנושא, ממש חיפשתי ולא מצאתי.

(2:12) והיא שאלה מלא שאלות, וגם אני לא הייתי במצב להכיל אותה.

(2:17) גם אני עברתי משבר.

(2:19) אז איך עושים את זה גם אתה במשבר, וגם אתה צריך להכיל את הילדים, ואין לך כוחות.

(2:25) ועולות שאלות שאתה חייב לחפש להן תשובות.

(2:28) למשל, היא שאלה…

(2:30) אמא, את ואבא התגרשתם בגלל שאמרתי לכם איקס כשהתנשקתם?

(2:36) וואי.

(2:37) כן, אז אתה צריך להסביר את זה.

(2:39) האשמה.

(2:40) האשמה, ואתה פתאום מבין, כי כשאתה…

(2:43) קוראים תהליכים למבוגרים, אנחנו רואים את זה בעין של מבוגר, אבל פתאום כשילד בא ושואל כאלה שאלות, אז אתה מבין, וואו, אני בכלל לא הבנתי אותו, על מה הוא מדבר, איפה כואב לו.

(2:55) זאת אומרת, פתאום קלטתי…

(2:57) שילדים לוקחים אשמה, זאת אומרת אם אנחנו נפרדים זה כנראה בגללה והיה לי מאוד חשוב לתווך לה את זה ובעתיד להוציא ספר כדי שיעזור להורים לתווך לילדים את תהליך הפרידה וגם הספר עוזר להורים כשאין להם כוח לדבר כל כך הרבה להקריא ספר ולדבר על הדברים האלה כי הדברים שמופיעים בספר זה דברים שהגדולה שלי אמרה והיא הייתה רק בת חמש למשל, היא אמרה, רגע, אני לא מבינה, אז עכשיו אתם מעבירים אותי כמו חבילה?

(3:34) אז צריך להסביר את זה, מה זה אומר מעבירים אותי כמו חבילה?

(3:37) מה זה אומר באמת ימים אצל אבא, ימים אצל אימא?

(3:41) ועוד דבר, שמבוגרים ככה שוכחים שהם היחידים שהייתה להם את הזכות להחליט אם הם מתגרשים, לא מתגרשים.

(3:51) ילדים הדבר הזה נכפה עליהם, באמת שנכפה עליהם והם צריכים להשלים עם המציאות מאוד מהר והמציאות שמשתנה עבורם היא הרבה יותר משמעותית כי הם באמת ברוב המקרים עוברים מבית לבית כשהמבוגר בסוף נשאר באיזשהו בית משלו ובונה לעצמו פינה חדשה.

(4:14) ילדים גם עוד דבר ששמתי לב זה שאנחנו המבוגרים, בסדר, אז אתה יודע, לא טוב לך כבר במערכת יחסים, משהו הולך לקראת פרידה, אתם כבר מאבדים את זה, אם זה כמה חודשים, אם זה שנה, יש כאלה שיותר אפילו, פתאום אתה בא, שם את הילדים על הספה, היי, אמא ואבא מתגרשים, נפרדים, ויש איזושהי ציפייה.

(4:40) תבינו את זה, כאילו תבינו את זה אולי מהר, אבל הם לא מעכלים.

(4:44) למה בהתחלה אומרים, לוקח לילדים זמן לעכל?

(4:47) ואני חשבתי על זה, זה לא שלוקח להם זמן לעכל, גם לנו לקח זמן לעכל.

(4:52) אנחנו באנו עם המידע בסוף התהליך שלנו, כשכבר יש החלטה.

(4:56) הרי לא שיתפנו אותם, אמא ואבא לא מסתדרים, אמא ואבא חושבים להיפרד.

(5:00) אז כשבאים אליהם בסוף עם הדבר הזה, אז נורא מהר מצפים שהם יבינו.

(5:05) והם יכילו, וזה לא עובד ככה, לוקח להם זמן ובצדק, וצריך לתת להם את הזמן הזה.

(5:13) מה ההבדל בין אלה ש…

(5:16) למה לתת את הזמן?

(5:17) למה לעשות את זה נכון?

(5:18) אני שואל פה שאלת רמה להנחתה.

(5:22) תראה, בסוף אפשר להסתכל על זה גם מהאספקט של הילדים וגם מהאספקט שלנו כמבוגרים.

(5:33) אני חושבת שגירושים יהיו לא נעימים ככל שיהיו, אנחנו יכולים לעשות אותם יותר נעימים, אנחנו יכולים להשפיע עליהם ואיך שייראו החיים שלנו.

(5:48) עכשיו זה באמת בחירה, אפשר לבחור ללכת מכות, אפשר לבחור בנקמות, בהסתות, שזה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות לילדים אם אתם אוהבים אותם.

(5:59) כי בסוף ילדים צריכים אמא ואבא ואפשר להגיד זה כואב לי, זה באמת כואב לי, אבל אני בוחר בעצמי, כי חלק מלוותר על נקמה והתעללות ומילים לא יפות זה כי אתה בן אדם בוחר בעצמו, כשאתה בוחר בעצמך אתה מוותר על כל החרא הזה, אתה אומר אני הולך קדימה.

(6:23) אני לא נשאר במקום הזה שהוא נמוך ומדרדר את כולם.

(6:29) ובאיזשהו מקום אתם גם שוכחים את הילדים, כי אתם כבר בתוך המריבה אולי ובתוך הטרללת של בתי משפט או…

(6:38) הגענו לשם כבר זהבה.

(6:40) כן.

(6:40) אני כבר צריך להגיד אבוד, אבל עוד יש מה לתקן.

(6:43) בדיוק.

(6:44) יש נר, אז יש עוד מה לעבוד.

(6:45) בדיוק.

(6:45) הגיעו לזה איזה כאות.

(6:47) ואני חושבת שככל שאתם תהיו יותר בשביל הילדים, יותר רגועים נקרא לזה, אז בסוף הילדים יודו לכם, אתם תרוויחו.

(7:01) ואם יש עוד ילדים חדשים אחר כך, עוד יותר תרוויחו.

(7:05) מה שנראה לכם היום בלתי אפשרי, או נורא ואיום, אתם תרוויחו, הילדים ירוויחו.

(7:12) המשפחה תגדל, הכל יהיה בסדר.

(7:14) את מעצבנת אותי עכשיו.

(7:16) ככה אני רוצה להיות היום.

(7:17) יאללה, נו.

(7:17) זה הקטגוריה.

(7:18) אני מעצבנת הרבה, אני יודעת.

(7:19) מעצבנת עכשיו, כי את אומרת מאוד מאוד יפה, ואת כבר גרושה כבר תשע שנים.

(7:24) נכון.

(7:25) ועכשיו את יושבת פה לאולימפוס שלך, וכתבת איזה ספר, והכל קל לך, ומעולה.

(7:30) לא קל בכלל.

(7:32) את מספרת סיפורים, אבל עכשיו, אני שאני חושבת להתגרש, או שרוצים להתגרש ממני, אם אני אמא או בן אני אבא, זה לא קל לשים את עצמי בצד.

(7:44) לא רק שזה לא קל, זה…

(7:46) אני רוצה לשתף, אני רוצה להגיד להם, שידעו מה קרה, שידעו למה, אני רוצה להישען, אני רוצה לנקום.

(7:56) ומה את אומרת לי, את פוגעת, מה אני עושה עם זה?

(7:59) אז אני מצטערת, אבל אף פעם לא היה לי חשק להגיד לילדים, תדעו מה אבא עשה, תראו מה אבא עשה ומה אמא עשתה.

(8:06) או שהם יגידו, או שאבא יגיד, תראו מה אמא עשתה.

(8:10) אה, לא, היה לי מאוד קשה.

(8:11) אני חושב שזו מחשבה כזאתי לפעמים, להגיד להם, זה עצבן אותי.

(8:15) לא, אני חושב שהיום אני אפילו אולי אומרת, אתה יודע, גם כשנישואים, זה תמיד אומרים, דומה לאבא שלך.

(8:21) אז גם היום אני יכולה להגיד, אין, את בדיוק כמו אבא, בול כמו אבא.

(8:26) אז אתה עדיין רואה את הדברים האלה בילדים.

(8:28) לא, ברור שאתה מתגרש.

(8:30) זה סרט, זה סרט רע, זה עצב בלתי נגמר, אני הייתי מרוסקת, זה ממש לא התחיל כלאווידאווי עם עצמי, זה המון המון צמיחה שהייתי חייבת לעשות את זה, כי פשוט קמלתי, פשוט נבלתי ונבלתי, ואני רוצה גם לספר על איזשהו רגע מכונן, מתי החלטתי שאני צריכה להרים את עצמי מהמיטה.

(8:50) ארבעה חודשים ראשונים, אני הייתי בדיכאון, אני לא אכלתי, אני בקושי ישנתי, אבל גם לא יצאתי מהמיטה, היו לי התקפי חרדה מטורפים.

(8:59) ואז מגיעה חמותי, עולה אלינו הביתה והיא שואלת אותי, היי קרן, מה העניינים?

(9:06) ואז הבת שלי, בת חמש, אומרת לה, אמא כל היום בוכה ומעשנת.

(9:12) וזה היה רגע מכונן כזה, של כאילו, וואו, קרן, תרימי את עצמך.

(9:18) את לא לבד פה, כאילו כמה אפשר, כמה את יכולה ככה להתעלם מהילדות.

(9:24) בת חמש אומרת, אני מרדמת מאוד, אמא ועמיתה ישנה ומעשנת.

(9:32) כל היום בוכה ומעשנת, זה מה שהיא רואה, איזה כואב זה.

(9:37) וואו.

(9:37) אתה כאילו אומר, וואי, מה אני עושה לה, אני חייבת לתקן את זה.

(9:42) אני חייבת לגרום לה להרגיש טוב, כי אם אני ארגיש טוב, אז מי תרגיש טוב, אבל איך אני ארגיש טוב, אז מה אני אעשה עם עצמי?

(9:51) ופשוט החלטתי, הלכתי לטיפולים.

(9:56) כל מה שהציעו לי לקחתי, כל מה ש…

(9:59) איזשהו טיפול הוליסטי, פסיכולוג, וואטסו, הייתי אצל מתקשרת, קריאה בקלפים, מה שאתה לא רוצה עשיתי.

(10:07) מהמם.

(10:08) עשיתי הכל כי הבנתי שאני חייבת, אני קוראת לזה להכלים את עצמי, ובאמת הרגשתי שאני חולה, הרגשתי שאני חולה.

(10:14) הייתי חייבת להכלים את עצמי בשבילן.

(10:17) עכשיו, הקטנות הן ממש קטנות, אבל לחשוב שהן לא מבינות, הן מבינות.

(10:23) אפילו היה לי פעם מקרה עם הקטנה, שהם היו קצת כבר, אפילו אולי כזה חצי שנה, שנה אחרי, ישבנו באיזה בית קפה והיא רואה זוג עם…

(10:32) וזו אומרת לי, את רואה, ככה אני רוצה, אמא ואבא, ביחד.

(10:40) ואתה יודע, זה תופס אותך תמיד בנקודות שאתה כזה לא מוכן להם, ואתה אומר, מה?

(10:45) לא התכוננתי עכשיו לפתוח שיחה על זה.

(10:49) ואין לך ברירה, זה מעמיד אותך במקום כזה של…

(10:53) תמיד הם מעירים לך כזה איזושהי התבוננות נוספת על החיים, ואתה צריך להסביר את זה.

(10:59) אז אני זוכרת שאמרתי לה שאני מאוד מבינה אותה, שזה חשוב לאשר רגשות לילדים ובכלל גם למבוגרים, ואמרתי לה שאני מאוד מבינה אותה, ונכון, היא צודקת, זה באמת, גם אני הייתי רוצה, אבל הבית שלנו הוא בית אחר, שונה, עם שני בתים, ואימא ואבא תמיד יהיו אימא ואבא, ולא משנה אם הם יושבים ביחד או יושבים לחוד.

(11:24) וזהו, צריך תמיד לתווך את זה.

(11:26) כל הזמן, ילדים כל הזמן בודקים ושואלים ו…

(11:31) את יודעת, יש במקום הזה גם איזשהו איזון שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות.

(11:39) אני חושב גם להגיד את זה, ואני רוצה כאן כל הזמן, אני חושב על מי שמאזין לך, ועוד מאוד מאוד קשה בשלב הזה, ולבודקאסט הזה מאזינים המון אנשים.

(11:50) בשלבים הראשוניים.

(11:52) אז אני רוצה…

(11:53) אתה רוצה שאני אקח לקושי?

(11:55) יאללה, קחי לקושי.

(11:57) אז…

(12:00) אתה יודע, יצא לי לדבר עם מישהי שהזכירה לי, היא אמרה, מה אני עכשיו, אני אהיה שבת לבד, מה עושים בשבת לבד?

(12:09) ושבת לבד, שבת ראשונה לבד, זה הדבר הכי מפחיד בעולם.

(12:14) זה שקט שאין לתאר.

(12:15) שבי אצלנו, שבת בלי ילדים, זה המונח שלנו.

(12:19) שבי.

(12:19) שבי.

(12:20) שזה אומר, שבי, שבת בלי ילדים.

(12:23) וזה פחד שאין לתאר, כאילו, הרעש שלהם חסר.

(12:29) אז מה עושים בשבת בלי?

(12:31) אז אני בהתחלה תמיד הקפתי את עצמי בחברות.

(12:35) לא נשארתי לבד, פחדתי להישאר לבד, אני ממש זוכרת את זה, פחדתי להיות לבד.

(12:39) עכשיו, זה הצחיק אותי, כי אני כל כך יודעת להיות לבד ואוהבת להיות לבד, אבל זה לבד אחר.

(12:46) זה לבד שמסמל סוף, מסמל איזושהי תחילה של חיים חדשים שאין לי מושג לאן הם הולכים.

(12:53) וזה מפחיד רצח, זה מאוד מאוד מפחיד.

(12:58) עכשיו, גם בניגוד את השבת עם ילדים, ואתה לבד עם ילדים, ופתאום נהיה לך קשה.

(13:04) ואתה רוצה, אתה אומר, איפה הוא?

(13:07) איפה הוא?

(13:09) בא לי להרוג אותו, איך הוא השאיר אותי ככה לבד איתם?

(13:12) אבל ככל שהזמן עובר, אתה כזה מבין שאתה גם מסוגל, וגם הדברים תלויים בך.

(13:20) וגם תמיד כאילו, יש את המקום הזה שפתאום כשמשהו איננו, אז זה נראה נורא נורא קשה ומפחיד, למרות שכבר עשיתם דברים כאלה בעבר, והסתדרתם גם לבד עם ילדים לבד, כי מה?

(13:32) הבן זוג לא נוסע, לא נמצא, מסתדרים.

(13:35) אבל יש כזה תחושה של לבד מאוד מאוד גדולה, וצריך להתגבר עליה.

(13:41) אז איך מתגברים עליה?

(13:45) אני, שוב, גם הייתי בהרבה טיפולים, גם סדנאות, פשוט למצוא תעסוקה, לא לוותר על למצוא תעסוקה.

(13:52) זאת אומרת…

(13:54) להיות בדואינג.

(13:55) להיות בדואינג, וגם…

(13:57) אם יש רגעי משבר, יאללה, תרחמו על עצמכם, לרחם זה כיף.

(14:02) מה זה, צריך לרחם על עצמנו מדי פעם, מי ירחם עלינו אם לא אנחנו?

(14:06) נכון.

(14:07) אני צריכה פעם ללטף אותי להגיד לי, את מסכנה וסובלת ורע לך?

(14:11) צודקת, רע לך.

(14:13) אולי גם להקיף את עצמנו באנשים כאלה שאולי, אני לא יודע, ירחמו עלינו.

(14:17) יש את האלה שהרי מסביב, יש את כל הרובים האלה.

(14:21) ויש כאלה שהם באמת בשבילנו, והם לא בשביל לרחם אלא פשוט להיות איתנו ולאהוב אותנו, וזה מהמם, והאנשים האלה, אני חושב שהם קונים באמת את מקומם בגן עדן, כי כשאנחנו כל כך שבורים ועצובים וקשה לנו, אנחנו לא צריכים שמישהו ירחם עליי, לפחות בחוויה.

(14:39) שיביע אמפתיה למצב ויהיה בחמלה, זה הכל.

(14:43) אבל גם יש את כל האלה.

(14:45) שאומרים לך, תנקמי.

(14:48) וואי, זה נורא, זה נורא.

(14:51) ועכשיו דיברנו על זה פה ברקע, ואמרת את זה משהו מאוד…

(14:57) וואי, אני אגיד לך, זה נורא, כי כשאתה מתגרש, אז כאילו, אתה לא באמת יודע מה לעשות.

(15:03) אני לא ידעתי מה לעשות.

(15:04) אני לא רציתי לעשות כלום, אני רק רציתי שלא נתגרש.

(15:09) אפשר לעצור את זה?

(15:10) רק רציתי לעצור את זה.

(15:12) אם אפשר לעצור את המחול שדים הזה, אני רוצה, אבל אי אפשר היה.

(15:16) ואז פתאום אתה מקבל…

(15:18) תשמע את הזה רגע.

(15:20) אני אוהב אותך.

(15:21) יאללה, קח אותו.

(15:22) לא, אני רק רוצה להבליט אותו, כי אני חושב שכל כך הרבה נשים ואנשים בסיטואציה הזו, שזה…

(15:31) כשהתהליכים הם מורזקים, והם ארוכים, והם קשים, והם לא אומרים את זה.

(15:37) אבל זה זה, אני רק רוצה שזה יעצר, אבל זה לא יעצר, ובזמן הזה החיים ממשיכים, והילדים רואים, והמתח גדל, אי אפשר לעצור את זה.

(15:47) אי אפשר.

(15:48) ועכשיו ממש מסקרנותי מה את הולכת להגיד על זה, כי להיות במקום הזה, זה כל כך משמעותי, ואיך יצאת מזה?

(15:56) אז כאילו, אז באמת רציתי רק שהכל יעצר, אפילו כאילו, לא לא, זה לא קורה לי, לא יכול להיות שזה קורה לי, אני בחיים שלי לא רציתי להתגרש.

(16:06) זה לא איזה טייטל שייחלתי לו, גם הייתי הראשונה בחבורה, זה, אתה יודע, זה לא תחום שאתה רוצה להיות בו פורץ דרך, אבל פרצתי דרך, ואז כאילו יש מלא קולות, מלא קולות.

(16:26) טוב, הלכת לעורך דין, פתחת תיק ברבנות, או לא ברבנות, בבית משפט, אני כבר לא זוכרת איך זה הולך, תסלחו לי, עשית את זה, לא עשית את זה, את יודעת שאת צריכה לדרוש ככה וככה, את יודעת שהוא ייקח לך ככה ואת לא תיתני ככה, ומלא עצות כאלה, ותגידי, את לא רוצה להחזיר לו?

(16:46) מגיע לו, תחזירי לו.

(16:49) או, אתה יודע, מלא כאלה…

(16:52) שוב, אנשים עושים את זה מאהבה, אני חושבת שהם דואגים.

(16:55) הם דואגים והם מביאים את זה, את הפחד מהמקום שלהם.

(16:59) אני קשה עם זה.

(17:00) איך מתחברת אהבה לאירוע…

(17:03) כי זה דאגה, מבחינתם זה דאגה.

(17:05) אבל מה השם בעצם אומר?

(17:06) ואתה דואג לאנשים שאתה אוהב.

(17:08) אבל יש להם ילדים, הם יצטרכו להסתדר איתו.

(17:11) באיזה עולם אני אומר לאדם שאני אוהב, לך תלך מכות, זה לא לאהוב, זה איזושהי דאגה.

(17:19) או איך אומרים, אל תוותרי לו, אל תוותרי לו.

(17:21) אל תוותרי, אני מסכים עם זה.

(17:23) אבל זה לבין ללכת ל…

(17:25) להוציא את הלא לוותר בנקמה, בהורשת לילד, שהילד שלי יחווה את הדבר הזה?

(17:32) לא, סליחה.

(17:34) לא אהבה.

(17:34) נכון.

(17:34) אנחנו מתבלבלים.

(17:35) נכון.

(17:35) אהבה זה להגיד, אני איתך, אני שומרת עלייך, אני פה, בואי נדאג שיהיה לך טוב.

(17:41) לשלוח מישהו ללכת מכות, כמו הילד שלך.

(17:44) תראה, אני לא יודעת אם היו לי כאלה, סך הכל אני חושבת שיש לי, היו לי חברים מעולים ועדיין, וחברות מעולות, אני חושבת שגם שמעתי משהו פעם מהצד שלו, חבר טוב שלו.

(17:54) שגם אני הייתי חברה שלו באיזשהו אופן, אתה יודע, בכל זאת, והוא אמר לו, אל תיתן לה כלום.

(18:01) ואני אמרתי לעצמי, מה?

(18:03) איך הוא אומר דבר כזה?

(18:04) הוא גם מכיר אותי.

(18:05) הוא מכיר את הבנות, הוא מכיר אותי, איך הוא מייעץ לו דבר כזה?

(18:09) אז יש פה משהו אחר.

(18:10) בואו נוריד את האהבה, כי אנשים באמת בעדנו, אני לא חושב שהם נגדנו.

(18:13) כן, נכון.

(18:14) אבל יש איזשהו משהו שהשתרש, שאנשים באמת במצוקה כל כך גדולה, ומקבלים ייעוץ שכביכול בא ממקום לעשות להם טוב, אבל הוא ייעוץ קטסטרופלי, זה לשלוח אותו למרוץ.

(18:27) לא רק זה, הם גם יכולים נורא להלחיץ אותך.

(18:30) יצא לי לדבר עם מישהי, היא אמרה לי, עזבתי את הבית המשותף, ומתוך מקום שאני רוצה למצוא לי פינה, ויש לי חברה שהיא עורכת דין והיא כעסה.

(18:45) עליי, ונורא לחיצה אותה.

(18:47) זה נורא העצה הזאת.

(18:49) כן.

(18:50) את יודעת לאט לאט מאיפה היא מגיעה.

(18:52) ברור.

(18:52) מה?

(18:53) שכאילו אם היא תעזוב את הבית המשותף, אז כנראה לא היה לה כלום, והיא כאילו…

(18:59) היא עלולה לוותר על זכויות הבית.

(19:01) עכשיו, אני אחדש פה לאנשים, הבית הוא בטאבו של שניכם.

(19:06) גם אם אתם לא בבית, אתם בבית, זה שלכם.

(19:08) נכון.

(19:08) אף אחד לא לוקח לכם את הבית.

(19:10) מה שהמסר הזה עושה, אני אלך אתם, ההצעה הנוראית הזאתי ואחת האיומות והנוראיות, זה לגרום לאנשים להיות עוד יותר בתור סיר לחץ.

(19:18) כי כשאתם בתוך סיר לחץ, אתם לא חושבים בצורה הגיונית.

(19:22) ואתם פועלים מתוך לחץ וחרדה, ואז יש אסקלציה, ובאסקלציה אנשים מתפרנסים יותר.

(19:28) נכון.

(19:29) זה הסיפור.

(19:29) זה הסיפור.

(19:30) וזה נורא.

(19:31) זה נורא.

(19:32) אז מה, אז תישארי בבית בסיר לחץ עם בן אדם שאתם לא מסתדרים ולא כיף לכם?

(19:36) ואתם לא יכולים לראות אחד את השנייה?

(19:38) תעשו נסטינג, תצאו.

(19:39) נכון.

(19:40) מישהו יצא לשבוע חופש והוא ויתר על הבית?

(19:42) לא, לא צריכים את הכל הכותרות האלה, אני שומע את זה.

(19:45) עכשיו, כשאתה במצב כל כך רגיש, אתה, כל עצה כזאת, אמירה כזאת, מכניסה אותך לסחרחרה.

(19:52) איך התמודדתי עם הסחרחורת הזאת?

(19:54) אה…

(19:55) הלכתי לטפל, ומה עשית?

(19:56) היה את הרגע המכונן הזה עם הילדה?

(19:58) היה את הרגע המכונן עם הילדה?

(19:59) אם היא מעשנת או ישנה?

(20:00) אני חושבת שכל כמה חודשים היה איזושהי התקדמות, זה ממש כמו הריון, פשוט הריון.

(20:07) כל כמה חודשים אני גדלתי, וככל שגדלתי ויתרתי על הרצון הזה, שפה הוא מכניס את הצדק, שיהיה צדק, שכולם ידעו מה קרה או לא קרה, למה אנחנו נפרדים, זה ממש לא משנה, זה בסדר שזה נשאר אצלכם.

(20:26) כאילו, מה אני…

(20:27) צריך להישאר אצלך.

(20:28) בוודאי, אני זוכרת שעבדתי אז בחדשות, אז זה הצחיק אותי שכאילו כולם היו המומים, מה, היא מתגרשת ואתה מרגיש את ההתלחששויות, אז אמרתי, אני ממש פנאי פלוס 2015.

(20:40) פנאי פלוס.

(20:41) אבל אתה יודע מה עושים עם זה, זהו.

(20:43) זה בדיוק לשבוע, שבועיים וזה נגמר.

(20:46) אף אחד לא מעניין אותו, אתה לא מעניין אף אחד, הכל בסדר.

(20:50) הילדים שלך, ששם זה נשאר, ששם זה נשאר, שם זה נשאר, וכל פעם מישהו אמר לי איזה משפט, זה היה חדשים באמת, יש רגעים שאתה רואה בחדר הזה, והיה אירוע מול הילדים, אירוע קשה, ואחד ההורים אמר משפטים קשים.

(21:14) ההוראה השנייה, מול הילדים.

(21:17) והוא אמר לי, ראיתי את הצלקת עפה ומודבקת על הילדים.

(21:24) וואו.

(21:27) ממש ככה.

(21:28) ממש ככה.

(21:29) ממש ככה.

(21:30) ראיתי את הצלקת עפה ומודבקת עליהם.

(21:34) וברגע שהצלקת יצאה מהפה של אחד ההורים, היא לא חוזרת.

(21:39) כל הצורך הזה לבטא את הצדק שלי, שכולם ידעו, לא אני אשתם את המחיר, כי אני אגדל, הנה את אומרת, אנחנו צומחים.

(21:48) בסוף שבי, יש בו עוד הרבה יתרונות בשבת לילדים.

(21:52) היום זה חלום, לא רק זה, היום הם גם יודעות שאסור להפריע לי בשבת שלי.

(21:58) כאילו, הן מפריעות, אבל הן יודעות שכאילו יש את השבת, שהיא שבת קודש כזה, זה שישי שבת שאני…

(22:05) מאוד מאוד אוהבת את הזמן שלי לבד, גם הגרוש יודע, כולם יודעים.

(22:13) כולם מבינים, שאבי קדוש.

(22:15) כן, כל דבר שנראה קשה בהתחלה, תדעו שאחר כך זה הדבר הכיף.

(22:22) כאילו כל מה שככה נראה, איך עושים, מה עושים, זה האתגר, אבל זה הכיף.

(22:26) זה חקיקת פיטור, כי עכשיו אני צריכה…

(22:29) ולנשים אגב, אני אגיד את זה, הרבה יותר קשה במקום הזה, חד משמעית.

(22:33) לנשים?

(22:34) לנשים חד משמעית.

(22:35) לנשים מגיל אפס להיות אימהות.

(22:37) המאבק הפנימי הוא אדיר, אני רוצה מצד אחד קריירה, מצד שני הגדרה עצמית שלי, כי זה מה שהחברה אמרה לי מגיל אפס, זה לפי הילדים, איך אני מגדל את הילדים.

(22:47) ופתאום איקס אחוז מהזמן אומרים לי, אני אהיה בלי הילדים, זה אוטומטית פוגע בעריכה עצמי.

(22:55) והמקום שצריך לצמוח מהדבר הזה הוא מאוד מאוד קשה.

(23:01) וזה מאבק שהוא בא מכל כך הרבה חזיתות, שאני במקום הזה מסתכל, ואני אומר, זה באמת מאוד קשה, ואז איך מתמודדים עם זה?

(23:11) אני חושבת שקודם כל הזמן איכות שיש לי עם הבנות, אז הוא זמן איכות מאוד טוב.

(23:16) אני חושבת שזה דווקא משפר את הזמן איכות שיש לך איתם.

(23:20) אני לא מוותרת על משהו, שזה מילה גסה מבחינתי, אני מרוויחה משהו.

(23:27) זה כבר הזמן, אני כבר לא, הם שם, אבל כשהם שם אנחנו כאילו על הדרך, כשאני איתם, אני איתם, הזמן השאיר, הזמן ההורות שלנו הוא הרבה יותר משמעותי משהם היו עוד סתם יושבים ורואים טלוויזיה.

(23:42) נכון, וזה מאוד מקרב.

(23:47) ואז כאילו, אני חושבת ש…

(23:50) אז כאילו, אני לא מרגישה את זה שפחות אימהות, פחות, לא יודעת, שזה פגע לי בנשיות, בזה שהם לא איתי.

(24:03) זה היה לי קשה, כי כאילו, זה מוזר להיות בלי ילדים כשאתה רגיל, אבל כשכל דבר מתרגלים, ואז כאילו, זה היה נראה לי, וואו.

(24:11) הן גם מקבלות אותי באנרגיה פי אלף יותר גבוהה.

(24:15) כי אני הייתי יום לבד, או אחר הצהריים לבד, אני באה, מה זה, אני רעבה להן.

(24:21) אז הן מקבלות אותי גם באנרגיה מאוד גבוהה, וכיף לנו, כיף לנו.

(24:28) היינו עכשיו בטיול, גם היינו, לקחתי אותם, פעם ראשונה שלקחתי אותם לחו”ל.

(24:32) אה, איפה?

(24:33) כן, היינו בתאילנד.

(24:35) זה היה מטורף, זה מדהים כמה שאתה חושב שאתה מכיר את הילדים, אז במהלך טיול אתה רואה עוד דברים, עוד דברים שאתה ככה לומד עליהם, וזה מקסים, זה ממש מקסים.

(24:50) זה משהו שלא חשבתי שאני אוכל לעשות אי פעם.

(24:52) לא חשבתי על זה, בזמן מלחמה.

(24:54) בפסח, כן.

(24:55) וואו, כל הכבוד.

(24:56) את הכרטיסים קנינו לפני המלחמה, אז לא ידענו שתהיה מלחמה.

(24:59) אני גם לקחתי את הבנות, קניתי בחמישי לאוקטובר, ושים לרומן לי ולבנות, היינו סוף שבוע ארוך שם.

(25:08) זה באמת היה…

(25:09) גם זמן איכות מדהים.

(25:11) מדהים.

(25:12) מדהים.

(25:13) כן, ממש כיף.

(25:15) אז יש, אז יש תקווה.

(25:16) יש תקווה תמיד, תמיד.

(25:18) ומה אני צריכה לעשות, או מה אני צריך לעשות, כדי להגיע למקום הזה שאת יושבת שם, ועכשיו את באה עוד ללמד אנשים.

(25:25) מלהיות, מנעשן סיגריות ולהיות במיטה, היום את מלווה אנשים, שלא נדבר גם על זה ומה את עושה איתם, ואת ממש לוקחת אנשים כדי לעבור לצמוח מתוך הדבר הזה.

(25:35) אז אני חושבת שיש לנו נטייה לקורבנות, וקורבנות לא שמים לב אליה, זה כזה תחושה של, זה מתחיל מזה שלא מבינים אותי, ואסור לי, ולא מרגישים, זה מחלחל לאט לאט לאט לאט, ובאיזשהו שלב אני חושבת שכדאי לצאת מזה.

(25:56) ולמה?

(25:58) כי אם אנחנו מרגישים שאסור לנו, או נפרדו מאיתנו, עזבו אותנו, נטשו אותנו, דחו אותנו, אז זה בעצם מנהל אותנו, ואם אנחנו נוותר על זה, אנחנו, כאילו למה אנשים לא רוצים כל כך לוותר על זה?

(26:12) כי יותר קל להגיד, הוא אשם, אתה אשם, בגללך אנחנו נפרדים.

(26:17) אני עשיתי את זה גם.

(26:18) אני אמרתי לגרוש שלי, אמרתי לו שתדע לך, חילקתי את זה באחוזים, לא סתם, אתה 80 אחוז אשם ואני 20 אחוז אשמה.

(26:27) והבנתי שככל שוויתרתי קצת על הקורבנות הזאת, אז קיבלתי פתאום קצת ערך עצמי וקצת שליטה על המצב.

(26:41) וכן, צריך לקחת אשמה.

(26:42) ופתאום התגלית הזאת שגם לי יש חלק בפרידה, זה היה לי תגלית כזאת של מה?

(26:48) איך יש לי חלק?

(26:49) אני כזאת נחמדה, חמודה, מכילה, אני סבבה, תמיד אמרו לי שאני סבבה.

(26:55) אז לא, יש לי חלק בפרידה, וחלק בדיוק כמו שלא יש חלק בפרידה.

(27:00) זאת אומרת, ברגע שאתה לוקח אחריות…

(27:03) וברגע שעשית את זה, ואמרת, יש לי חלק, זה גורם לך ל…

(27:07) וואי, זה היה לי התרוממות נפש.

(27:09) התרוממות נפש.

(27:11) כן.

(27:11) לקחת אחריות, התרוממות נפש.

(27:13) פתאום הרגשתי בשנייה איך זורם בתוך הגוף שלי שליטה.

(27:20) יש לי אחריות.

(27:21) אני לא כל הזמן הייתי מובלת, כי אם אתם לא לוקחים אחריות ולא שליטה, אז בעצם בתוך התהליך הניסויים אתם גם מובלים.

(27:28) אז גם, נכון, אם אתם לא אחראים על הגירושים, אז אתם גם לא אחראים על הניסויים ומה שהיה שם.

(27:33) אז מי רוצה להיות מובל כל הזמן?

(27:36) מי רוצה להיות לא משמעותי?

(27:38) שאין לו say?

(27:40) וזה משהו שלמדתי, לא ראיתי את זה, אני מודה, אני הייתי הרבה שנים בקורבנות.

(27:47) לקח לי זמן להבין שוואו, זה הכנס לי אוויר.

(27:51) אני אחראית לחיי, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה.

(27:55) מדהים.

(27:57) אני העליתי סרטון על זה שבוע שעבר, שצילמתי אותו.

(28:00) הייתי במפגש עם האחים שלי, אני מדבר על זה, אנחנו ממשפחה משולבת.

(28:05) יש לי שני אחרים.

(28:06) כן, אמרת לי, יש לך משפחה.

(28:08) אז היינו במפגש ראשון אחרי 20 שנה באמסטרדם.

(28:12) כמעט כולנו ביחד, אחד הוא בצבא, אנחנו לא, לצערנו הוא לא הגיע.

(28:18) ואני עדיין קיבלתי שיחות.

(28:20) מי שמתקשר, רוצה לדבר על קישור, אז אני מקבל את הפניות.

(28:25) והייתה לי איזו שיחה שמתקשר איזה מישהו ואומר, לא תוכל לעזור לי, אבל אני אנסה, אנחנו בהליכים משפטיים כבר המון שנים, התקשורת על הפנים, מה לעשות?

(28:37) הם שיכולים לספר, ואני שומע את הקורבנות.

(28:42) ואמרתי לו, את האמת, תקשיב, אתם בהליכים משפטיים, אתה לא יכול לבוא בהליכים משפטיים ולהגיד לי, אני רוצה לייצר שיח, זה לא…

(28:51) נכון.

(28:51) תעצור את זה.

(28:52) דבר ראשון, תעצור את זה, והתאפקתי לא להגיד לו, כי לא רציתי.

(28:57) כי זה כאילו יש כוונה לא כנה.

(28:59) כן, אתה לא יכול.

(29:00) אם אתם מחזיקים עורך דין שישלח לכם מכתבים, אתם לא באים להידברות.

(29:03) בואו, זו האמת.

(29:05) אתם רוצים הידברות, הידברות.

(29:06) נכון.

(29:06) זה לא עובד ביחד.

(29:08) פשוט לא.

(29:08) גם כמה שהעורך דין הוא מאוד מאוד נחמד, והוא רוצה, אם הוא מדבר בשפה משפטית ומכתבים, הוא לא מדבר.

(29:14) לא, ככה לא.

(29:15) אבל מה אתה אומר על להתייעץ?

(29:17) חצי חצי ברכוש, זהו הנה לכם הידע המשפטי האובייקטיבי היחיד, זהו כל השאר תלויי פסיקה, אז אתם רוצים להתייעץ בשביל זה, הנה זהו קיבלתם את זה בחינם, זה הסיפור פה, כל מקרה לגופו, השאלה היא לא מה מגיע לכם, השאלה היא לא מה הזכויות שלכם, השאלה היא מה אתם צריכים, ומה אתם צריכים זה, אני תמיד אגיד לאנשים, זה יותר ממה שאתם אולי תקבלו בבית המשפט.

(29:42) ואתם צריכים נורא כסף, אתם צריכים גם ביטחון ויציבות וחופש כלכלי ויכולת פעולה, אבל אתם צריכים בריאות נפשית, ואתם צריכים ילדים בריאים.

(29:50) ואת זה לא מקבלים בבית משפט, בית משפט לא יודע לפסוק סליחה או התנצלות, גם לא נקמה, זה בכלל לא רלוונטי.

(29:55) אתה יודע גם עוד משהו שחשבתי על זה, אנשים נורא אומרים, ביקשת סליחה, הוא ביקש סליחה, סלחת לו, ואני חושבת שזה לא סליחה נכונה בכלל.

(30:07) זאת אומרת, אתה לא צריך סליחה מבן אדם אחר, אתה צריך לסלוח לעצמך.

(30:12) לעצמך.

(30:13) עכשיו, וגם, לא כי הוא עשה לך, כי אתה היית, הסכמת להוריד את עצמך, הסכמת להיות קטן, לא להביע דעה בדברים מסוימים.

(30:27) זה לא שהוא לא ראה אותך, אתה לא ראית את עצמך.

(30:31) אתה יודע, לא ראה אותי, הוא לא ספר אותי, ואת ראית את עצמך?

(30:37) את ספרת את עצמך?

(30:39) אז למה שהוא כאילו, הוא מתנהג אלייך כמו שאת מתנהגת לעצמך?

(30:44) ביהדות, היום הכי חשוב, הכי קדוש, זה יום כיפור, יום הסליחות.

(30:50) נכון.

(30:51) אז הולכים לבית כנסת, מבקשים סליחה, אבל הנה גם לעצמנו, הסליחה היא סגורה.

(30:55) גדולה היא גדולה, לסלוח זה לא, גם אם פגעו בי, אני סולח ואז אני יכול לשחרר ולתפס את השני.

(31:01) ממש ככה.

(31:02) ואז אנשים, זה עם אותו אחד שהתקשר אליי, עצבן אותי, זה מעצבן אותי, כי אני שומע, ואני אומר יש פה שלושה ילדים, ואתה אומר ריבונו של עולם, אתה מתקשר אליי, אתה אומר אני טיפה תיקחת אחריות, אי אפשר לדבר איתה, אבל אתה מחזיק את העורך דין, אתה לא יכול לקחת אחריות, ואז צילמתי על זה גם סרטון.

(31:20) ככה ככה, והורדתי את זה, כי אמרתי, אתם רוצים לחיות, קחו אחריות על עצמכם.

(31:26) תפסיקו לדבר בשיח המשפטי, דברו בדיוק בשיח שלך, אני כאילו אומר לך copy-paste, זה בדיוק, אני רואה איך בחדר הגישור, שמי שמשתמש, משתמשת בשיח הזה, שלא להיות קורבן, שלהבין שקשה לי, אבל אני צריך לתפוס שליטה על החיים שלי.

(31:46) א’, הרבה יותר קל להם, ב’, הילדים שלהם הרבה יותר קל להם, יותר מזה, הילדים שלהם מועצמים, לא נפגעים, מועצמים, אין לי ספק שהילדים שלך מככבות, הילדים שלך, הבנות שלך מככבות.

(32:00) הם באמת מככבות.

(32:01) ברור לי, כי ככה, כי זה המודל, כשזה המודל שלנו לתמיכה ממשברים, הילדים עפים למעלה, הם עובדים מתוך זה, לא רק זוגיות.

(32:10) הם גם לומדים הורות, הם לומדים איפה הגבולות שלי, הם לומדים נושאים שאם לא טוב לי אני יכול לשנות, יש לי גבולות, יש לי אחריות, הילדים האלה שלנו הם צומחים מדהים.

(32:23) וזה מתוך השיח הזה, תאמין לי להכיר את הילדות שלך, זה ברור לי הדבר הזה.

(32:27) והדבר השלישי זה שזה הופך את כל התהליך של הגירושין להרבה יותר מהיר, הרבה יותר קל.

(32:35) ומכין אותנו לקטסטרופות הגדולות שעוד יבואו בחיים, כי מחלות וקטסטרופות ומלחמה, זה עלול עוד להגיע, לצערנו זה גם מגיע.

(32:45) ואם אנחנו עוברים את המשבר הגירושין בצורה שלא, אנחנו לא נסיים את התהליך הזה כחברים של ההורה השני, שזה בדיוק, השפה שאת מדברת זה בדיוק מה שקורה שם, עד שתהיה קטסטרופה, הילדים שלנו באמת יהיו במצוקה.

(32:58) אני חושב על ילדים שההורים שלהם במלחמה ואין ביניהם תקשורת, ובחוץ יורים טילים.

(33:05) השם ישמור, הילדים באמת במצוקה גדולה.

(33:07) נכון.

(33:08) ואיפה ההורה שיגיד את מה שאת אומרת, אני לא קורבן, אני לוקח אחריות, אני לוקח שליטה.

(33:12) אתה יודע, אצלנו למשל, אחת הבנות, היא החליטה שהיא רוצה לישון רק אצלו בזמן המלחמה, כי יש ממ”ד, וזה פתאום מוזר, מה, את לא רוצה להיות איתי?

(33:21) אבל היא עברה, היא ישנה אצלו באמת, איתה הייתי נגיד במהלך היום, הייתי מביאה אותה בערב אליו, אנחנו גרים קרוב אחד לשנייה, ויש בינינו, וגם אני, כאילו הייתי באה, יושבת שם איתו ועם אשתו והילדים שלהם, ופשוט כאילו המלחמה קירבה בינינו עוד.

(33:42) זאת אומרת, לא היה את הקטע הזה הבית שלי הבית שלך.

(33:47) היה מעבר, פיזית כן, אבל נפשית המעבר היה מאוד מאוד קל ופשוט.

(33:53) אני תמיד אגב אומר, זה לא הבית שלי או שלך, זה הבית של אמא והילדים והבית של אבא והילדים.

(33:59) נכון.

(33:59) כי זה לא הבית שלנו, להם יש שני בתים, הם אריסטוקרטים.

(34:03) הם ילדים מופקדים, יש להם שני בתים לחבר’ה האלה, זה לא צחוק.

(34:06) לגמרי.

(34:06) איך הם מרוויחים מתוך הדבר הזה, לא לקחנו להם בית, נתנו להם עוד אחד.

(34:11) כן.

(34:12) אני רוצה רגע להגיד משהו על זה שבאמת, אולי מי שמאזין לנו ועכשיו נמצא בשבר המאוד מאוד גדול שלו, ולא ישתכנע שהוא רוצה לקחת אחריות, הוא רוצה, אתה יודע, מה זה לא לקחת אחריות?

(34:24) זה בסדר, אז בדיוק, זה בסדר קצת להיות באבל, אבל זה דבר חשוב, צריך לתת לו מקום, זה לא משהו שנבנה ביום ולא ביומיים, אבל קחו עזרה, בטח, תקיפו את עצמכם באנשים חיוביים, באנשים ש…

(34:44) באים לטובתכם, להרים אתכם, להזכיר לכם מי אתם.

(34:49) כי לפעמים אתה קצת שוכח, או אתה אפילו אולי לא מכיר עד הסוף, כי לא יצא לך ככה להתמודד עם דברים שאתה צריך לגדל את עצמך.

(35:01) לגדל את עצמך.

(35:03) כן, צריך לגדל את עצמך בתוך תהליך כזה.

(35:07) תהליכי פרידה גורמים לבן אדם לגדל את עצמו ולה…

(35:10) להכיר את עצמו ולגעת בנקודות שהוא אולי לא רצה לגעת שם ואין לו ברירה כי זה הגיע.

(35:18) עכשיו הוא יכול לא להתעלם מזה, יש ברירה, הוא יכול להתעלם מזה, אבל אז מה אתה רוצה לפספס את המומנטום?

(35:24) יפה, זאת אומרת בכלל, נכפה עליי משבר, או שיזמתי את המשבר הזה.

(35:29) נכון, שיזמתי.

(35:30) אני חייב לצמוח ממנו.

(35:32) נכון.

(35:32) במשבר, פירוש של המילה בעברית זה לא שבר.

(35:35) משבר זה כיסא היולדת.

(35:37) אני יודעת, כן.

(35:37) זה לא מגיע משם.

(35:39) נכון.

(35:39) אז אנחנו הופכים את המשבר הזה, יולדים תינוק, ואני חייב להתמודד עם זה.

(35:42) אז הנה, תראה, אז אפילו עוד לא ידעתי שמשבר זה כיסא של יולדת, ואמרתי לך בהתחלה, אני הרגשתי שאני בהיריון, שאני הולדת עצמי מחדש, ואני ממש, כאילו, אם הייתי, זאת אומרת, אם הייתי אומרת לי אז, אל תפחדי.

(35:59) הכל בסדר, זה בסדר, כל מה שאת מרגישה זה בסדר, פשוט תעשי, צעד צעד, לא צעדים גדולים, לא גרנדיוזיות, לא משהו מטורף, צעד צעד, עולים.

(36:13) ולא, אל תעשו דברים שאחרי זה תתדרו עליהם מול הילדים ומול ההורי השני.

(36:19) חד משמעי.

(36:19) דברים שזרקתם אי אפשר לקחת בחזרה.

(36:21) אי אפשר.

(36:22) נכון, הילדים.

(36:25) צריכים להיות בראש מעיינכם, הם לא כלי.

(36:30) לא, זה שאני לא כלי, אבל זה יהיה בראש מעייננו, אנחנו נהיה בראש מעייננו.

(36:36) נכון.

(36:36) אבל בואי נכוון את עצמנו למקום שטוב לנו.

(36:40) לגמרי.

(36:40) לנו יהיה טוב, גם לילדים יהיה טוב.

(36:41) בדיוק.

(36:42) אבל אנחנו לא יכולים לעשות טוב לנו, רע להורי האחר, ולחשוב שלילדים שלנו יהיה טוב, זה לא יעבוד.

(36:48) נכון.

(36:48) או גם, מה יש את הקטע הזה?

(36:51) כאילו, אצלי באמת גירושים טובים, אבל התחיל קשה, אבל בסוף הם טובים, היום אנחנו בטובים.

(36:59) נכון, שמעת פעם כזה, תורששיוטו?

(37:02) משהו כזה של…

(37:05) לא, אני מכיר את האזור, אני מכיר.

(37:09) זה לא צד שאני קיבלתי, כי לא היה לי גם אמי, אבל, זאת אומרת, שמעתי את זה ככה מסיפורים שאני ככה מדברת הרבה, כי התחום הזה הוא…

(37:17) בוער בי, אבל כאילו אני אומרת, אתה רוששי אותו, אתה רוששי את עצמך, אתה רוששי אותם.

(37:25) כן.

(37:25) כאילו מה יצא מזה?

(37:27) מישהו מתפרנס מזה.

(37:28) מישהו התפרנס מזה.

(37:30) זהו, אין פה, את יודעת, אני הולך מסביב, מי שנותן את העצות האלה, זה מי שמתפרנס מזה.

(37:35) אין לזה שום תועלת משפטית.

(37:38) המגמה, אגב, היא בכלל אם להוציא, לתת כן ודאות.

(37:43) יש כן הצעות חוק על השולחן, גם במזונות עכשיו יש הצעת חוק על השולחן.

(37:48) המחוקק, מאחור המבינים, מי שדוחף אנשים למלחמות, זה מי שמתפרנס מזה.

(37:54) נכון.

(37:54) זהו, כי אין שום יכולת לדעת מה תהיה התוצאה המשפטית, והבחירה היא…

(38:01) אין לכם גם שליטה על זה.

(38:02) אין שליטה.

(38:03) ברגע שהתחלתם בהליך זו, איבדתם שליטה.

(38:05) נכון.

(38:05) אז אנשים מתקשרים, לדעת איזה נורא זה.

(38:07) זה נשמע נורא.

(38:08) אני כבר 13 שנה שאני מדבר על הדבר הזה.

(38:11) ואומר, חבר’ה, באמת, אל תתחילו.

(38:13) עכשיו, פעם היו נרצחים ילדים בהליכי גירושין, אז היה קצת מגיע בחדשות.

(38:17) כן.

(38:17) מאז שהתחילו עם הגישור, אז זה נפסק.

(38:19) אבל כל שנה אנשים היו רוצחים את ילדיהם בהליכי גירושין.

(38:23) וואו.

(38:23) זו הייתה הסיטואציה.

(38:24) מטורף.

(38:24) מטורף.

(38:25) ועכשיו, אז יותר אנשים באים לגישור, אבל עדיין יש את האלה שמתחילים בהליכים משפטיים, כי החברים אמרו, לכו לעורך דין, ומה עורך דין יגיד?

(38:32) חצי חצי ברכוש, מהזמנים, מה, אם יש באופן שותף, תקבלו חצי חצי, 60-40 יום לפה, יום לשם, מזונות כל מקרה לגופו, מה הכנסה, מה ההוצאה, מה אתם צריכים.

(38:42) אני צריך ששופט יחליט לי מה התקציב שלי?

(38:45) אין ערך בכלל.

(38:46) לא, גם אתה יודע, לשופט יש מיליון תיקים.

(38:49) מלא תיקים, אז אתה עוד תיק בשבילו.

(38:51) כן.

(38:52) אתה לא עכשיו יושב בגישור, ויושב מולך מגשר, ואתם מדברים, ו…

(38:58) ורק אתם בחדר, הוא צריך לסיים את התיק הזה, מה אתה רוצה, מה את רוצה, כמה אתה מרוויח, כמה את מרוויחה, מה זה, זהו, נגמר הסיפור, זה לא נכנס לרגשות.

(39:08) נכון, השופט קורא, כתבי הטענות הם לא בשביל השופט, כתבי הטענות הם לצדדים, כדי שיתעצבנו אחד על השני, זה הסיפור, שיתעצבנו אחד על השני ויקראו, השופט עובר לסוף, באמת, מה הנתונים?

(39:22) אבל אנשים חושבים בהתחלת התהליך, הם רואים את הסדרה האמריקאית.

(39:29) בסדרה האמריקאית, הנאשם, שזה הצד השני, או שהם כתוב, הם יעלו על הדוכן, הם יספרו את הסיפור שלהם, והמושבעים יקשיבו להם, יזלו דמעה, והפסיקו להם פיצוי עצום על עוגמת הנפש.

(39:44) אבל אין הליכים כאלה.

(39:46) אבל אין הליכים כאלה בישראל, ופה אנשים מבינים שאתם לא תקבלו.

(39:50) יום הצדק שלכם מבית המשפט, מי שידבר זה עורך הדין, הוא מדבר לא בשפה שהוא יושב איתכם עכשיו בחדר המאוד נחמד, נכון, והוא רוצה שתחתמו על ההצלחה, לא, גם עורך דין, יאללה, מעניין אותו כבר, כאילו, סליחה, כן, אני לא חושבת שכולם ככה, לא, לא כולם ככה, זה ממש לא, יש עורכי דין מעולים, יש עורכי דין מעולים שמלווים בהליכי גישור, נכון, והם מחזיקים את היד, בדיוק, קצת פסיכולוגים, מהמם, אבל יש כאלה שמדברים על שיח משפטי, ולפתוח תיקים, נכון, ולהגיש פיות, ואלה מצליח לא לשכנע אותי, אם אתה פתח את התיק, אני גם הייתי כאלה בתוך הליכי גישור, שזה זעזע אותי, ופתחו תיקים, אתה בתוך גישור, אתה פותח תיק, תגיד, איזה מין הצעה זאת?

(40:27) אז אין תהליך גישור.

(40:28) אז אין תהליך גישור, ואתה לא מספר, ואתה לא באמת לטובת הלקוח שלך, אם אתה פותח תיק ואתה מספר…

(40:33) ואחרי זה אתה אומר, למה הוא לא בוטח בי הצד השני, או למה הוא לא מאמין בי?

(40:38) וזה נורא, שזה הבונדון, כי הרבה לא אומרים את זה, ואני גם אומר חדינית.

(40:43) כן, תקופה קצרה.

(40:45) אנחנו מבינים את זה, מעולה.

(40:46) אני לא יכולת אפילו גם לרגע לראות.

(40:47) אבל אנחנו מבינים את זה, אבל לא אומרים לאנשים את האמת.

(40:50) אף אחד לא יודע מה יהיה השיח המשפטי.

(40:53) אתה רוצה ביטחון?

(40:54) אתה רוצה יציבות?

(40:55) אתם רוצים הבטחה להצלחה?

(40:57) אין מה לעשות.

(40:58) תצטרכו לשבת עם הצד השני, להיעזר במגשרים או במי שיכול, אולי עם המשפחה מסביב שיעזרו.

(41:05) נכון.

(41:05) למצוא עוד פתרונות.

(41:07) אבל…

(41:07) אם לקחתם את הוויתור על השליטה מתוך ה…

(41:11) ולקחתם את זה לאיזושהי זירה שאתם בכלל לא דוברים…

(41:13) אני חושבת שגם ברגע שאתה נכנס למשרד עורכי דין, אתה מרגיש את ה…

(41:17) גם אם העורך דין הכי מקסים בעולם, באמת, אתה מרגיש כבר, או כאילו איזשהו כובד של…

(41:25) כן.

(41:25) עכשיו הולכים או לגזור אותי או לגזור אותו.

(41:28) כן.

(41:29) כאילו איך זה הולך להיות.

(41:30) מה אנחנו צריכים את זה?

(41:31) בואו נעשה לנו טוב.

(41:32) בואו נשחרר באמת, בואו נצטרך.

(41:34) גם ברגע שהלכת לעורך דין, אז אתה אומר, אז רגע, אז מה הצד השני עושה?

(41:39) אתה מתחיל כבר, המוח שלך מתחיל לפחד.

(41:41) ואז צריך לרוץ.

(41:42) אז אם אתה מפחד, אז כבר יש סיפור, ואם יש סיפור, אז יש כבר מעשים, ואתה מתחיל לקדם את זה לדברים כאילו מפחידים כאלה, כי אז צריך להרגיע את עצמך.

(41:49) אז אתה תעשה קודם איזשהו תהליך, ואתה תגיש מכתב אחד קודם.

(41:53) יפה.

(41:53) זה אומרים, אדם חכם, ונכנסתם מקומות שאדם צודק כאלה.

(41:56) נכנס אליהם, לא נכנס לזה בכלל, נכנסת, אל תקשר אלי אחרי שנתיים או שלוש, או חמש ושבע, אני גם מקבל כאלה, ולהגיד לי, אופס, לא, לקחתם, התחלתם הליכים משפטיים, תשלמו את המחיר, אבל לא אתם תשלמו אותו, אתם תשלמו.

(42:12) עכשיו תחשוב על זה שאתם הולכים לתהליך גישור, שניכם יודעים שאתם באים בשביל הילדים, בשבילכם, זאת אומרת, אתם שניכם מודים שאתם מרגישים עבודים, ואתם רוצים מישהו שככה יכוון אתכם.

(42:24) ואיזה גאווה זה.

(42:25) מה זה, זה חווה על הזמן, ואתה יושב שם, ואתה יוצא עם זה גם עם תחושה של התחזקות, כאילו זה חיזק אותך.

(42:35) נכון.

(42:35) ואתה גם מרגיש שאתה יכול לסמוך על הצד השני, למרות שאתם נפרדים.

(42:39) נכון.

(42:40) כאילו…

(42:40) בזכות לפעמים.

(42:41) בזכות.

(42:41) אומרים לנו, אין לנו אמון, לא היה בנישואין, אין לי בנימושין.

(42:44) נכון.

(42:44) לא, עכשיו בונים אמון, כי זה מה שיש.

(42:47) נכון.

(42:47) זה נהיה הרבה יותר קל.

(42:49) אנחנו מפרדים את הזוגיות מההורות, ונהיה הרבה יותר טכני.

(42:52) ואז אתם יודעים שיש שם שותף, אם תהיה קטסטרופה, או מלחמה, או מחלה, או כל דבר.

(42:57) הנה, זה האיש, ואין מישהו אחר, אם אתם חולים, הוא יהיה שם.

(43:00) נכון.

(43:00) לילדים שלכם יש קושי, הוא יש.

(43:01) גם אתה יודע, הורג אותי שיש זוגות, שנגיד, שנים ורביעי זה אצלו, לא מחליפים.

(43:08) למה?

(43:10) למה העקשנות?

(43:11) הרי זה פוגע בכם, היום אתם לא נותנים, מחר לא נותנים לכם.

(43:14) אני תמיד בגישה.

(43:15) תנו, תנו, תנו.

(43:16) בטח.

(43:17) תנו, אתם תקבלו.

(43:18) הכל.

(43:19) אני לאיה, אני יכול להגיד מה היא רוצה, יש.

(43:22) כן, יש את זה הדדי.

(43:22) אז אני רוצה להגיד לך שגם אצלי, שאנחנו באמת מאוד מאוד מסתדרים, מאוד גם דומים, בדברים האלה.

(43:30) כן.

(43:30) שאתם עושים את החבר שהייתם איתך, תגנו בין ילדים, אנחנו לא מתאימים כבני זוג, אבל אנחנו חברים מאוד טובים.

(43:35) אבל אנחנו סבבה.

(43:36) אפשר לשמור על זה.

(43:36) אנחנו סבבה לגמרי, וגם יש משהו שאני מאוד אוהבת אצל דרור, שהוא תמיד אומר, נגיד בחגים, אז איפה הם יהיו?

(43:44) תמיד אומר, מה שאת רוצה.

(43:45) כן, גם זה ככה, אני כבר…

(43:47) ואני מתה על זה.

(43:48) אני מזמין אותה גם כן.

(43:50) ואנחנו עושים את החג שתבואי גם כן, אם יש לי מזמין, אז תבואי גם.

(43:52) קודם כל גם אני, גם אצלנו זה ככה, ממש.

(43:57) הוא גם יכול לא להיות בכלל, אני וההורים שלו בקשר מצוין.

(44:03) לי זה חשוב תמיד לשמור על קשרים, וגם בשביל הילדות, וגם בשבילי, אני אוהבת אותם, מה הם אשמים שהתגרשנו.

(44:10) של איה, זיכרונם לברכה, היו מאוד מאוד חשובים לי.

(44:15) כן.

(44:15) היה בכלל, בכל זאת, השנה שעברה אחד האנשים, וואו.

(44:18) הטובים שהכרתי.

(44:19) האיש היום הוא מודל עבורי לאהרות.

(44:22) ממש ככה.

(44:24) כן, זה חשוב, זה חשוב.

(44:26) ממש.

(44:26) גם פעם שאלה אותי חברה, תגידי, אם הוא היה בחול, אז אחרי זה הוא מחזיר לך שבת?

(44:34) לא, לא מחזיר לי שבת.

(44:36) אני התחלתי לידעת לקבל הסכמים כאלה מהמגשם.

(44:39) ניהלתי דיבור של להתחיל לקזז ימי חופש, תגידו מה באמת?

(44:43) הרי אי אפשר להוציא את הילד מהארץ להוסכמת המורה השני.

(44:45) ואם כבר הסכמתם, תגידו, אתה רוצה לקזז?

(44:47) בוא נקזז, אתם לא, לא, אבל באמת.

(44:49) בדיוק, זה גם נורא קל.

(44:50) שובים לימים, באמת, עזבו את זה, זה הרבה יותר פשוט, תפשטו, תפשטו.

(44:55) היום הוא נוסע, מחר את נוסעת.

(44:57) כן.

(44:57) אז לא התחשבנתם על עוד יום, יומיים, באמת, זה…

(45:01) זה זניח, זה פשוט זניח.

(45:05) טוב, אני חושב שעברנו פה איזה מסע, שככה הראיתי פה כמה שלבים.

(45:11) עברנו את השלב של איך אנחנו מדברים עם הילדים, ואיך אנחנו נמצאים בדיכאון ולא יוצאת מהמיטה ומעשנת כל היום, לבין לתפוס שליטה על החיים, לצאת ממקום קורבני.

(45:26) לייצר בבחירה מערכת יחסים טובה, חברית, עם ההורה השני, ומתוך הדבר הזה להבין שיש פה תהליך ושיטה שבעולם של כאוס שלם, שעכשיו כמעט מלווה אנשים לצאת מזה.

(45:41) כן, אני…

(45:42) זה מצא דין בעיניי, כל הכבוד.

(45:44) כן, זה מה שאני מרגישה שאני צריכה לעשות, זה מה שאני רוצה לעשות.

(45:48) אני כל כך מרגיש לבד.

(45:49) בתחום הזה באמת אני אומר את זה כי כי כי אני אומר דברים שבאמת עובדות ונתונים אבל יש כל כך הרבה פייק ניוז ופרסומות והליכים משפטיים שפשוט שופכים על זה המון המון כסף.

(46:04) ואני מאוד מרגיש לבד אז כל מה שיש איזה נקודת אור כזאת כמוך שמדברת על הדברים אני מה זה מודה לך ומאחל לך המון המון בהצלחה.

(46:13) ושתצליחי.

(46:14) תודה רבה, תודה.

(46:17) היא תהיה הצלחה של אלפי ילדים, ממש ככה.

(46:21) ואני, המבוגרים יש לכם, איך אמרת, אתם החלטתם.

(46:25) נכון.

(46:25) ילדים הם הסביל בתוך הדבר הזה, אבל אם ההורים לא יקבלו את הידע הנכון, הם עושים לילדים שלהם נזק לא בכוונה.

(46:30) לכם הייתה זכות בחירה להם, לא.

(46:32) נכון, ולכן אנחנו רוצים לראות אותם.

(46:34) ולראות אותם, אנחנו גם חייבים לראות את עצמנו, אבל גם את ההורי השני, וזה מתוך התהליכים האלה שאת מדברת.

(46:39) ואיזה כיף שאתה עושה את זה ואיזה כיף שאתה מלווה את זה וחבל שלא באתי לעבור אצלך תהליך גישור בזמנו, אתה כולך אינטואיט, זה כיף לראות את זה, יש בה רק בעיניים.

(46:52) כן, זה זכיתי, יש לי, לי וכל הצוות, אני לא לבד, נכון, אני יודעת שיש לך צוות גדול.

(46:59) וזה באמת מתנה גדולה, אבל זה גם היה אחרי הרבה תהליכים וטעויות שעשינו ולמדנו עד שזה ככה קצת עבודה שלנו.

(47:06) נכון.

(47:07) רק על עצמנו ידענו לספר.

(47:09) ובזה אני מסיים.

(47:11) קרן, תודה רבה.

(47:13) ולמאזינים, אני מבקש, תמיד אני שוכח לעשות את זה, אבל אני זוכר.

(47:17) אנחנו מבקשים את העזרה.

(47:19) תשתפו, תעזרו.

(47:20) לגמרי.

(47:21) תעשו עוקב, תעבירו את המסר, תנו את זה לאנשים שצריכים.

(47:26) זה באמת, אני יודע שזה אנשים מעבירים את הפודקאסט הזה אחד לשני, אז אני מקבל את הפידבקים.

(47:31) זה מדהים, נשמע לי שבוע שעבר מישהי שאימא שלה שלחה לה את הפודקאסט, זה היה כל כך מרגש, כי האמא דאגה באמת לנכדים בחיפשה ושלחה לה את זה, ובנעלים ובנעלים מהמם.

(47:42) אז תעבירו את זה הלאה, תעזרו לנו, כי אנחנו לא נשפוך פה מיליונים ולא מאות אלפים על פי רסום, וכמו שעושים הצעד השני המשפטי, אנחנו צריכים את הצמיחה מלמטה.

(47:52) זה גם בשבילכם.

(47:53) וזה בשבילכם.

(47:54) זה באמת בשבילכם, מכל הלב.

(47:56) נכון, אז תודה רבה ותראו אותו בפרק הבא.

(48:00) יאללה, ביי, תודה.